נשמת כל חי - נוסח עדות המזרח [ספרדי] / אשכנז / תימני כולל הסברים על הסגולה

נוסח עדות המזרח / ספרדי

נִשְמַת כָּל חַי תְּבָרֵך אֶת שִׁמְךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְרוּחַ כָּל בָּשָׂר תְּפָאֵר וּתְרוֹמֵם זִכְרְךָ מַלְכֵּנוּ תָּמִיד. מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אַתָּה אֵל. וּמִבַּלְעֲדֶיךָ אֵין לָנוּ מֶלֶךְ גּוֹאֵל וּמוֹשִׂיעַ. פּוֹדֶה וּמַצִּיל. וְעוֹנֶה וּמְרַחֵם. בְּכָל עֵת צָרָה וְצוּקָה. אֵין לָנוּ מֶלֶךְ עוֹזֵר וְסוֹמֵךְ אֶלָּא אָתָּה.

אֱלֹהֵי הָרִאשׁוֹנִים וְהָאַחֲרוֹנִים. אֱלוֹהַּ כָּל בְּרִיּוֹת. אֲדוֹן כָּל תּוֹלָדוֹת. הַמְּהֻלָּל בְּכָל הַתִּשְׁבָּחוֹת. הַמְּנַהֵג עוֹלָמוֹ בְּחֶסֶד וּבְרִיּוֹתָיו בְּרַחֲמִים. וַיְיָ אֱלֹהִים אֱמֶת. לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן. הַמְעוֹרֵר יְשֵׁנִים וְהַמֵּקִיץ נִרְדָּמִים. מְחַיֶּה מֵתִים. וְרוֹפֵא חוֹלִים. פּוֹקֵחַ עִוְרִים. וְזוֹקֵף כְּפוּפִים. הַמֵּשִׂיחַ אִלְּמִים. וְהַמְפַעֲנֵחַ נֶעֱלָמִים. וּלְךָ לְבַדְּךָ אֲנַחְנוּ מוֹדִים: וְאִלּוּ פִינוּ מָלֵא שִׁירָה כַיָּם. וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה כַּהֲמוֹן גַּלָּיו. וְשִׂפְתוֹתֵינוּ שְׁבַח כְּמֶרְחֲבֵי רָקִיעַ. וְעֵינֵינוּ מְאִירוֹת כַּשֶׁמֶשׂ וְכַיָּרֵחַ. וְיָדֵינוּ פְרוּשׂוֹת כְּנִשְׁרֵי שָׁמָיִם. וְרַגְלֵינוּ קַלּוֹת כָּאַיָּלוֹת. אֵין אֲנַחְנוּ מַסְפִּיקִין לְהוֹדוֹת לְךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ. וּלְבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ. עַל אַחַת מֵאֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרוֹב רִבֵּי רְבָבוֹת פְּעָמִים. הַטּוֹבוֹת נִסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁעָשִׂיתָ עִמָּנוּ וְעִם אֲבוֹתֵינוּ.

מִלְּפָנִים מִמִּצְרַיִם גְּאַלְתָּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ. מִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתָנוּ. בְּרָעָב זַנְתָּנוּ. וּבְשָׂבָע כִּלְכַּלְתָּנוּ. מֵחֶרֶב הִצַּלְתָּנוּ. מִדֶּבֶר מִלַּטְתָּנוּ. וּמֵחֳלָאִים רָעִים וְרַבִּים דִּלִּיתָנוּ. עַד הֵנָּה עֲזָרוּנוּ רַחֲמֶיךָ וְלֹא עֲזָבוּנוּ חֲסָדֶיךָ. עַל כֵּן אֵבָרִים שֶׁפִּלַּגְתָּ בָּנוּ. וְרוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁנָּפַחְתָּ בְּאַפֵּינוּ. וְלָשׁוֹן אֲשֶׂר שַׂמְתָּ בְּפִינוּ.הֵן הֵם. יוֹדוּ וִיבָרְכוּ. וִישַׁבְּחוּ. וִיפָאֲרוּ. אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ תָמִיד.כִּי כָל פֶּה לְךָ יוֹדֶה. וְכָל לָשׁוֹן לְךָ תְשַׁבֵּחַ. וְכָל עַיִן לְךָ תְצַפֶּה. וְכָל בֶּרֶךְ לְךָ תִכְרַע. וְכָל קוֹמָה לְפָנֶיךָ תִשְׁתַּחֲוֶה. וְהַלְּבָבוֹת יִירָאוּךָ וְהַקֶּרֶב וְהַכְּלָיוֹת יְזַמְּרוּ לִשְׁמֶךָ. כַּדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר כָּל עַצְמֹתַי תֹּאמַרְנָה יְיָ מִי כָמוֹךָ מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ. וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגֹּזְלוֹ: שַׁוְעַת עֲנִיִּים אַתָּה תִּשְׁמַע. צַעֲקַת הַדַּל תַּקְשִׁיב וְתוֹשִׁיעַ. וְכָתוּב רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּיְיָ לַיְשָׁרִים נָאוָה תְהִלָּה: בְּפִי יְשָׁרִים תִּתְרוֹמָם: וּבְשִׂפְתֵי צַדִּיקִים תִּתְבָּרַךְ: וּבִלְשׁוֹן חֲסִידִים תִּתְקַדָּשׁ: וּבְקֶרֶב קְדוֹשִׁים תִּתְהַלָּל: בְּמִקְהֲלוֹת רִבְבוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל. שֶׁכֵּן חוֹבַת כָּל הַיְצוּרִים, לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ לְהוֹדוֹת. לְהַלֵּל. לְשַׂבֵּחַ. לְפָאֵר. לְרוֹמֵם. לְהַדֵּר. וּלְנַצֵּחַ. עַל כָּל דִּבְרֵי שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת דָּוִד בֶּן יִשַׁי עַבְדְּךָ מְשִׁיחֶךָ:

וּבְכֵן, יִשְׁתַּבַּח שִׁמְךָ לָעַד מַלְכֵּנוּ הָאֵל הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ כִּי לְךָ נָאֶה יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד  שִׁיר  וּשְׁבָחָה. הַלֵּל  וְזִמְרָה עֹז. וּמֶמְשָׁלָה. נֶצַח. גְּדוּלָה. גְּבוּרָה. תְּהִלָּה וְתִפְאֶרֶת. קְדֻשָׁה. וּמַלְכוּת. בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ. וּמֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אֵל. בָּרוּךְ אַתָּה (לא לקרוא בשם ומלכות) מֶלֶךְ גָּדוֹל וּמְהֻלָּל בַּתִּשׁבָּחוֹת. אֵל הַהוֹדָאוֹת. אֲדוֹן הַנִּפְלָאוֹת. בּוֹרֵא כָּל הַנְּשָׁמוֹת. רִבּוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים. הַבּוֹחֵר בְּשִׁירֵי זִמְרָה מֶלֶךְ אֵל חַי הָעוֹלָמִים. (אָמֵן):

נשמת כל חי - נוסח אשכנז

נִשְׂמַת כָּל חַי תְּבָרֵךְ אֶת שִׂמְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וְרוּחַ כָּל בָּשָׁר לְךָ תְּפָאֵר וּתְרוֹמֵם אֶת זִכְרְךָ מַלְכֵּנוּ תָּמִיד. לְדוֹר וָדוֹר מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה הוּא הָאֵל. וּמִבַּלְעֲדֶיךָ אֵין אֱלֹהִים. וְאֵין לָנוּ מֶלֶךְ גּוֹאֵל וּמוֹשִׂיעַ בְּכָל עֵת צָרָה וְצוּקָה אֵלָּא אָתָּה. פּוֹדֶה וּמַצִּיל. מְפַרְנֵס וּמְרַחֵם. אֱלוֹהַּ כָּל הַבְּרִיּוֹת. אֲדוֹן הַתּוֹלָדוֹת. הַמְּהֻלָּל בַּתֻּשְׂבָּחוֹת. הַמַּנְהִיג עוֹלָמוֹ בְּחֶסֶד. וּבִרְיּוֹתָיו בְּרַחֲמִים רַבִּים. וַיהֹוָה אֱלֹהִים אֱמֶת. לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׂן. הַמְעוֹרֵר יְשֵׂנִים הַמֵּקִיץ רְדוּמִים. וְסוֹמֵךְ נוֹפְלִים. וְרוֹפֵא חוֹלִים. וּמַתִּיר אֲסוּרִים. וּלְךָ אֲנַחְנוּ מוֹדִים: וְאִלּוּ פִינוּ מָלֵא שִׂירָה כַיָּם. וּלְשׂוֹנֵנוּ רִנָּה כַּהֲמוֹן גַּלָּיו. וְשִׁפְתוֹתֵינוּ שְׂבָח כְּמֶרְחֲבֵי הָרָקִיעַ. וְעֵינֵינוּ מְאִירוֹת כַּשֶּׁמֶשׂ וְכַיָּרֵחַ. וְיָדֵינוּ פְרוּשׁוֹת כְּנִשְׂרֵי שָׂמָיִם. וְרַגְלֵינוּ קַלּוֹת כָּאַיָּלוֹת. אֵין אָנוּ מַסְפִּיקִין לְהוֹדוֹת לְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ. וּלְבָרֵךְ אֶת שִׂמְךָ מַלְכֵּנוּ. עַל אַחַת מֵאֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרוֹב רִבֵּי רְבָבוֹת פְּעָמִים. הַטּוֹבוֹת שֶׂעָשִׁיתָ עִמָּנוּ וְעִם אֲבוֹתֵינוּ:
מִלְּפָנִים מִמִּצְרַיִם גְּאַלְתָּנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ. מִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתָנוּ. בְּרָעָב זַנְתָּנוּ. וּבְשָׁבָע כִּלְכַּלְתָּנוּ. וּמֵחֶרֶב הִצַּלְתָּנוּ. וּמִדֶּבֶר מִלַּטְתָּנוּ. וּמֵחֳלָאִים רָעִים רַבִּים דִּלִּיתָנוּ מַלְכֵּנוּ. וְעַד הֵנָּה עֲזָרוּנוּ רַחֲמֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וְלֹא עֲזָבוּנוּ חֲסָדֶיךָ. עַל כֵּן אֵבָרִים שֶׂפִּלַּגְתָּ בָּנוּ. וְרוּחַ וּנְשָׂמָה שֶׂנָּפַחְתָּ בְּאַפֵּינוּ. וְלָשׂוֹן אֲשֶׂר שַׁמְתָּ בְּתוֹךְ פִינוּ. הֵן הֶן יוֹדוּ לְךָ וִיבָרְכוּ אֶת שִׂמְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ עַל רוֹב נִסֵּי פְלָאֶיךָ. כִּי כָל פֶּה לְךָ יוֹדֶה. וְכָל לָשׂוֹן לְךָ תְשַׂבֵּחַ. וְכָל עַיִן אֵלֶיךָ תְצַפֶּה. וְכָל בֶּרֶךְ לְךָ תִכְרַע. וְכָל קוֹמָה לְפָנֶיךָ תִשְׂתַּחֲוֶה וְכָל הַלְּבָבוֹת יִירָאוּךָ וְהַקְּרָבִים וְהַכְּלָיוֹת יְזַמְּרוּ לִשְׂמֶךָ. כְּדָבָר שֶׂנֶּאֱמַר כָּל עַצְמֹתַי תֹּאמַרְנָה, יְהֹוָה, מִי כָמוֹךָ. מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ. וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגֹּזְלוֹ. וְנֶאֱמָר רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּיהֹוָה. לַיְשָׂרִים נָאוָה תְהִלָּה: בְּפִי יְשָׂרִים תִּתְרוֹמַם: וּבְדִבְרֵי צַדִּיקִים תִּתְבָּרַךְ: וּבִלְשׂוֹן כָּל חֲסִידִים תִּתְקַדָּשׂ: וּבְקֶרֶב קְדוֹשִׂים תִּתְהַלָּל: וּבְמִקְהֲלוֹת רִבְבוֹת עַמְּךָ כָל בֵּית יִשְׁרָאֵל יִתְפָּאַר שְׂמְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ. שֶׂכֵּן חוֹבַת כָּל הַיְצוּרִים, לְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ לְהוֹדוֹת. לְהַלֵּל. לְשַׂבֵּחַ. לְפָאַר. לְרוֹמַם. לְגַדַּל. וּלְהַדַּר עַל כָּל דִּבְרֵי שִׂירוֹת זְמִירוֹת תֻּשְׂבְּחוֹת דָּוִד בֶּן יִשַׂי עַבְדְּךָ מְשִׂיחֶךָ:
יִשְׂתַּבַּח שִׂמְךָ לָעַד מַלְכֵּנוּ הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׂ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ. כִּי לְךָ נָאֶה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ שִׂיר. וּשְׂבָח. הַלֵּל. וְזִמְרָה. בְּרָכוֹת. וְהוֹדָאוֹת. נֶצַח. וּגְבוּרָה. גְּדֻלָּה. תְּהִלָּה. וְתִפְאֶרֶת. עֹז. וּמַלְכוּת. וּמֶמְשָׂלָה מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם: בָּרוּךְ אַתָּה (יחתום בלא שם ומלכות) מֶלֶךְ הָעוֹלָם. מֶלֶךְ גְּדוֹל הַתֻּשְׂבָּחוֹת. אֵל הַהוֹדָאוֹת. אֲדוֹן כָּל הַמַּעֲשִׁים. הַבּוֹחֵר בְּשִׂירֵי זִמְרָה חַי הָעוֹלָמִים (והשומעים עונים: אָמֵן):

נשמת כל חי - נוסח ספרד (אשכנזי)

נִשְׁמַת כָּל חַי תְּבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ. וְרוּחַ כָּל בָּשָׂר תְּפָאֵר וּתְרוֹמֵם זִכְרְךָ מַלְכֵּנוּ תָּמִיד: מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אַתָּה אֵל. וּמִבַּלְעָדֶיךָ אֵין לָנוּ מֶלֶךְ גּוֹאֵל וּמוֹשִׁיעַ. פּוֹדֶה וּמַצִּיל וּמְפַרְנֵס וְעוֹנֶה וּמְרַחֵם בְּכָל עֵת צָרָה וְצוּקָה. אֵין לָנוּ מֶלֶךְ עוֹזֵר וְסוֹמֵךְ אֶלָּא אָתָּה: אֱלֹהֵי הָרִאשׁוֹנִים וְהָאַחֲרוֹנִים. אֱלוֹהַּ כָּל בְּרִיוֹת. אֲדוֹן כָּל תּוֹלָדוֹת. הַמְּהֻלָּל בְּכָל (בְּרוֹב) הַתִּשְׁבָּחוֹת. הַמְּנַהֵג עוֹלָמוֹ בְּחֶסֶד וּבְרִיּוֹתָיו בְּרַחֲמִים: וַיהֹוָה עֵר. הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן. הַמְעוֹרֵר יְשֵׁנִים. וְהַמֵּקִיץ נִרְדָּמִים. (מְחַיֵה מֵתִים וְרוֹפֵא חוֹלִים פּוֹקֵחַ עִוְרִים וְזוֹקֵף כְּפוּפִים) וְהַמֵּשִׂיחַ אִלְמִים. וְהַמַּתִּיר אֲסוּרִים. וְהַסּוֹמֵךְ נוֹפְלִים. וְהַזּוֹקֵף כְּפוּפִים. וְהַמְּפַעֲנֵחַ נֶעֱלָמִים. וּלְךָ לְבַדְּךָ אֲנַחְנוּ מוֹדִים: וְאִלּוּ פִינוּ מָלֵא שִׁירָה כַּיָּם. וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה כַּהֲמוֹן גַּלָּיו. וְשִׂפְתוֹתֵינוּ שֶׁבַח כְּמֶרְחֲבֵי רָקִיעַ. וְעֵינֵינוּ מְאִירוֹת כַּשֶּׁמֶשׁ וְכַיָּרֵחַ. וְיָדֵינוּ פְרוּשׂוֹת כְּנִשְׁרֵי שָׁמָיִם. וְרַגְלֵינוּ קַלּוֹת כָּאַיָּלוֹת. אֵין אֲנַחְנוּ מַסְפִּיקִים לְהוֹדוֹת לְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. וּלְבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ. עַל אַחַת מֵאָלֶף אֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת פְּעָמִים. הַטּוֹבוֹת נִסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁעָשִׂיתָ עִם אֲבוֹתֵינוּ וְעִמָּנוּ: מִלְּפָנִים מִמִּצְרַיִם גְּאַלְתָּנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ. וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתָנוּ. בְּרָעָב זַנְתָּנוּ. וּבְשָׂבָע כִּלְכַּלְתָּנוּ. מֵחֶרֶב הִצַּלְתָּנוּ. וּמִדֶּבֶר מִלַּטְתָּנוּ. וּמֵחֳלָיִם רָעִים וְרַבִּים וְנֶאֱמָנִים דִּלִּיתָנוּ: עַד הֵנָּה עֲזָרוּנוּ רַחֲמֶיךָ. וְלֹא עֲזָבוּנוּ חֲסָדֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ. וְאַל תִּטְּשֵׁנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ לָנֶצַח: עַל כֵּן אֵבָרִים שֶׁפִּלַּגְתָּ בָּנוּ. וְרוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁנָּפַחְתָּ בְּאַפֵּינוּ. וְלָשׁוֹן אֲשֶׁר שַׂמְתָּ בְּפִינוּ. הֵן הֵם. יוֹדוּ וִיבָרְכוּ וִישַׁבְּחוּ וִיפָאֲרוּ וִישׁוֹרְרוּ וִירוֹמְמוּ וְיַעֲרִיצוּ וְיַקְדִּישׁוּ וְיַמְלִיכוּ אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ תָּמִיד: כִּי כָל פֶּה לְךָ יוֹדֶה. וְכָל לָשׁוֹן לְךָ תִשָּׁבַע. וְכָל עַיִן לְךָ תְּצַפֶּה. וְכָל בֶּרֶךְ לְךָ תִכְרַע. וְכָל קוֹמָה לְפָנֶיךָ תִשְׁתַּחֲוֶה. וְכָל הַלְּבָבוֹת יִירָאוּךָ. וְכָל קֶרֶב וּכְלָיוֹת יְזַמְּרוּ לִשְׁמֶךָ. כַּדָּבָר שֶׁכָּתוּב. כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה יְהֹוָה מִי כָמוֹךָ. מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ. וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגּוֹזְלוֹ. שַׁוְעַת עֲנִיִּים אַתָּה תִשְׁמַע. צַעֲקַת הַדַּל תַּקְשִׁיב וְתוֹשִׁיעַ: מִי יִדְמֶה לָּךְ. וּמִי יִשְׁוֶה לָּךְ. וּמִי יַעֲרָךְ לָךְ. הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא אֵל עֶלְיוֹן. קוֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: נְהַלֶּלְךָ וּנְשַׁבֵּחֲךָ וּנְפָאֶרְךָ וּנְבָרֵךְ אֶת שֵׁם קָדְשֶׁךָ. כָּאָמוּר. לְדָוִד. בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יְהֹוָה. וְכָל קְרָבַי אֶת שֵׁם קָדְשׁוֹ:

על נוסח ספרד - כל הזכויות שמורות (c) ל ויקיטקסט

נשמת כל חי - נוסח תימן בלדי

נִשְׂמַת כָּל חַי תְּבָרֵךְ אֶת שִׂמְךָ י”י אֱלֹהֵינוּ וְרוּחַ כָּל בָּשָׁר לְךָ תְּפָאֵר וּתְרוֹמֵם אֶת זִכְרְךָ מַלְכֵּנוּ תָּמִיד. לְדוֹר וָדוֹר מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה הוּא הָאֵל. וּמִבַּלְעֲדֶיךָ אֵין אֱלֹהִים. וְאֵין לָנוּ מֶלֶךְ גּוֹאֵל וּמוֹשִׂיעַ בְּכָל עֵת צָרָה וְצוּקָה אֵלָּא אָתָּה. פּוֹדֶה וּמַצִּיל. מְפַרְנֵס וּמְרַחֵם. אֱלוֹהַּ כָּל הַבְּרִיּוֹת. אֲדוֹן הַתּוֹלָדוֹת. הַמְּהֻלָּל בַּתֻּשְׂבָּחוֹת. הַמַּנְהִיג עוֹלָמוֹ בְּחֶסֶד. וּבִרְיּוֹתָיו בְּרַחֲמִים רַבִּים. וַי”י אֱלֹהִים אֱמֶת. לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׂן. הַמְעוֹרֵר יְשֵׂנִים הַמֵּקִיץ רְדוּמִים. וְסוֹמֵךְ נוֹפְלִים. וְרוֹפֵא חוֹלִים. וּמַתִּיר אֲסוּרִים. וּלְךָ אֲנַחְנוּ מוֹדִים: וְאִלּוּ פִינוּ מָלֵא שִׂירָה כַיָּם. וּלְשׂוֹנֵנוּ רִנָּה כַּהֲמוֹן גַּלָּיו. וְשִׁפְתוֹתֵינוּ שְׂבָח כְּמֶרְחֲבֵי הָרָקִיעַ. וְעֵינֵינוּ מְאִירוֹת כַּשֶּׁמֶשׂ וְכַיָּרֵחַ. וְיָדֵינוּ פְרוּשׁוֹת כְּנִשְׂרֵי שָׂמָיִם. וְרַגְלֵינוּ קַלּוֹת כָּאַיָּלוֹת. אֵין אָנוּ מַסְפִּיקִין לְהוֹדוֹת לְךָ י”י אֱלֹהֵינוּ. וּלְבָרֵךְ אֶת שִׂמְךָ מַלְכֵּנוּ. עַל אַחַת מֵאֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרוֹב רִבֵּי רְבָבוֹת פְּעָמִים. הַטּוֹבוֹת שֶׂעָשִׁיתָ עִמָּנוּ וְעִם אֲבוֹתֵינוּ: מִלְּפָנִים מִמִּצְרַיִם גְּאַלְתָּנוּ י”י אֱלֹהֵינוּ. מִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתָנוּ. בְּרָעָב זַנְתָּנוּ. וּבְשָׁבָע כִּלְכַּלְתָּנוּ. וּמֵחֶרֶב הִצַּלְתָּנוּ. וּמִדֶּבֶר מִלַּטְתָּנוּ. וּמֵחֳלָאִים רָעִים רַבִּים דִּלִּיתָנוּ מַלְכֵּנוּ. וְעַד הֵנָּה עֲזָרוּנו רַחֲמֶיךָ י”י אֱלֹהֵינוּ וְלֹא עֲזָבוּנוּ חֲסָדֶיךָ. עַל כֵּן אֵבָרִים שֶׂפִּלַּגְתָּ בָּנוּ. וְרוּחַ וּנְשָׂמָה שֶׂנָּפַחְתָּ בְּאַפֵּינוּ. וְלָשׂוֹן אֲשֶׂר שַׁמְתָּ בְּתוֹךְ פִינוּ. הֵן הֶן יוֹדוּ לְךָ וִיבָרְכוּ אֶת שִׂמְךָ י”י אֱלֹהֵינוּ עַל רוֹב נִסֵּי פְלָאֶיךָ. כִּי כָל פֶּה לְךָ יוֹדֶה. וְכָל לָשׂוֹן לְךָ תְשַׂבֵּחַ. וְכָל עַיִן אֵלֶיךָ תְצַפֶּה. וְכָל בֶּרֶךְ לְךָ תִכְרַע. וְכָל קוֹמָה לְפָנֶיךָ תִשְׂתַּחֲוֶה. וְכָל הַלְּבָבוֹת יִירָאוּךָ וְהַקְּרָבִים וְהַכְּלָיוֹת יְזַמְּרוּ לִשְׂמֶךָ. כְּדָבָר שֶׂנֶּאֱמַר כָּל עַצְמֹתַי תֹּאמַרְנָה, י”י , מִי כָמוֹךָ. מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ. וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגֹּזְלוֹ. וְנֶאֱמָר רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּי”י . לַיְשָׂרִים נָאוָה תְהִלָּה: בְּפִי יְשָׂרִים תִּתְרוֹמַם: וּבְדִבְרֵי צַדִּיקִים תִּתְבָּרַךְ:
וּבִלְשׂוֹן כָּל חֲסִידִים תִּתְקַדָּשׂ: וּבְקֶרֶב קְדוֹשִׂים תִּתְהַלָּל: וּבְמִקְהֲלוֹת רִבְבוֹת עַמְּךָ כָל בֵּית יִשְׁרָאֵל יִתְפָּאַר שְׂמְךָ י”י אֱלֹהֵינוּ. שֶׂכֵּן חוֹבַת כָּל הַיְצוּרִים, לְפָנֶיךָ י”י אֱלֹהֵינוּ לְהוֹדוֹת. לְהַלֵּל. לְשַׂבֵּחַ. לְפָאַר. לְרוֹמַם. לְגַדַּל. וּלְהַדַּר עַל כָּל דִּבְרֵי שִׂירוֹת זְמִירוֹת תֻּשְׂבְּחוֹת דָּוִד בֶּן יִשַׂי עַבְדְּךָ מְשִׂיחֶךָ:
יִשְׂתַּבַּח שִׂמְךָ לָעַד מַלְכֵּנוּ הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׂ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ. כִּי לְךָ נָאֶה י”י אֱלֹהֵינוּ שִׂיר. וּשְׂבָח. הַלֵּל. וְזִמְרָה. בְּרָכוֹת. וְהוֹדָאוֹת. נֶצַח. וּגְבוּרָה. גְּדֻלָּה. תְּהִלָּה. וְתִפְאֶרֶת. עֹז. וּמַלְכוּת. וּמֶמְשָׂלָה מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם: בָּרוּךְ אַתָּה (יחתום בלא שם ומלכות) מֶלֶךְ הָעוֹלָם. מֶלֶךְ גְּדוֹל הַתֻּשְׂבָּחוֹת. אֵל הַהוֹדָאוֹת. אֲדוֹן כָּל הַמַּעֲשִׁים. הַבּוֹחֵר בְּשִׂירֵי זִמְרָה חַי הָעוֹלָמִים (והשומעים עונים: אָמֵן):
מתוך הספר הנפלא מטה אהרון מאת הרב אהרון גמליאל שליט"א (באישור מבעל הספר - בעבר עלה באתר שטייגן)

מקורות בקיצור נמרץ על נשמת כל חי

רבי עובדיה מברטנורא אומר: בִּרְכַּת הַשִׁיר. אִית דְּאָמְרֵי נִשְׁמַת כָּל חַי

בגמרא נאמר במסכת פסחים-דף קיח - א : מאי ברכת השיר רב יהודה אמר יהללוך ה' אלהינו ורבי יוחנן אמר נשמת כל חי

השבת בהלכה ובאגדה: מתפללים בשבת בנעימה, ויאמרו ''נשמת כל חי'' בניגון, שהוא כנגד הנשמה היתירה שבאה לאדם בשבת כפי מעשיו, ויכוונו להודות לה' יתברך על כל נסיו, נפלאותיו וטובותיו, והשגחתו הפרטית עלינו על כל צעד ושעל. (שבת ב תכ)

הזוהר הקדוש (מתורגם) פרשת תרומה דף קל"ח עמוד א: נִשְׁמַת כָּל חַי, הֲרֵי הַחֲבֵרִים עוֹרְרוּ בוֹ דִּבְרֵי אֱמֶת. אֲבָל יֵשׁ לָנוּ לְהַזְכִּיר, הַנְּשָׁמָה הַזּוֹ שֶׁפּוֹרַחַת מֵאוֹתוֹ חַי הָעוֹלָמִים. וּמִשּׁוּם שֶׁהִיא שֶׁלּוֹ, שֶׁמִּמֶּנּוּ יוֹצְאוֹת כָּל הַבְּרָכוֹת וְשׁוֹרוֹת בּוֹ....

מתוך פניני זוהר: ועל כן צריך להשתדל מאוד ולעסוק בשבת קודש אך ורק בתפילות, שירות ותשבחות ולימוד התורה, כי היום הזה יום שבת קודש יום של הנשמה ולא של הגוף, ולכן אומרים נשמת כל חי בשבת קודש, שבו מוזכר הנשמה והרוח בלבד, וכן השבח הנפלא אל אדון על כל המעשים שיש בו כ"ב אותיות והוא שבח גדול העולה על כל השבחים

סגולת נשמת כל חי

מהי סגולת נשמת כל חי?

הגמרא במסכת פסחים (קי"ח א') שואלת: מאי ברכת השיר?! רבי יוחנן אומר: נשמת כל חי!

קבלה מרבי יהודה החסיד ז"ל  לעורר זכות יעקב אבינו ע"ה

 ברכת שיר השבח "נשמת כל חי" העצה הנפלאה להוושע בכל העניינים, בדוק ומנוסה! לרפואה, פרנסה, זיווג, בנים, שלום בית וכו'

"נשמת כל חי" הינה תפילת הודאה להקדוש ברוך הוא אשר יסדה שמעון בן שטח ועליה נאמר בנביא "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו" (בן איש-חי, פר' תולדות ס' ג') וטוב לאומרה מידי פעם. אך היא גם עצה נפלאה לישועה על כל צרה שלא תבוא, יקבל האדם על עצמו בלא נדר ובקבלה גמורה, שכשינצל ממנה יאמר לאחר שיוושע את ברכת שיר השבח "נשמת כל חי" פעם אחת בלבד (מתוך שחרית של שבת קדש אחרי שירת-הים) בתודה וקול זמרה (ויחתום בלא שם ומלכות), ועצה זו בדוקה ומנוסה שניצולו רבים על ידה, ובפרט אם יקבל על עצמו לאומרה בפני עשרה אנשים הרי זה משובח. ובכדי שלא ישכח לקיים קבלת אמירת הנשמת רצוי מאוד שירשום קבלה זו על דף.

בשעת קבלתו וכן בשעת אמירת "הנשמת" יפריש  מעות לצדקה  כפי יכולתו, שהיא מסוגלת  לכל העניינים, ומה טוב ונעים שיאמר "נשמת כל חי" עם כיבוד או  סעודה בבחינת סעדני ואוושעה (אך אין הכרח בדבר), (תהלים קי"ט).

קבלת ה"נשמת כל חי" מלוקט מהספרים:

בן איש חי (שנה שניה פרשת תולדות סעיף ג'), כף החיים (הלכות שבת סימן רפ"א סק"ח בשם חסד לאלפים לרבינו אליעזר פאפו זצ"ל בעל "פלא יועץ", ובהלכות תפילה סימן ק"י ס"ק ל"א, ובהלכות יום הכפורים סימן תרט"ז ס"ק י"א, ובהלכות לולב סימן תרס"ד ס"ק ט"ל), מהרי"ץ בסידור עץ חיים (דף ק"ל ע"ב), ספר ליקוטים וחידושים (אות י"א) לרבינו מהר"ץ זצ"ל (סבו של מהרי"ץ זצ"ל), הג"ר חיים פאלאג'י בספר חיים לראש (דף ק' ע"ב) בשם רבי יהודה החסיד, וכן כתב בספר מנהגי בית אל (סימן תרס"ד אות צ"ד) ובספר כתר שם טוב (ח"ז דף קס"ו) בשם סידור רבינו הרש"ש זצ"ל, בספר חנוכת התורה בשם מוה"ר ר' העשיל זצ"ל (קונטרס אחרון דף נ"א), וכן בספר הזכירה (ענין לויה ד"ה לעולם יכנס) לרבינו זכריה סימנר זצ"ל, ובארחות רבינו (ח"א דף של"ד אות ד') מובא על מרן הסטייפלר זצ"ל שהמליץ על עצה זו, וכן מפורסם בשם בנו מרן הג"ר חיים קנייבסקי שליט"א (וכן נתן הסכמתו לספר שימוש חכמים דף נ"ב המביא ענין זה באורך), ובספר תורה יבקשו מפיהו על הג"ר שמעון שקאפ זצ"ל (דף 257) מובא ג"כ בשם תלמידו הג"ר ישראל גוסטמאן זצ"ל שהמליץ על עצה זו, ועיין במבוא לספר יסוד ושורש העבודה (ירושלים תשמ"ז דף מ'), ובספר מאורות הגדולים (דף שי"ח) שהביא עדותו של רבינו יחזקאל אברמסקי זצ"ל על מרן החפץ חיים זצ"ל שהיה מנהגו להודות לה' בשבח זה, ובספר שימוש חכמים (דף נ"ב ונ"ג) בשם הרה"ג שניאור קוטלר זצ"ל באורך, וכן ידוע בשם מהרי"ץ דושינסקי זצ"ל, ועיין בספר זכות יצחק להגרי"ח סופר שליט"א (ח"א דף רפ"א), ובשלחן ערוך המקוצר (סימן קל"ט אות כ"ב) להרה"ג יצחק רצאבי שליט"א, וכן ממליץ ע"ז הרה"צ ניסים מויאל שליט"א, ובסידור איש מצליח (בפירוש שלמות הלב על "נשמת"), ורמז לגודל מעלת "נשמת כל חי" תמצא בתנא דבי אליהו (סדר אליהו רבא פרק ל"א).

ספר תנא דבי אליהו (סדר אליהו רבה פרק ל"א) מביא קטעים משבח ה"נשמת":

"וכן משנחרב הבית הראשון עד שנבנה הבית האחרון שבעים שנה הייתה ידו פשוטה עליהן להצילם מכל צר ואויב, וכן משחרב הבית האחרון ועד עכשיו תשע מאות שנה כמה מגפפן, כמה מחבקן, כמה מנשקן. מכאן ואילך אם נעמוד אנו ובנינו ובני בנינו ויהיה לנו פה מלא שירה כים ולשוננו רנה כהמון גליו ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע וידינו פרושות כנשרי שמים ורגלינו קלות כאילות אין אנו יכולין להודות לך ה' אלהינו ואלהי אבותינו ולברך את שמך על אחת מאלף אלפי אלפים ורבי רבבות הנסים והטובות שעשית עמנו, ולעתיד לבא כמה מאיר הקדוש ברוך הוא פני הצדיקים שיהיו כשיטה ראשונה".

ספר בן איש חי לרבינו יוסף חיים זצ"ל (שנה שניה פרשת תולדות סעיף ג'):

"שבח זה דנשמת כל חי הוא יקר ומעולה מאד, וצריך לאומרו בנעימה והוא מסוגל על כל צרה שאדם עומד בה שידור נדר לומר אחר הצלתו מהצרה שבח זה של נשמת כל חי ויועיל לו, וכמ"ש בשם רבי יהודה החסיד ז"ל" וכו'.

ספר חנוכת התורה (קונטרס אחרון דף 101) בשם הרבי ר' העשיל זצ"ל רבו של רבינו הש"ך זצ"ל:

"וכתב בספר תולדות אדם בשם רבינו הגאון ז"ל וזה לשונו: קודם צאתו מפתח ביתו לדרך יניח ידו על המזוזה ויאמר הנני מקבל עלי בנדר כשאראה מקום פלוני אזי אאמור נשמת כל חי, וכשרואה אותו המקום מיד יאמר נשמת כל חי עד גמירא, עד כאן לשונו".

ספר חיים לראש על הגדה של פסח (דף ק"א) לרבינו חיים פאלאג'י זצ"ל:

"וראה נא מפלאות תמים דעים דנתקן בשבח הזה לומר כלשון הזה פודה ומציל ועונה ומרחם בכל עת צרה וצוקה, ומצד עצמו לשם שב'ח הוא גם כן סגולה נפלאה כי ממנו תוצאות חיים דריוח והצלה יעמוד ליהודים כדכתב בספר חמדת ימים, והרב שלמי חגיגה (דף ר"נ ב') דבכלל מוסרו אשר הזהיר שתהא נקראת בקריאה תמה יפה ומבוארת שלא תהא נחלפת באות אחרת ולא נקודה בנקודה אחרת, כתב וזה לשונו: וקבלה בידינו מאת רבי יהודה החסיד זצ"ל שגם הוא מסוגל על כל צרה שלא תבא לקבל האדם על עצמו דכשה' יצילהו מהצרה לומר נשמת כל חי בתודה וקול זמרה בפני עשרה ובו נפוצו וניצולו רבים והוא בדוק ומנוסה, עד כאן לשונו. ואל כוונה זו סידרו לומר פודה ומציל ועונה ומרחם בכל עת צרה וצוקה".

סידור עץ חיים (דף ק"ל ב') למהרי"ץ זצ"ל:

"קבלה מרבי יהודה החסיד ששבח זה מסוגל על כל צרה שלא תבא, לקבל האדם על עצמו שכשינצל ממנה לומר נשמת בתודה וקול זמרה בפני עשרה ובו נפוצו וניצולו רבים והוא בדוק ומנוסה. (ח.ימים דף כ"ה ב')".

ספר הזכירה (ענין לויה ד"ה לעולם יכנס) לרבינו זכריה סימנר זצ"ל, והביאו מהר"ץ זצ"ל (סבו של המהרי"ץ זצ"ל)

בספרו ליקוטים וחידושים (אות י"א):

"קבלה עוד: כשיצא מהעיר יאמר "הריני מקבל עלי כשאגיע למקום פלוני, אז אני אגיד "נשמת כל חי" וכו' עד "הא-ל בתעצומות", וכשיגיע למקום פלוני יקיים נדרו, בדוק".

ספר כף החיים (או"ח הלכות שבת סימן רפ"א אות ח') לרבינו יעקב חיים סופר זצ"ל:

"קבלה בידינו מרבי יהודה החסיד ששבח נשמת כל חי מסוגל על כל צרה שלא תבא לקבל האדם על עצמו שכשיהיה ניצול ממנה לומר נשמת בתודה וקול זמרה בפני עשרה ובו ניצולו רבים. (חסד לאלפים סימן רפ"א לבעל "פלא יועץ" שם)", וכתב שם עוד (או"ח הלכות יום הכפורים סימן תרט"ו אות י"א): "ולכן אכתוב גם אני הדל מה שנראה לי בס"ד, והוא כי פשוט כי באותו היום יחזור בתשובה שלימה על חטא שבא לידו, ובמוצאי יום הכפורים יטבול תיכף אם אפשר, ויעשה פדיון כמנין אותיות שמו ויתן לעניים יראי שמים, ויקבל עליו בפני עשרה כי בתשלום השנה ההיא יאמר נשמת כל חי בפני עשרה" וכו', עיין שם.

וכתב שם עוד (או"ח הלכות לולב סימן תרס"ד אות ט"ל): "מנהג בית אל יכב"ץ יום הושענא רבא אחר עלינו לשבח פותחין ההיכל ואומרים נשמת כל חי עד גמר בלי שם ומלכות. ואחר כך אומרים הרי אנחנו מקבלים עלינו בלי נדר קבלה גמורה לשנה הבאה עלינו לחיים טובים ולשלום כעת וכעונה הזאת יום הושענא רבא אחר תפילת שחרית לומר הלל נוסח נשמת כל חי וכו', כמו שכתב בסידור הרש"ש ז"ל".

ספר אורחות רבינו (ח"א דף של"ד אותיות ה' ו' ז') על רבינו יעקב ישראל קנייבסקי "הסטייפלר" זצ"ל:

"תש"מ. בעת שלקחו לבית החולים את נכדתו של מורינו ורבינו שהייתה מסוכנת גדולה, ומורינו ורבינו זצ"ל היה נוכח שם ואמר לכל הנמצאים שם שיקבלו עליהם להגיד נשמת כשתחזור בריאה מבית החולים".

"וכן לזוגתי ע"ה כשהקשתה בלידתה את בתי שתחי' לאורך ימים טובים, והייתה בסכנה, אמר מורינו ורבינו זצ"ל שתקבל על עצמה כשתלד כשורה ולד בריא שתגיד עד פסח נשמת בכל יום (איני זוכר בדיוק אם אמר עד פסח או שתגיד במשך חצי שנה כל יום)".

"פעם משהו ממשפחתי חלם חלום לא טוב ונשנה, וחשש מאוד מהחלום כמדומה מפני שהיה גם חולה, ואמר מורינו ורבינו זצ"ל שיקבל עליו אם יחיה עד פסח (עד אז היה בערך חצי שנה) שיגיד בפסח נשמת".

"בכל צרה לא עלינו מורינו ורבינו אומר לקבל בלי נדר לומר נשמת כשינצלו ממנה". ובהוספות לספר ארחות רבינו (ח"א דף מ"ו) שם: "יש להוסיף: עוד מצאתי כתוב אצלי, אמר לי מורינו ורבינו זצ"ל בשם הרבי ר' העשיל זצ"ל בעת צרה יש לומר בלי נדר כשאנצל או אחזור לשלום (כשנוסע בדרכים) אגיד נשמת, ואמר לי מורינו ורבינו שכן הוא נוהג ואומר, ועוד אמר לי מורינו ורבינו זצ"ל שמועיל קבלת אמירת נשמת בלי נדר עבור אחד מבני ביתו שהוא בצרה להצלתו".

ספר תולדות יעקב (דף קכ"ד בהערה 5) על רבינו יעקב ישראל קנייבסקי "הסטייפלר" זצ"ל:

"יעץ בשם הרבי ר' העשיל זצ"ל שיקבלו על עצמם בעת צרה רח"ל, ליתן צדקה, וכאשר יצא לרווחה יאמרו בלי נדר נשמת כל חי עד סוף ישתבח בלי הברכה".

ספר לשכנו תדרשו (דף צ"ב) בשם מרן רבינו יעקב ישראל קנייבסקי "הסטייפלר" זצ"ל:

"מרן הקהילות יעקב היה נוהג וכן היה מייעץ לאחרים העצה של ר' העשיל (רבו של הש"ך) שבעת צרה ל"ע יקבלו על עצמם ב' דברים אלו (בלי נדר): א). ליתן צדקה. ב). שכשיצאו לרווחה לומר נשמת כל חי עד סוף ישתבח בלי החתימה של הברכה".

ספר תורה יבקשו מפיהו (דף 275) על רבינו הגאון ר' שמעון שקאפ זצ"ל:

"סיפר הגאון ר' ישראל גוסטמאן בעל "קונטרסי השיעורים": כשהגיע זמני להתייצב בצבא הפולני חששנו מאוד, ונכנסנו לרבינו ליטול ברכתו ולהתייעץ עמו מה לעשות בכדי שלא יגייסונו, לבד כל ההשתדלויות שכבר עשינו. ורבינו ייעץ לנו לומר תפילת נשמת כל חי בכוונה ובזה להנצל. וכך הוה, שניצלתי בנס, שבדיוק הנציג שקבלני הכיר את אבי ונטה לי חסד משום מעשה שהיה, ושחררני, ומאז אנכי ממליץ בכל עת צרה לומר נשמת".

ספר יסוד ושורש העבודה (במבוא דף מ', וכן בספר שימוש חכמים ( דף נ"ב ונ"ג) בשם הג"ר שניאור קוטלר זצ"ל) על רבינו אלכסנדר זיסקינד זצ"ל:

"ועוד יסופר: פעם אחת הגיע הלך עני בימי החורף הקשים להוראדנה, ומרוב טלטול הדרך במזג האויר הקשה נפל קפוא מקור, והביאוהו לבית המדרש בהוראדנה בכדי להשיב את נפשו. רבינו נענה ואמר: מה לכם לבקש הרבה תחבולות, שיאמר נשמת ועל ידי כך יתחמם ויתרפא מיד. (וראה שער השמיני (פרק ח') שרבינו מפליג בגודל מעלת אמירת נשמת)".

ספר מאורות הגדולים (דף שי"ח אות קנ"ה) על מרן רבינו החפץ חיים:

הוא ["החפץ חיים"] היה רגיל על משכבו בלילות להודות לה' על הטובות שגמל איתו, והיה הולך ומונה את כל פרטי חסדיו שהטיב עמו במשך כל ימי חייו, שעזר לו ביתמותו, שסייע בידו ללמוד תורה ולחבר ספרים, שנתן לו חתנים טובים וכו'. כן מספר ר' יחזקאל אברמסקי זצ"ל שבימי צעירותו נזדמן לו ללון בעיר אחת באיזה מלון. והנה בבקר השכם הופתע לשמוע דרך הקיר מהחדר שבשכנותו קול יהודי האומר תפילת נשמת במתיקות רבה, ומתרגם באידיש מילה במילה את כל ההודאות והתשבחות בהתלהבות גדולה ובבכיות, עד שהזדעזע כולו, למחרת נודע לו שבחדר הלז התאכסן ר' ישראל מאיר והוא נהג כדרכו בלילות להביע הודאות לפני ה'".

ספר זכות יצחק (ח"א דף רפ"א) להגרי"ח סופר שליט"א:

"והשתא דאתינן להכי יובן פשר מנהג חסידי בית א-ל, דלכן ביום הושענא רבה דהוא יומא דדינא, בעת החתימה האחרונה ומסירת הפתקין, אומרים בקשה זו של נשמת ומקבלים עליהם לומר עוד הפעם "נשמת", וזו סגולה יקרה להצלה".

ספר תשובות והנהגות (חלק ה' יו"ד סימן ר"ג דף קצ"ה) להרה"ג משה שטרנבוך שליט"א:

"וסגולה נפלאה לקבל על עצמו בליל טבילה, שאם יעזור הקב"ה ותיפקד יאמר נשמת כולו בכוונה ושמחה", ע"כ.

מקורות נוספים לסגולת "נשמת כל חי"

ספר מכתם לדוד (או"ח סימן י"ג) לר' דוד פרדו זצ"ל מביא עניין סגולת אמירת "נשמת כל חי".

סידור רבי אלעזר מגרמייזא (ח"ב חלק סודות התפילה עמ' תצ"ז) כתב "חסידים אומרים נשמת כל יום". וכתב רי"ל קלירס שליט"א (המעיין תשנ"ז) "מסורת עתיקה הייתה שאנשי כנסת הגדולה תקנו לומר "נשמת" בכל יום".

ספר שולחן ערוך המקוצר (סימן קל"ט אות כ"ב) להרה"ג יצחק ראצבי שליט"א מביא מענין סגולת "נשמת כל חי", וכן בחלק ו' מביא עדות על אדם שנושע בימינו בזכות שקבל על עצמו אמירת "נשמת כל חי" לאחר שיוושע.

ספר שמוש חכמים (דף נ"ב ונ"ג, אשר הוגה על ידי רבי חיים קנייבסקי שליט"א) להרב אשר ברגמן שליט"א נכדו של הרה"ג אלעזר מ. שך זצ"ל: עיין שם שהביא בשם הרב שניאור קוטלר זצ"ל שהביא מענין סגולת אמירת ה"נשמת".

ספר שערים בתפילת (שער רינה עמוד ז' בהגהה) להרה"ג שמשון פינקוס זצ"ל מדבר מעניין חשיבות ההודאה והלל בעת הצרה דווקא שאז נפתחים שערי השפע. ומביא מעשה בשנת בצורת שלא ירדו גשמים וגזרו תעניות ולא הועילו, ורק לאחר שעשו סעודה ושרו ושבחו בשמחה אז ירדו גשמים, כמו שנאמר (תהלים ס"ח ד'): "וצדיקים ישמחו יעלצו לפני אלקים וישישו בשמחה".

ספר עבודת הקדש (יוסף בסדר סימן ד מובא נוסח הודאה לקב"ה על נס ב "נשמת") להרב חיד"א זצ"ל

ספר סגולות ישראל (מערכת צ' צרה) כתב מעניין ה"נשמת", וכן בספר הנ"ל (במערכת ח' חולה) מובא מעניין סעודה לכבוד הושע בן בארי, עיין שם.

ספר וזאת ליהודה על הרה"ג יהודה צדקה זצ"ל (עמוד 91) מביא מעניין חשיבות ה"נשמת".

ספר שפתי צדיקים על הרב סלמאן מוצפי זצ"ל (עמוד קי"ח א') כתב: "כשאדם יוצא לדרכו, יקבל עליו לומר "נשמת כל חי" כאשר יגיע למקומו בשלום".

סידור איש מצליח להרה"ג מאיר מאזוז שליט"א בפירוש "שלמות הלב" בתפילת שחרית של שבת מדבר מחשיבות וסגולת אמירת "נשמת כל חי".

ספר צידה לדרך (ענין שמירת הדרך דף ל"ז הוצאת שובי נפשי) בענין היוצא לדרך שיקבל עליו לומר נשמת שיחזור בשלום, עיין שם.

רשות לנשמת למה"ר שלמה בן יעקב זצוק"ל (חי לפני כמאה וחמשים שנה).

אודה י"י מאד ובתוך רבים אהללנו, ובחן שפתי אגדלנו, ומשירי אהודנו, כי הוא אדון לכל חי: ברום עולם בערבות מושבו, והשמים ושמי השמים וכל צבאם מרכבו, והם לפניו כאין מאפס ותוהו נחשבו לו, והוא לעולמים חי: שמש וירח מאור הדרו מאירים, ומזהירים לארץ ולדרים, לשמו משבחים ומהדרים ומפארים, וכל הברואים וגם היצורים, עדיו ועבדיו כי הוא בראם ובידו נפש כל חי: הוא אחד ואין שני בכל מקום הוא שם, גולל אור מפני חשך והיום והלילה להפרישם, יצר מלאכים לשרתו והוא עיקרם ושרשם, והוא מקור הברכות ונשמה לכל חי: והוא נטה שמים בחכמה, ותולה ארץ על בלימה, ומשברי הים וגליו סגר עליהם כאין חומה, לו כל ברך תכרע מהלל בפה כל חי: והוא קדמון לכל קדמון, והוא ראשון והוא אחרון, והוא בעל הרחמים והרצון, ובטובו ורחמיו משביח לכל חי: קצרו הלבבות מרוממותו, ונלאו הלשונות מלספר גבורתו, עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו, מי בא עד תכונתו, מי שבע תמונתו, והוא נעלם מכל חי: יען לשוני אמרתיך, קדשתך ועצמותיך, כפי כחי לא לפי תהלתיך, מה רבו מעשיך י"י מאד עמקו מחשבותיך, על כן יודוך פעולים ויאמרו נשמת כל חי: ואומר נשמת וכו'

הסכם לקבלת סגולת "נשמת כל חי"

הסבר לקבלת "הסכם"  "נשמת כל חי" לישועות

ודאי שהאדם נזקק לישועה, עליו לעשות תשובה ולהשתדל לקבל על עצמו קבלות טובות בלי נדר, שעל ידי שינוי מעשיו ובהללו להשי"ת יזכה בס"ד לישועה. ראינו לנכון לציין כאן כמה עניינים המסוגלים לזה, ונוכחנו זאת מתוך ניסיון ממש.

יתן קודם צדקה ויקבל עליו קבלה "בלי נדר" (רצוי לירשום ב"פתק" את מה שמתחייב וכו' ) ויגיד בפיו שמקבל עליו שכאשר יזכה לישועה, ישתדל בסמוך לישועתו:

1). לומר תפילת "נשמת כל חי". בינו לבין הקב"ה (פעם אחת לאחר הישועה) (ואם יוכל לקבל על עצמו בלי נדר לומר "נשמת כל חי" בפני עשרה אנשים לפחות, בקול תודה וזימרה,שיש בזה כח גדול בפני עשרה, והרבה נצולו ובדוק ומנוסה! – (אך לא חייבים).

ואם ירצה להוסיף עוד קבלות טובות בלי נדר (שיכולים רק להועיל ולזרז הישועה)

2). יתן כיבוד (מזונות) ושתיה וכו' (לעשרה אנשים לפחות), או אם יוכל לקבל עליו בלי נדר לעשות סעודה – (לעשרה אנשים לפחות) בבחינת "סעדני ואושעה".

3). יתן לצדקה. לאחר הישועה.

4). להדליק נר. לכבוד רבי מאיר בעל הנס – או להדליק נרות לע"נ נשמת הצדיקים.

5). ללמוד משנה. או לקרוא "מזמור לתודה" (תהילים ק').

נשמת כל חי בניגון נפלא - ארז יחיאל

נשמת כל חי - סגולה ללידה קלה

סגולה לאשה שתאמר אני מקבלת על עצמי בלי נדר לאחר הלידה שתעבור עלי לחיים טובים ולשלום ובבריאות איתנה לי ולעוברי אומר לפניך נשמת כל חי (ואין חיוב בפני עשרה) נִשְׁמַת כָּל חַי תְּבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ יי' אֱלֹוהֵינוּ וְרוּחַ כָּל בָּשָׂר תְּפָאֵר וּתְרוֹמֵם זִכְרְךָ מַלְכֵּנוּ תָּמִיד

מתוך הספר טהרה הריון ולידה כהלכה (כל הזכויות שמורות)

נשמת - כנגד נשמה יתירה של שבת

מתפללים בשבת בנעימה, ויאמרו ''נשמת כל חי'' בניגון, שהוא כנגד הנשמה היתירה שבאה לאדם בשבת כפי מעשיו, ויכוונו להודות לה' יתברך על כל נסיו, נפלאותיו וטובותיו, והשגחתו הפרטית עלינו על כל צעד ושעל. (שבת ב תכ)

מתוך הספר השבת בהלכה ובאגדה (כל הזכויות שמורות)

הצל לקוחים למות ראשי תיבות הלל. רמז שיש לו לאדם שניצול מן המיתה לקרא הלל - דהיינו נשמת כל חי, להודות להשי"ת שניצול מן המיתה, וראה להרב פתחי תשובה ז"ל יורה דעה (סימן ריז ס"ק טז) שכתב, וזה לשונו: וכתב בסולת בלולה מדברי הזוהר ושל"ה מי שנעשה לו נס טוב וראוי שבו ביום יתבודד בכל שנה להודות ולשמוח ולספר קצת מהנס והביאו במחזיק ברכה וכן אני ראיתי בשיטת ר"ה להרמב"ם בסופו ואיתא שם שהרמב"ם קיבל עליו להתבודד ביום הצרה בכל שנה וביום שלאחריו לשמוח ולשון זה הביאו בס' חרדים וכיוצא בזה נמצא שעשה הגאון בעל תוי"ט ועוד גדולים כאשר יצאו מצרה לרווחה. עכ"ל. וראה עוד להרב משנה ברורה ז"ל (סימן ריח ס"ק לב) כתבו האחרונים מי שנעשה לו נס יש לו להפריש לצדקה כפי השגת ידו ויחלק ללומדי תורה ויאמר הריני נותן זה לצדקה ויהי רצון שיהא נחשב במקום תודה שהייתי חייב בזמן המקדש וראוי לומר פרשת תודה. וטוב וראוי לו לתקן איזה צרכי רבים בעיר ובכל שנה ביום הזה יתבודד להודות לה' יתברך ולשמוח ולספר חסדו. עכ"ל. וראה עוד לגאון עוזנו רבינו יוסף חיים ז"ל, בספרו בן איש חי (שנה שניה פרשת תולדות הלכה ג) שכתב, וזה לשונו: שבח זה דנשמת כל חי, הוא יקר ומעולה מאד, וצריך לאומרו בנעימה, והוא מסוגל על כל צרה שאדם עומד בה, שידור נדר לומר אחר הצלתו מהצרה שבח זה של נשמת כל חי ויועיל לו, וכמו שכתוב בשם רבי יהודה החסיד. עכ"ל. וראה עוד להגאון רבי שלמה גאנצפריד ז"ל בספרו קיצור שולחן ערוך (סימן סא סעיף ג) שכתב, וזה לשונו: מי שנעשה לו נס, יש לו להפריש לצדקה ממון כפי השגת ידו, ויחלק ללומדי תורה ויאמר: הריני נותן מעות אלו לצדקה, ויהי רצון שיהא נחשב כאלו הקרבתי תודה (ועיין סדר אמירת קרבן תודה בספר חיי אדם סוף חלק ראשון), וטוב וראוי לו לתקן איזה צרכי רבים בעיר, ובכל שנה ביום הזה יתבודד להודות לה' יתברך שמו ולספר את הנס. ובזכות שמספר את הנס הקב"ה יעשה לו עוד נסים ונפלאות, וכמו שכתב, רבינו אליעזר פאפו ז"ל בספרו פלא יועץ (ערך נפלאות) וזה לשונו:… הזוכר נפלאותיו יתברך בעבור זה ניצול מצרה. ואמרו בשוחר טוב (מזמור ע) לא גאל הקב"ה את ישראל ולא עשה עמהם נסים, אלא בשביל שהיו מזכירין נפלאותיו. אמר דוד, אם כן אני מזכיר ותצילני. עד כאן דברי רז"ל, הביאו בספר דבש לפי (מערכת נ אות ה) עיין שם.

כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יוסף כהן שליט''א
יוסף לקח - משלי

אין אנחנו מספיקין להודות
בתפילת שחרית בשבת, אנחנו אומרים בתפילה "נשמת כל חי תברך את שמך, ואילו פינו מלא שירה כים ולשוננו רינה כהמון גליו, ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע, ועינינו מאירות כשמש וכירח, וידינו פרושות כנשרי שמים, ורגלינו קלות כאילות, אין אנחנו מספיקין להודות לך ה' אלקינו ולברך את שמך מלכנו על אחת מאלף אלפי אלפים ורוב רבי רבבות פעמים הטובות נסים ונפלאות שעשית עמנו".
ונשאלת השאלה האם זה לא הגזמה לומר "על אחת מאלף אלפי אלפים ורוב רבי רבבות"? האם אכן עד כדי כך שגם אם נודה להקב"ה מליארד פעם, זה עוד יחשב מספר קטן?! אלא האמת שאכן זה לא מספר קטן, ובכל זאת לא יצאנו ידי חובה בהודאה שלמה.
והביאור לכך הוא: האם האדם יודע כמה כדוריות לבנות יש בדם שלו? התשובה היא לא, וכמה עוד חומרים אחרים יש בגוף שאני בעצמי לא יודע עליהם וגם גדולי הרופאים לא יודעים אותם מכיוון שזו נוסחה רוחנית ולכן אף אחד לא יודע "כי הדם הוא הנפש" והפירוש הוא אומרים חז"ל: הדם קשור לנפש, יש באדם דברים נסתרים שאנחנו לא יודעים אותם, וגם גדולי הרופאים לא יודעים אותם, אנחנו רואים רק את הסוף שבכל דבר.
לדוגמא, יש לאדם מספר של אחד עשרה מליון כדוריות לבנות ויותר מזה, אבל לא אחד עשרה מליון כדוריות לבנות בלבד ושכאן מסתיים המספר, אלא מליון, פסיק אלפים, פסיק מאות, פסיק עשרות, פסיק עד היחידות, כי המספר נגמר ביחידות, רק בגלל שאנחנו לא יודעים את מספר היחידות לכן אנחנו אומרים בגדול אחד עשרה מליון כי היחידות לא משמעותי בשבילנו, אבל באמת המספר היחידי הוא בדווקא, כי האם אתה יכול לשכפל את אותה כדורית דם, לא נדבר על ליצר אלא אפילו לשכפל, מי שטוען שהוא יכול ליצר אפילו כדורית דם אחת הוא משוגע לגמרי, מדברים היום על שיכפול, שיכולים לשכפל, אני אומר לכם או ששקר בדבר, או שזה לא באותה איכות. ולכן המספר האמיתי מסתיים ביחידות, כי כל כדורית מתוכננת. והראיה, שאף אחד לא יכול לשכפל אותה, ופירושו של דבר שזה יצור אלוקי שאי אפשר לשכפל אותו ואי אפשר להבין אותו.
אפשר להגיד מה הגודל של כדורית אדומה זה פחות מראש של סיכה, יש בגוף האדם אחד עשרה מליון כדוריות אדומות, וזה לא בכל הגוף רק בורידים של האדם, והנפח של הורידים הוא כמו חמש כוסות ואולי עשר כוסות, כמה ראשי סיכה אפשר להכניס בעשר כוסות? מיליון גם לא בטוח, אבל לא נראה שאפשר יותר ממיליון, היום גילו שמדובר על יותר משלושים מיליון כדוריות בגוף האדם, והגודל שלהם לא ידוע, ראש של סיכה זה ענק בשבילם. וכל מה שאמרנו היה מובן אם האדם היה מורכב רק מכדוריות, מפני שאז הייתי מחבר את כל השטח של הורידים, ואז היה לי קנה מידה לדעת מה הגודל של כדורית אדומה, אבל באדם יש גם הרבה מים, ועוד כל מיני חומרים, ובתוך כל גוף האדם שמכיל את כל זה יש גם כדוריות. וכלומר אנחנו מדברים בעצם רק על חלק מהגוף ומהמיעוט שבו, ובמיעוט הזה יש כשלושים מליון כדוריות, אז מה הגודל של כל כדורית אדומה אחת לא ידוע, את הכדוריות האדומות אפשר לראות אולי רק במיקרוסקופ.
כל אדם ואדם הוא מתוכנן והוא יצור אלקי שמקבל חיים מהקב"ה בכל רגע, לכל אדם יש השפעה של חיים יש מאין בכל רגע, וכל זה זה רק אחד מיני אלף, כי הרי האדם הוא יצור אלקי, עומק היצירה ששמה אדם הוא אין סוף, אם נתחיל לדבר על האדם לא נגמור, ועל זה צריך להודות, על עצם החיים "למענך אלוקים חיים". נאמר בפסוק "מונה מספר לכוכבים", ולכאורה למה ה' מונה דווקא את הכוכבים, הרי גם לכדוריות הדם יש מספר כמו שאמרנו, וגם לחול יש מספר, לכל דבר יש מספר, אז מה העניין לספור דווקא את הכוכבים? ויותר מזה, שה' מונה מספר לכינים או לחיידקים זה יותר פלא, כי הם בריות קטנות מאד, אז מה הענין לספור דווקא את הכוכבים? וליתר דיוק, הקב"ה סופר ויודע כל דבר, כמו שרואים בגמרא "תנא אורך מחנהו, ארבע מאות פרסי, רחב צואר סוסיו ארבעים פרסי, סך מחנהו מאתים וששים ריבוא אלפים, חסר חד", כלומר חיל סנחריב היה מאה ושמונים וחמישה אלף ראשי גיסות, והמספר שלו יוצא בגמרא בלי התיקון של מסורת הש"ס, מאתים שישים מילירד, ואומר אביי, חסר אחד, ואמרו ליה יתירא אחת כלומר, כל חיל סנחריב מנה מאתים שישים מליון (או מליארד) בדיוק ומחלוקת בגמרא אם אחד יותר או אחד פחות. ולכאורה, מה הנפקא מינה ומה זה משנה אם חסר אחד או יתר אחד? אלא הגמרא באה להגיד לנו שזה לא סתם מספר גדול בעלמא, אלא מדויק, זה בדווקא, שלא שנחשוב שסנחריב זה סתם סיפור בעלמא, אלא מדויק, ולכן יש על זה נפקא מינה חסר אחד או יתר אחד, להראות שהכל בדווקא.
ונחזור לשאלה מדוע דווקא את הכוכבים הקב"ה מונה וסופר, והרי גם לחיידקים, ולחול הים, או לצדפים שבים לכולם יש מספר? אלא הפסוק אומר מיד "לכולם שמות יקרא", בכל דבר יש מספר מדויק, עד לאחד. לדוגמא, בעץ הזה יש מספר עלים בדווקא, המהרי"ל דיסקין היה יודע כמה עלים יש בעץ, כלומר, המהרי"ל היה יודע מה התיקון של העץ, ועל ידי זה הוא היה יודע כמה עלים יש בו. (ומסופר על רבי יונתן אייבשיץ, שאמרו לו שיכתוב "עם ישראל חי וקיים לעולמי עד", מספר רב של פעמים כמספר היהודים שהיו אז, מי יכול להבין את זה) ולכן אם יש בעץ מסוים ככה וככה עלים וזה בדווקא, למרות שאין הבדל בין עלה אחד לשני יש פה עניין של כמות, גם מסתבר שיש סיבה מדוע העלה הזה למטה והעלה הזה למעלה, אבל אין הבדל מהותי בין העלים. ואותו הדבר הוא בחידקים, לכל חידק יש מספר מיוחד אבל אין הבדל מהותי בין חידק לחידק. אבל מונה מספר לכוכבים זהו דבר מיוחד, הקב"ה ברא מספר כל כך גדול של כוכבים ולכולם ה' נתן מספר, למה? בשביל שלא נגיד שזה מספר במקרה שלא נגיד שיכול להיות גם פחות אחד או יותר אחד, אלא זה בדווקא. לדוגמא, בגלקסיה שלנו יש שלושים מליארד כוכבי קרח, וכל כוכב שיש שם, הוא יותר גדול מכדור הארץ, אפילו אם פעם אחת במשך הששת אלפים שנה יהיה שינוי תנועה מסוים, מיד כל העולם יקפא! והנה אנחנו לא חושבים כך בפשיטות ואם היה חסר כוכב בגלקסיה, זה לא היה מזיז לי כלום, מצידי שלא יהיו שם כוכבים בכלל, אבל האמת הפשט הפשוט הוא שכל כוכב הוא יצירה אלקית והוא חייב להיות כי ה' "מונה מספר לכוכבים", לנו זה נראה כדבר מצחיק אבל בגמרא יש על זה מחלוקת, למה? כי זו תורה! זה בדווקא, וזה "מונה מספר לכוכבים, לכולם שמות יקרא", כלומר, המספר האין סופי הזה, הוא בדווקא, הוא נצרך לעולם, אם יחסר כוכב אחד, העולם יהיה שונה, כי כל העולם הוא מקשה אחת, כל כוכב הוא בדווקא "לכולם שמות יקרא".
להגיד "בנשמת כל חי" "אין אנחנו מספיקין להודות על אחת מאלף אלפי אלפים" וכו', זה בכלל לא חידוש, מפני שתודה אפשר לומר רק על מה שמקבלים יש מיש, ואילו מה' מקבלים בכל רגע מתנה חדשה יש מאין ולכן על מה אתה יכול להודות?! על שה' נתן לך חיים?! הרי עכשיו ברגע זה ה' נותן לך שוב חיים, אי אפשר להודות, כי על מה שאתה בא להודות אתה צריך להודות שוב. כלומר: האדם מתחדש בכל שניה מחדש, ולכן אי אפשר להודות וזה "כל הנשמה תהלל- יה", ודרשו חז"ל "על כל נשימה ונשימה". ולכן "אין אנחנו מספיקין להודות", כי עד שניתן תודה על נשימה אחת, נתחייב לומר תודה שוב.
וכדוריות הדם שהזכרנו, הם רק פרט קטן, עוד לא דיברנו על מערכת העצבים, על העין ועל שאר האיברים, ועל זה אנחנו מודים להקב"ה בכל יום כמה וכמה פעמים במאה ברכות, בתפילות, ובשמונה עשרה, ובפרט במודים אנחנו לך וכו', ולרכז את כל ההודאות האלה בכל כך קצת מילים, רק אנשי כנסת הגדולה יכולים. כלומר: לרכז כל כך הרבה דברים בכמה מילים, זה אפשרי רק לאנשי כנסת הגדולה, כי בכל מילה יש כוונות, וגימטריאות וכו' וכו', כל מילה היא בכוונה מיוחדת, רק אנשי כנה"ג יכלו לתקן זאת, ועל כל הדברים האלה, אנחנו מודים ב"נשמת כל חי".
מסופר על אחד הצדיקים, שלאחר שהיתה לו עליית נשמה, אמר שהוא לא רצה לרדת שוב לעולם הזה, אבל כשהוא נזכר שהוא צריך לומר "נשמת כל חי" בשבת אז הוא רצה שוב לחזור לעולם הזה, ואמר אותו צדיק על "נשמת כל חי" אני לא יכול לוותר. אבל אנחנו, לכל הפחות שלא נישן בזמן שאומרים "נשמת כל חי". אם נזכה לזה, זה כבר יהיה טוב, והלוואי שנגיד רק את המילים.
לגדולי ישראל היו הרבה כוונות ב"נשמת כל חי". "נשמת כל חי" זו ההכנה לשמונה עשרה, כמו שכתוב בכוונות הרש"ש שמקבלים שם נפש דשבת, לפי הכוונות יש שם עליית עולמות, וזו ההכנה לשמונה עשרה.
ולהודות להקב"ה זה אמור להיות מובן מאליו שצריך, כי הרי תראה איך שאתה מודה לחבר שעזר והביא לך משהו, ומה שהחבר הביא לך זה רק יש מיש, ואילו הקב"ה מביא לך כל רגע מתנה חדשה, יש מאין, אם כן איך צריך להודות לו. ועוד יותר מזה, האדם שעזר לך ונתן לך דבר מסוים הוא רק שליח של בורא עולם, ולכן לכאורה לא מובן מה שאומרים בשמונה עשרה "הטוב שמך ולך נאה להודות", נראה כאילו יש פה שני גופים חס ושלום, "הטוב שמך" גוף אחד, "ולך נאה להודות" גוף שני, הנוסח לכאורה היה צריך להיות, "הטוב שמך ונאה להודות לך", וכך גם נהוג בעולם, לומר לאדם שמביא לך דבר מסוים: "אתה אדם טוב ונאה להודות לך", אלא זה בא לאפוקי מישהו אחר, זה בא להוציא את הטעות לחשוב שאדם אחר עזר לי בלעדי ה' חס ושלום, והעניין הוא שגם מה שאני מקבל ממישהו ואני חושב שהוא הביא לי את זה, אני משייך את זה להקב"ה ומודה לו, מפני שאני מבין שהאדם הוא רק שליח, וזה "הטוב שמך ולך נאה להודות" על הכל, גם מה שאני חושב שאולי זה מישהו אחר הביא לי, אני מודה להקב"ה, כי אני מבין שהחבר הוא רק שליח, וזה "הטוב שמך לך נאה להודות" לאפוקי כל העולם, והודאה זו להקב"ה בלבד, פותחת כבר ב"מודים אנחנו לך", ומסתיימת ב"ולך נאה להודות" שאנחנו יודעים שכל מה שמקבלים זה רק מהקב"ה בלבד.
ובפרט צריך להתחזק לבוא בזמן לתפילה, כאשר אדם מגיע בזמן לתפילה, זה מראה שהאדם רוצה להתפלל, והאמת היא, שגם אם האדם רוצה להתפלל, צריך זכות גדולה בשביל להתפלל.
כמו שמסופר על הרבי מללוב זצ"ל, שהיה בירושלים לפני כמאה שנה, הוא היה מתפלל ערבית בכותל, והיו שם ערבים, יום אחד הרב האריך מאוד בתפילה, השמש התחיל לדחוק ברב שיסיים, כי מסוכן ויש ערבים, כאשר הרב סיים את תפילתו, אמר לו "אתה חושב שאני יוצא מתי שאני רוצה לצאת אני יוצא מתי שהכותל נותן לי רשות לצאת". והמהרי"ל דיסקין שהיה בירושלים לפני מאה ועשרים שנה הוא לא היה בכותל המערבי, פעם אחת אמרו לו שיש חולה מסוכן ויש מנין אנשים וחייבים ללכת לכותל להתפלל על החולה, כשהגיע המהרי"ל לשני רחובות מהכותל, ראו התלמידים שזה ממש סכנת נפשות להמשיך לכותל, מרוב התרגשות של הרב עד כדי עילפון, והחזירו את הרב בחזרה לביתו, ושוב המהרי"ל לא הגיע יותר לכותל. והרב קוק זצ"ל, שהגיע לארץ, הגיעו לקבל את פניו הרבה גדולי תורה, והרב קוק לא דיבר איתם כלום, אלא הלך קודם לכותל, הוא לא היה מסוגל לדבר לפני שהוא הגיע לכותל, ומסופר שכמה רחובות לפני הכותל חוורו פניו כשלג מרוב התרגשות, וכל זה בלי לראות את הכותל המערבי, אלה הם חיים אחרים לגמרי, אלו הם החיים של גדולי ישראל, אבל לגבינו זו זכות שאדם אומר 'אני רוצה להתפלל'.
הבדיקה שאכן האדם רוצה להתפלל אם הוא בא בזמן לתפילה, שאדם בא בזמן לתפילה זה אומר שהוא רוצה, זה לא אומר שהוא יצליח, כי יש הרבה סיטרא שמפריעה, כגון: אם יש לאדם עוונות שעבר אתמול, או שלשום, זה מעכב את התשובה, ומעכב את התפילה, או שיש עליו גזירה של הסתר פנים משום כל מיני תיקונים, או שהוא לוקח את עוונות הדור עליו.
מן הסתם אצלנו זו לא תפילה, כמו שאומר הרמח"ל במסילת ישרים: דוד המלך אמר "ואנכי תולעת ולא איש", דוד המלך אמר שמכיון שהוא בעצם ילוד אישה הוא לא יכול, אבל אנחנו גם בלי זה כי יש בנו עוונות, זה דומה לאדם שמחזיק דלי מלא שופכים, אותו אדם מכסה את הדלי, וחושב שלא רואים את תכולת הדלי, והאמת היא, שכל המלאכים רואים את זה, ואלה הם העוונות שלנו, כל עבירה שעושים, מסובבים את האדם מלאכים רעים, ושדים, רח"ל, וכל זה מחכה במקום שמחכה, וזה מקרין לעולם הזה, ולכן קשה לכוין בתפילה, אבל לכל הפחות להגיד "אני רוצה להתפלל", אמנם לא ידוע אם האדם יצליח להתפלל, אבל העיקר הוא הרצון, ברור שאדם שהולך לישון מתוך דברים בטלים הוא לא יקום לנץ, אחר כך הוא ישאל: למה לא קמתי? התשובה היא מה עשית לפני שהלכת לישון, המצב מתחיל בלילה לפני השינה. אדם רוצה להיות למעלה, זה זכות, העיקר הרצון.

כל הזכויות שמורות (c) ל הרב דב הכהן קוק שליט''א
ויצא יצחק לשוח - א
שיחות באמונה מפי הרב דב הכהן קוק שליט"א