סעיף א
אסור לרחוץ כל גופו אפילו בצונן, אבל פניו ידיו ורגליו בחמין אסור ובצונן מותר, ורחיצה בחמין אסור כל שלשים ואפילו לחוף הראש, וגם רחיצת כל הגוף הצונן אם היא לתענוג אסור כל שלשים. ואשה לצורך חפיפה שקודם טבילה, מותרת לרחוץ בחמין לאחר שבעה ולענין לבישת לבנים עיין לעיל סימן קנ"ט סעיף ה'.
סעיף ב
יולדת שאירע לה אבל והיא צריכה לרחוץ, מותרת גם בתוך שבעה, אך ביום ראשון יש להחמיר אם אין לה צורך כל כך, וכן מי שהוא אסטניס, שאם לא ירחוץ יצטער הרבה ויבא לידי מיחוש, מותר לו לרחוץ. וכן מאן דאית ליה ערבוביא ברישיה מותר לו לחוף ראשו בחמין.
סעיף ג
אסור לסוך אפילו כל שהוא אם מכוין לתענוג, אבל אם הוא מכוין להעביר הזוהמא מותר, ומכל שכן משום רפואה, כגון שיש לו חטטין בראשו.
סעיף ד
מי שתכפוהו אביליו שאירע שתי אבילות זו אחר זו מותר לו לרחוץ בצונן.
סעיף ה
איסור נעילת הסנדל הוא דוקא בשל עור, אבל של בגד או של גמי או של שער או של עץ מותר, דלא מקרי מנעל אלא של עור, מנעל של עץ ומחופה עור אסור. אף על פי שהאבל אסור בנעילת הסנדל, מכל מקום מברך בבוקר שעשה לי כל צרכי.
סעיף ו
יולדת כל שלשים יום ללידתה מותרת בנעילת הסנדל, וכן חולה ומי שיש לו מכה ברגלו, מפני שהצנה קשה להם.
סעיף ז
אבל שהולך בדרך מותר בנעילת הסנדל, וישים קצת עפר בסנדליו, וכן בכל מקום שצריך לנעול סנדל יעשה כן.
סעיף ח
אסור בתשמיש המטה וגם בחיבוק ונשוק, אבל שאר דבר קורבה כגון מזיגת הכוס והצעת המטה וכדומה מותר, בין באבילות דידיה בין באבילות דידה