האם כתיבה בעיפרון אסורה בשבת מדאורייתא?- ש"מ ד'

הדף היומי בהלכה בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il​

האם כתיבה בעיפרון אסורה בשבת מדאורייתא?- ש"מ ד'

סיעתא דשמיא סימן שמ אמצע סעיף ד אמצע משתברו סבקות נוחוב בז המשתברו כותב אגב נב פה מן הגמורה והפוסקים קרי דיני קוסק בדבר שיש ביחיו חטוס ובדובו שהוא פוטו ווסו כשולחן ערוך קיצויסב חייב עד שיכתוב בדבר הרושם ועומד כי גונדיו ושיחו זה פחם וסיקו זה צבע אדום קומוס חפילה אומפוצי קנקנטום וכלי אופרת זה עיפרון וכל כיוצא בהם שהוא דבר המתקיים זמן מה וכד אינו חייב עד שיכתוב על דבר שמתקיים הכתב עליו כגון על אור וכלב ונייר ועצבם אבל הכותב הדבר שאין רישומו עומד כגון במשקין נומי פירות או שכתב בדיוב כיוצא בו אבל הוא כתב עלי ירקות שזה מאוד מהר קלה על כל דבר שאינו עומד פוטר ואינו חייב עד שיכתוב בדבר העומד על דבר העומד אבל זה ברור שאם הוא כתב באופן שחייב רק דעתו לשרוף את הכתב מיד המוצאי שבת ודאי כותב החזון שזה בכלל דבר המתקיים חייו כמו כן אמר המשתו אינ מוכיחק חייב עד שימחו כתב ועומד מעל גבי דבר עומד כל זה לגבי חיוב חטוס יסוד הרבונן יש כמו שראינו בשיעור הקודם אפילו כתב הדבר שאין עומד על דבר שהן עומד וכמו כן לגבי מחיקש איסו דרבונ בכל אופן ב הכותב על בשרו בדיו חייב מפני שהוא אור אפילו שחמימות הבשר מעברת את הכתב אחר הזמן זה דומה לכתב שנמחק אבל המסרט על פשרות צורת כתב פטור שאין דרך כתיבה בכך זה כמו שינוי הקורע לאור כתבנית כתב אור של בהמה למשל הוא קורע צורות של כתב חי משום כויסב המי שרושם הוא חוקק בלי דיו על האו כתבנית כתב בלי דקורה פטור כי זה לא מתקיים ג' הכותב כתב על גבי כתב דהיינו שהעביר קולמוס על אותיות שכתובות כבר וחידש אותם פטור כולו לכלום אבל זה הכל שהיה דיו על גבי דיו או סיקר על גבי בסיקר אבל אם העביר דגביסיקר שתיים אחת משום קויסב שעכשיו הוא כתב הגון יותר בראשונה אחת משום מיחק שהוא מחק את שתי אותיות התחתונות של הסיקרו להפך העביר סיקרה על גבי דיו פוטו כי הוא מקלקל וכותב בחודשוני שאפילו אם הוא עושה כן כי מעוניין שהצבע העליון יהיה אדום דווקא כדי למשוך את העין וכדומה פטור כיוון שכתב שנעשה בצבע שחור הוא טוב יותר אז הוא הוריד את איכות הכתב ונרשם מקלקל כמו כן כמובן מגריס מוישה שמי שצוע הכתב שחקו פוק או בולט באבן דינוק כותב בדיוע גביסיקו וחיה משום קויסה ומשום רויחק לגבי צוח נעליים שכבר הם שחורות קודם הצחצוח כותב שבת הליבי שאם כוונתו להוסי ולחזק קצב הנעליים הרי זה אסור מהתוירו משום צוביה צוביה זה אחרת מקויסב קויסב זה העניין של הכתב אז אם הוא רק מחזק את הכתב הוא לא יל כלום הבית צבע העניין הוא המראה שנראה לעיניים ד' אין הכויסב חייב חטוס עד שיכתוב שתי אותיות אם כתב אות אחת אפילו הייתה גדולה כשתיים פטור מחטוס איסור דיריס יש אפילו באות אחת חצ שירוס רק חיוב חטוס לגבי זה צריך שניים מי שכותב אותיות רבות מובא כמהתזב שמו שכתיבת כל שתי אותיות מהם נחשבת מלאכה בפני עצמה הכותבת אותיות א' ל כשמחוברות כפי שש הנהגים בסידורים הסתפק הגשה זווך הם נידון ככותב שתי אותיות כמו כן מי שכותב מילה מורכבת בכמה אותיות בכתר מחובר הוא מסתפק אומר המשתבור אות אחת שאמרנו שפטור ואפילים הייתה סמוכה לקטה שכבר הכתוב מקודם כיוון שבשבת עצמה לא כתב רק אות אחת אבל אם הוא כתב אות אחת ובזה הוא השלים את הספר חייב כי הענה מיסובתובה מעשיו הוא אילו רבות כי אין לשון זו כותב הרמבם וכותב מחסכינו שמשונו משמע שאין חילוק אם השלים ספר קודש או ספר חול אבל רש"י כותב שמדובר מי שהשלים אחד מחובד לספרי הקודש מהתנך ומשמע שדווקא הם ישלים אחד מספרים אלו אבל כותב מחס חינוך שגם לדעס רש"י אין חייבים השלמת ספר דווקא כשכתוב על קלף אלא אפילו על השלמת ספר כתוב על ניה נייר אף על פי שאין עליו דושת ספר כיוון שחובדה לצפורים אילו צריך לכתוב אותם במדויק בין להוסיף או לגור מהמאות לפי כך נחשבת השלמתם כהשלמה חשובה עוד מובא גם רבינו יוחנל שגם השלמת אות האחרונה שמזוזה נחשבת כהשלמת ספר ויש חיוב אם ישלים חומש אחד בספר תורה כגון ששלים רק את ספר בראשית על ידי אות אחת הסתפק הקשה הזוהר ברוךם נחשב כמי ששלים ספר שבזמנינו לא לומדים בספר תורה קוראים בתורה ולקרוא אי אפשר בספר שחסר בו אחד החומשים כותב משתבור מי שכותב אות אחת ונקד עליו לסימן הוא שם הכף אפילו שקוראים על ידי זה תיבה שלמה פטור כגוב מי שכתב אות מ הכף וכולם קוראים זאת מיסר ראשי תיבות או שכב כתב את המ ואת המכף במקום מספר זה כמו שהוא כתב 40 בכל זאת פטור מי שמגיע או מתקן אות אחת ועשה אותה לשתיים כגון שהיה חטא והוא חילק את הגג ונעשה לשני זינים הוא צריך לכך חייב וכן כל כך יוצא בזה אבל מי שהתכוון לכתוב ח והוא כתב שני זן והוא שכח לעשות את הגג מעליהם או שהתכוון לכתוב מ וזה יתרחק שני החלקים זה נהיה כ וו כל כיוצא בזה הוא פטור כי הוא לא התכוון אלא לאות אחת ה שתי אותיות שאמרנו לחיוב אפילו אם לא נעשת מילה שלמה כגון א' ג שאין לכך שום משמעות ואפילו אם שתיהם אותה אות כגון תת גג כך דד גם כחייו ואפילו הוא חשב לכתוב יותר מזה תתנו גגוס והוא עצר אחרי שתי אותיות חייו גם מי שכותב אות על דף שיש תחתיו נייר העתקה קופי ד סגשה זוך שזה קשת אותיות ודא לפי מה שנראה ראינו בסימן למדבוב שהזיונים התגים ביס שת נסגץ הם לא לעיכובה אז זה כתב גם בלי זה אז מי שכותב שתי אותיות אפילו בספר תורה או תפילו מזוזות בלי תאגים גם כן חייב כל שכן בכתב בעלמה ודאי שזה חייב וכן נוהגים בגט שכותבים בכתב השוריס אבל בלי טגים גם מלאכת סיב מודיריסה בכל כתב ובכל לשון כאנו הסכום כל הפוסקים בסימן שבוב הרמו מביא דעסור זרוע שרק סב השורי זה כתב יבוניס נחשבים קט מהתוירה אבל העיקר כדעש הראשונים שחולקים עליו כותב הרמבם גם שני סימניות חייב דהיינו שעשה הסימנים אמורים על המספר הוא כתב שני מספרים ווב שתויות שאמרנו לחיוב אפילו אם כתב אותם בשני דפי פנקס אבל אפשר לקרוא אותם ביחד שהוא כתב זאת בשפת הפנקס שאפשר לקרב אותם ולקרוא ביחד אפילו הוא כתב בשני כותלי זווית מבפנים חייו כיוון שהיו זו כנגד זהו יכול לקרותם כאחת ואפילו לקר גביל וכיוצא בזה וכתב על שפתו אות אחד מדינה זו והוא השאיר אותה כאן והלך באותו יום וכתב עוד שנייה מדינה אחרת במגילה אחרת על שפתה גם חייב שבזמן שמקרבם נהגים זה עם זה ואין מחוסם מעשה לקריבתן רק עצם הקירוב אבל אם כתב אות אחת על הקרקע ועוד אחת בתקרה או שכתב על שני כותלי הבית שרחוקים זה מזה או על שני דפייפינקס באופן שינם נהגים זה עם זה הוא כתב באמצע הפנקס שמחוסר קיפול או חיתוך כדי לקרב זאת פטור המשך המשתבור בשיעור הבא עד כאן הדף היומי
לצפיה בתכנים נוספים: