סעיף א
האבל ביום הראשון אסור לו לאכול סעודה הראשונה משלו, ומצוה על שכניו שישלחו לו לסעודה הראשונה, ונקראת סעודת הבראה, ותחילת הסעודה תהא בביצים או עדשים שהם עגולים ואין להם פה כמו האבל שאין לו פה. ואחר זה מותר לאכול כל מאכל ואפילו בשר. מותר לשתות קצת יין בתוך הסעודה כדי לשרות המאכל במעיו אבל לא לרוות. יש אומרים דכל היום הראשון אסור לו לאכול משלו אפילו אוכל כמה פעמים ביום.
סעיף ב
אם אינו רוצה לאכול ביום עד הלילה, כיון שעבר היום הותר לו לאכול משלו, ולכן מי שהוא דר יחידי בכפר, ואין מי שישלח לו סעודת הבראה, נכון שיתענה עד הלילה, ומכל מקום אם אינו יכול להתענות אינו מחויב לצער את עצמו, ומותר לו לאכול משלו.
סעיף ג
אשה נשואה שאירעה אבל, אסור לה לאכול סעודה הראשונה משל בעלה, דכיון שהוא מחויב לזונה, שלה היא, וכן מי שיש לו שכיר אם אוכל בשכרו ואירעו אבל, לא יאכל סעודה הראשונה משל בעל הבית שלו, אבל מי שהוא זן יתום או בנו ובתו בלא תנאי ואירעם אבל, יכולים לאכול משלו שאין זאת משלהם.
סעיף ד
אשה אין לאנשים להברות אותה, אלא נשים מברות אותה.
סעיף ה
אם נקבר המת בלילה, אם רוצה לאכול בלילה אסור לו לאכול משלו, אלא מברין אותו, ואם אינו רוצה לאכול בלילה אסור לאכול ביום סעודה הראשונה משלו, דהיום הולך אחר הלילה והוה ליה יום ראשון.
סעיף ו
אם נקבר המת בערב שבת מתשע שעות ולמעלה, שאז אסור לקבוע סעודה אין מברין אותו מפני כבוד שבת, ולא יאכל כלום עד הלילה.
סעיף ז
מברין על שמועה קרובה ואין מברין על שמועה רחוקה. שמע שמועה קרובה בשבת אין מברין אותו ואוכל משלו, וגם ביום ראשון שלאחריו אין מברין אותו מפני שכבר נדחה יום השמועה.
סעיף ח
וכן מי שמת לו מת ונקבר ביום טוב אין מברין אותו, וגם לאחר יום טוב אין מברין אותו כיון שכבר נדחה, אבל אם נקבר בחול המועד מברין אותו, אלא שאוכל יושב על הספסל אצל השלחן כדרכו כי אין אבילות בחול המועד.
סעיף ט
היו נוהגין להתענות ביום מיתת תלמיד חכם