סימן קצז – דין התכריכין והטהרה

סעיף א

נוהגין להדר אחרי בגדי פשתן לבנים ויהיו נאים, לסימן שמודים בתחיית המתים, דאמר רב חייא בר יוסף עתידין הצדיקים שיעמדו בלבושיהן, אבל לא יהיו חשובים יותר מדאי כי זה אסור. אסור לעשות בתכריכין לא אימרא ולא שום קשר, הן בחוטין שתופרין בהם הן בלבישה, קוברין האיש בטלית שיש בו ציצית אך שפוסלין אחת, והיותר נכון שכשמונח בקבר אז יכניסו ציצה אחת בתוך הכנף, אם היה לו טלית נאה שיתפלל בו בחייו אינו ראוי להחליפו לאחר מותו בטלית אחר שאינו נאה, כי נייח ליה להאדם להקבר בטלית שהתפלל בו בחייו. כשמלבישין את המת יכוונו שכשם שהם מלבישים את הגוף, כך תתלבש נשמתו במלבושים רוחניים בגן עדן.

סעיף ב

סדר הטהרה, מרחיצין במים חמים כל גופו וראשו, ומנקין אותו היטב בין אצבעות ידיו ורגליו ובכל מקום, וחופפין את ראשו, וסורקין, וגוזזין שערות ראשו, ונוטלין צפרני ידיו ורגליו, (ובמדינתנו אין נוהגין זאת) וצריכין ליזהר שלא יהפכו את המת על פניו, שהוא דרך בזיון, אלא יטו אותו על צדו, ואחר כך על צדו השני. לאחר שנקו אותו היטב. שופכין עליו תשעה קבין מים, דהיינו שמעמידין את המת על הקרקע, או על גבי קש, ושופכין את המים על ראשו שירדו על כל גופו.

סעיף ג

שיעור תשעה קבין יש בו מחלוקת, ויש ליקח לערך כ"ד קווארט פוליש, ואין צריכין שיהיו כולם בכלי אחד דוקא, אלא גם משני כלים, או משלשה מצטרפין, רק שהשני יתחיל ליצוק בעוד שלא הפסיק הראשון, וכן השלישי בעוד שלא הפסיק השני, וגם אם מערה מכלי אחד לא יפסיק הקילוח. ומתוך ארבעה כלים אפילו שופכין בפעם אחת אין מצטרפין.

סעיף ד

אחר כך טורפין ביצה עם יין ביחד וטורפין הביצה בקליפתה, לרמז שגלגל הוא שחוזר בעולם (ובמקום שאין יין מצוי לוקחין מים) ומרחיצין בו ראשו, ומה שנוהגין באיזה מקומות שכל אחד לוקח מעט ומזה על המת, אין זה נכון ויש לבטל מנהג זה, כי דומה לחוקות העמים, אלא ירחצו בו ראשו.

סעיף ה

צריכין להשגיח שלא יקמוץ המת אצבעות ידיו, ומה שבקצת מקומות נוהגין לקמוץ את האצבעות יש לבטל מנהג זה, ומה שקצת אומרים שמרמזים בזה שמות קדושים, דבר בדוי הוא. גם מה שנותנים בידו שרביטין שקורין "געפליך" מנהג שטות הוא, ואם רוצים דוקא לתת אותן יניחום אצלו.

סעיף ו

לאחר שטהרו את המת לא יניחו אותו באותו מקום שטהרוהו, אלא ישכיבוהו כנגד הפתח לפנים מן הבית, ואין מהפכין את הדף שטהרוהו עליו, כי יש סכנה בדבר.

סעיף ז

לא ינשק אדם ילדיו שמתו כי הוא סכנה גדולה. ומכל שכן שלא יאחז בידו של מת ויאמר שיוליכהו עמו.

סעיף ח

כשמוציאין את המת מן הבית, יש ליזהר שלא יצא אדם ראשון, אך המתעסקים שצריכין לילך ראשון מן הבית כדי לנושאו אין קפידא.

סעיף ט

מי שנפל מאליו ומת מיד, אם יש פצעים בגופו ויצא ממנו דם, ואם כן יש לחוש שמא נבלע דם הנפש בבגדיו ובמנעליו, לכן אין מטהרין אותו, אלא קוברין אותו בבגדיו ובמנעליו, רק למעלה מבגדיו כורכין אותו בסדין שקורין סובב, נוהגין לחפור בקרקע שנפל שם אם יש שם דם וכן בקרוב לו, וקוברין עמו את כל העפר שיש בו דם. ודוקא בבגדיו שהיה לבוש בהם קוברין עמו, אבל אם נתז מן הדם על שאר בגדים שאינו מלובש בהם, וכן אם הניחוהו על כרים וכסתות ועדיין הדם יוצא, אינו צריכין קבורה, אלא יכבסום היטב עד שלא ישאר בהם רושם דם, והמים ישפכו לתוך קברו. אם לא יצא ממנו דם, פושטין בגדיו ומטהרין אותו ומלבישין אותו תכריכין כשאר מתים. וכן מי שנטבע במים פושטין בגדיו ודינו כשאר מתים. ויש מקומות נוהגין לקבור גם הנטבעים בבגדיהם שנמצאו בהם, והיכא דנהוג נהוג.

סעיף י

אפילו יצא ממנו דם אלא שכבר פסק, ופשטו את בגדיו וחי אחר זה איזה ימים, ואחר כך מת, מטהרין אותו ועושין לו תכריכין, ואף על פי שהוא מלוכלך מדם שיצא ממנו, אפילו הכי מטהרין אותו, כי אין לחוש לדם שיצא ממנו בחייו אלא לדם שיצא ממנו בשעת מיתה, חיישינן שמא הוא דם הנפש או שמא נתערב בו דם הנפש.

סעיף יא

יולדת שמתה מחמת לידה דינה כהרוג, שאם ידוע שיצאו ממנה דמים מרובים אין מטהרין אותה, אבל אם כבר כלו הדמים לצאת ואחר כך מתה, שאין לספק בדם הנפש עושין לה כמו לשאר מתים. בהרבה קהלות נוהגין לטהר כל יולדת ועוד יש איזה מנהגים ביולדת, והיכא דנהוג נהוג.

סעיף יב

הנהרג על ידי עובד כוכבים אפילו לא יצא ממנו דם כלל, כגון שנחנק, קוברין אותו כמו שנמצא, כדי להעלות חמה.

סעיף יג

מת, בין אינו יהודי בין ישראל, ותכריכיו אסורין בהנאה, וכן נוי המת המחוברים בגופו כגון פאה נכרית שהן קשורין או קלועין בתוך שערותיו אסורין בהנאה, וכן אם היה לו שן תותבת יקבר עמה, אבל נוי שאינו מחובר לגופו מותר, וכן נוי שאינו כעין גופו כגון התכשיטין והבגדים מותרין בכל ענין (עיין פתחי תשובה סימן שמ"ט)