דף הבית ספרי קודש אונליין ספר קיצור שולחן ערוך המלא סימן קצו – הלכות אונן בחול ובשבת וביו"ט

סעיף א

מי שמת לו מת שהוא חייב להתאבל עליו, הרי זה אונן עד לאחר הקבורה, שלא ינהוג קלות ראש, כדי שלא יאמרו על המת שהיה אדם קל, ולכן אין זה טרוד בקבורתו ובאבלו ואינו חושש במיתתו, וזה גנאי גדול להמת, והוא בכלל לועג לרש, אלא יתראה לכל שהוא טרוד ונבהל על מטתו וקבורתו. לא יאכל בהחדר שהמת בו אלא בחדר אחר, ואם אין לו חדר אחר יאכל בבית חבירו, ואם אין לו בית חבירו יעשה בפני המת מחיצה גבוה עשרה טפחים, ולא יהא פתוח תחתיה שלשה טפחים, ותהא ראויה לעמוד בפני הרוח, ואם אין לו דבר לעשות בו מחיצה, מחזיר פניו ואוכל, בין כך ובין כך ואפילו הוא בעיר אחרת, אינו מסב ואוכל דרך קביעות, אלא דרך ארעי, ואינו אוכל בשר ואינו שותה יין.

סעיף ב

אונן פטור מכל המצות שבתורה, ואפילו אם אינו צריך לעסוק בצרכי המת, כגון שיש לו אחרים שעוסקים בשבילו. ואפילו אם רוצה להחמיר על עצמו אינו רשאי מפני כבוד המת, אינו מברך לא המוציא ולא ברכת המזון. ואפילו אם אחרים אוכלין ומברכין אינו עונה אמן, ואינו מצטרף לא לזימון ולא לעשרה, אבל מה שהוא מצות לא תעשה אפילו מדרבנן, אסור גם לו, ולכן אם בא לאכול פת צריך ליטול ידיו, ולא יברך על נטילת ידים כמו שאינו מברך המוציא, וכן בנטילת ידים שחרית נוטל ידיו שלש פעמים כדרכו ואינו מברך.

סעיף ג

אם אכל קודם שנקבר המת ולאחר שנקבר עדיין לא התעכל המזון יברך ברכת המזון, וגם אם עשה צרכיו קודם הקבורה, יברך אחר כך ברכת אשר יצר.

סעיף ד

אם האונן הוא בעיר אחרת, ובמקום המת יש גם כן קרובים שחייבים להתאבל אזי על זה שהוא במקום אחר אין עליו דין אונן. אבל אם אין קרובים במקום המת, חל על זה דין אונן.

סעיף ה

במקום שיש חברה קדושה, ולאחר שהקרובים נתעסקו בצרכי הקבורה, והתפשרו עם אנשי החבורה קדושה אין עליהם שום דבר לעשות, אך אנשי החברה קדושה עושין הכל. אזי אין עוד על הקרובים דין אונן ומותרין בבשר וביין. ומכל שכן שמותרין וחייבין בקריאת שמע ובתפלה ובכל המצות, ומכל מקום נוהגין שאין האוננין מתפללין עד לאחר הקבורה. והיינו מפני שגם הם הולכין ומלוין את המת עד הבית הקברות, והרוצה להחמיר ולהתפלל תיכף לאחר שמסר את המת לאנשי החבורה קדושה, יכול להחמיר על עצמו.

סעיף ו

כל זמן שלא נקבר המת אינו חולץ מנעליו, ומותר לצאת מביתו לצרכי המת, אבל אסור לישב או לישן על כסא או מטה, וכל שכר שאסור בתשמיש המטה. ואסור ברחיצה וסיכה ושמחה ושאילת שלום ובתספורת ובתלמוד תורה, ואסור במלאכה אפילו על ידי אחרים ואפילו בדבר האבוד, ובהפסד גדול יעשה שאלת חכם.

סעיף ז

מי שהוא אונן בשעת קריאת שמע ותפלה, ולאחר שנקבר המת עבר רביעית היום שהוא זמן קריאת שמע, מכל מקום אומר גם קריאת שמע וברכותיה בלא תפילין, עד שליש היום. אבל אם עבר גם שליש היום, אומר קריאת שמע בלא הברכות ותפלת שמונה עשרה מותר להתפלל עד חצות היום, ומוסף בראש חדש יכול להתפלל גם אחר כך שזמנה כל היום, ומברכות השחר לא יאמר כי אם שלש ברכות שלא עשני גוי, שלא עשני עבד, שלא עשני אשה, וברכות התורה, שאלו זמנם כל היום, ושאר הברכות לא יאמר אחר שעבר זמנם, כיון שבשעת חובתם דהיינו בבוקר היה פטור. ואם נקבר המת קודם שליש היום, וביתו רחוק מבית הקברות שבעוד שיגיע לביתו יעבור שליש היום, טוב יותר שיכנס לאיזה בית סמוך לבית הקברות, לקרוא קריאת שמע ולהתפלל בזמן הראוי או אפילו בחוץ במקום נקי, ומיד כשמתחילין להשליך עפר על המת, יכול לקרות קריאת שמע ולהתפלל, אף על פי שהאבלות עדיין אינו חל.

סעיף ח

מי שמת לו מת, ונעשה אונן לאחר שכבר הגיע זמן תפלת שחרית, או מנחה או ערבית והוא לא התפלל מקודם שנעשה אונן, ונמשך האנינות עד לאחר זמן תפלה, אף על פי כן אינו צריך תשלומין להתפלל בתפלה שלאחריה שתים.

סעיף ט

מי שמת לו מת בשבת, כיון דאסור לקברו היום לא חל עליו אנינות, ומותר בבשר ויין, וחייב בכל המצות חוץ מתשמיש המטה שאסור לו וגם אסור בתלמוד תורה דהויין דברים שבצינעה. ואם הוא שליח צבור אם יש אחר להתפלל לא יתפלל הוא, ואי ליכא אחר יתפלל הוא. אם המת הוא אביו או אמו, יכול לומר קדיש במקום שאין שאר אבלים, אבל במקום שאר אבלים לא יאמר קדיש קודם הקבורה. ואם האונן הוא אבל מכבר על אביו או על אמו, או שיש לו יאהרצייט, יאמר קדיש כמו שאר אבל או יאהר צייט.

סעיף י

סמוך לערב קורא קריאת שמע בלא ברכות, ואינו מתפלל ערבית ואינו מבדיל במוצאי שבת, ומותר לו לאכול בלא הבדלה, ולאחר שיקבר המת יבדיל על הכוס ואפילו לא נקבר עד למחר יכול להבדיל על הכוס ולא על הנר ובשמים. דמותר להבדיל עד יום שלישי בשבת (כדלעיל סימן צ"ו) ובתפלת שחרית שהוא מתפלל כשלא עבר זמנה, אינו אומר אתה חוננתנו.

סעיף יא

אם צריך לעת ערב ללכת מביתו עד סמוך לתחום שבת, כדי שילך במוצאי שבת למקום אחר בשביל צרכי המת, או שהוא צריך לעת ערב לאסוף את הגבאים דחברה קדושה, להשוות עמהם בעד מקום הקבורה, אזי מיד כשהתחיל ללכת ולעסוק בצרכי המת חל עליו אנינות.

סעיף יב

מת בערב שבת לעת מנחה, בענין שאי אפשר לקוברו קודם שבת, מתפלל גם מנחה בערב שבת.

סעיף יג

מת ביום ראשון של יום טוב, אם רוצה לקברו היום על ידי אינו יהודי חל עליו מיד אנינות, ומכל שכן ביום שני שיכול לקברו גם בעצמו דחל עליו מיד אנינות, ואפילו הוא אינו רוצה לקברו היום.

סעיף יד

מי שמתו מוטל לפניו בליל יום טוב שני, מקום שנהגו לקברו על ידי ישראל, נוהג דין אנינות אפילו בלילה, ואינו אומר קידוש ואינו אוכל בשר ואינו שותה יין, אבל בליל יום טוב ראשון, או אפילו בליל יום טוב שני, במקום שנהגו להתעסק גם ביום טוב שני דוקא על ידי אינו יהודי, אין לנהוג דין אנינות בלילה.

סעיף טו

מי שהיה אונן במוצאי יום טוב, יבדיל ביום שלאחריו אבל לא אחר כך, כי הבדלה של יום טוב אין זמנה אלא עד סוף היום שלאחריה.

סעיף טז

אונן שיש לו בן למול, אם אפשר לקבור את המת קודם שיצאו מבית הכנסת שחרית, אזי יתפללו הקברנים תחלה, ויקברו את המת, וימולו את התינוק, ואם אי אפשר מכל מקום ימולו את התינוק שחרית בבית הכנסת, והסנדק יברך ברכת להכניסו, משום דמת ומילה מילה קודמת.

סעיף יז

אונן באור לארבעה עשר בניסן, יעשה שליח לבדוק את החמץ, וכל חמירא וכו' יאמר בעצמו.

סעיף יח

אונן בליל ספירת העומר לא יספור בלילה, אלא ביום לאחר הקבורה יספור בלא ברכה, ובשאר הלילות אחר כך יספור בברכה, ואם ראוה ביום כי האנינות תמשך עד הלילה, יספור אפילו באנינותו בלא ברכה, כדי שיספור שאר הלילות בברכה. (אונן בפורים עיין לעיל סימן קמ"א סעיף כ"א).

סעיף יט

מי שמת בתפיסה, והמושל אינו רוצה ליתנו לקבורה עד שיתקנו לו ממון הרבה, לא חל על הקרובים אנינות, וגם אבילות לא חל עליהם כיון שלא נתיאשו מלקברו, ומצפים להתפשר עם המושל, וכן אם קרובי המת הם בתפיסה, ואינם יכולים לעסוק בצרכי מת אין אנינות חל עליהם.

סעיף כ

במקומות אשר נתן הדת שלא לקבור את המת עד לאחר שמונה וארבעים שעות, אף על פי כן לא נפטר האונן מדין אנינות, כיון שלאחר עבור הזמן ודאי יקברוהו, מוטל עליהם בנתים להתעסק בכבודו, להכין תכריכין וארון ולהכין אנשים, אך ביום טוב שני יש להקל ולפטרו מדין אנינות, בזה שאי אפשר לקברו מחמת פקודת המלכות.

סעיף כא

במקומות הנזכרים, לפי שחוששין שלא ימצאו אנשים לטהר את המת בקרוב שני מעת לעת לאחר מותו, ועל כן המציאו לטהרו תיכף לאחר מותו, ולשומו בארון שלם ונקב למטה, אזי לאחר שהושם בארון פטורין מדין אנינות, ונוהג דין אבילות, ומכל מקום צריכין למנות שבעה משעה שיסתום הגולל בקבר.

סעיף כב

מי שמת לו מת והוא אינו יודע, אם אין מי שיתעסק בו צריכין להגיד לו, אבל אם יש מתעסקים אחרים, אין להגיד לו עד לאחר שיתפלל, ומי שאשתו מת לה מת והיא אינה יודעת, יש לו להבעל להחמיר שלא לשמש עמה. (עיין לקמן סימן ר"ו סעיף ט' ואנינות חמיר טפי)

[Total: 0    Average: 0/5]
שינוי גודל גופנים
ניגודיות