סימן קצה – הלכות קריעה

סעיף א

מי שמת לו מת שחייב להתאבל עליו חייב לקרוע עליו, וחייב לקרוע מעומד שנאמר ויקם המלך (דוד) ויקרע את בגדיו. ואם קרע מיושב לא יצא, וצריך לחזור ולקרוע מעומד. ולכתחלה צריך לקרוע קודם שיסתום פני המת בקבר בעוד חימום צערו.

סעיף ב

על המתים שהוא מתאבל עליהם צריך לקרוע בבית הצואר לפניו, וצריך לקרוע מן השפה ולמטה ולא לרוחב הבגד, וצריך לקרוע במקום שהבגד שלם מתחלתו ולא במקום התפר.

סעיף ג

חילוקים יש בין הקריעה שעל אביו ואמו, להקריעה שעל שאר קרובים, על כל המתים קורע טפח בבגד העליון ודיו, ואין לקרוע יותר משום בל תשחית, ועל אביו ואמו צריך לקרוע כל הבגדים עד כנגד לבו (ועיין לעיל סימן י' סעיף ג' שהלב הוא כנגד הבשר הגבוה שעל הזרוע) חוץ מן הכתונת שאינו קורע, וכן הבגד שהוא לובש רק לעתים למעלה מכל בגדיו, ולפעמים הוא יוצא לשוק גם בלעדו (כגון מעיל) בגד זה גם כן אינו צריך לקרוע, ואם לא קרע כל בגדיו שהוא צריך לקרוע לא יצא. והאשה משום צניעות תקרע תחלה את הבגד התחתון לפניה, ותחזיר את הקרע לצדדין, ואחר כך תקרע את הבגד העליון, שלא יתגלה לבה, ואף שהיא לבושה בחלוק, מכל מקום איכא משום פריצות.

סעיף ד

נוהגין שעל שאר קרובים קורעין בצד ימין ועל אביו ואמו בצד שמאל, לפי שצריך לגלות את לבו שהוא בצד שמאל ובדיעבד אין זה מעכב.

סעיף ה

על כל המתים רצה קורע ביד, רצה קורע בכלי, ועל אביו ואמו דוקא ביד, והמנהג שאחד מאנשי החבורה קדושה חותך קצת בסכין והאבל תופס במקום החתך וקורע, וצריך להשגיח שיקרע באורך הבגד ולא ברחבו.

סעיף ו

על כל המתים אם מחליף בגדיו בתוך שבעה, אינו צריך לקרוע באלו שהוא לובש עתה, ועל אביו ואמו, אם הוא מחליף בגדיו בימי החול שבתוך שבעה צריך לקרוע בהם, אך לכבוד שבת יחליף בגדיו ולא ילבוש בגד הקרוע, ואם אין לו בגדים אחרים להחליף, יחזור את הקרע לאחוריו. והא דמחליף בשבת דהיינו שלובש בגדי חול אחרים, אבל ללבוש בגד שבת אסור כדלקמן סימן רי"א סעיף י'.

סעיף ז

על כל המתים (מצד הדין) שולל (דהיינו שתופר תפירה בלתי שוה) לאחר שבעה, ומאחה (דהיינו שתופרו כראוי) לאחר שלשים, ועל אביו ואמו שולל לאחר שלשים, ואינה מאחה לעולם. ואפילו אם בא לחתוך סביבות הקריעה ולשום שם חתיכת בגד אחר ולתפרו אסור, אבל נוהגין כי תוך שלשים אפילו על שאר מתים אפילו לשלול אסור, ואפילו לחבר ראשי הקריעה על ידי מחט אסור, ואשה אפילו על אביה ואמה שוללת לאלתר מפני הצניעות, וכל הקרעים שאסורין לתפרן, אפילו אם מכר את הבגד לאחר, אסור הלוקח לתופרו, ולכן צריך המוכר להודיע להלוקח ואסור למוכרו לאינו יהודי.

סעיף ח

על כל המתים אם לא שמע עד לאחר שלשים אינו קורע, ועל אביו ואמו קורע לעולם בגדיו שהם עליו בשעת שמיעה, אך הבגדים שהוא מחליף אחר כך אינו צריך לקרוע.

סעיף ט

הרגל מבטל גזירת שלשים גם לענין קריעה, ולכן אם פגע הרגל תוך שלשים בשאר קרובים יכול לתפור לגמרי בערב הרגל לאחר מנחה, ועל אביו ואמו יכול לשלול.

סעיף י

קרע על מת, ובתוך שבעה מת לו מת אחר, מרחיק כמו שלש אצבעות מן הקרע הראשון וקורע טפח. או שמוסיף על הקרע הראשון טפח, אבל לאחר שבעה כל זמן שהבגד הקרוע עליו מוסיף עליו כל שהוא ודיו, אך אם הראשון היה משאר קרובים, והשני הוא אביו או אמו, אזי אפילו לאחר שבעה צריך להרחיק שלש אצבעות ולקרוא כדינא, שאין אביו ואמו בתוספת והוא הדין במת אביו תחלה ואחר כך אמו או בהיפוך.

סעיף יא

שמע בפעם אחת שמתו אביו ואמו, או שני קרובים אחרים, קורע קרע אחד לשניהם, אבל אביו או אמו עם אחד משאר הקרובים, קורע תחלה על אביו או אמו, ואחר כך מרחיק שלש אצבעות וקורע על האחר.

סעיף יב

חולה שמת לו מת, אם דעתו צלולה אלא שאינו יכול לקרוע מחמת שהוא מסוכן בחליו, פטור אחר כך מלקרוע אלא אם כן הוא עדיין בתוך שבעה דחשיב שעת חימום. אבל אם לא יכול לקרוע מחמת שלא היתה דעתו צלולה, אזי כשתבוא לו דעה צלולה הוי אז שעת חימום שלו, וחייב אז לקרוע אם הוא בתוך שלשים, ועל אביו ואמו לעולם.

סעיף יג

קטן שמת לו מת אפילו לא הגיע לחינוך מקרעין לו קריעה קצת משום עגמת נפש, להרבות האבל, ואם הגיע לחינוך מצוה לקרוע כמו גדולים.

סעיף יד

בחול המועד נוהגין במדינות אלו שאין קורעין כי אם על על אביו ואמו, בין ביום הקבורה בין ביום השמועה, ואפילו בשמועה רחוקה, אך אם מתו אביו ואמו ביום טוב הואיל ונדחה הקריעה לא יקרע בחול המועד עד לאחר הרגל כשמתחיל להתאבל, ועל שאר קרובים אין קורעין בחול המועד עד לאחר הרגל, אך אם שמע בחול המועד שמועה קרובה שלאחר יום טוב תהא רחוקה, בכהאי גונא יקרע בחול המועד (איסור שריטה וקרחה על המת כתוב בסימן קס"ט

שינוי גודל גופנים
ניגודיות