סעיף א
אלו דברים שהאבל אסור בהם כל שבעה: במלאכה, ברחיצה, בסיכה, בנעילת הסנדל ובתשמיש המטה, ואסור לקרות בתורה, ואסור בשאילת שלום, ואסור בגיהוץ ובתספורת ובכל מיני שמחה, ואסור להניח תפילין ביום הראשון.
סעיף ב
במלאכה כיצד, כל שלשה ימים הראשונים אסור במלאכה, אפילו הוא עני המתפרנס מן הצדקה. מיום הרביעי ואילך אם הוא עני ואין לו מה יאכל עושה בצינעא בתוך ביתו, וכן האשה עושה מלאכתה בתוך ביתה בצינעה כדי פרנסתה, אבל אמרו חכמים תבא מארה לשכניו שהצריכוהו לכך, כי עליהם מוטל להשגיח על העני ומכל שכן בימי אבלו.
סעיף ג
אפילו לעשות מלאכתו על ידי אחרים ואפילו על ידי אינו יהודי אסור, ואם המלאכה דבר נחוץ מאוד ויכול לבא לידי הפסד יעשה שאלת חכם.
סעיף ד
כשם שאסור במלאכה כך אסור לישא וליתן בסחורה, ואם יש לו סחורה שאם לא ימכרנה עכשיו, יהיה לו הפסד מן הקרן יעשה גם כן שאלת חכם, ואם באו שיירות או ספינות שמוכרים עתה בזול ואחר כך לא ימצא, וכן אם הוא ביריד ושמע שמועה קרובה יכול למכור ולקנות על ידי אחרים.
סעיף ה
מותר להלוות בריבית על ידי אחרים לאינו יהודי שרגיל ללות ממנו, והוא הדין למכור סחורה לרגילים אצלו, שלא ירגילו את עצמם אצל אחרים.
סעיף ו
מותר לו לשלוח לגבות חובות שיש בהם חשש שמא יתקלקלו.
סעיף ז
כתיבה המותרת בחול המועד מותרת גם לאבל אם אי אפשר לו על ידי אחר.
סעיף ח
אבל ששדהו ביד אחרים באריסות (דהיינו לשליש או לרביע) או בחכירות (שנותן המקבל לבעל השדה סכום קצוב מפירות השדה) או בקבלנות (שנותן לו מעות בשכירות) הרי אלו עובדין כדרכן בימי האבל של בעל השדה, דכיון שהעבודה היא לתועלת שלהם אין להם להפסיד בשביל אבלו, אבל אם יש לאבל שכיר יום לעשות בשדהו אסור אפילו אם השדה בעיר אחרת, כיון שעבודה זאת לתועלת האבל והיא בפרהסיא.
סעיף ט
אם האבל הוא אריס בשדה של אחר, אסור לו לעבוד בו בעצמו אבל על ידי אחרים מותר, משום דאין זאת נקראת מלאכת האבל אלא מלאכת בעל השדה. ואם יש שאר דבר של אחרים ביד האבל לעשותו, לא יעשה אפילו על ידי אחרים, אך כשהוא דבר האבד יעשה על ידי אחרים.
סעיף י
בהמות של האבל המושכרים לאחר, מותר השוכר לעשות בהם מלאכה כיון ששכרם קודם שנעשה אבל, ושכירות קניא, והויין של השוכר, ולאחר כלות ימי השכירות אסור.
סעיף יא
מותר לאבל לקבל מלאכה לעשותה אחר ימי אבלו, ובלבד שלא ישקול ולא ימדוד כדרך שהוא עושה בשאר פעמים.
סעיף יב
היה להאבל איזה מלאכה ביד אחר, כיון שהוא בקבלנות וקבל את המלאכה קודם שנעשה אבל, וגם הוא בצינעא בביתו של הבעל מלאכה, לכן מותר לו לעשותה.
סעיף יג
מלאכת בנין של האבל, אפילו על ידי אינו יהודי ובקבלנות ובמקום רחוק שאין ישראלים דרים שם אסור, ובמלאכת שדהו ביד אחרים בקבלנות, דהיינו שהוא נותן להפועל שכר קצוב בעד כל עבודת השדה חרישה, זריעה, קצירה, וכדומה, יש מתירין ויש אוסרין.
סעיף יד
מלאכת הבית אין בהם משום מלאכה לאבל, ומותר לאשה בימי אבלה לאפות ולבשל ולעשות כל צרכי הבית מה שצריך לה, אבל מה שאינו צריך לה אסור. וכן משרתת שאירע לה אבל אף על פי שהיא משרתת בשכר מותר לה לעשות כל צרכי הבית, אבל לא תעשה מה שאינו צרכי הבית אלא להרויח, וכל שכן שלא תצא מן הבית כמו שאר אבל.
סעיף טו
שני שותפין חנונים שאירע אבל לאחר מהם, נועלים חנותם שלא יעשה השותף בפרהסיא, אבל יכול לעשות בצינעא בתוך ביתו אפילו בעסק השותפות, ואם האבל הוא אדם חשוב והשותפות נקרא על שמו, שיש להאבל חלק בו, אסור לשני לעשות אפילו בתוך ביתו. ובמקום שיש הפסד גדול אם גם השותף של האבל לא יפתח החנות, יעשו שאלת חכם אם להתיר לאחר שלשת ימים