ברכות השחר - נוסח עדות המזרח - כולל הלכות וביאורים
מודה אני
(כשיעור משנתו קודם שיטול ידיו יאמר)
מוֹדֶה אֲנִי (האשה אומרת: מודָה) לְפָנֶיךָ מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם שֶהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְחֶמְלָה, רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ:
ברכות השחר
(אחר שנטל ידיו, לפני שינגבן יגביהן ויאמר הברכה, (ואם היה ער כל הלילה – לא יברך אלא יטול בלא ברכה)
בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָֹה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אשֶר קִדְּשָנוּ בְּמִצְוֹתָיו וִצִוָּנוּ עַל נְטִילַת יָדָיִם:
מצווה להפנות (שירותים) כמה שיותר מהר, לרחוץ את פיו בבוקר, וכן לזכור את חורבן בית המקדש.
(ובכל פעם שעושה צרכיו יברך ברכת אשר יצר:)
בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָֹה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה, וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים, חֲלוּלִים חֲלוּלִים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ, שֶׁאִם יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם, אוֹ אִם יִפָּתֵח אֶחָד מֵהֶם, אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם אַפִלּוּ שָׁעָה אֶחָת. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת:
(יסמוך ברכת אלהי נצור לברכת אשר יצר)
אֱלֹהַי, נְשָׁמָה שֶׁנָּתַתָּ בִּי טְהוֹרָה. אַתָּה בְרָאתָהּ, אַתָּה יְצַרְתָּהּ, אַתָּה נְפַחְתָּהּ בִּי, וְאַתָּה מְשַׁמְּרָהּ בְּקִרְבִּי, וְאַתָּה עָתִיד לִטְּלָהּ מִמֶּנִּי, וּלְהַחֲזִירָהּ בִּי לֶעָתִיד לָבוֹא. כָּל זְמַן שֶׁהַנְּשָׁמָה בְּקִרְבִּי מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי. רִבּוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים אֲדוֹן כָּל הַנְּשָׁמוֹת. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, הַמַּחֲזִיר נְשָׁמוֹת לִפְגָרִים מֵתִים:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. הַנוֹתֵן לַשֶּׂכְוִי בִינָה לְהַבְחִין בֵּין יוֹם וּבֵין לָיְלָה:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. פּוֹקֵחַ עִוְרִים:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. מַתִּיר אֲסוּרִים:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. זוֹקֵף כְּפוּפִים:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. מַלְבִּישׁ עֲרֻמִּים:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. רוֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. הַמֵּכִין מִצְעֲדֵי גָבֶר:
(בתשעה באב וביום הכיפורים, אין אומרים ברכת "שעשה לי כל צרכי")
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁעָשָׂה לִי כָּל צְרָכָי:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. אוֹזֵר יִשְׂרָאֵל בִּגְבוּרָה:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. עוֹטֵר יִשְׂרָאֵל בְּתִפְאָרָה:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי: (האשה אומרת: גּוֹיה)
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁלֹּא עָשַׂנִי עָבֶד: (האשה אומרת: שִפְחָה)
(האיש מברך)
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁלֹּא עָשַׂנִי אִשָּׁה:
(האשה מברכת ללא שם ומלכות)
בָּרוּךְ שֶׁעָשַׂנִי כִּרְצוֹנוֹ:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. הַמַּעֲבִיר חֶבְלֵי שֵׁנָה מֵעֵינָי וּתְנוּמָה מֵעַפְעַפָּי. וִיהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְהֹוָה, אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שְתַרְגִילֵינִי בְּתוֹרָתֶךְ, וְתַדְבִּיקֵנִי בְּמִצְוֹתֶיךָ, וְאֶל תְּבִיאֵנִי לִידֵי חֵטְא, וְלֹא לִידֵי עֲוֹן, וְלֹא לִידֵי נִיסָיוֹן, וְלֹא לִידֵי בִזָּיוֹן, וְתַרְחִיקֵנִי מִיֵּצֶר הָרָע, וְתַדְבִּיקֵנִי בְּיֵצֶר הַטּוֹב, וְכוֹף אֶת יִצְרִי לְהִשְׁתַּעְבֶּד לָּךְ, וּתְנֵנִי הַיּוֹם וּבְכָל יוֹם לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים בְּעֵינֶיךָ וּבְעֵינֵי כָּל רוֹאַי, וְגָמְלֵנִי חֲסָדִים טוֹבִים. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל:
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה, אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתַּצִּילֵנִי הַיּוֹם וּבְכָל יוֹם וְיוֹם, מֵעַזֵּי פָּנִים, וּמֵעַזּוּת פָּנִים, מֵאָדָם רָע, מִיֵּצֶר רָע, מְחַבֵר רָע, מִשָּׁכֵן רָע, מִפֶּגַע רָע, מֵעַיִן הָרָע, וּמִלָּשׁון הָרָע, מִדִּין קָשֶׁה, וּמִבַּעַל דִּין קָשֶׁה, בֵּין שֶׁהוּא בֶּן בְּרִית, וּבֵין שֶׁאֵינוֹ בֶּן בְּרִית:
ברכות התורה
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל דִּבְרֵי תוֹרָה:
וְהַעֲרֵב נָא, יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְנָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה נוֹתֵן הַתּוֹרָה:
וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם. יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה וְיִשְׁמְרֶךָ. יָאֵר יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ. יִשָּׂא יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם. וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרְכֵם:
טוב ונכון לומר לאחר ברכות השחר את המשנה הראשונה והשניה במסכת אבות כדי לצאת ידי חובת כל הדעות:
משה קיבל תורה מסיניי, ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. והן אמרו שלושה דברים: היו מתונים בדין, והעמידו תלמידים הרבה, ועשו סייג לתורה. שמעון הצדיק היה משיירי אנשי כנסת הגדולה. הוא היה אומר, על שלושה דברים העולם עומד--על התורה, ועל העבודה, ועל גמילות החסדים.
טוב לומר קטע מתוך ספר יצירה (הרב מרדכי אליהו זיע"א)
עדים נאמנים שלשה הם, וכל אחד ואחד לבדו עומד, ומעידין על האל כי הוא אחד ואין לו שני. ואלו הן, עול"ם שנ"ה נפ"ש:
ביאור לברכות השחר מתוך הספר סדר היום בהלכה ובאגדה
אלוקי, נשמה שנתתי בי טהורה... - נותן שבח והודאה לה' על שברא בנו את הנשמה למטרת עבודתו יתעלה ולא להנאת גופנו. ואומר זאת קודם התפלה שהיא העבודה שבלב, כדי להורות שנבראה בשביל עבודתו. וכיון שהנשמה אינה ברשותנו אלא ברשותו, מודים אנחנו לו על שהחזירה לגופנו. (א תקטו)
הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה - מאחר והלב נקרא 'שכוי' בלשון המקרא, שנאמר (איוב לח לו): "מִי נָתַן לַשֶּׂכְוִי בִינָה", והאדם מבין בלב, על כן אנו מודים לה' יתברך על הבינה שנתן לנו, כי זהו האושר היותר גדול לאדם, להרגיש בעת יקיצתו כי דעתו צלולה ושכלו שלם בקרבו, ויכול להבחין בין היום ללילה. ומפני שגם התרנגול מבין בעת התחלת היום, ובלשון עָרָב קוראים לתרנגול 'שכוי', תקנו ברכה זו כששומע את קול התרנגול. אבל גם אם לא שמע את קולו, מברך.
פוקח עיורים - נכון שהתרגלנו שעינינו רואות תמיד ברוך ה', אך בודאי שאין זו סיבה למעט בהכרת הטוב, ומאחר שכשהאדם ישן הוא אינו רואה, לכך מודים אנו לה' שפקח את עינינו, ובזה מביעים את תודתנו על ראייתנו כל היום.
מתיר אסורים - מודה לה' שיושב על המטה ומותח את עצמותיו ומניע את אבריו, שהיו כל הלילה כאסורים וכפותים.
זוקף כפופים - היתה קומתו כפופה כל הלילה, ועתה יכול לזקוף קומתו ולעמוד.
מלביש ערומים - מודים אנחנו לה' על המלבושים שֶׁמְּזַמֵּן לנו בכל עת, בגדי חורף בחורף, בגדי קיץ בקיץ, בגדי שבת, בגדי חול וכיוצא.
הנותן ליעף כח - תודה לה' שאנחנו מפקידים נשמתנו בידו כשהיא עייפה מעבודת היום, ומחזירה לנו בבוקר שקטה, רגועה ושלוה. וכמו שאמרו במדרש תהלים (כה): אמר רבי אלכסנדרי: בשר ודם מפקידים בידו כלים חדשים, ושוהים אצלו, והוא מחזירם בלויים וישנים, אבל הקב"ה מפקידים בידו בלויים ושחוקים, והוא מחזירם חדשים. תדע לך שהוא כן, שהרי הפועל הזה עושה מלאכה כל היום, ונפשו יגיעה עליו ושחוקה, וכשהוא ישן הוא מפקידה ביד הקב"ה, ולשחרית היא חוזרת לגופו בריאה חדשה, שנאמר (איכה ג כג): "חדשים לבקרים רבה אמונתך".
רוקע הארץ על המים - שוטח את האדמה על המים, שהרי הארץ נמצאת על המים, והקב"ה שוטח אותה ומייצב אותה שלא תתמוטט תחת רגלנו. ובברכה זו אנו מודים אפילו על עובדה פשוטה זו של הרגשת קרקע יציבה שאינה מתמוטטת, ובכך מנצלים כל הזדמנות, כדי לכוון את מבטנו אל יצירתו של הטבע וקיומו בדרך נס, שהארץ צפה על המים במאמרו. וכמו שאמרו חז"ל (בראשית רבתי, פרקי דר"א ד, מדרש תהלים צג): עד שלא נקוו המים אל מקום אחד, נבראו התהומות, ואלו התהומות שמתחת לארץ, שהארץ היא מרוקעת על פני המים, כאוניה שצפה בלב ים, שנאמר: "לרוקע הארץ על המים, כי לעולם חסדו".
המכין מצעדי גבר - מודה לה' על שברא בו איברים וחוליות ברגלים, המאפשרים לו לצעוד כפי רצונו.
שעשה לי כל צרכי - מודה לה' על שנתן לו נעליים לרגליו, ועל ידי זה יכול ללכת לכל צרכיו. וכן מודה הודאה כללית, על כל מה שנתן לו ה' מקטן ועד גדול.
אוזר ישראל בגבורה - אסור לברך או לומר כל דבר שבקדושה כשלבו רואה את הערוה [דהיינו שאין דבר חוצץ ומפריד בין לבו לערוה], וכשחוגר את חגורתו [או לובש מכנסים], שאז יש דבר חוצץ ביניהם, יכול לברך ולומר דבר שבקדושה. ומאחר וחציצה זו נותנת לאדם גבורה רוחנית להתגבר על יצרו הרע, מודים אנו לה' שנתן בנו גבורה ועוז להתגבר על יצרנו הרע, כי לולא ה' שעזרנו, לא היינו יכולים נגדו.
עוטר ישראל בתפארה - מודים לה' על שעיטר אותנו במעלה חשובה כזו, שלא ללכת בגילוי ראש. ומסיים 'בתפארה', על שם הפסוק (ישעיה סב ג): "וְהָיִית עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת בְּיַד ה' וּצְנִיף [לשון מצנפת העשויה לכיסוי הראש] מְלוּכָה בְּכַף אֱלֹהָיִךְ".
* רק בשתי ברכות אלו: "אוזר ישראל בגבורה" ו"עוטר ישראל בתפארה", מזכירים 'ישראל', לפי שישראל הם המצווים בהן, שלא לברך כשלבו רואה את הערוה או בגילוי ראש, כדי שיהיה מורא שמים עלינו, וכמבואר להלן.
שלא עשני גוי - [והאשה אומרת: שלא עשני גויה ] - מודים ומשבחים לה' יתברך שבראנו כחלק מהעם היהודי הנבחר מכל האומות, וקרבנו לעבודתו, לתורתו ולמצוותיו, ולא נתן אותנו להורים גויים שאינם שייכים בתורה ובמצוות כלל.
שלא עשני עבד - [והאשה אומרת: שלא עשני שפחה ] - מודים לה' שבראנו יהודים המצווים במצוות ולא בנים לעבדים כנעניים שפטורים ממצוות שזמנם קבוע, כציצית, תפילין, וכיוצא. [וכך היה מצוי בזמנם על פי התורה, שגוי הנעשה עבד ליהודי, מלים אותו לשם עבדות ומתחייב בחלק מהמצוות.] ועוד, שהעבדים מזולזלים, וחשודים על הגזל, ודומים לגויים שאין להם זכות אבות ואסורים להתחתן עם ישראל.
שלא עשני אשה - מודה האיש להקב"ה שהגם שבראו יהודי ואינו גוי ואינו עבד, יכול היה לבוראו אשה שפטורה ממצוות שזמנן קבוע, ועל זה נותן את ההודאה והשבח ששש ושמח הוא שבראו דוקא איש שחייב בכל המצוות.
האשה אומרת: ברוך שעשני כרצונו - מודה לה' שבראה כרצונו, ואף שפטרה ממצוות מסוימות, מכל מקום זו טובתה, כדי שתוכל למלאות את זכותה ותפקידה המיוחד לעזר בבניית בית נאמן בישראל, להיות מסורה לבעלה וילדיה כיאות, ולחנך את ילדיה לתורה ומצוות כדרך ישראל סבא, שאם תהיה עסוקה בכל יום בציצית ותפילין וקניית לולב ושאר מצוות, תחטיא את המטרה.
המעביר חבלי שינה מעיני ותנומה מעפעפי... וגמלני חסדים טובים - כשרוחץ את פניו בבוקר, מעביר מעיניו את עבותות השינה והתנומה. ומודה לה' יתברך על החסד הגדול שעשה עימו, שעל ידי השינה הגיע למנוחה ולמרגוע מעמלו ויגיעו. וגם כי בשינה נח גופו ומתעכל המאכל היטב. (טור ובית יוסף סימן מו, סידור "כוונת הלב")
דיני ברכות השחר מהשולחן ערוך:
הלכות ברכות השחר ושאר ברכות
--------------------------------------------------------------------------------
סימן מו - הלכות ברכות השחר ושאר ברכות
ובו ט' סעיפים
א כְּשֶׁנֵּעוֹר מִשְּׁנָתוֹ, יֹאמַר אֱלֹהַי (א) נְשָׁמָה. כְּשֶׁשּׁוֹמֵעַ קוֹל הַתַּרְנְגוֹל, יְבָרֵךְ הַנּוֹתֵן לַשֶּׂכְוִי בִּינָה. (ב) כְּשֶׁלּוֹבֵשׁ יְבָרֵךְ מַלְבִּישׁ עֲרֻמִּים. כְּשֶׁיַּנִּיחַ יָדָיו עַל (ג) עֵינָיו, יְבָרֵךְ פּוֹקֵחַ עִוְרִים. כְּשֶׁיֵּשֵׁב יְבָרֵךְ מַתִּיר אֲסוּרִים. כְּשֶׁזּוֹקֵף יְבָרֵךְ זוֹקֵף כְּפוּפִים. כְּשֶׁיַּנִּיחַ רַגְלָיו בָּאָרֶץ, יְבָרֵךְ רֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם. כְּשֶׁנּוֹעֵל מִנְעָלָיו, יְבָרֵךְ שֶׁעָשָׂה לִי כָּל צָרְכִּי. כְּשֶׁהוֹלֵךְ יְבָרֵךְ (ד) הַמֵּכִין מִצְעֲדֵי גָבֶר. כְּשֶׁחוֹגֵר חֲגוֹרוֹ, יְבָרֵךְ אוֹזֵר יִשְׂרָאֵל בִּגְבוּרָה: הגה: אוֹ לוֹבֵשׁ הָאַבְנֵט הַמַּפְסִיק בֵּין לִבּוֹ לָעֶרְוָה. (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַאֲבָ''ד) כְּשֶׁמֵּשִׂים כּוֹבַע אוֹ מִצְנֶפֶת בְּרֹאשׁוֹ, יְבָרֵךְ עוֹטֵר יִשְׂרָאֵל בְּתִפְאָרָה. כְּשֶׁיִּטֹּל יָדָיו, יְבָרֵךְ עַל נְטִילַת יָדָיִם. כְּשֶׁיִּרְחַץ פָּנָיו, יְבָרֵךְ הַמַּעֲבִיר שֵׁנָה מֵעֵינַי וְכו' וִיהִי רָצוֹן וְכו' עַד בָּרוּךְ אַתָּה ה' גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאֵין לַעֲנוֹת אָמֵן אַחַר הַמַּעֲבִיר שֵׁנָה מֵעֵינַי, עַד שֶׁיַּחְתֹּם הַגּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהַכֹּל בְּרָכָה אַחַת הִיא.
באר היטב (א) נשמה. אם בירך ברוך מחיה מתים במקום אלהי נשמה יצא. פר''ח: (ב) כשלובש. ל''ד שישן ערום אלא כיון שלובש מלבוש העליון שעליו מברך ברכה זו. פר''ח: (ג) עיניו. פי' ע''י מפה דאסור להניח ידיו על עיניו קודם נטילה כמ''ש סי' ד': (ד) המכין. ומנהגינו אשר הכין:
ב עַכְשָׁו מִפְּנֵי שֶׁאֵין הַיָּדַיִם נְקִיּוֹת, וְגַם מִפְּנֵי עַמֵּי הָאֲרָצוֹת שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים אוֹתָם, נָהֲגוּ לְסַדְּרָם בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, וְעוֹנִין אָמֵן אַחֲרֵיהֶם, וְיוֹצְאִים (ה) יְדֵי חוֹבָתָן.
באר היטב (ה) י''ח. אפי' לבקי מוציא אם מכוין בברכתו. יד אהרן ופר''ח ע''ת וברכת אברהם ועי' בשכנה''ג:
ג חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ בְּכָל יוֹם מֵאָה (ו) בְּרָכוֹת לְפָחוֹת.
באר היטב (ו) ברכות. הטעם לפי שהיו מתים בכל יום מאה נפשות מישראל תיקן דוד ע''ז לברך מאה ברכות בכל יום וביום כיפור קצת פוסקים כתבו ליקח הדס בשמים ומשעה לשעה יריח ויברך. אך א''א לברך כל פעם אם לא בהיסח הדעת. וקצת פוסקים כתבו דאינו נכון להריח ריח טוב ביום שציותה תורה ענות אדם נפשו ע''כ יותר טוב לסמוך על הפוסקים דעניית אמן דחזרת הש''ץ ועניית אמן אחר העולים בתורה ובהפטרה בכלל להשלים מאה ברכות ואז לא יצטרך ליקח בשמים או הדס להריח בהן עי' מגן אברהם ובהר''ם מטראני ח''א סי' ק''ד:
ד צָרִיךְ לְבָרֵךְ בְּכָל יוֹם (שֶׁעֲשָׂאַנִי יְהוּדִי) [שֶׁלֹּא עָשָׂנִי גּוֹי] הגה: וַאֲפִלּוּ גֵּר יָכוֹל (ז) לְבָרֵךְ כֵּן (דִּבְרֵי עַצְמוֹ) אֲבָל לֹא יֹאמַר שֶׁלֹּא עָשָׂנִי גּוֹי, שֶׁהֲרֵי הָיָה גּוֹי מִתְּחִלָּה (אַבּוּדַרְהַם) שֶׁלֹּא עָשָׂנִי עָבֶד, שֶׁלֹּא עָשָׂנִי (ח) אִשָּׁה, וְהַנָּשִׁים מְבָרְכוֹת: שֶׁעָשָׂנִי כִּרְצוֹנוֹ.
באר היטב (ז) אשה. בב''ח משמע דלפי מ''ש בסעיף ה' גבי מתיר אסורים וכו' ה''ה הכא אם בירך שלא עשני אשה בראשונה לא יברך שוב על עכו''ם ועבד ע''ש וט''ז כ' דלא דמי להדדי ע''ש: (ח) לברך. פי' שיאמר שעשני גר מ''א ונ''צ וט''ז. ובשכנה''ג כ' שהיותר נכון שיברך שהכניסני תחת כנפי השכינה ע''ש ושל''ה והב''ח ופר''ח פסקו שאין לברך ברכה זו כלל רק השנים עבד ואשה ע''ש. וכ''פ בתשו' מטה יוסף ח''ב סי' ח' והיד אהרן העלה להלכה דגר יוכל לברך שלא עשני גוי דהכוונה שלא עשני שאשאר גוי ע''ש:
ה אִם קָדַם וּבֵרַךְ זוֹקֵף כְּפוּפִים קֹדֶם שֶׁבֵּרַךְ מַתִּיר אֲסוּרִים, לֹא (ט) יְבָרְכֶנָּה.
באר היטב (ט) יברכנה. שכיון שנתן הודאה שנזקף לגמרי זה בכלל. דמתיר אסורים נתחייב מיד כשיושב ומהרש''ל וב''ח חולקים וס''ל דאפי' אם בירך זוקף כפופים יברך מתיר אסורים ועי' הלק''ט ח''א סימן (י''ז) [קי''ז] שכתב דעכשיו שנהגו לאומרם על הסדר אין קפידא בדיעבד ע''ש אבל המ''א וט''ז כתבו להקל בספק ברכות ע''ש ועי' בתשו' מטה יוסף ח''ב סימן ח':
ו יֵשׁ נוֹהֲגִין לְבָרֵךְ הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ, וְאֵין דִּבְרֵיהֶם נִרְאִים: הגה: אַךְ מִנְהָג פָּשׁוּט בִּבְנֵי אַשְׁכְּנַזִּים (י) לְאָמְרָהּ.
באר היטב (י) לאומרה. בכוונות כ' לאומרה בהזכרת שם ומלכות וכן כ' הב''ח וכן מנהגינו:
ז יֵשׁ נוֹהֲגִים לְבָרֵךְ בְּרָכוֹת אֲחֵרוֹת נוֹסָפוֹת עַל (יא) אֵלּוּ, וְטָעוּת הוּא בְּיָדָם.
באר היטב (יא) אלו. כ' ט''ז גם מגביה שפלים אין לאומרה והאומרו אין גוערין אותו אבל ברכת סומך נופלים גוערים אותו עמ''א ומ''ש הט''ז על הרא''ש מברכת פדיון בכור ומברכת בתולים ע''ש עיין בהלק''ט ח''א סי' רכ''ד ובפרי חדש סי' נ''א:
ח כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלּוּ, אִם לֹא נִתְחַיֵּב בְּאֵיזֶה מֵהֶן, כְּגוֹן שֶׁלֹּא שָׁמַע קוֹל הַתַּרְנְגוֹל, אוֹ שֶׁלֹּא הָלַךְ, אוֹ לֹא לָבַשׁ, אוֹ לֹא חָגַר, אוֹמֵר אוֹתָהּ בְּרָכָה בְּלֹא הַזְכָּרַת הַשֵּׁם: הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִלּוּ לֹא נִתְחַיֵּב בָּהֶן מְבָרֵךְ (יב) אוֹתָן, דְּאֵין הַבְּרָכָה דַּוְקָא עַל עַצְמוֹ, אֶלָּא מְבָרְכִין שֶׁהַקָּבָּ''ה בָּרָא צָרְכֵי הָעוֹלָם. וְכֵן הַמִּנְהָג וְאֵין לְשַׁנּוֹת (טוּר וְתוס' הָרֹא''שׁ פֶּרֶק הָרוֹאֶה וְרַ''ן פ''ק דִּפְסָחִים וְכָל בּוֹ).
באר היטב (יב) אותן. ואפי' סומא וחרש פר''ח ע''ש וכ''כ המקובלים אבל המ''א כ' דסומא לא יברך פוקח עורים אבל חרש יברך הנותן לשכוי ע''ש:
ט לֹא יִקְרָא פְּסוּקִים קֹדֶם בִּרְכַּת הַתּוֹרָה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אוֹמְרָהּ דֶּרֶךְ תַּחֲנוּנִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין לָחוּשׁ, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ אוֹמְרָם אֶלָּא דֶּרֶךְ תַּחֲנוּנִים. וְנָכוֹן לָחוּשׁ לִסְבָרָא רִאשׁוֹנָה: הגה: אֲבָל הַמִּנְהָג כִּסְבָרָא אַחֲרוֹנָה, שֶׁהֲרֵי בִּימֵי (יג) הַסְּלִיחוֹת מִתְפַּלְּלִין הַסְּלִיחוֹת וְאַחַר כָּךְ מְבָרְכִין עַל הַתּוֹרָה עִם סֵדֶר שְׁאָר הַבְּרָכוֹת, וְכֵן בְּכָל יוֹם כְּשֶׁנִּכְנָסִין לְבֵית הַכְּנֶסֶת אוֹמְרִים כַּמָּה פְּסוּקִים וְתַחֲנוּנִים וְאַחַר כָּךְ מְבָרְכִין עַל הַתּוֹרָה, וְנָהֲגוּ לְסַדֵּר בִּרְכַּת הַתּוֹרָה מִיָּד אַחַר בִּרְכַּת אֲשֶׁר יָצַר וְאֵין לְשַׁנּוֹת. (וְכֵן מַשְׁמָע בְּתוס' וּמָרְדְּכַי פ''ק דִּבְרָכוֹת) וְטוֹב לוֹמַר בְּשַׁחֲרִית אַחַר שְׁמַע יִשְׂרָאֵל וְגו' בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד, כִּי לִפְעָמִים שׁוֹהִין עִם קְרִיאַת שְׁמַע לִקְרוֹתָהּ שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּהּ, (יד) וְיוֹצֵא בָּזֶה (טוּר):
באר היטב (יג) הסליחות. עיין סימן תקפ''א מש''ש: (יד) ויוצא בזה. אך לא יכוין לצאת אא''כ ירא שהציבור יעברו זמן ק''ש אבל כשלא יעברו מוטב לצאת ידי קריאת שמע עם הציבור ולקרות אותה כדינה בברכותיה ולסמוך גאולה לתפלה. ב''ח. רש''ל כ' לומר גם כן פרשה ראשונה:
--------------------------------------------------------------------------------
סימן מז - דיני ברכת התורה
ובו יד סעיפים
א בִּרְכַּת הַתּוֹרָה, צָרִיךְ (א) לִזָּהֵר בָּהּ מְאֹד.
באר היטב (א) ליזהר. אם ברכת התורה דאורייתא היא או מדרבנן עי' בספר פני משה ח''א סי' א' והפר''ח בשם הפוסקים דהוי מדאורייתא ונפקא מינה שאם נסתפק אם בירך אם לאו חוזר ומברך כל הברכות אע''ג דליכא מדאורייתא אלא ברכה א'. יד אהרן. (ועי' בס' אליהו רבה התפלה שיאמר קודם ברכת התורה):
ב צָרִיךְ לְבָרֵךְ בֵּין לְמִקְרָא בֵּין לְמִשְׁנָה בֵּין לִגְמָרָא: הגה: בֵּין לְמִדְרָשׁ (טוּר).
ג הַכּוֹתֵב (ב) בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ קוֹרֵא, צָרִיךְ (ג) לְבָרֵךְ.
באר היטב (ב) בד''ת. ודוקא בכותב ספרים לעצמו דרך לימודו ומבין מה שהוא כותב אבל סופר שמעתיק ספר ואינו מבקש להבין מה שהוא כותב א''צ לברך וה''ה אם כותב אגרת שלומים אף שכותב איזה פסוקים א''צ לברך. מ''א וט''ז: (ג) לברך. דהרהור לאו כד''ד. לפ''ז יש ליזהר לאותן לומדים בעיון מתוך הספר שיזהרו להוציא קצת ד''ת בפה אחר הברכה:
ד הַמְהַרְהֵר בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ: הגה: וְה''ה דְּיָכוֹל לִפְסֹק דִּין בְּלֹא נְתִינַת טַעַם לִדְבָרָיו (רַ''ן פ''ק דְּשַׁבָּת וּפֶרֶק כָּל הַצְלָמִים כָּתַב דְּהָוֵי כְּהִרְהוּר).
ה בִּרְכוֹת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה. וְהַעֲרֵב נָא וְכו' וַאֲשֶׁר בָּחַר (ד) בָּנוּ.
באר היטב (ד) בנו. כ' באגרת הרמב''ם דגם הגר יוכל לברך כן מ''א ע''ת. וצ''ל ולומדי תורתך לשמה ב''ח ושכנה''ג ויכוין להתפלל על בניו שיהיו לומדים וכן בולא ניגע לריק ולא נלד לבהלה:
ו אוֹמֵר וְהַעֲרֵב עִם (ה) וָי''ו: הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים בְּלֹא וָי''ו וְכֵן נָהֲגוּ ( (ו) רַמְבַּ''ם פֶּרֶק ז' מֵהִלְכוֹת תְּפִלָּה וְרַשְׁבָּ''א בְּשֵׁם הַמָּאוֹר וְאַבּוּדַרְהַם) אֲבָל יוֹתֵר טוֹב לוֹמַר בְּוָי''ו.
באר היטב (ה) וי''ו. דברכה אחת היא דאילו היתה ברכה בפ''ע היתה פותחת בברוך ואף על גב דסמוכה לחברתה היא מ''מ כיון דברכות קצרות הן ה''ל לפתוח בברוך מידי דהוי אברכת הבדלה שפותחת בברוך אע''פ שהן סמוכות כיון שהן קצרות והי''א ס''ל דשאני ברכת הבדלה שאינן סמוכות שאם רצה אומר כל א' בפ''ע. עמ''א: (ו) בוי''ו. כי בזה יצאנו ידי כל הדיעות אבל אם תאמר בלא וי''ו הוי הערב נא ברכה בפ''ע והוי הפסק לאותה דיעה שס''ל ברכה אחת היא והאר''י ז''ל הי' אומר שברכה בפ''ע היא והיה עונה אמן אחר לעסוק בדברי תורה ואפ''ה היה אומר והערב בוי''ו ספר נגיד ומצוה וכ''כ היד אהרן דלא כפר''ח ע''ש בל''ח אות פ''ג כתב לענות אמן אחר לעסוק בדברי תורה ספיקא הוי עשכנה''ג ובתשובת מטה יוסף ח''ב סימן ס':
ז בִּרְכַּת אַהֲבַת עוֹלָם פּוֹטֶרֶת בִּרְכַּת הַתּוֹרָה, אִם לָמַד (ז) מִיָּד בְּלִי הֶפְסֵק.
באר היטב (ז) מיד. ואז פוטרת לימוד של כל היום ודוקא בברכת אהבה רבה צריך ללמוד מיד דלא הוי עיקר ברכה לברכת התורה אלא לק''ש איתקן. אבל ברכת אשר בחר בנו וברכת לעסוק בתורה שנתקנו עיקר לברכת התורה היא פוטרת כל היום ר''י ועט''ז:
ח וְיֵשׁ לְהִסְתַּפֵּק אִי סַגֵּי בְּקוֹרֵא (ח) קְרִיאַת שְׁמַע סָמוּךְ לָהּ מִיָּד בְּלִי הֶפְסֵק, וְלָכֵן יֵשׁ לִזָּהֵר לְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַתּוֹרָה קֹדֶם אַהֲבַת עוֹלָם.
באר היטב (ח) ק''ש. די''ל דק''ש הוי כדברי תפלה וב''י הוכיח סברא זאת מדאיצטריך הירושלמי שפסק והוא ששונה על אתר. ר''ל אם ילמד מיד הלא בלא''ה לומד תורה במה שקורא ק''ש אלא ודאי דלא הוי כד''ת:
ט יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִם הִפְסִיק בֵּין בִּרְכַּת (ט) הַתּוֹרָה לְלִמּוּדוֹ, אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, וְהַנָּכוֹן שֶׁלֹּא לְהַפְסִיק בֵּינֵיהֶם, וְכֵן נָהֲגוּ לוֹמַר פָּרָשַׁת בִּרְכַּת כֹּהֲנִים סָמוּךְ לְבִרְכַּת הַתּוֹרָה.
באר היטב (ט) התורה. ומותר לאומרו אפילו קודם אור הבוקר דלא כהרש''ל שאוסר מטעם שאין נשיאות כפים בלילה דמטעם לימוד אנו אומרים אותו ולא מטעם נשיאות כפים. מ''א:
י אִם הִפְסִיק מִלִּלְמֹד וְנִתְעַסֵק בַּעֲסָקָיו, כֵּיוָן שֶׁדַּעְתּוֹ (י) לַחֲזֹר וְלִלְמֹד לָא הָוֵי הֶפְסֵק, וְהוּא הַדִּין לְשֵׁנָה וּמֶרְחָץ וּבֵית הַכִּסֵא, דְּלָא הָוֵי הֶפְסֵק.
באר היטב (י) לחזור וללמוד. משמע דמי שאין דרכו ללמוד ונמלך ללמוד צריך לברך מ''א וט''ז פסק דאפי' מי שאין דרכו ללמוד אין צריך לברך ע''ש ועי' פר''ח ומ''ש עליו היד אהרן:
יא שְׁנַת קֶבַע בַּיּוֹם עַל מִטָּתוֹ הָוֵי הֶפְסֵק, וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּלָא הָוֵי הֶפְסֵק, וְכֵן (יא) נָהֲגוּ.
באר היטב (יא) נהגו. ול''ח כתב שרבו מהר''י גינצבורג נהג לברך כשישן ביום. מ''א:
יב אַף אִם לָמַד בַּלַּיְלָה, הַלַּיְלָה הוֹלֵךְ אַחַר הַיּוֹם שֶׁעָבַר, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ, כָּל זְמַן שֶׁלֹּא (יב) יָשַׁן.
באר היטב (יב) ישן. ואם נעור כל הלילה כהשאיר היום צריך לברך שלא היה דעתו לפטור רק ליום א'. מ''א:
יג הַמַּשְׁכִּים קֹדֶם אוֹר הַיּוֹם לִלְמֹד, מְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַתּוֹרָה, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ כְּשֶׁיֵּלֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת. הַמַּשְׁכִּים קֹדֶם אוֹר הַיּוֹם, מְבָרֵךְ כָּל סֵדֶר הַבְּרָכוֹת, חוּץ מִבִּרְכַּת הַנּוֹתֵן לַשֶּׂכְוִי (יג) בִינָה וּפָרָשַׁת הַתָּמִיד עַיֵּן לְעֵיל סי' א' סָעִיף ו' שֶׁיַּמְתִּין מִלְּאָמְרָם עַד שֶׁיֵּאוֹר הַיּוֹם: הגה: וּלְכַתְּחִלָּה יִטֹּל יָדָיו קֹדֶם שֶׁיְּבָרֵךְ לִלְמֹד וְאִם לֹא הָיָה לוֹ מַיִם יָכוֹל לִלְמֹד וּלְבָרֵךְ בְּלֹא נְטִילָה כְּמוֹ בִּשְׁאָר בְּרָכוֹת שֶׁמְּבָרֵךְ קֹדֶם נְטִילָה כְּדִלְעֵיל סִימָן מ''ו (אָגוּר).
באר היטב (יג) בינה. ובכתבים ובזוהר איתא שיכול לומר הנותן לשכוי בינה מיד אחר חצות. וכ' המ''א ונ''ל דוקא אם שמע קול תרנגול ומ''מ טוב ליזהר לכתחלה וכתב ע''ת דבדיעבד יצא וא''צ לחזור ולברך ביום:
יד נָשִׁים מְבָרְכוֹת בִּרְכַּת (יד) הַתּוֹרָה:
באר היטב (יד) התורה. דהא חייבת ללמוד דינין שלהם ועוד דחייבת לומר פרשת הקרבנות כמו שחייבת בתפלה אם כן קאי הברכה ע''ז. ב''י:
הלכות ברכות השחר ושאר ברכות
--------------------------------------------------------------------------------
סימן מו - הלכות ברכות השחר ושאר ברכות
ובו ט' סעיפים
א כְּשֶׁנֵּעוֹר מִשְּׁנָתוֹ, יֹאמַר אֱלֹהַי (א) נְשָׁמָה. כְּשֶׁשּׁוֹמֵעַ קוֹל הַתַּרְנְגוֹל, יְבָרֵךְ הַנּוֹתֵן לַשֶּׂכְוִי בִּינָה. (ב) כְּשֶׁלּוֹבֵשׁ יְבָרֵךְ מַלְבִּישׁ עֲרֻמִּים. כְּשֶׁיַּנִּיחַ יָדָיו עַל (ג) עֵינָיו, יְבָרֵךְ פּוֹקֵחַ עִוְרִים. כְּשֶׁיֵּשֵׁב יְבָרֵךְ מַתִּיר אֲסוּרִים. כְּשֶׁזּוֹקֵף יְבָרֵךְ זוֹקֵף כְּפוּפִים. כְּשֶׁיַּנִּיחַ רַגְלָיו בָּאָרֶץ, יְבָרֵךְ רֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם. כְּשֶׁנּוֹעֵל מִנְעָלָיו, יְבָרֵךְ שֶׁעָשָׂה לִי כָּל צָרְכִּי. כְּשֶׁהוֹלֵךְ יְבָרֵךְ (ד) הַמֵּכִין מִצְעֲדֵי גָבֶר. כְּשֶׁחוֹגֵר חֲגוֹרוֹ, יְבָרֵךְ אוֹזֵר יִשְׂרָאֵל בִּגְבוּרָה: הגה: אוֹ לוֹבֵשׁ הָאַבְנֵט הַמַּפְסִיק בֵּין לִבּוֹ לָעֶרְוָה. (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַאֲבָ''ד) כְּשֶׁמֵּשִׂים כּוֹבַע אוֹ מִצְנֶפֶת בְּרֹאשׁוֹ, יְבָרֵךְ עוֹטֵר יִשְׂרָאֵל בְּתִפְאָרָה. כְּשֶׁיִּטֹּל יָדָיו, יְבָרֵךְ עַל נְטִילַת יָדָיִם. כְּשֶׁיִּרְחַץ פָּנָיו, יְבָרֵךְ הַמַּעֲבִיר שֵׁנָה מֵעֵינַי וְכו' וִיהִי רָצוֹן וְכו' עַד בָּרוּךְ אַתָּה ה' גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאֵין לַעֲנוֹת אָמֵן אַחַר הַמַּעֲבִיר שֵׁנָה מֵעֵינַי, עַד שֶׁיַּחְתֹּם הַגּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהַכֹּל בְּרָכָה אַחַת הִיא.
באר היטב (א) נשמה. אם בירך ברוך מחיה מתים במקום אלהי נשמה יצא. פר''ח: (ב) כשלובש. ל''ד שישן ערום אלא כיון שלובש מלבוש העליון שעליו מברך ברכה זו. פר''ח: (ג) עיניו. פי' ע''י מפה דאסור להניח ידיו על עיניו קודם נטילה כמ''ש סי' ד': (ד) המכין. ומנהגינו אשר הכין:
ב עַכְשָׁו מִפְּנֵי שֶׁאֵין הַיָּדַיִם נְקִיּוֹת, וְגַם מִפְּנֵי עַמֵּי הָאֲרָצוֹת שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים אוֹתָם, נָהֲגוּ לְסַדְּרָם בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, וְעוֹנִין אָמֵן אַחֲרֵיהֶם, וְיוֹצְאִים (ה) יְדֵי חוֹבָתָן.
באר היטב (ה) י''ח. אפי' לבקי מוציא אם מכוין בברכתו. יד אהרן ופר''ח ע''ת וברכת אברהם ועי' בשכנה''ג:
ג חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ בְּכָל יוֹם מֵאָה (ו) בְּרָכוֹת לְפָחוֹת.
באר היטב (ו) ברכות. הטעם לפי שהיו מתים בכל יום מאה נפשות מישראל תיקן דוד ע''ז לברך מאה ברכות בכל יום וביום כיפור קצת פוסקים כתבו ליקח הדס בשמים ומשעה לשעה יריח ויברך. אך א''א לברך כל פעם אם לא בהיסח הדעת. וקצת פוסקים כתבו דאינו נכון להריח ריח טוב ביום שציותה תורה ענות אדם נפשו ע''כ יותר טוב לסמוך על הפוסקים דעניית אמן דחזרת הש''ץ ועניית אמן אחר העולים בתורה ובהפטרה בכלל להשלים מאה ברכות ואז לא יצטרך ליקח בשמים או הדס להריח בהן עי' מגן אברהם ובהר''ם מטראני ח''א סי' ק''ד:
ד צָרִיךְ לְבָרֵךְ בְּכָל יוֹם (שֶׁעֲשָׂאַנִי יְהוּדִי) [שֶׁלֹּא עָשָׂנִי גּוֹי] הגה: וַאֲפִלּוּ גֵּר יָכוֹל (ז) לְבָרֵךְ כֵּן (דִּבְרֵי עַצְמוֹ) אֲבָל לֹא יֹאמַר שֶׁלֹּא עָשָׂנִי גּוֹי, שֶׁהֲרֵי הָיָה גּוֹי מִתְּחִלָּה (אַבּוּדַרְהַם) שֶׁלֹּא עָשָׂנִי עָבֶד, שֶׁלֹּא עָשָׂנִי (ח) אִשָּׁה, וְהַנָּשִׁים מְבָרְכוֹת: שֶׁעָשָׂנִי כִּרְצוֹנוֹ.
באר היטב (ז) אשה. בב''ח משמע דלפי מ''ש בסעיף ה' גבי מתיר אסורים וכו' ה''ה הכא אם בירך שלא עשני אשה בראשונה לא יברך שוב על עכו''ם ועבד ע''ש וט''ז כ' דלא דמי להדדי ע''ש: (ח) לברך. פי' שיאמר שעשני גר מ''א ונ''צ וט''ז. ובשכנה''ג כ' שהיותר נכון שיברך שהכניסני תחת כנפי השכינה ע''ש ושל''ה והב''ח ופר''ח פסקו שאין לברך ברכה זו כלל רק השנים עבד ואשה ע''ש. וכ''פ בתשו' מטה יוסף ח''ב סי' ח' והיד אהרן העלה להלכה דגר יוכל לברך שלא עשני גוי דהכוונה שלא עשני שאשאר גוי ע''ש:
ה אִם קָדַם וּבֵרַךְ זוֹקֵף כְּפוּפִים קֹדֶם שֶׁבֵּרַךְ מַתִּיר אֲסוּרִים, לֹא (ט) יְבָרְכֶנָּה.
באר היטב (ט) יברכנה. שכיון שנתן הודאה שנזקף לגמרי זה בכלל. דמתיר אסורים נתחייב מיד כשיושב ומהרש''ל וב''ח חולקים וס''ל דאפי' אם בירך זוקף כפופים יברך מתיר אסורים ועי' הלק''ט ח''א סימן (י''ז) [קי''ז] שכתב דעכשיו שנהגו לאומרם על הסדר אין קפידא בדיעבד ע''ש אבל המ''א וט''ז כתבו להקל בספק ברכות ע''ש ועי' בתשו' מטה יוסף ח''ב סימן ח':
ו יֵשׁ נוֹהֲגִין לְבָרֵךְ הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ, וְאֵין דִּבְרֵיהֶם נִרְאִים: הגה: אַךְ מִנְהָג פָּשׁוּט בִּבְנֵי אַשְׁכְּנַזִּים (י) לְאָמְרָהּ.
באר היטב (י) לאומרה. בכוונות כ' לאומרה בהזכרת שם ומלכות וכן כ' הב''ח וכן מנהגינו:
ז יֵשׁ נוֹהֲגִים לְבָרֵךְ בְּרָכוֹת אֲחֵרוֹת נוֹסָפוֹת עַל (יא) אֵלּוּ, וְטָעוּת הוּא בְּיָדָם.
באר היטב (יא) אלו. כ' ט''ז גם מגביה שפלים אין לאומרה והאומרו אין גוערין אותו אבל ברכת סומך נופלים גוערים אותו עמ''א ומ''ש הט''ז על הרא''ש מברכת פדיון בכור ומברכת בתולים ע''ש עיין בהלק''ט ח''א סי' רכ''ד ובפרי חדש סי' נ''א:
ח כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלּוּ, אִם לֹא נִתְחַיֵּב בְּאֵיזֶה מֵהֶן, כְּגוֹן שֶׁלֹּא שָׁמַע קוֹל הַתַּרְנְגוֹל, אוֹ שֶׁלֹּא הָלַךְ, אוֹ לֹא לָבַשׁ, אוֹ לֹא חָגַר, אוֹמֵר אוֹתָהּ בְּרָכָה בְּלֹא הַזְכָּרַת הַשֵּׁם: הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִלּוּ לֹא נִתְחַיֵּב בָּהֶן מְבָרֵךְ (יב) אוֹתָן, דְּאֵין הַבְּרָכָה דַּוְקָא עַל עַצְמוֹ, אֶלָּא מְבָרְכִין שֶׁהַקָּבָּ''ה בָּרָא צָרְכֵי הָעוֹלָם. וְכֵן הַמִּנְהָג וְאֵין לְשַׁנּוֹת (טוּר וְתוס' הָרֹא''שׁ פֶּרֶק הָרוֹאֶה וְרַ''ן פ''ק דִּפְסָחִים וְכָל בּוֹ).
באר היטב (יב) אותן. ואפי' סומא וחרש פר''ח ע''ש וכ''כ המקובלים אבל המ''א כ' דסומא לא יברך פוקח עורים אבל חרש יברך הנותן לשכוי ע''ש:
ט לֹא יִקְרָא פְּסוּקִים קֹדֶם בִּרְכַּת הַתּוֹרָה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אוֹמְרָהּ דֶּרֶךְ תַּחֲנוּנִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין לָחוּשׁ, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ אוֹמְרָם אֶלָּא דֶּרֶךְ תַּחֲנוּנִים. וְנָכוֹן לָחוּשׁ לִסְבָרָא רִאשׁוֹנָה: הגה: אֲבָל הַמִּנְהָג כִּסְבָרָא אַחֲרוֹנָה, שֶׁהֲרֵי בִּימֵי (יג) הַסְּלִיחוֹת מִתְפַּלְּלִין הַסְּלִיחוֹת וְאַחַר כָּךְ מְבָרְכִין עַל הַתּוֹרָה עִם סֵדֶר שְׁאָר הַבְּרָכוֹת, וְכֵן בְּכָל יוֹם כְּשֶׁנִּכְנָסִין לְבֵית הַכְּנֶסֶת אוֹמְרִים כַּמָּה פְּסוּקִים וְתַחֲנוּנִים וְאַחַר כָּךְ מְבָרְכִין עַל הַתּוֹרָה, וְנָהֲגוּ לְסַדֵּר בִּרְכַּת הַתּוֹרָה מִיָּד אַחַר בִּרְכַּת אֲשֶׁר יָצַר וְאֵין לְשַׁנּוֹת. (וְכֵן מַשְׁמָע בְּתוס' וּמָרְדְּכַי פ''ק דִּבְרָכוֹת) וְטוֹב לוֹמַר בְּשַׁחֲרִית אַחַר שְׁמַע יִשְׂרָאֵל וְגו' בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד, כִּי לִפְעָמִים שׁוֹהִין עִם קְרִיאַת שְׁמַע לִקְרוֹתָהּ שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּהּ, (יד) וְיוֹצֵא בָּזֶה (טוּר):
באר היטב (יג) הסליחות. עיין סימן תקפ''א מש''ש: (יד) ויוצא בזה. אך לא יכוין לצאת אא''כ ירא שהציבור יעברו זמן ק''ש אבל כשלא יעברו מוטב לצאת ידי קריאת שמע עם הציבור ולקרות אותה כדינה בברכותיה ולסמוך גאולה לתפלה. ב''ח. רש''ל כ' לומר גם כן פרשה ראשונה:
--------------------------------------------------------------------------------
סימן מז - דיני ברכת התורה
ובו יד סעיפים
א בִּרְכַּת הַתּוֹרָה, צָרִיךְ (א) לִזָּהֵר בָּהּ מְאֹד.
באר היטב (א) ליזהר. אם ברכת התורה דאורייתא היא או מדרבנן עי' בספר פני משה ח''א סי' א' והפר''ח בשם הפוסקים דהוי מדאורייתא ונפקא מינה שאם נסתפק אם בירך אם לאו חוזר ומברך כל הברכות אע''ג דליכא מדאורייתא אלא ברכה א'. יד אהרן. (ועי' בס' אליהו רבה התפלה שיאמר קודם ברכת התורה):
ב צָרִיךְ לְבָרֵךְ בֵּין לְמִקְרָא בֵּין לְמִשְׁנָה בֵּין לִגְמָרָא: הגה: בֵּין לְמִדְרָשׁ (טוּר).
ג הַכּוֹתֵב (ב) בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ קוֹרֵא, צָרִיךְ (ג) לְבָרֵךְ.
באר היטב (ב) בד''ת. ודוקא בכותב ספרים לעצמו דרך לימודו ומבין מה שהוא כותב אבל סופר שמעתיק ספר ואינו מבקש להבין מה שהוא כותב א''צ לברך וה''ה אם כותב אגרת שלומים אף שכותב איזה פסוקים א''צ לברך. מ''א וט''ז: (ג) לברך. דהרהור לאו כד''ד. לפ''ז יש ליזהר לאותן לומדים בעיון מתוך הספר שיזהרו להוציא קצת ד''ת בפה אחר הברכה:
ד הַמְהַרְהֵר בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ: הגה: וְה''ה דְּיָכוֹל לִפְסֹק דִּין בְּלֹא נְתִינַת טַעַם לִדְבָרָיו (רַ''ן פ''ק דְּשַׁבָּת וּפֶרֶק כָּל הַצְלָמִים כָּתַב דְּהָוֵי כְּהִרְהוּר).
ה בִּרְכוֹת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה. וְהַעֲרֵב נָא וְכו' וַאֲשֶׁר בָּחַר (ד) בָּנוּ.
באר היטב (ד) בנו. כ' באגרת הרמב''ם דגם הגר יוכל לברך כן מ''א ע''ת. וצ''ל ולומדי תורתך לשמה ב''ח ושכנה''ג ויכוין להתפלל על בניו שיהיו לומדים וכן בולא ניגע לריק ולא נלד לבהלה:
ו אוֹמֵר וְהַעֲרֵב עִם (ה) וָי''ו: הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים בְּלֹא וָי''ו וְכֵן נָהֲגוּ ( (ו) רַמְבַּ''ם פֶּרֶק ז' מֵהִלְכוֹת תְּפִלָּה וְרַשְׁבָּ''א בְּשֵׁם הַמָּאוֹר וְאַבּוּדַרְהַם) אֲבָל יוֹתֵר טוֹב לוֹמַר בְּוָי''ו.
באר היטב (ה) וי''ו. דברכה אחת היא דאילו היתה ברכה בפ''ע היתה פותחת בברוך ואף על גב דסמוכה לחברתה היא מ''מ כיון דברכות קצרות הן ה''ל לפתוח בברוך מידי דהוי אברכת הבדלה שפותחת בברוך אע''פ שהן סמוכות כיון שהן קצרות והי''א ס''ל דשאני ברכת הבדלה שאינן סמוכות שאם רצה אומר כל א' בפ''ע. עמ''א: (ו) בוי''ו. כי בזה יצאנו ידי כל הדיעות אבל אם תאמר בלא וי''ו הוי הערב נא ברכה בפ''ע והוי הפסק לאותה דיעה שס''ל ברכה אחת היא והאר''י ז''ל הי' אומר שברכה בפ''ע היא והיה עונה אמן אחר לעסוק בדברי תורה ואפ''ה היה אומר והערב בוי''ו ספר נגיד ומצוה וכ''כ היד אהרן דלא כפר''ח ע''ש בל''ח אות פ''ג כתב לענות אמן אחר לעסוק בדברי תורה ספיקא הוי עשכנה''ג ובתשובת מטה יוסף ח''ב סימן ס':
ז בִּרְכַּת אַהֲבַת עוֹלָם פּוֹטֶרֶת בִּרְכַּת הַתּוֹרָה, אִם לָמַד (ז) מִיָּד בְּלִי הֶפְסֵק.
באר היטב (ז) מיד. ואז פוטרת לימוד של כל היום ודוקא בברכת אהבה רבה צריך ללמוד מיד דלא הוי עיקר ברכה לברכת התורה אלא לק''ש איתקן. אבל ברכת אשר בחר בנו וברכת לעסוק בתורה שנתקנו עיקר לברכת התורה היא פוטרת כל היום ר''י ועט''ז:
ח וְיֵשׁ לְהִסְתַּפֵּק אִי סַגֵּי בְּקוֹרֵא (ח) קְרִיאַת שְׁמַע סָמוּךְ לָהּ מִיָּד בְּלִי הֶפְסֵק, וְלָכֵן יֵשׁ לִזָּהֵר לְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַתּוֹרָה קֹדֶם אַהֲבַת עוֹלָם.
באר היטב (ח) ק''ש. די''ל דק''ש הוי כדברי תפלה וב''י הוכיח סברא זאת מדאיצטריך הירושלמי שפסק והוא ששונה על אתר. ר''ל אם ילמד מיד הלא בלא''ה לומד תורה במה שקורא ק''ש אלא ודאי דלא הוי כד''ת:
ט יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִם הִפְסִיק בֵּין בִּרְכַּת (ט) הַתּוֹרָה לְלִמּוּדוֹ, אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, וְהַנָּכוֹן שֶׁלֹּא לְהַפְסִיק בֵּינֵיהֶם, וְכֵן נָהֲגוּ לוֹמַר פָּרָשַׁת בִּרְכַּת כֹּהֲנִים סָמוּךְ לְבִרְכַּת הַתּוֹרָה.
באר היטב (ט) התורה. ומותר לאומרו אפילו קודם אור הבוקר דלא כהרש''ל שאוסר מטעם שאין נשיאות כפים בלילה דמטעם לימוד אנו אומרים אותו ולא מטעם נשיאות כפים. מ''א:
י אִם הִפְסִיק מִלִּלְמֹד וְנִתְעַסֵק בַּעֲסָקָיו, כֵּיוָן שֶׁדַּעְתּוֹ (י) לַחֲזֹר וְלִלְמֹד לָא הָוֵי הֶפְסֵק, וְהוּא הַדִּין לְשֵׁנָה וּמֶרְחָץ וּבֵית הַכִּסֵא, דְּלָא הָוֵי הֶפְסֵק.
באר היטב (י) לחזור וללמוד. משמע דמי שאין דרכו ללמוד ונמלך ללמוד צריך לברך מ''א וט''ז פסק דאפי' מי שאין דרכו ללמוד אין צריך לברך ע''ש ועי' פר''ח ומ''ש עליו היד אהרן:
יא שְׁנַת קֶבַע בַּיּוֹם עַל מִטָּתוֹ הָוֵי הֶפְסֵק, וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּלָא הָוֵי הֶפְסֵק, וְכֵן (יא) נָהֲגוּ.
באר היטב (יא) נהגו. ול''ח כתב שרבו מהר''י גינצבורג נהג לברך כשישן ביום. מ''א:
יב אַף אִם לָמַד בַּלַּיְלָה, הַלַּיְלָה הוֹלֵךְ אַחַר הַיּוֹם שֶׁעָבַר, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ, כָּל זְמַן שֶׁלֹּא (יב) יָשַׁן.
באר היטב (יב) ישן. ואם נעור כל הלילה כהשאיר היום צריך לברך שלא היה דעתו לפטור רק ליום א'. מ''א:
יג הַמַּשְׁכִּים קֹדֶם אוֹר הַיּוֹם לִלְמֹד, מְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַתּוֹרָה, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ כְּשֶׁיֵּלֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת. הַמַּשְׁכִּים קֹדֶם אוֹר הַיּוֹם, מְבָרֵךְ כָּל סֵדֶר הַבְּרָכוֹת, חוּץ מִבִּרְכַּת הַנּוֹתֵן לַשֶּׂכְוִי (יג) בִינָה וּפָרָשַׁת הַתָּמִיד עַיֵּן לְעֵיל סי' א' סָעִיף ו' שֶׁיַּמְתִּין מִלְּאָמְרָם עַד שֶׁיֵּאוֹר הַיּוֹם: הגה: וּלְכַתְּחִלָּה יִטֹּל יָדָיו קֹדֶם שֶׁיְּבָרֵךְ לִלְמֹד וְאִם לֹא הָיָה לוֹ מַיִם יָכוֹל לִלְמֹד וּלְבָרֵךְ בְּלֹא נְטִילָה כְּמוֹ בִּשְׁאָר בְּרָכוֹת שֶׁמְּבָרֵךְ קֹדֶם נְטִילָה כְּדִלְעֵיל סִימָן מ''ו (אָגוּר).
באר היטב (יג) בינה. ובכתבים ובזוהר איתא שיכול לומר הנותן לשכוי בינה מיד אחר חצות. וכ' המ''א ונ''ל דוקא אם שמע קול תרנגול ומ''מ טוב ליזהר לכתחלה וכתב ע''ת דבדיעבד יצא וא''צ לחזור ולברך ביום:
יד נָשִׁים מְבָרְכוֹת בִּרְכַּת (יד) הַתּוֹרָה:
באר היטב (יד) התורה. דהא חייבת ללמוד דינין שלהם ועוד דחייבת לומר פרשת הקרבנות כמו שחייבת בתפלה אם כן קאי הברכה ע''ז. ב''י:כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט''א ולבעל הספר בהלכה ובאגדהתחת רישיון Creative Commons-CC-2.5
האם נשים אומרות ברכות השחר?
כן, נשים חייבות כמו הגברים.
מה מברך מי שהיה ער כל הלילה?
הניעור כל הלילה, מברך בבוקר כל ברכות השחר, חוץ מברכת "על נטילת ידים" שאינו מברך, וברכת "אלוקי נשמה", ו"המעביר שינה". וכן ברכת התורה יש ספק אם יברך או לא, ולכך יש לו להדר לשמוע אותן מפי אחרים, ולענות אמן.
מה עושה מי שקראו אותו לעלות לספר תורה לפני שבירך?
אם קראוהו לעלות לתורה, קודם שבירך ברכות התורה, אם אפשר לו לברך קודם כל ברכות התורה, וגם לומר לכל הפחות פסוק א', כגון יברכך וגו' יעשה כן, ואחר כך יעלה לתורה ויברך. ואם אי אפשר לו לעשות כן, יעלה כך לתורה, וכיון שבירך "אשר בחר בנו וכו'" לא יאמר אחר כך אלא רק ברכת "אשר קדשנו וכו' והערב נא וכו' עד לעמו ישראל", ויאמר "יברכך וכו'".
האם עיוור יכול לברך "פוקח עוורים"?
ברכת "פוקח עורים" יכול גם סומא לברך, משום שיש לו הנאה שאחרים מראים לו את הדרך. אם קדם וברך "זוקף כפופים", קודם שבירך "מתיר אסורים" שוב לא יברך "מתיר אסורים", דכבר נכלל ב"זוקף כפופים", שבכלל זקיפת הקומה היא התרת האברים.
מתי צריך ליטול נטילת ידיים של בוקר?
לפי שהאדם כאשר קם ממיטתו שחרית הוא כמו בריה חדשה לעבודת הבורא יתברך שמו, לכן צריך להתקדש, וליטול ידיו מן הכלי, כמו כהן שהיה מקדש ידיו בכל יום מן הכיור קודם עבודתו. וסמך לנטילה זו מן המקרא, שנאמר ארחץ בניקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה' לשמיע בקול תודה וגו'. ועוד יש טעם לנטילה זאת, לפי שבשעת שינה שנסתלקה ממנו נשמתו הקדושה, בא רוח הטומאה ושורה על גופו, וכשניער משנתו, מסתלק רוח הטומאה מכל גופו חוץ מאצבעותיו, שאינו עובר מעליהם עד ששופך עליהם שלש פעמים מים בסירוגין. ואסור לילך ארבע אמות בלי נטילת ידים, אם לא לצורך גדול מאוד.
איך נוטלים נטילת ידיים של בוקר?
נטילת ידים שחרית הוא בדרך זה: נוטל את הכלי ביד ימינו, ונותנו לשמאלו, ושופך תחלה על יד ימין, ואחר כך נוטל את הכלי בימינו ושופך על יד שמאל, וכן יעשה שלש פעמים. וטוב ליטלם עד פרק הזרוע, אך בשעת הדחק די עד קשרי אצבעותיו. ורוחץ פניו לכבוד יוצרו שנאמר כי בצלם אלוקים עשה את האדם. וגם ירחץ פיו מפני הרירים שבתוכו, שצריך להזכיר את השם הגדול בקדושה ובטהרה. ואחר כך מנגב ידיו. ויזהר לנגב פניו יפה.
האם מותר לדבר לפני ברכות השחר?
הקיצו משנתו, ותחילת דיבורו יהיה לברך ליוצר נשמתו ולהתפלל את סדר התפילה. (הרש"ש, החיד"א. א פז. ד א) (מתוך סדר היום בהלכה ובאגדה )
האם אדם שלא מחליף בגדים מברך "מלביש ערומים"?
גם אם לא לבש את בגדיו, ולא הלך ברגליו, וכגון שהוא חולה ונשאר שוכב במיטתו, מברך בברכות השחר 'מלביש ערומים' ו'המכין מצעדי גבר', מפני שהברכות נתקנו על מנהגו של עולם, שבני האדם מתלבשים בבוקר והולכים ברגליהם, וכן הלאה בכל הברכות. (מתוך סדר היום בהלכה ובאגדה )
האם חייבים לברך בעמידה או ישיבה?
רשאי לברך ברכות השחר כשהוא עומד או יושב או מהלך. (ד כג) (מתוך סדר היום בהלכה ובאגדה )
האם נשים אומרות ברכות השחר?
כן, נשים חייבות כמו הגברים.
מה מברך מי שהיה ער כל הלילה?
הניעור כל הלילה, מברך בבוקר כל ברכות השחר, חוץ מברכת "על נטילת ידים" שאינו מברך, וברכת "אלוקי נשמה", ו"המעביר שינה". וכן ברכת התורה יש ספק אם יברך או לא, ולכך יש לו להדר לשמוע אותן מפי אחרים, ולענות אמן.
מה עושה מי שקראו אותו לעלות לספר תורה לפני שבירך?
אם קראוהו לעלות לתורה, קודם שבירך ברכות התורה, אם אפשר לו לברך קודם כל ברכות התורה, וגם לומר לכל הפחות פסוק א', כגון יברכך וגו' יעשה כן, ואחר כך יעלה לתורה ויברך. ואם אי אפשר לו לעשות כן, יעלה כך לתורה, וכיון שבירך "אשר בחר בנו וכו'" לא יאמר אחר כך אלא רק ברכת "אשר קדשנו וכו' והערב נא וכו' עד לעמו ישראל", ויאמר "יברכך וכו'".
האם עיוור יכול לברך "פוקח עוורים"?
ברכת "פוקח עורים" יכול גם סומא לברך, משום שיש לו הנאה שאחרים מראים לו את הדרך. אם קדם וברך "זוקף כפופים", קודם שבירך "מתיר אסורים" שוב לא יברך "מתיר אסורים", דכבר נכלל ב"זוקף כפופים", שבכלל זקיפת הקומה היא התרת האברים.
מתי צריך ליטול נטילת ידיים של בוקר?
לפי שהאדם כאשר קם ממיטתו שחרית הוא כמו בריה חדשה לעבודת הבורא יתברך שמו, לכן צריך להתקדש, וליטול ידיו מן הכלי, כמו כהן שהיה מקדש ידיו בכל יום מן הכיור קודם עבודתו. וסמך לנטילה זו מן המקרא, שנאמר ארחץ בניקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה' לשמיע בקול תודה וגו'. ועוד יש טעם לנטילה זאת, לפי שבשעת שינה שנסתלקה ממנו נשמתו הקדושה, בא רוח הטומאה ושורה על גופו, וכשניער משנתו, מסתלק רוח הטומאה מכל גופו חוץ מאצבעותיו, שאינו עובר מעליהם עד ששופך עליהם שלש פעמים מים בסירוגין. ואסור לילך ארבע אמות בלי נטילת ידים, אם לא לצורך גדול מאוד.
איך נוטלים נטילת ידיים של בוקר?
נטילת ידים שחרית הוא בדרך זה: נוטל את הכלי ביד ימינו, ונותנו לשמאלו, ושופך תחלה על יד ימין, ואחר כך נוטל את הכלי בימינו ושופך על יד שמאל, וכן יעשה שלש פעמים. וטוב ליטלם עד פרק הזרוע, אך בשעת הדחק די עד קשרי אצבעותיו. ורוחץ פניו לכבוד יוצרו שנאמר כי בצלם אלוקים עשה את האדם. וגם ירחץ פיו מפני הרירים שבתוכו, שצריך להזכיר את השם הגדול בקדושה ובטהרה. ואחר כך מנגב ידיו. ויזהר לנגב פניו יפה.
האם מותר לדבר לפני ברכות השחר?
הקיצו משנתו, ותחילת דיבורו יהיה לברך ליוצר נשמתו ולהתפלל את סדר התפילה. (הרש"ש, החיד"א. א פז. ד א) (מתוך סדר היום בהלכה ובאגדה )
האם אדם שלא מחליף בגדים מברך "מלביש ערומים"?
גם אם לא לבש את בגדיו, ולא הלך ברגליו, וכגון שהוא חולה ונשאר שוכב במיטתו, מברך בברכות השחר 'מלביש ערומים' ו'המכין מצעדי גבר', מפני שהברכות נתקנו על מנהגו של עולם, שבני האדם מתלבשים בבוקר והולכים ברגליהם, וכן הלאה בכל הברכות. (מתוך סדר היום בהלכה ובאגדה )
האם חייבים לברך בעמידה או ישיבה?
רשאי לברך ברכות השחר כשהוא עומד או יושב או מהלך. (ד כג) (מתוך סדר היום בהלכה ובאגדה )
נהנתם? יש לנו עוד תוכן משובח באתר
רוצים ללמוד דף יומי בגמרא? לחצו כאן ללימוד הדף היומי
רוצים ללמוד על פרשת השבוע? לחצו כאן לשיעורי תורה על הפרשה
רוצים ללמוד מתוך ספרי הקודש השונים אונליין? לחצו כאן לקריאת ספרי קודש
צריכים לשאול רב שאלות בהלכה או הנהגה? שאל את הרב שאלות בכל התחומים
רוצים להתפלל? תפילות חובה ורשות? לתפילות חובה, רשות וסגולות
רוצים לברך ברכת המזון? לקריאת ברכת המזון בנוסח עדות המזרח או אשכנז
נוסעים ממקום למקום? לחצו כאן כדי לקרוא תפילת הדרך או תפילה לטיסה