העמוד היומי מסכת פסחים דף עח עמוד א

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת פסחים מבית "דרשו" עם הרב דוד בוק שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת פסחים דף עח עמוד א

סוכים דף ה חסד א שורה שנייה מלמעלה נה ממתניסין דלא כ רבי יוסי אחרי שישבנו את המשנה מדף הו עמוד בס שהיא מסתדרת גם עם שיטת רבי יהושע למרות שרבי יהושע אומר שאם אין בשר אין דם אם קרה משהו לבשר אז גם לא זורקים את הדם בכל אופן אפשר ליישב את המשנה שכתוב שחמש קורבנות ציבור מגיעים בטומ ולא נאכלים בטומ זאת אומרת שזורקים את אדם ועושים את כל תהליך הקורבן למעט אכילה ולכאורה זה כמו שהבשר אינו קיים כיוון שהבשר נשאר בטומ בכל אופן מובנת המשנה גם כשיטת רבי ישע ומסקנת הגמרא הייתה למה כיוון ש רבי יהושע לגבי ציבור ציבור סובר שזה שונה מיחיד ובאמת בציבור אומרים שטומ הותרה בציבור ואנחנו דנים את הבשר כאילו הוא טהור זאת אומרת הוא לא ניתן לאכילה בפועל אבל הדינים שלו הם כמו שהבשר טהור לגמרי ולכן זה נחשב שיש בשר וממילא לכן אפשר לזרוק את הדם רק לגבי יחיד שם רבי וע דיבר שאם אין בשר אין דם וגם לגבי מזה ראינו שרבי יהושע בדיעבד מכשיר שהציץ מרצה לגבי טומ אם בדיעבד הלכו וזרקו את הדם אז למרות שאין בשר אז האדם שנזרק כשר והציץ מרצה כעת נראת שיטת רבי יוסי נקשה שלכאורה המשנה שלנו היא גם דלא יקרה רבי יוסי ננסה ליישב בשני אופנים ומסקנת הגמרא תהיה שצריך לומר שהמשנה שני לא כרבי יוסי נמתניסין דלא כרבי יוסי דתני רביזר אומר הציץ מרצה על אכילות דהיינו הציץ כשהוא מרצה על טומאה זה לא רק על דם שנטמע אמורים שנטמעו אלא גם על אכילות הבשר שנטמע גם הציץ מרצה עליו אמנם יהיה אסור באכילה אבל זה נחשב כאילו הבשר טהור רבי יוסי אומר אין הציץ מרצה על אכילות הציץ לא מרצה לעניין אכילות אך ורק לעניין מה שמגיע למזבח כוסל כדאי תרמיד קומ רבי יוסינן הציץ מרצה על אכילות כרבי ישוע סביר לידומרבי ננטר טרתי לכאורה מה נפקמינה שיש שאנחנו אומרים שהציץ לא מרצה על הבשר בהכרח שרבי יוסף סובר כשיטת רבי יהושע ודלא כרב ליזר והוא סובר שצריך גם דם וגם בשר וזה מעכב את השני ולכן בא רבי יוסיב ואומר תדע לך בטומ הציץ לא מרצה על הבשר ואתה בבעיה כי לא מספיק לרצות רק על הדם כשאין בשר כי אם אין בשר אין דם כך צריך לומר ממילא אז אם אנחנו אומרים שרבי רבי יוסי סובר שבן טרתה שוב אז נמא של מתניסני זה לא יקר רבי יוסי אז את הקושיה שהקשנו לאל לפי רבי יהושע שיצריך בשר כדי שיוכלו לזרוק את הדם בשר טהור כדי שיוכלו לזרוק את הדם נקשה כעת על שיטת רבי יוסי עונה הגמרא לוי לא רבי יוסי כרבי לזר סביר לב דומדמה אף על פי שאין בשר למרות שרבי יוסי אומר שהציץ לא מרצה על אכילות הוא לא יסבור כרבי יהושע שצריך את הבשר בשר ליקובה ואם אין בשר אין דם אלא הוא יסבור כרבעזר שדם אף על פי שאין בשר יוכי למה ילךסן הציץ מרצה לא אכילות אז על מה רבי יוסי אמר שהציץ לא מרצה על אכילות שגם אם זה בא בטומ והציץ ריצה זה לא לעניין האכילות מה נפקמינה לא צריך את האכילה היא לא מעכבת אונה הגמרא ולתעמיך רב ליזר דומר הציץ מרצה שרב ליזר שאומר שהציץ כן מרצה על אכילות הרי ודאי זה לא לעניין שיוכלו לאכול כי סוף סוף זה שר קודשים טמא אבל כיוון דומר הדם אף על פי שאין בוס הרי רבי ליעזר כלל לא מצריך בשר כמו שאנחנו רואים לאורך כל הדרך שרביעזר סובר שמספיק דם והבשר לאיכובה אז הציץ מרצה לכילות למה הלכסה למה נפקמינה שהוא בא לומר לנו שהציץ כן מרצע לאכילות אלא צריך לומר וליישב גם את רבי לזר וגם את רבי יוסי לעניין מה הם דיברו ונחלקו האם הציץ מרצה לכילות למגבי בפיגול ולהפוק מדי מילה כומפלג דהיינו שתי נפקמינס נפקמינס ראשונה לקבוע את זה בפיגול. ישנה הלכה שמתי כשאדם כשכהן חשב מחשב פסול מחשבס פיגול באחד מעבודת הקורבנות זה פוסל דווקא אם עד סוף התהליך של הקורבנות לא היה פה עוד פסול אחר אבל אם יהיה פסול אחר נוסף אז אנחנו אומרים כארצועס כושר כך הרצועס פסול וכמו שבכושר כדי להכשר קורבן אנחנו צריכים שלאורך כל הדרך יהיה מחשבה כשרה ככה גם בפסול של פיגול אנחנו צריכים שורך כל הדרך יהיה מחשבה של פיגול ולא הצטרף לפה פסול נוסף סף ממילא אם יש פה פסול של טומא בבשר אז יש פה פסול נוסף זה לא יהיה פיגול לכן בא רב בליזר ואומר הצית מרצה לאכילות ונחשב שהבשר קיים וזה לא נחשב שיש פה פסול של טומא דבר נוסף להפוק מידי מעילה מעילה של קודש קודשים שאסור להנות מה מהבשר הרי עד אחרי הזריקה אסור להנות מזה ממילא שאנחנו אומרים שהציץ מרצה על האכילות אז אנחנו באים לומר שזה יוצא מדי מילה דנים את זה כאילו הבשר קיים וממילא התהליך הסתיים וכעת זה יצא מדי מילא רב ליעזר סובר מרצה ציצלובי ומשבלי כתורר ממילא זה כמו בשר טהור וקובל בפיגול אין פה פסול נוסף של טומא ולכן זה יקבע בפיגול ויהיו חייבים על זה קורס ומה פגלה מדי מעילה זה גם יצא מדי מעילה ברגע שהיה זריקה והזריקה נחשבת בזמן לקוינים. אז ממילא הזריקה הזאת תכשיר את הבשר למרות שהיא לא תכשיר אותו למיסה לאכילה אבל היא נחשבת זריקה טובה והבשר יוצא מדי מעילה. רביישוב לא מרץ ציצלובי ולא משבלי כתואר ולא יקובה בפיגו ולא מהפיק מדי מעילה. הציץ לא מרצע לאכילות ממילא זה לא נחשב כמו בשר טהור ולכן א' לא קבע לי בפיגול כי יש פה פשו נוסף של טומא אז זה לא פיגול עד סוף התהליך ולא מה פיגל מדי מעילה זה גם לא יוצא מדי מעילה כיוון שהזריקה נעשתה בזמן של אין שהבשר לא יכול להיות ניטר לכוינים כי יש לו טומה אנחנו מחשיבים אותו כטומה ואמילא זריקה כזאת לא מחשיבה את זה להוציא את הבשר מדי מעילה מה קיף לו רב מורי אז אם ככה לפי זה אפשר ליישב את המשנה כרבי יוסי שאין אוכנמה רבי יוסי שאמר שהציץ לא מרצה לחילות הוא לא סובר כמו רבי ישע הוא לא צריך את הבשר הוא סובר כמו רב לזר ולכן אפשר להקריב חמש קורבנות למרות שהם לא נאכלים בטומ כיוון שסוף סוף האדם הוא זה שמעכב ולא הבשר כרבי ליזר וכך סובר רבי יוסי תקיף לו רב מורי נינה מד רבי יוסי סובה כרביעזר נכון ישבת שרבי יוסי סובר כרביעזר ולכן דם אף על פי שאין בוסר לכן הבשר שנשאר טמא לא מעכב אבל יש לו מזבוכימ כדם בקורבנות יש את הדם אומר נמי כשה הוא בא בטומא כקומץ יש את הכויץ שמקטירים למזבח לחם הפונים נמקב בזיכין יש את הבזיכים שבאים בטומאה אלא שתי הלחם מה יקלמר הרי שתי הלחם כל כולם זה הכל אכילות זה הכל אכילה שמניפים אותה ונותנים אותה לכהנים לאכילה ואם הציץ לא מרצה לחילות אז מה הקרבת כאן? למה במשנה כתוב ששתי הלחם באים בטומ זה הרי לא נאכל? הציץ לא מרצה על אכילות אז זה גם לא נחשב כטהור אז זה נחשב כטמא אז מה הקרבתא חי תמ לקורב מוען אולי נאמר זה חוזר על הקורבונס שתי הקורבונס שבאים עם שתי הלחם היינו של מציבור הרי במשנה ביארנו מה זה של זבחי של מציבור זה חוזר על כבסי הצרס שבאים עם שתי הלחם אז לכאורה זה כלול בשמי ציבור אז למה צריך לכתוב שתי הלחם בנפרד אם כן לא ארבו ונן חמישותנן זה היינו זה אותו מקרה. עם שתי הלחם זה חוזר רק על הקורבנות שבהם ועליהם נאמר שהם מביאים אותם בטומא ולא כששתי הלחם טמאים אז זה מה שכתוב זה חשב ציבור ואין לנו חמש אין לנו חמישה מקרים במשנה אלא מי ששבת הגמרא בדרך אחרת כוסוב הרבי יושי טומאותרו בציבור באמת רבי יוסי סובר שטומ הותרה בציבור וממילא לא צריך את הרצוי של הציץ אלא ברגע שיש לנו טומאה בציבור ויש קורבן ציבור שצריך להגריב אותו אותו ממילא דנים את זה כאילו זה טהור ולכן במשנה כתוב שאפשר להביא את הקורבנות האלו למרות שהבשר הציץ לא מרצה אבל בציבור לא צריך את הרצוי של הציץ שואלת הגמרא ממקום מבריסה ששם מבואר שרבי יסובר שטומ דחויה בציבור וכן צריכה ריצוי וכן עושים כל תצדקה ואפשרויות שאפשר לעשות להביא את זה בטהרה גם כשרוב הציבור טמאים ואותניה אחד זה ואחד זה מזין עליו כל שיבו מכל חטו שוישום בין הכהן הכהן הגודול לפני ים הכיפוי בין הכהן השרפספורו שהיו מפרישים אותו שבעה ימים לפני כן כדי לנהוג בו טהרה ושהוא יהיה ודאי טהור אז היו מזים עליו כל שבעה מכל חתו ישו ראשון דברי רב מאיר כל יום ויום אני אספק אולי זה השלישי אולי זה השביעי שלו לכן בכל יום מהשבעה ימים מזים עליו רבי יסומר אין מזידים עליו אלא השלישי ושביעי בלבד לא מתוך השבעה ימים האלו רק ביום השלישי וביום השביעי מזים לא צריך בכל ויסל כדקוסב רבי יוסי טומאותר בציבור לא מולי זוהי כלל אם לפי רבי יוסי טומה הותרה אז מה קרה הוא יהיה הוא יהיה טמא אין שום בעיה טומו הותרו בציבור וממילא למה צריך כלל הזוה אלא מחברת המתניסים זה לא קרבי יוסי אז אנחנו צריכים לומר שהמשנה היא לא כרבי יויסי ולכן שתי הלחם כן באים למרות שרבי יוסי ספר שהציץ לא מרצה על אכילות ולכאורה שתי הלחם האלו הם באים בטומ אז מה שייך במשנה שאנחנו מביאים שתי הלחם בהכר שזה לא יקרה רבי יוסי כי לפי רבי יוסי אין מה להביא את שתי הלחם כשהם בטומא והציץ לא מרצה עליהן וגם טומיה בציבור אז חייבים את הרצוי של הציץ ולכן אין לנו פתרון להעמיד את המשנה כרבי יס כעת אנחנו חוזרים לברייסה שראינו בעמוד הקודם עז עמוד ביס אומר להפו להבייה ורבי יוסי שתור מזכה לביתרי כביכול אתה אתה באים אליך לבזדין טובע ונדבע ואתה מזכה את שתיהם אתה אומר לשתיהם שהם צודקים תניה אומר רבי יסני את דברי רבעזר בזבוכים ודברי רבשע בזבוכים דברי רבזר בנוכס דברי רבי ישע בנוכס דברי רב לזר בזבוכים שמר דם אף על פי שאין בשר דבר בזבורים של אם אין דם אין בשר אם אין בשר אין דם דיבר בן נוח שמ קמת אף על פי שאין שם שיריים דיבר רבי שבן שמ אם אין שם שיריים אין כואמצם אין כואמצירים איך רבי יוסי אומר אומר דבר כזה שהוא מסכים עם שני התנועים שנחלקו באותו עניין גם בזוגיה של מנוכס וגם בסוגיה של זבוכים מסכים גם עם רבי יהושע שאומר שהבשר מעכב והשיריים מעקבים וגם עם רבי לזר שאומר שזה לא מעכב אומר לי מסטר ברכומר הוא לא מתכוון לומר רואה אני שככה אני פוסק אלא הוא בא לומר מסתבר כי קוי בזבוכים אומר מסתבר כי דפליגי בזבוכים פליגי בבנוכס כשרביסי למד את סוגיית זבוכים אמר מסתבר שכמו שהם נחלקים האם הבשר מעכב הוא הדין שיחלקו האם השירה מעקבות במנוכס כוי במנוכס כשהוא למד את הסוגיה של מנוכס שם נחלקו הבזר הבישוע אמר מסתר בקרח במנוכס פליגנב בזבוכים מסתבר שהם מחולגים גם בזבוכים האם הבשר מעכב או לא אז בעצם הוא לא בא לומר רואה אני כמו שאנחנו מכירים בכל מקום אני פוסק כמותו כיוון שאיך שייך לפסוק כמו שני צדדים חולקים אלא הכוונה אני רואה שהם חולקים כמו שהם חולקים כאן מסתבר שהם חולקים גם במקום השני אומר לי אותי נחקו בזבוכים אומסתבק בפליגה בזבוכים פליגנב במנוכז אומרת הגמורה זה אני יכול לשמוע שכשהוא למד את הסגיה של זבוכי אז הוא אמר מסתבר שכמו שנחלקו האם הבשר מעכב הם נחלקו גם במנוכס האם השיריים שמגבילים לבשר כיוון שהקוימת של המינחו היא מגבילה לדם אותם מקטירים על המזבח והשיריים נאכלים לקויני כמו שאבא בשר נחל הקוינים אז מסתבר שגם הם נחלקו לגבי אנוכס דיקר קרו כי כסיבוב בזבוכים כסיוה הרי הפסוקים שהבאנו לאל במחלקת של רביזר יהושע אם הבשר מעכב או לא נאמו לעניין בשר לעניין זבוכים אז הוא צריך לומר תדע לך גם במנוכס יחלקו אלא כי קויי במנוכס ואומר מסתבר כיחד לפליגה במנוכס פליגנמ בזבוכים איך שייך לומר שהוא נמצא בסוגיה במנוכס והוא בא לומר תדע לך מסתבר שהם גם חלקו בזבוכים וואיקר קורא בזבוכים ודכתיבי הרי הרי עיקר המחלוקת שלהם זה בזבוכים. עיקר המחלוקת שלהם נסב סביב הפסוקים של זבוכים. אז מה הוא צריך לומר? שמסתבר שהם חולקים גם בזבוכים. אלא לא יקשי. אומרת הגמרא את החלק הזה שהוא אמר רואה אני לעניין זבוכים צריך לומר בצורה אחרת. רואה אני דברי רבי לזר בן ניתמו ודברי רבי שעובוד וסורוב. זאת אומרת רבי יויסי חוזר כעת לעניין הכומץ והוא בא לומר אני רואה את רבי לזר לעניין נתמה דביש בעובד ושרוף בניתמו מה הייתה אם יש דמרץציץ למה בניתמה אתה סובר כ כמו רב ליזר שהבשר והשיריים לא מהקבות כיוון שיש ריצוי של הציץ שמשה לרבי יוסי דומני הציץ מרצה לחילוס הרבי יוסי עצמו סבר כמו שהתחלנו בעמוד שאין הצרצה לחילות הוא לא מרצה על החלקים האלו אלא לא יקשה רואה אני את רבי ליעזר בציבור רואה אני דבר רבי ישע ביוחיד אני מסכים עם רב ליזר שהבשר והשיריים לא מעקבות בציבור אבל מסכימים רבי ישע לגבי יוחי אומרת הגמרא גם זה לא מסתבר בציבו מה ישדתומותרו בציבו למה בציבור אתה סובר כדברי רב ליזר שהבשר והשיריים לא מעקבות כיוון שטומ הטרה בציבור חדשמש רבי סיידומטומות חיו בציבור דבר ראשון כבר הבאנו שאי אפשר לומר כך שרביסי סובר טומה הותרה כי ראינו שמזים על הכהן גודול בשלישי ושביעי זאת אומרת שטומ תחויה בציבור ואם היא תחויה בציבור צריך להגיע לריצוי של הציץ ואין הבדל בין ציבור ליוחיד והויד היא בציבור רבי ליזר מכשיר ולא רבי יהושע אתה אומר אני רואה בציבור את דברי רבי ליזר משמע במקרה הזה רבי ישוע יחלוק הרי בשורה הראשונה של העמוד העמדנו או אמרס בציבור אפילו רבי ישע מוידה שבציבור רבי ישע סובר שתומות רובו בציבור ואם כן הוא מודה שזה כשר בציבור אז איך שייך לומר רואה אני את דברי רבעזר בציבור בזמן שרבי ישע כלל לא חולק בציבור אלא אומרת הגמרא רואה אני דברי רב לזר בדיבד ודברי רבי ישע לכתחילה דהיינו רב ליזר אני מסכים איתו שהבשר והשירים לא מעכבות כאשר הוא כבר בדיעבד שהוא זרע כבר את הדם והקטיר כבר את הכוימץ שאז אני אומר אפילו רבי ישוע שאז אני אומר כמו רבי לזר שזה כשר שואלת הגמרא דבד אפילו רבי ישע נמי מוידהו לכאורה רבי ישע גם מודה בדיעבד כמו שראינו לאל בדף עז עמוד בס שרביע אומר שאם זורק הוא ורוצה כתוב לימוד רבי שעה שאם זורק הורצה אומרת הגמורה או בטומ או בעובד וסורף כקט מדרב שש זו הקורצה בניתמו בעובד וסור לא כי קומרבי סורני רב לזר בדיעבד בעובד וסוף זאת אומרת כך רבי ישוע הרי אמרנו שהוא סובר לחלק בין יוחיל לציבור וביוחיד עצמו הוא סובר שבדיאבד זה כשר אם הוא זרק ואין בשר זה כשר אבל מתי רבי ישע דיבר דווקא בניתמו שעל זה רבי ישע אומר סוף סוף הבשר קיים אז או מצד עצמרצה או גם בלי עצירצה אנחנו אומרים סוף סוף הבשר קיים זה שונה אבל כשזה עבוד ושרוף גם לפי רבי ישע הבשר כן יעקב גם בדיעבד זה יהיה פסול ועל זה רבי יוסי בא ואומר בעבוד ושרוף אני סובר ורואה את דברי רב לזר שבזה אני אומר שהבשר בדיעבד לא מעכב אז ממילא יצא שיש לנו כאן שלוש שיטות שיטת רב ליזר תמיד תמיד להכשיר כיוון שהבשר והשירה הן לא מעקבות תמיד מכשירים שיטת רבי ישוע בציבור תומות רוב בציבור ביחיד תלוי בנטמע אני אומר בדיעבד כשר באבוד ושרוף גם בדיעבד פסול שיטת רבי יויסי שאמנם הוא מצד אחד מחמיר יותר כי הוא לא מחלק בציבור ליחיד כי הוא סובש טומאה תחויה בציבור ואין הציץ מרצה לחכילות אבל הוא יסבור לעניין נתמ הוא יסבור כרב לזר שבדיאבד זה כשר זאת אומרת לגבי נתמע רבי יהושע דיבר שזה כשר רבי יוסי יבוא ויאמר גם בעבוד ושרוף אני סובר כרב ליזר שבדיאבד זה כשר וכתחילה באמת זה יהיה אסור אבל כתחילה אני סובר כמו רבי יהושע וזה מה שהוא אומר רואה אני את דברי רבי יהושע אבל בדיעבד זה יהיה כשר כדברי רב ליזר שהכשיר. זאת אומרת הוא מקל יותר מרבי יהושע שהוא אומר בדיעבד כשר גם באבוד ושרוף. מרשי משמע שזה חוזר רק לעניין קוימץ מנחו לא לעניין זבוכים. עניין זבוכים נאמר שגם רבי יוסי מודה שבעבוד ושרוף בדיעבד גם פסול כדברי רבי ישע. רק במנוכס. שם הוא בא לומר שאם אבוד ושרוף השיריים בזה אני רואה את דברי הבליזר שיהיה כשר וכך באמת הרמבם פוסק והלחמישה באמת מבאר שעצמך מה אנחנו אומרים את זה כיוון שבעצם אנחנו נשארים עם התירוץ הראשון שאמרנו שכשהוא היה שהוא לא בא לומר רואה אני לפסוק הלכה אלא כשהוא היה בסוגיה של זבוכים הוא אמר מסתבר שגם במנוח שהם נחלקו וזה היה בסדר זה הבנו וקיבלנו מה שהתקשנו זה היה לחלק השני שכשהוא היה במנוכס לומר שגם בזבוכים נחלקו בזמן שבזבוכים זה המקור זה היה קשה ממילא אנחנו צריכים ליישב על מנוכס שהוא בא ואומר רואה אני את דברי רב לזר את דברי הבישוע במנוכס אז זה אנחנו מסבירים שהכוונה דברי רבי ישוע לעניין נטמ שבדיעבד כשר ודברי רבי אליעזר שגם באבוד ושרוף יהיה כשר בדיעבד אז ראינו כאן שהמשנה שלנו היא לא כמו רבי יוסי כו שרבי יס אומר נציץ מרצה על אכילות וברכח כוונתו שצריך טרת גם בשר וגם דם וגם אם נאמר שזה לא לעניין בשר ודם אלא לעניין לקבוע בפיגול ולהפו כמדי מעילה עדיין בשתי הלכים יהיה לנו קשה איזה אכילה למזבח יש למעט האכילות שיש כאן ואם הציס לא מרצה על אכילות אז מה הבאת בטומ כאן על החלק שהבאת שתי הלחם בניח הכוינים אין לנו משהו שמכשיר אותם אמרנו שאמנם רבי יוסי ניסינו להישב אולי שרבי יוסי יסבור שטומ אותו בציבור אבל שאלנו שלכאורה ראינו רבי יוסי סובר תומו תחוי בציבור ולכן צריך לומר שהמשנה דלא יקר יוסי שאלנו מה זה רואה אני את דברי רבי לזרבי בישע בזבוכים ומנוכס וניסינו בכמה וכמה דרכים למסקת הגמרא היה שזה חוזר החלק של זבוחים חוזר רואה אני את דברי כשהוא למד את זבוכים אז הוא אמר, אני רואה שהוא הדין יחלקו במנוכס. כשלמד את מנוכס, אז הוא אומר, רואה אני את דברי רב לזר ואת דברי רבי יהושע. זאת אומרת את דברי רבי ליזר לעניין את דברי רבי יהושע שהוא הכשיר בדיעבד בניתמו ודברי רבזר שהוא הכשיר בדיעבד באבוד ושרוף ואין חנה מרבי יוסיב בן מקל מצד אחד שמכשירים בדיעבד אפילו באבוד ושרוף ואילו מצד שני הוא מחמיר כיוון שהוא סובר שבקורבון יש ציבור גם כן אין סיבה לומר טומו הוא טרו בציבור כמו רבי ישע ולכן בזה הוא יחמיר על רבי יהושע שרבי יהושע אמר שבציבור תמיד הבוסור לא מעכב
לצפיה בתכנים נוספים: