הדף היומי ירושלמי מסכת פסחים דף לט

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד ירושלמי מסכת פסחים מבית "דרשו" עם הרב אליהו אורנשטיין שליט"א, הדף יומי קצר וישיבתי
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי ירושלמי מסכת פסחים דף לט

סוחים דף לט אנחנו מתחילים בהלכה ג אומרת המשנה שחטו שלא לאוכליו הגמרא טבע למשל הוא שחט את הפסח לשם אנשים חולים או זקנים שלא מסוגלים לאכול כזית בשר ושלא למנויו קורבן הפסח יש לו מנועים קבועים מראש והוא שחט אותו על שם כאלה שלא מנועים על הפסח להרלים ולטמאים שגם כן הם לא יכולים אי אפשר לשחוט עליהם פסח אז זה הקורבן אז זה פסול מה קורה אם הוא שחט גם לאוכליו וגם שלא לאוכליו למנויה ושלא למנויו למולים ולהרלים לטמאים ולטהורים במקרה כזה כשרטו קודם לחצות פסול שנאמר בו בין הארבעים קודם לתמיד הכוונה קודם לתמיד של בין הארבעים הוא כשר ובלבד שיהיה אחד ממרס הכוונה מערבב בדמו כדי שזה לא יקרוש עד שיזרוק דם התמיד ואחר כך הוא יזרוק את דם הפסח ואם בכל אופן זה נזרק לפני דם התמיד כשר אומרת הגמרא מנין שהוא צריך לשוחתו לאוכלו רבי יוחנן בשם רבי שמואל הוא דורש את הפסוק איש לפי אוכלו תחוסו מה זה תחוסו תחוסו זה לשון שחיטה אמר רבי יש לשון סורסי הוא זה הרב מסביר שסורסי זה הכוונה שפה ארמית שדיברו אותה בסוריה כאדם שהוא אומר לחבר לחברו לי זה תחוס זה לשון לי תשחוט לי את הטלה הזה כיצד שלא לאוכליו שחטו לשם שם חולה לשם זקן שאינם יכולים לאכל כזית כיצד שלא למלוי שחתו לשם בני חבורה אחרת אוקיי אומרת הגמרא מהדין שלנו אנחנו יכולים לדייק אדם הרע שהקטן יש לו מניין לפסול אתה רואה מכאן שגם אנשים פסולים הם יכולים להיות מנויים על הפסח ואז כשהוא שוחט את זה לשמם הם הם פוסלים כי הם נחשבים מנויים כי אם אתה אומר שהם שם בכלל לא מנויים אז מה אתה אומר שלא לאכליו ברגע שאמרת שלא לנויו זה כבר פסול שהוא שוחט לשם זקן וכולי הרי הם לא מנויים על כורחנו שהם כן יכולים להיות מנויים אז כך גם קטן הוא יכול להיות מנוי על הפסח דה אמרה אותו רעיון שהיה נתון בדרך רחוקה ושחתו לשמו אז זה פסול כמו שאדם שוחט לשם אדם טמא שלא יכול לאכול או לשם מישהו שלא יכול לאכול כך גם שהוא שוחט לשם מישהו שהוא בדרך רחוקה אדם אמרה מה עוד דבר נלמד מכאן שאדם מסייעה לדרומאי שמה אומרים לדרומאי לדרומאי אמרין לגבי שאר הקורבנות כל קורבן כשהוא שוחט למשל את הקורבן והוא חושב שהוא יעלה את האימורים חוץ מזמנם קורבן נהיה פיגול ולמשל הוא זורק את הדם לשם להעלות את האימורים שלו בזמנם הקורבן נהיה פיגול. מה קורה אם כשהוא בא לזרוק את הדם יש אמורים שנאבדו והוא חושב על האימורים האלה שעבדו שהוא יעלה אותם ויקטיר אותם חוץ מזמנם. זה נקרא אמורים שעבדו מחשב להם המחשבה בהם היא פועלת כמי שהן קיימים. לכאורה המשנה שלנו תוכיח את זה. כי מה אמרנו עכשיו במשנה שלנו? שהוא חושב שהפסח יהיה לשם אלה שלא יכולים לאכול אבל הם בכלל לא יכולים לאכול אז איך אתה חושב לשמם איך הם זה איך אתה חושב שהם יאכלו אף על פי כן מחשבה כזאת פוסלת אז הוא הדין כשאדם חושב על האימורים שיעבדו למרות שהם עבדו איך הוא יעלה אותם חוץ מזמנם הם כבר עבדו אף על פי כן המחשבה המחשבה בהם פוסלת הדה אמרה שחתו שתאכל ממנו חצי חבורתו כשר איך איך נלמד את זה מכאן? כי פה אתה אומר שהוא שחט שיאכלו אותו חצי החבורה. למה זה פסול? כי מי הם חצי החבורה? זה אנשים שלא יכולים לאכול. חולה זקן משמ שאם הם היו אנשים כשרים זה היה כשר הקורבן למרות שהוא שחט רק על חצי חבורתו. אמר רב חגאי לא זה לא היה. אמר רב חגאי קו מרבי יוסף תיפטר שהיו כולן חולים. זה כל החבורה. אמר לה אם ככה נתני לשם בני חבורה פסולין לא כתוב לשם בני חבורה פסולין אלא לשם שלא לאכליו אלא חייב להיות שמדובר בה שהיו שם כשרים ופסולים והוא שחטו לשם הפסולים ולכן זה פסול אבל אם הוא שחט אותו לשם חצי החבורה זה כן יהיה כשר אמר רב לוזו מתנית בששחתו לאוכליו ושלא לאוכליו אז אמרנו במשנה שזה כשר אבל אם שחטו משעה ראשונה והוא חשב להתכפר בו לאוכליו ושלא לאוכליו במקרה כזה כן יהיה פסול כל מה שהמשנה מכשירה לאוכלה ושלא לאכלב שהוא חשב רק על השחיטה אבל אם הוא חושב על הזריקה לאוכליו ושלא לא אוכליו יהיה פסול רבי שמלאי גבי רבי יונתן בבלי כתוב רבי יוחנן אמר לאלפן הגדה תלמד אותי דברי הגדה בבבלי כתוב שהוא רצה ללמוד ספר ייחוסים היינו ספר דברי היומים אמר לי מסורת בידיים מאבותיי שלא לא ללמד אגדה לא לבבלי ולא לדרמי שם גסי רוח ומהטי תורה ואת נערד ודר בדרום אני לא יכול ללמד אותך אמר לי אמור לי אחד המילתה לפחות תענה לי דבר אחד מה הוא שואל אותו מה בין לשמו ושלא לשמו שאנחנו פסקנו שזה פסול לבין לאוכלה ושלא לאוכליו שהמשנה פסקה שזה כשר אמר לי ככה כמה חילוקים לשמו ושלא לשמו זה פסולו מגופו אבל לאכליו ושלא לאוכליו זה פסולו מאחרים זה לא נוגע לעצם הקורבן אלא על אנשים שיאכלו אותו חילוק שני לשמוע ושלא לשמוע את יכול לעבור פסולו מתוך הכשרו אבל לאוכלה ושלא לאוכלה ואת יכול לעבור פסולו מתוך הכשרו את יכול לברר ולהגיד לתת להם את חלקם או לתת להם תשלום תמורת חלקם לשמו ושלא לשמו נוהג בכל הקודשים לא אוכלה ושלא לאכלה ואהג אלא בפסח נכון שלשמו לא ממש פוסל בכל הקודשים בחטו זה גם פוסל אבל בכל הקודשים יש לזה משמעות שזה לא עולה לביילים לשם חובה. אמר רבי יוסא מן הדוד רב לוזר שאמרנו למעלה עד שמה טרת שניים מתוך השלושה חילוקים כאן הם לא יהיו רלוונטיים למה? ואמר רב לוזר הוא אמר לנו מקודם שמתנית שמתירה כשהוא שחט את זה לאוכליו ושלא לאוכליו כשהוא חשב רק על השחיטה אבל אם שחט משעה ראשונה להתכפר בו לאוכליו ולא לאוכליו זה כן פסול אז מה אתה רואה הרי פסולו מחמת אחרים ובכל אופן וגם כן את יכול לעבור פסולו מתוך הכשרו ובכל אופן אתה אכן אתה אומר שזה כן פסול אז חוזרת השאלה מה ההבדל בין אוכליו ולשאל לאכוליו לבין לשמו ושלא לשמו. אלא כך נגיד. אלא כן לשמו ושלא לשמו. נוהג בכל הקולשים לאוכלה ושלא לאכלה ולא נוהג אליו בפסח. זה החילוק השלישי. זה בעצם החילוק היחיד שנשאר. אמר רבי איתך חורי אני יכול להגיד לך עוד חילוק. לשמו ושלא לשמו נוהג בכל העבודות היינו בשחיטה קבלה הולכה זריקה לאוכלה ושלא לאוכלה ואנוהג אליו בשחיטה. עד כאן דף לטז. เฮ
לצפיה בתכנים נוספים: