סימן ר – דין הקבורה ביום טוב

סעיף א

מת המוטל לקברו ביום טוב, ביום הראשון לא יתעסקו בו ישראל, אפילו אם אי אפשר על ידי אינו יהודי ואיכא חשש שמא יסריח עד למחר, מכל מקום לא יקברוהו ישראל ביום הראשון, אך אם אפשר לקברו על ידי אינו יהודי, דהיינו שהאינו יהודי יעשה את הקבר, ויחתכו את הדפין של עץ, או יעשו ארון במקום שנהגו, וגם יתפרו את התכריכין אם צריכין, מותר. אבל להלבישו ולחמם מים ולטהרו ולהוציאו ולשומו בקבר מותר על ידי ישראל, והכיסוי בעפר יעשו גם כן על ידי אינו יהודי, ואם אפשר יש ליזהר לטהרו בלא בגד, שלא יבאו לידי סחיטה.

סעיף ב

יש אומרים דאם אפשר לעשות על ידי אינו יהודי כמו שכתבנו, אסור להשהותו עד למחר כדי שיתעסקו בו ישראל, ואפילו מת היום ויכולין להשהותו עד למחר שלא יסריח, מכל מקום יקברוהו היום על ידי אינו יהודי, אך ילד שמת אף על פי שחי יותר משלשים יום שידוע שאינו נפל, מכל מקום אם העת קר ואין בזיון להשהותו, דלא אשתהי, אין לקברו ביום טוב ראשון אלא משהינן ליה עד יום טוב שני, ויש אומרים דגם בגדול אי לא אשתהי משהינן ליה עד יום טוב שני, ובמקום שאין מנהג ידוע נראה דיש לנהוג כן.

סעיף ג

ביום שני של יום טוב ואפילו של ראש השנה, אם אפשר לעשות בלי שיהוי על ידי אינו יהודי דברים הנזכרים לעיל, יעשו על ידי אינו יהודי, ושאר הדברים יעשו ישראלים כמו שכתבנו, ויכולין לטהרו גם על ידי בגדים וסדינים, רק שיזהרו שלא יעשו סחיטה בידים, ואם אי אפשר על ידי אינו יהודי, יתעסקו בו ישראל לכל מה שצריך כדרכם בחול, כי יום טוב שני לגבי מת כחול שוינהו רבנן, ומכל מקום אם יש במקום ההוא מי שהכין לו תכריכין, יקחו אותן המתוקנים שלא יצטרכו לתפור, והא דמותרין להתעסק בו, דוקא כשרוצין לקברו בו ביום, אבל אם אין רוצין לקברו בו ביום אין עושין בו שום דבר ואפילו בטלטול אסור.

סעיף ד

הא דשוינהו רבנן יום טוב שני לגבי מת כחול, זה מפני כבודו של מת שלא יהא מוטל בבזיון, אבל לעשות שאר דבר אסור, ולכן אסור לקצוץ עם בעל החנות דמי הפשתן שלוקחין לתכריכין, אם לא כשאי אפשר בענין אחר כגון שלוקחין מאינו יהודי, והקברנים אסורין ליקח שכר קברנות ביום טוב, כי שכר שבת ושכר יום טוב אסור, ואם אינם רוצים לעשות בחנם יתנו להם שכרם והם עתידים ליתן את הדין, ואנשי החברה קדושה בעד הקרקע לא יקחו מעות רק משכונות בלי קציצת דמים.

סעיף ה

אם אין בעירו קברות ישראל, אף על פי שיכולין לקבור שם זה המת, מכל מקום מותר להוליכו לעיר אחרת ביום טוב ראשון על ידי אינו יהודי, וביום טוב שני גם על ידי ישראל לקברו בקברות ישראל, אבל אם לא יקברוהו היום, אסור לישראל להוליכו ביום טוב לקברו לאחר יום טוב.

סעיף ו

מותר ללות את המת ביום טוב ראשון בתוך התחום, וביום טוב שני אפילו חוץ לתחום, ומותרים גם כן לחזור לביתם בו ביום, אבל אסור לרכוב על גבי בהמה כדי ללות את המת ביום טוב אפילו ביום טוב שני ואפילו האבלים, אבל הקברנים אם אי אפשר להם לילך ברגליהם, מותרים לרכוב ביום טוב שני, ומכל מקום לא ירכבו בתוך העיר.

סעיף ז

מת בליל יום טוב שני דמתעסקין בו ישראל אם אין אינו יהודי, משכימין עשרה בני אדם וקוברים אותו בשעה שהשליח צבור אומר פיוטים, ואם הוא אדם חשוב שרבים צריכין ללותו, קוברין אותו לאחר יציאה מבית הכנסת קודם האכילה, דאיתא במדרש לא תאכלו על הדם, שאסור לאכול סעודה קבועה קודם שנקבר המת, ואם אי אפשר להכין כל צרכי הקבורה עד הזמן ההוא, קוברין אותו לאחר אכילה.

סעיף ח

ילד שמת לאחר שלשים יום שידוע שאינו נפל, דינו כמו שאר מת, אך אם הוא זכר ומחמת איזה סיבה עדיין לא נמול, אף על גב דאשתהי אין קוברין אותו ביום טוב ראשון, משום דצריכין להסיר ערלתו, ואין לעשות זאת על ידי אינו יהודי, אלא משהינן ליה עד יום טוב שני דמותר להלינו לכבודו, וביום שני מסירין ערלתו וקוברין אותו.

סעיף ט

תינוק שמת כשהוא ספק נפל, אם לא אשתהי אין קוברין אותו ביום טוב ראשון אפילו על ידי אינו יהודי, ומשהינן ליה עד יום טוב שני. וקוברין אותו על ידי אינו יהודי ולא על ידי ישראל, ואי אשתהי קוברין אותו ביום טוב ראשון על ידי אינו יהודי. ואם מת ביום טוב שני קוברין אותו בו ביום על ידי אינו יהודי ולא על ידי ישראל. אם הוא זכר ועדיין לא נמול אפילו אשתהי אין קוברין אותו אפילו ביום טוב שני אפילו על ידי אינו יהודי אלא משהינן ליה עד לאחר יום טוב, ומסירין ערלתו וקוברין אותו.

סעיף י

בשבת וביום הכפורים לא יתעסקו במת כלל אפילו על ידי אינו יהודי.

סעיף יא

בחול המועד אין להוציא את המת לבית הקברות עד שהקבר מתוקן, שלא יצטרכו להעמיד את המטה