סימן רג – על איזה קרוב ותינוק מתאבלין

סעיף א

על שבעה קרובים חייבים להתאבל, אביו ואמו, בנו ובתו, אחיו ואחותו בין מן האב בין מן האם, ואפילו היתה אחותו נשואה לאיש, האיש על אשתו והאשה על בעלה.

סעיף ב

נוהגין שגם שאר קרובים מראין קצת אבלות בעצמן שבוע הראשונה עד אחר השבת, שאין רוחצין בחמין ואין משנין קצת בגדיהם כמו בשאר שבת, ואין כל הקרובים שוין בזה, אם היו שני בשני, או בן בנו או בן בתו לובש כל בגדי שבת חוץ מבגד העליון, ועל חמיו וחמותו או אבי אביו ואבי אמו, וכן האשה על חמיה וחמותה ואבי אביה או אבי אמה, אינן לובשין רק כתונת לבנה והאשה גם צעיף לבן, וכן המנהג שלא לילך לבית המרחץ ולא לחוף את הראש, גם אין לאכול חוץ לביתו לא בסעודת מצוה ולא בסעודת מריעים, ולאחר שבת מותר בכל דבר.

סעיף ג

תינוק שאינו ידוע אם כלו חדשיו אם לא, אם מת בתוך שלשים יום ואפילו ביום שלשים, אפילו גדלו שערו וצפרניו אין קורעין עליו ואין מתאבלין עליו משום דהוי ספק נפל, ואם מת לאחר שלשים יום ואפילו ביום שלשים ואחד קודם השעה שנולד בו קורעין עליו ואוננין עליו ומתאבלין עליו אלא אם כן נודע בבירור שהוא רק בן שמונה חדשים, (דלאו בר קיימא הוא) ואם ידוע בבירור שהוא בן תשעה חדשים כגון שבעל ופירש ונולד חי לתשעה חדשים גמורים, אפילו מת ביום שנולד בו קורעין עליו ואוננין עליו ומתאבלין עליו.

סעיף ד

תאומים שמת אחד מהם תוך שלשים ואפילו ביום השלשים, והשני חי לאחר שלשים, לא אמרינן מדזה חי לאחר שלשים גם הראשון היה בן קיימא, אלא אין מתאבלין עליו.

סעיף ה

גר או גיורת שנתגיירו עם בניהם אין מתאבלין זה על זה, דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, וקורבה שהיתה בגיותם אינה קורבה