העמוד היומי מסכת פסחים דף ס עמוד א

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת פסחים מבית "דרשו" עם הרב דוד בוק שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת פסחים דף ס עמוד א

סוכים דף ס עמוד א נתחיל בנטס עמוד בס במשנה אומרת המשנה הפסח ששחוט שלאי לשמוי וקיבל והולך וזרק שלא לשמוי קורבן צריך להיות לשם הבעלים שמביאים את הקורבן ולשם הקורבן שלשמו הוא קרב ישנם ארבע עבודות שבהם אם הוא יחשוב שלא לשם הקורבן הזה, לדוגמה, אם הוא יקח קורבן חטוס ויחשוב שהוא מקריב את זה לשם שלומים, המחשובה הזאת תפסול את הקורבן. אומרת המשנה, מה קורה אם הוא לקח קורבן פסח ושחט אותו לשם שלומים? או שקיבל את הדם לשם שלומים או שילך את הדם שזה גם אבוידו לקחת את הדם בכלי שבו קיבלו את הדם וללכת עם זה למזבח או שזרק שלא לשמו אוי לשמוי ושלאי לשמוי או ש עשה בהתחלה לשמו לשם פסח ואחרי זה חשב שלא לשמור לשם שלומים הגמרא תבאר האם זה מדובר באותו עבודה או בשתי עבודות שונות אוי שלא לשמוי ולשמוי פוס או שקודם הוא חשב שלא י לשמוע דהיינו לשם שלומים ואחרי זה הוא חשב לשם פסח פוס כל אלו כיוון שמעורב כאן מחשוב ושלא לשמוי ממילא הקורבן פסול כיצד לשמוי ושלאי לשמוי לשם פסח או לשם שלומים שלא לשמועי ולשמואי לשם שלומים או לשם פסח הלות ומדובר כאן בקורבן פסח ממילא מה זה שלא לשמוי ולשמוי שלא לשמועי שהוא חושב על זה לשם חטוס ולשמור שהוא חושב על זה לשם פסח. בואי רב פופה. מסתפק רב פופה באבוידחסנן או בשתי אבו דסנן? כשהמשנה הזכירה שהוא שחט לשמועי ושלאי לשמוי האם מדובר שזה באותו אבוידו לדוגמה הוא שחט ובהתחלת השחיטה הוא חשב לשם פסח ואחרי זה לשם שלומים או שמדובר על שתי עבודות. השחיטה הייתה לשם פסח ואחר כך הזריקה הייתה לשם שלומי אובוידו אחרת הייתה לשם שלומי ואבוי החסנן ורבי יוסי דומרב דגמר דבור אבדם נתפס דהיינו אם המשנה מדברת באותו עבודה ובהתחלה הוא חשבה אחת ואחרי זה הוא חשבה שנייה אז ממילא צריך לומר שאם המשנה פוסלת זה כרבי יוסי שאומר שמסתכלים על כל דבריו של אדם לא מסתכלים רק על אחרי הלשון הראשון שהוא אומר יש מחלוקת רבי יוסי ורבי מאיר לעניין אדם שאומר הרי זה קורבן אויל לו תמור הסילו תמור השלומים האם אני אומר שמתייחסים לכל הדיבור שלו כי הוא מתכוון שימכרו את הבהמה הזאת ואם הדמים עם הכסף יקנו אוילו ושלומים חצי מהדמים ילך לאוילו וחצי לשלומים ולמה הוא אמר את זה אחד אחרי השני כי הוא לא יכול לומר את שניהם יחד או רבי מאיר אומר שבטפוס רישן הולכים רק אחרי הלשון הראשון הוא רוצה לחזור בו ומה שהוא אמר בסוף הוא לא יכול לחזור בו אבל הוא לא מתכוון להכיל את שניהם ממילא אם המשנה שלנו דיברה באותה עבודה ואנחנו פוסלים זה אומר שזה כרבי יסי שמסתכלים גם אחרי סוף דבריו והמחשבה השנייה שלו שלא לשמוי גם נתפסת ולכן ניפוסלת די רבי מאיר אמר תפס לשון ראשון וכמו שבדיבור אני אומר שהולכים אחרי הלשון הראשון הוא הדין ומחשבה אני אומר שהמחשבה הראשונה היא הקובעת ולא מתייחסים באותה עבודה למחשבה השנייה זה הצד שמדובר באבוידו אחסידים בשתי אבוידסנן או ממשיך הפופה לבאר את הספק או שנאמר שהמשנה דיברה בשתי עבודות שונות ואחת היה לשמור באחת שלא לשמור ואז אם כן המשנה שלנו תסתבר גם לפי רבי מאיר ואפילו לרב מאיר דומר תפוסלשן ראשון אני מילה בעבודה אחת אבל שתבודש מודד מפסיל גם רבי מאיר מודה שכאשר עבודה השנייה נעשתה בפני עצמה שלא יהיה לשמור אז ודאי שמתייחסים גם לעבודה השנייה למחשבה שבעבודה השנייה ולכן יהיה פסול מברת הגמרא את הספק של רב פופה אמרי האיה בבסמדרש הסתפקו וביארו את הספק הי על מה איזה מקרה רב פופה מסתפק הנמ שלא לשמועי ולשמוי אם נאמר על מקרה שהוא התחיל שלא לשמוע ואחר כך לשמוי בין באבוידחש במשתי אבוידויס בין לרמי בין לרבי סיב שלמיקומייסה דהיינו כיוון שהוא התחיל בשלו לשמוי אז גם לפי רבי מאיר ודאי שהולכים אחרי לא ששן ראשון גם לפי רבי יוסי שהולכים גם אחרי לא שנה אחרון עדיין זה יהיה פסול וזה לא יהיה תלוי ברבי מאיר ורבי יוסי דולר רבי יוסי נמי וגמר דבורבודוניפס איסלי רבי יוסי שאמר שמתייחסים לסוף דבריו זה לא רק לסוף דבריו אלא הכוונה גם לסוף דבריו ואם כן ודאי שגם לתחילת דבריו כיוון שתחילת דבריו המחשבה הראשונה הייתה שלא יישמ מ אז ודאי שלכול זה יהיה פסול אלא הלשמוי ושלאי לשמוי אלא צריך לבאר שרבי שרב פה שהסתפק זה על המקרה של לשמוי ושלא יהיה לשמוי בהתחלה היה לשם הקורבן שאליו הוא מיועד ואחרי זה שלא יהיה לשמוי מה היא מכאן השאלה האם להתייחס גם לשלא לשמוי או לא תוש מה אומרת הגמורה נביא ראיות לספק של רב פופה מהמשנה שלנו נתחיל להביא ראיה הפס ששחות שלא לשמוי וקיבל וילך וזרק שלא יה לשמוע איך ידומי איך מדובר במשנה אנחנו במשנה ביארנו שמדובר באחת מהעבודות שהוא עשה שלא לשמור או שחט או קיבל או ילך כת הגמרא תבאר זאת איך ידומקדקטון אם נאמר כפי פשטות הלשון ששחט שלא לשמור וקיבל וילך דהיינו כל הארבע עבודות היו שלא לשמועי לא מליד מחשב לכולו מקומי סעיפסילה למה המשנה צריכה לפרט שאת כל הארבע מקרה שכל הארבע עבודות נעשו שלא ימו מספיק שעבודה אחת העבודה הראשונה נעשתה שלא ימו הלך הקורבן ופסול אלוהב אוקטוני אלא בהכיח צריך לברר במשנה שזה הכוונה אוי אוי דהיינו הפסח שלשחתו שלא לשמו הנה משחתו לשמו וקיבל וילך וזרק שלא לשמור הנה מי דהיינו המקרה השני זה שקיבל וילך וזרק שלא ששמונה משחתו וקיבל וילך לשמו וזרק רק שלא לשמור דהיינו שאחת מהעבודות היו שלא לשמור דאבלו שתבודס ואם כן שאנחנו מברים שזה חוזר על שתי עבודות וזה אוי אוי קטוני דהיינו אות העבודה הזאת הוא אס שלו לשמוע את העבודה הזאת בהכרח אנחנו מבינים שמה שכתוב לשמוע ושלא לשמוע זה הכוונה בשתי עבודות שונות לא באותה עבודה אם ככה הם סעיף לשמועי ושלאי לשמועי הסיפה מדבר על מקרה שהיה קודם לשמוי איך אידומי? הנה בשתי אבוידוס היינו רישה אם נעמיד את הסיפה גם לשתי עבודות שעבודה אחת הייתה לשמור והעבודה השנייה הייתה שלא לשמור היינו רש אז כבר מהרש אני יודע שברגע שיש את אחד מהעבודות שלא לשמור לא משנה לי איזה כבר זה פסול כי אמרנו לא משנה אחד מהעבודות שיהיו אם הם שלא לשמו אז היא פוסלת את כל הקורבן זאת אומרת שגם אם היה שחיטה לשמו והזריקה שלא לשמו זה פסול היינו רש אלו ליו בעבודה חס בהכרח שמה שהמשנה מוסיפה חוץ מהשלא לשמו ולשמו גם מקרה שלשמו ושלא יהי לשמו שקודם היה לשמו בהכרח שמדובר באותה עבודה ואם כן רואים במשנה שלנו שגם בעבודה אחת שיש לנו מחשבה שלשמו ושלא לשמור זה פוסל את הקורבן ממילא ורבי יוסי דומף גמר דבור עבודום נדפס ולכן גם הלשון שלא לשמו גם פוסן דוכה גמור אלוי אין מכאן ראיה לאלם בשתי אבוידוס ורש דקה בשחיטה וקומך ש בשחיטה באמת גם הרש גם הספר מדברים על שתי עבודות שאלנו אם ככה זה נכלל ברישה כי אם אתה אומר שלא לשמוי ולשמו והשלא לשמו נעשה באחת מהעבודות אז אם היא נעשתה בהילוך זאת אומרת שהיה שחיטה לשמו רק ההילוך נעשה שלא לשמוע אז כמו לשמו ושלא לשמו למה צריך להביא גם לשמו ושלא לשמור ור שדקוי בשחיטה וקומך שבשחיטה הנה מכו בזריקה וקומך שבזריקה הרי שדיברה לגבי מקרה שבעבודה עצמה שהוא עושה עליה הוא מחשב שלא יהיה לשמו ועל זה כתוב שאם הוא מחשב שלא לשמו או בשחיטה או בזריקה או בהולכה זה פוסל סיפה דכה בשכית וכשיב בזריקה סיפה באה להוסיף מקרה שבזמן של עבודה אחת הוא חושב על עבודה אחרת לעשות אותה שלא יהיה לשמור בשחיטה הוא כבר חושב על הזריקה דומה הרי נשאכת את הפסח לשמוי לזרוק דומה שלא לשמוי וקומשמלון מחשב דיינו ביד דרב פופה וזה בא להשמיע לנו מקרה כזה שאת החידוש שאפשר לחשב ולפסול ולפגל קורבן גם אם הוא לא עומד עכשיו בזמן הזריקה שהוא חושב שלא לשמוע אלא בשחיטה הוא חשב לשחוט על מנת לזרוק שלא לשמוע זה כבר פוסל והיינו בידי רבובה זה בעצם היא בואו נוספת של רבובה שהוא הסתפק ב שחיט הסקוט'ים שמה למה רב פובה הביא את הספק הזה? ממילא אי אפשר לפשות לא את הספק לכאן ולא את הספק לכאן כי כמו שאומרים זה לאחקומה התחילה וזה לא חקומתחלה אם תנסה להשוט את הספק של רב פופה שלנו אז נדחה שאולי מקרה מדובר במקרה של הספק של רב פופה מקודשים ואם תנסה לדחוץ מקודשים נומר אולי מדובר כמו המקרה שלנו תוש מה מביאה הגמרא ראיה נוספת מהמשנה שלנו אוי שלא לשמועי ולשמוי פוס המשנה הביאה שלא ישמור ולשמו פסול איך ידום הנה בבשתי אבוי דוייס אם נאמר שמדובר מובר בשתי אבוידוס אשתי לשמוי ושלא לשמועס פוס שלא ישמי לשמו מבויה אם לשמוי ושלא לשמוי שעל שלא לשמוי הוא עלשנב הוא אחרי הלשמו הוא התחיל עם הלשמוי אז אם זה פסול כי אנחנו מתחשבים בלשון האחרון בעבודה השנייה למרות שהעבודה הראשונה הייתה לשמור אז שלא ישמור ולשמע מם בוא אז ודאי שאם העבודה הראשונה נעשתה שלא לשמור ודאי שזה יפסו אלו לו בעבודה אחס אלא צריך לומר שהסיפ שלא לשמוע ולשמו בא למקרה של אבוידו אחס ולכן באבויד אחס יש חידוש לומר שזה פוסל כיוון שהם מסתכלים על הלשון הראשון ובאותה עבודה שיש לנו שלא לשמוע ולשמוא זה פוסל אז אם ככה אומר רש"י ולכן אם זה באבוידו אחס אז כתוב לשמועי ושלאי לשמועי להפוק מרבי מש אמר תפוס תפוס לו לשון ראשון אז הרי שאנחנו מביאים לשמוי ושלאי לשמוי לומר שמתייחסים גם על הלשון האחרון ו הרי הסיפה שלא ישמע ושמוי זה בא לומר שאל תסתכל רק על הלשון האחרון אלא תסתכל על הכל דהיינו כשיטת רבי שמסתכלים על כל דבריו גם על הרישה וגם על הסיפה ולכן אפשר להעמיד את זה באבוידו אחס ומדסף באבוידו אחסרי שנמ באבוידו אחס וזה החידוש שבכל אחד שמתייחסים גם לתחילת דבריו גם למחשבה הראשונה וגם המחשבה השנייה אבל חייבים להעמיד את זה שמדובר באבוידו אחס כי זה בשתי אבוידויס פשוט שזה פסול דוכה גמור לאלום בשתי אבוידוס ובדינו דלאצטריכה באמת מדובר בשתי אבוידוס ואין מכאן ראיה לספק של רב פרופה שבאבוידו אחס גם כן אנחנו נעמיד את זה שמדובר כאן עליבד רבי יוסי וזה פוסל באווידו אחס אלא מהידתני לשמוי ושלא לשמועי תנ שלא לשמועי ולשמוי שאלנו אם זה בשתי אבוידוס אז מה החידוש בסיפה? ודאי אם שלא לשמוע האחרון באבוידו המאוחרת יותר פוסלת אז ודאי שאמא שלא לשמוע בעבודה הראשונה ודאי יפסול אין ככנ רק זה נכתב אגב אגב שהבאנו מקרה לשמו ושלא ישמור הבאנו גם את המקרה ההפוך תושמ מביאה הגמרא ראיה ממשנה לקמן כתוב במשנה שחורת שלא לאכלו ושלא למנוב אדם שחט קורבן פסח לא למנויים על הקורבן אלא לשם אנשים אחרים בעלים אחרים שהם בעצם לא בעל עלי הקורבן לא נמנו על הקורבן לא שלא יהיה לאוכלוב זה שהם חולים או זקנים שהם לא יכולים לאכול כזית מקורבן הפסח ושלא יהיה לימים נויוב זה לכאלו שלא נמנו על הקורבן הזה או לאריילים שהם לא יכולים לאכול קורבן פסח אסורים בקודשים ולטמאין שהם אסורים בקודשים הריים אסור בקורבן פסח ותמיין אסורים בכל קודשים פה אסור אומרת הגמורה אוכל פשיטי באבוי דוכח כאן ברור שמדובר על מקרה אחד שהוא שחט שלא ילך לו במה באותה עבודה אין פה שתי מחשבות ומדי ספוידח רינ באבוידח אז אם המשנה הבאה דיברה על מחשבה בעבודה אחת אז גם ברישה במשנה שלנו שדיברנו על שמו ושלא לשמו גם מדובר על עבודה אחת דוכה הגמורה מי דיריו מה קשור המשנה לקמן המשנה הבאה למשנה שלנו או כדי אפשר לומר שהמשנה שלנו סיפה ואבוי דואס המשנה לקמן זה אין כונה מבאבוידחס יש מחשבה אחת רש היא באבוידח בשתי אבוידוס אבל הרי שאין הכרח להעמיד אם באבוידו אחס או בשתי אבוידוס תושמע מביאה הגמרא רעיה נוספת מהמשנה לקמן מההמשך ללא יחלוב ושלא יהיה לא יחלוב כושר אם אדם שחט גם לשם אנשים שמסוגלים לאכול מהקורבן וגם לשם חולים וזקנים כשר איך ידומי הנה בשתי אבוידוסמ דכו בזריק אם נאמר שגם כאן המשנה דיברה על שתי אבוידוס דהיינו השחיטה הייתה לשם כאלו שיכולים לאכול וההולכה או הזריקה היה לשם כאלו שלא יכולים לאכול ותמיד חושב בזריקה דין מחשבה לאכולים בזריקה ולמה אם כן אנחנו אומרים שזה לא פוסל זה כשר כי זה שתי אבוידוש לפי זה כי יש כלל שאין מחשבס אוכלים בזרי כי המחשבה הזאת אם הוא חושב על כאלו שלא יכולים לאכול זה פוסל רק בשחיטה אבל לא בזריקה אז אם ככה שהיה לאוויכלו בשחיטה שלא יהיה לאכלו בזריקה לכן זה לא פוסל כי המחשובה שלא ילוך הוא לא פוסל בזריקה משמע לכאורה או באבוידו אחס אבל אם זה יהיה אבידו אחס כגון בשחיט במחשבסכלין פוס אם זה יהיה באותו מחשבה באותו אבוידו כגון אם בשחיטה עצמה הוא חשב לאכלו ושלא לאוכלו שבשחיטה כן פוסל מחשבה שאם זה שלא י לאכלו אז אם ככה מה שמ שזה יהיה פסול כי אם נעמיד את המשנה בשתי עבודה זה דווקא בגלל זה זה כשר כיוון שהזריקה לא פוסלת לא פוסלת במחשבס שלא היא לאך לו אבל אם זה שני המחשבות והשחיטה כן ולא לו נמצאסים לא יפוס לו איך אפשר לומר דבר כזה הרי יש כלל שאם ישנה מנו ישנה הוא שחט את זה לשם כאלו גם שיכולים לאכול גם כאלו שלא זה לא פוסל ברגע שמעורב פה גם אנשים שיכולים לאכול הקורבן כשר אז אי אפשר לומר שאם זה באבוד אחס אז זה יסול אלא לו באבוידה אחס לכן צריך לומר שכשהמשנה מכשירה המשנה הבאה שמכשירה בלאוכלו ושלא לאוכלו צריך להמיד אותה גם באבוידו אחס ואפילו אוכי שזה באותו אבוידו הוא חשב גם עלוכל וגם שלאכלו זה כשר אז אם ככה אז מי דסיפה באבוידו אחסינם מי באבוידו אחס אז הספ זה אבוידו אחס זה כשר כיוון שיש פה מקצס שכן יכולים לאכול אז זה לא פוס והרי שככאורה מדבר באותו מקרה אז נפשות פה למשנה שלנו שמה שכתוב לשמ ושלמ מדובר על אותו אבוידו שתי המחשבות בעבודה אחת ולא בשתי אבוידוס דוכה הגמורה מדיריו כדי כדסיס וכדיס אין כחשנה הבאה למשנה שלנו עדיין אפשר לומר סיפה באבוידו אחס ור שי באבוידו אחס בשתי אבוידוס אז לא פשטנו את הספק של רב פרופה יבואלו זה כבר נראה עם העמוד הבא אז ראינו כאן את המשנה שהביאה מקרה שהוא שחט קורבן פסח שלא יהיה לשמור ולשמור או שכל כל הארבע אבידו היו שלא לשמור שאחד מהם היה שלא לשמור או שלשמו ושלא לשמו שלא שמו שלא לשמו ולשמו פסול דהיינו לשם פסח ולשם שלמה אבסתפק האם המשנה דיברה באבוידח או בשתי אבודס ואמרנו כוונתו להסתפק לעניין מקרה של לשמוי ושלא לשמוי האם כיוון שהשלמי הוא נבשר הוא בעצם המחשבה השנייה אז היינו נאמר שמדובר באבויד אחס וזה הולך כרבי יויסי שמסתכלים גם על גמר דבריו אבל לא כמיר שאומר תפוס לשם ראשון או שמדובר על שתי אבוידס וגם רבי מאיר מודה שכשהיה פה אבוידו בפני עצמה שנאסתה שלא לשמור אז הוא פוסל ולא אומרים שזה נקרא לשון נכון כי באווידו אחת באווידו הזאת זה הלשונה היחידה שיש אז ניסינו להביא ראיה מהמשנה בכמה וכמה דרכים ניסים להביא ר מה שכתוב שלא לשמו ויקיבל וילך וזרק שלא לשמו בהכרח מדובר באבוידו לחוד והגמרא דחתה שאין לו חנמ אפשר להעמיד את זה שתי אבוידויס והמדו והחידוש הוא שהוא מחשב מאבוידו לאבוידו וזה בעצם היה בושרפה בקודש'י ניסים להבירה היה משלא לשמועי ולשמוי פוסול שעדיין מדובר באווידו אחס ולא בשתי אבוידו כי אחרת אין חידוש בשלא לשמועי ולשמוי זה פשוט שזה פסול כי אם לשמו שמו ושלא לשמו שהשלא לשמוע היה האחרון ודאי אם הוא פסול ודאי שאם השלא לשמוע היה הראשון יהיה פסול שזה בשתי אבוידוס אלא צריך לומר שמדובר באבוידו אחס והחידוש ברשבסיפה ושלא לשמוי ולשמוי או לשמו ושלא לשמו שהולכים גם אחרי תחילת דבריו וגם אחרי סוף דבריו לא הולכים רק אחרי ההתחלה ולא הולכים רק אחרי הסוף הגמוד דחתה שאין חכנ מדובר שתי הוידוס מה החידוש זה נכתב רק אגב צים להבין היה מהמשנה הבאה ששחות שלא לו יש מחשבה אחת בהכיח זה על עבודה אחת אז גם הרי שמשנה שלנו זה עבודה אחת ודחו אין הכיח בין הסיף המשנה הבאה המשנה שלנו זה לא מוכיח באיזה מקרה המשנה שלנו מדבר ניסינו מהספר של המשנה הבאה לאכלו ושלאי לאכלו שלכאורה חייבים להעמיד באווידחס כי אם זה בשתי אבוידס מהשמע שרק בגלל זה כשר אבל אם זה אבוידחס יהיה פסול הרי אין מחשב צורך לין אין מקצה צורךלין פוסל אם מקצת שכן יכולים לאכול זה לא פוסל אותה אז למה לא יכול להבו שלא לאכול לו כשזה באבוידו אחס זה יפסול אלא בהכשנה שהכשירה מדובר גם באבוידו אחס ואם מדובר באבוידו אחס אז גם הסיפ שלנו מדובר הרי המשנה שלנו מדברת באבוידחס והגמרא דחתה שאין הכריח מהמשנה לקמן לא הכריח באיזה מקרה המשנה שלנו מדברתכן שהמשנה לקמן זה אבוידו אחס ואף על פי כן המשנה שלנו יכולה גם לדבר על מקרה שזה מחולק לשתי אבוידוס אבוידו אחת היה מחשבה אחת וידה השנייה היה את המחשובה השנייה ‏Ja. เฮ
לצפיה בתכנים נוספים: