סימן רי – איסור תלמוד תורה ושאלת שלום

סעיף א

אסור בתלמוד תורה משום דכתיב פקודי ה' ישרים משמחי לב ואבל אסור בשמחה, ואסור בתורה נביאים וכתובים, משנה תלמוד הלכות ואגדות, אבל מותר לקרות באיוב ובקינות ובדברים הרעים שבספר ירמיה, ובגמרא פרק אלו מגלחין דמיירי מדיני מנודה ואבל, ובמסכת שמחות, ובספרי פוסקים מותר ללמוד הלכות אבילות, וגם בדברים שהוא מותר ללמוד אסור לעיין קושיא או תירוץ.

סעיף ב

מלמד שהוא אבל, לאחר שלשה ימים מותר לו ללמוד עם התינוקות כל הדברים שצריכין, ולא יתבטלו מלימודם, כי תינוקות של בית רבן אשר הבל פיהם נקי מחטא, חביב יותר מלימוד של גדולים. וכן אבל שיש לו בנים קטנים לא יתבטל מלימודם, שהרי אינם חייבים באבילות.

סעיף ג

אפילו האבל הוא כהן, ואין בבית הכנסת כהן אחר אסור לו לעלות לתורה.

סעיף ד

בתפלתו כל שבעה לא יאמר פיטום הקטרת, גם לא יאמר סדר מעמדות, ובפרק איזה מקומן לא יאמר יהי רצון כאלו הקרבתי וכו' (דאבל אינו משלח קרבנותיו), וכשעושה הבדלה במוצאי שבת על הכוס לא יאמר פסוקי שמחה שקודם לה, אלא יתחיל מן הברכות.

סעיף ה

אבל תוך שבעה אין לו להתפלל לפני התיבה אלא אם אין שם אחר מי שיתפלל, אך אם הוא אבל על אביו או על אמו, נוהגין שמתפללין לפני התיבה אף על פי שיש שם אחר. ובשבתות וימים טובים נוהגין שאינו מתפלל לפני התיבה כל השנה אלא בדליכא אחר, ואם היה דרכו להתפלל לפני התיבה גם קודם שנעשה אבל, יש להתיר בכל ענין (מאיר נתיבים סימן פ') ועיין לעיל סימן קכ"ח סעיף ח'.

סעיף ו

שאילת שלום כיצד, שלשה ימים הראשונים אינו שואל בשלום כל אדם, ואם אחרים שלא ידעו שהוא אבל שאלו בשלומו לא ישיבם שלום אלא יודעים שהוא אבל, ולאחר שלשה עד שבעה אינו שואל, ואם אחרים שלא ידעו שאלו בשלומו משיב להם. משבעה עד שלשים הוא שואל בשלום אחרים שהרי האחרים שרויין בשלום, ואין אחרים שואלים בשלומו שהרי הוא אינו שרוי בשלום, ואם לא ידעו ושאלו משיב להם, לאחר שלשים הרי הוא כשאר כל אדם.

סעיף ז

כיון שהוא אסור בשאילת שלום מכל שכן שאסור בשחור, ולכן כל שבעה לא יאחז תינוק בידו כדי שלא יביאנו לידי שחוק, וכן אסור לו להרבות בדברים עם הבריות, אך אם עושה לכבוד רבים, כגון שרבים באים לנחמו, מותר לו לומר להם לכו לבתיכם לשלום, ולכבוד רבים שרי.

סעיף ח

מקום שנהגו להיות שואלים בשלום אבלים בשבת שואלים, והאבל נותן שלום לכל אדם בשבת, כי דבר שבפרהסיא הוא.

סעיף ט

מותר לברך שהחיינו אפילו תוך שבעה כשהוא צריך כגון בחנוכה או על פרי חדש וכדומה.