הוצאת זרע לבטלה - למה אסור? ואיך להצליח?

אָסוּר לְהוֹצִיא שִׁכְבַת זֶרַע לְבַטָּלָה. וְעָוֹן זֶה חָמוּר מִכָּל עֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה..... אֵלּוּ שֶׁמְּנָאֲפִים בַּיָּד וּמוֹצִיאִים שִׁכְבַת זֶרַע, לֹא דַּי לָהֶם שֶׁאִסוּר גָּדוֹל הוּא, אֶלָּא שֶׁהָעוֹשֶׂה זֶה בְּנִדּוּי הוּא יוֹשֵׁב, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר: ''יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ'' (יְשַׁעְיָה א, טו), וּכְאִלּוּ הָרַג הַנֶּפֶשׁ:

שולחן ערוך אבן העזר סימן כג' סעיף א'-ב'

במאמר זה נסקור את הנושאים הבאים:

• למה לשמור את הברית? ומה זוכים בעקבות שמירת הברית?
• למה אסור להוציא זרע לבטלה?
• אין ייאוש בעולם כלל?
• איך נשמרים משז"ל במזיד ובשוגג?
• מה הגורמים לחטא?
• קרי או מזיד - ממה להיזהר?
• מה עושים במידה ונפלתי?
• איך מתמודדים עם מראות אסורים (כולל התמכרות לפורנו)?
• זה בלתי אפשרי לשמור את הברית?
• איך זה משפיע על שלום בית ואהבה בין איש לאשתו?
• תיקונים לפגם הברית ולשז"ל.
• ספרים מומלצים לקריאה בנושא
• המאמר של מוהרא"ש הקדוש בנושא שמירת הברית וזרע לבטלה.

מטרת המאמר היא לא לייאש את הקורא, אנא, קרא עד הסוף ותגלה שגם אם נפלת, ואפילו אם נפלת עשרות אלפי פעמים, יש תיקון לעוון הזה, אין מה להתייאש.

דבר ראשון: מה זוכה מי ששומר את הברית?

• שומר בריתו, העולם קיים בזכותו שנאמר "כה אמר ה' אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי".
• נקרא צדיק
• זוכה לפרנסה בשפע ובנחת!
• זוכה לשלום בית ואהבה בין איש לאשתו.
• תפילתו עולה לפני השם ופועלת המון.
• כל השומר בריתו, כאילו קיים כל התורה כולה.
• לעתיד לבוא זוכה לראות את הקב"ה ממש בלי מסך המבדיל.
• זוכה שנשמתא קדישא אתאחיזת ביה.
• זוכה שהשכינה תשרה בו תמיד, וזוכה לצלם אלוקים, ודיוקנה רשים בשכינתא.
• זוכה שגופו מאיר, ואין רימה ותולעה שולט בו לאחר מיתה.
• נקרא גיבור, "כי איזהו גיבור? זהו הכובש את יצרו", וסתם יצר הוא יצר העריות.
• לעתיד לבוא הקב"ה ילביש אותו בלבוש של מלך.
• זוכה להיות דבוק בקב"ה, וזהו תכלית הבריאה.
• אם נחלה במחלה שהיא, הקב"ה בעצמו מרפאהו ולא ע"י מלאך.
• מושך עליו כל מיני השפעות טובות, הן פרנסה והן שאר דברים.
• הקב"ה שומרו, ואין שום אדם ושום דבר בעולם שיכול ליגע בו ולהזיקו.
• הקב"ה מתפאר בו בכל יום, כנא': שלושה מכריז עליהן הקב"ה בכל יום, "על רווק הדר בכרך ואינו חוטא", וזהו דבר היחיד שמשתבח בו הקב"ה בצורה כזאת.
• הקב"ה זוכר אותו תמיד.
• נקרא תמים, כדכתיב: "מאן דנטיר ברית אתקרי איש תמים".
• נקרא צדיק, כיוסף הצדיק שהוא מבחינת היסוד.
• כל השפע שיורד לעולם יורד קודם אליו ואח"כ לכל העולם.
• בניו יהיו צדיקים, ומי שמוסר נפשו לתקן זה הפגם, מוכרח לצאת ממנו איזה צדיק וקדוש מיוצאי חלציו.
• אין רשות לשום מלאכי חבלה להתקרב אליו.
• ממשיך השפעה לשכינת עוזנו, ומגן כל העולם כולו.
• זוכה להתענג בעבודת ה', כגון: בשבת זוכה להרגיש מהו עונג וקדושת שבת, וכן זוכה להרגיש את הנשמה יתירה בו.
• הקב"ה אוקיר יתה על כולא.
• זוכה להינצל מחבלי משיח ומכל מיני מיתות, ויזכה לגאולה.
• לאחר תחית המתים, ביום הדין הגדול, ישאר בחיים.
• כשהקב"ה יחדש עולמו באלף השביעי, לא יחדש עולמו רק בזכות שומרי הברית.
• זוכה להתקשר בשכינא, ועי"ז יכול לכוון בתפילתו כראוי.
• זוכה למלכות כיוסף הצדיק.
• מאחד קוב"ה ושכינתיה.
• זוכה לאחר פטירתו להיכנס לכל שערי הצדיקים.
• נקרא ח"י, ומקושר במידת הח"י.
• כשנפטר מן העולם אין רשות למלאך המוות להתקרב אצלו, ואין מת על ידו.
• שורה עליו שם הוי"ה ב"ה, וכל העליונים והתחתונים מפחדין ממנו.
• מוציא מגיהנום הרבה נשמות.
• נעשה שותף לקב"ה בבריאת עולמו, כדכתיב: "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי".
• זוכה להכניע ד' קליפות טמאות: עוון, משחית, אף, וחימה, שכל הצרות והרעות שבאות לעולם באות בגללן.
• גלי הים והסתערותו נחים מפניו, כנא': "הים ראה וינוס" מפני ארונו של יוסף. ומסופר על מקובל אחד בצפת, בעל מחבר הספר הקדוש "בת עוזי", שנסע בספינה בים והיה הים סוער, עד שכמעט כל הנוסעים נטבעו, ואמר למנהל הספינה שיעלה אותו לתורן הספינה, וגילה בגדיו והראה לים האות קיימא קדישא, ותיכף נח ושקט הים מזעפו.
• הקב"ה מסתיר אותו משונאיו.
• אין שום מקטרג יכול ליגע בנשמתו.
• זוכה להגיע למדרגות גבוהות.
• גורם להמתקת הדינים.
• נקרא אדם שלם, וכן נקרא קדוש.
• כשיש צער בעולם, משתתפים איתו האבות לבטל הגזירה.
• החיצונים וס"א מתרחקין ממנו.
• מקרב הגאולה ובנין ביהמ"ק.
• לאחר פטירתו ראוי לשומו בארון כיוסף הצדיק.
• ניצול מכל הדינים שעתידים לבוא עליו לאחר פטירתו.
• גופו אינו חוזר להיות עפר, וניצול מחיבוט הקבר.
• כל עליות וירידות המלאכים לשליחותן בזה העולם מתקיימות בזכותו.
• בזכותו ניצלים הרבה אנשים מפגם הברית, וזאת ע"י שמשפיע בעולם שפע קדושה וטהרה.
• ראוי להעלותו על גבי המזבח ככהן גדול, ולעתיד לבוא יזכה להקריב קורבנות אף על פי שאינו כהן.
• מחשבתו מזדככת, וזוכה לחכמה, בינה, ודעת.
• זוכה להיות מרכבה ליסוד העליון.
• זוכה לזכות אחרים, ודבריו מקובלים.
• זוכה לעשות צדקה כראוי.
• זוכה להתפלל כראוי.
• זוכה לאמונה שלמה.
• מושגח בהשגחה פרטית יותר מכל העולם.
• והמעלה האחרונה והחביבה מכולם, היא המעלה הכללית, והיא: כל זמן שעם ישראל שומרים הברית, אין כל אומה ולשון יכולים לשלוט בהם ולעשות להם כל רעה.

למה אסור להוציא זרע לבטלה?

בתורה מסופר על ער ואונן שהיו מגיעים לידי הוצאת זרע לבטלה בזמן שהם היו עם האישה שלהם - השם קורא לכל אחד מהם בתגובה "רע", דבר שלא חוזר על עצמו בשום אופן חוץ ממה שקשור בפגם הברית.

ישנם עוד מקומות בתנ"ך בהם מובא ברמז הנושא של שז"ל, ובכל המקומות בהם מוזכר הנושא - אותו אדם שמוזכר נקרא "רע". חכמים, ובייחוד חכמי הקבלה דיברו על חומרת העוון הזה עד שהשולחן ערוך פסק בעקבות כך שזהו העוון החמור ביותר בתורה.

בדור המבול - "ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים, כי נחמתי כי עשיתם" - דור שלם על כל יושביו, אנשים נשים וטף ואף בעלי חיים, כולם נמחו ונעקרו ונאבדו ונשמדו מן העולם, וכל זאת משום "כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ". ופירש רש"י - שהיו משחיתים זרעם לבטלה"

בספר תנא דבי אליהו (מאליהו הנביא) כתוב:

פעם אחת הייתי מהלך בתוך הגולה שבבבל, ונכנסתי לעיר גדולה של ישראל ולא היו שם עובדי כוכבים כלל, ומצאתי שם מלמד תינוקות אחד, וישבו לפניו מאתים נערים, שרובן בני שמונה-עשרה ובני עשרים שנה. ולשנה האחרת חזרתי ומצאתי את התלמידים - ואין רבם ביניהם, אלא בן אחד בלבד, שהוא היה בן בן בנו, שבשביל מעשיהם המקולקלים של אותם נערים מת רבן ומתה אשתו ומת בנו ומת בן בנו ומתו כל הנערים שרובן בני שמונה-עשרה שנה ובני עשרים, ולא נשתיירו רק הקטנים, והייתי בוכה ומתאנח עליהם עד שבא אלי מלאך מן השמים ואמר לי: מפני מה אתה בוכה ומתאנח?

אמרתי לו: וכי לא אבכה ואתאנח על אלו שבאו לידי מקרא ומשנה - ועכשיו הלכו להם והיו כלא היו?! ואמר לי: לא יפה עשית שאתה בוכה ומתאבל ומתאנח עליהם, אמרתי לו: מפני מה? ואמר לי: שהן היו עושים דברים מכוערים שאינן ראויין ומקלקלין בעצמם, והיו מוציאין שכבת זרע חינם והן לא יודעין בעצמן שהמיתה משיגתן.

למה זה כל כך חמור?

כידוע, בזמן שבלעם הרשע רצה להחטיא את ישראל בערבות מואב הוא ביקש ממלך מדין לשלוח נשים לפתות את בני ישראל לעריות, באומרו אליו "אלוקיהם שונא זימה". וכך באמת נסגר המסע של עם ישראל במדבר, ולאחר החטא הזה השם פונה אל משה רבינו ואומר לו שהגיע שעתו למות, אותו החטא גרם למיתת משה.

מהות זרע האדם היא דבר גבוהה לאין שיעור, בזרע יש המשכה של נשמות קדושות של בניו "בפוטנציאל" של האדם. אדם ששופך זרע לבטלה גורם לירידת נשמות קדושות לתוך דבר שנקרא "קליפה", המהות הפנימית של כל הטומאות בעולם וכל הרע שקיים בעולמות. ובעצם על ידי כך אותו אדם לוקח את מי שהיו אמורים להיות בניו וילדיו ומכניס אותם לתוך מדור הטומאה - מקום של סבל וצער אדיר בשביל נשמה קדושה של יהודי.

הזוהר הקדוש קורא להוצאת זרע לבטלה "רצח ילדים" - נשמע קצת חריף, אבל מובן מתוך מה שאמרנו, אותם נשמות קדושות נכנסות בטומאה והקליפה ומתענות שם עד שאותו אדם יעשה תשובה ותיקון.

עוון זרע לבטלה גורם כמה דברים באדם עצמו ובעולמות העליונים

כאן יכתבו דברים קשים, כמובן - אדם שעושה תשובה - כל הדברים האלו מתבטלים מעליו מיד! לכן לא להתייאש! - אם תעקוב אחרי המאמר הזה ותיישם, תוכל לתקן, ואפילו בקלות!

בנפש האדם:

• גורם היפרדות של נפש האדם מהאור האלוקי המחיה אותה, הדבר נקרא בלשון התורה "כרת" (נפרט בהמשך על כך).
• עוון זה גורם לנתק בין האדם לבורא עולם עד כדי כך שכתוב שיש "קיר" מפריד בינו לבין השם למשך 40 יום (על מזיד).
• גורם להמעטה של השפע האלוקי באדם, לרוב הדבר יורגש בעצבות ודכדוך לאחר מעשה.
• גורם לשנאה עצמית חזקה - גם אם לא באופן מיידי.
• גורם למיעוט בפרנסה והרס כלי הפרנסה - ואף גורם לעניות ממש!
• בעיות בשלום בית וריחוק של האישה מהאיש שלה.
• מכניס את עצמו בנידוי (גם רק בקישוי האיבר) - כך שתפילותיו לא נשמעות 40 יום (אלא אם עושה תשובה - ומומלץ גם התרת נדרים)
• אינו זוכה לגאולה ולתחיית המתים ולאלף השביעי!
• מסתלק ממנו מורא שמים.
• ד' קליפות טמאות שולטין עליו.
• נדבקין בו מידות רעות.
• נסתם ממנו מעיינות חכמת התורה.
• נידון בצואה רותחת.
• נידון בחיבוט הקבר.
• מוליד בנים רשעים.
• גורם עצירת הגשמים, ע"י שעוצר השפע הבא לעולם.
• אפילו נולד במזל טוב, נהפך מזלו לרעה כפי שביארנו: הכל תלוי במזל – מז"ל.
• גורם לעיכוב המשיח והגאולה.

בעולמות העליונים:

• גורם למסך בינו לבין השם.
• גורם לסילוק אור השכינה מהעולם.
• גורם לנשמות קדושות להיכנס למדור הקליפות ובמקום ללבוש בעולם הזה גוף קדוש של יהודי - ללבוש גוף רוחני טמא ממדור הקליפות כך שאותה הנשמה נופלת לזוהמה שקשה מאוד לצאת ממנה.
• גורם למידת הדין לשלוט בעולם.

אין ייאוש בעולם כלל?

רבנו הקדוש (רבי נחמן) אומר שלמרות זאת שכתוב בזוהר הקדוש להוצאת זרע לבטלה אין תשובה - יש לו תיקון ומי שקורא את זה לא מבין את כוונת דברי רבי יהודה שם - והוא מתכוון לנושאים הקשורים בקבלה ולא חס ושלום שאין תיקון ואין תשובה לשז"ל (גם במזיד) - כל אחד יכול להתחיל לבחור להפסיק עם פגם הברית - זה בידיים שלך - ואם תלך עם המאמר שלנו ותתמיד בכתוב בו - תראה הצלחה, תיקון ותשובה שלימה בעזרת השם.

איך נשמרים מהחטא של הוצאת זרע לבטלה ואוננות בפרט?

שמירה מהוצאת זרע לבטלה היא קשה במיוחד לאנשים שלא מקיימים קשר זוגי, הרי המנגון של יצירת הזרע וכוחות המין הם חלק חיוני ומהותי מתוך חייו של האדם. אם כך איך מגיעים למצב שבו, למרות זאת שלא מקיימים יחסי אישות לא מגיעים למצב שבו נופלים לאוננות או קרי? וגם לא חיים בקושי וצער?

דברים שטוב - ואף חובה לעשות כדי לא ליפול בברית

רשימה תמציתית כדי לא להגיע למצב שזרע לבטלה - לא בשוגג (קרי לילה) ולא חס ושלום במזיד:

• שימוש באינטרנט מסונן- חובה מהדין (בטלפון מומלץ כשר פליי או נט פרי)
• שימוש בטלפון מסונן- חובה מהדין
• שינה על צד שמאל עד חצי הלילה, לאחר מכן אפשר גם על צד ימין - חובה מהדין
• אכילת דגים מרבה תאווה - כל אחד ימנע לפי מה שהוא מכיר את עצמו חוץ מערב שבת
• אכילת שום מרבה זרע - לכן לא טוב לאכול הרבה שום
• השתדלות מה שניתן בשמירת הלשון
• לא לשמוע אישה שרה- חובה מהדין
• לא להריח בשמים של נשים- חובה מהדין
• לא להסתכל אפילו על בגדים צבעוניים של נשים - גם תלויים
• לא להכניס ידיים לאזור הברית - ולא לגעת בברית
• לא לגעת בברית בזמן שתן (חוץ מנשוי - אבל גם נשוי טוב שיתשדל לא לגעת)
• להימנע מבטלה - במקום לבזבז את הזמן - ללמוד תורה או לשמוע שיעורים.
• לעבוד על נושא הגאווה.
• טבילה כל יום במקווה (גם פחות מועיל)
• קריאת תיקון הכללי באופן קבוע - כל יום
• להשתדל להתרחק מהכעס
• נתינת צדקה באופן קבע - כל יום גם 10 אגורות
• השתדלות והתמדה בלימוד תורה כמה שיותר
• אמירת קריאת שמע של המיטה בכוונה כל יום לפני השינה
• התבודדות - שיחה בין אדם להשם יתברך בלשון של האדם.

מוהרנ"ת אמר: כדאי לו לאדם לחיות שבעים שנה בעולם הזה עם כל הסבל והצרות, אפילו אם לא יחטוף ויעשה האדם שום דבר הגון וטוב, רק זה שימנע עצמו מהרהור רע אחד פחות, גם זה כבר כדאי (תמורת מה שיזכה). וכל שכן כשעושים עוד איזה מצווה, בוודאי כדאי וכדאי.

(שש"ק ח"ב קי"ז)

הגורמים לנפילה בפגם הברית והוצאת זרע לבטלה

בהמשך המאמר נפרט אודות כל אחד מהגורמים- אלו הם הגורמים לנפילות בפגם הברית:

• עצבות ודיכאון
• פחדים ומצוקות נפשיות
• מראות אסורים - שמירת העיניים
• לשון הרע, כעס וגאווה
• שקרים
• אכילה של דברים המוספים תאווה.

המצב התודעתי של האדם המפתח להצלחה בשמירת הברית - עצבות, דיכאון, פחדים ומצוקות נפשיות.

אדם ששרוי בדיכאון, עצבות, פחדים ומרה שחורה - בקלות יפול לפגם הברית מכל סוג שהוא. המגנון הנפשי ש"מתיר" לבני אדם ליפול לאוננות או קרי הוא מגנון של ניחום עצמי, הרי כל אדם חווה במהלך חייו לפחות פעם אחת משיכה מינית, וכל אדם יודע שזה דבר שגורם הנאה (כמובן צריך שזה יהיה בזמן ובמקום הראוי לפי התורה). אם כך, נפש האדם תשתוקק באותו הזמן ל"הרגעה" אנשים רבים בהזדמנויות אלו נופלים להוצאת זרע לבטלה.

מה עושים עם זה? איך מתמודדים עם תאווה? איך מתמודדים עם עצבות ורצון לניחום?

רבי נחמן מברסלב קובע שהעצבות ופחדים זה שורש הרע באדם. אדם השרוי בעצבות יפול באופן קבוע לעברות - ובייחוד לפגם הברית. העצה כדי לא להגיע לעצבות מתחלקת לכמה חלקים

• במידה ולאדם אין שום יישוב הדעת והוא ממש מרגיש כאילו הוא בתוך ענן שלא מאפשר לו לראות שום דבר - מצב כזה ששום דיבור או "חכמה" לא יכולה לדבר אליו
• במידה ולאדם יש קצת יישוב הדעת - מצב שבו הוא יכול לקרוא משהו או לעשות עבודת נפש אפילו קטנה כדי להיכנס לשמחה
• במידה ולאדם יש יישוב הדעת גדול - מצב שקל ממנו להגיע לשמחה

במידה ואין שום ישוב הדעת - מה עושים?

העצה לזה היא - פשוט לעשות כל דבר שיכול להוציא אותך מהעצבות, לדוגמא: לספר בדיחות (לפי ההלכה כמובן), לשמוע מוזיקה מקפיצה, לשרוק, לעשות פרצופים מול המראה, להיפגש עם חבר טוב ולדבר על מה שמפריע ואפילו לאכול איזה ממתק וכו' - העיקר לצאת מהמצב של העצבות.

במידה ויש קצת יישוב הדעת - מה עושים?

העצה במצב כזה היא גם לעשות את מה שדיברנו עליו וגם לפעול - להתמקד בטוב שבך, לראות את הטובות שעשית עד היום, להיזכר במשהו שתמיד שאתה נזכר בו - הוא גורם לך להיות בהכרה על הטוב שיש בך. לדוגמא: הנחתי היום תפילין, עזרתי לקשיש, נתתי צדקה לעני, נמנעתי מתי שהוא מאיזו עבירה, עשיתי איזה מצווה בהידור, חלקתי משלי לאחרים וכן הלאה - למצוא את הטוב שיש בי ומתוכו לשמוח. הרי העצבות לרוב נובעת מתוך תחושת חוסר ערך - תמצא בעצמך מעשה טוב (אפילו מלפני 10-20 שנה) שאתה יכול לראות בו את הערך הטוב שבו ולשמוח מתוך כך.

במידה ויש יישוב הדעת גדול - מה עושים?

גם כאן חשוב מאוד לבצע את העצות הקודמות, אבל כאן מתחדש דבר נוסף - להרגיז את היצר הטוב על היצר הרע. אדם שנמצא ביישוב דעת גדול יכול לפעול בצורה נפלאה - העצה היא : למרוד ביצר הרע! היצר הרע אומר לך, למה להתאמץ? מה אתה כבר שווה? ועוד שאלות "חכמות" כאלו. תגיד לעצמך (עדיף ממש לדבר לעצמך/להשם) - השם אומר בנביא "אהבת עולם אהבתיך"! השם אוהב אותי! השם אומר בנביא "בני בכורי ישראל"! אני הבן של השם! - היצר הרע רק מנסה להטביע אותי בתוך השטויות שלו, ללכת נגד עצת השם ועצת הצדיקים! אני לא מוכן לקבל דברים כאלו.

ממש עד שתרגיש הזדהות עם הטענות האלו!

שמירת העיניים - סרטים, סדרות, אתרי ניאוף (פורנו) ומראות אסורות

השם אומר בתורה "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עינכם" - המשמעות פשוטה: אדם שרואה מראות אסורות - יגיע לבעיות יותר חמורות מצד פגם הברית וכו'. הדבר כמובן ידוע ומוכר, אבל לפעמים היצר "מספר סיפורים" לבן אדם, לדוגמא: "לי לא עושה כלום לראות נשים", "מה אכפת לי מאיזה אישה בסרט", "רק סוטים מושפעים מדברים כאלו".

אבל, חכמים - שכך קיבלו מסיני (מהשם יתברך ממש) אומרים שמצב לא כך, ואדם צריך לברוח מהמכוער ומהדומה לו. לכן אדם ששומר את העיניים, וגם לא מכניס לעצמו ערכים (גם סומיים) של ניאוף, עבודה זרה, כפירות ועוד שנמצאים בכל הדברים האלו - מה טוב ומה נעים חלקו.

הזוהר הקדוש אומר שאדם שנמנע ממראה של אישה (כמובן לא בצורה גסה ומעליבה) - באותה הרגע הוא יכול לבקש בקשות ותפילתו מגיעה ישר אל השם יתברך ואל כסא הכבוד.

אבל קשה לי - מה עושים?

כל אדם שהתנסה בשמירת העיניים יודע שזה קשה, היצר הרע אומר שזה אפילו בלתי אפשרי. אבל האמת היא, שזאת תכונה נרכשת! כל מה שצריך לעשות זה להתאמן. נפלת? מיד תקום ותתחיל מחדש - תעשה תשובה. אסור להסתכל אחורה, נפלת במראה אסור? נפלת לסרט? לסדרה? אפילו לאתרי ניאוף (פורנו)? תקום מיד ותעשה תשובה. תתפלל שלא תיכשל בכך שוב - ותעשה "משפט" עם עצמך עם השם על איך לא תיכשל שוב בדבר הזה.

איך זה בא לידי ביטוי בפועל?

נפלת? תשתדל כבר באותו רגע ממש שאתה מתעורר שעשית מעשה רע - תתוודא, תתחרט ותקבל שלא לשוב לזה (אפילו אם היצר הרע שלך אומר לך - עזוב, גם ככה עוד רבע שעה תגניב מבט ברחוב על איזה בחורה). אחת ליום צריך לעשות התבודדות - נסביר איך זה עובד ואיך זה יעזור לך להתקדם ולא ליפול שוב בברית. (נסביר בהמשך המאמר)

שמירת הלשון, כעס וגאווה

כאן לא המקום להרחיב בנושא, אבל הדברים האלו גורמים לאדם ליפול בברית, לכן תוכל למצוא כאן מדריכים בנושא הלכות לשון הרע בשפה פשוטה

זה בלתי אפשרי לשמור את הברית?

אנשים רבים חיים באשליה כאילו שמירת הברית זה דבר בלתי אפשרי, אבל זאת טעות גדולה. עם ישראל לדורותיו מצליח בהצלחה רבה לשמור את הברית, החל מיוסף הצדיק ועד הקטן שבישראל. אל תתבלבל מיצר הרע או מאנשים שיצר הרע כבר "קנה" ושכנע אותם בשטויות שלו.

איך זה משפיע על שלום בית ואהבה בין איש לאשתו?

רבנו הקדוש - רבי נחמן מברסלב אומר שאדם עם פגם הברית מושך שנשמת אשתו תתנגד אליו - וכל יוצא מצב שבו אין לאדם שלום בית בעקבות כך שהוא נופל בברית או שהוא לא עשה עדיין תשובה ותיקון לברית.

תיקונים לפגם הברית ולהוצאת זרע לבטלה

תשובה

קודם כל אדם צריך להתוודות, להתחרט ולקבל שלעתיד הוא בעזרת השם יתברך לא יפול בפגם הברית. אפילו אדם שנכשל כל יום - צריך לעשות תשובה כל יום. לא מתוך מקום של שקר אלא מתוך מקום של אמת, חוסר הרצון לעבור על המצווה היקרה של קדושת הברית. אסור להתייאש ולתת ליצר לנצח. גם לאדם שנופל כל יום ולא מצליח לשלוט בעצמו - אם הוא יהיה עקשן כל פעם להתחיל מחדש (לעשות תשובה) - אז הוא לבסוף יצליח ויעשה תשובה שלימה בעזרת השם יתברך ויצא מהעולם הזה נקי בעזרת השם.

טבילה במקווה

אחד הדברים החשובים ביותר היא הטבילה במקווה, גם כמניעה לנפילות וגם כתיקון לברית. הבבא סאלי היה נוהג לומר: אדם גוי שנכנס למקווה יוצא יהודי (בתהליך גיור), תדמיין מה זה עושה ליהודי...

כל הצדיקים וגדולי עולם המליצו על טבילה במקווה שיש בכוחה לבטל מהאדם כוחות של טומאה והחליש את יצר הרע. כמו כן זה גם תיקון לאדם שכבר נפל (לא תיקון שלם - אבל חלק מרכזי)

אמירת התיקון הכללי

רבי נחמן מברסלב זיע"א אומר לומר את התיקון הכללי - עשרה מזמורים (מופיע כאן) - כתיקון לקרי ושז"ל. צריך להשתדל קודם כל ללכת למקווה במידה והיה קרי והוצאת זרע לבטלה ורק אחר כך לקרוא את התיקון הכללי - טוב לתת צדקה לפני אמירת התיקון הכללי לעילוי רבנו נחמן בן פיגא (הרבי נחמן זיע"א). גדולי עולם מכל החסידויות וגם מקובלים ספרדיים נתנו את הסכמתם לדבריו של הרבי נחמן על גדולת התיקון הכללי.

רבנו הקדוש אומר שאם אדם יעשה תשובה ויגיע אליו לאומן הוא "ימתח לאורך ולרוחב" כדי להוציא אותו מכל מה שהוא נפל בו, ובפרט בראש השנה - ששם הוא אמר שהוא יכול לעשות תיקונים לנשמת האדם מה שהוא לא יכול לעשות כל השנה. לכן ראה להגיע לראש השנה לאומן אל רבנו הקדוש.

צדקה

האר"י הקדוש כותב שצריך לעשות על כל נפילה בהוצאת זרע לבטלה פ"ד (84) תעניות - בעקבות כך שהדור חלש - כתב הבן איש חי לתת כנגד כל תענית כמות של כסף של מזון שהאדם אוכל ביום - לדוגמא אם הוא אוכל כל יום סטייק ב100 שקל ועוד מזונות כאלו - יתן כל יום את סכום הכסף שהיה עולה לאכול .

במידה ואין לו סכומים כאלו כותב הבן איש חי שאפשר לתת סכום של כשקל על כל יום של תענית - כלומר 84 שח צדקה.

במידה וגם זה קשה עליו - יתן כדעת המקובל רבי שאול דוויק הכהן - עשר אגורות כנגד כל יום תענית 8.4 ש"ח כפדיון לנפילה אחת.

במידה וגם זה קשה - יתן מה שיוכל - ושהשם יתברך יתן לו - הוא ישלם את מה שהוא פגם כמה שאפשר יותר בדעות היותר מחמירות.

זיכוי הרבים - החזרת אנשים בתשובה

הרבי נחמן כותב בתורה י"ד שאדם שפגם בברית צריך להשתדל להחזיר אנשים בתשובה, במידה והוא לא יכול בעצמו - יתרום לארגונים שמזכים את הרבים ומפיצים תורה, יתן למפיצים בצמתים וכו צדקה ועוד כהנה וכהנה.

התבודדות - העצה החזקה ביותר.

התבודדות - היא שיחה של אדם עם השם יתברך, ללא סידור, ללא ספר - אלא דיבורים היוצאים מהלב. הדרך לעשות את זה מתחלקת לכמה חלקים:

• שיחה מהלב, מה אני מרגיש, איך עבר עליי היום, ובאופן כללי לשתף את השם יתברך (בפה) על כל מה שעובר עליי.
• החלק החשוב ביותר (במיוחד בהקשר שלנו) - משפט: כל יום תדבר עם השם על כל הנפילות (אם היה) שהיו לך באותו היום, במידה ולא עשית תשובה - זה הזמן. לאחר מכן עושים משפט ודין. נסביר על זה בהמשך.
• תודה והודיה על הטוב שיש בי, ועל הטוב שהשם נתן לי עד כה.

נסביר על נושא המשפט והדין:

הרבי נחמן בתורה ט"ו בליקוטי מוהרן מסביר שאדם צריך בכל יום להשתדל לעשות בעצמו משפט, אם אדם עושה דין למטה - אין דין עליו למעלה. כמו כן, הוא מסביר שכל הכח של היצר הרע נובע מהפחדים הפנימיים של האדם, בתהליך ה"משפט" האדם ממיר את פחדיו ליראת שמיים - וכך הוא משתחרר מאחיזתו של היצר הרע, עד למצב שבו אפילו יצר העריות הופך להיות "משחק ילדים".

איך זה בא לידי ביטוי?

במשפט יש 3 צדדים, תובע, נתבע ודיין/דיינים:

הנפש /נתבע: הצד הריגשי של האדם: בשלב זה מביעים לפני השם את למה נפלתי, לדוגמא: פחדתי ולכן הגעתי למצב שחוסר איזון נפשי - והיצר הרע שלי תפס אותי והפיל אותי באותה השעה.

הנשמה / התובע: הצד השכלי (תורני) של האדם: בשלב הזה מביעים לפני השם ולפני עצמך איך הייתי צריך לנהוג, מה הייתי צריך לעשות.

הרוח / הדיין: הצד שפוסק מה צריך לעשות עם כל זה: כאן אתה צריך לראות איך למצוא עצה איך שלא ליפול למה שנפלת שוב. לדוגמא: ללמוד ספר בנושא הברית, ללמוד הלכות בשולחן ערוך בנושא הברית, לחסום את האינטרנט, להשתמש בטלפון מסונן וכן הלאה.

שמירת הלשון, כעס וגאווה.

כתוב בספרים הקדושים שאדם שפגום בשמירת לשונו, כעסן או גאוותן (לרוב בא ביחד) - יפול בקלות בברית. לכן ראה לחזק את עצמך כמה שניתן בנושא.

לימוד מסכת כריתות ומסכת מקוואות

הלימוד הזה מסוגל לכפרת העוון של הוצאת זרע לבטלה (משנה וגמרא).

קריאת שמע שעל המיטה

האר"י הקדוש אומר שאמירת קריאת שמע שעל המיטה בכוחה להרוג מכוחות הטומאה המונים של משחיתים שנוצרו בעקבות השז"ל - לכן ראה לכוון באמירת שמע ישראל כמו שכתוב בסידורים - בנוסף האר"י הקדוש אומר שיש לכוון שיהרגו כל הגופות שמלבישות את ניצוצי הקדושה ושהם יעלו אל הקדוש ברוך הוא והוא יתקנם ויביאם לעולם שלמים ומתוקנים.

גריסת זוהר ובפרט תיקון מ"ח

האר"י הקדוש אמר למי שעושה תשובה שטוב שהוא יקרא (ללא הבנה) בכל יום 5 דפים מהזוהר הקדוש, כתבו המקובלים בפרט לקרוא בכל יום את תיקון מ"ח בראשית תמן.

התמכרות לפורנו - איך מפסיקים?

כמובן שכל העצות שדיברנו קודם תקפות גם כאן, אבל במידה ואדם ממש מרגיש חסר שליטה בנושא - הטוב ביותר הוא לפנות למטפל (דתי וירא שמיים כמובן) שיוכל לתת טיפול אישי בנושא. כמו כן - חשוב לשתף חבר שאפשר לסמוך עליו ולבקש ממנו לעזור בתהליך - גבר נשוי יכול לבקש עזרה מאשתו (רק בהכוונת איש מטפל!). ישנם גם ארגונים כמו "עצת נפש" (טל' 02-6541899) שניתן לדבר איתם, כמו כן - ארגון עזים בקדושה (טל' 0586737314) שעוסק יותר בהקשרים של אפשרויות סינון והרצאות בנושא שמירת הברית ודרכי התמודדות.

עיקר ההצלחה בהתמודדות עם התמכרות היא קבלת עזרה חיצונית, אדם מכור צריך כתף להישען עליה, אדם שאליו הוא יכול לפנות בכל שעה - ביום ובלילה.

ספרים מומלצים לקריאה בנושא

רשימה קצרה של ספרים בנושא שמירת הברית:

• טהרת הקודש לרבי אהרון ראטה זיע"א
• אשיב ממצולות - הרב יהושע שפירא שליט"א
• ספר ראשית חכמה - ובפרט בשער התשובה פרק שלישי ופרק שבעה עשרה.
• אוצר הקדושה - למוהרא"ש זיע"א.
• בריתי שלום - הרב שלום ארוש.

זרע לבטלה - סיבת החטא ותיקונו - מוהרא"ש הקדוש זיע"א

הִרְהוּרִים רָעִים שֶׁמְּהַרְהֵר כָּל מִינֵי מַחֲשָׁבוֹת מְגֻנּוֹת. תִּקּוּנוֹ – לַחֲשֹׁב רַק מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל אֱמוּנָה בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וּלְהַרְהֵר בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, וּלְחַדֵּשׁ חִדּוּשִׁים, לִבְנוֹת וּלְפָרֵק וּלְבָאֵר לְעַצְמוֹ בֵּרוּרֵי הֲלָכוֹת.

צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, אֲהוּבִי, בְּנִי! אֲשֶׁר אֵין עוֹד דָּבָר שֶׁעוֹקֵר אֶת הָאָדָם מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ כְּמוֹ הַהִרְהוּרִים רָעִים, שֶׁמְּהַרְהֵר הִרְהוּרֵי נִאוּף, אֲשֶׁר דָּבָר זֶה גּוֹרֵם לָאָדָם שֶׁיֶּחֱטָא בִּפְגַם הַבְּרִית – הוצאת זרע לבטלה, וְיָבוֹא לִידֵי מִקְרֵה לַיְלָה, רַחֲמָנָא לִצְּלָן, כְּמַאֲמָרָם זַ"ל (עֲבוֹדָה זָרָה כ:): "וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע" (דְּבָרִים כג, י), שֶׁלֹּא יְהַרְהֵר אָדָם בַּיּוֹם וְיָבוֹא לִידֵי טֻמְאָה בַּלַּיְלָה; כִּי הַכֹּל בָּא רַק מֵחֲמַת הִרְהוּרִים רָעִים, שֶׁאָדָם חוֹשֵׁב בְּדִבְרֵי נִאוּף, לְבַסּוֹף נִכְשָׁל בְּנִאוּף. וְלָכֵן אוֹמְרִים חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (נִדָּה יג:): כָּל הַמֵּבִיא עַצְמוֹ לִידֵי הִרְהוּר, אֵין מַכְנִיסִים אוֹתוֹ בִּמְחִצָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא; כִּי הַהִרְהוּר שֶׁאָדָם מְהַרְהֵר בַּעֲבֵרָה, זֶה מֵבִיא אוֹתוֹ אַחַר-כָּךְ לַעֲשׂוֹת אֶת הָעֲבֵרָה, וּבִפְרָט הַחֵטְא הַמְגֻנֶּה שֶׁל הוצאת זרע לבטלה, לֹא בָּא לָאָדָם, אֶלָּא עַל-יְדֵי שֶׁמְּהַרְהֵר וְחוֹזֵר וּמְהַרְהֵר, כְּמַאֲמָרָם זַ"ל (יוֹמָא כט.): הִרְהוּרֵי עֲבֵרָה קָשִׁים מֵעֲבֵרָה; וְלָכֵן עָלֶיךָ לִזְכֹּר, אֲהוּבִי בְּנִי! שֶׁכָּל הַחֵטְא הַמְגֻנֶּה הַזֶּה שֶׁל הוצאת זרע לבטלה, בָּא רַק עַל-יְדֵי הִרְהוּרִים רָעִים וּמַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת. וְרַבֵּנוּ זַ"ל אָמַר (לִקּוּטֵי-מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק ב', סִימָן קיד), שֶׁצְּרִיכִים לְהִזָּהֵר מְאֹד מְאֹד מֵהִרְהוּר רַע, כִּי אֵלּוּ הִרְהוּרִים רָעִים שֶׁאָדָם מְהַרְהֵר, זֶה מַה שֶּׁמֵּבִיא אוֹתוֹ, רַחֲמָנָא לִישֵׁזְבָן, לְכָל מִינֵי חֲטָאִים וַעֲווֹנוֹת, וּבִפְרָט לַחֵטְא הַמְגֻנֶּה שֶׁל הוצאת זרע לבטלה. וְאַל תַּחֲשֹׁב שֶׁאֵין בְּיָדְךָ לְהַטּוֹת אֶת מַחֲשַׁבְתְּךָ אֶל מַחֲשָׁבוֹת קְדוֹשׁוֹת, כִּי כְּבָר אָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל (לִקּוּטֵי-מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק ב', סִימָן נ'): הַמַּחֲשָׁבָה בְּיַד הָאָדָם לְהַטּוֹתָהּ כִּרְצוֹנוֹ; כִּי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ שֶׁשְּׁתֵּי מַחֲשָׁבוֹת בְּיַחַד כְּלָל, וַאֲפִלּוּ אִם לִפְעָמִים הוֹלֶכֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ וּמְשׁוֹטֶטֶת בִּדְבָרִים אֲחֵרִים, בְּיַד הָאָדָם לְהַטּוֹתָהּ בְּעַל כָּרְחָהּ אֶל דֶּרֶךְ הַיָּשָׁר, וְלַחֲשֹׁב מַה שֶּׁרָאוּי, וְהוּא כְּמוֹ סוּס הַפּוֹנֶה מֵהַדֶּרֶךְ שֶׁתּוֹפְסִים אוֹתוֹ בְּאַפְסָר, וּמַחֲזִירִים אוֹתוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ אֶל דֶּרֶךְ הַיָּשָׁר, כְּמוֹ-כֵן הוּא בַּמַּחֲשָׁבָה מַמָּשׁ, שֶׁיְּכוֹלִים לְתָפְסָהּ בְּעַל כָּרְחָהּ לַהֲשִׁיבָהּ אֶל הַדֶּרֶךְ הָרְאוּיָה.

וְלָכֵן רְאֵה, אֲהוּבִי בְּנִי, מַה לְּפָנֶיךָ! כָּל הַחֵטְא הַמְגֻנֶּה הַזֶּה שֶׁל הוצאת זרע לבטלה שֶׁאַתָּה חוֹטֵא, הוּא בָּא רַק מִמַּחֲשָׁבוֹת וְהִרְהוּרִים רָעִים, שֶׁאַתָּה מְהַרְהֵר וְחוֹזֵר וּמְהַרְהֵר בְּכָל מִינֵי שִׁקּוּץ, תִּעוּב וְזִהוּם. וּבֶאֱמֶת אָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל (לִקּוּטֵי-מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק א', סִימָן מא), שֶׁהַיֵּצֶר הָרַע הוּא הַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת, וְהַיֵּצֶר טוֹב הוּא הַמַּחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת, אִם אָדָם חוֹשֵׁב רַק מִנִּאוּף כָּל הַיּוֹם, וּמְהַרְהֵר כָּל מִינֵי זֶבֶל וְלִכְלוּךְ, אֲזַי הוּא עוֹקֵר אֶת עַצְמוֹ מִשְּׁנֵי הָעוֹלָמוֹת, כִּי מַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ תַּבְעֵרוֹת הַמְּדוּרָה שֶׁל הַיֵּצֶר הָרַע בְּנִאוּף, וּבָא לִידֵי הַחֵטְא הַמְגֻנֶּה שֶׁל הוצאת זרע לבטלה.

וְיֵשׁ שֶׁנָּפְלוּ כָּל-כָּךְ, עַד שֶׁהֵם חוֹשְׁבִים וּמְהַרְהֲרִים תָּמִיד מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל נִאוּף, עֵירֹם, תִּעוּב וְזִהוּם, וְכָל-כָּךְ נִכְנְסוּ בָּזֶה, שֶׁקָּשֶׁה לָהֶם לָצֵאת מִזֶּה. וּלְהֵפֶךְ, כְּשֶׁאָדָם מְגַבֵּר מַחֲשַׁבְתּוֹ, וְחוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת קְדוֹשׁוֹת, אֵיךְ שֶׁכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ הוּא אוֹר אֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא, וְדוֹמֵם, צוֹמֵחַ, חַי, מְדַבֵּר, הֵם עֶצֶם עַצְמִיּוּת חִיּוּת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, עַל-יְדֵי-זֶה זוֹכֶה לְסַלֵּק מִמֶּנּוּ אֶת הַיֵּצֶר הָרַע הַבּוֹעֵר בּוֹ בְּתַאֲוַת נִאוּף. כִּי הַכֹּל תָּלוּי כְּפִי הַמֹּחַ מַחֲשָׁבָה, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל (לִקּוּטֵי-מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק א', סִימָן כא): בְּמָקוֹם שֶׁאָדָם חוֹשֵׁב שָׁם כָּל הָאָדָם. וְלָכֵן רְאֵה, אֲהוּבִי, בְּנִי, מַה לְּפָנֶיךָ! מֵאַחַר שֶׁקִּלְקַלְתָּ כְּבָר בִּפְגַם הַבְּרִית – הוצאת זרע לבטלה, וְאַתָּה חוֹשֵׁב וּמְהַרְהֵר בְּכָל מִינֵי תִּעוּב וְזִהוּם, וְנִכְנַסְתָּ כְּבָר בְּתוֹךְ הַלִּכְלוּךְ הַזֶּה, רְאֵה לְהִתְחַזֵּק בְּיֶתֶר שְׂאֵת וּבְיֶתֶר עֹז לִדְחוֹת אֶת כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת הַזָּרוֹת הַמְעַנּוֹת אוֹתְךָ.

וּמַה טּוֹב וּמַה נָּעִים אִם תִּזְכֶּה לְחַדֵּשׁ חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה, אֲשֶׁר אָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל (לִקּוּטֵי-מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק ב', סִימָן קה), שֶׁבָּזֶה שֶׁאָדָם חָשַׁב וְהִרְהֵר מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וְהִרְהוּרִים רָעִים, וְעָקַר אֶת עַצְמוֹ מֵהַקְּדֻשָּׁה, תִּקּוּנוֹ – שֶׁיַּתְחִיל לְהַרְהֵר בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, וִיחַדֵּשׁ חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה, וִיקַשֵּׁר דִּבְרֵי תּוֹרָה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וְזֶה יִהְיֶה תִּקּוּן עַל מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת. וְלָכֵן עִקַּר תִּקּוּן יְמֵי הַשּׁוֹבָבִי"ם הוּא, לְתַקֵּן אֶת הַמַּחֲשָׁבוֹת וְהַהִרְהוּרִים הָרָעִים, כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַמַּחֲשָׁבָה הוּא לִהְיוֹת שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה גַּם בַּמַּחֲשָׁבָה, וִיבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ לְגַמְרֵי אֶל הָאֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא, וְיַמְשִׁיךְ בְּתוֹךְ מַחֲשַׁבְתּוֹ רַק תּוֹרָה, כַּמּוּבָא (לִקּוּטֵי-הֲלָכוֹת, שַׁבָּת, הֲלָכָה ז', אוֹת מב), שֶׁזֶּה סוֹד קְדֻשַּׁת שַׁבָּת, שֶׁבְּשַׁבָּת נִתְּנָה הַתּוֹרָה, וְאָז הוּא גִּלּוּי הָאֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא בְּתַכְלִית הַהִתְגַּלּוּת. וְלָכֵן כְּנֶגֶד זֶה שֶׁהִכְנַסְתָּ בְּמֹחֲךָ לִכְלוּךְ, זִהוּם וְתִעוּב שֶׁל הִרְהוּרִים רָעִים, רְאֵה לְהַכְנִיס בְּעַצְמְךָ מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל אֱמוּנָה פְּשׁוּטָה בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וּתְצַיֵּר בְּדַעְתְּךָ אֵיךְ שֶׁכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ הוּא אוֹר אֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא, וּתְבַקֵּשׁ וְתִתְחַנֵּן מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, שֶׁתִּזְכֶּה לְמַחֲשָׁבוֹת קְדוֹשׁוֹת וּטְהוֹרוֹת, וְכֵן תְּקַשֵּׁר בְּתוֹךְ מַחֲשַׁבְתְּךָ תּוֹרָה. וְאִם תּוּכַל לְקַשֵּׁר דִּבְרֵי תּוֹרָה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם – אֵין לְמַעְלָה מִזֶּה, כִּי בָּזֶה שֶׁהֶחְדַּרְתָּ בְּמַחֲשַׁבְתְּךָ הִרְהוּרִים רָעִים שֶׁהִרְהַרְתָּ בְּיוֹתֵר, שֶׁהוּא הוצאת זרע לבטלה, כְּנֶגֶד זֶה רְאֵה לְקַשֵּׁר בְּתוֹךְ מַחֲשַׁבְתְּךָ דִּבְרֵי תּוֹרָה, וּתְקַשְּׁרֵם מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. וְאִם לֹא תִּזְכֶּה לְחַדֵּשׁ בְּעַצְמְךָ, מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים אִם תְּעַיֵּן בְּסִפְרֵי שְׁאֵלוֹת וּתְשׁוּבוֹת, שֶׁזֶּה מַקְשֶׁה וְזֶה מֵשִׁיב, זֶה בּוֹנֶה וְזֶה סוֹתֵר בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, וְזוֹ תְּשׁוּבָה עַל הִרְהוּרִים רָעִים שֶׁאָדָם הִרְהֵר וְחָשַׁב מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל זְנוּת, וְעַל-כֵּן כָּל שְׁאֵלָה וּתְשׁוּבָה שֶׁל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל הָאֲמִתִּיִּים, כְּשֶׁאָדָם מַכְנִיס אֶת עַצְמוֹ בָּהֶם, הוּא מְתַקֵּן אֶת הַחֵטְא הַמְגֻנֶּה שֶׁל הוצאת זרע לבטלה, שֶׁבָּא דַּיְקָא עַל-יְדֵי הִרְהוּרִים רָעִים וּמַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת, כִּי לֹא יָבוֹא אָדָם לִידֵי חֵטְא הַמְגֻנֶּה שֶׁל הוצאת זרע לבטלה, אֶלָּא עַל-יְדֵי שֶׁמְּהַרְהֵר וְחוֹזֵר וּמְהַרְהֵר. וְלָכֵן אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (אָבוֹת דְּרַבִּי נָתָן, פֶּרֶק כ'): כָּל הַנּוֹתֵן דִּבְרֵי תּוֹרָה עַל לִבּוֹ, מְבַטֵּל מִמֶּנּוּ הִרְהוּרֵי חֶרֶב וְהִרְהוּרֵי רָעָב, הִרְהוּרֵי שְׁטוּת, הִרְהוּרֵי זְנוּת, הִרְהוּרֵי יֵצֶר הָרַע וְהִרְהוּרֵי אֵשֶׁת אִישׁ, הִרְהוּרֵי דְּבָרִים בְּטֵלִים, הִרְהוּרֵי עֹל בָּשָׂר וָדָם, כִּי הַכֹּל תָּלוּי כְּפִי הִרְהוּרִים רָעִים, רַחֲמָנָא לִישֵׁזְבָן, וְכֵן מוּבָא (זֹהַר וַיֵּצֵא קנה.): כָּל מִלִּין דְּעָלְמָא אָזְלִין בָּתַר מַחֲשָׁבָה וְהִרְהוּרָא [כָּל מַה שֶּׁעָבַר עַל הָאָדָם בָּעוֹלָם תָּלוּי רַק כְּפִי הַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וְהִרְהוּרִים רָעִים שֶׁמְּהַרְהֵר בָּהֶם].

וְלָכֵן רְאֵה, אֲהוּבִי, בְּנִי! לְתַקֵּן אֶת מֹחַ מַחֲשַׁבְתְּךָ כְּנֶגֶד זֶה שֶׁהִרְהַרְתָּ בְּכָל מִינֵי הִרְהוּרִין בִּישִׁין וְהִרְהוּרִים מְלֻכְלָכִים, וְהִכְנַסְתָּ בְּמֹחַ מַחֲשַׁבְתְּךָ כָּל מִינֵי שִׁקּוּץ, תִּעוּב, זִהוּם וְעֵירֹם, רְאֵה לְהַכְנִיס בְּעַצְמְךָ עַכְשָׁו מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל תּוֹרָה, כַּמּוּבָא (זֹהַר וַיְחִי רכב): כַּד חָמֵי בַּר נַשׁ דְּהִרְהוּרִין בִּישִׁין אֶתְיָן לְגַבֵּיהּ יִתְעַסַּק בְּאוֹרַיְתָא [אִם אָדָם רוֹאֶה שֶׁנִּכְנָסִים בּוֹ מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת, יְהַרְהֵר בְּהִרְהוּרֵי תּוֹרָה].

וְלָכֵן עִקַּר תִּקּוּן פְּגַם הַבְּרִית, הוצאת זרע לבטלה, תִּקּוּן הַמַּחֲשָׁבָה, הָעִקָּר לְקָשְׁרָהּ אֶל הַתּוֹרָה, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי מוֹהַרְנַ"ת זַ"ל (לִקּוּטֵי-הֲלָכוֹת, דִּינִים, הֲלָכָה ד', אוֹת ד'), שֶׁאָדָם צָרִיךְ לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ רַק לַחֲשֹׁב בְּדִבְרֵי תּוֹרָה. וְאַל תַּחֲשֹׁב שֶׁזֶּה דָּבָר קַל, כִּי הַיֵּצֶר הָרַע נִקְרָא גַּנָּב, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי מוֹהַרְנַ"ת זַ"ל (לִקּוּטֵי-הֲלָכוֹת, גְּנֵבָה, הֲלָכָה ד', אוֹת ב'), שֶׁהַיֵּצֶר הָרַע נִקְרָא גַּנָּב, שֶׁגּוֹנֵב אֶת עַצְמוֹ בְּתוֹךְ הָאָדָם תָּמִיד בְּכָל מִינֵי עַרְמוּמִיּוּת לְהַתְחִיל לַחֲשֹׁב וּלְהַרְהֵר הִרְהוּרִים רָעִים, שֶׁזֶּה מַה שֶּׁעוֹקֵר אֶת הָאָדָם לְגַמְרֵי מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁהוּא בָּא לִידֵי חֵטְא הַמְגֻנֶּה שֶׁל הוצאת זרע לבטלה.

וְלָכֵן אִם אַתָּה רוֹצֶה לְתַקֵּן אֶת זֹאת רְאֵה לִמְסֹר אֶת נַפְשְׁךָ לֹא לְהָנִיחַ שׁוּם מַחֲשָׁבָה רָעָה, וַאֲפִלּוּ שֶׁהַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת יִרְדְּפוּ אַחֲרֶיךָ, כִּי מִי שֶׁנִּכְנָס בְּתוֹךְ מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וְהִרְהוּרִים רָעִים, וְהִרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לַחֲשֹׁב בְּנִאוּף, רַחֲמָנָא לִישֵׁזְבָן, עַד שֶׁיֵּשׁ בְּנֵי-אָדָם שֶׁכָּל-כָּךְ שָׁקְעוּ בַּתַּאֲוָה הַמְגֻנָּה הַזּוֹ שֶׁל שִׁקּוּץ, תִּעוּב, זִהוּם, עֵירֹם, וְחוֹשְׁבִים וּמְהַרְהֲרִים בְּנָשִׁים, שֶׁדָּבָר זֶה מְחַמֵּם אוֹתָם, וְהֵם בָּאִים לִידֵי הִרְהוּרִים מְגֻנִּים, עַד שֶׁמַּגִּיעִים לְהוצאת זרע לבטלה.

וְעַל-כֵּן מִי שֶׁרוֹצֶה לְתַקֵּן אֶת זֶה, עָלָיו לְהַחְדִּיר בְּעַצְמוֹ רַק מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל אֱמוּנָה, לֵידַע וּלְהוֹדִיעַ וּלְהִוָּדַע, אֲשֶׁר אֵין בִּלְעָדָיו יִתְבָּרַךְ כְּלָל, וְהַכֹּל לַכֹּל אֱלֹקוּת גָּמוּר הוּא, וִיצַיֵּר בְּדַעְתּוֹ, אֵיךְ שֶׁכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ הוּא אוֹר אֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא, וְיַכְנִיס אֶת עַצְמוֹ בְּחִדּוּשֵׁי תּוֹרָה, וִיחַדֵּשׁ חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה אֲמִתִּיִּים, כִּי אֵין עוֹד תִּקּוּן לִפְגַם הַבְּרִית כְּמִי שֶׁמְּחַדֵּשׁ חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה, וּמְזַכֶּה אֶת הָרַבִּים. וְאִם אֵינָם בַּר הָכֵי, מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁיְּעַיֵּן בִּשְׁאֵלוֹת וּתְשׁוּבוֹת שֶׁל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר שׁוֹאֲלִים וּמְשִׁיבִים וּמְחַדְּשִׁים חִדּוּשִׁים חֲדָשִׁים בְּכָל פַּעַם, וּמְקַשְּׁרִים אֶת הַתּוֹרָה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, שֶׁזֶּה בְּעַצְמוֹ תִּקּוּן עַל חֵטְא הַמְגֻנֶּה שֶׁל הוצאת זרע לבטלה. וְעַל כָּל פָּנִים אִם מִתְגַּבְּרוֹת עָלֶיךָ, אֲהוּבִי, בְּנִי, מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וְהִרְהוּרִים רָעִים, וְקָשֶׁה לְךָ לְהִנָּצֵל מִזֶּה, כְּבָר אָמַר מוֹהַרְנַ"ת זַ"ל (לִקּוּטֵי-הֲלָכוֹת, קְרִיאַת הַתּוֹרָה, הֲלָכָה ו', אוֹת יב), שֶׁצְּרִיכִים לִבְרֹחַ מֵהֶם וְלֹא לְהִסְתַּכֵּל עַל זֶה כְּלָל, וְיַעֲשֶׂה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ אֵינוֹ יוֹדֵעַ, וּמִמֵּילָא יִסְתַּלְּקוּ מִמֶּנּוּ כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת. כִּי בֶּאֱמֶת הַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת רָצוֹת אַחֲרֵי הָאָדָם, אֲבָל אִם הוּא רַק מַמְשִׁיךְ אֶת עַצְמוֹ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְלֹא שָׂם לֵב אֶל הַהִרְהוּרִים רָעִים הָרוֹדְפִים אַחֲרָיו, אֶלָּא בּוֹרֵחַ תָּמִיד אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, לְבַסּוֹף הֵם נִפְרָדִים מִמֶּנּוּ.

וְלָכֵן רְאֵה, אֲהוּבִי, בְּנִי, מַה לְּפָנֶיךָ! אַל תִּסְתַּכֵּל עַל מַה שֶּׁהַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת רוֹדְפוֹת אַחֲרֶיךָ וְרוֹצוֹת לַהֲרֹס אוֹתְךָ לְגַמְרֵי, כִּי כְּבָר מוּבָא בְּדִבְרֵי מוֹהַרְנַ"ת זַ"ל (לִקּוּטֵי-הֲלָכוֹת, שֻׁתָּפִין בְּקַרְקַע, הֲלָכָה ד', אוֹת ד'), שֶׁהַבְּחִירָה בְּיַד הָאָדָם לִתְפֹּס מַחֲשַׁבְתּוֹ וְלִפְרֹס מְחִצּוֹת הַמֹּחִין לַחֲשֹׁב בְּדָבָר אֶחָד, וּלְהִנָּצֵל מִתַּאֲוַת נִאוּף; כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהִנָּצֵל מִתַּאֲוַת נִאוּף, אֶלָּא עַל-יְדֵי שֶׁמַּרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לְהַרְהֵר בְּדִבְרֵי תּוֹרָה וּבְדִבְרֵי אֱמוּנָה. וְלָכֵן רְאֵה לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ וְלִמְצֹא בְּעַצְמְךָ נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת, וְאַף פַּעַם אַל תִּתְיָאֵשׁ, וַאֲפִלּוּ שֶׁכְּבָר חָטָאתָ בַּחֵטְא הַמְגֻנֶּה הַזֶּה שֶׁל הוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה, שֶׁבָּא בְּדֶרֶךְ כְּלָל רַק עַל-יְדֵי הִרְהוּרִים רָעִים שֶׁהִרְהַרְתָּ, עַל-יְדֵי שֶׁתִּהְיֶה חָזָק לָצֵאת מִזֶּה, וּתְהַרְהֵר רַק בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, אָז תִּזְכֶּה לְתַקֵּן בִּשְׁלֵמוּת אֶת מֹחַ מַחֲשַׁבְתְּךָ. אֲבָל עָלֶיךָ לְדַעַת, אֲשֶׁר פְּגַם הַמַּחֲשָׁבָה זֶה אֲפִלּוּ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי מוֹהַרְנַ"ת זַ"ל (לִקּוּטֵי-הֲלָכוֹת, נְזִיקִין, הֲלָכָה ד', אוֹת ג'), שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה שֶׁאָדָם אֵינוֹ נִזְהָר בְּמַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת, הוּא יָכוֹל לִתְעוֹת בִּדְרָכִים נְבוֹכִים, שֶׁזֶּה מַה שֶּׁאָנוּ רוֹאִים, שֶׁבְּנֵי-אָדָם אֲשֶׁר רוֹצִים לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, בִּמְקוֹם לְתַקֵּן אֶת אֲשֶׁר קִלְקְלוּ, הֵם נוֹפְלִים עוֹד יוֹתֵר וְעוֹד יוֹתֵר עַל-יְדֵי שֶׁמַּכְנִיסִים בְּעַצְמָם כָּל מִינֵי מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת וְהִרְהוּרִים רָעִים, וְחוֹשְׁבִים כְּאִלּוּ תִּקּוּן הַבְּרִית תָּלוּי בְּאֵיזֶה דָּבָר אַחֵר מִלְּבַד תִּקּוּן הַמַּחֲשָׁבָה. וּבֶאֱמֶת בִּימֵי שׁוֹבָבִי"ם אָז הוּא הַזְּמַן לְתַקֵּן אֶת הַמַּחֲשָׁבָה, כִּי אָדָם צָרִיךְ לִזְכֹּר, שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל הָיוּ בְּמִצְרַיִם, בִּמְקוֹר הַנִּאוּף, כִּי אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (תָּנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ רַבָּה, פֶּרֶק ז'): אֵין לְךָ אֻמָּה בָּעוֹלָם, שֶׁהָיְתָה שְׁטוּפָה בִּדְבָרִים מְכֹעָרִים וַחֲשׁוּדָה בִּכְשָׁפִים וּבְזִמָּה וּבְכָל מַעֲשִׂים רָעִים, אֶלָּא הַמִּצְרִים בִּלְבַד, לְפִיכָךְ בָּא לָהֶם לְמִּצְרַיִם תַּקָּלָה עַל יָדָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וְזֶה הָיָה הַנִּסָּיוֹן שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֻצְרְכוּ לְהִזְדַּכֵּךְ בְּמִצְרַיִם, וְלִרְאוֹת אֶת זֻהֲמַת הַנִּאוּף שֶׁהָיָה בְּמִצְרַיִם, וְלָכֵן אֵלּוּ יְמֵי שׁוֹבָבִי"ם שֶׁקּוֹרְאִים בָּהֶם פָּרָשִׁיּוֹת: שְׁ'מוֹת, וָ'אֵרָא, בֹּ'א, בְּ'שַׁלַּח, יִ'תְרוֹ, מִ'שְׁפָּטִים, שֶׁאָז חוֹזְרִים עַל כָּל הַסִּפּוּר, אֵיךְ שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל הָיוּ בְּמִצְרַיִם. וְלָכֵן יָמִים אֵלּוּ מְאֹד מְסֻגָּלִים לְתַקֵּן אֶת פְּגַם הַמַּחֲשָׁבָה, שֶׁאָדָם חוֹטֵא בְּהִרְהוּרִים רָעִים, וּבָא לִידֵי חֵטְא הַמְגֻנֶּה שֶׁל הוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה. וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (תּוֹרַת כֹּהֲנִים אַחֲרֵי): מַגִּיד הַכָּתוּב, שֶׁמַּעֲשֵׂיהֶם שֶׁל מִצְרִיִּים מְקֻלְקָלִים מִכָּל הָעַמִּים, כִּי הַמִּצְרִיִּים הָיוּ שְׁטוּפִים בְּזִמָּה וּבִזְנוּת. וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (בְּמִדְבָּר רַבָּה, פָּרָשָׁה ג', סִימָן ד'): לֹא נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל אֶלָּא עַל שֶׁהִרְחִיקוּ עַצְמָן מִן הַזְּנוּת; וְלָכֵן הוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם.

וְלָכֵן בְּיָמִים אֵלּוּ יְמֵי שׁוֹבָבִי"ם, הֵם תִּקּוּן לִפְגַם הַבְּרִית – הוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה, שֶׁבָּא עַל-יְדֵי הִרְהוּרִים רָעִים, וְאִם אָדָם יְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ לִשְׁמֹר אֶת מֹחַ מַחֲשַׁבְתּוֹ, וּכְנֶגֶד זֶה שֶׁהִרְהֵר עַד עַכְשָׁו בְּהִרְהוּרִים רָעִים, יַתְחִיל לְהַרְהֵר בְּהִרְהוּרִים וּמַחֲשָׁבוֹת קְדוֹשׁוֹת, בֶּאֱמוּנָה בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וִיצַיֵּר תָּמִיד בְּדַעְתּוֹ אֵיךְ שֶׁכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ הוּא אוֹר אֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא. וְכֵן יַחְדִּיר בְּעַצְמוֹ מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל תּוֹרָה, וּבִפְרָט שֶׁיְּעַיֵּן בְּסִפְרֵי שְׁאֵלוֹת וּתְשׁוּבוֹת, שֶׁמַּקְשִׁים וְשׁוֹאֲלִים, עוֹנִים וּמְפָרְשִׁים בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, עַל-יְדֵי-זֶה יִזְכֶּה לְתִקּוּן נִצְחִי; אַשְׁרֵי מִי שֶׁמְּקַדֵּשׁ וּמְטַהֵר אֶת מֹחַ מַחֲשַׁבְתּוֹ, וְאֵינוֹ מְהַרְהֵר שׁוּם הִרְהוּר רַע, וּמַכְנִיס בְּמֹחַ מַחֲשַׁבְתּוֹ מַחֲשָׁבוֹת קְדוֹשׁוֹת, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה יִזְכֶּה לְתַקֵּן אֶת כָּל הֶעָבָר שֶׁלּוֹ; אַשְׁרֵי לוֹ בָּזֶה וְאַשְׁרֵי לוֹ בַּבָּא!

הִסְתַּכְּלֻיּוֹת מְגֻנּוֹת שֶׁמִּסְתַּכֵּל עַל נָשִׁים

הִסְתַּכְּלֻיּוֹת מְגֻנּוֹת שֶׁמִּסְתַּכֵּל עַל נָשִׁים וְעַל תְּמוּנוֹת תּוֹעֵבָה וְכָל דָּבָר הַמְגָרֶה אֶת הַיֵּצֶר, תִּקּוּנוֹ – עַל-יְדֵי שֶׁמִּסְתַּכֵּל תָּמִיד רַק אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וּמַתְמִיד בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וּמִסְתַּכֵּל עַל פְּנֵי הַצַּדִּיקִים.

צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, אֲהוּבִי, בְּנִי! אֲשֶׁר חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים אָמְרוּ (סַנְהֶדְרִין מה:): אֵין יֵצֶר הָרַע שׁוֹלֵט אֶלָּא בַּמֶּה שֶׁעֵינָיו רוֹאוֹת; וְלָכֵן מִי שֶׁשּׁוֹלֵט עַל עֵינָיו וְלֹא מִסְתַּכֵּל עַל נָשִׁים, וּבִפְרָט בַּדּוֹר הַזֶּה, אֲשֶׁר הֵן הוֹלְכוֹת עֲרֻמּוֹת כְּחַיּוֹת הַשָּׂדֶה, הוּא אַף פַּעַם לֹא יִכָּשֵׁל בְּחֵטְא וְעָוֹן שֶׁל פְּגַם הַבְּרִית – הוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה; כִּי עִקַּר הַחֵטְא הַמְגֻנֶּה הַזֶּה בָּא לָאָדָם רַק מֵחֲמַת שֶׁמִּסְתַּכֵּל עַל נָשִׁים פְּרוּצוֹת וַחֲשׂוּפוֹת, אֲשֶׁר זֶה מְגָרֶה אֶת יִצְרוֹ הָרַע, עַד שֶׁמִּתְחַמֵּם וּבָא לִידֵי חֵטְא הַמְגֻנֶּה הַזֶּה שֶׁל הוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה. וּכְבָר אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (יוֹמָא עד): טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם בְּאִשָּׁה יוֹתֵר מִגּוּפוֹ שֶׁל מַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר (קֹהֶלֶת ו): "טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם מֵהֲלָךְ נָפֶשׁ", כִּי בָּזֶה שֶׁאָדָם מִסְתַּכֵּל עַל אִשָּׁה וּמְהַרְהֵר אַחֲרֶיהָ, זֶה יוֹתֵר חָמוּר מִשֶּׁעָבַר עֲבֵרָה עִמָּהּ, כָּל-כָּךְ הִקְפִּיד הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא עַל קְדֻשַּׁת הָעֵינַיִם. וְכָךְ אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (בַּמִדְבָּר רַבָּה, פָּרָשָׁה י'): מָה רָאָה הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא לִשְׁאֹל מִיִּשְׂרָאֵל הַלֵּב וְהָעֵינַיִם שֶׁיִּהְיוּ אַחֲרָיו? לְפִי שֶׁעֲבֵרָה תְּלוּיָה בָּהֶם, הָעֵינַיִם רוֹאוֹת אֶת הַזּוֹנָה וְהַלֵּב מְהַרְהֵר אַחֲרֶיהָ. וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (בְּרָכוֹת יב:): "אַחֲרֵי עֵינֵיכֶם" – זֶה הִרְהוּר עֲבֵרָה; כִּי אָדָם צָרִיךְ לִשְׁמֹר מְאֹד עַל עֵינָיו, כִּי הָעַיִן רוֹאָה וְהַלֵּב חוֹמֵד וּכְלֵי הַמַּעֲשֶׂה גּוֹמְרִים (טוּר אֹרַח חַיִּים, סִימָן א'); וְעַל-כֵּן לֹא בְּחִנָּם שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (בָּבָא בַּתְרָא נז:): וְעֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע, זֶה שֶׁאֵין מִסְתַּכֵּל בְּנָשִׁים בְּשָׁעָה שֶׁעוֹמְדוֹת עַל הַכְּבִיסָה, שֶׁאָז הִיא מִתְגַּלֵּית קְצָת. וּכְשֶׁאָדָם בָּא לְהִסְתַּכֵּל עָלֶיהָ בָּא לִידֵי הִרְהוּר עֲבֵרָה, וּמִכָּל שֶׁכֵּן עַכְשָׁו שֶׁהֻתְּרָה הָרְצוּעָה, שֶׁהַנָּשִׁים הוֹלְכוֹת בְּבִגְדֵי שַׁחַץ וּפְרִיצוּת, כְּדֵי לְהַכְשִׁיל בְּנֵי-אָדָם בַּעֲבֵרוֹת וְהִרְהוּרִים רָעִים, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁצְּרִיכִים לִשְׁמֹר מְאֹד מְאֹד עַל הָעֵינַיִם. וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (יְרוּשַׁלְמִי בְּרָכוֹת פֶּרֶק א', הֲלָכָה ה'): לִבָּא וְעֵינָא תְּרֵין סַרְסוּרֵי דְּחַטָּאָה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא: אִם יְהַבִית לִי לִיבָּא וְעֵינָא, אֲנָא יָדַע דְּאַתְּ לִי. כִּי בָּרֶגַע שֶׁאָדָם מְקַדֵּשׁ וּמְטַהֵר אֶת עֵינָיו, וְאֵינוֹ מִסְתַּכֵּל עַל נָשִׁים, כְּבָר יֵשׁ לוֹ טָהֳרַת הַלֵּב, וְלֹא יָבוֹא לִידֵי הִרְהוּרִים רָעִים, וְלֹא יִתְחַמֵּם לַעֲבֹר עַל הַחֵטְא הַמְגֻנֶּה הַמְזֹהָם שֶׁל הוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה, שֶׁבָּא רַק עַל-יְדֵי פְּגַם הָעֵינַיִם. וְעַל-כֵּן הִזְהִירָנוּ רַבֵּנוּ זַ"ל וְאָמַר (סֵפֶר-הַמִּדּוֹת, אוֹת רְאִיָּה, סִימָן ט'): כְּשֶׁאָדָם יוֹצֵא לַשּׁוּק וּמִתְיָרֵא שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי הִרְהוּר, עַל-יְדֵי הָרְאִיָּה שֶׁיִּרְאֶה נָשִׁים יָפוֹת, יֹאמַר הַפָּסוּק (יְשַׁעְיָה לג): "הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חֻצָה, מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם מַר יִבְכָּיוּן"; כִּי גַּם הַמַּלְאָכִים צוֹעֲקִים וּבוֹכִים עַל אָדָם שֶׁהוֹלֵךְ שׁוֹלָל אַחַר עֵינָיו, וְשׁוֹטֵט בַּחוּצוֹת וּמִסְתַּכֵּל עַל נָשִׁים וְאֵינוֹ קוֹלֵט, אֵיךְ שֶׁהַסָּמֶ"ךְ-מֵ"ם רָץ אַחֲרָיו, כִּי בּוֹ בָּרֶגַע שֶׁאָדָם מִסְתַּכֵּל עַל נָשִׁים, מִתְלַבֵּשׁ בּוֹ הַסָּמֶ"ךְ-מֵ"ם וּמַחֲטִיאוֹ אַחַר-כָּךְ בִּפְגַם הַבְּרִית – הוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה, וּבָא לִידֵי בִּזְיוֹנוֹת גְּדוֹלִים. וְלָכֵן אָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל (סֵפֶר-הַמִּדּוֹת, אוֹת רְאִיָּה, סִימָן ח'): מִי שֶׁעוֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע, עַל-יְדֵי-זֶה נִצּוֹל מִבִּזְיוֹנוֹת, כִּי אֵין לְךָ בִּזָּיוֹן גָּדוֹל מִזֶּה שֶׁאָדָם מַפְקִיר אֶת עֵינָיו וּמִסְתַּכֵּל עַל נָשִׁים, אֲשֶׁר דָּבָר זֶה הוּא מַחֲלָה, רַחֲמָנָא לִצְּלָן, כַּאֲשֶׁר מָצוּי בֵּין בְּנֵי-אָדָם, שֶׁנִּטְבְּעוּ בַּמַּחֲלָה הַמְגֻנָּה הַזּוֹ, שֶׁהֵם מֻכְרָחִים לְהִסְתַּכֵּל עַל כָּל אִשָּׁה הָעוֹבֶרֶת בָּרְחוֹב, עַד שֶׁהֵם מִשְׁתַּגְּעִים לְגַמְרֵי, וְזֶה מֵבִיא אוֹתָם אַחַר-כָּךְ לִידֵי פְּגַם הַבְּרִית הוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה. וְהַתִּקּוּן לְכָל מִי שֶׁנָּפַל כְּבָר בִּפְגַם זֶה, עַל-יְדֵי הִסְתַּכְּלוּת עַל נָשִׁים, שֶׁיִּקְרָא שְׁנֵי פְּסוּקִים שֶׁל קַבָּלַת עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם, שֶׁהֵם שְׁמַ"ע יִשְׂרָאֵ"ל הֲוָיָ"ה אֱלֹהֵינ"וּ הֲוָיָ"ה אֶחָ"ד, בָּרוּ"ךְ שֵׁ"ם כְּבוֹ"ד מַלְכוּת"וֹ לְעוֹלָ"ם וָעֶ"ד, בִּבְכִיָּה עֲצוּמָה (לִקּוּטֵי-מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק א', סִימָן לו), כִּי עַל-יְדֵי אֲמִירַת שְׁנֵי פְּסוּקִים אֵלּוּ נִתְחַזֶּקֶת אֶצְלוֹ הָאֱמוּנָה, וְזוֹכֶה לְהִסְתַּכֵּל רַק עַל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא; כִּי בֶּאֱמֶת אֵין שׁוּם מְצִיאוּת בִּלְעָדָיו יִתְבָּרַךְ כְּלָל, וְהַכֹּל לַכֹּל אֱלֹקוּת גָּמוּר הוּא. וְלָכֵן כְּשֶׁאָדָם מִסְתַּכֵּל עַל נָשִׁים וּמְהַרְהֵר אַחֲרֵיהֶן, עַל-יְדֵי-זֶה בָּא לִידֵי כְּפִירוֹת וְאֶפִּיקוֹרְסוּת, שֶׁעוֹשֶׂה מֵהֶן מְצִיאוּת בִּפְנֵי עַצְמָהּ. וְלָכֵן מוּבָא בַּזֹּהַר (קְדֹשִׁים פד): כַּד חָזֵי ר' שִׁמְעוֹן נָשֵׁי שַׁפִּירִין, אָמַר: אַל תִּפְנוּ אֶל אֱלִילִים; וּמָה הַקֶּשֶׁר? אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁאָדָם מִסְתַּכֵּל עַל נָשִׁים וּמְהַרְהֵר אַחֲרֵיהֶן, עוֹשֶׂה מֵהֶן מְצִיאוּת בִּפְנֵי עַצְמָהּ, עַל-יְדֵי-זֶה הוּא כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. וְלָכֵן עִקַּר הַתִּקּוּן הוּא עַל-יְדֵי תֹּקֶף הָאֱמוּנָה, שֶׁאָדָם צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וּלְהִסְתַּכֵּל עַל כָּל דָּבָר רַק עַל רוּחָנִיּוּת חִיּוּת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ הַמְחַיָּה וּמְהַוָּה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל (לִקּוּטֵי-מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק א', סִימָן א'), שֶׁאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי צָרִיךְ לְהִסְתַּכֵּל עַל הַשֵּׂכֶל שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר. וּבִפְרָט בִּימֵי שׁוֹבָבִי"ם, שֶׁאָז קוֹרְאִים אֶת הַפָּרָשִׁיּוֹת שְׁ'מוֹת, וָ'אֵרָא, בֹּ'א, בְּ'שַׁלַּח, יִ'תְרוֹ, מִ'שְׁפָּטִים, שֶׁמַּזְכִּירִים בָּהֶן שֶׁעָבַר עַל עַם יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם. וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (וַיִּקְרָא רַבָּה, פָּרָשָׁה יג, סִימָן ד'): כָּל הַמַּלְכֻיּוֹת נִקְרָאוֹת עַל שֵׁם מִצְרַיִם, עַל שֵׁם שֶׁהָיוּ מְצֵרִים לְיִשְׂרָאֵל. וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (וַיִּקְרָא רַבָּה, פָּרָשָׁה כג, סִימָן ז'): כְּשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, הָיוּ מִצְרִים בַּעֲלֵי זְנוּת, וְעַם יִשְׂרָאֵל הֻצְרְכוּ לִהְיוֹת בֵּינֵיהֶם, שֶׁהָיוּ הֲכִי מְזֹהָמִים, כְּמַאֲמָרָם זַ"ל (תּוֹרַת כֹּהֲנִים אַחֲרֵי): מַגִּיד הַכָּתוּב, שֶׁמַּעֲשֵׂיהֶם שֶׁל מִצְרַים מְקֻלְקָלִים מִכָּל הָעֲמָמִין. וְאָמְרוּ (תָּנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ רַבָּה, פֶּרֶק ז'): אֵין לְךָ אֻמָּה בָּעוֹלָם שֶׁהָיְתָה שְׁטוּפָה בִּדְבָרִים מְכֹעָרִים וַחֲשׁוּדִים בִּכְשָׁפִים וּבְזִמָּה וּבְכָל מַעֲשִׂים רָעִים אֶלָּא הַמִּצְרִים בִּלְבַד, לְפִיכָךְ בָּא לָהֶם הַמִּצְרִים תַּקָּלָה עַל יָדָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְעַם יִשְׂרָאֵל הָיוּ צְרִיכִים לִרְאוֹת אֶת שִׁקּוּץ תִּעוּב וְזִהוּם עֵירֹם הַמִּצְרִים, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן הִתְחַזְּקוּ וְהֶחֱזִיקוּ מַעֲמָד. וְלָכֵן דַּיְקָא עַכְשָׁו בִּימֵי שׁוֹבָבִי"ם, שֶׁקּוֹרְאִים פָּרָשִׁיּוֹת אֵלּוּ מִגָּלוּת מִצְרַיִם וּגְאֻלַּת עַם יִשְׂרָאֵל, דַּיְקָא יָמִים אֵלּוּ מְאֹד מְסֻגָּלִים לְתַקֵּן אֶת פְּגַם הָעֵינַיִם, וּצְרִיכִים לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמָם לְהִסְתַּכֵּל עַל כָּל פְּרָט מִפְּרָטֵי הַבְּרִיאָה עַל הַפְּנִימִיּוּת, שֶׁהוּא הַחִיּוּת אֱלֹקוּת הַמְחַיָּה וּמְהַוָּה וּמְקַיֶּמֶת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה. וְזוֹ מַעֲלַת הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים וְהַנּוֹרָאִים בְּמַעֲלָה נוֹרָאָה וְנִפְלָאָה מְאֹד, הַדְּבֵקִים בָּאֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא, וְאֵין לָהֶם שׁוּם הִסְתַּכְּלוּת בְּזֶה הָעוֹלָם כְּלָל. אֲבָל אַתָּה, אֲהוּבִי בְּנִי! מֵאַחַר שֶׁכְּבָר קִלְקַלְתָּ בְּעֵינֶיךָ, וְהִסְתַּכַּלְתָּ עַל נָשִׁים, וְהִרְהַרְתָּ הִרְהוּרִים רָעִים, וּבָאתָ לִידֵי חֵטְא וְעָוֹן הֶחָמוּר הַזֶּה שֶׁל פְּגַם הַבְּרִית – הוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה, הַרְגֵּל אֶת עַצְמְךָ לְהִסְתַּכֵּל עַל פְּנֵי הַצַּדִּיקִים הַדְּבוּקִים בָּאֵין סוֹף בָּרוּךְ-הוּא, וְעַל יָדָם גַּם אַתָּה תִּזְכֶּה לְהַגִּיעַ לְמַעֲלָה גְּבוֹהָה. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל (לִקּוּטֵי-מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק ב', סִימָן עה): הִסְתַּכְּלוּת פְּנֵי הַצַּדִּיקִים לְבַד הוּא גַּם-כֵּן דָּבָר גָּדוֹל מְאֹד, כִּי הַתַּלְמִיד חָכָם וְהַצַּדִּיק גָּדוֹל מֵהַתּוֹרָה כְּמַאֲמָרָם זַ"ל (מַכּוֹת כב:): כַּמָּה טִפְּשָׁאֵי שְׁאָר אֱינָשֵׁי דְּקָיְמוּ מִקַמֵּי סֵפֶר תּוֹרָה וְלָא קָיְמוּ מִקַמֵּי גַּבְרָא רַבָּא; נִמְצָא, שֶׁהַתַּלְמִיד חָכָם הוּא גָּדוֹל יוֹתֵר מִן הַתּוֹרָה. וְאֵצֶל הַתּוֹרָה מָצִינוּ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (אֵיכָה רַבָּה בִּפְסִיקְתָּא): הַמָּאוֹר שֶׁבָּהּ מַחֲזִירוֹ לְמוּטָב, מִכָּל שֶׁכֵּן אוֹר הַצַּדִּיק, שֶׁהַהִסְתַּכְּלוּת בּוֹ לְבַד הִיא מוֹעִילָה לַקְּדֻשָּׁה מְאֹד. וְלָכֵן הוּא דָּבָר גָּדוֹל מְאֹד לְהִסְתַּכֵּל עַל פְּנֵי הַצַּדִּיקִים הַדְּבוּקִים בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְעַל-יְדֵי-זֶה גַּם הוּא יָבוֹא אַחַר-כָּךְ לְמַדְרֵגָה זוֹ, שֶׁיָּאִיר עָלָיו אוֹר הָאֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא, כִּי(לִקּוּטֵי-הֲלָכוֹת, גְּנֵבָה הֲלָכָה ג', אוֹת ו'): הָעֵינַיִם הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת הֵם כְּלָלִיּוּת שֶׁל ע' פָּנִים שֶׁל תּוֹרָה, שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ אוֹר הָעַיִן הָעֶלְיוֹן, הַיְנוּ הַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית שֶׁמִּסְתַּכֵּל עָלֵינוּ. וּבָזֶה שֶׁאָדָם מִסְתַּכֵּל עַל פְּנֵי הַצַּדִּיקִים, עַל-יְדֵי-זֶה נִמְשָׁךְ עָלָיו אוֹר וְזִיו וּדְבֵקוּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וְלָכֵן כָּל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁפָּגַם בְּעֵינָיו, עִקַּר תִּקּוּנוֹ – שֶׁיִּסְתַּכֵּל עַל פְּנֵי הַצַּדִּיקִים, וְיִתְבּוֹנֵן בְּמַעֲשֵׂיהֶם, וְיִתְבַּיֵּשׁ מֵהֶם מְאֹד, וְדַיְקָא עַל יָדָם יָבוֹא אֶל מַדְרֵגָה זוֹ, שֶׁיִּתְבַּיֵּשׁ מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ. וְכֵן צָרִיךְ לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לְהִסְתַּכֵּל בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, כִּי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה הִיא חָכְמָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאִם יַדְבִּיק אֶת עַצְמוֹ בְּאוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה, עַל-יְדֵי-זֶה תִּהְיֶה עֲלִיָּה לְנִשְׁמָתוֹ. וּבֶאֱמֶת גִּלָּה לָנוּ רַבֵּנוּ זַ"ל (לִקּוּטֵי-מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק א', סִימָן רנד), אֲשֶׁר הָעֵינַיִם הֵם דְּבָרִים עֶלְיוֹנִים וּגְבוֹהִים מְאֹד, וְהֵם תָּמִיד רוֹאִים דְּבָרִים גְּדוֹלִים וְנוֹרָאִים, וְאִם הָיָה אָדָם זוֹכֶה לְעֵינַיִם כְּשֵׁרוֹת, הָיָה יוֹדֵעַ דְּבָרִים גְּדוֹלִים רַק מִמַּה שֶּׁעֵינָיו רוֹאוֹת. וְלָכֵן צְרִיכִים מְאֹד מְאֹד לִשְׁמֹר עַל הָעֵינַיִם, וּלְהִסְתַּכֵּל רַק עַל הַחִיּוּת אֱלֹקוּת, הַמְחַיָּה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וּלְהִזָּהֵר לִסְתֹּם אֶת עֵינָיו לְגַמְרֵי, עַד שֶׁלֹּא תִּהְיֶה לוֹ שׁוּם הִסְתַּכְּלוּת בְּזֶה הָעוֹלָם (לִקּוּטֵי-מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק א', סִימָן סה); וּכְשֶׁאָדָם זוֹכֶה לִשְׁמֹר עַל עֵינָיו בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, שֶׁלֹּא יֵצֵא חוּץ מֵהַצִּמְצוּם, עַל-יְדֵי-זֶה זוֹכֶה לְכֵלִים לְקַבֵּל בָּהֶם רוּחָנִיּוּת אֱלֹקוּת, וְנִכְלָל בָּאֵין סוֹף בָּרוּךְ-הוּא.

וְצָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, אֲהוּבִי, בְּנִי! שֶׁזֶּהוּ הַדָּבָר הֲכִי קָשֶׁה לְאָדָם, לִזְכּוֹת לְהַגִּיעַ אֶל קְדֻשַּׁת וְטָהֳרַת הָעֵינַיִם, כִּי הַיֵּצֶר הָרַע עוֹבֵד מְאֹד חָזָק עַל כָּל בַּר יִשְׂרָאֵל, לְהַכְשִׁילוֹ בִּפְגַם הַבְּרִית – הוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה, עַל-יְדֵי הִסְתַּכְּלוּת עַל נָשִׁים פְּרוּצוֹת, רַחֲמָנָא לִישֵׁזְבָן, וְאָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל (לִקּוּטֵי-מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק א', סִימָן קכח), שֶׁיֵּשׁ אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים קְצָת, שֶׁנּוֹגֵעַ יִרְאַת הַשֵּׁם בִּלְבָבוֹ, מַשְׁפִּיל עֵינָיו קְצָת, וְאֵינוֹ מִסְתַּכֵּל בְּנָשִׁים, אַף-עַל-פִּי-כֵן הוּא גּוֹנֵב אֶת הָעַיִן לְאַחַר יָד, וּמִסְתַּכֵּל מִן הַצַּד, וְעַל זֶה צְרִיכִים הַרְבֵּה רַחֲמִים לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, שֶׁלֹּא יִכָּשֵׁל בִּרְאִיּוֹת אֲסוּרוֹת, וְיַדְבִּיק מֹחַ מַחֲשַׁבְתּוֹ רַק בָּאֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא, וְיַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לְהִסְתַּכֵּל עַל פְּנֵי הַצַּדִּיקִים הַדְּבוּקִים בָּאֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא, וְכֵן יִתְבּוֹנֵן בְּאוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה. וְעַל כֻּלָּם –יְצַיֵּר לְעַצְמוֹ שְׁמוֹתָיו יִתְבָּרַךְ, וְזֶה יַמְשִׁיךְ עָלָיו אוֹר וְזִיו וְחִיּוּת וּדְבֵקוּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, כִּי עַל-יְדֵי שֶׁאָדָם שָׂם לִפְנֵי עֵינָיו תָּמִיד אֶת שֵׁם הֲוָיָ"ה בָּרוּךְ הוּא, בִּבְחִינַת (תְּהִלִּים טז): "שִׁוִּיתִי הֲוָיָ"ה לְנֶגְדִּי תָמִיד", עַל-יְדֵי-זֶה מַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ קְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה, אוֹר וְזִיו חִיּוּת וּדְבֵקוּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וּמִכָּל שֶׁכֵּן מִי שֶׁזּוֹכֶה לְצַיֵּר לִפְנֵי עֵינָיו אֶת הַד' שֵׁמוֹת: ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן, שֶׁהֵם הַשֵּׁמוֹת שֶׁל הָאַרְבָּעָה עוֹלָמוֹת: אֲצִילוּת, בְּרִיאָה, יְצִירָה, עֲשִׂיָּה. וְהַשֵּׁמוֹת הָאֵלּוּ הֵם הַפְּתָחִים וְהַשְּׁעָרִים לְהַשִּׂיג אוֹרוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ (לִקּוּטֵי-מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק א', סִימָן ב'), עַל-יְדֵי-זֶה יָאִיר עָלָיו אוֹר גָּדוֹל וְנוֹרָא מְאֹד, עַד שֶׁיִּשְׂרֹף אֶת כָּל הַקְּלִפּוֹת שֶׁבָּרָא מֵחֲמַת עֲווֹנוֹתָיו וְקִלְקוּלָיו הָרַבִּים שֶׁקִּלְקֵל עִם עֵינָיו. וּזְכֹר דָּבָר זֶה, אֲהוּבִי, בְּנִי! כִּי תִּצְטָרֵךְ אֶת זֶה לְיָמִים הַבָּאִים, כִּי עַד זִקְנָה וְשֵׂיבָה הַיֵּצֶר הָרַע לֹא יַעֲזֹב אוֹתְךָ, וְיָסִית אוֹתְךָ לְהִסְתַּכֵּל עַל נָשִׁים, וּבִפְרָטִיּוּת בַּדּוֹר הַזֶּה, אֲשֶׁר הַסִּטְרָא אַחֲרָא וְהַקְּלִפּוֹת מִתְפַּשְּׁטִים מְאֹד בָּעוֹלָם, עַל-יְדֵי אֲרִיךְ אַנְפִּין דִּקְלִפָּה, שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁאָדָם מִסְתּוֹבֵב, הוּא צָרִיךְ לְהִסְתַּכֵּל עַל נָשִׁים, רַחֲמָנָא לִישֵׁזְבָן (לִקּוּטֵי-מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק א', סִימָן רמב); וְלָכֵן עִקַּר הַתִּקּוּן רַק לְהִסְתַּכֵּל עַל אֲרִיךְ אַנְפִּין דִּקְדֻשָּׁה, הַיְנוּ עַל גִּלּוּי אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ הַמְחַיָּה וּמְהַוָּה וּמְקַיֶּמֶת אֶת כָּל הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ, וִיצַיֵּר לִפְנֵי עֵינָיו תָּמִיד אֶת הַשֵּׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים הָאֵלּוּ שֶׁהֵם הִצִּילוּ אֶת יוֹסֵף מֵהִסְתַּכְּלֻיּוֹת רָעוֹת, וְלָכֵן נֶאֱמַר אֶצְלוֹ (בְּרֵאשִׁית מט, כב): "בֵּן פּוֹרָ"ת יוֹסֵף בֵּן פּוֹרָ"ת עֲלֵי עָיִן" וְגוֹ', שֶׁהֵם הַתרפ"ו אוֹרוֹת הַנִּמְשָׁכִים מִנּוּקְבָא דְּפַרְדַשְׁקָא, שֶׁהֵם הַשֵּׁמוֹת: ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן, עִם הַכְּתָרִים שֶׁלָּהֶם: קס"א, קמ"ג, קנ"א. וְדָרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (תַּנְחוּמָא וַיְחִי): אַל תִּקְרִי עֲלֵי עָיִן אֶלָּא עוֹלֵי עַיִן, שֶׁהָיָה יוֹסֵף שׁוֹמֵר עַל עֵינָיו. וְעַל-כֵּן זָכָה לְמַה שֶּׁזָּכָה, שֶׁנִּדְבְּקָה בּוֹ מִדַּת הַיְסוֹד, כִּי שָׁמַר עַל עֵינָיו, וְלֹא רָצָה לֵהָנוֹת מִמַּרְאֵה עֵינָיו; אַשְׁרֵי מִי שֶׁמַּכְנִיס דְּבָרִים אֵלּוּ אֶל תּוֹךְ לִבּוֹ, וְאָז טוֹב לוֹ כָּל הַיָּמִים.

הַשְּׁמִיעָה שֶׁאָדָם מַשְׁמִיעַ לְאָזְנָיו דְּבָרִים בְּטֵלִים

הַשְּׁמִיעָה שֶׁאָדָם מַשְׁמִיעַ לְאָזְנָיו דְּבָרִים בְּטֵלִים, לָשׁוֹן הָרַע וְנִבּוּל פֶּה, זֻהֲמָה שֶׁמְּבִיאָה אוֹתוֹ לִידֵי הַחֵטְא הַמְגֻנֶּה הַזֶּה, תִּקּוּנוֹ – שֶׁיַּשְׁמִיעַ לְאָזְנָיו רַק דִּבְרֵי תּוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם, וְיִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים.

צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, אֲהוּבִי, בְּנִי! שֶׁאָדָם צָרִיךְ מְאֹד לִשְׁמֹר עַל הָאָזְנַיִם שֶׁלּוֹ, שֶׁלֹּא יַשְׁמִיעַ לְאָזְנָיו דְּבָרִים בְּטֵלִים וְנִבּוּל פֶּה, כִּי זוֹ סִבָּה לָבוֹא לְכָל הַחֲטָאִים שֶׁבָּעוֹלָם, רַחֲמָנָא לִישֵׁזְבָן, וּבִפְרָט פְּגַם הַבְּרִית – הוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה. וְלָכֵן אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (כְּתֻבּוֹת ה.) עַל הַפָּסוּק (דְּבָרִים כג): "וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל אֲזֵנֶךָ", אַל תִּקְרֵי אֲזֵנֶךָ אֶלָּא אָזְנֶיךָ, שֶׁאִם יִשְׁמַע אָדָם דָּבָר שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, יַנִּיחַ אֶצְבָּעוֹ בְּאָזְנָיו. וְהַיְנוּ דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מִפְּנֵי מָה אֶצְבְּעוֹתָיו שֶׁל אָדָם דּוֹמוֹת לִיתֵדוֹת וְכוּ', שֶׁאִם יִשְׁמַע אָדָם דָּבָר שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, יַנִּיחַ אֶצְבְּעוֹתָיו בְּאָזְנוֹ. וְכֵן אָמְרוּ (שָׁם): מִפְּנֵי מָה אֹזֶן כֻּלָּהּ קָשָׁה וְהָאַלְיָה רַכָּה? שֶׁאִם יִשְׁמַע אָדָם דָּבָר שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, יָכוֹף אַלְיָה לְתוֹכָהּ. וְכֵן אָמְרוּ (שָׁם): אַל יִשְׁמַע אָדָם לְאָזְנָיו דְּבָרִים בְּטֵלִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵן נִכְוֹת תְּחִלָּה. וְלָכֵן צְרִיכִים מְאֹד מְאֹד לִשְׁמֹר עַל הָאָזְנַיִם, כִּי בָּרֶגַע שֶׁאָדָם שׁוֹמֵעַ נִבּוּל פֶּה, זֶה כְּבָר פּוֹגֵם בְּנִשְׁמָתוֹ, וְזֶה גּוֹרֵם לוֹ לַחֲטֹא, וְכֵן אֲנַחְנוּ רוֹאִים, שֶׁרֹב אֵלּוּ שֶׁנִּפְגָּמִים בְּכָל מִינֵי חֲטָאִים בָּעוֹלָם, זֶה בָּא מִפְּנֵי שֶׁקֹּדֶם לָכֵן הִשְׁמִיעוּ לְאָזְנָם נִבּוּל פֶּה וְדִבְרֵי שִׁקּוּץ, תִּעוּב וְנִאוּף, שֶׁזֶּה גָּרַם לָהֶן אַחַר-כָּךְ מַה שֶּׁגָּרַם, כִּי הַשְּׁמִיעָה שֶׁאָדָם שׁוֹמֵעַ דְּבָרִים מְתֹעָבִים, זֶה עוֹשֶׂה רַע עַל נִשְׁמָתוֹ, כִּי הָעִקָּר לִשְׁמֹר אֶת אָזְנָיו. וְאָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל (לִקּוּטֵי-מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק א' סִימָן כא), שֶׁהָאָזְנַיִם הֵן כְּנֶגֶד אֱמוּנַת חֲכָמִים, כִּי מִצְוָה לִשְׁמֹעַ בְּדִבְרֵי חֲכָמִים (יְבָמוֹת כ.); וּבָרֶגַע שֶׁאָדָם מִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים אָז זוֹכֶה לְכָל טוּב אֲמִתִּי וְנִצְחִי, וְיוֹדֵעַ אֵיךְ לְהִתְנַהֵג בְּכָל דָּבָר. כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל (לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק א', סִימָן סא), אֲשֶׁר אָדָם שֶׁמִּתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים, יוֹדֵעַ אֵיךְ לְהִתְנַהֵג בְּכָל דָּבָר, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הֶחָכָם מִכָּל אָדָם (מִשְׁלֵי ד): "שִׁמְעוּ בָנִים מוּסַר אָב וְהַקְשִׁיבוּ לָדַעַת בִּינָה, כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ"; כִּי אֱמוּנַת חֲכָמִים תְּלוּיָה בָּאָזְנַיִם, אֵיךְ שֶׁשּׁוֹמֵעַ בְּקוֹל הַצַּדִּיק. וְזֶה עִקַּר תִּקּוּן הַבְּרִית – כְּשֶׁזּוֹכֶה לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דִּבְרֵי הַצַּדִּיק, אֲשֶׁר הוּא יָכוֹל לְהַחֲזִיר אוֹתוֹ לְמוּטָב; כִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת מַחְדִּיר בָּאָדָם גִּלּוּי אֱלֹקוּת בְּמַדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה, עַד שֶׁזּוֹכֶה לִשְׁמֹעַ רַק אֶת קוֹל הַפְּנִימִי שֶׁל הַבְּרִיאָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל (שִׂיחוֹת-הֲרַ"ן, סִימָן נב): מִכָּל הַדְּבָרִים צוֹעֵק קוֹל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, וְקוֹרֵא אוֹתוֹ לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ. וּבִפְרָט קוֹרֵא אוֹתוֹ שֶׁיִּבְרַח מִטֻּמְאַת שִׁקּוּץ הַנִּאוּף, שֶׁזֶּה (מִשְׁלֵי ה): "וְעַתָּה בָנִים שִׁמְעוּ לִי וְאַל תָּסוּרוּ מֵאִמְרֵי פִי, הַרְחֵק מֵעָלֶיהָ דַרְכֶּךָ וְאַל תִּקְרַב אֶל פֶּתַח בֵּיתָהּ, פֶּן תִּתֵּן לַאֲחֵרִים הוֹדֶךָ וּשְׁנֹתֶיךָ לְאַכְזָרִי, פֶּן יִשְׂבְּעוּ זָרִים כֹּחֶךָ וַעֲצָבֶיךָ בְּבֵית נָכְרִי, וְנָהַמְתָּ בְאַחֲרִיתֶךָ בִּכְלוֹת בְּשָׂרְךָ וּשְׁאֵרֶךָ" וְגוֹ', שֶׁכָּל זֶה סוֹבֵב עַל פְּגַם הַבְּרִית – הוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה, כִּי בָּרֶגַע שֶׁאָדָם אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ בְּקוֹל דִּבְרֵי הַצַּדִּיק שֶׁמְּעוֹרְרוֹ לְהִתְרַחֵק מִטֻּמְאַת שִׁקּוּץ, תִּעוּב וְזִהוּם שֶׁל נִאוּף, עַל-יְדֵי-זֶה הוּא בָּא לִידֵי הוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה, וְנִתְקַיֵּם אֶצְלוֹ: "פֶּן תִּתֵּן לַאֲחֵרִים הוֹדֶךָ וּשְׁנֹתֶיךָ לְאַכְזָרִי", כִּי רַחֲמָנָא לִישֵׁזְבָן, מִי שֶׁפּוֹגֵם בִּפְגַם הַבְּרִית – הוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה, מוֹסֵר לַאֲחֵרִים הוֹדוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ, שֶׁזּוֹ טִפַּת הַזֶּרַע, שֶׁמֵּהֶם הָיוּ יְכוֹלִים לְהִוָּלֵד יְלָדִים, "פֶּן יִשְׂבְּעוּ זָרִים כֹּחֶךָ וַעֲצָבֶיךָ בְּבֵית נָכְרִי", כִּי עִקַּר הַכֹּחַ שֶׁל אָדָם הוּא הַזֶּרַע, וְאִם הוּא יוֹצֵא לְבַטָּלָה, רַחֲמָנָא לִצְּלָן, זֶה הוֹרֵס אֶת כֹּחוֹ, וְאָז מְקַלְקֵל אֶת הָעֲצַבִּים שֶׁלּוֹ, וְרָעִים וּמָרִים לוֹ הַחַיִּים "וְנָהַמְתָּ בְאַחֲרִיתֶךָ בִּכְלוֹת בְּשָׂרְךָ וּשְׁאֵרֶךָ", וְאֵינְךָ יוֹדֵעַ לָתֵת עֵצָה לְעַצְמְךָ, כִּי הַשָּׁנִים הַטּוֹבוֹת שֶׁלְּךָ נִתְהַפְּכוֹת לְאַכְזָרִיּוֹת, וְאַתָּה נָמֵק מִצָּרוֹת, וְאַתָּה שָׁרוּי בְּדִכָּאוֹן פְּנִימִי, עַד שֶׁאַתָּה מִתְיָאֵשׁ מֵחַיֶּיךָ, וְאֵינְךָ יָכוֹל לִסְבֹּל שׁוּם בְּרִיָּה מֵרֹב הַמְּרִירוּת וְהַדִּכָּאוֹן שֶׁנִּכְנְסוּ בְּךָ, וְאַתָּה יוֹשֵׁב לְבַד, וְאֵינְךָ רוֹצֶה לְדַבֵּר עִם אַף אֶחָד, וְאַתָּה בּוֹכֶה וּמְבַכֶּה שָׁמַיִם וָאָרֶץ, וְשׁוֹאֵל אֶת עַצְמְךָ – מָה אִתִּי?! שֶׁזֶּה (שָׁם): "וְאָמַרְתָּ אֵיךְ שָׂנֵאתִי מוּסָר וְתוֹכַחַת נָאַץ לִבִּי, וְלֹא שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל מוֹרָי וְלִמְלַמְּדַי לֹא הִטִּיתִי אָזְנִי" וְגוֹ'.

וְלָכֵן רְאֵה, אֲהוּבִי, בְּנִי, מַה לְּפָנֶיךָ?! שְׁמֹר מְאֹד עַל הָאָזְנַיִם שֶׁלְּךָ, כִּי הַכֹּל תָּלוּי בָּאָזְנַיִם, וְתַטֶּה אָזְנֶיךָ תָּמִיד אֶל דִּבְרֵי חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים וְאֶל דִּבְרֵי הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר. וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים: (תַּנְחוּמָא כִּי תָבוֹא): "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ" – אִם שָׁמַעְתָּ קִמְעָא, סוֹפְךָ לִשְׁמֹעַ הַרְבֵּה וְכוּ', אִם שָׁמַעְתָּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, תִּשְׁמַע לָעוֹלָם הַבָּא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא וְכוּ', אִם זָכִיתָ לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי תּוֹרָה שֶׁנִּתְּנוּ בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת, תִּזְכֶּה לִשְׁמֹעַ קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה וְכוּ', אִם שָׁמַעְתָּ לְקוֹל רַבְּךָ, סוֹפְךָ שֶׁאֲחֵרִים שׁוֹמְעִים לְךָ וְכוּ', עַיֵּן שָׁם. מִכָּל זֶה תָּבִין וְתַשְׂכִּיל מַעֲלַת הַשְּׁמִיעָה שֶׁאָדָם זוֹכֶה לִשְׁמֹר עַל אָזְנָיו, וְזֶה תִּקּוּן הַבְּרִית. וּבְיוֹתֵר צְרִיכִים לְהִתְעוֹרֵר עַל קְדֻשַּׁת הָאָזְנַיִם בִּימֵי שׁוֹבָבִי"ם

שֶׁאָז קוֹרְאִים אֶת הַפָּרָשִׁיּוֹת: שְׁ'מוֹת, וָ'אֵרָא, בֹּ'א, בְּ'שַׁלַּח, יִ'תְרוֹ, מִ'שְׁפָּטִים, שֶׁעוֹבְרִים אֶת כָּל הַסִּפּוּרִים שֶׁאֵרְעוּ לְעַם יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, שֶׁהֻצְרְכוּ לַעֲבֹר אֶת כּוּר הַבַּרְזֶל תַּחַת סִבְלוֹת מִצְרַיִם שֶׁהָיוּ מְזֹהָמִים בְּנִאוּף, שִׁקּוּץ וְתִעוּב, וְהֵם צָעֲקוּ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שְׁמוֹת ג): "וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה, וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם" וְגוֹ', 'וַיִּשְׁמַע' דַּיְקָא, כִּי בְּאֵלּוּ הַיָּמִים, יְמֵי שׁוֹבָבִי"ם, מְסֻגָּלִים לְתַקֵּן אֶת כָּל פְּגַם הַבְּרִית – הוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה, אִם בַּר יִשְׂרָאֵל בָּא אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְצוֹעֵק וְזוֹעֵק וְגּוֹנֵחַ עַל מַצָּבוֹ שֶׁנָּפַל בּוֹ בְּעֻמְקָא דִּתְהוֹמָא רַבָּא, וְנִכְשַׁל בַּחֵטְא הַמְגֻנֶּה וְהַמְזֹהָם שֶׁל הוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה, אָז דַּיְקָא בְּיָמִים אֵלּוּ יְמֵי שׁוֹבָבִי"ם נִשְׁמַעַת צַעֲקָתוֹ וְזַעֲקָתוֹ יוֹתֵר מִכָּל הַשָּׁנָה. וְלָכֵן רְאֵה, אֲהוּבִי, בְּנִי, מַה לְּפָנֶיךָ! מֵאַחַר שֶׁכְּבָר נִכְשַׁלְתָּ בִּפְגַם הַבְּרִית הוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה, וְנִגְעַלְתָּ בְּגִעוּל מַעֲשִׂים מְתֹעָבִים כָּאֵלּוּ – אַל תִּתְיָאֵשׁ, אֶלָּא רְאֵה לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, עַל-יְדֵי שֶׁתַּטֶּה אָזְנֶיךָ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת הַמְגַלֶּה לְךָ, אֲשֶׁר אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל, כַּמּוּבָא בִּדְבָרָיו זַ"ל (לִקּוּטֵי-מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק ב', סִימָן עח), כִּי מִכָּל הַמְּקוֹמוֹת יְכוֹלִים לִמְצֹא אֶת הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, אִם רַק לֹא יִתְיָאֵשׁ בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן. וְאָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל (לִקּוּטֵי-מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק ב', סִימָן קיב): אִם אַתָּה מַאֲמִין שֶׁיְּכוֹלִים לְקַלְקֵל, תַּאֲמִין שֶׁיְּכוֹלִין לְתַקֵּן; אֲבָל לָזֶה צְרִיכִים אֱמוּנַת חֲכָמִים, לְהַטּוֹת אָזְנָיו וְלִשְׁמֹעַ בְּקוֹל הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים, הַמְחַזְּקִים וּמְעוֹדְדִים וּמְשַׂמְּחִים נֶפֶשׁ בַּר יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּפַל כְּבָר; אַשְׁרֵי מִי שֶׁשָּׂם לִבּוֹ וְאָזְנָיו אֶל דְּבָרַי אֵלּוּ, וִיקַיֵּם (יְשַׁעְיָה כח): "הַאֲזִינוּ וְשִׁמְעוּ קוֹלִי הַקְשִׁיבוּ וְשִׁמְעוּ אִמְרָתִי", וְאָז טוֹב לוֹ כָּל הַיָּמִים.

הַכַּעַס וְהָרְצִיחָה שֶׁבּוֹעֲרִים בָּאָדָם

הַכַּעַס וְהָרְצִיחָה שֶׁבּוֹעֲרִים בָּאָדָם, זֶה נוֹבֵעַ מֵחֲמַת הַחֵטְא הַזֶּה. תִּקּוּנוֹ – לְהִתְאַזֵּר בְּמִדַּת הַסַּבְלָנוּת וַאֲרִיכוּת אַפַּיִם.

צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, אֲהוּבִי, בְּנִי! אֲשֶׁר רַבֵּנוּ זַ"ל אָמַר (שִׂיחוֹת-הֲרַ"ן, סִימָן רמט), שֶׁמִּי שֶׁחָטָא בַּחֵטְא הַמְגֻנֶּה הַזֶּה שֶׁל הוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה, הוּא תָּמִיד בְּכַעַס, וְהוּא אִישׁ רַע וּבְלִיַּעַל, וְעוֹשֶׂה רִשְׁעוּת לַאֲחֵרִים. וְכֵן אָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל (שִׂיחוֹת-הֲרַ"ן, סִימָן קפד), אֲשֶׁר עַל-יְדֵי הָאַף שֶׁל אָדָם יְכוֹלִים לְהַכִּיר אֶת הַנִּאוּף. וְזֶה סוֹבֵב עַל כַּעַס וּרְצִיחָה, מִי שֶׁהוּא תָּמִיד בְּכַעַס וּרְצִיחָה, וּמִתְאַכְזֵר לִבְנֵי-אָדָם, בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא נוֹאֵף, רַחֲמָנָא לִצְּלָן. וְלָכֵן עִקַּר הַתִּקּוּן לְתַקֵּן אֶת הֶעָוֹן הֶחָמוּר הַזֶּה שֶׁל פְּגַם הַבְּרִית – הוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה, הוּא עַל-יְדֵי שֶׁיִּקְנֶה לְעַצְמוֹ אֲרִיכַת אַפַּיִם, שֶׁהִיא מִדַּת הַסַּבְלָנוּת, שֶׁאָדָם צָרִיךְ לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לִהְיוֹת סַבְלָן עַל כָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו, וְאַף שֶׁיָּבוֹאוּ בְּנֵי-אָדָם וְיִגְרְמוּ לוֹ צַעַר וּמַכְאוֹבִים עַד שֶׁיִּתְעַצְבֵּן, עִם כָּל זֹאת אֵין עוֹד תִּקּוּן יוֹתֵר גָּדוֹל לַפְּגָם הַמְגֻנֶּה שֶׁל הוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה כְּמוֹ מִדַּת הַסַּבְלָנוּת. וְאָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל (לִקּוּטֵי-מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק א', סִימָן קנה), אֲשֶׁר אִי אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ לַאֲרִיכַת אַפַּיִם וּלְסַבְלָנוּת, אֶלָּא עַל-יְדֵי אֱמוּנָה, כְּכָל שֶׁאָדָם יוֹתֵר מַכְנִיס אֶת עַצְמוֹ בֶּאֱמוּנָה בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְיוֹדֵעַ וְעֵד אֲשֶׁר דָּבָר גָּדוֹל וְדָבָר קָטָן לֹא נַעֲשֶׂה מֵעַצְמוֹ אֶלָּא עַל-יְדֵי הַמַּאֲצִיל הָעֶלְיוֹן, כְּמוֹ כֵן הוּא סוֹבֵל אֶת כָּל הַבָּא עָלָיו. וּבֶאֱמֶת עָלֶיךָ לָדַעַת, אֲהוּבִי, בְּנִי! אֲשֶׁר אֵין עוֹד מִדָּה רָעָה לָאָדָם כְּמִדַּת הַכַּעַס, אֲשֶׁר הִיא הוֹרֶסֶת אֶת הָאָדָם לְגַמְרֵי, וּכְמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִים בְּנֵי-אָדָם מְלֵאִים רְצִיחָה עַל זוּלָתָם, וְכָל דָּבָר קָטָן מַרְגִּיז אוֹתָם, עַד שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (פְּסָחִים קיג:): הָרַתְחָנִין חַיֵּיהֶם אֵינָם חַיִּים; כִּי כְּשֶׁאָדָם בְּכַעַס וּרְצִיחָה, כָּל הַחַיִּים שֶׁלּוֹ מְמֻרְמָרִים, וּמַר לוֹ מְאֹד. וְלָכֵן אַשְׁרֵי אָדָם שֶׁקּוֹנֶה לְעַצְמוֹ אֶת מִדַּת הַסַּבְלָנוּת, שֶׁהִיא תִּקּוּן גָּמוּר לִפְגַם הַבְּרִית – הוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה, וּמִי שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁחָטָא בַּחֵטְא הַמְגֻנֶּה הַזֶּה בְּיוֹתֵר, עָלָיו לַעֲסֹק בְּתִקּוּנוֹ, וְלִמְסֹר אֶת נַפְשׁוֹ עַל מִדַּת הַסַּבְלָנוּת. כִּי עִם כַּעַס וּרְצִיחָה לֹא פּוֹעֲלִים שׁוּם דָּבָר, כְּמַאֲמָרָם זַ"ל (קִדּוּשִׁין מא.): רַגְזָן לֹא עָלְתָה בְּיָדוֹ אֶלָּא רַגְזָנוּתָא; כִּי הַכַּעַס לֹא מֵבִיא אֶת הָאָדָם לְשׁוּם דָּבָר, אַדְּרַבָּה, עוֹקֵר אוֹתוֹ מֵהָעוֹלָם הַזֶּה וּמֵהָעוֹלָם הַבָּא, וּבְנֵי-אָדָם לֹא יְכוֹלִים לִסְבֹּל אָדָם הַכּוֹעֵס וּמִתְעַצְבֵּן עַל כָּל דָּבָר, וְכֻלָּם בּוֹרְחִים מִמֶּנּוּ. וְלָכֵן, אֲהוּבִי, בְּנִי! אִם אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁפָּגַמְתָּ בִּפְגַם הַבְּרִית – הוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה, רְאֵה לַעֲסֹק עַכְשָׁו בִּימֵי שׁוֹבָבִי"ם בְּתִקּוּנְךָ, וּתְקַבֵּל עַל עַצְמְךָ, אֲשֶׁר בְּאַרְבָּעִים יָמִים אֵלּוּ שֶׁהֵם יְמֵי שׁוֹבָבִי"ם

שֶׁקּוֹרְאִים בָּהֶם: שְׁ'מוֹת, וָ'אֵרָא, בֹּ'א בְּ'שַׁלַּח, יִ'תְרוֹ, מִ'שְׁפָּטִים, שֶׁתַּרְגִּיל אֶת עַצְמְךָ דַּיְקָא בְּיָמִים אֵלּוּ לִהְיוֹת סַבְלָן גָּדוֹל עַל כָּל אֲשֶׁר בָּא עָלֶיךָ, וְשׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם לֹא יוּכַל לְעַצְבֵּן אוֹתְךָ, וּתְקַבֵּל עַל עַצְמְךָ קַבָּלָה חֲזָקָה, שֶׁבְּיָמִים אֵלּוּ לֹא תִּכְעַס, אֲפִלּוּ שֶׁיְּאַבְּדוּ אֶת כָּל מָמוֹנְךָ, וְיַעֲשׂוּ לְךָ כָּל מִינֵי הֶפְסֵדִים, אַתָּה, אֲהוּבִי, בְּנִי, אַל תִּתְעַצְבֵּן. וְאָז אִם תּוּכַל לְהִתְגַּבֵּר בְּיָמִים אֵלּוּ לַעֲקֹר מִמְּךָ אֶת הַכַּעַס, אֲזַי תִּזְכֶּה לְהִפָּטֵר לְגַמְרֵי מֵהַמִּדָּה הָרָעָה וְהַמְגֻנָּה שֶׁל כַּעַס וּרְצִיחָה, אֲשֶׁר רַק מְאַבֶּדֶת אֶת הָאֱמוּנָה מֵהָאָדָם. וְלָכֵן אוֹמְרִים חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (נְדָרִים כב.): כָּל הַכּוֹעֵס אֲפִלּוּ שְׁכִינָה אֵינָהּ חֲשׁוּבָה כְּנֶגְדּוֹ. כִּי אִם אָדָם הָיָה מַאֲמִין, אֲשֶׁר מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, וְאֵין שׁוּם מְצִיאוּת בִּלְעָדָיו יִתְבָּרַךְ כְּלָל, אָז אַף פַּעַם לֹא הָיָה בְּכַעַס וּרְצִיחָה, וְאַף פַּעַם לֹא הָיָה מִתְעַצְבֵּן עַל שׁוּם דָּבָר; הַמַּאֲמִין הָאֲמִתִּי, שֶׁמַּאֲמִין שֶׁהָאֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא מִתְלַבֵּשׁ אֲפִלּוּ בְּעוֹלַם הָעֲשִׂיָּה הַגַּשְׁמִי וְהַחָמְרִי הַזֶּה, וְדוֹמֵם, צוֹמֵחַ, חַי, מְדַבֵּר, זֶה לְבוּשׁ לְגַבֵּי הָאֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא, הוּא יִסְבֹּל אֶת כָּל אֲשֶׁר עוֹבֵר עָלָיו, אַךְ מֵאַחַר שֶׁאָדָם חוֹטֵא בַּחֵטְא הַמְגֻנֶּה הַזֶּה שֶׁל הוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה הוּא מְאַבֵּד אֶת דַּעְתּוֹ וְשִׂכְלוֹ, כִּי הַזֶּרַע בָּא מִמֹּחַ הָאָדָם, עַל-יְדֵי-זֶה הוּא בָּא לִידֵי כַּעַס, כִּי עַל-יְדֵי כַּעַס מְסַלֵּק אֶת דַּעְתּוֹ וְחָכְמָתוֹ לְגַמְרֵי, כְּמַאֲמָרָם זַ"ל (פְּסָחִים סו:): כָּל אָדָם שֶׁכּוֹעֵס, אִם חָכָם הוּא – חָכְמָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ.

וְעַל-כֵּן רְאֵה, אֲהוּבִי, בְּנִי, מַה לְּפָנֶיךָ! מֵאַחַר שֶׁכְּבָר חָטָאתָ בַּחֵטְא הַמְגֻנֶּה הַזֶּה שֶׁל הוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה, וְנִתְבַּלְבְּלָה דַּעְתְּךָ, וְאַתָּה כַּעֲסָן וְרוֹצֵחַ וּמִתְעַצְבֵּן עַל כָּל דָּבָר קָטָן שֶׁרַק עוֹבֵר עָלֶיךָ, הַרְגֵּל אֶת עַצְמְךָ בְּמִדַּת הַסַּבְלָנוּת, וּתְדַבֵּר בְּשֶׁקֶט, וְאַל תַּגְבִּיהַּ אֶת קוֹלְךָ. וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (תַּעֲנִית ד.): מִיבָּעֵי לֵיהּ לְאִינִישׁ לְמֵילַף נַפְשֵׁיהּ בְּנִיחוּתָא, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ וְרָעָה מִבְּשָׂרֶךָ". וְהַחֵטְא הַזֶּה שֶׁל הוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה נִקְרָא רַע, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בְּרֵאשִׁית לח): "וַיְהִי עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה רַע בְּעֵינֵי הֲוָיָ"ה" וְגוֹ', כִּי הַחֵטְא הַזֶּה מֵבִיא אֶת הָאָדָם לִידֵי רָעָה, וְזֶה "וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ", עַל-יְדֵי שֶׁתָּסִיר "רָעָה מִבְּשָׂרֶךָ", כִּי אָדָם הַנִּזְהָר, שֶׁאֵינוֹ חוֹטֵא בַּחֵטְא הַמְגֻנֶּה הַזֶּה שֶׁל הוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה הַנִּקְרָא רַע, עַל-יְדֵי-זֶה אֵינוֹ בְּכַעַס, כִּי הַכַּעַס בָּא רַק מֵהַחֵטְא הַמְגֻנֶּה הַזֶּה, וּצְרִיכִים לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לִהְיוֹת סַבְלָן עַל כָּל אֲשֶׁר בָּא עָלָיו, וְלֹא לְהִשָּׁבֵר מִשּׁוּם דָּבָר, כִּי הַכַּעַס וְהָרְצִיחָה הֵן הֵן הַמַּלְאֲכֵי חַבָּלָה, וּכְמַאֲמָרָם זַ"ל (יְרוּשַׁלְמִי תַּעֲנִית, פֶּרֶק ב'): אַף וְחֵמָה מַלְאֲכֵי חַבָּלָה הֵן. כִּי הַכַּעַס וְהָרְצִיחָה, הַמַּחֲלֹקֶת וְהַמְּרִיבוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּאָדָם, הֵם בָּאִים מֵהַקְּלִפּוֹת שֶׁבָּרָא עַל-יְדֵי חֵטְא הַמְגֻנֶּה הַזֶּה שֶׁל הוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה. וְלָכֵן הַרְגֵּל אֶת עַצְמְךָ בְּמִדַּת הַסַּבְלָנוּת, וּלְעוֹלָם אַל תִּכָּנֵס בִּרְצִיחָה, אֲפִלּוּ שֶׁיַּכְעִיסוּ אוֹתְךָ, אַתָּה רְאֵה לְהַדְבִּיק אֶת עַצְמְךָ בָּאֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא, וְתָמִיד תַּחֲשֹׁב רַק מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, וְתַחְדִּיר בְּעַצְמְךָ, אֲשֶׁר הוּא יִתְבָּרַךְ מְחַיֶּה וּמְהַוֶּה וּמְקַיֵּם אֶת כָּל הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ, וְלֹא תַּסִּיחַ דַּעְתְּךָ מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ כְּרֶגַע. וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (זֹהַר חָדָשׁ נֹחַ): לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר, שֶׁלֹּא תִּהְיֶה נֹחַ לִכְעֹס. כִּי הַכַּעַס הוּא עֲבוֹדָה זָרָה. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (שַׁבָּת קה:): הַמְקָרֵעַ בְּגָדָיו בַּחֲמָתוֹ וְהַמְשַׁבֵּר כֵּלָיו בַּחֲמָתוֹ וְהַמְפַזֵּר מְעוֹתָיו בַּחֲמָתוֹ, יִהְיֶה בְּעֵינֶיךָ כְּעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. כִּי רוֹאִים הַרְבֵּה פְּעָמִים אָדָם בָּא לִידֵי כַּעַס וּרְצִיחָה כָּזוֹ, עַד שֶׁקּוֹרֵעַ אֶת בְּגָדָיו, וְשׁוֹבֵר אֶת כֵּלָיו, וְזוֹרֵק אֶת מְעוֹתָיו עַל הָאָרֶץ מֵרֹב כַּעֲסוֹ וּרְצִיחָתוֹ, וְכָל זֶה בָּא מִשּׁוּם שֶׁמְּאַבֵּד אֶת דַּעְתּוֹ. וְלָכֵן רְאֵה לִקְנוֹת לְעַצְמְךָ מִדַּת הַסַּבְלָנוּת, אֲשֶׁר אֵין עוֹד מִדָּה יוֹתֵר טוֹבָה מִזּוֹ, כִּי מִי שֶׁהוּא סַבְלָן עַל כָּל אֲשֶׁר עוֹבֵר עָלָיו, הוּא הַמְנַצֵּחַ תָּמִיד, כִּי אֵין עוֹד דָּבָר שֶׁהוֹרֵס אֶת הָאָדָם בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת כְּמוֹ מִדַּת הַכַּעַס, שֶׁהוּא מִתְעַצְבֵּן עַל כָּל דָּבָר וְעַל כָּל אָדָם. וְלָכֵן, אֲהוּבִי בְּנִי! רְאֵה מַה לְּפָנֶיךָ, הַרְגֵּל אֶת עַצְמְךָ בַּמִּדָּה הַיְקָרָה שֶׁל סַבְלָנוּת, וְאָז דַּיְקָא תַּצְלִיחַ בָּזֶה וּבַבָּא, וְתִזְכֶּה לְתִקּוּן נִצְחִי.

הַדִּבּוּר שֶׁאָדָם מְדַבֵּר נִבּוּל פֶּה

הַדִּבּוּר שֶׁאָדָם מְדַבֵּר נִבּוּל פֶּה, וּמְנַבֵּל אֶת פִּיו לְדַבֵּר כָּל הָעוֹלֶה עַל רוּחוֹ, זֶה אֲשֶׁר גּוֹרֵם לוֹ לְהִכָּשֵׁל בַּחֵטְא הַמְגֻנֶּה שֶׁל הוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה, וְתִקּוּנוֹ הוּא – עַל-יְדֵי דִּבּוּרֵי תּוֹרָה, דִּבּוּרֵי תְּפִלָּה וְדִבּוּרֵי אֱמוּנָה.

צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, אֲהוּבִי, בְּנִי! אֲשֶׁר אֵין עוֹד כְּלִי שֶׁיָּכוֹל לְהַמְשִׁיךְ אֶת הַשֶּׁפַע גִּלּוּי אֱלֹקוּת לָאָדָם כְּמוֹ הַדִּבּוּר. וּכְמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל (לִקּוּטֵי-מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק א', סִימָן לד), שֶׁהַדִּבּוּר הוּא כְּלֵי הַשֶּׁפַע, שֶׁבָּהֶם מְקַבְּלִים הַשֶּׁפַע, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דְּבָרִים א'): "וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם", הַיְנוּ לְפִי הַדִּבּוּר – כֵּן הַשֶּׁפַע, אִם הַדִּבּוּר הַיְנוּ כְּלֵי הַשֶּׁפַע הֵם בִּשְׁלֵמוּת וּבִמְלוֹאָם, אֲזַי יְכוֹלִים לְקַבֵּל בָּהֶם רֹב שֶׁפַע, וּבָזֶה נִמְדֶּדֶת גְּדֻלַּת הָאָדָם, אֵיךְ שֶׁמְּקַדֵּשׁ אֶת דִּבּוּרוֹ. וּבִפְרָט שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ לֶאֱמוּנָה, אֶלָּא עַל-יְדֵי הַדִּבּוּר, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל (לִקּוּטֵי-מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק ב', סִימָן מד): הָאֱמוּנָה תּוֹלָה בְּפֶה שֶׁל אָדָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים פט): "אוֹדִיעַ אֱמוּנָתְךָ בְּפִי", הַיְנוּ עַל-יְדֵי שֶׁמְּדַבְּרִים הָאֱמוּנָה בַּפֶּה, זֶה בְּעַצְמוֹ אֱמוּנָה, וְגַם עַל-יְדֵי-זֶה בָּאִים לֶאֱמוּנָה. וּמֵחֲמַת זֶה צָרִיךְ לְהִזָּהֵר מְאֹד מִדִּבּוּרִים שֶׁל כְּפִירָה וְאֶפִּיקוֹרְסוּת, אַף-עַל-פִּי שֶׁאֵינוֹ אוֹמְרָם מִלִּבּוֹ, הַיְנוּ שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ מַאֲמִין וְאֵינוֹ כּוֹפֵר, חַס וְשָׁלוֹם, רַק שֶׁהוּא חוֹזֵר וְאוֹמֵר דִּבְרֵי אֶפִּיקוֹרְסוּת שֶׁשָּׁמַע מִפִּי אֲחֵרִים, שֶׁהֵם אֶפִּיקוֹרְסִים, וְהוּא מִתְלוֹצֵץ מֵהֶם, אַף-עַל-פִּי-כֵן גַּם מִזֶּה צָרִיךְ לְהִזָּהֵר מְאֹד כִּי הַדִּבּוּר הַזֶּה שֶׁל כְּפִירָה מַזִּיק לָאֱמוּנָה, וְהוּא אִסּוּר חָמוּר לְדַבֵּר וְלַחֲזֹר דִּבּוּרֵי הֶבֶל וּשְׁטֻיּוֹת וּכְפִירוֹת מֵאֲחֵרִים, וַאֲפִלּוּ שֶׁהוּא מַאֲמִין. וּצְרִיכִים לְהִזָּהֵר מְאֹד מְאֹד, כִּי הַדִּבּוּר הוּא זֶה שֶׁמְּקַשֵּׁר אֶת הָאָדָם לְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא. וּבֶאֱמֶת יְכוֹלִים לְהַכִּיר אֶת הָאָדָם עַל-יְדֵי הַדִּבּוּר שֶׁלּוֹ כְּפִי שֶׁמְּדַבֵּר. וְלָכֵן אָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל (סֵפֶר הַמִּדּוֹת, אוֹת נִבּוּל פֶּה, סִימָן א'): מִי שֶׁמְּדַבֵּר נִבּוּל פֶּה בְּיָדוּעַ שֶׁלִּבּוֹ חוֹשֵׁב מַחְשְׁבוֹת אָוֶן; כִּי מַה שֶּׁאָדָם חוֹשֵׁב, זֶה הוּא מְדַבֵּר. וְכַמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל(לִקּוּטֵי-מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק א', סִימָן סו), אֲשֶׁר כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁל הָאָדָם הַהֶכְרֵחַ לַעֲבֹר דֶּרֶךְ הַפֶּה, כִּי מַה שֶּׁאָדָם חוֹשֵׁב יִהְיֶה מַה שֶּׁיִּהְיֶה, מֻכְרָח לַעֲבֹר בְּתוֹךְ הַדִּבּוּר, רַק שֶׁהוּא בְּדַקּוּת גְּדוֹלָה, וְזַכֵּי הַשְּׁמִיעָה זוֹכִים לִשְׁמֹעַ דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר, וְיוֹדְעִים אֶת פְּנִימִיּוּת הָאָדָם, כִּי עַל-יְדֵי הַדִּבּוּר יְכוֹלִים לְהַכִּיר אֶת כָּל הָאָדָם. וְלָכֵן כָּל מִי שֶׁפָּגוּם בִּפְגַם הַבְּרִית – הוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה, בְּהֶכְרֵחַ לוֹ לְדַבֵּר נִבּוּל פֶּה, רַחֲמָנָא לִישֵׁזְבָן, וְכֵן מְדַבֵּר תָּמִיד עַל צַדִּיקִים קְדוֹשִׁים הַדְּבוּקִים בָּאֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא, שֶׁזֶּה מַה שֶּׁאָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ (תְּהִלִּים נה): "שָׁלַח יָדָיו בִּשְׁלֹמָיו חִלֵּל בְּרִיתוֹ"; וְכֵן פֵּרֵשׁ רַבֵּנוּ זַ"ל (שִׂיחוֹת-הֲרַ"ן, סִימָן לח) אֶת הַפָּסוּק (תְּהִלִּים עג): "שַׁתּוּ בַשָּׁמַיִם פִּיהֶם וּלְשׁוֹנָם תִּהֲלַךְ בָּאָרֶץ", כִּי עַכְשָׁו הֻתְּרָה הָרְצוּעָה לְדַבֵּר סָרָה עַל כָּל הַצַּדִּיקִים וְעַל כָּל יִרְאֵי הַשֵּׁם, וְהוּא כְּמִי שֶׁפּוֹשֵׁט לְשׁוֹנוֹ נֶגֶד כָּל הָעוֹלָם, שֶׁאֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ עַל כָּל הָעוֹלָם כְּלָל, וְכָל אֶחָד מְדַבֵּר עַל זוּלָתוֹ כָּל דָּבָר אָסוּר. וּבֶאֱמֶת זֶה שֶׁמְּדַבֵּר עַל כָּל אֶחָד כָּל הָעוֹלֶה עַל רוּחוֹ, כַּוָּנָתוֹ לְדַבֵּר עַל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, אֶלָּא הוּא מִתְבַּיֵּשׁ לְדַבֵּר עָלָיו יִתְבָּרַךְ בְּפֵרוּשׁ, וְלָכֵן הוּא מְדַבֵּר עַל בְּנֵי-אָדָם, וְזֶה "שַׁתּוּ בַשָּׁמַיִם פִּיהֶם" – כָּל אֵלּוּ שֶׁמְּדַבְּרִים רַע, מְדַבְּרִים נֶגֶד הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא כִּבְיָכוֹל, אַךְ מֵחֲמַת שֶׁהֵם מִתְבַּיְּשִׁים לְדַבֵּר בְּגָלוּי, לָכֵן מְדַבְּרִים עַל בְּנֵי-אָדָם – "לְשׁוֹנָם תִּהֲלַךְ בָּאָרֶץ", לְדַבֵּר עַל זֶה אוֹ עַל זֶה, כִּי הַמַּאֲמִין בֶּאֱמוּנָה אֲמִתִּית, שֶׁאֵין מְצִיאוּת בִּלְעָדָיו יִתְבָּרַךְ כְּלָל, וְדָבָר גָּדוֹל וְדָבָר קָטֹן אֵינוֹ נַעֲשֶׂה מֵעַצְמוֹ אֶלָּא בְּהַשְׁגָּחַת הַמַּאֲצִיל הָעֶלְיוֹן, הוּא יִמְצָא אֶת הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא בְּכָל פְּרָטֵי הַבְּרִיאָה, וְלֹא יַפְרִיד בֵּין הָעוֹלָם הַזֶּה לָעוֹלָם הַבָּא, בֵּין דּוֹמֵם, צוֹמֵחַ, חַי, מְדַבֵּר, לְבֵינוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי הוּא יוֹדֵעַ, אֲשֶׁר הַכֹּל לַכֹּל לְבוּשׁ לְגַבֵּי הָאֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא, וְאֵין בִּלְעָדָיו יִתְבָּרַךְ כְּלָל, וְהוּא יִתְבָּרַךְ מְצַמְצֵם אֶת עַצְמוֹ מֵאֵין סוֹף עַד אֵין תַּכְלִית בְּתוֹךְ הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ, וְאִי אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ לְהַשָּׂגָה זוֹ לְהַשִּׂיג אֶת הָאֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא בְּתוֹךְ הַבְּרִיאָה, אֶלָּא עַל-יְדֵי קְדֻשַּׁת הַדִּבּוּר. וּכְבָר אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (מְגִלָּה יח.): מִלָּה בַּסֶּלַע מַשְׁתוּקָא בִּתְרֵין; אִם מְשַׁלְּמִים כֶּסֶף עַל הַדִּבּוּר – סֶלַע אֶחָד, אִם תִּשְׁתֹּק תְּקַבֵּל עַל הַשְּׁתִיקָה שְׁנֵי סְלָעִים, כְּאוֹמֵר שֶׁהַשְּׁתִיקָה מְאֹד חֲשׁוּבָה, כִּי כְּשֶׁאָדָם שׁוֹתֵק, עַל-יְדֵי-זֶה נִשְׁמָר מִכָּל מִינֵי חֲטָאִים וַעֲווֹנוֹת, וּבִפְרָט מִפְּגַם הַבְּרִית – הוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה, כִּי בְּרִית הַלָּשׁוֹן וּבְרִית הַמָּעוֹר תְּלוּיוֹת זֶה בָּזֶה. וְכַמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל (לִקּוּטֵי-מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק א', סִימָן יט): כְּפִי שֶׁאָדָם מְקַדֵּשׁ אֶת דִּבּוּרוֹ, כֵּן זוֹכֶה לְתִקּוּן הַבְּרִית; וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (אָבוֹת, פֶּרֶק א'): וְכָל הַמַּרְבֶּה דְּבָרִים מֵבִיא חֵטְא; וְלָכֵן עִקַּר תִּקּוּן הַבְּרִית, פְּגָם הַמְגֻנֶּה שֶׁל הוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה הוּא – לְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ לִדֹּם וְלִשְׁתֹּק , וּבִפְרָט בִּימֵי שׁוֹבָבִי"ם, שֶׁאָז קוֹרְאִים: שְׁ'מוֹת, וָ'אֵרָא, בֹּ'א, בְּ'שַׁלַּח, יִ'תְרוֹ, מִ'שְׁפָּטִים, שֶׁבָּהֶם חוֹזֵר עַל כָּל גָּלוּת מִצְרַיִם, שֶׁהָיָה הַדִּבּוּר בְּגָלוּת וְהַגְּאֻלָּה, וְלָכֵן נוֹהֲגִים חֲסִידִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה לְקַבֵּל עַל עַצְמָם תַּעֲנִית דִּבּוּר בְּאַרְבָּעִים יָמִים אֵלּוּ, וְהוּא תִּקּוּן גָּדוֹל לִפְגַם הַבְּרִית, הוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה, וְעַל-יְדֵי שֶׁאָדָם מְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ תַּעֲנִית דִּבּוּר אַרְבָּעִים יוֹם, עַל-יְדֵי-זֶה יִזְכֶּה כְּבָר כָּל הַשָּׁנָה לִשְׁמֹר עַל דִּבּוּרוֹ, וְלֹא יְדַבֵּר רַק דִּבּוּרֵי תּוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם, דִּבּוּרֵי אֱמוּנָה וְגִלּוּי הַשְׁגָּחָה פְּרָטִית. וּכְבָר אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (חֻלִּין פט.): מָה אֻמָּנוּתוֹ שֶׁל אָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה? יָשִׂים עַצְמוֹ כְּאִלֵּם, יָכוֹל אַף לְדִבְרֵי תּוֹרָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: צֶדֶק תְּדַבֵּרוּן. כִּי הַדִּבּוּר זֶה הָעִקָּר, כְּפִי שֶׁאָדָם מְקַדֵּשׁ וּמְטַהֵר אֶת דִּבּוּרוֹ, כֵּן זוֹכֶה לִקְדֻשַּׁת הַמֹּחִין וְלִקְדֻשַּׁת הַבְּרִית.

וְלָכֵן רְאֵה, אֲהוּבִי, בְּנִי, מַה לְּפָנֶיךָ! מֵאַחַר שֶׁכָּל-כָּךְ חָטָאתָ בַּחֵטְא הַמְגֻנֶּה הַזֶּה שֶׁל פְּגַם הַבְּרִית, הוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה, הַרְגֵּל אֶת עַצְמְךָ לִדֹּם וְלִשְׁתֹּק, וּבִפְרָט אִם מְחָרְפִים וּמְבַזִּים אוֹתְךָ, אַל תַּעֲנֶה לָרְשָׁעִים הָאֲרוּרִים הָאֵלּוּ, וּתְקַבֵּל אֶת הַחֵרוּפִים וְהַגִּדּוּפִים בְּשִׂמְחָה וּבְאַהֲבָה. וְאָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל (לִקּוּטֵי-מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק א', סִימָן ו'), שֶׁעִקַּר הַתְּשׁוּבָה – יִדֹּם וְיִשְׁתֹּק; כִּי בֶּאֱמֶת עָלֶיךָ לָדַעַת, אֲהוּבִי, בְּנִי, שֶׁכָּל אֵלּוּ הַמְדַבְּרִים עָלֶיךָ, זֶה מִסִּבּוֹת עֲווֹנוֹתֶיךָ הַמְרֻבִּים, וּבִפְרָט בַּחֵטְא הַמְגֻנֶּה שֶׁל פְּגַם הַבְּרִית, הוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל (סֵפֶר הַמִּדּוֹת אוֹת נִאוּף, סִימָן כו): עַל-יְדֵי הוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה בּוֹרֵא קְלִפּוֹת הַמִּתְלַבְּשִׁים בִּבְנֵי-אָדָם, חֲלוּקִים עָלָיו וְעוֹשִׂים לוֹ יִסּוּרִים. וְלָכֵן מֵאַחַר שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ אֶת הָאֱמֶת, שֶׁחָטָאתָ, עָוִיתָ פָּשַׁעְתָּ, יָמִים וְשָׁנִים בַּחֵטְא הַמְגֻנֶּה הַזֶּה, עָלֶיךָ לִדֹּם וְלִשְׁתֹּק, וּלְהַרְגִּיל אֶת עַצְמְךָ לֹא לַעֲנוֹת לִמְבַזֵּי וְלִמְחָרְפֵי נַפְשְׁךָ כִּי הוּא זֶה, וְאַדְּרַבָּה רְאֵה לְקַדֵּשׁ וּלְטַהֵר אֶת הַדִּבּוּר שֶׁלְּךָ, וּתְקָרֵב בְּנֵי-אָדָם אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וּתְגַלֶּה וּתְפַרְסֵם אֶת אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ לְכָל עַם יִשְׂרָאֵל. וּכְבָר אָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל (סֵפֶר-הַמִּדּוֹת, אוֹת נִאוּף, סִימָן מא): תִּקּוּן לְהוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה, שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל לְהַחֲזִיר בְּנֵי-אָדָם בִּתְשׁוּבָה. וּכְכָל שֶׁאָדָם יוֹדֵעַ יוֹתֵר שֶׁהוּא פָּגַם בַּחֵטְא הַמְגֻנֶּה הַזֶּה, עָלָיו לְקָרֵב מַה שֶּׁיּוֹתֵר אֲנָשִׁים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, כִּי עַל-יְדֵי כָּל טִפָּה וְטִפָּה שֶׁהוֹצִיא לְבַטָּלָה, בָּרָא קְלִפּוֹת וּמַשְׁחִיתִים בְּלִי מִסְפָּר, רַחֲמָנָא לִישֵׁזְבָן, שֶׁהֵם נוֹקְמִים בּוֹ, וּבָזֶה שֶׁמְּקָרֵב יְהוּדִים אֶל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, וּמַכְנִיס בָּהֶם הִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה, וְהֵם גַּם-כֵּן מַתְחִילִים לְקַיֵּם אֶת הַמִּצְווֹת, וְהֵם גַּם-כֵּן מַתְחִילִים לִלְמֹד תּוֹרָה וּלְהִתְפַּלֵּל לְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, עַל-יְדֵי-זֶה הֵם בּוֹרְאִים מַלְאֲכֵי זְכוּת, שֶׁהֵם מְלַמְּדִים זְכוּת עַל הָאָדָם שֶׁקֵּרְבָם, וְעַל-יְדֵי-זֶה מִמֵּילָא נִמְחָקִים כָּל הַקְּלִפּוֹת וְהַמַּשְׁחִיתִים שֶׁבָּרָא מֵחֲמַת עֲווֹנוֹתָיו. וְלָכֵן כָּל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ בְּנַפְשׁוֹ שֶׁפָּגַם בִּפְגַם הַבְּרִית, הוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה, עָלָיו לִמְסֹר אֶת נַפְשׁוֹ לְקָרֵב רְחוֹקִים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וּלְדַבֵּר עַל רוּחָם, וּלְגַלּוֹת לִפְנֵיהֶם אֶת אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּגִלּוּי רַב, כִּי הַדִּבּוּר שֶׁאָדָם מְדַבֵּר אֶל זוּלָתוֹ דִּבּוּרֵי אֱמֶת וֶאֱמוּנָה, יֵשׁ לוֹ כֹּחַ גָּדוֹל מְאֹד לְהַמְשִׁיךְ אֶת בְּנֵי-אָדָם אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי מוֹהַרְנַ"ת זַ"ל (לִקּוּטֵי-הֲלָכוֹת, בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר, הֲלָכָה ה', אוֹת צו); וְלָכֵן צְרִיכִים לַעֲסֹק בָּעֲבוֹדָה הַקְּדוֹשָׁה הַזּוֹ מְאֹד מְאֹד, לְגַלּוֹת לְכֻלָּם אֶת הָאֱמֶת וְהָאֱמוּנָה לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, וְלֹא לְהִתְבַּיֵּשׁ מִשּׁוּם בְּרִיָּה שֶׁבָּעוֹלָם, וְלֹא לְהִתְפַּעֵל מֵאַף אֶחָד, אֶלָּא לְגַלּוֹת וּלְפַרְסֵם אֶת אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְעַל-יְדֵי הַדִּבּוּר מַשְׁרִים אֶת הַשְּׁכִינָה בָּעוֹלָם. וְאִם הָיִיתָ יוֹדֵעַ אֲהוּבִי, בְּנִי! מַה זּוֹ מַעֲלַת הַדִּבּוּר, וְאֶל מָה יְכוֹלִים לִזְכּוֹת עַל-יְדֵי-זֶה, הָיִיתָ עוֹסֵק כָּל הַיּוֹם וּלְרַבּוֹת הַלַּיְלָה, לְדַבֵּר רַק מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, כִּי בֶּאֱמֶת עַל-יְדֵי הַדִּבּוּר נִבְרָאִים כָּל הַדְּבָרִים, הַיְנוּ עַל-יְדֵי תְּמוּנַת הָאוֹתִיּוֹת הָאָלֶ"ף-בֵּי"ת, שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַיֵּשׁוּת וְכָל הָרְצוֹנוֹת שֶׁנִּמְשָׁכִים מֵרְצוֹן הָאֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאֵין בּוֹ תְּמוּנָה, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי מוֹהַרְנַ"ת זַ"ל (לִקּוּטֵי-הֲלָכוֹת, גְּבִיַּת חוֹב מֵהַיְתוֹמִים, הֲלָכָה ד', אוֹת יד); וּבָזֶה שֶׁאָדָם מְדַבֵּר הַרְבֵּה אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁרַק בָּא, הוּא מְגַלֶּה וּמְפַרְסֵם אֶת אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ לִבְנֵי-אָדָם, עַל-יְדֵי-זֶה הוּא מַעֲלֶה אֶת הַמְּקוֹמוֹת אֵלָיו יִתְבָּרַךְ. וְלָכֵן אֵין לְתָאֵר וְאֵין לְשַׁעֵר אֶת גֹּדֶל זְכוּת הָאָדָם שֶׁזּוֹכֶה תָּמִיד לְדַבֵּר אֶל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא בְּלָשׁוֹן שֶׁרָגִיל בָּהּ. וּכְכָל שֶׁאָדָם יוֹדֵעַ שֶׁפָּגַם יוֹתֵר בִּפְגַם הַבְּרִית, הוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה, עָלָיו לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לְדַבֵּר אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת גְּמוּרָה, וּלְסַלֵּק אֶת חָכְמָתוֹ וְדַעְתּוֹ וּבִינָתוֹ, וְיִזְעַק וְיִצְעַק וְיִתְחַנֵּן אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְיוֹצִיא אֶת הָרְצוֹנוֹת וְהַכִּסּוּפִים הַטּוֹבִים שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִפִּיו דַּיְקָא, אֲשֶׁר עַל-יְדֵי-זֶה נֶאֱרָגִין עוֹלָמוֹת חֲדָשִׁים, וּבְנֵי-אָדָם לֹא יְכוֹלִים לְתָאֵר לְעַצְמָם אֶת גֹּדֶל הָעִנְיָן הַזֶּה שֶׁל לְהוֹצִיא אֶת הָרְצוֹנוֹת וְהַכִּסּוּפִים מִפִּיו דַּיְקָא שֶׁזֶּה גּוֹרֵם לְטַהֵר וּלְזַכֵּךְ אֶת מֹחוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ, וּמוֹצִיא אוֹתוֹ מֵהַחֹשֶׁךְ שֶׁנָּפַל לְשָׁם, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי מוֹהַרְנַ"ת זַ"ל (לִקּוּטֵי-הֲלָכוֹת, אֻמָּנִין, הֲלָכָה ד', אוֹת כט).

וְלָכֵן רְאֵה, אֲהוּבִי, בְּנִי, מַה לְּפָנֶיךָ! מֵאַחַר שֶׁכְּבָר חָטָאתָ בַּחֵטְא הַמְגֻנֶּה הַזֶּה שֶׁל פְּגַם הַבְּרִית – הוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה, קַבֵּל עַל עַצְמְךָ לֹא לְדַבֵּר כָּל הָעוֹלֶה עַל רוּחֲךָ, וּמִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא תְּנַבֵּל אֶת פִּיךָ, וְעַל-יְדֵי-זֶה דַּיְקָא תִּזְכֶּה לְהִתְעַלּוֹת בַּעֲלִיָּה אַחַר עֲלִיָּה, עַד שֶׁתַּדְבִּיק אֶת מֹחַ מַחֲשַׁבְתְּךָ בָּאֵין סוֹף בָּרוּךְ-הוּא, וְתִזְכֶּה שֶׁיִּמְחֹל לְךָ עַל כָּל עֲווֹנוֹתֶיךָ.

הַצְּדָקָה הִיא תִּקּוּן גָּמוּר לִפְגַם הַבְּרִית

הַצְּדָקָה הִיא תִּקּוּן גָּמוּר לִפְגַם הַבְּרִית, וְאַשְׁרֵי מִי שֶׁמַּרְבֶּה בִּצְדָקָה בְּכָל יוֹם מִימֵי חַיָּיו, וּבִפְרָט בַּעֲבוּר זְכוּת הָרַבִּים, שֶׁאָז מֻבְטָח לוֹ שֶׁיְּתַקֵּן אֶת כָּל מַה שֶּׁפָּגַם בַּחֵטְא הַמְגֻנֶּה שֶׁל הוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה.

צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, אֲהוּבִי, בְּנִי! אֲשֶׁר רַבֵּנוּ זַ"ל אָמַר (לִקּוּטֵי-מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק א', סִימָן רסד): הַצְּדָקָה הִיא תִּקּוּן הַבְּרִית; כִּי פְּגַם הַבְּרִית הוּא כִּי הָיָה צָרִיךְ לְהַשְׁפִּיעַ בִּקְדֻשָּׁה בְּמָקוֹם שֶׁצָּרִיךְ לְהַשְׁפִּיעַ, וְהוּא סִלֵּק הַהַשְׁפָּעָה מִשָּׁם וְהִמְשִׁיכָהּ, חַס וְשָׁלוֹם, לְמָקוֹם אַחֵר, וְעַל-כֵּן הַתִּקּוּן הוּא עַל-יְדֵי הַצְּדָקָה, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה חוֹזֵר וּמַשְׁפִּיעַ לְשָׁם אֶל הַקְּדֻשָּׁה, עַל-יְדֵי-זֶה נִתְקָן. וְזֶה סוֹד (שְׁמוֹת לה): "וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים", הַנֶּאֱמָר בְּנִדְבַת הַמִּשְׁכָּן, שֶׁזֶּה זִוּוּג הַנַּעֲשֶׂה עַל-יְדֵי הַצְּדָקָה. וְעַל-כֵּן כְּשֶׁנּוֹתֵן לְעָנִי שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, אֲזַי אַדְּרַבָּה הוּא נִפְגָּם יוֹתֵר, כִּי הוּא חוֹזֵר וּמַשְׁפִּיעַ לְמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ. וְלָכֵן כָּל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ בְּנַפְשׁוֹ שֶׁפָּגַם בִּפְגַם הַבְּרִית – הוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה הִפְרִיד אֶת הַיְסוֹד מֵהַמַּלְכוּת, וְגָרַם שֶׁכָּל הַטִּפּוֹת הִתְפַּזְּרוּ לְבַטָּלָה, עִקַּר תִּקּוּנוֹ – לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה. וְעִקַּר הַצְּדָקָה אוֹמֵר מוֹהַרְנַ"ת זַ"ל (לִקּוּטֵי-הֲלָכוֹת, בִּרְכוֹת-הַשַּׁחַר, הֲלָכָה ה', אוֹת לה), לִתֵּן לַעֲנִיִּים הֲגוּנִים, צַדִּיקִים קְדוֹשִׁים, הַמְחַדְּשִׁים חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה עַל יְסוֹדוֹת נֶאֱמָנִים, וּבָזֶה שֶׁעוֹזְרִים לָהֶם לְהַדְפִּיס אֶת חִדּוּשֵׁי הַתּוֹרָה שֶׁלָּהֶם, הַנִּבְנִים עַל יְסוֹדוֹת אֵיתָנִים שֶׁל הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מְקָרְבִים נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וּמַכְנִיסִים בָּהֶם רְצוֹנוֹת חֲדָשִׁים לְהִשְׁתּוֹקֵק אַחֲרָיו יִתְבָּרַךְ, זוֹ הַצְּדָקָה הָעוֹלָה עַל כָּל הַצְּדָקוֹת, כִּי בָּזֶה שֶׁהַצַּדִּיקִים הַדְּבֵקִים בָּאֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא מִתְלַבְּשִׁים עַצְמָם בִּלְבוּשִׁים רַבִּים, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה לָהֶם שַׁיָּכוּת אֶל הֲמוֹן-עַם, וְעוֹשִׂים כָּל מִינֵי פְּעֻלּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם לְהוֹרִיד אֶת עַצְמָם אֶל אֵלּוּ הַקְּטַנִּים וְהַנְּפוּלִים, וּמְדַבְּרִים עִמָּהֶם שִׂיחַת חֻלִּין, וְהַכֹּל כְּדֵי לַחֲזֹר לִבְנוֹת לָהֶם אֶת דַּעְתָּם, וּלְהַחֲזִירָם אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל (לִקּוּטֵי-מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק ב', סִימָן צא); וְכֵן כָּל חִדּוּשֵׁי תּוֹרָתָם הוֹלְכִים עַל קֹטֶב זֶה, שֶׁהֵם מַלְבִּישִׁים אֶת עַצְמָם וְהַשָּׂגָתָם בְּדִבּוּרִים פְּשׁוּטִים, עַד שֶׁגַּם אֵלּוּ הָרְחוֹקִים בְּתַכְלִית הָרִחוּק, שֶׁגַּם בָּהֶם יִכָּנֵס רָצוֹן לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, אֲשֶׁר הַצְּדָקָה הַזּוֹ עוֹלָה עַל כָּל הַצְּדָקוֹת; כִּי כְּשֶׁאָדָם חָטָא בִּפְגַם הַבְּרִית, הוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה, נִכְנָסִים בּוֹ סְפֵקוֹת וּכְפִירוֹת, רַחֲמָנָא לִישֵׁזְבָן, כִּי הַחֵטְא הַמְגֻנֶּה הַזֶּה מַפְרִיד בֵּין הַיְסוֹד לְבֵין הַמַּלְכוּת, כִּי בְּרִית וֶאֱמוּנָה תְּלוּיוֹת זוֹ בָּזוֹ, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל (לִקּוּטֵי-מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק א', סִימָן לא), בְּסוֹד (תְּהִלִּים פט): "וּבְרִיתִי נֶאֱמֶנֶת לוֹ"; כִּי עִקַּר קִיּוּם אֱמוּנָה אֵינוֹ אֶלָּא עַל-יְדֵי שְׁמִירַת הַבְּרִית, וְהַצַּדִּיקִים הַקְּדוֹשִׁים מִתְיַגְּעִים וְטוֹרְחִים לְחַדֵּשׁ בְּכָל פַּעַם חִדּוּשִׁים חֲדָשִׁים, לְהַחְדִּיר בְּנִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל אֱמוּנָה בְּרוּרָה וּמְזֻכֶּכֶת, וּלְהַחֲזִיר לָהֶם אֶת הַסְּפֵקוֹת. וְלָכֵן אֵין עוֹד צְדָקָה יוֹתֵר גְּדוֹלָה מִזּוֹ – מִלְּנַדֵּב לְצַדִּיקִים וַחֲכָמִים הַמְחַבְּרִים סְפָרִים שֶׁיְּכוֹלִים לְקָרֵב אֶת נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וּלְהַכְנִיס בָּהֶם רָצוֹן, שֶׁגַּם הֵם יִרְצוּ לְהִכָּלֵל בָּאֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא. וְזֶה (תְּהִלִּים קיט): "צִדְקָתְךָ צֶדֶק לְעוֹלָם וְתוֹרָתְךָ אֱמֶת", עַל-יְדֵי שֶׁנּוֹתְנִים צְדָקָה לְחַבֵּר סְפָרִים וְלַהֲאִירָם בָּעוֹלָם, לְבָאֵר דִּבְרֵי הַתּוֹרָה שֶׁיֵּדְעוּ הַכֹּל אֲמִתַּת הַתּוֹרָה, עַל צְדָקָה זוֹ נֶאֱמַר: "צִדְקָתְךָ צֶדֶק לְעוֹלָם", כִּי צְדָקָה כָּזוֹ נִשְׁאֶרֶת לְעוֹלָם, כְּשֶׁנּוֹתְנִים לִמְחַבְּרִים חֲכָמִים וְצַדִּיקִים הַמְגַלִּים תּוֹרַת אֱמֶת. וּבֶאֱמֶת עָלֶיךָ לָדַעַת, אֲהוּבִי, בְּנִי! אֲשֶׁר עִקַּר הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁמַּחְבְּרִים הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, וְרָאוּי לַעֲזֹר לָהֶם לְהַדְפִּיסָם, הֵם דַּיְקָא סְפָרִים כָּאֵלּוּ הַמְּבִיאִים לִידֵי מַעֲשֶׂה, לִידֵי קִיּוּם הַתּוֹרָה, שֶׁלָּזֶה צְרִיכִים סְפָרִים רַבִּים מְאֹד עַד אֵין קֵץ, שֶׁיּוּכַל כָּל אָדָם אֵיךְ שֶׁהוּא בְּכָל דַּרְגָּה וְדַרְגָּה וּבְכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו כָּל יְמֵי חַיֵּי הֶבְלוֹ בְּנַעֲרוּתוֹ וּבְזִקְנוּתוֹ וְכוּ', בְּטִיבוֹ וּבְעִיקוֹ וְכוּ', שֶׁיּוּכַל לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ וּלְהָשִׁיב אֶת נַפְשׁוֹ, וּלְקַבֵּל וְלִשְׁאֹב מֵהֶם עֵצוֹת אֲמִתִּיּוֹת, אֵיךְ לְהִתְנַהֵג בְּאֹפֶן שֶׁיִּשָּׁאֵר קַיָּם עַל עָמְדּוֹ, שֶׁדַּיְקָא אֵלּוּ הַסְּפָרִים עוֹלִים עַל הַכֹּל. כִּי בֶּאֱמֶת עוֹבֵר עַל בְּנֵי-אָדָם מַה שֶּׁעוֹבֵר – צָרוֹת וְיִסּוּרִים וּמְרִירוּת וְהַרְפַּתְקָאוֹת, וּבִפְרָט מִי שֶׁחָטָא בַּחֵטְא הַמְגֻנֶּה שֶׁל הוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה, עָלָיו עוֹבְרִים כָּל מִינֵי מִשְׁבָּרִים וְגַלִּים, עַד שֶׁיֵּשׁ שֶׁחָטְאוּ בַּחֵטְא הַמְגֻנֶּה הַזֶּה כָּל-כָּךְ, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְיֵאוּשׁ גָּמוּר, וּמִתְיָאֲשִׁים מֵחַיֵּיהֶם לְגַמְרֵי, כִּי אֵינָם רוֹאִים שׁוּם דֶּרֶךְ וְתִקְוָה אֵיךְ לָצֵאת מֵהַחֹשֶׁךְ שֶׁנִּלְכְּדוּ בּוֹ, כִּי הַחֵטְא הַמְגֻנֶּה הַזֶּה שֶׁל הוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה מַחֲשִׁיךְ אֶת הָעֵינַיִם וּמְעַקֵּם אֶת הַלֵּב וְהַדַּעַת בִּסְפֵקוֹת וּבְקֻשְׁיוֹת אַחֲרָיו יִתְבָּרַךְ, וְהֵם שׁוֹרִים בִּמְרִירוּת עֲצוּמָה. וְלָכֵן הַצַּדִּיקִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר, הֵם אֲשֶׁר מְרַחֲמִים עַל נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, וּמְחַבְּרִים סְפָרִים קְדוֹשִׁים הַמְגַלִּים אֶת אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאֵיךְ שֶׁאֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל, וְנוֹתְנִים עֵצוֹת וּדְרָכִים וּנְתִיבוֹת לְכָל אֵלּוּ שֶׁנָּפְלוּ כְּבָר בְּעָמְקֵי עֲמָקִים בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּית וּמִתַּחְתָּיו. וְלָכֵן אַשְׁרֵי אָדָם שֶׁזּוֹכֶה לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה, כְּדֵי לְקַיֵּם (מִשְׁלֵי ה'): "יָפוּצוּ מַעְיְנֹתֶיךָ חוּצָה", וְזוֹ הַצְּדָקָה שֶׁעוֹלָה עַל כָּל הַצְּדָקוֹת. וְעַל צְדָקָה זוֹ נֶאֱמַר (תְּהִלִּים קו): "עֹשֵׂה צְדָקָה בְכָל עֵת", וְדָרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (מִדְרַשׁ תְּהִלִּים): זֶה הַכּוֹתֵב סְפָרִים וּמַשְׁאִילָן לַאֲחֵרִים. וְזֶה סוֹבֵב בְּיוֹתֵר עַל חַכְמֵי הַדּוֹר, צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים הַדְּבוּקִים בָּאֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא, הַזּוֹכִים לְחַדֵּשׁ חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה, וּלְקָרֵב אֶת נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וּבִפְרָט אֵלּוּ שֶׁנִּכְשְׁלוּ בַּחֵטְא הַמְגֻנֶּה הַזֶּה שֶׁל הוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה.

וְעַל-כֵּן אִם אַתָּה רוֹצֶה, אֲהוּבִי בְּנִי! לְתַקֵּן אֶת מַה שֶּׁקִּלְקַלְתָּ, רְאֵה לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמְךָ לִתֵּן צְדָקָה לַחֲכָמִים וְצַדִּיקִים כָּאֵלּוּ אֲשֶׁר מְחַבְּרִים סְפָרִים שֶׁמּוֹעִילִים לְךָ וּלְעוֹד אֲלָפִים וּרְבָבוֹת נְשָׁמוֹת פְּגוּמוֹת כָּמוֹךָ. כִּי כְּשֶׁאָדָם נוֹתֵן סְתָם צְדָקָה, הַיּוֹם אָכַל אֶת זֹאת, וּמָחָר צָרִיךְ עוֹד פַּעַם, מַה שֶּׁאֵין כֵּן, אִם נוֹתְנִים לְהַדְפָּסַת הַחִדּוּשֵׁי תּוֹרָה שֶׁל הַצַּדִּיקִים וְהַחֲכָמִים הָאֲמִתִּיִּים, הַמְּלֵאִים עֵצוֹת אֵיךְ לָצֵאת מֵהַחֹשֶׁךְ וְהָרַע שֶׁנִּלְכְּדוּ בּוֹ, הֲרֵי הִיא צְדָקָה בְּכָל עֵת. כִּי הַסֵּפֶר נִשְׁאָר אֵצֶל הָאָדָם, וּבְכָל פַּעַם הוּא מוֹצִיא אֶת זֶה, וּמְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בָּזֶה. וְלָכֵן דַּיְקָא עַל חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת וְתַלְמִידָיו הַקְּדוֹשִׁים שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר נֶאֱמַר: "עֹשֵׂה צְדָקָה בְכָל עֵת", כִּי הַצְּדָקָה הַזֹּאת נִשְׁאֶרֶת בְּכָל עֵת. וְלָכֵן, אֲהוּבִי בְּנִי! מֵאַחַר שֶׁאַתָּה מַכִּיר אֶת עַצְמְךָ הֵיטֵב, וְאַתָּה יוֹדֵעַ מַה שֶּׁעָבַר עָלֶיךָ בְּחַיֶּיךָ, וְזִכָּה אוֹתְךָ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא עִם כֶּסֶף וּנְכָסִים, רְאֵה לִמְסֹר אֶת כָּל כֻּלְּךָ לְמַעַן הַדְפָּסַת סִפְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל וְתַלְמִידָיו וְתַלְמִידֵי תַּלְמִידָיו, הַמְחַיִּים אֶת נֶפֶשׁ כָּל חַי, וְתַזְכִּיר לְעַצְמָם אֵיךְ שֶׁאַתָּה הָיִיתָ בְּחֹשֶׁךְ גָּדוֹל מְאֹד עַל-יְדֵי חֲטָאֶיךָ הַמְרֻבִּים, וְדַיְקָא הַסְּפָרִים הָאֵלּוּ הֶחֱיוּ אוֹתְךָ וְהוֹלִיכוּ אוֹתְךָ בַּדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה, וַאֲפִלּוּ עַכְשָׁו שֶׁעוֹבֵר עָלֶיךָ מַה שֶּׁעוֹבֵר, הַסְּפָרִים הָאֵלּוּ הַמְחַזְּקִים וּמְעוֹדְדִים וּמְשַׂמְּחִים אוֹתְךָ, מַדּוּעַ לֹא תַּחֲשֹׁב גַּם מִזּוּלָתְךָ, שֶׁיֵּשׁ עוֹד אֲלָפִים וּרְבָבוֹת נְשָׁמוֹת פְּגוּמוֹת, שֶׁכָּל-כָּךְ מַר וְרַע לָהֶם הַחַיִּים, וְהֵם שְׁרוּיִים בְּדִכָּאוֹן וּבְעַצְבוּת פְּנִימִית, וְדַיְקָא הַסְּפָרִים הָאֵלּוּ יְכוֹלִים לַעֲזֹר לָהֶם. וְלָכֵן לָמָּה לֹא תִּתְרֹם בְּעַיִן יָפָה עַל הַדְפָּסַת הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים הָאֵלּוּ, וְהָיָה זֶה תִּקּוּנְךָ הַנִּצְחִי?! וּבִפְרָט בְּיָמִים אֵלּוּ הַנִּקְרָאִים יְמֵי שׁוֹבָבִי"ם, רְאֵה לְפַזֵּר מָעוֹתֶיךָ לִצְדָקָה, וּתְקַיֵּם (דָּנִיֵּאל ד'): "וַחֲטָאָךְ בְּצִדְקָה פְרֻק", וַחֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים אָמְרוּ (בְּרָכוֹת ו:): אַגְרָא דְּתַעֲנִיתָא צִדְקְתָא; כִּי עִקַּר מַעֲלַת הַתַּעֲנִית כְּשֶׁנּוֹתְנִים צְדָקָה לַעֲנִיִּים מְהֻגָּנִים. וְלָכֵן מֵאַחַר שֶׁחָטָאתָ בַּחֵטְא הַמְגֻנֶּה הַזֶּה שֶׁל פְּגַם הַבְּרִית, הוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה, אֲשֶׁר לְפִי דִּבְרֵי הָאֲרִיזַ"ל אַתָּה צָרִיךְ לָצוּם עַל כָּל חֵטְא שֶׁל פְּגַם הַבְּרִית שֶׁל הוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה, פ"ד תַּעֲנִיּוֹת, וּמֵאַחַר שֶׁאֵין לְךָ כֹּחַ לְהִתְעַנּוֹת כָּל-כָּךְ הַרְבֵּה כְּפִי רִבּוּי חֲטָאֶיךָ וַעֲווֹנוֹתֶיךָ הַמְרֻבִּים, אֲשֶׁר רַק הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא וְאַתָּה יוֹדְעִים כַּמָּה חָטָאתָ בַּחֵטְא הַמְגֻנֶּה הַזֶּה, לָכֵן רְאֵה לִהְיוֹת חָכָם, וְתַרְבֶּה בִּצְדָקָה לְמַעַן זִכּוּי הָרַבִּים, לְהַדְפִּיס אֶת הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים הַמְחַיִּים וּמְחַזְּקִים בְּנֵי-אָדָם, וּמַחְדִּירִים בָּהֶם אֱמוּנָה פְּשׁוּטָה בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וּמְחַזְּקִים וּמְעוֹדְדִים וּמְשַׂמְּחִים אוֹתָם לְקַיֵּם אֶת הַמִּצְווֹת בְּשִׂמְחָה, אֲשֶׁר אֵין עוֹד צְדָקָה יוֹתֵר גְּדוֹלָה מִזּוֹ. וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (קֹהֶלֶת, רַבָּה, פָּרָשָׁה י', סִימָן כא): הַדּוֹרוֹן שֶׁל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא צְדָקָה, הַנּוֹתֵן צְדָקָה אֲפִלּוּ הָיְתָה בְּיָדוֹ עֲבֵרָה וְנֶחְתַּם דִּינוֹ לֵאָבֵד, יָכוֹל לִהְיוֹת מְקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה בְּכָל יוֹם, וְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא אוֹמֵר לְמַלְאָךְ שֶׁל פֻּרְעָנוּת אַל תִּגַּע בּוֹ. וְעַל אֵיזֶה עָוֹן עוֹד נֶחְתָּם דִּינוֹ לֵאָבֵד, אִם לֹא עַל פְּגַם הַבְּרִית, הוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה, כַּמּוּבָא (זֹהַר וַיֵּשֶׁב), שֶׁעַל הַחֵטְא הַזֶּה אֵין מוֹעִילָה שׁוּם תְּשׁוּבָה. וְרַבֵּנוּ זַ"ל אָמַר (שִׂיחוֹת-הֲרַ"ן, סִימָן עא), שֶׁגַּם עַל חֵטְא זֶה מוֹעִילָה תְּשׁוּבָה, וְהוּא צָרִיךְ לְהִתְנַסּוֹת לַעֲבֹר עוֹד פַּעַם בִּמְקוֹמוֹת אֵלּוּ, וְאָז כְּשֶׁמִּתְחַזֵּק, הוּא יָכוֹל לַעֲבֹר עַל הַכֹּל, עַיֵּן שָׁם. וְלָכֵן מֵאַחַר שֶׁזִּכָּה אוֹתְךָ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא עִם כֶּסֶף וּנְכָסִים, רְאֵה שֶׁכָּל הַצְּדָקָה שֶׁלְּךָ תִּהְיֶה רַק לְהַדְפָּסַת וַהֲפָצַת הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים הָאֵלּוּ, שֶׁעָזְרוּ לְךָ בְּעֵת שֶׁהָיִיתָ בַּחֹשֶׁךְ שָׁבוּר, מְדֻכָּא בְּדִכָּאוֹן פְּנִימִי, וְהָיִיתָ שָׁרוּי בְּעַצְבוּת וּבְיֵאוּשׁ גָּמוּר, עַד שֶׁבָּא לְיָדְךָ סֵפֶר מִסִּפְרֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת וְתַלְמִידָיו, וְתַלְמִידֵי תַּלְמִידָיו, שֶׁזֶּה עָזַר לְךָ לְהִתְגַּבֵּר עַל הַכֹּל, וְלָצֵאת מִמְּקוֹמְךָ שֶׁנָּפַלְתָּ לְשָׁם. וְלָכֵן כְּמוֹ שֶׁהַסְּפָרִים הָאֵלּוּ עָזְרוּ לְךָ, כֵּן רְאֵה לְהַשְׁפִּיעַ מֵהַכֶּסֶף וְהַנְּכָסִים שֶׁהִשְׁפִּיעַ לְךָ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא – רַק לְהַדְפָּסַת סְפָרִים אֵלּוּ. זֶה עִקַּר תִּקּוּן הַבְּרִית, וְאֵין עוֹד צְדָקָה יוֹתֵר גְּדוֹלָה מִזּוֹ, מִלְּהַצִּיל נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל. וְהַצְּדָקָה הַזּוֹ תְּלַוֶה אוֹתְךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא; אַשְׁרֵי מִי שֶׁמַּכְנִיס דְּבָרִים אֵלּוּ בְּתוֹךְ לִבּוֹ, וְאָז טוֹב לוֹ כָּל הַיָּמִים.

עִנְיַן פִּדְיוֹן פ"ד תַּעֲנִיּוֹת עַל-יְדֵי צְדָקָה

מוּבָא בְּדִבְרֵי הָאֲרִיזַ"ל (שַׁעַר רוּחַ-הַקֹּדֶשׁ, תִּקּוּן כז), שֶׁעַל פְּגַם הַבְּרִית – הוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה הָאָדָם צָרִיךְ לְהִתְעַנּוֹת פ"ד יָמִים, וְזֶה עַל כָּל חֵטְא שֶׁחָטָא פַּעַם אַחַת, צָרִיךְ לְהִתְעַנּוֹת פ"ד יָמִים. וְלָכֵן אִם אָדָם חָטָא, חַס וְשָׁלוֹם, עֶשֶׂר פְּעָמִים בְּחַיָּיו בַּחֵטְא הַמַּר הַזֶּה, הֲרֵי עָלָיו לְהִתְעַנּוֹת שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת וְאַרְבָּעִים יוֹם, וְאִם חָטָא, חַס וְשָׁלוֹם, בַּחֵטְא הַמְגֻנֶּה הַזֶּה מֵאָה פְּעָמִים, הֲרֵי עָלָיו לְהִתְעַנּוֹת שְׁמוֹנַת אֲלָפִים וְאַרְבַּע-מֵאוֹת יוֹם, וְאִם חָטָא בַּחֵטְא הַמְזֹהָם הַזֶּה אֶלֶף פְּעָמִים בְּחַיָּיו, הֲרֵי צָרִיךְ לְהִתְעַנּוֹת שְׁמוֹנִים וְאַרְבַּע אֶלֶף יוֹם, שֶׁזֶּה חֶשְׁבּוֹן שֶׁל מָאתַיִם וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה, שֶׁצָּרִיךְ לִחְיוֹת רַק בִּשְׁבִיל לְהִתְעַנּוֹת עַל אֶלֶף פְּעָמִים שֶׁחָטָא. וּלְצַעֲרֵנוּ הָרַב, הַחֵטְא הַמְגֻנֶּה הַזֶּה מְאֹד מְאֹד מָצוּי בָּעִתִּים הַלָּלוּ, עַד שֶׁאָדָם צָרִיךְ לִחְיוֹת כָּל-כָּךְ הַרְבֵּה שָׁנִים, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהִתְעַנּוֹת כָּל-כָּךְ הַרְבֵּה יָמִים, כְּדֵי לְתַקֵּן מַה שֶּׁקִּלְקֵל, אֲשֶׁר זֶה דָּבָר בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי, כִּי יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה (תְּהִלִּים צ, י), וְאֵיךְ אָדָם יָכוֹל לִחְיוֹת מֵאוֹת שָׁנִים, וּלְהִתְעַנּוֹת בְּכָל יוֹם, כְּדֵי לְתַקֵּן אֶת זֶה?! וְאַל תִּתְמַהּ, אֲהוּבִי, בְּנִי, שֶׁיֵּשׁ שֶׁנִּכְשְׁלוּ בַּחֵטְא הַמְגֻשָּׁם וְהַמְזֹהָם וְהַמְגֻנֶּה הַזֶּה כָּל-כָּךְ הַרְבֵּה פְּעָמִים, שֶׁכְּבָר מוּבָא בַּסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא "רֵאשִׁית חָכְמָה" (שַׁעַר הַתְּשׁוּבָה, פֶּרֶק יג), וְזוֹ לְשׁוֹנוֹ: "וּמֵהַדְּבָרִים שֶׁצָּרִיךְ עַכְשָׁו לְתַקֵּן, הוּא לְתַקֵּן אוֹת בְּרִית הַפָּגוּם בְּהוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה, שֶׁאֵין אָדָם בִּזְמַנֵּנוּ נִצּוֹל מִמֶּנּוּ בְּבַחֲרוּתוֹ" וְכוּ', עַיֵּן שָׁם. וְאִם כָּתַב אֶת זֶה לִפְנֵי אַרְבַּע-מֵאוֹת שָׁנָה, מַה נֹּאמַר אֲנָן בְּדוֹרוֹתֵינוּ אֵלּוּ? אֲשֶׁר הַכְּפִירוֹת וְהָאֶפִּיקוֹרְסוּת וְהַפְּרִיצוּת וְהַהֶפְקֵרוּת, הַשִּׁקּוּץ, תִּעוּב וְזִהוּם עוֹשִׂים פְּרָצוֹת בֵּין נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, וְנַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נִכְשָׁלִים בַּחֵטְא הַמַּר הַזֶּה, אֲשֶׁר הוּא עָוֹן חָמוּר מְאֹד, עַד שֶׁאָמְרוּ בַּזֹּהַר (וַיֵּשֶׁב קפח), שֶׁעַל פְּגַם הַבְּרִית וּבִפְרָט מַאן דְּאוֹשִׁיד זַרְעָא בְּרֵיקַנְיָא, חַס וְשָׁלוֹם, אֵין מוֹעִיל עַל זֶה שׁוּם תְּשׁוּבָה. וְאָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל (שִׂיחוֹת-הֲרַ"ן, סִימָן עא), שֶׁעַל כָּל דָּבָר יֵשׁ תְּשׁוּבָה, וְעִקַּר הַתְּשׁוּבָה הוּא לְבַל יַעֲשֶׂה עוֹד מִכָּאן וּלְהַבָּא, וְהוּא מֻכְרָח לַעֲבֹר בְּאֵלּוּ הַמְּקוֹמוֹת הָעִנְיָנִים שֶׁהָיָה בִּתְחִלָּה וּלְהִתְנַסּוֹת שָׁם. וּכְשֶׁמְּרַחֵם עַל עַצְמוֹ עַכְשָׁו, וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה עוֹד מַה שֶּׁעָשָׂה מִקֹּדֶם, וּמְשַׁבֵּר אֶת תַּאֲוָתוֹ, זֶה עִקַּר הַתְּשׁוּבָה. וְיָדוּעַ, אֲשֶׁר הָאֲרִיזַ"ל תִּקֵּן, שֶׁיְּכוֹלִים לִפְדּוֹת אֶת הַתַּעֲנִיּוֹת בִּצְדָקָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דָּנִיֵּאל ד'): "וַחֲטָאָךְ בְּצִדְקָה פְרֻק"; וּבִפְרָט בִּימֵי שׁוֹבָבִי"ם, שֶׁאָז הוּא הַזְּמַן לְתַקֵּן אֶת הַחֵטְא הַמְגֻנֶּה וְהַמְשֻׁקָּץ וְהַמְתֹעָב הַזֶּה. וְלָכֵן אַשְׁרֵי מִי שֶׁנּוֹתֵן בְּכָל יוֹם שְׁמוֹנִים וְאַרְבַּע פְּרוּטוֹת לִצְדָקָה, אוֹ שְׁמוֹנִים וְאַרְבָּעָה שְׁקָלִים לִצְדָקָה, אוֹ שְׁמוֹנִים וְאַרְבָּעָה דּוֹלָר לִצְדָקָה. הַכֹּל כְּפִי הָאָדָם, כִּי הַצְּדָקָה מְכַפֶּרֶת עַל הַכֹּל, וּכְשֶׁאָדָם מַרְבֶּה בִּצְדָקָה – מַרְבֶּה בִּזְכֻיּוֹת, וּבִפְרָט כְּשֶׁהַצְּדָקָה הִיא בַּעֲבוּר צָרְכֵי הָרַבִּים. וּכְמוֹ שֶׁאָמַר מוֹהַרְנַ"ת זַ"ל (לִקּוּטֵי-הֲלָכוֹת, גְּזֵלָה, הֲלָכָה ה', אוֹת יח), עַל-פִּי מַאֲמָרָם זַ"ל (בֵּיצָה כט.): גָּזַל וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מִמִּי גָּזַל, יַעֲשֶׂה מֵהֶם צָרְכֵי רַבִּים. כִּי יֵשׁ שֶׁפָּגַם וְחָטָא כָּל-כָּךְ, שֶׁהַפְּגָמִים שֶׁלּוֹ נוֹגְעִים לִכְלַל נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, כִּי אֶחָד שֶׁחָטָא בִּפְגַם הַבְּרִית – הוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה, בּוֹרֵא קְלִפּוֹת וּמַשְׁחִיתִים, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה גּוֹרֵם שֶׁגַּם שְׁאָר נְשָׁמוֹת קְדוֹשׁוֹת יָבוֹאוּ לִידֵי חֵטְא הַמְגֻנֶּה הַזֶּה. וְלָכֵן מִי שֶׁכְּבָר חָטָא בַּחֵטְא הַמְזֹהָם שֶׁל הוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה, וְעַכְשָׁו רוֹצֶה לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, וְלֹא יוֹדֵעַ לְעוֹד כַּמָּה נְשָׁמוֹת קְדוֹשׁוֹת גָּרַם לַחֲטֹא, לָכֵן עִקַּר תִּקּוּנוֹ לַעֲסֹק בְּצָרְכֵי רַבִּים, וְהוּא – שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל שֶׁיִּהְיֶה לוֹ חֵלֶק בְּהַמְשָׁכַת הַתּוֹרָה שֶׁמַּמְשִׁיכִים הַצַּדִּיקִים הַקְּדוֹשִׁים, הַדְּבֵקִים בָּאֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא, וּמְחַדְּשִׁים חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה כָּאֵלּוּ, אֲשֶׁר יֵשׁ בְּכֹחָם לְהַחֲזִיר אֶת כָּל הָעוֹלָם בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, וּמְחַבְּרִים סְפָרִים כָּאֵלּוּ שֶׁיֵּשׁ בְּכֹחָם לְהַחֲיוֹת נֶפֶשׁ כָּל חַי, וּלְהוֹצִיא אוֹתָם מֵהַזֻּהֲמָה שֶׁנָּפְלוּ אֵלֶיהָ. וְלָכֵן עִקַּר הַצְּדָקָה צָרִיךְ לִהְיוֹת לְמַעַן הַדְפָּסַת וַהֲפָצַת סִפְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל, וְתַלְמִידָיו וְתַלְמִידֵי תַּלְמִידָיו. וְלָכֵן, אֲהוּבִי, בְּנִי! מֵאַחַר שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁפָּגַמְתָּ כָּל-כָּךְ הַרְבֵּה בַּחֵטְא הַמְגֻנֶּה הַזֶּה, וְאַתָּה צָרִיךְ לְהִתְעַנּוֹת כָּל-כָּךְ הַרְבֵּה תַּעֲנִיּוֹת, עַד שֶׁאֵין בְּכֹחֲךָ לַעֲמֹד בָּזֶה, לָכֵן אִיעָצְךָ וִיהִי אֱלֹקִים עִמָּךְ; רְאֵה לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמְךָ לָתֵת בְּכָל יוֹם פ"ד פְּרוּטוֹת, וְאִם תּוּכַל יוֹתֵר – פ"ד שְׁקָלִים, אוֹ פ"ד דּוֹלָר, הַכֹּל כְּפִי הָאָדָם, אֵין לְתָאֵר וְאֵין לְשַׁעֵר אֶת גֹּדֶל הַזְּכוּת שֶׁיֵּשׁ לְךָ בִּזְכוּת הָרַבִּים, שֶׁבְּוַדַּאי עַל-יְדֵי-זֶה יִמְחַל לְךָ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא עַל הַכֹּל, וְלֹא תִּצְטָרֵךְ לְהִתְעַנּוֹת. וְלָכֵן רְאֵה לָתֵת כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ כָּל יוֹם וָיוֹם פ"ד פְּרוּטוֹת וְכוּ' כַּנַּ"ל, וּמִכָּל שֶׁכֵּן בְּיָמִים אֵלּוּ, יְמֵי שׁוֹבָבִי"ם, שֶׁקּוֹרְאִים אָז שְׁ'מוֹת, וָ'אֵרָא, בֹּ'א ,בְּ'שַׁלַּח, יִ'תְרוֹ, מִ'שְׁפָּטִים, שֶׁהֵם הַיָּמִים הַמְּסֻגָּלִים לְתַקֵּן אֶת הַחֵטְא הַזֶּה, וְאַל יֶחְסַר לְךָ יוֹם אֶחָד שֶׁלֹּא תִּתֵּן אֶת הַסְּכוּם הַנַּ"ל. וְקֹדֶם שֶׁתִּתֵּן אֶת הַצְּדָקָה, תֹּאמַר אֶת הַתְּפִלָּה הַזּוֹ, כְּדֵי לְיַחֵד אֶת כָּל הָעוֹלָמוֹת יַחַד, שֶׁהִפְרַדְּתָּ עַל-יְדֵי חַטֹּאתֶיךָ הַמְרֻבִּים.

יִקַּח בְּיָדוֹ סְכוּם הַכֶּסֶף כְּמִסְפַּר פ"ד, וְיֹאמַר אֶת זֶה קֹדֶם שֶׁנּוֹתֵן לִצְדָקָה:

לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ

תְּכַוֵּן: יאהדונהי (זְעֵיר וְנוּקְבָא)

בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ

יאההויהה איהיוהה

לְיַחֲדָא שֵׁם

י"ה (אַבָּא וְאִמָּא) בו"ה (זְעֵיר נוּקְבָא)

בְּיִחוּדָא שְׁלִים

יְהֹוָה

בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל, בְּהִתְקַשְּׁרוּת לְכָל הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁבְּדוֹרֵנוּ, וּלְכָל הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים שׁוֹכְנֵי עָפָר, קְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה, וּבִפְרָט לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם, נַחַל נוֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה, רַבִּי נַחְמָן בֶּן פֵיְגָא זי"ע. הִנֵּה אָנֹכִי בָּא לְקַיֵּם מִצְוַת צְדָקָה לְתַקֵּן אֶת שָׁרְשָׁהּ בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן בְּשִׁעוּר קוֹמָה, וְזַכֵּנִי שֶׁבִּזְכוּת נְתִינַת פ"ד פְּרוּטוֹת לִצְדָקָה, שֶׁיִּהְיֶה תְּמוּרַת אַרְבָּעָה וּשְׁמוֹנִים יוֹם שֶׁל תַּעֲנִית, שֶׁחַיָּב אֲנִי לְהִתְעַנּוֹת עַל-יְדֵי פְּגַם הַבְּרִית – הוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה, שֶׁחָטָאתִי, עָוִיתִי, פָּשַׁעְתִּי, רַחֲמָנָא לִצְּלָן, וְהָרַע בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי, וּבִזְכוּת מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה זוֹ יִתְחַבְּרוּ וְיִתְקַשְּׁרוּ וְיִתְיַחֲדוּ אַרְבַּע אוֹתִיּוֹת שֵׁם יהו"ה דִּכְלָלִיּוּת וּפְרָטִיּוּת: דַּאֲצִילוּת, בְּרִיאָה, יְצִירָה, עֲשִׂיָּה, שֶׁפָּגַמְתִּי בָּהֶם, וּבָזֶה שֶׁאֲנִי נוֹתֵן בִּזְרוֹעִי אֶת הַצְּדָקָה, יִהְיֶה נֶחְשָׁב אוֹת ו' שֶׁל שֵׁם הֲוָיָ"ה, וְאֶת הַפְּרוּטוֹת יִהְיֶה נֶחְשָׁב אוֹת י' שֶׁל שֵׁם הֲוָיָ"ה, וּבְחָמֵשׁ אֶצְבְּעוֹתַי שֶׁאֲנִי נוֹתֵן בָּהֶם אֶת הַצְּדָקָה, יִהְיֶה נֶחְשָׁב אוֹת ה' הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל שֵׁם הֲוָיָ"ה, וּבְחָמֵשׁ אֶצְבָּעוֹת שֶׁל הַמְקַבֵּל אֶת הַצְּדָקָה, יִהְיֶה נֶחְשָׁב אוֹת ה' אַחֲרוֹנָה שֶׁל שֵׁם הֲוָיָ"ה, וּבָזֶה אֶזְכֶּה לְיַחֵד יִחוּדָא שְׁלִים בְּכָל הָעוֹלָמוֹת דִּכְלָלִיּוּת אֲצִילוּת, בְּרִיאָה, יְצִירָה, עֲשִׂיָּה, בִּפְרָטִיּוּת: נֶפֶשׁ, רוּחַ, נְשָׁמָה, חַיָּה יְחִידָה, שֶׁל כָּל פְּרָטִיּוֹת וּפְרָטֵי פְּרָטִיּוֹת שֶׁל הָעוֹלָמוֹת יִתָּקְנוּ עַל-יְדֵי נְתִינַת צְדָקָה הַזּוֹ שֶׁאֲנִי מְכַוֵּן, כְּדֵי לְכַפֵּר אֶת מַה שֶּׁחָטָאתִי, עָוִיתִי, פָּשַׁעְתִּי בַּחֵטְא הַמְגֻנֶּה הַזֶּה שֶׁל הוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה, שֶׁאֲנִי חַיָּב לְהִתְעַנּוֹת עַל כָּל חֵטְא פ"ד יָמִים, וְתִהְיֶה הַצְּדָקָה הַזּוֹ כְּאִלּוּ הִתְעַנֵּיתִי פ"ד יָמִים, וּלְתַקֵּן מַה שֶּׁפָּגַמְתִּי בְּאוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ חוֹתָמָא דְּמַלְכָּא, וּלְתַקֵּן מַה שֶּׁפָּגַמְתִּי בִּרְמַ"ח אֵיבָרִים וְשָׁסָ"ה גִּידִים שֶׁבַּיְסוֹד, כִּי כֵן יִסְּדוּ לָנוּ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל, לִפְדּוֹת בְּכֶסֶף כָּל תַּעֲנִית, וְיַעֲלֶה לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בְּכָל הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן בְּתִקּוּן זֶה.

וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ:

תִּקּוּן נּוֹרָא וְנִפְלָא מְאֹד מְאֹד לִכְלָלִיּוּת הַחַטָּאִים וְהוּא פְּגַם הַבְּרִית, רַחֲמָנָא לִיצְלָן

וּמְסֻגָּל מְאֹד גַּם לְפַרְנָסָה וּלְהַצְלָחָה בְּכָל

הָעִנְיָנִים בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת

אַשְׁרֵי מִי שֶׁיֹּאמְרֵם בְּכָל יוֹם

יִסְּדוֹ, תִּקְּנוֹ, גִּלּוֹ וְצִוָּה לְפַרְסְמוֹ לְכָל יִשְׂרָאֵל.

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא אוֹר הַגָּנוּז וְהַצָּפוּן

בּוֹצִינָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה, אֲדוֹנֵנוּ, מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ

רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֶב, זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ

תִּקּוּן הַכְּלָלִי

טוב לומר זאת לפני אמירת העשרה מזמורים:

הֲרֵינִי מְקַשֵּׁר עַצְמִי בַּאֲמִירַת הָעֲשָׂרָה מִזְמוֹרִים אֵלּוּ לְכָל הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁבְּדוֹרֵנוּ, וּלְכָל הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים שׁוֹכְנֵי עָפָר, קְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ הֵמָּה, וּבִפְרָט לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם נַחַל נוֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה, רַבֵּנוּ נַחְמָן בֶּן פֵיגֶא, זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ, שֶׁגִּלָּה תִּקּוּן זֶה.

לְכוּ נְרַנְּנָה לַיְיָ נָרִיעָה לְצוּר יִשְׁעֵנוּ: נְקַדְּמָה פָנָיו בְּתוֹדָה בִּזְמִרוֹת נָרִיעַ לוֹ: כִּי אֵל גָּדוֹל יְיָ וּמֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל אֱלֹהִים:

קודם שיתחיל תהלים יאמר זה:

הֲרֵינִי מְזַמֵּן אֶת פִּי לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל וּלְשַׁבֵּחַ אֶת בּוֹרְאִי. לְשֵם יִחוּד קוּדְשָא בְּרִיךְ הוּא וּשְכִינְתֵּהּ בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ עַל יְדֵי הַהוּא טָמִיר וְנֶעְלַם בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל:

טז א מִכְתָּם לְדָוִד שָׁמְרֵנִי אֵל כִּי חָסִיתִי בָךְ: ב אָמַרְתּ לַיְיָ אֲדֹנָי אָתָּה טוֹבָתִי בַּל עָלֶיךָ: ג לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם: ד יִרְבּוּ עַצְּבוֹתָם אַחֵר מָהָרוּ בַּל אַסִּיךְ נִסְכֵּיהֶם מִדָּם וּבַל אֶשָּׂא אֶת שְׁמוֹתָם עַל שְׂפָתָי: ה יְיָ מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי: ו חֲבָלִים נָפְלוּ לִי בַּנְּעִמִים אַף נַחֲלָת שָׁפְרָה עָלָי: ז אֲבָרֵךְ אֶת יְיָ אֲשֶׁר יְעָצָנִי אַף לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי: ח שִׁוִּיתִי יְיָ לְנֶגְדִּי תָמִיד כִּי מִימִינִי בַּל אֶמּוֹט: ט לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וַיָּגֶל כְּבוֹדִי אַף בְּשָׂרִי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח: י כִּי לֹא תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל לֹא תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָׁחַת: יא תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח:

לב א לְדָוִד מַשְׂכִּיל אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה: ב אַשְׁרֵי אָדָם לֹא יַחְשֹׁב יְיָ לוֹ עָוֹן וְאֵין בְּרוּחוֹ רְמִיָּה: ג כִּי הֶחֱרַשְׁתִּי בָּלוּ עֲצָמָי בְּשַׁאֲגָתִי כָּל הַיּוֹם: ד כִּי יוֹמָם וָלַיְלָה תִּכְבַּד עָלַי יָדֶךָ נֶהְפַּךְ לְשַׁדִּי בְּחַרְבֹנֵי קַיִץ סֶלָה: ה חַטָּאתִי אוֹדִיעֲךָ וַעֲוֹנִי לֹא כִסִּיתִי אָמַרְתִּי אוֹדֶה עֲלֵי פְשָׁעַי לַיְיָ וְאַתָּה נָשָׂאתָ עֲוֹן חַטָּאתִי סֶלָה: ו עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא רַק לְשֵׁטֶף מַיִם רַבִּים אֵלָיו לֹא יַגִּיעוּ: ז אַתָּה סֵתֶר לִיא מִצַּר תִּצְּרֵנִי רָנֵּי פַלֵּט תְּסוֹבְבֵנִי סֶלָה: ח אַשְׂכִּילְךָ וְאוֹרְךָ בְּדֶרֶךְ זוּ תֵלֵךְ אִיעֲצָה עָלֶיךָ עֵינִי: ט אַל תִּהְיוּ כְּסוּס כְּפֶרֶד אֵין הָבִין בְּמֶתֶג וָרֶסֶן עֶדְיוֹ לִבְלוֹם בַּל קְרֹב אֵלֶיךָ: י רַבִּים מַכְאוֹבִים לָרָשָׁע וְהַבּוֹטֵחַ בַיְיָ חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ: יא שִׂמְחוּ בַיְיָ וְגִילוּ צַדִּיקִים וְהַרְנִינוּ כָּל יִשְׁרֵי לֵב:

מא א לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד: ב אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ יְיָ: ג יְיָ יִשְׁמְרֵהוּ וִיחַיֵּהוּ וְאֻשַּׁר בָּאָרֶץ וְאַל תִּתְּנֵהוּ בְּנֶפֶשׁ אֹיְבָיו: ד יְיָ יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי כָּל מִשְׁכָּבוֹ הָפַכְתָּ בְחָלְיוֹ: ה אֲנִי אָמַרְתִּי יְיָ חָנֵּנִי רְפָאָה נַפְשִׁי כִּי חָטָאתִי לָךְ: ו אוֹיְבַי יֹאמְרוּ רַע לִי מָתַי יָמוּת וְאָבַד שְׁמוֹ: ז וְאִם בָּא לִרְאוֹת שָׁוְא יְדַבֵּר לִבּוֹ יִקְבָּץ אָוֶן לוֹ יֵצֵא לַחוּץ יְדַבֵּר: ח יַחַד עָלַי יִתְלַחֲשׁוּ כָּל שֹׂנְאָי עָלַי יַחְשְׁבוּ רָעָה לִי: ט דְּבַר בְּלִיַּעַל יָצוּק בּוֹ וַאֲשֶׁר שָׁכַב לֹא יוֹסִיף לָקוּם: י גַּם אִישׁ שְׁלוֹמִי אֲשֶׁר בָּטַחְתִּי בוֹ אוֹכֵל לַחְמִי הִגְדִּיל עָלַי עָקֵב: יא וְאַתָּה יְיָ חָנֵּנִי וַהֲקִימֵנִי וַאֲשַׁלְּמָה לָהֶם: יב בְּזֹאת יָדַעְתִּי כִּי חָפַצְתָּ בִּי כִּי לֹא יָרִיעַ אֹיְבִי עָלָי: יג וַאֲנִי בְּתֻמִּי תָּמַכְתָּ בִּי וַתַּצִּיבֵנִי לְפָנֶיךָ לְעוֹלָם: יד בָּרוּךְ יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֵהָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן:

מב א לַמְנַצֵּחַ מַשְׂכִּיל לִבְנֵי קֹרַח: ב כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים: ג צָמְאָה נַפְשִׁי לאֱלֹהִים לְאֵל חָי מָתַי אָבוֹא וְאֵרָאֶה פְּנֵי אֱלֹהִים: ד הָיְתָה לִּי דִמְעָתִי לֶחֶם יוֹמָם וָלָיְלָה בֶּאֱמֹר אֵלַי כָּל הַיּוֹם אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ: ה אֵלֶּה אֶזְכְּרָה וְאֶשְׁפְּכָה עָלַי נַפְשִׁי כִּי אֶעֱבֹר בַּסָּךְ אֶדַּדֵּם עַד בֵּית אֱלֹהִים בְּקוֹל רִנָּה וְתוֹדָה הָמוֹן חוֹגֵג: ו מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וַתֶּהֱמִי עָלָי הוֹחִילִי לאֱלֹהִים כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעוֹת פָּנָיו: ז אֱלֹוהַי עָלַי נַפְשִׁי תִשְׁתּוֹחָח עַל כֵּן אֶזְכָּרְךָ מֵאֶרֶץ יַרְדֵּן וְחֶרְמוֹנִים מֵהַר מִצְעָר: ח תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ: ט יוֹמָם יְצַוֶּה יְיָ חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירוֹ עִמִּי תְּפִלָּה לְאֵל חַיָּי: י אוֹמְרָה לְאֵל סַלְעִי לָמָה שְׁכַחְתָּנִי לָמָּה קֹדֵר אֵלֵךְ בְּלַחַץ אוֹיֵב: יא בְּרֶצַח בְּעַצְמוֹתַי חֵרְפוּנִי צוֹרְרָי בְּאָמְרָם אֵלַי כָּל הַיּוֹם אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ: יב מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וּמַה תֶּהֱמִי עָלָי הוֹחִילִי לאֱלֹהִים כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעֹת פָּנַי וֵאלֹהָי:

נט א לַמְנַצֵּחַ אַל תַּשְׁחֵת לְדָוִד מִכְתָּם בִּשְׁלֹחַ שָׁאוּל וַיִּשְׁמְרוּ אֶת הַבַּיִת לַהֲמִיתוֹ: ב הַצִּילֵנִי מֵאֹיְבַי אֱלֹהָי מִּמִתְקוֹמְמַי תְּשַׂגְּבֵנִי: ג הַצִּילֵנִי מִפֹּעֲלֵי אָוֶן וּמֵאַנְשֵׁי דָמִים הוֹשִׁיעֵנִי: ד כִּי הִנֵּה אָרְבוּ לְנַפְשִׁי יָגוּרוּ עָלַי עַזִים לֹא פִשְׁעִי וְלֹא חַטָּאתִי יְיָ: ה בְּלִי עָוֹן יְרוּצוּן וְיִכּוֹנָנוּ עוּרָה לִקְרָאתִי וּרְאֵה: ו וְאַתָּה יְיָ אֱלֹהִים צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הָקִיצָה לִפְקֹד כָּל הַגּוֹיִם אַל תָּחֹן כָּל בֹּגְדֵי אָוֶן סֶלָה: זיָשׁוּבוּ לָעֶרֶב יֶהֱמוּ כַכָּלֶב וִיסוֹבְבוּ עִיר: ח הִנֵּה יַבִּיעוּן בְּפִיהֶם חֲרָבוֹת בְּשִׂפְתוֹתֵיהֶם כִּי מִי שֹׁמֵעַ: ט וְאַתָּה יְיָ תִּשְׂחַק לָמוֹ תִּלְעַג לְכָל גּוֹיִם: י עֻזּוֹ אֵלֶיךָ אֶשְׁמֹרָה כִּי אֱלֹהִים מִשְׂגַּבִּי: יא אֱלֹהֵי חַסְדִּי יְקַדְּמֵנִי אֱלֹהִים יַרְאֵנִי בְשֹׁרְרָי: יב אַל תַּהַרְגֵם פֶּן יִשְׁכְּחוּ עַמִּי הֲנִיעֵמוֹ בְחֵילְךָ וְהוֹרִידֵמוֹ מָגִנֵּנוּ אֲדֹונָי: יג חַטַּאת פִּימוֹ דְּבַר שְׂפָתֵימוֹ וְיִלָּכְדוּ בִגְאוֹנָם וּמֵאָלָה וּמִכַּחַשׁ יְסַפֵּרוּ: יד כַּלֵּה בְחֵמָה כַּלֵּה וְאֵינֵמוֹ וְיֵדְעוּ כִּי אֱלֹהִים מֹשֵׁל בְּיַעֲקֹב לְאַפְסֵי הָאָרֶץ סֶלָה: טו וְיָשׁוּבוּ לָעֶרֶב יֶהֱמוּ כַכָּלֶב וִיסוֹבְבוּ עִיר: טז הֵמָּה יְנִיעוּן לֶאֱכֹל אִם לֹא יִשְׂבְּעוּ וַיָּלִינוּ: יז וַאֲנִי אָשִׁיר עֻזֶּךָ וַאֲרַנֵּן לַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ כִּי הָיִיתָ מִשְׂגָּב לִי וּמָנוֹס בְּיוֹם צַר לִי: יח עֻזִּי אֵלֶיךָ אֲזַמֵּרָה כִּי אֱלֹהִים מִשְׂגַּבִּי אֱלֹהֵי חַסְדִּי:

עז א לַמְנַצֵּחַ עַל יְדוּתוּן לְאָסָף מִזְמוֹר: ב קוֹלִיב אֶל אֱלֹהִים וְאֶצְעָקָה קוֹלִי אֶל אֱלֹהִים וְהַאֲזִין אֵלָי: ג בְּיוֹם צָרָתִי אֲדֹנָי דָּרָשְׁתִּי יָדִי לַיְלָה נִגְּרָה וְלֹא תָפוּג מֵאֲנָה הִנָּחֵם נַפְשִׁי: ד אֶזְכְּרָה אֱלֹהִים וְאֶהֱמָיָה אָשִׂיחָה וְתִתְעַטֵּף רוּחִי סֶלָה: ה אָחַזְתָּ שְׁמֻרוֹת עֵינָי נִפְעַמְתִּי וְלֹא אֲדַבֵּר: ו חִשַּׁבְתִּי יָמִים מִקֶּדֶם שְׁנוֹת עוֹלָמִים: ז אֶזְכְּרָה נְגִינָתִי בַּלָּיְלָה עִם לְבָבִי אָשִׂיחָה וַיְחַפֵּשׂ רוּחִי: ח הַלְעוֹלָמִים יִזְנַח אֲדֹנָי וְלֹא יֹסִיף לִרְצוֹת עוֹד: ט הֶאָפֵס לָנֶצַח חַסְדּוֹ גָּמַר אֹמֶר לְדֹר וָדֹר: י הֲשָׁכַח חַנּוֹת אֵל אִם קָפַץ בְּאַף רַחֲמָיו סֶלָה: יא וָאֹמַר חַלּוֹתִי הִיא שְׁנוֹת יְמִין עֶלְיוֹן: יב אֶזְכּוֹר מַעַלְלֵי יָהּ כִּי אֶזְכְּרָה מִקֶּדֶם פִּלְאֶךָ: יג וְהָגִיתִי בְכָל פָּעֳלֶךָ וּבַעֲלִילוֹתֶיךָ אָשִׂיחָה: יד אֱלֹהִים בַּקֹּדֶשׁ דַּרְכֶּךָ מִי אֵל גָּדוֹל כֵּאֱלֹהִים: טו אַתָּה הָאֵל עֹשֵׂה פֶלֶא הוֹדַעְתָּ בָעַמִּים עֻזֶּךָ: טז גָּאַלְתָּ בִּזְרוֹעַ עַמֶּךָ בְּנֵי יַעֲקֹב וְיוֹסֵף סֶלָה: יז רָאוּךָ מַּיִם אֱלֹהִים רָאוּךָ מַּיִם יָחִילוּ אַף יִרְגְּזוּ תְהֹמוֹת: יח זֹרְמוּ מַיִם עָבוֹת קוֹל נָתְנוּ שְׁחָקִים אַף חֲצָצֶיךָ יִתְהַלָּכוּ: יט קוֹל רַעַמְךָ בַּגַּלְגַּל הֵאִירוּ בְרָקִים תֵּבֵל רָגְזָה וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ: כ בַּיָּם דַּרְכֶּךָ וּשְׁבִילְךָ בְּמַיִם רַבִּים וְעִקְּבוֹתֶיךָ לֹא נֹדָעוּ: כא נָחִיתָ כַצֹּאן עַמֶּךָ בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן:

צ א תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲדֹנָי מָעוֹן אַתָּה הָיִיתָ לָּנוּ בְּדֹר וָדֹר: ב בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ וַתְּחוֹלֵל אֶרֶץ וְתֵבֵל וּמֵעוֹלָם עַד עוֹלָם אַתָּה אֵל: ג תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְנֵי אָדָם: ד כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר וְאַשְׁמוּרָה בַלָּיְלָה: ה זְרַמְתָּם שֵׁנָה יִהְיוּ בַּבֹּקֶר כֶּחָצִיר יַחֲלֹף: ו בַּבֹּקֶר יָצִיץ וְחָלָף לָעֶרֶב יְמוֹלֵל וְיָבֵשׁ: ז כִּי כָלִינוּ בְאַפֶּךָ וּבַחֲמָתְךָ נִבְהָלְנוּ: ח שַׁתָּה עֲוֹנֹתֵינוּ לְנֶגְדֶּךָ עֲלֻמֵנוּ לִמְאוֹר פָּנֶיךָ: ט כִּי כָל יָמֵינוּ פָּנוּ בְעֶבְרָתֶךָ כִּלִּינוּ שָׁנֵינוּ כְמוֹ הֶגֶה: י יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה וְרָהְבָּם עָמָל וָאָוֶן כִּי גָז חִישׁ וַנָּעֻפָה: יא מִי יוֹדֵעַ עֹז אַפֶּךָ וּכְיִרְאָתְךָ עֶבְרָתֶךָ: יב לִמְנוֹת יָמֵינוּ כֵּן הוֹדַע וְנָבִא לְבַב חָכְמָה: יג שׁוּבָה יְיָ עַד מָתָי וְהִנָּחֵם עַל עֲבָדֶיךָ: יד שַׂבְּעֵנוּ בַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וּנְרַנְּנָה וְנִשְׂמְחָה בְּכָל יָמֵינוּ: טו שַׂמְּחֵנוּ כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ שְׁנוֹת רָאִינוּ רָעָה: טז יֵרָאֶה אֶל עֲבָדֶיךָ פָעֳלֶךָ וַהֲדָרְךָ עַל בְּנֵיהֶם: יז וִיהִי נֹעַם אֲדֹונָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ:

קה א הוֹדוּ לַיְיָ קִרְאוּ בִּשְׁמוֹ הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו: ב שִׁירוּ לוֹ זַמְּרוּ לוֹ שִׂיחוּ בְּכָל נִפְלְאוֹתָיו: ג הִתְהַלְלוּ בְּשֵׁם קָדְשׁוֹ יִשְׂמַח לֵב מְבַקְשֵׁי יְיָ: ד דִּרְשׁוּ יְיָ וְעֻזּוֹ בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד: ה זִכְרוּ נִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה מֹפְתָיו וּמִשְׁפְּטֵי פִיו: ו זֶרַע אַבְרָהָם עַבְדּוֹ בְּנֵי יַעֲקֹב בְּחִירָיו: ז הוּא יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּכָל הָאָרֶץ מִשְׁפָּטָיו: ח זָכַר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר: ט אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִשְׂחָק: י וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם: יא לֵאמֹר לְךָ אֶתֵּן אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן חֶבֶל נַחֲלַתְכֶם: יב בִּהְיוֹתָם מְתֵי מִסְפָּר כִּמְעַט וְגָרִים בָּהּ: יג וַיִּתְהַלְּכוּ מִגּוֹי אֶל גּוֹי מִמַּמְלָכָה אֶל עַם אַחֵר: יד לֹא הִנִּיחַ אָדָם לְעָשְׁקָם וַיּוֹכַח עֲלֵיהֶם מְלָכִים: טו אַל תִּגְּעוּ בִמְשִׁיחָי וְלִנְבִיאַי אַל תָּרֵעוּ: טז וַיִּקְרָא רָעָב עַל הָאָרֶץ כָּל מַטֵּה לֶחֶם שָׁבָר: יז שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף: יח עִנּוּ בַכֶּבֶל רַגְלוֹ בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשׁוֹ: יט עַד עֵת בֹּא דְבָרוֹ אִמְרַת יְיָ צְרָפָתְהוּ: כ שָׁלַח מֶלֶךְ וַיַתִּירֵהוּ מֹשֵׁל עַמִּים וַיְפַתְּחֵהוּ: כא שָׂמוֹ אָדוֹן לְבֵיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל קִנְיָנוֹ: כב לֶאְסֹר שָׂרָיו בְּנַפְשׁוֹ וּזְקֵנָיו יְחַכֵּם: כג וַיָּבֹא יִשְׂרָאֵל מִצְרָיִם וְיַעֲקֹב גָּר בְּאֶרֶץ חָם: כד וַיֶּפֶר אֶת עַמּוֹ מְאֹד וַיַּעֲצִמֵהוּ מִצָּרָיו: כה הָפַךְ לִבָּם לִשְׂנֹא עַמּוֹ לְהִתְנַכֵּל בַּעֲבָדָיו: כו שָׁלַח מֹשֶׁה עַבְדּוֹ אַהֲרֹן אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ: כז שָׂמוּ בָם דִּבְרֵי אֹתוֹתָיו וּמֹפְתִים בְּאֶרֶץ חָם: כח שָׁלַח חֹשֶׁךְ וַיַּחְשִׁךְ וְלֹא מָרוּ אֶת דְּבָרוֹ: כט הָפַךְ אֶת מֵימֵיהֶם לְדָם וַיָּמֶת אֶת דְּגָתָם: ל שָׁרַץ אַרְצָם צְפַרְדְּעִים בְּחַדְרֵי מַלְכֵיהֶם: לא אָמַר וַיָּבֹא עָרֹב כִּנִּים בְּכָל גְּבוּלָם: לב נָתַן גִּשְׁמֵיהֶם בָּרָד אֵשׁ לֶהָבוֹת בְּאַרְצָם: לג וַיַּךְ גַּפְנָם וּתְאֵנָתָם וַיְשַׁבֵּר עֵץ גְּבוּלָם: לד אָמַר וַיָּבֹא אַרְבֶּה וְיֶלֶק וְאֵין מִסְפָּר: לה וַיֹּאכַל כָּל עֵשֶׂב בְּאַרְצָם וַיֹּאכַל פְּרִי אַדְמָתָם: לו וַיַּךְ כָּל בְּכוֹר בְּאַרְצָם רֵאשִׁית לְכָל אוֹנָם: לז וַיּוֹצִיאֵם בְּכֶסֶף וְזָהָב וְאֵין בִּשְׁבָטָיו כּוֹשֵׁל: לח שָׂמַח מִצְרַיִם בְּצֵאתָם כִּי נָפַל פַּחְדָּם עֲלֵיהֶם: לט פָּרַשׂ עָנָן לְמָסָךְ וְאֵשׁ לְהָאִיר לָיְלָה: מ שָׁאַל וַיָּבֵא שְׂלָו וְלֶחֶם שָׁמַיִם יַשְׂבִּיעֵם: מא פָּתַח צוּר וַיָּזוּבוּ מָיִם הָלְכוּ בַּצִּיּוֹת נָהָר: מב כִּי זָכַר אֶת דְּבַר קָדְשׁוֹ אֶת אַבְרָהָם עַבְדּוֹ: מג וַיּוֹצִא עַמּוֹ בְשָׂשׂוֹן בְּרִנָּה אֶת בְּחִירָיו: מד וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ: מה בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ הַלְלוּיָהּ:

קלז א עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן: ב עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ: ג כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ דִּבְרֵי שִׁיר וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה שִׁירוּ לָנוּ מִשִּׁיר צִיּוֹן: ד אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר יְיָ עַל אַדְמַת נֵכָר: ה אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלַיִם תִּשְׁכַּח יְמִינִי: ו תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלַיִם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי: ז זְכֹר יְיָ לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלַיִם הָאֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ: ח בַּת בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם לָךְ אֶת גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ: ט אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת עֹלָלַיִךְ אֶל הַסָּלַע:

קנ א הַלְלוּ יָהּ הַלְלוּ אֵל בְּקָדְשׁוֹ הַלְלוּהוּ בִּרְקִיעַ עֻזּוֹ: ב הַלְלוּהוּ בִגְבוּרֹתָיו הַלְלוּהוּ כְּרֹב גֻּדְלוֹ: ג הַלְלוּהוּ בְּתֵקַע שׁוֹפָר הַלְלוּהוּ בְּנֵבֶל וְכִנּוֹר: ד הַלְלוּהוּ בְתֹף וּמָחוֹל הַלְלוּהוּ בְּמִנִּים וְעוּגָב: ה הַלְלוּהוּ בְצִלְצְלֵי שָׁמַע הַלְלוּהוּ בְּצִלְצְלֵי תְרוּעָה: ו כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּיָהּ:

אחר שסיים תהלים יאמר זה:

מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל בְּשׁוּב יְיָ שְׁבוּת עַמּוֹ יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל: וּתְשׁוּעַת צַדִּיקִים מֵיְיָ מָעוּזָּם בְּעֵת צָרָה: וַיַּעְזְרֵם יְיָ וַיְפַלְּטֵם יְפַלְּטֵם מֵרְשָׁעִים וְיוֹשִׁיעֵם כִּי חָסוּ בוֹ:

א) אחר אתה סתר לי - צריך להפסיק מעט (עיין בלקו"מ ח"א סי' ריג)

ב) באמרך אל אלהים תכוון המילוי כזה: אל"ף למ"ד אל"ף למ"ד ה"י יו"ד מ"ם

כל הזכויות שמורות לקהילת ברסלב יבנאל שהוציאה את הקונטרס הזה לדפוס.

יש לציין שחלקים ממאמר זה נכתבו על ידי הרב דוד פורר שליט"א - כל הזכויות שמורות