הדף היומי ירושלמי מסכת פסחים דף לז

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד ירושלמי מסכת פסחים מבית "דרשו" עם הרב אליהו אורנשטיין שליט"א, הדף יומי קצר וישיבתי
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי ירושלמי מסכת פסחים דף לז

זוכים דף לז אנחנו מתחילים בעמוד הקודם בהלכה ב אומרת המשנה הפסח ששחתו שלא לשמו קיבל את אדם והילך הוא הלך עם אדם לכיוון המזבח וזרק כל ארבעת הפעולות האלה שהוא עושה אותם שלא לשמו או לשמו ושלא לשמור או שהוא התחיל שלא לשמוע ולשמו פסול כיצד לשמו ושלא לשמו לשום פסח או לשום שלמים, שלא לשמור ולשמו לשום שלמים הוא לשם פסח. בעצם המשנה בזבוחים אומרת שכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה חוץ מן הפסח ומן החטוס. אז פה למדנו את הדין של פסח שאם עושים אותו שלא לשמו הוא נפסל. ומה הכוונה שלא לשמו? אלא לשם זבח אחר, לשם קורבן אחר, לשם קורבן שלמי. אומרת הגמרא, מנין שהוא צריך לשחתו לשמו. רבי בא בשם רב, יש לנו פסוק מיותר שאומר, ואמרתם זבח פסח הוא. לומר שאם שחטו לשם פסח הרי הוא פסח ואם לא אינו פסח. שאר כל מעשיו מנין ועשית פסח שיהיו כל מעשיו לשם פסח. ואם אתה מרבה ככה אז מהה אפילו הקטר אמורין גם תגיד שאם זה שלא לשמע זה נפסל תלמוד לומר זבח מה זביחה מיוחדת שהיא מעכבת את הכפרה יצאו אקטר אמורית שנה מעכבין את הכפרה עד כאן דיברנו על פסח עכשיו חטאת מנין ושחט אותה לחטאת לשמע הוא שר כל מעשיו מנין כתוב ועשה את האחד חטת מעתה אפילו אקטר אמורים תגיד כל העשיות אז אנחנו אנחנו עונים תלמוד לומר ושחט מה השחיטה המיוחדת שמקרבת את הכפרה יצאו קטר אמורין שנה מקבין את הכפרה שואלת עכשיו הגמרא עד עכשיו דיבר דיברת על שלא לשם הקורבן חטאת לשם בעלים מנין שאם זה לא לשם הבעלים היא פסולה אמר רבי ירמיה ועשה הכהן את החטאת וחיפר על המטהר מטומתו הוא צריך לכפר על המטהר לשם הבעלים אמר לו רבי רבי יוסי מעתה אפילו אקטר אמורין תמוד לומר וכיפר מה זריקה מיוחדת שהיא מעכבת את הכפרה יצאו אקטר אמורין שינן מעקבין את הכפרה בהמשך הסוגיה אנחנו נראה שברור ששינוי ביילים לא פוסל רק בזריקה פסח לשם בעלין מנין ודינו ומה עם החטאת שאין מחשבת ארלים ותמיים פוסלים בהם אם אדם שחט קורבן חטאת כדי שזה יכפר על איזה ארל או על איזה טמא זה לא פוסק בכל אופן צריכה לשם בעלים. פסח שיש בו דין מיוחד שצריכים לשחוט אותו לשם אנשים שיכולים לאכול לאכול אותו. שמחשב את הרלים אם הוא שוחט וחושב לשם איזה מישהו הרל או לשם טמאים פוסלים בו. אינו דין שיהיה צריך לשם בעלים. אומרת הגמרא איך אתה לומד פסח מחטאת? לא. אם אמרת בחטאת שהיא קודשי קודשים אתה אומר בפסח שהוא קודשים קלים. אז אומר לנו רבי יוסא הוא מתארץ ואומר לא ולא ממחשבה למעלתה. אנחנו מדברים כאן על פסול שאדם פוסל במחשבה שלו. אז לגבי מחשבה התורה ריבת במחשבה בפסח יותר מן החטאת. מחשבות על קורבן פסח יותר פוסלים מחטוס. מחשבת הרלים ומחשבת מאים. אז ממילא גם מחשבת שלא לשם ביילים תפסול. אמר רבי חנן יקו רבי מנא הוא מתפלא. הפסוק שהבאנו וכיפר על המטהר מטומתו. זה נאמר אצל המצורע ומחטתו של מצורהנו למדים איך אפשר ללמוד משם חטאתו של מצורה לא לחידושה יצאת היא לא יצאת לחידוש היא לא כמו כל החטאות שמה שתה תאונה נסחים אז גם לשם בעלים ודבר שיצא לחידושו אין לומדים ממנו איך אתה חוזר ולומד משם לכל החטאות שצריכים שיהיו לשם בעלים אמר לי וכי חטאתו של מצורע מהכן למדה בכלל שתה פסולה שלא לשמע לא מן הדן קריה לא מאותו הפסוק שכתוב בכל החטאות כתיב ושחט אותה לחטאת וכתיב זאת תורת החטאת תורה אחת לכל החטאות גם כולל גם חטאת מצורה אז אם כן אלא ממקום שהיא למדה בכלל על פסול שלא לשמע משם היא גם מלמדת שהיא צריך שיהיה כל החטאות צריכות שיו לשם בעלים סיכום ההלכות שלמדנו עד עכשיו שיש ארבע עניינים בחטוס ובפסח שחיטה, קבלה, הולכה, זריקה שהם צריכים לעשות לשמם ואם הם נעשו שלא לשמם הם פסולים, שלא לשם קורבן. וחוץ מזה יש גם עניין לשם בעלים, אבל זה נאמר רק לגבי הזריקה. זריקה שלא לשם בעלים בחטוס בפסח פוסלת. עכשיו הגמרא, לפני הגמרא בוא נקדים עוד יסוד. אנחנו יודעים במסכת זבחים שאם אדם שוחט את הבהמה והוא חושב במחשבתו משהו שהוא או אכילת אדם או אכילת מזבח, הוא יעשה את זה חוץ לזמנו או חוץ למקומו. למשל, בשעה שהוא שוחט, הוא חושב שהוא יקטיר את האימורים על המזבח חוץ לזמנו או שהוא יזרוק את הדם על המזבח חוץ לזמנו. או שהוא יאכל את הבשר חוץ לזמנו, זה הופך את הקורבן לפיגול. ואם הוא חושב מחשבת חוץ למקומו, זה לא פיגול, אלא זה פסול. זה פוסל את הקורבן. עכשיו מה קורה פה? למדנו כאן חידוש שהפסח צריך להיות לשמע. מה הדין אם הוא שחטו לשמו? אבל בשעה שהוא שוחט הוא חושב לזרוק דמו שלא לשמו. אם בשעת זריקת אדם בפועל הוא היה חושב שלא לשמו, זה ודאי היה נפסל. השאלה שלנו כשהוא עכשיו שוחט והוא חושב על הזריקה של אדם האם זה יפסול אמר רבי יוחנן יש שלא לשמור מעבודה לעבודה והוא פוסל רבי יוחנן סובר מחשבין מעבודה לעבודה גם בשלו לשמו ורבי שמעון בן נוקיש אמר אין שלא לשמור מעבודה לעבודה ויהיה כשר כך הם נחלקו אמר רבי איל ממחשבת פיגול לימד רב יוחנן המקור של רבי יוחנן זה מחשבת פיגול אילו זרק שלא לשמור בפועל אז מה שמה אינו פוסל שם אינו פסול זה לא יהיה פסול אז אם כן גם כשהוא שחטו לשמו במחשבה שלזרוק דמו שלא לשמור גם פסול כמו שראינו בפיגול שואל על זה רבי יוסי אמר רבי יוסי מנתרטין מילין בשני עניינים אנחנו רואים שלא יודע מי המחשבת פיגול למחשבת פסול אז איך אתה לומד משם איזה שני עניינים אז כך אנחנו נגדים של אפילו שרבי יוחנן כאן אומר שמחשבין מעבודה לעבודה זה דווקא אם הוא חושב על זריקת הדם אבל אם הוא חושב על קבלת אדם סובר הירושלמי שגם רבי יוחנן מודה שזה לא יהיה פסול זאת אומרת אדם ששוחט והוא חושב שהוא יקבל את הדם שלו לשמע לא פסל אז אם כן אומרת הגמרא ככה אילו שחתו לשמו מחשבה לקבל דמו שלא לשמו שמה אינו כשר. כולם מסכימים שזה כשר. עכשיו תמשיך. שחטו שלא לשמו. הוא כבר עשה מחשבה פוסלת. שוחט שלא לשמו. לקבל דמו לשמו. אז זה נשאר פסול. זה לגבי מחשבת פסול. ואילו לגבי מחשבת פיגול. מה יהיה הדין באותו ציור? בוא נחזור על הציור. אבל בפיגול. אילו הוא ישחוט אותו בשביל מחשבת זמנו בזמן כמו שצריך אבל הוא יחשוב לקבל את הדם שלו בזמנו וודאי שזה יהיה פסול שוחט אותו במחשבה שהוא ישחט אותו חוץ לזמנו כן זו מחשבה אבסורדית היא לא מחשבה שיכולה לפסול כי הוא עכשיו שוחט בזמן מה הפירוש שהוא חושב שלא בזמנו אבל את אדם הוא יקבל בזמן וודאי שזה יהיה כשר במקרה כזה זה אז הנה יש לך דוגמה שהפסול והפיגול הם הפכים לגמרי עוד דוגמה אילו שחטו שלא לשמו אבל הוא חשב להקטיר אמור לשמו שמע אינו פסול בטח שזה פסול כי הוא עכשיו שוחט שלא לשמו שחטו לשמו והוא חושב להקטיר אמוריו שלא לשמו זה ודאי כשר כי גם מי שבפועל מעלה את האימורים שלא לשמם זה כשר ואילו במחשבת פיגול זה יהיה בדיוק הוא הפוך בוא נחזור אילו שחתו כן מה שלא אני לא קורא מה שכתוב בגמרא אני רק חוזר מה יהיה אותו דין בפיגול א אם הוא שחט אותו עם מחשבה שהוא לא שוחט אותו עכשיו בזמנו שזה מחשבה לא נכונה כי הוא הרי עכשיו שוחט זה לא פוסל אבל את אמור הוא יקטיר בזמנו אז זה ודאי שזה לא יהיה פסול ואם הוא שוחט אותו מחשבה טובה אבל הוא חושב להקטיר את האימורים חוץ מזמנו ודאי שזה יהיה פסול. אז הנה לך דוגמה שנייה שפסול ופיגול המחשבות הם הפוכות. אז איך רבי יוחנן בא ללמוד שמחשבים מעבודה לעבודה בשלא לשמע? מפיגול. אמר רבי יוסא הנחמית לרבי ירמיה תפיס לרבי בא. ראיתי את רבי ירמיה תפס את רבי בא והוא שואל אותו אמר לי אמור לי תמה לרבי יוחנן למה? שחטו לשמו. לזרוק דמו שלא לשמו פסול. למה רבי יוחנן פוסל? אז הסביר לו רבי בא נעשה משעה ראשונה כשוחתו לשמו ושלא לשמו והוא פסול. כיוון שאילו כשהוא יזרוק את האדם הוא יחשוב שלא לשמוע זה יפסול. אז כשהוא חושב את זה בשעת השחיטה כאילו עכשיו בשחיטה יש פה עניין של שלא לשמוע גם כן. לכן זה פסול. אמר לי ואם כני אם כמו שאתה אומר אז אפילו שחטו לאוכליו בפסח יש לנו דין שהוא צריך לשרוט אותו לשם אוכליו לזרוק דמו שלו לאוכליו אז תחשיב את זה ויעשה משעה ראשונה כשוחתו לאוכליו ושלא לאוכליו ויהיה כשר ופה אולי באמת כשר לא לעיץ יחיל אתה לא יכול להגיד שזה באמת כשר למה דאמר רבי בשם רבי יוחנן שחטו לאוכליו עם מחשבה של זרוק דמו שלו לאכליו אז הוא אמר שפסול למה פסול הרי אם אתה מחזיר את הכל אל השחיטה ומי שחושב בשעת השחיטה גם לאכליו גם שלא לאכל זה כשר באמת אומרת הגמרא ראת רבי יעקב ברחה בשם רבי יוחנן שהוא חולק ואמר שחטו לאוכליו לזרוק דמו שלו לאוכליו באמת כשר זה מהלך רבי יוסא הוא מנסח את זה הפוך כיוון שהיה לו סתירה בין רבי יוחנן לרבי יוחנן נבחי הוא נסבחי לקח את כל הכוח שלו מנטרין טעמו דרבי יוחנן מן שני הטעמים שרבי יוחנן שלכורה סותרים למה שחתו לשמו לזרוק דמו שלא לשמו פסול ומצד שני שחתו לאכליו לזרוק דמו שלא לאכליו רבי יחנן סובר כשר בגלל שנעשה משעה ראשונה כאילו כל המחשבות כבר נמצאים בהתחלה כשוחטו לשמו ושלא לשמו אז צירוף של שלא לשמו ושלא לשמו ושלא לשמו שמו ביחד זה פסול אבל למה שחטו לאכליו לזרוק דמו שלא לא הוכלב כשר בגלל שזה נעשה משעה הראשונה כשוחטו לא אוכליו ושלא לא אוכלה והוא כשר עד כאן הביאור של רבי יוסא רב חנינא חולק הוא אומר אחרת ניסוח אחר לגמרי רב חנינא רב חנניה אמר קו מרבי מנה בשם רבי יהודה תמ לרבי יוחנן כל שאילו יבוא לאותה העבודה ואינו מחשב לא מרשים לו כשהוא יגיע לזריקה לא מרשים לו לחשוב שלא לשמע אז אם כן אינו מחשב מעבודה אחרת לה גם אסור לו לחשוב בשחיטה על זריקה שלא לשמע אילו שחטו לשמו ובפועל זרק דמו שלא לשמו שמה אינו פסול ודאי פסול אז לכן גם כששכחתו לשמו לזרוק דמו שלו לשמו פסול עוד דוגמה אילו שחטו כאן אילו שחטו וקיבלו וקיבל דמו שלא לשמו מה זה כאן שלא לשמו כאן מתכוונים בשינוי בעלים ששינוי בעלים נזכיר פוסל רק בשעת הזריקה שמה אינו כשר ובשעת קבלה מחשב הוא זאת אומרת אדם שחושב בשעת הקבלה על שינוי בעלים וכי זה פוסל הרי כל שאילו יבוא לאותה העבודה ואינו מחשב אז הוא אינו מחשב מעבודה אחרת לה. עד כאן הביאור של רב חנניה. רק נחד עוד פעם. הביאור הראשון שרבי יוסא אמר שכשהוא חושב בזמן השחיטה על הזריקה שהיא הוא יעשה אותה שלא לשמע, כאילו עכשיו בשחיטה יש כאן תערובת של מחשבת לשמע ושלא לשמע וזה פוסל. רב חנניה אומר אחרת לא. כשהוא חושב בשעת השחיטה על הזריקה אז זה כאילו בזריקה נעשת שלא לשמע לא כאילו בשחיטה אלא כאילו כאילו כבר יש פה זריקה שלא לשמע ולכן זה נפסל זה החילוק בין רבי יוסא לבין רב חנניה מקשה על זה הגמרא מה אמרת היסוד שכשהוא חושב בזמן השחיטה על עניינים אחרים זה כאילו חשב אותם באותם העניינים האחרים הרי אילו שחתו בזמנו להקטיר אמוריו למחר זה ודאי פוס שם היינו פיגול זה פיגול לעומת זה הוא בשעת הקטרה אם בשעה שהוא מקטיר את האימורים הוא חושב עכשיו שהוא מקטיר אותם שלא בזמנם אינו מחשב זה לא מחשבה שפוסלת א' כי מחשבה לא פוסלת בזמן הקטרה וגם מה הוא חושב שהוא מקטיר את זה חוץ לזמנם הרי הוא מקטיר אותם עכשיו אז מה הרי אבל אתה אמרת כל שאילו יבוא לאותה עבודה ואינו מחשב לה אז הוא אינו מחשב מעבודה אחרת לה אז למה זה פוסל בישלמה לפי רב יוסא שהוא אמר למעלה שכשאתה חושב בזמן השחיטה על הזריקה כאילו חשבת את הפסול הזה בשחיטה אז כך גם פה כאילו אתה חושב בשחיטה עצמה שיש עניינים שחוץ לזמנו לכן זה פוסל אמר להם אתה רוצה לקשות עליהם מפיגול לא תתבני מפיגול פיגול על פסול כי הרי כבר למדנו למעלה דמה רבי יוס מנטרי מילין לא דמחשבת פיגול למחשבת פסול יצא לנו שתי פירושים בדעת רבי יוחנן לפי רבי יוסא כל המחשבות שהוא חושב בזמן השחיטה נחשבים שהם ישנם בעצם השחיטה בעצמה ולפי רב חנניה המחשבות ש שהוא חושב בשחיטה על הפעולות הבאות נחשבים כאילו עשה את אותם הפעולות הבאות באופן של פסולים עד כאן דף לז ‏da
לצפיה בתכנים נוספים: