הדף היומי מסכת זבחים דף פב

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת זבחים דף פב

זבוכים דף פ מתחילים בסיעתא דשמע במשנה שבסוף הדף הקודם אומרת המשנה הנתונים בפנים שנשערבו בניתונים בחוץ חטוי שצריך לזרוק אדמם בפנים על המזבח הפנימי שהתערבו בקורבונש שצריך לזרוק אדמם על מזבח החיצון ישופכו לעמו התענך החומים סוברים שאסור לשנות בהילו מפני הכשרן שלילו דהיינו אסור להכניס בפנים את אלו שבחוץ אסור להזות מבפנים על המזבח החיצו בגימור נראה שהגמור תקשה למה רב לזר לא חולק שיזה בשני המקומות ומה שלא שייך לכאן רואים סיכינו ימים אז נראה בגימורה מה קורה אם הוא לא שאל אותנו מה לעשות נוסן בחוץ וכל זר ונוסם בפנים כושר שניהם כשרים כאדם של הפנים מ הגיע לפנים ואדם של החיצון הגיע לחיצון כי יש בילה מה קורה אם הוא התחיל בפנים ושם הואזה וחוזר ונו שם בחוץ רבי עקיבא פוסל את הקורבן החיצון הקורבן הפנימי ודאי קשר מכשירים את שני הקורבנות חוץ מחטוס שרבי עקיבא אומר כל דומים שנכנסו לךפרו פסודים כל דם שכל קורבן שלא שייך פנימה והכניס אותו פנימה הוא נפסל ממילא אז הקורבן החיצון נפסל כי ברגע שהכניס דמופנים אז הוא נפסל וכעת אפילו שזרקו דמו בחוץ הוא פסול והחכמים אומרים חטוס בלבד בפסוק כתרו וכל חטוס מדומו היא נפסלת לאסכל בסיסורף כן שקובס ולכן אם למשל התערב דם אוילו בדם חטוס פנימיס והוא יזה בפנים ואחר כך הוא יזה בחוץ שני הקורבנות כשרים כי דם או לא נפסל בזה שהכניסו את הפנימה לחפר רב לזור אומר אף הראשום אם דמו נכנס פנימה הוא נפסל שנאמר כחטוסק אושום אומרת הגמורה כמו שהזכרנו וניפ גנ מרב לזר בו למה רב לזר שחולק לא חולק גם כאן שאם תערב דם ששייך פנימה לדם ששייך לחיצון יזו בשני המקומות ומה שלא שייך לכל מקום שהוא לא שייך נראה אותו כאילו מים אונה הגמורה איכל ניסה בחוץ שיזה קודם כל המזבח הכי צון ועוד הניסב לפנים הרי כשם שמצווה להגדים עליונים מתחתונים כשיש לפניי דם חטוס דם אוילו אני צריך להקדים את דם החטוס כ יותר חשוב כ מחפר כמו שנראה לאלון כך מצווה ולהגד פנים לחוץ כי פנים יותר חשוב ממילא אי אפשר קודם כל להתחיל בחוץ אחר כך בפנים מה הוא יעשה וניסב לפנים וודר נסב לחוץ כר לרב לזר כל שער הקורבון זכו מחטוסם ראינו במשנה שהוא סובר שהם לא נפסלים בהיכנסם פנימה אז יכנס פנימה עם כל אדם ויזל מזבח הפנימי מה ששייך לפנימי הרי מוז קלוכה למה ששייך לחיצון רואים נעשה כאילו מים מחלקה חיצה החוצה ויזה על המזבח החיצון ומה ששייך לכאן שייך לכאן ומה ששייך לפנים אוסילו מים אומר הגמור כדקח חטוסו כי נכנס דומון פסולים שאם יתרבו דמה מדומה בפנימיים אי אפשר לומר איתם בפנים אחר כך הייתם בחוץ כי הם נפסלים אז ממילא לא הפסיק עלי אז הוא לא יכל לחלוג באופן גורף ולומר שכל דם חיצוני שיתרה בדם פנימי יזה קודם פנימה ואחר כך בחוץ כרי אם תערב דם חטוס או דם מושום ודם חטוס פנימיס לא נוכל לעשות כך כי ברגע שנכנס פנימה זה יפסל אדם אומר רש"י מה אכפת לי שיפסל לפחות אני אכשיר את הקורבן הפנימי שיכנס פנימה ויזה ואז לא יזה בחוץ אז לפחות אחרטוס הפנימס תהיה כשרה אומר רש"י רב לזר גם מודה שאסור לפסול בידיים ולכן אסור לי להכניס פנימה אלא מוטב להמתין את שקיע שחמו ויפסלו כולם מאליהם וישפכם לעמו אבל אינוחנמה אם תערב למשל דם אוילו בדם חצס פנימיס על לפי רב רבעזר יזה קודם פנימה ואחר כך בחוץ ומה שלא שייך ממקום שלא שייך רוי קילו מים אבל כיוון שזה לא פסוק לא בכל הקורבנות כי בחזבו שם זה לא נאמר לכן הוא לא רצה לחלוק על כך במשנה מה ראינו במשנה ושוא רבי עקיבא וכולי שכל הקורבנות אם נכנן סדומן בפנים אז הם נשרפים אומר רב יהודה אמר שמואל מושל של רב עקיבא שהוא מבין שבפסוק כל חטוס שיובו מדומו כלולים כל הקרבנות למדבמה לתלמיד שמוז זג לרבי בחמין ומזג יין לרבו ובזמנם מזגו זאת במים ומזג במים חמים והוא אמר לו אחר כך רבו אומר לו מזויג לי קרנויר אומר שמלא שרשי משמע שהרבו אמר לו מזויג לי בכמין אומר לו במה אז הוא מברר שוב התלמיד במה אני אמזוג לך אומר לו לאי בךמין אנו אסוקין עכשיו באים בךמין בן ב מצוינן דהיינו אם היה אומר לו מזו לי סתם אז ברור שהוא התכוון לחמין כעת כעת מזגת לי בחמין תמשיך בחמין כשפירשתי לך מזויג לי בחמין למה אני צריך לומר לך בחמין אלא רציתי לומר אב בחמין לא רגמה שמזקתי ליד כעת בכמין אלא גם בצוין אבל גם בחמין או כנמי מדבחטוסקינס כל הפרשה עוסקת בחטוס חטוס דכוס וחמוד לא מלי למה כתוב וכל חטוס שיובו מדום על הקודש פנימו באיש תיסורף סו אוכל אז צריך להיות כתוב ואם יובו מדום על הקודש פנימו אלו התאיר מזכירה חטוס לומר לי לאו חטוס קמין אלו אלו כל קודשים לא רק חטוס אלא כל קודשים רק גם חטוס כשאר קודשים אשיו במדום על פנימו בוא יש לי שורף והיו צריכים לנקות חטוס ולא תאמר אם היה כתוב סתם שהכוונה דווקא לשאר קודשים שבשאר קודשים לא מצינו שנכנסים פנימה אבל חטוס שהרי יש חטויס פנימיוס אז גם חטוס חיצונו אם היא נכנסת לא נפסלת לא הכוונה גם חטוס אבל גם שאר קודשים מסקיף לו רב הונבריד רבי ישוע לא ייתכן שזה המקור של רבקה מרדישרבו כל קודשים לגבי מזבח ל מריקה ושטיפה בפסוק שלפני הפסוק הזה שם נאמר הדין של מריקה ושטיפה כלי מתכת שבישלו בו מבשר החטוס אז צריך למר למרק את הכלי לשטוף אותו כמו שנראה לאלון כל הפרטים ולמדים לאלון ששאר קודשים גם כלולים הפסוק הזה אז אם שאר הקודשים גם נפסלים אם נכנסים פנימה אז שוב בפסוק הבא חטו זה וחמון אלו מולי שכתוב ואשר יובו מדומו וזה עולה על כל הקורבנות שמפורשים הפסוק הקודם שאם הפסוק כן מזכיר דווקא חטוס שמ מנוחטוס אין מדחרין אלוהים ואולי דמי או לתלמיד שמוזג לרבוי באים בחמין בן בצונן מזג לו כמה כוסות יין חלק בכמין חלק בצוינן ואחר כך הוא מבקש לו תמזוג לי בחמין ואז הוא שואל אותו מה אתה מתכוון אומר לו אל תמזוג לי אלו חמין ברגע שלפעמים הוא עשה לו חם לפעמים צני שהוא מדגיש לו בחמין מתכוון דווקא חמין אז קרה גם כאן אם עסקנו בכל הקורבנות והתר ממשיכה ואומרת בכל חוסר שיוב מדומו אז דווקא חט זה לא שאר קורבנות אלו תימן רבקיבא שמרבה שאר קורבנות מחטוס וכל חטוס דת אם היה כתוב רק חטוס השיו מדומו אין ללו חטוס קודשי קודשים שאר קודשי קודשים מנין שהם נפסלים אדם שנכנס פנימה תמוד לאמר חול חטוס קודשים קל מנין של מבסנית אמר למה וכל חטוס ו מרבע גם קודשים קלים דברי רבי עקיבא והחרונים מסבירים למה צריך את כל הריבועים שלא יהיה כתוב חטוס ואני אבין מעצמי שזה עולה על כל הקורבנות שמוזכרים בפסוק הקודם אונה שלו צריך לכתוב בפירוש חטוס שלא נטאה ונאמר שכל הקורבנות אמורים חוץ מחטוס כי בחטוס יש סברה כיוון שיש חטוס פנימיוס כמו שהזכרנו ליל לכן הפסוק מזכיר חטוס אבל מרבה מוכול חטוס גם שער קודשים זה מקורו של רבי עקיבא המשך הבריסה אומר לרבי יסילי אפילו התאומר בכול הם כולו איני שומע לכו אלו אני אומר לך מה אני מרבה מבכול חטוסלו חטוס יוחיד כרי הפרשה כתובה ליד פרשת סושום פרשת שלומים פרשת טוידו שזה קורבן של יחידים חטו סיבו מנין אז יש חטו סיבו שלכתחילה עושים אותם פנימה אבל למשל שעיר ראש חוידש שעיר ארגולים שזה חטוס חיצונו מנ שהיא נפסלת אם אדם נכנס פנימה תמוד למה כל חטוס ואין ללו חטוס זוכר חטוס נקי ומען תמוד לאמר וכל טמאה גמור כלפיה סתם חטיו נקיבין אז להפך אלא צריך לתקן אוקמר אין ללו חטוס נקיבה חטוס זוכו מיניים שהיא נפסלת ממ וכל חטוס ולמסתסטמאים ברגע שריבנו חטוס חטוס זה רק זוכו אז טס אומרים שאם הגרסה הייתה להפך אז היה מובן שמכל חטוס אני מרבה גם חטוס זוכו מבכול מרבה גם חטו של ציבור טמאה גמורה וסוב רבי יסילי היקר הפסוק הזה לאכודה זה בא ללמד על חטוס חיצונוש אם נכנס דמה לפנים מנפסלת ואותני רבי יסגלילו הוא חולק על חכומים בתורס קוין נמר שמבין בתחילת הבריסה שם נאמר שחום מביאים את המקור שחטס חיצונוש נכנס דמה לפנים פסולה הפס פסוק הזה שבנו וכלוס שיומדום על הקודש פנימו בואשתי שורף אמרו לו אמר בסגלי לחומים כל העניין כולו כל הפסוק הזה מדבר אלא בפורים הנשרפים אוסירים הנשרים וכל חצס שיב מדום על הקודש פנימה הכוונה שהמצווה להכניס את הקודש פנימו דהיינו באילו שכח מצוותם הפסוק בא לומר שאם יראה בהם פסול ליסרוף פסוליביסבירו אם הם הוקרבו בקשרס אשרופים את כל בשרם חוץ לשולש מחיס אבל אם יראה בהם פסול אומר הפסוק בקוידש בוא אשתי סורף סורפים זאת בסבירו בתוך הזור המקום לשרפת קודשים פסולים ועוד דבר בא הפסוק לומר ולמו בליססלחילוסי במקומם בכל הפרשות של פורמסור מסירים נשרופים כתוב שצריך לשרוף את כל בשרה מחוץ למחנה אבל אין לו על מי שאוכל את בשרם כאן כתוב לא יש אוכל בין אם הם כשרים בין אם הם פסולים יש שלב על אכילת בשרם אומרו לא יעברו החכם לרבי יסא גלילי לדברך חטו שנכנס דומו לפני ולפנים כאן צריך לתקן לכאורה שנכנס דומו לפנים מני שהיא פסולה אומר להם יש מקור אחר לכך אין לו יובו כמו שנראה להלום באריכות כתוב בפרשה שמיני שסוירחטוס שרפו בני אהורן אומר להם מושה אין לו יובו אזדורמו אל הקודש פנימו זאת אומרת שאם הובוזדומו זה הקודש פנימו אז מובן שהיא נפסדת ולכן דין בישראל זה המקור הקופונים אז רואים שרבי יסגליל סובר בכלל שהפסוק הזה וכלסה שהיו בו לא מדבר על פסול זה אז מה הוא אומר לרב עקיבא שמבכל אני מרבה דברים אחרים דווקא בחטוס לא קורבנות אחרים אונה גימור לדבור דרבק בקורמר רבי יסגלי עצמו סובר שהפסוק לא מדבר בכלל בקודשים אחרים שנכנסו פנימה רק אומר לרב עקיבא אפילו לדבריך שאתה מבין שהפסוק מדבר בעניין קודשים שנכנסו פנימה ואתה מרבה מבכתו שלא רק חתו שנכנס דמה לפנים היא נפסלת אלא כל הקורבנות לא בבכול אפשר רק לרבות סוגי חטוס אחרים חטוס סיבו חטוס זוכו אבל לא שאר קורבנות אבל הוא עצמו באמת סובר שהמקור מפסוק אחר לגמרי אומרת המשנה חטוס שקיבל דומו בשני כויסוס הוא קיבל את דם הנפש בשני כלים נפרדים יוצוא חונם לחוץ אחד מהכוסות יצא מחוץ לזורב והוא נפסל הפנימשר מי שנשאר בפנים הוא נשאר בכשרותו הוא נותן ממנו את המתונס והקורבן כשר מה קורה נכנס איך עוד מהם לפנים? אחד מהכוסות נכנס לאיכל אז דיברנו כעת שיש שני מקורות שהקורבן נפסל אז בזה נחלקו התנועים רבי סגלילי מהכשר בחיצון אומר הכושי נכנסה פנימה היא נפסלה אבל הקושי נשארה באזורה היא נשארה בכשרותה ונותנים לה את המתון איזה הקורבן כשר חכומים פיסלים את הקורבן כמו שנראה בגמור את מקורם אומר ביסגלילי כלב מה אם במוקוים שהמחשוב פוסלס בחוץ דהיינו חוץ לעזור איזה מקום שהמחשבה פוסלת בו אם הוא חשב בשס השחיטה שהוא יזרוק את דמה בחוץ אז הקורבן פסול זאת אומרת שבחוץ יש בזה חומרי בכל זאת לא יוס משויר כיוצה אתם עצמכם מודעים שאם יש שני כוסות וכוס אחת יצא החוצה זה לא גורם פסול לכוס השנייה והקורבן נשאר בכשרותו אם כך מוקים שאין המחשבה פוסלס בפנים הייכל זה מקום שהמחשבה לא פוסלת אם הוא שחט את הקורבן המנת לזרוק את הדם בפנים באיכל במקום לזרוק על מזמח החיצון הקורבן כשר אם בפועל הוא לא עשה כך כמו שנראה לנו את המקור כמו שלמדנו ליל אינו דין שלנסס משויר כנכנס הרואים שהיכל יותר קל מבחוץ אז צריך להיות גם יותר אותו דבר שאם בחוץ זה לא פוסל את מה שנשאר בפנים אז ודאי שאם נכנס חלק מאדם פנימה זה לא פוסל את שער הדם אבל למה סך החום יש להם מקור בפסוק כמו שנראה בגמורים כעת מביאה משנה מחלוקס אמרנו שאם נכנס דמה של החטוס פנימה אז הקורבן נפסל נכנס לחפר אף על פי שלא הכי פרפוסל אפילו שהוא לא יזם מאדם בפנים רק הוא הכניס אות מנת לכפר דברי רב לזרב שמעון אומר עד שיחפר כל זמן שהוא לא יזהע מהאדם בפנים הוא יכול עדיין להוציא זאת החוצה וזה יהיה כשר רק אם הוא כפר בפועל אז הקורבן נפסל רבי יהודה אומר אם הכניס שוויגי כושר רק אם הוא הכניס במיזיד אז הקורבן נפסל מסיימת המשנה כל הדומים פסולים שנוסנו על גב המזבח בדיעבד זרקו אותם לא ירצה עציץ אלא על הטומ דווקא דם שנטמע אם הוא נזרק אז הקורבן כשר זה מרצה אבל שרדום פסולים אז הקורבן לא כשר שהציץ מרץ על הטומ והנה מרץ על היוצא דם שיצא מחוץ לאזור וזרקו את דמו הקורבן לא כשר רשי מביא למדנו לאיל שלמדים שהצית של הכהן גודל נושא רק אובן טומה ולא שר טומ לא שער פסולים אפילו ששאר פסולים עולו לא ירדו כמו שנראה להלום בפרק הבא אבל אין כאן ריצוי אם לא ירדו מקטירים מזים לפי רבון גמליאל אבל הקורבן לא מרצה אומרת הגמורת תניה כמו שראינו במשנה רבי יסלי טוען קלבמו כאן נראה את המסע ומתם בינו לבין חכומים אומר רבי יסילי כלבוכמו ומה במקום שמחשובה פוסלס בחוץ מחשובה דהיינו בשס השחיטה או בשס שרבוידס הוא חשב לזרוק את הדם בחוץ או להקטיר את האימורים בחוץ אז הקורבן נפסל לא יפוס על דם שבחוץ שבפנים בכל זאת אין בזה את החומרה הזו אם מוציא אחד מהכוסות השני שנשאר בפנים כושו מוקים שאם עכשיו פהסלס בפנים אינו את דין שלפסל דם שבפנים אז שבחוץ או אמרו לו יש לנו מקור בפסוק הרי יואמר וכל חטוס מה כתוב השיובו מדומו אל כודש פנימו לא כתוב אז דומו אפילו מקצד דומו כל הקורבן נפסל אומר רש"י רבי ישראל גלילי שיטתו שראינו לפני המשנה שהוא אומר הפסוק הזה שוב במדומו מדבר בחטוס הפנימי אוס וסול של חטוס חיצוני שנכנס דפנים זה מהן לא יהובו אס דומו ושם באמת כתוב אז דומו ולא מדומו ולכן רק אדם שנכנס פנימה הוא נפסל אבל אם חלק מהדם נשאר באזורה אז הוא נשאר בכשרותו אפשר לעזות אפשר עדיין להכשיר את הקובן אומר להם אם יש לכם כזה מקור אז בוא נאמר כעת כלבוכמר ליויצטו שאם חלק באדם יצא כל הקורבן נפסל אפילו שחלק מהאדם נשאר בפנים כי נאמר כך ומה במוקים שאין מחשבה פוסלס דהיינו בפנים אם הוא חשב לזרוק את הדם בפנים הקורבן כשר פוסל דם שבפנים שבחוץ בכל זאת אם הוא הכניס חלק מהדם פנימה זה פוסל גם את הדם שנשאר באזורה מוקם שמחשוב פוסלס דהיינו בחוץ אינו אתדין שאפסול דם שבחוץ שבפנים שאפילו אם הוציא רק חלק מהאדם מהזור אז גם אדם שנשאר באזור יפסל אומרו לו הרי יומר האשר יובו נכנס פוסל את כל הקורבן ואינו יצא פוסל רק מה שיצא נפסל ולא מה שנשאר בפנים אז רשי אומר דמידומו מוטה הוא דומו של מוביס ולא ידומו של יוצס למה רש"י צריך להוסיף זאת אז בספר תוספס דושה מסביר אשר יובו זה לא מיותר לדרושה זה לגופוי שאר יובו נפסל לכן רש"י אומר אשר יובו מדומו אז זה אומר לי מדומו אשר יובו ולא מדומו שיוצו דווקא שיו יו בו חלק מדמה אה זה פוסל את הכל אבל אם יצא חלק מהדם זה לא פוסל את מה שנשאר בפנים שואל את הגמור רשי אומר שזה שאלה של הגמור זה לא המשך של הבריסה כי זה קושיה בין הרבי יויסי בין החכומים ותאי מחשובה בפנים מחשובה על מנת לזרוק באיכל במקום לזרוק על המזמחצון פוסלס את הקורבן מקלבו חימו ומה במוקום שלא יפוס על דם שבחוץ אז שבפנים אם הוא הוציא חלק מהאדם מחוץ לאזורה החלק של אדם דם שנשאר באזור נשאר בכשרותו בכל זאת מחשובה אם הוא חשב לזרוק את הדם בחוץ פוסלס בחוץ מוקם שפוס על דם שבפנים את דם שבחוץ דהיינו הכלל אפילו הכניסו רק חלק מהדם זה פוסל גם את הדם שנשאר באזורת היינו יודעים שאלו את החומרה הזו שתהים מחשב פוסלס בפנים אונה הגמורה הרי יועימר לגבי מחשבס חוץ עם קומוים כתוב ביום השלישי כמו שראינו בפרק ב' זה מיותר לגבי חוץ לזמרנוים בפשס הפסוק מדבר על מחשבה מחוץ לזמנוי פיגול שהוא חשב לאכול בשר השלם ביום השלישי אבל זה מיותר אזני הנה חוץ מקוים ולמה נקת הפסוק לשון שלישי לומר לי שמחשבסחוץ עם קומו פוסלת רק כמו קם שיהיה משולש בדם בבוס או באימורים דווקא אם הוא חשב לעשות את האבוידה מחוץ לאזורה שם זה מקום שבשסתר הבומויס לפני שנבנה בסמקדוש והקריבו את הקורבנות בבומויס אז שם בחוץ היה אפשר לעשות את כל הדברים האלו היה אפשר לזרוק שם דם היה אפשר אפשר לאכול שם את הבשר והיה אפשר להקטיר שם את האימורים. אז דווקא מחשבה על כזה מקום היא פוסלת את הכובם. אבל אם הוא חשב על האזורה, על האיכל, שזאת אומרת שהוא חשב בשחיטה באזורה שהוא יזרוק את הדם בהיכל. ההיכל זה מקום שאפשר לזרוק בו דם. זה לא מקום אכילת בשר, זה לא מקום הקטרת איימורים, זה לא נכלל בכלל מחשב חוץ למק זה לא פוסל את הקורבן. מקשה הגיבור תהיה מחשב פוסלס בחוץ בקלב מחשבסך נוסא דהיינו אם הוא חשב בשס השחיטה בשס שרבוידס לעשות את הזריקו את הקטורה מחוץ למקומוים מחוץ לעזור זה לא יפסול את הקורבן מקלב ומעמוקם שפוס על דם שבפנים שבחוץ דהיינו בהיכל אם הוא הכניס חלק מהדם זה פוסל גם את הדם שנשאר באזורים אין מחשב פוסלת בפנים מחשוב לזרוק שם את הדם לא פוסלת את הקורבן מוקם שלא יפוס על דם שבחוץ שבפנים דהיינו חוץ לאזורה שאם מוציאו חלק מדם חלק שנשאר באזור נשאר בכשרותו אינו דיןפויסל מחשובה בחוץ אם הוא חשב רק לזרוק בחוץ שהקומן ישאר בקשרותו תעמוד לו מה כמו שהזכרנו שלישי חוץ לזמנוים פיגול חוץ למקומים אז רש מביא שזה הולך כמנדומה שראינו לאל שכל הפסוק הזה בפרשס מדבר ב מחשבס חוץ זמנוי ב מחשבס חוץ עם קומוי כפיגו מיותר לחוץ עם קומו שמוחשב לזרוק אושר אבוידס מחוץ להזורה הפסוק שכתוב בפרש גדוישים שכתוב שם שוב שלישי זה כמו שראינו לא זה בא ללמד שפיגול שהזכרנו בפרשה סו שיש כזה דבר המחשב הזכות צמקים זה דווקא מקום שמשולש דהינו דווקא אם הוא חשב לזרוק בחוץ ששם זה מקום שמשולש בדם בוסו ואימורים ולא אם הוא חשב בפנים מביא הגימור ברייסה בוסו היוצא לחוץ אם הוא יצא מחוץ לאזורה או בשר קודשים קלם שיצא חוץ לירושלים פוסול או מעט נראה את המקור אני נכנס לפנים הבשר שנכנס לאיכל כושו שיהיה בדין שפוס ומה במוקם שלא יפוס על דם שבחוץ אז שבפנים בוסר יוצא לחוץ פוסל רואים שחוץ לאזורה יש בזה כולה שאם יצא חלק מהדם חלק מהדם שנשאר בפנים נשאר בכשרותו אבל בכל זאת יש שם חומרי מחוץ לאזורה שבשר שיצא החוצה נפסל מוקם שפוס על דם שבפנים שבחוץ האיכל יש לו חומרי שהאפלים נכנס רק חלק מהדם זה פוסג את אדם שנשאר באזור בוסר אני נכנס בפנים אין דין שפסל הרי יומר מדומו דומסור אז רשימו שכתוב שתי פסוקים פסוק אחד שהזכרנו לאל וכלוסבו מדומו לך בקודש לא סוכל בישסורף עוד פסוק שכתוב במיני אין לו הובואס דומ לקודש פנימו אז אחד נדרש לכך מדומו ולא יבוסו בשר שנכנס פנימה לא נפסל השני זה למדנו ללימוד אחר אומרת הבריסקלמטו לבשר שיצא מחוץ לעזור שלא יפסל ומה במוקם שפוס על דם שבפנים שבחוץ דהיינו באיכל יש לו חומרי שאפילו רק חלק מהדם נכנס זה פוסל את הדם שנשאר באזורה בוסר הנכנס לפנים כו ש יש לו את הכולה לגבי בוסור מוקם שלא יפוס על דם שבחוץ שבפנים חוץ לעזור יש לו כולה שרק מה שיצא החוצה נפסל בוס יוצא לחוץ אין לדין שכושר הרי יואים רונהבריסה ובוסו בסודתרי לאסחילו אז פשטס הפסוק שבהמה שנטרפה בחד מטרפוס היא אסורה באכילה אבל למה כתוב בסודה בסודה בא לומר לי שדה משמקום פתוח בלי מחיצות זה בא לומר לי כל דבר כל בשר שיש לו מחיצות כמשיות סובבוסו חוץ למחיצו סנס ולכן קודשים קלים שיש להם מחיצה שצריך לאכו אותם בתוכיחו מסירושלים יצא מתוך מחוץ לחומס ירושלים הוא בוס בסוד ריף לאס חילו בוסו קוצ'י קוצ'ים שיש לה מחיצה מחיצות האזורה היצאה מחוץ לאזורה לא יסכילו אומר רש"י מנין שדם היוצי נפסל שני מקורות או מקלו מבוסו דם הרי יותר חמור מבשר עוד מקור נראה לאלון הפסוק שבוישה רבינו שואל את בני יערון אין לו יובו אזדום על הקודש פנימו דהיינו הוא שאל אותם שמה הכנסתם את אדם לפנים לכן שרפתם אז הם אומרים לא אין לי לאובסדר מלכודש ואז הוא שואל אותם אולי אדם יצא מחוץ למחיצ ולכן שרפת שרפתם אז הוא אומר אז הם אומרים לו לו לא פנימו נשאר באזורה אז מכאן רואים שאם יצא אדם בחוץ הקורבן נפסל במי הגמור אתון רבונו כתוב הפסוק אין ליובו אזדומו לקודש פנימו פנימו אין לאלו פנימו אם נכנס אדם לפני ולפנים לקודש הקודשים אז הקורבן נפסל איכל מנין שאם נשה נכנס מהחטוס החיצונה לאיכל הקורבן נפסל תמוד לא מר אלא קודש פנימו אם היה כתוב רק פנימו היית אומר קודש הקודשים כתוב הקודש זה בעל הרבות גם האיכל שואלת הגמורה ומה קוידש ועל יאמר פנימו ואני אומר ברגע שנכנס לאיכל נפסל אז לא צריך את הפסוק ש נכנס לקודש הקודש נפסל אומר עובה בו זה ולימד על זה רק אחרי שיש לנו הקודש ופנימו אני אומר פנימו זה קודש הקודשים ממילא הקודש מיותר לרבות גם את האיכל אבל אם היה כתוב רק הקודש הייתי אומר הקודש זה קודש הקודשים אבל אם נכנס רק לאיכל זה עדיין לא נפסל הוא מביא דוגמה לכך מדדוה אתושוב וסוחר מה הכוונה את עניה כתוב הפסוק תושב כהן וסוכר ליוכל קודש עבד קנני של כהן אוכל בתרומה כמו הכהן אבל עבד עברי של כהן אם הבד עברי עצמו הוא ישראל הוא לא אוכל תרומה אז אומרת הבריסה כך טוישוב זה קונוקיננו זה בדיוברי שנרצה הוא עבד שש שנים והוא אמר אהבתדוניסטבוני לא יצא חופשי לקחו אותו לבזנ רצאו אותו ועובד עד יובל הוא לא אוכל בתרומה אפילו שהוא קנוי לכהן סוכיר זה קנישונים דברי רגיל שעתיד לצאת בשנה השביעית נשאלת השאלה יומישו שהוא לא אוכל בתרומה יומס ואני קנון אוכל בתרומה כיוון שאין גופו קנוי לכהן ככול התירוץ הוא אילו כן אם היה כתוב רק טוישוב טוישוב זה קונושונים רק הוא לא אוכל אבל קונו לא מיכל טוישו בעצמו זה לא מתפרש דווקא נרצע כשכתוב טוישוב וכתוב סוכר אני אומר סוכר משמ רק שחייר רק לשש שנים ותוישוב שהוא יושב אצלו עד יובל האם כתוב רק טוישוב הייתי יכול לפרש עוד בבדברי שנמכר רק לשש אך שכתוב שניהם בוס חרבלים בדלתוישוב אם כתוב שניהם אז מסתבר שזה זה וזה זה שזה קודקנום וזה קודקנישונים ושניהם ונוכל כמו כן כאן אם היה כתוב רק על הקוידש הייתי אומר זה קודש הקודשים לכן כתוב פנימוש זה קודש הקודשים ממילא קוידש בהכרח איכל כך פירש רובה יש גורסים רבה אומלא בישלי מאוסום טוישה וסוכיר אתה יכול לומר יש שני מקרות סתומים בוא זה ולמד על זה למה כתרי גוף ענינו זה שני גופים אז כל אחד מלמד על עצמו יש עבד נרצה ויש עבד עברי שרק לשיש ואף אגב דעבלי לקרוא למכתב נרצה לא לא יויכל היה אפשר לכתוב בפירוש נרצה וידוכוסה בקלבו חווימו ואז הייתי יודע בקלבו חווימר שנמקל שיש זה הייתי יכול לתרץ לך מלסדוסה בקלב תורר וכוסב לקרום לפעמים דבר שאני יכול ללמוד בקלבוכימר הפסוק תורח וכותב זו במפורש ממילא את רצתה לכתוב גם נרצה וגם נמכר לש איך כתבו זאת תוישו וסוכיוו ואני אומר בו זה ולמד על זה שברגע שיש לי שניים אז בהכרח זה נרצה ואחד זה נמק לש אוכ שייך במציאות שזה יפסל רק אם הוא נכנס לקודש הקודשים כיוון דפסל ביכל ברגע שהוא נכנס לקודש הקדוש עם דרך הייכל אז ברגע שהוא נכנס להיכל כבר נפסל לפני ולפנים בואי אז מה צריך הזורה להיפסל בלפני ולפנים זה הרי בכלל האיכל כי בדרך לכלש הקדוש עוברים באיכל אז אם כך לא יתכן שהפסוק יאמר קודש פנימו זה קודש הקודש אם זהכל זה מיותר לחלוטין אז צריך להות כתוב מפורש איכול ולא יכתוף פנימות שלא ילמד את מקרא של חינם שלא מלמד אותי כלום אלא מהר הבעיה לאניצר פנימו אלו לידי דרך משופוש לדרך הקומה דהינו נכנס לקודש הקדושים שלא כדרכו לא דרך האיכל אלא דרך הגג ודרך העלייה בלולים יש שם מדרגות כאלה עכשיו צריך לומר לי שאם הוא נכנס לקודש הקודשים נפסל גם נכנס לאיכל נפסל מה אתה שואל שיהיה כתוב איכל ונידע כל שכן שקודש הקודשים פוסל מסדוס בקלבחוטור לקרו אבל זה שני מקומות שח זה בלי זה אומר לרובה אם הוא הכניס את אדם לקודש הקדושים דרך הגג הוא נפסל ואבוי כסף ביר כתוב אשר יובו מדומו דווקא דרך אבואה אם הוא נכנס לקודש הקדוש עם דרך הגג הוא לא נפסל באמת אלא מרוב באמת מדובר שהוא הכניות דרך הפתח והפסוק משמיע לי כל מיד חושיב ללפני ולפנים לא מפסל באיכל כמו שראינו במשנה אם הכניסו את אדם סתם זה לא נפסל דווקא אם הכניסו זאת לחפר כך לפי רב ליזר לפי רב שמעון דווקא אם הוא כפר בפועל אז ממילא בזה שכתוב כאן בפסוק גם בקודש וגם פנימה זה מלמד אותי שכל פסול בפני עצמו אם הוא הכניס לאיכל אמנת לעשות באיכל זה נפסל בזה שזה נכנס לאיכל אבל אם הוא הכניס אותיכל כדי להמשיך ולהיכנס לקודש הקדושם ושם להזות מהאדם אז אם הוא נעצר באיכל ואומר לא אסור הוא יוצא החוצה קורבן כשר כי ברגע שהוא חשב בכניסה שהוא רוצה לעזות מאדם בקודש הקודשים אז הכניסה לאיכל עדיין לא פוסלת כל מה ש לא נכנס לקודש הקודשים אז ממילא צריך להיות כתוב גם איכל וגם קודש הקודשים איכל פוסל כשהוא חשב לכפר באיכל וקודש הקודשים פוסל אם הוא חשב בשס הכניסה להיכנס ולכפר מזה בקודש הקודשים עד כאן דף פיז
לצפיה בתכנים נוספים: