סימן ריא – שאר דברים שהאבל אסור בהם

סעיף א

אסור לישב כל שבעה על גבי ספסל, או על גבי כרים וכסתות כי אם על גבי קרקע, אך חולה וזקן שיש להם צער בישיבה על גבי קרקע מותרים להשים כר קטן תחתיהם, מיהו יכול לילך ולעמוד ואינו צריך לישב כלל, רק כשהמנחמין אצלו צריך לישב, וכן אסור לישן על גבי מטה או ספסל רק על גבי קרקע, אבל יכול להציע תחתיו כרים וכסתות על הקרקע, כמו שהוא רגיל לשכב במטה, ויש מתירין לישן במטה, וכן נוהגין קצת, מפני שטבען חלוש והוויין כמו חולים לענין זה.

סעיף ב

אבל ביום הראשון אסור להניח תפילין, בין שהוא יום מיתה וקבורה בין שהוא יום קבורה לחוד, ואם נקבר בלילה אסור להניח תפילין ביום שלאחריו, וביום השני מניחין לאחר הנץ החמה, ויום שמועה קרובה כיום מיתה וקבורה דמי, אבל מי שמת לו מת ברגל או שבאה לו שמועה קרובה ברגל, אזי ביום הראשון שלאחר הרגל מניח תפילין.

סעיף ג

עטיפת הראש אין נוהגין במדינות אלו, ומכל מקום יש לנהוג בעטיפה קצת, דהיינו למשוך את הקובע למטה לפני העינים כל שבעה חוץ משבת משום דהוי דבר שבפרהסיא.

סעיף ד

אסור ללבוש בגד מכובס ואפילו כתונת בתוך שבעה ואפילו לכבוד שבת, אפילו סדינים ומצעות המטה ומטפחות ידים אסור להציע המכובסים, אך לכבוד שבת מותר להציע על השלחן מטפחות מכובסות מכבר.

סעיף ה

לכבס כסותו בעצמו אפילו להניחו עד לאחר שבעה אסור משום מלאכה, ואם היה כסותו בידי אחרים מותרים לכבסן כמו שאר מלאכה בקבלנות.

סעיף ו

מי שתכפוהו אבלות זה אחר זה, מותר לכבס כסותו במים לבד (אבל לא באפר ובורית וכדומה) וללבשו.

סעיף ז

לאחר שבעה עד שלשים מדינא אינו אסור ללבוש או להציע תחתיו אלא בגד מגוהץ (גיהוץ יש אומרים דהיינו געמאנגעלט, געראלט, געביגעלט, געפרעסט, ויש אומרים דהיינו כיבוס במים ואפר או בנתר ובורית) והוא שיהא לבן וחדש, אבל נוהגין לאסור גם במכובס אפילו בלא גיהוץ, אלא אם כן לובשו אדם אחר תחלה זמן מה, אך אם אינו מכובס אלא במים לבד אין צריך שילבישו אחר תחלה.

סעיף ח

אם אינו מחליף לתענוג אלא לצורך כגון שהכתונת שעליו מלוכלכת או משום ערבוביא מותר אפילו תוך שבעה ובחול, אם לבש אחר תחלה.

סעיף ט

מותר לכבס ולגהץ לאחר שבעה ללבשם לאחר שלשים, או ללבשם אפילו תוך שלשים לאחר שילבשם אחר.

סעיף י

אסור ללבוש תוך שלשים בגדי שבת אפילו בשבת, ומכל שכן ללבוש בגדים חדשים, ועל אביו ואמו נהגו איסור ללבוש בגדים חדשים כל שנים עשר חודש, אך אם צריך להם יתנם לאחר ללבשן תחלה שנים או שלשה ימים.

סעיף יא

אשה בתוך שלשים ואפילו בתוך שבעה לאבלה שהגיעה זמנה ללכת בשבת לבית הכנסת לאחר לידתה, ונוהגות שאותו שבת הוא לה כמו יום טוב ללבוש בגדי יקר ועדי זהב, מותרת ללבוש בשבת זה בגדי שבת אך לא בגדי יום טוב, שמא תזוח דעתה ותשכח האבלות, ואינה צריכה לשנות מקומה.

סעיף יב

אסור לתקן שערו כל שלשים, בין שער ראשו בין שער זקנו בין שער שעל כל מקום, ועל אביו ואמו אסור לגלח עד שיגערו בו חביריו, ושיעור גערה יש בו מחלוקת הפוסקים, ונוהגין במדינות אלו שאין מגלחין כל שנים עשר חדש, אם לא לצורך, כגון שהכביד עליו שערו או שהולך בין האומות ומתנוול ביניהם בשערותיו אז מותר לגלחם, כי אין צריכין הגערה בפירוש אלא שיגדל שערו עד שיהיה משונה מחביריו, שראוי לומר עליו כמה משונה זה, אז מותר לגלח, ובלבד שיהא לאחר שלשים.

סעיף יג

כשם שאסור לגלח כל שלשים כך אסור לקצוץ צפניו בכלי, אבל בידיו או בשיניו מותר אפילו תוך שבעה, ואפילו אם הוא מוהל אסור לו לתקן את הצפרנים לצורך הפריעה, אלא אם כן שאין כאן מוהל אחר ואז מותר אפילו תוך שבעה, ואשה שאירע טבילתה לאחר שבעה תוך שלשים תאמר לאשה נכרית שתקוץ צפרניה, ואי ליכא נכרית תקוץ לה ישראלית.

סעיף יד

מותר לסרוק ראשו במסרק ואפילו תוך שבעה.

סעיף טו

נוהגין שהאבל משנה מקומו בבית הכנסת כל שלשים ולאחר אביו ואמו שנים עשר חודש, ושנוי מקום היינו לכל הפחות רחוק ארבע אמות ממקומו, ולמקום שהוא יותר רחוק מארון הקודש ממקומו