הדף היומי מסכת זבחים דף צח

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת זבחים דף צח

זבוכים דף צדיק חס מתחילים בסיעתא דשמיא 12 שעות האחרונות שלדף הקודם אשכחון כמו שהזכרנו כתוב בתיראה לגבי קום חטוס כולל אשר איגע בבסורו איקדוש אם נבלה מבשר החטוס בבשר אחר בדבר אחר הרי הוא נעשה כמו החטוס אם היא כשרה צריך לאכול זאת כמו חטוס היא פסולה זה נפסל כמותה אומרת הגמורה אשכחון חטוס דמקד ש בבלוע שער קודש מנולון שגם בהם נוהג דין זה אומר שמואל משמר בלוזור כתוב הפסוק זוטירו לאילו ולמנחו ולחטוס ולושם ולמילוים ולזבח השלמים כל הקורבנות הוקשו זה לזה ללמוד מכל אחד מהם לשאר הקורבנות הלכה מסוימת שיש בקורבן זה מפרט רבי לוזו באוילו זה בא ללמד כי אוילו מה אוילו תאוונו כלי אף כל הקורבנות תהו כלי מברמור מה כלי אימזרק לקבול הסדם והמקור באוילו מהאוילו שהייתה בסיני שכתוב שם ויש לחסנר בני ישראל ומקריבו אוילוס ושם כתוב ויוסם באגונוססדם הרי בשלמ ציבונקסיבו ויקח מוישה חצי אדום ויוסם באגונוס שם היו גם שלומים וכיוון שממילא הרי יוקשו כולם ולזבח השלומים כמו שכתוב בסיום הפסוק ועוד מעט נלמד משם השלומים מפגל מספגלין אז אז גם את החלק הזה תלמד משלומים אלו דסקין שצריך סקין שחיטה אי אפשר לשחוט עם אבן או עם קנה כצריך כלי שורש זה למדים מאוילו ואילו גופו מנון דכסי וישלח אברו מסודי ויקחס מהחלס לשחוט את העיל תחס יצחק בנוי מהחלס זה סכין סום אוילו דכסיב כתוב לגבי העיל ויעלהו לאילו תחז בנו מה למדים ממנחו מה מנחו אינו נאכלס אלו לזכרי קונה אף כל הקורבנות שמוזכרים בפסוק זה אינום נאכלין אלא לזכונה מברגמור מי לגבי מה צריך ללמוד ממנחו איךזשום בהדקסיב כל זכנו ויש מציבו שמביאים בחג השבועות מריבוי דקרוס בקודש הקדוש תכלנו כל זויך לאס לימד על מציבו שאין חולים אלא לזרח קונה פסוק זה נמר הפרשס קורח וכתוב בסיום הפסוק וכל קוידש אי אלוך זה מיותר ללמד על שמ ציבור דהינו כבס צרס שגם בהם כתוב לשון זו כידש יהיו לשם לכהן שגם הם רק כל זו חוכך לאיסוי עונה הגמורת באמת זה נצרך נשל מציבור רק תנוי אינפקמורכה וכדנק למורכה נחלקו התנועים מה המקור ההקש למנחו או מהפסוק הזה ממשיך בלוזו חטוס מה חטוס מקדשס בבלוע אף כל הקובונס מקדש בבלוע רשי מציין שגם במנחו כתוב כמו שנראה עוד מעט כולה אשר איגב בו יקדוש שמקדשת בבלוע אז למה לא נלמד ממנחו כמו שלמדים את העניין של זכרקונה אומר רש"י אפשר לומר שזה הוקש למנחו רק לעניין זיכונה אבל לא לעניין בלי כי מנחו דווקא שזה רך אז זה בולע ושאר קודשים לו לכן למדים מחטוס או שום למדים משם מה אושום אין שפיר ושילי קודש בוי או שו מגיע רק זוכו אז לא שייך לומר שאם שחטת את האושון אתה צריך להקטיר את החילה ואשתי הקלויוסיס לא רק שלו אלא גם של העובר שאתה מוצא כי לא שייך הואבר אף כל השפיר ושיל הקודש בואי גם הקורבנות שבגיעות נקיבס משל חטוס ושלומים כשאתה שוחט את החטוס ואתה מוצא שם עובר אתה לא צריך להקטיר את החילה ושתי הקלויויס של השליל רש"י מציין שמאוילו לא יכלו ללמוד זאת כי אוילו היא קוליל אז מה תאמר אף כל שנשפו ושילו קודש בואי אתה לא מדמז את לאילו כי בוילו אתה מקטיר את כל הבשר וכאן אתה לא מקטיר את שר הבשר אז גם לעניין זה אל תדמה לכן למדים זאת מראשום ומסבירה הגמורה קוסובה ולודס קוצ'ין באבויוסנגדוישים נכון שבלת קוצ'ים קדוש כבר נראה את המקור אבל דווקא כשהם נולדים ולא במאימון ומה המקור כאן מאוש כי כאן מאושם למדים שאם שחט מצאת שבובר זה לא קדוש ודונינו סובר שאפשר לדון אפשר משאי אפשר לכאורה איך אתה למד מאושם באושום לא שייך שיבלד ושאר קורבון שנקבסכן שייך למדים אפילו שכאן זה שי וכאן זה לא שייך רש"י מציין אי אפשר ללמוד מאושום שהבלודס בכלל לא קדושים כרי כתוב רק קודושך אשר יהיו לוך ודרשו בפכירוס רק קודשך אל התמוריס אשר יואו אלאבלודס וצריך להקריב אותם אלא למדים מאושבמאי אמון הם לא קדושים רק בהוויתן בלידתם אז הם מתקדשים ונקטו לשון זו באבויוסון כמו לשון הפסוק אשרי היו לוך שמזה למדים אבודיס מציין רש"י לכאורה למה צריך ללמוד ממינחו שהיא נאכלת רק לזירחיקונה גם שר אפשר ללמוד את מחרטוס וושום אומר רש"י כי בחטוס וושום כתוב לגבי חתחורים קודשי קודשים עםו לכן אי אפשר ללמוד משם רק במנחוש לא כתוב לשון זו אפשר ללמוד ממנחו לשל מציבו שגם הם נחלים רק לזי חקונה מה כתוב בהמשך מילוים זה בא ללמד מה המילוים הקורבונס שהביאו בימי המילואים של הקומס המשקון מוסרין מה שנותע מבשר הקורבנות אחרי הזמן בסרייפה אבל בליחיים במוסרין לא היה שייך בליכיים כי זה היה קור ציבור לא הפרישו שניים שאם אחד יעבד וגם המציאות לא נבד אף אחד שם והפרישו אחר במקומו אז לא היה שם מותר של בעלי חיים אף כל הקורבנות מוסרן בסרייפה ואין בעלי חיים ומוסרים אם נותר הבשר הוא בסרייפה אבל אם נותרו בעלי חיים למשל יוחיד שהיה צריך להביא קורבן אז הוא הפריש שני קורבנות שאם אחד יעבד יהיה לו את השני אז הוא שתמש באחד לשני ניסה מוויסו או אם הפריש קורבן הוא נאבד לו אז הוא הפריש אחר תחתיו והרב הוא הקריב אותו עכשיו מוצאים את הראשון אז זה מויסו אז המוויסר הזה לא בסרייפה כמו שראינו במילואים כי במילואים לא היה כזה נושו שלומי משם למדים מה שלומי מפגלין מספגלים הרי המקור של פיגול כתוב בשלומים ושם כמו שראינו לאל מפגלין ומספגלין אם הוא חשב מחשבס חוץ לזמנוי על בשר השלומים אז לא רק הבשר נהפך לפיגול אלא גם הנסוכים שבאים יחד גם הם נפחים לפיגול אף כל הקורבנות פגרי מספגר אם חשוב מחשב זכות זמנוי אז הם נעשים פיגול ומי שאוכל אותם חייב קורס וגם הנסוחים שלהם עד כאן נוסח אחד בדרשת העקש בין הקורבונס של שמו בשם רב לוזר הקפוני מעניינינו יש הקש בכל הקורבנות לחטוס שהם מקדשים בבלוע במסניתו בריאס למד משמד רבקה הוא דורש אחרת מנחו למדי משאר הקורבנות מה מינחו מקדשס בבלוע אף כל מקדש בבלוע והגימורה כעת מבארת למה באמת כתוב פעמיים העניין הזה גם במחו גם בחטוס והצטרך למכתב מנחו ויצטריך למכתב חטוס שמינ מנחו הייתי אומר דעדרכה זה רך זה סולדת זה לחם יבלה אז זה בולה אחד מהשני אבל חטו שזה בשר ובשר זה לא בולע עם אלוהים ויש מדי חטוס שני קוריר הבשר אב אז השומן נכנס בתוכו שומן של חטוס נכנס בבשר שלומים אבל מנחו שזה דק אי לא נכנסת בלי צריכה ממשיכה הברי רבי עקיבא ממשיך חטוס זה בא ללמד מה חטוס יש בה שלוש הלכות אינו בו אלו מן החולים ולא מדמי השרשני שקונים בירושלים לא קונים מזה חטוס מה המקור כבר נראה וביו חטוס כבר רק ביום כתוב בפריים הכיפורים שזה חטוס כי ביום הזה חפר עליכם בהלכה השלישית בי ימוניס כתוב שם אצבע וכתוב כהונה ולמדנו לא שכל מקום שנאמר אצבע וכהונה למדים ממצוירו שזה דווקא בימין האבודס נעשות ביד ימין אף כל הקורבנות אינו בו אל מלחולין וביו ובימוניס בחטוס מנוון שזה בא דווקא מחולין אומר רב חיזדו מקו קרינספרטוס אשר לוי משלו מכספו הפרטי ולא משל ציבו ולא משל מיסו טמא גמור ביוים זה למדים מחטוס מביוצוי כתוב על כל הקורבנות שביוצבו להקריב את קורבנייהם אומרת הגמרא קדיין אז בו נקטו זאת סתם זה מיותר באמת לא צריך צריך ללמוד זאת מחטוס ביודמוניס מדרב ברברכונפקדומר רב ברברכון אמרשלוקיש כל מוק שנאמר אצבע הוא כהונה וכעת מבינים שהכוונה או אצבע או כהונה אינו אלמין בכל הקורבנות שמפורטים כאן בפסוק נאמר בהם כהן בארבתן אמרת קדיין אז בו מה שלמדים מחטו זה רק העניין שזה בא דווקא מחולים והייב בו רבקה סובל כרב שמעון שלמדנו בפרק שני דמר אצבע לאב קרונה קרונה בואי אצבע היכן שכתוב אצבע אפילו שלא כתוב כהן זה נעשה ביד ימין אבל היכן שלא כתוב אצבע אפילו שכתוב כהן אי אפשר ללמוד שזה ביד ימין לכן שאר הקורבנות לא כתוב אצבע רק בחטוס כתוב ולא כך הכהן מדם החטוס באצב אז יודעים שזה בימין רק מחטוס למדים לשאר הקורבנות ממשיך בקיבה אושום מה אושום עצמו יסו מוטורין הקיין הם עושים מהם כלים וכדומה כמו שראינו לאיל אף כל הקורבנות עצמוסו מוותורן אפילו אוילו שהיא כולל טוקטור אז למדנו לא שאם הצמות עדיין מחוברות לבשר הם מוקטרים ביחד עם הבשר אבל אם הצמות פרשו אז הם מותרים לקוינים בענוה מה המקור לכך באושום אז רשי מביא אני שמעתי שהרי בשר האושם נאכל לקוינים אז גם הצומוס ניתנים לקוינים בשר שייך נויסו כמו שכתוב שמה שנאכל אם הוא נותר אחרי הזמן סורפים אותו והצמות שזה לא דבר נאכל לא שייך נויסור אז תמיד מותר להם בנוה אבל רש"י אומר אם זה המקור אז למה צריך ללמוד זאת מאוש גם חטס אפשר ללמוד זאת לכן הוא אומר באושום כתוב לא יהיה מיותר לכהן לא יהיה לא יהיה שגם העצמות מותרים לו בענוהם הם מאוד שם למדים לשאר הקורבנות אפילו או לא כעת חוזרת הגמורה למה שלמדנו בתחילת הפרק לגבי דם חט שהוא זל בגד אומר עובדה פשיטלי קודם כל מקדים ואומר דבר שפשוט לפני שהוא מסתפק דם חטוס למטו נפל דם חטוס תחילה על הבגד ונבלה בבגד ודם אוילו למעלו על המקום הזה על מקום הכתם של דם החטוס נפל דם אוילו תור קיבוס כי דם החטוס נוגע בבגד ובלוע בבגד הקבוארו וזה אני כן מסתפק אומרובה דם מילו למטו הוא נבלא בבגד ודעו לא צריך קיבוס ודם חטוס למעלו על הקטם הזה מה הוא חיוב קיבוס משום נויגיה ובנויגיה דם אחתוס נוגע בבגד מעל דם אוילו אוילו משום בול לא יבולה כי זה הרי מעל דם האוילו שהי בלועה בבגד עוד אפושט אחר כך פשטרו אין טונקיבוס כיוון שזה לא בלוע בבגד אבל כמו שלמדנו לגבי קילים צריך לגרד את הדם מהכלי אז גם כאן גם כאן אצטרך לגרד אגב שדיברנו על עניינים כאלו של דם אחד על השני ועוד אז הוא מביא לין חציצה פעיריס הכלל הוא שבאים לטבול הדם שבא לטבול או כלי שבאים לטבול אז אם יש על חציצה שזה חוצץ בין המים לכלי או לאדם שטובל אז הטבילה לא עולה מדויירסה דווקא זה על רובו ומקפיד עליו מדרבונו מספיק שאחד מהם אומר ופשיטלי דם על ביגד חויצץ כי בדרך כל הדם מקפיד אם יש דם על הבגד אפילו שזה על מיעותו זה חוצץ אז אם הבגד טמא וצריך לטבול אותו צריך לנקות אותו מהדם קודם א ואם תבוכו זה הפרנסה שלו הוא לא מקפיד בדם על בגדו אינו יכולצץ כ לא מקפיד על זה אם זה על מותו אז זה לא חוצץ רב על בגדו חוצץ כל דבר שניתח שומן חי לב שבא אב מויח רבב הוא זה הפרנסה שלו הנחיצץ אז זה פשוט בוא רובה דם הוא רבב על בגדמה טמאה הגמורה מה הספק אם תבוכו תיפוק למישום רבב כ לא רגיל בכךכה זה חציצה הרבב ואם מויח רבב הוא תיפוק למשום דם לא צריך הספק הוא דובד או והו הוא מתעסק גם בזה וגם בזה אז מה הספק החודקופיד אתרטקופל אפילו שהוא רגיל בשניהם גניו לו שיש לו שני קטמים גם של דם וגם של רבב אז הוא מקפיד והחציצה החציצה קופ כיוון שבשניהם הוא רגיל זה הספק תיקו עדור דמחטוס עד כאן דף צדקס
לצפיה בתכנים נוספים: