מערכת אתר אשובה

סעיף א אבל שלא נהג אבילות תוך שבעה, בין בשוגג בין במזיד משלים אותו כל שלשים, חוץ מן הקריעה, שאם לא קרע בשעת חימום אינו קורע אלא בתוך שבעה דחשיב שעת חימום, ועל אביו ואמו קורע לעולם. סעיף ב קטן שמת לו מת אפילו הגדיל תוך שבעה, כיון שבשעת מיתה היה פטור בטל ממנו כל … להמשך קריאה

סעיף א ביום השביעי לאחר שהלכו המנחמין מן האבל, מותר בכל הדברים שהיה אסור תוך שבעה דאמרינן מקצת היום ככולו חוץ מתשמיש המטה שאסור כל היום (אפילו בבית אפל) ובמדינות אלו שאין המנחמין רגילין לבא ביום השביעי צריך להמתין עד שעה שרגילין לבא בשאר הימים, דהיינו לאחר יציאה מבית הכנסת שרגילין לבא מנחמין, וכן אם … להמשך קריאה

סעיף א אין מתקשין על המת יותר מדאי שנאמר אל תבכו למת ואל תנודו לו, ואמרו חכמינו זכרונם לברכה ואי אפשר לומר כן, אלא אל תבכו למת יותר מדאי, ואל תנודו לו יותר מכשיעור, הא כיצד, שלשה ימים לבכיה שבעה להספד ושלשים לגיהוץ ותספורת (וכמבואר לעיל), מכאן ואילך אמר הקדוש ברוך הוא אי אתם רשאים … להמשך קריאה

סעיף א כל שבעה אינו יוצא מביתו, אך אם מת לו מת או אפילו אצל אחר אלא שאין שם כדי מטה וקובריה, יוצא אפילו ביום הראשון, אם שלח המושל לקרוא לו, או שצריך ללכת לשאר דבר שצריך לו הרבה כגון דבר האבד, מותר לו לצאת ויתן עפר במנעליו. סעיף ב אפילו לבית הכנסת להתפלל אינו … להמשך קריאה

סעיף א כל שלשים אסור לישא אשה, וכן אשה שהיא אבלה אסורה שתנשא עד לאחר שלשים, ולאחר שלשים מותרין, אפילו על אב ואם, אבל להתקשר בשידוכין ובלא סעודה מותר אפילו תוך שבעה. סעיף ב מתה אשתו לא ישא אחרת עד לאחר שלשה רגלים, כדי שעל ידי שמחת הרגלים תשכח ממנו אהבת הראשונה בשעה שיהיה עם … להמשך קריאה

סעיף א אסור לאכול בסעודת ברית מילה או פדיון הבן וסיום מסכת וכל שכן בסעודת נישואין כל שלשים על שאר קרוביו, וכל שנים עשר חודש על אביו ואמו (ואפילו בשנה מעוברת סגי בשנים עשר חודש) ובתוך ביתו אם יש סעודת מצוה מותר לו לאכול, אך בסעודת נשואין יש להחמיר אפילו בתוך ביתו, אם לא כשהוא … להמשך קריאה

סעיף א אסור לישב כל שבעה על גבי ספסל, או על גבי כרים וכסתות כי אם על גבי קרקע, אך חולה וזקן שיש להם צער בישיבה על גבי קרקע מותרים להשים כר קטן תחתיהם, מיהו יכול לילך ולעמוד ואינו צריך לישב כלל, רק כשהמנחמין אצלו צריך לישב, וכן אסור לישן על גבי מטה או ספסל … להמשך קריאה

סעיף א אסור בתלמוד תורה משום דכתיב פקודי ה' ישרים משמחי לב ואבל אסור בשמחה, ואסור בתורה נביאים וכתובים, משנה תלמוד הלכות ואגדות, אבל מותר לקרות באיוב ובקינות ובדברים הרעים שבספר ירמיה, ובגמרא פרק אלו מגלחין דמיירי מדיני מנודה ואבל, ובמסכת שמחות, ובספרי פוסקים מותר ללמוד הלכות אבילות, וגם בדברים שהוא מותר ללמוד אסור לעיין … להמשך קריאה

סעיף א אסור לרחוץ כל גופו אפילו בצונן, אבל פניו ידיו ורגליו בחמין אסור ובצונן מותר, ורחיצה בחמין אסור כל שלשים ואפילו לחוף הראש, וגם רחיצת כל הגוף הצונן אם היא לתענוג אסור כל שלשים. ואשה לצורך חפיפה שקודם טבילה, מותרת לרחוץ בחמין לאחר שבעה ולענין לבישת לבנים עיין לעיל סימן קנ"ט סעיף ה'. סעיף … להמשך קריאה

סעיף א אלו דברים שהאבל אסור בהם כל שבעה: במלאכה, ברחיצה, בסיכה, בנעילת הסנדל ובתשמיש המטה, ואסור לקרות בתורה, ואסור בשאילת שלום, ואסור בגיהוץ ובתספורת ובכל מיני שמחה, ואסור להניח תפילין ביום הראשון. סעיף ב במלאכה כיצד, כל שלשה ימים הראשונים אסור במלאכה, אפילו הוא עני המתפרנס מן הצדקה. מיום הרביעי ואילך אם הוא עני … להמשך קריאה

סעיף א מצוה גדולה לנחם אבלים, ומצינו בהקודש ברוך הוא שניחם אבלים, דכתיב ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו והוא גמילת חסד עם החיים ועם המתים. אין המנחמים רשאים לפתוח פיהם עד שיפתח האבל תחלה, כדמצינו באיוב שנאמר ואין דובר אליו דבר, וכתיב אחרי כן פתח איוב את פיהו, והדר ויען אליפז … להמשך קריאה

סעיף א מי שבאה לו שמועה שמת לו קרוב שהוא חייב להתאבל עליו, אם באה לו בתוך שלשים ואפילו ביום שלשים עצמו הרי זה שמועה קרובה וקורע. וחייב לנהוג שבעה ימי אבלות מיום שהגיעה לו השמועה, וגם אבלות שנוהג בשלשים מונה מיום השמועה ויום השמועה דינו כיום הקבורה לכל דבר, ואותן השלשים יום שנקראה בהן … להמשך קריאה

סעיף א האבל ביום הראשון אסור לו לאכול סעודה הראשונה משלו, ומצוה על שכניו שישלחו לו לסעודה הראשונה, ונקראת סעודת הבראה, ותחילת הסעודה תהא בביצים או עדשים שהם עגולים ואין להם פה כמו האבל שאין לו פה. ואחר זה מותר לאכול כל מאכל ואפילו בשר. מותר לשתות קצת יין בתוך הסעודה כדי לשרות המאכל במעיו … להמשך קריאה

סעיף א משנקבר המת ונגמר סתימת הקבר בעפר, מיד מתחיל האבילות, וחולץ המנעלים שם בבית הקברות, ואם צריך לילך לביתו בין שכונת אינם יהודים יכול להנעילם, אלא שיתן בהם קצת עפר. סעיף ב אם הבית הקברות הוא סמוך לעיר, והאבל לא הלך שמה אלא חזר לביתו, אינו צריך לנהוג אבלות אלא משעה שאומרים לו שנסתם … להמשך קריאה

סעיף א על שבעה קרובים חייבים להתאבל, אביו ואמו, בנו ובתו, אחיו ואחותו בין מן האב בין מן האם, ואפילו היתה אחותו נשואה לאיש, האיש על אשתו והאשה על בעלה. סעיף ב נוהגין שגם שאר קרובים מראין קצת אבלות בעצמן שבוע הראשונה עד אחר השבת, שאין רוחצין בחמין ואין משנין קצת בגדיהם כמו בשאר שבת, … להמשך קריאה

סעיף א הכהן מוזהר שלא ליטמא למת, ואפילו נפל שעדיין לא נתקשרו איבריו בגידין חשוב מת, (אך אם הפילה תוך ארבעים יום, לא חשוב אלא כמיא בעלמא) ולאו דוקא למת שלם, אלא אפילו לדברים שנפרשים ממנו כמו דם וכדומה, וכן אסור ליטמא לאבר שנחתך מן החי אם יש עליו בשר כל כך שאם היה מחובר … להמשך קריאה

סעיף א המאבד עצמו לדעת, הוא רשע שאין למעלה ממנו, שנאמר ואך את דמכם לנפשותיהם אדרוש, ובשביל יחיד נברא העולם, וכל המאבד נפש אחת מישראל מאבד עולם מלא ולכן אין מתעסקין עמו לכל דבר, לא קורעין ולא מתאבלין עליו ואין מספידין אותו, אבל קוברין אותו ומטהרין אותו ומלבישין אותו תכריכין. כללו של דבר כל שהוא … להמשך קריאה

סעיף א מת המוטל לקברו ביום טוב, ביום הראשון לא יתעסקו בו ישראל, אפילו אם אי אפשר על ידי אינו יהודי ואיכא חשש שמא יסריח עד למחר, מכל מקום לא יקברוהו ישראל ביום הראשון, אך אם אפשר לקברו על ידי אינו יהודי, דהיינו שהאינו יהודי יעשה את הקבר, ויחתכו את הדפין של עץ, או יעשו … להמשך קריאה

סעיף א קבורה האמורה בתורה, הוא שיתן את המת בקרקע ממש, ובהרבה מקומות נוהגין להניח את המת בארון העשוי מנסרים וכך קוברין אותו, דאי אפשר שלא יהיו נקבים בארון זה וסגי בהכי. ויש מקומות שקוברין בלא ארון אלא מניחין אותו על הקרקע ממש בלא דף תחתיו אלא מן הצדדים נותנים שני דפים, ועל אלו נותנים … להמשך קריאה

סעיף א אם יש מת בעיר כל בני העיר אסורין במלאכה, ואם יש בעיר ממונים להתעסק במת, אלו שאינן צריכין להתעסק בו מותרין במלאכה. סעיף ב בכפר קטן אם יש שם מת, אין שואלין בשלום זה לזה, ומכל שכן שאין שואלים בשלום בבית הקברות כשיש שם מת אפילו בעיר גדולה, אבל כשאין שם מת שואלין … להמשך קריאה

סעיף א נוהגין להדר אחרי בגדי פשתן לבנים ויהיו נאים, לסימן שמודים בתחיית המתים, דאמר רב חייא בר יוסף עתידין הצדיקים שיעמדו בלבושיהן, אבל לא יהיו חשובים יותר מדאי כי זה אסור. אסור לעשות בתכריכין לא אימרא ולא שום קשר, הן בחוטין שתופרין בהם הן בלבישה, קוברין האיש בטלית שיש בו ציצית אך שפוסלין אחת, … להמשך קריאה

סעיף א מי שמת לו מת שהוא חייב להתאבל עליו, הרי זה אונן עד לאחר הקבורה, שלא ינהוג קלות ראש, כדי שלא יאמרו על המת שהיה אדם קל, ולכן אין זה טרוד בקבורתו ובאבלו ואינו חושש במיתתו, וזה גנאי גדול להמת, והוא בכלל לועג לרש, אלא יתראה לכל שהוא טרוד ונבהל על מטתו וקבורתו. לא … להמשך קריאה

סעיף א מי שמת לו מת שחייב להתאבל עליו חייב לקרוע עליו, וחייב לקרוע מעומד שנאמר ויקם המלך (דוד) ויקרע את בגדיו. ואם קרע מיושב לא יצא, וצריך לחזור ולקרוע מעומד. ולכתחלה צריך לקרוע קודם שיסתום פני המת בקבר בעוד חימום צערו. סעיף ב על המתים שהוא מתאבל עליהם צריך לקרוע בבית הצואר לפניו, וצריך … להמשך קריאה

סעיף א הגוסס (פירוש המעלה ליחה בגרונו מפני צרות החזה, וזה יקרה סמוך למיתה, ולשון גוסס הוא מלשון מגיס בקדרה, שהליחה מתהפכת בגרונו כמו המגיס בקדרה) הרי הוא כחי לכל דבריו. ולכן אסור ליגע בו, שכל הנוגע בו הרי זה שופך דמים, למה הדבר דומה לנר מטפטף, שכיון שנוגע בו אדם מיד נכבה, ואף על … להמשך קריאה

סעיף א כשחלה האדם מצוה על כל אדם לבקרו, שכן מצינו בהקדוש ברוך הוא שמבקר חולים, כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה בפסוק וירא אליו ה' באלוני ממרא, מלמד שבא אליו לבקר החולה. הקרובים והחברים שרגילים ליכנס לביתו תמיד, המה הולכים לבקרו מיד כששמעו שהוא חולה, אבל הרחוקים שאינם רגילים בביתו לא יכנסו מיד כי היכי … להמשך קריאה

סעיף א אמר רב יצחק בריה דרב יהודה לעולם יבקש אדם רחמים שלא יחלה, שאם חלה אומרים לו הבא זכות והפטר, אמר מר עוקבא מאי קראה כי יפול הנופל ממנו, ממנו להביא ראיה, פירוש מאחר שהוא נופל צריך למצוא ממנו וממעשיו ראיה לזכות. עוד איתא בגמרא, חש בראשו יהי דומה בעיניו כמי שנתנוהו בקולר עלה … להמשך קריאה