הדף היומי מסכת סנהדרין דף כט

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת סנהדרין דף כט

[מוזיקה] נדר דף כט מתחיל בסיעתא דשמיא אמצע שורה שביעית בנקודתיים ראינו במשנה שרבי יהודה פוסל אוהב ואויב להעיד ולדון וראינו במשנה אויב זה שו שינוי וכולו וכמה כמה זמן נחשב שו שינו שהוא פסול לדות ולדון אותו אומר רביבי ממר כל שב המשת הוא נקרא ששינו עד סיום הש ור אפילו מר בט שווא כבר כשר רק ביום החופה הוא פסול מהרס כל שד וכול שלושה ימים ק הגמור את המקורות של רבי יהודה רב כתוב הפסוק אדם שרצח את רו בשוגג והוא וב מבקש בשוגג אז הוא נמלט קל אז בעצם ואס עולה על הרצח אבל זה כבר נאמר בפסוקים אחרים אומר רשי ס וק אחרי טו לכן דורשת הבריה כך והוא וב ל הוא יעדנו זה הולך על העד איזה עד יכול להעיד עליו שהוא חייב גולס דווקא עד שהוא לא אויב לרוצח ולא מבקש סוי הוא י דיננו הוא יהה הדיין כתוב ליד זה ושפטו דו אומר רב יהודה אבל אם הוא מבקש רם ה שונ שלו אז הוא לא יכול לדון אותו מצנו אוב מן אנ הגמ ב והוא וב וב דנו אוב וב זה מתחלף קש נו אומרת הגמור מדוב כסי כתוב אוב כתוב קשס אסור אוב משום רך כדת כיוון שדעתו רחוקה ממנו הוא שונא אותו אובנה מקרת דעתה מדי קרובה אליו אומר הרמ אבל כ מדברים לחיוב הוא בא לחייב אותו אומר הרמ ג משקר במספור משו הוא קצת משנה מפני אהבה שיש ביניהם אפילו שהוא בא לחובתו אבל הוא אומר איזשהו שקר אלק דח לגמרי אז לא מקבל בכלל את דבריו כך סבר רב יהודה ורבן אוב קשד אומרת הגמר כך חד לדיין בדיין מודים חומים ששונא לא ידון כול יכול למצוא לו זכות כתוב ציודו צריך למצוא לו זכות אידו החלק השני של הפסוק בא לפסול בדין שני דיינים ששונים זה את זה תניה אומר ר וד והוא לשני תלמד חמים שזה זה ש בדח מסביר יד רמה שוא שונ אותו פילו לו ופש שלישי ונמצא הדי גמר שלא קכ אומרת המשנה כיצד בתקדים איך בודקים את שתי העדים מכניס לחדר ומם הגמור תפרש איך ממ עליהם שד רקדות אמת וציודם לחוץ בודקים אותם אחד אחד את העדים הגודל שמתחילים הגדול שבין שני האדים ומר אתה אומר שראובן חייב לשמעון אח יודע שזה חייב לוזה אם הוא אמר הוא אמר לי בעצמו שאני חיב לו או איש פלוני יאמר לי שוא חיבלו לא יאמר כלום החלק הראשון הוא אמר לי אומר רשי כמו שנראה בגימורי אדם לפעמים אומר אני חייב לזה וזה כדי שלא יראה עשיר ובאופן השני של המיש נ איש פל יאמר לי אז זה לא שווה כלום שמעת מאדם אחר שוא אומר שראובן חייב לשמעון זה כלום עד מפי עד לא שווה כלום עד שיאמר בפנינו בפניי בפני עד השני וידו שחיב ושהם זוז ואחר כך מכניס הני את היד השני כס אם נמצאו דברי מכוון נוסים נוס בדוב הדנים נוסים נותנים בדבר הם לחיב או לזכות עכשיו יש ויכוח בין הדיינים שניים ארים זקי ואך ודים החייב זקי מפורש בפסוק אחרי רבים לאתוס כמו כן שניים חיב ךד הזק חייב אמה קורה איך וד חיב ואיך וד מזק אפילו שניים מזק או שניים מחן ואך ודמי סיפו הדיון אז מילא באופן הראשון איך ודי מרחי ואיך ודי מזק אך מבינים אין לנו כאן הכראה אבל כורה באופן השני שניים מזקו שניים מחיבים אז מה אכפת לי של השלישי לא יודע גם אם הוא היה ממרד הפוכה היה בטל אומר רשי ברגע שהוא אומר אני לא יודע אז כאילו שהוא לא ישב בדין אז נמצא שהדין נפסק על פי שני דיינים וצריך שלושה לכן מוסיפים מוסיפים שני דינים וכמו כן הלאה כמו שכבר דיברנו גומרו סדו הגיעו לפסק מכניס סון את בעלי הדין הגמור תקשה מתי הוצאנו אותם הגודל שבד אמר אישוז אישו ומשמר הדיין שהוא היה בדעת מיות לא יאמר לזה שיצא חייו דע לך אני מזק וחבר מחיים אבל מה שחבר רולי מני שלא ימר זאת על זה נאמר ר במ מגע לסוד הגמור משמ כמו שמוסר כאן שרק פסוק אחד גרסו כ הגמור מביאה בריסה שכן מביאה את שתי הפסוקים קופונים זה רילוס כתה מביא לו שנאה לדיינים האחרים אומרת הגמורה מה פתחנו במשנה שמאיימים עליהם כדי שיעידו עדות אמת איך אמרין להו מה אומרים להם אומר רבי יהודה אוכ אמרינן להו אומרים להם את הפסוק נסים ורוח יש נשיים דהיינו עננים יש רוח וגשם הוין למה הגשם נעצר בגלל איש מלל במטה שוקר איש שוא מתלל בזה נותנים לו כסף הוא מעיד עדות שקר אז דו לכם שאם תעדו שקר אתם גורמים לציר גשומים אומ לרובה איזה איום זה הם לא ירדו גשמים יחלל יכולים לומר בליבם משל הדיות פתגם שאנשים אומרים ש שני וכנה יכול להיות שבע שנות רעב והבוב אוף ועל פתח מי שיש לו אומנות על ב מלוכה לא עובר הרב הוא תמיד יש לו מאפ פרנס אלום הרוה אמריו את הפסוק מפץ חרב חיץ שן אש ור שוקר למה מגיע חרב ללום דיינו דבר מגפה כיוון שיש הידוס שקר מזה הם מפחדים הם ימותו אומלי רבש גם בזה הם יכולים להרגיע את עצמם יחממ אנשים אומרים ש שנ ומוס יכול להיות שבע שנות מגפה ני ואדם לא מת לפני זמנו מתי שמגיע זמנו למות ימות רש אומר לי נוס בר מזר איך ממים עליהם אמרילו דו לכם סעד שיקרה די שקר הוגר זילה אפילו אלה שסחרו אותם הם מבזים אותם בליבם הם צוחקים עליהם זה איום אדם חושב לעצמו זה ששכר אותי צוחק עליי איך רואים זאת כסיב כתוב שאחוב הוא רצה את קרמו של נובוס הישראלי אז אשתו היא הייתה אשתו של אחוב היא יעצה יועצי המלך סיבו השיבו שניים אנושים בני ליה על נגדו ודיו לימו תוקים מלך דהיינו יביאו ידי שקר זכרו אותם בכסף שהם יעידו שבוס הוא כביכול ברך ברך בלא ש סגנו את הקדוש ברוך הוא ואז הוא חייב מיסה וכשהוא ימות אז ה יוכל לקחת את הקרם שלו אז רואים שאלה שיעצו לזכור הם עצמם קוראים לאלה שיסכימו להגיד דו שקר תמורת כסף הם קוראים להם בני ליעל מהרנו במשנה אם אמר הוא אומר לי וכולו שהוא חייב לזה וזה זה כלום עד שיאמרו הדים בפנינו הוד שואח לסים זוז אומר רשי בפנינו משמע ששונו אדים הבח מוסיף ברשי מכך שלא כתוב שמענו שוד לו לא מספיק שהם שמעו הוא העמיד אותם כדים אז משנתנו מסייע לרב יהודה ומר רב יהודה רב צורך שמם ד ק אז הד חלה התמנה רבי חי רבין אדם בא לחבר ואומר לו מות אתה חייב לי זוז אתה זוכר אומר לו הי נכון למו אומר לו הניו לי אתמול אמרת שאתה חייב לי זוז אומר משתני בוך הוא אומר לו צחקתי עליך אתה צחקת עליי כאילו שאני חייב לך חקתי בחזרה פוטר טענה נכונה ואפילו שדים שמעו שאתמול ודע לו כיוון שהוא לא אמרתם איד אז הוא פטור ת מ אמ למלי אמ ד אלא אפילו ששמעו מהוא מדבר איתו צני אולי הועדים על זה אומר שכפ לדן אין לי כו שד שכפ אותי לדן למר אתמול ודלי ודים שמו זאת אומר ושת בוך אז פור מסימת הברס ואין וני למיסיס אדם שמסיט את חברו לזור אז הוא ח בס אז בז לא טוענים עבור טענת זכות לפתור אותו עיס אלא אם כן הוא טוען בעצמו עד כאן הסגור שזר מסנגור חסרים מילים בברי כהמשך למעשה של הודה אם לא טען למחרת הוא אומר לו אתמול עודת תחב לי זוז מה קורה עם זה הוא לא טען שתסב בכך שהודעתי אלא אומר לא אתן לך תביא הדים שלוות לי אין טונים לא אנחנו בז לא ענים לו שע משת אלא אומרים לו הודת תשלם ובדין פשס ממשיכה הייס זה הכל צריך להושיב בברייס אם יש לו טענת זכות להיפטר ממיסה אף אגב ד טוען לא ולה בדעתו לטעון זאת טויל אנחנו טוענים עבורו כדי להציל אותו על זה מסמת הברס טוני למיסיס מה ישנ מיסיס שלא טענ עבורו מה שהוא לא טוען בעצמו אומר רבי חומ בר חנינה מפרק רבי חי בר שמעלי מדרשת שרב חיה שמעתי שנ מס רחמו אמר ול וס אל תרחם עליו אומר רבי שמואל בר נחמן אומר רבס מ ש לסיס מנוחש הקדמוני שהוא פיטה את חבו לאכול מעץ הדס זור לשמוע בכל הנוש שלא ק מה שהקדוש ברוך הוא ציב להם בעצמו סמ נוט ולהיפטר מה שהקדוש ברוך הוא טל עלי ולא יטען ומפני מה לא טען ל הקדוש ברוך הוא עבורו לפי ש תען הוא אז הקדוש ברוך הוא לא טען עבורו אז רואים שאין טע למיסיס אז דיברנו שהרבה טענות היח תון איזה למשל מה לממר דוגמה אחת יכל למר לקדוש ברוך הוא דברי הרב ודברי תלמי דברי מי שמין הרב אומר לך כך התלמיד אומר לך כך למי תשמע דברי הרב שימין אני אמרתי לה לאכול הקדוש ברוך הוא אמר לא לאכול אתה צריכה לשמ לקדוש ברוך הוא אומר תוסס אם כן כל מיסיס יפטר באותה טענה אומר תוסס לא נחש לא נצטווה שלא לעשית אלאמה למה הוא נענש לפי שבאה התקלה על ידו אז ה יכול לומר התקלה באה על ידי הייתה אמורה לשמ בשמע בכל הקדוש ברוך הוא לא בקולי אבל מיסיס אז עצם זה שעברת על זה שהזהירו אותך לא לשית על זה עצמו אתה נענש לא על זה שהוא שמע בקולך אומר חזקיה כן שהזכרנו את נוח שקד מוני מנ שכל מוסיף גרע לפעמים שאתה מוסיף אתה גורע שנאמר כתוב מפרי צ ש בסח הגן כך אומרת לנוש אומר אלוקים לא יסכלו ממנו ולא השיגו בוים הקדוש ברוך הוא לא הזהיר על הנגי אלא מ היא אמרה כנראה כך אמר ודום שהקדוש ברוך הוא אמר לא לגעת ומתוך התוספת הוא גירה מה היה אומר רשי שדחף הנחש את חבו על האילן עד שנגע בו אמר לה ראי שאין מ ל הנגי אף על החיל לא תמותי אז כל המוסיף גריה המשר שי אומר מאוכל רואים שכל המוסף גריה כתוב במידות הרן הקודש במשכון המוסים חיצי אורקו אם נוריד את הא' אז זה 200 200 בכתיב חסר אז זה 200 ברגע שמוסיפים א זה נ מ 200 רק שתי עמות אז רואים כל עמו הסיף גריה רב ש אומר מקור אחר כתוב בארי השקון אריס א זה אח תוריד את העיין זה נהיה 12 אז העיין שאתה מוסיף מגרת יריעה אחת וחוזרים לעניין דו אומר הבי לא ישונו שאמרנו שנ מחרת הוא אומר משתני בוך פתור אדומה משתני בוך אבל לאמר לווו דלום אתה אומר שאתמול הודתי לך מעולם לא הודתי לך ויש אדים ששמעו שודה לו הז פוז כשקרן שהוא כופר בחיוב הוא כבר לא נאמר לפתור את עצמו אפילו נשבע שמשת יבוי אומ לי רב פופה בריד הרבח ברד הביה לא אוכי אמרי משמי כך אמרו משמו שרובי כל מיד כדי כל דברים כל דברי חינם לא התחי נשה אנשים לא זוכרים כיוון שכשהוא דע הוא לא התכוון בכלל להודו דברי רוח זה היה הוא השתה בו אז הוא לא הכניס את זה לראש שלו כשאתה שואל אות למחרת מה קורה עם הדו של אתמול אני ודתי הוא לא זוכר אפילו שהוא הודה הוא לא הורך זק אפרון והוא פטור מספר את הגמורה היה אדם שרצה להוציא הודעה מחברו אבל הוא ידע שבפני אדים הוא לא ירצה להודות לו אז הוא הלך במקום שיש שמה מיתות וא יחשוב שכולם ישנים ההו דך מדים לחבר בקלס הוא הרבי עדים תחת הכילה שהייתה פרוסה סביבות המיתה אומר לה מונ לי ביות אומר להי נכון אני חייב לך זוז אומר ערב ושכבה להבו לך סדה אלה שארים ואלה שישנים יהיו עדים אתה מסכ לכך רוצה אתה שיהו כל השומים מעדין בין ורין בין ישנים אומר לילוי לא לא מסכים אומר רב קנ אמר ללוי אז המחרת הוא יכול ליטון משתני בוך זאת אומרת שאם הוא היה אומר הין או שגמור אומרת עוד מעת זה עיקר החידוש זה לא חידוש אמר ללא אם היה שותק אז באמת יש כאן ה דואק אפילו שהוא חושב שכולם ישנים כיוון שהוא אומר לו אתה רוצה שגם הערים וגם הישנים יעדים ה צריך לחשוב על זה שיש כאן דים שהם ערים אבל כיוון שאמר לא אז הוא פתור עוד מעשה דומה הוא דך מדים בקבר לחברים הלך איתו לבית הקברות שיחשוב שאין כאן דים והוא הרבי דים בקבר אומר ות אומר אז אומר חסד החיים והמתים ו דים אתה מסכים אומר לילוי אומר רב שימן א ש בלקיש אומר לילוי אומר רפפ ש מ משתי הפסקים אני לומד עוד אומר רב ו מרב צריך שרתם ד לאש כימר ו אתם מדים שאני חייב לו אז די טוב ולא ישנ כימר מל ושוק גם המלוה אומר הם יהו עדים והוא שותק עלווה אזיד כי מה רואים כא במעשים תד ו אבל אוסי כזה שומר אתה מסכים שדים היה שותק אכנ שזה נחשב כד בפני עדים ווא לא יכל תון למחרת משתני בוך מספרת הגמור ההוד קורלי קו ראשו קראו לו מלא קו שטרות יש עליו הוא אדם שהוא בעל חוב אומר למה אתם אומרים כך מן מסגי למיני חייב כסף אין לו פלוני ו פלוני אני חייב לראובן 100 זוז לשמעון 200 זוז זה הכל ראובן ושמעון כך שמו אוסו טבו לדי קמ רב נחמן הוא אמר שהוא חייב לנו אומר רב נחמן אודום אוסוי של להצביע עצמו כדי להתרחק מהנורה אז אדם לא רוצה שיחשבו שהוא עשיר להראות שווע אז הוא אומר אני חייב לזה אני חייב לזה זה לא שווה כלום והרמה אומר כאן הוא לא טען משתני בוך אמרנו מקודם אם הוא לא טוען משעת לא טוענים עבורו זה הכל שם שמישהו בא וטבע לו מונה אתה חייב לימונה אז בזה כשהוא אומר כן הוא צריך לחשוב אולי הוא תבע אותי אז רק אם הוא טוען משט אני ב מקבלים זאת אבל לא טוענים עבורו אבל כאן שהוא אמר מעצמו למי אני חייב לזה לזה בלי שהלה טוה אותו אז הוא יודע ז הוא לא שווה כלום גם אנחנו עצמנו טוענים עבורו שהוא התכוון שלו להשביע עצמו מספרת הגמורה אודו קורלי ארבר דוכי דינר קראו לו ארב ששוכב על דינרים כמו הרבר ששוכב על דינרים הוא לא נהנה מזה ככה זה כינוי לאדם שהוא לא משתמש בכסף שלו הוא עשיר שהוא קמצן כי כו שוכי לפני שהוא מת אומר פניו פלני מסקו בזוזה זה וזה אני חייב להם כסף לזה אני חייב כך לזה אני חייב כך אלה שמעו זאת אז בוסה ד שוכי אחרי שהוא מת אוסו את הבנו יורשין אבא שלכם לפניהם אותו אמר שהוא חייב לנו כסף תביאו את זה מהנכסים שהוא השאיר אוסו לקב רבי שמל רבי יסי אמרלו כי אמרוד ש להביע אצמו אחיים אבל אמיס עומד למות לא אין לו עניין שלא יחשבו ש היה עשיר אז ממילא זה הודעה רצינית וצריך לתת לו פפג היורשים פראו על פי פסקו שלרבי שמואל חצי ממשהו דה תבענו לדין דו פלגה אלה לא נרגעו ה רצו גם את החצי השני אסוד רבי חיה עכשיו הלכו לדיין אחר רב חיה אומר להוא לא כשם ש וסו שלו להצביע אצמו יקח ודום אוסו של להצביע א בונו שלא יחשבו שהבנים של ה עשירים אז הוא אומר אני חייב לזה אני חייב לזה זה לא הודעה מחייבת עכשיו כך אלה ש שהודע שהוא חייב להם הם לא זכו מכזה חוב רק הם שמעו שהוא כך אומר אז הם באו לטבוע אבל עכשיו הם שומעים שזה לא הודעה אומר לאמרו פחי זל ונדע אז נצטער גם להחזיר את החצי שכבר שנתנו לנו היורשים אומר לו זה לא כבר הרו זוקן רבי שמואל פסק שהוא צריך שהם צריכים לתת לכם אז מה שקיבלתם קיבלתם אני לא רוצה לחלוק עליו אתם באים לטבוע שאני אחייב אותם את החצי השני זה לא אני סובר שהם פטורים כעת עוברים לגבי כתיבת שתר לוידוי אמרנו שאם הוא אומר בפני שניים אתם מדי אז הודו מחייבת אומרת הש הגמורה וידו בפני שניים וק מוד הוא ודע בפני שני ידים אני חייב לפלוני כך וכך והתמדה על כך ועשו קניין אמרו בוא נעשה קניין סודו קוסין הם יכולים לכתוב שטר אודו לכתוב שטר שזה וזה חייב לזה וזה כך וכך כסף אפילו שהוא לא אמר להם תכתבו כי סתם קינין לסיומן אז כאילו שאמר להם כסו ואם לא אם לא עשו קניין אין קוסין אפילו שאמר להם אתת מידי והודעה מחייבת אבל הוא לא רוצה שיהיה שטר שטר אפשר גם לגבות משוע בודים הוא גם לא יכול ליטון פורתי כל הזמן ששטר ביד השני אולי הוא לא רוצה שיהיה מיל ובשטר אז כומ שהוא לא אומר כיסו אז לאכות מה קורה אם הודה בפני שלשו ולא קו מוד בזה נחלקו רמר כיוון ש בפני שלש עושה אותם בזן זן אפק בזן אקר אז הם יכולים לעשות ז למיל ובשטר וממקום הל לכתוב שטר אז הם יכולים לכתוב שטר אפילו בלי ציווי שלו ורבס אומר אין בלי ציווי שלו מספרת הגמור כזה מעשה שאדם וד בפני שלשו חוש לרב לא רב עצמו לדברי רבסה הוא אמר שאי אפשר לכתוב בלי ציווי שלו אומר רבד ברבה הוא מחלק אוי דיסה אדם שהודה בפני שלושה ורוצים לכתוב שטר אודו זמני קסין לפעמים כותבים כזה שטר וזמנין לא סונן מתי כן מתי לא ניפה ויסו שלושה אנשים ישבו הגיע ראובן ואומר להם דעו לכם תמ די שאני חייב לשמעון לא קסן כיוון שהוא לא קיבץ אותם אז יד אנחנו אומרים גם היו רק שניים יושבים ה בפני שניים ישבו שלושה זוד בפני שלושה לא רואים שהוא רוצה לעשות אותם כבז אבל כנ פיינו אבל אם הוא מקבץ אומר בוא תשוב בוא תיש מקבץ שלושה אנשים אז רואים שהוא רוצה שיהיה כאן בזן בזן סבינג בלי ציווי שלו שטר רוב מה הוא חולק אפילו כנפיו לא יקס מינן עדד אומר לו אבו לי דיוונה כשהוא אומר להם אתם תהיו דיינים אז הוא מתכוון לעשות אותם בז הם כותבים בלי ציווי שלו מרב שחולה גם על זה אומר אפילו אומר אבו דו לסנן עדק דוכ עד שם קבו מקום כדרך הדיוני מקום לישיבה ושלו מזמ לביד שלחים שליח בשמם ללו תבוא נדון אותך נשמע את הודו שלך אז עשו מצב של דין תוירה אז זה מיל בשת שכ מפורסמת לכל אפשר לכתוב גם בלי ציווי שלו אומרת הגמור אודו בטלטלה הוא ודע שהוא חייב מטלטלים לחברו ורשי משמ שהכונה שהודע שהוא חייב הלוואה לחברו אבל פשס משמ שדו על מטלטלים מסוימים אז לכאורה כוונת רשי מפרשים מפורשים לכאן לבוא שהוא שאל מחברו מטלטלים להשתמש בהם וק מודי על זה שלדו הזו קוסב שטר ואם ל אין קוסן במקרה ו קונו מיומ ראובן יושב בקרקע ווא מודד ו לכם הקרקע שאני יושב בה הי שייכת לשמן ולא עשו קניין עדו הזו האם כותבים שתר או לא בזה נחלקו אמ מרמר אין וסבין מרזות רמר קוסין כיוון שהוא ודע לו שהקרקע שלו ומה לא דבר שצריך לגבות הקרקע במציאות היכן שהי של שמעון בשל אומ רשי מצנו וחו בלנו אז גם אמר שכוונת רשי לשילה אז אם זה יהיה עבד הוא צריך לשלם במקום זה אז בזה יש לו אינטרס שיהיה מילעל פה ולא מיל בבשר אבל כאן זה רק גילו מילס למי שייך את הקרקע אז אפילו שהוא לא אמר אפילו שלא עשו קניין אז כותבים ולס וסבן רבנה אקלה לדמה הריה הוא הזדמן למקום שנקרא דמריה אומר לי רב דימי ברבונה מדמה הריה לרב ינה מטלטל ני בניב המטלטלים בידו בשד האם כיוון שמצבים ומכים ומוד לו שזה שייך ומודה ששייך לאדם אחר אז זה כמו קרקע ואפשר לכתוב או שקים דמיל ו צנו שם יציא ווא לא רוצה שיהיה שטר אז שוב אפשר לומר ברשי שלא מדובר בהלוואה אלא במתל טלים שייתכן שהוא ישתמש בהם והם יעבדו הוא יצטרך לשלם הוא לא רוצה שיהיה שטר אומלי קר דומו וכותבים אבז שוא אמר לא כד מסר ג צריך עוד לגבות אותם זה בשונה מקרקע שהיכן שהיא שייכת לבלם אמיתי לא כותבים שטר מספרת הגמור הדיסה היה שטר שהיה כתוב שראובן ודע שהוא חיב לשמעון זוז והיו שתי חתימות הבוס אומר ס סו בדרך כלל כותבים שהוא אמר תכתבו ותחתמו ותתנו לשטר לא כתוב את הנוסח הזה הב דמר ריו הנו דריש לוקיש זה דומה לדין שרש לוקיש אמר דומר שלוקי שהוא דיבר לגבי מה שמבואר מסכת זב ירש לא יכול למכור קרקעות של אביו תכון החומים עד שיהיה בגיל 20 יוצא שטר לפנינו ועכשיו יש ויכוח מתי הו מחר את הקרקע לפני גיל 20 וזה לא שווה כלום או אחרי גיל 20 אומר שלוק כון שיש כאן חתימות חזוק נועד חסמן על השטר אלאם כ נס גוד הוא כנראה היה גדול אז כרה גם כאן אם חתמו על השטר דו כנראה שהוא ציווה עליהם לכתוב או שהיה קניין ואז לא צריך ציווי מזקף לו רב פפי רב פפי ו שרבוש הקשה הזאת מק דנ ספידה וכי יש דבר שאנחנו לא יודעים והסופרים יודעים כלומר אומר רשי יש הרבה דיינים שהם לא בקיים בהלכה זו שי אפשר לכתו בלי ציווי שלו ובלי קניין אז השם נסמוך שהסופרים יודעים שתי חתימות אז כנראה שהם ביררו שאפשר לכתוב אומרת הגמורה זו לא טענה באמת הסופרים כן קים בזה שלינו לספרי הסופרים של הבי ויד הם ידעו ודאי לא כותבים שתרדו אם לא היה קניין והוא לא אמר שיכתבו שאלו גם לספר דר וי מספרת הגמור ג כ כשדים כותבים אז הם כותבים זיכרון עדות כבז כותבים כותבים דוכן פסגו מזיכרון דברים אז היה כתוב בנוסח של דיינים וגם כל הסחות הלה בשת היה נוסח שבז כותבים למעשה אבל חתימות היו רק שניים וקוס בוסטוס חד סו הגמורה בסוב אומרת שאם שלושה הדיינים ישבו לקיים את השטר ואחרי ששלושה הדיינים קיבלו את ה את העידו שה חתימות נכונות הם באים לכתוב את הנפק אחד מאמת ה צריכים לכתוב היינו שלושה נותרנו שניים אנחנו חתמים אז כאן גם אם זה היה בזן וכמו שמשמע מכל הנוסח ורק שניים חתמו כאחד מהמת הם צריכים לכתוב כזה נוסח לא כתבו כזה נוסח אז אם זה היה כתוב בלשון של אדים אז כמו שדיברנו כמו שרש לוקיש אמר שחזק נעשה בכשרות אבל כיוון שנעשה בנוסח של בזן ויש כאן רק שתי חתימות אז אולי יש כזה טעות אולי היו שניים שחשבו שיש להם של בז ום כתבו את השת בלי ציוי ובלי קניין לקיש אז גם כאן חזק בז א ו וכנראה היו שלושה ואחד מת לכן רק שניים חתמו אומר לרב נוס ברמי אשמו לגש אולי הם היו רק שניים והם סבורים ששניים כשרים לדון לכן אי אפשר לסמוך על כזה שטר אומר ר נח צחקו ב כתבו אחנו בזדין טו לא צורך כי כולם יודעים ששניים לא קרואים בזדין גם אלה שטועים ששניים כשרים לדון הם יודעים שבז קרא שלושה אז ברור שהיו כאן שלושה אומרת הגמ אך ודי בזנוח צופו ומר שמואל שניים שדו דיים דין אלא שנקרו בזן חצוף אז אולי אלה שכתבו את השטר הם סוברים כמו שמואל לכן הם קוראים לעצמם בזן נכון בזן חוצ אבל בזן ולכן הם שמו אדו מפי שניים וחתמו באמת אין להם כח של בז והם לא יכולים לכתוב שת בלי ציווי של הלו אונה הגמור וס כתוב שזה בז שרש והם ודאי יודעים שההלכה לא כמו שמואל ולשניים אין כוח של בזן אומרת הגמ וב שהחום שבית דינו שרב ששמואל סבירו אבל אנחנו יודעים שהלכה לא כמו שמואל אז איך אפשר לסמוך על כזה שטר אגנו אפשר לסמוך רק באופן אחד ס ואמר לו בושר שאמר לנו לכתוב ורב שוודאי ידע שהלוח אלא כמו שמואל אז ודאי שאם כתוב כך היו שם שלושה ולמה רק שניים חתמו כ שלישי מת רשי אומר למה לקטו רבשי לפי שבית דינו היה ראש במי רבנה ושניהם רבינ ורב השי סידרו גמורה של תלמוד בבלי כמו שכתוב מסו בצי רש ורבי נ סוף הרו אז בימיו נאמרו דברים אלו גבו בגימורי וכמובן שכל דור אם כתוב בשת שגודל הדור אמר לנו לכתוב אז ודאי ש יודעים שהיה כם ר שניים ליש לא ל לתום לכ השרש דכן ד ט
לצפיה בתכנים נוספים: