הדף היומי מסכת סנהדרין דף כז

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת סנהדרין דף כז

[מוזיקה] סנהדרין דף חוף ז רשום מתחיל בסיעתא דשמיא מילה אחרונה בדף הקודם איתמר כידוע כתוב בתירה כשעד מעידים על מקרה כלשהו מגיעים עדים אחרים ואומרים איך אתם יכולים להעיד שביום זה וזה במקום זה וזה ראיתם כך וכך הרי מונו היסה מקום אחר לחלוטין גזיר הוסו שמאמינים לאדים השניים פרשס הזו והעדים הראשונים נפסלים ואם נגמר הדין על פיהם סיסם קזל מלבד זאת הם נפסלים לדות כ הם עברו על הל שלס ברחו א שוקר וק הגמור מלקס ממתי הם נפסלים אית יד זמם רש נותן דוגמה הוא העיד בניסן בתשרי חצי חצי שנה אחר כך הגיעו הידים וזיו על העדות שלו בניסן הב יאמר למפר נפסל כל עדויות ש ס לך פסולים ו הוא רשע ורב אמר מכאן ובו נפסל רק משע ש מתשרי לך הבום מפר נפסל אז פשוט מדנ דרוש התברר כת שבשעה ש היה רוש ד שקר לו רשו לוש רשד מב נפסל שתי דרכים דרך ראשונה אז ם חידושו זה שהשניים השניים א מאמין יותר מהשניים הראשונים זה חידוש מה ראית לסמוך על השניים סמ סמוך על הראשונים שאומרים כן היינו כאן וכן ראינו אל מהזה גזר ממילא אי א מש חידוש רק משעה שהו זם אנחנו מאמינים להדים הזימים קמ ר שבעיקרון הם היו אמורים להיפסל כבר משט דותם ומה הת מנוב ז משום פסיד ד לכוס לגבי ממונות תקנו חומים שהם כן יהיו נאמנים עד שעה שהוזמנו למה כי לכוחות שקנו שדות והם הכתימו בשטר מניסן עד תשרי את העד הזה כי הם לא ידעו שהוא בסוף הוא יוזם אז הם יפסידו כת שבן אדם שטר פסול לכן תקנו שבכל אדוס ממון הוא נפסל רק מכאן ולבו מהי בניו מה ההבדל הלוכ בין שתי הדרכים בדס רובה הכ בניו סידו ביתרי בחד שהגיעו שתי כיתות דהיינו שתי עדים העידו שכך וכך אחר כך הגיעו שתי עדים ואמרו לאחד מהראשונים נניח ששניים הראשונים היו ראובן ושמעון מגיעים שניים אחרים אומרים ראובן איך אתה מעיד אמונו איסו כ שם ושם עכשיו מגיעים שניים אחרים ואומרים שמעון איך אתה מעיד אמונו איסו אז כאן אין חידוש כי לגבי כל אחד יש לי שניים שניים כנגד אחד אז ברור שנימן לשניים הבסדר לכוס יש אז לפי ה הדרך הראשונה אז פה רובה יודע שהוא נפסע למפריע לפי הדרך השנייה גם כאן הוא יאמר ש נפסע ר מכאן ולבו הנה מאוד קמינה פסלין ובגז לנוס לא הגיעו עדים וזיו אותם אלא הגיעו עדים ואמרו שכבר בניסן הם היו גזלנים הם גזלו איזשהו חפץ והם היו פסולים לדות אז חידוש אן כרי מעידים על משהו אחר שהראשונים לא יכולים להכחיש אותם שאנחנו לא גזלנים הם לא יכולים להעיד על עצמם אז אין חידוש אז לפי הדרך הראשונה של רוב כאן כן הם פסו למפריע הסדו גם כאן יש את הקונה שרק משעה שבאו וד עם שם גזלנים רק מכאן ובו הם פסולים ראשונים מוסיפים שאפשר לומר עוד נקנ לגבי כל העדויות שזה לא מומן אז אם זה חידוש אז מכלבו אם זה רק תקון חומים אז רק בממס הגמור רצה להבי קמינס גם לגבי ממ ג פוב הוא פסק עלמ הכשיר עדים שהומו דיות הקודמות שלהם וא אמר שהם פסולים רק מכבוש אמר א מסימת הגמור הכלל הוא שבכל מקום שנחלקו הב ורוב אז בדרך כלל הלח רובב בשש מחלוקות ביעל כגם זה ראשי תיבות י זה ש מפרצי זהז מש לנו שלח כבה שנפסל למפריע ל זהמ מלו בפרק ראשון שלרון ק זה קידוש שסב ג זה גילד בגיטין במסכת גיטן ומ זה הסוגיה הבאה של מומ או כיס גם בזה הלוח כמו ו מבי הגמור מומר אכל ס לת הוא אוכל נבלות לא אוכל בשר כשר אבל לתאבון זה פשוט יותר זול דברי פוסל הוא פסול דכ מכיוון שהוא עובר עבירות משום ממון רוצה להרוויח כסף בשר כשר עולה הרבה יותר אז הוא קונה בשר נבלה בזול אז הרוש חומוס הוא כמו גזלן שבשביל כסף הוא עובר על עבירות כך גם כאן בשביל כסף הוא עובר על עבירות לכן נפסול אותו לדות כי בשביל כסף עדות שקר אבזה אין מלקס מה קורה כיס גם כשיש לו כשר בחינם הוא אוכל ס רחמו צלם הב פוסל ובכושר הב ראשו ורמו אמר על ושס ראשו עיד כ עבות ורב אמר כושר ראשו חמ בנן דווקא עבירה של חמס שהוא מרוויח כסף וזה פוסלים אותו דות בפסוק כתוב חומוס מס מקשה גמור מל רוב למד בברי על ושס רושו עיד על ושס חומוס עיד אלו גזלו ומולים בשס גזלנים שהם גוזלים הפסולים לדות וגם כאלה שנשבעים לשקר אז כתוב בשבוע סלוש רבים מה אליו איךו שבוס שוב ואך שבוס מומן בינם הוא נשבע כדי להרוויח כסף כדי להיפטר מכסף שהיה חייב בין שבועת שב שב רשי אומר יש שבועת שב שמשל שהוא נשבע למוד של אבן שהוא של אבן זה שבועה לחינם יש גם שבועת שקר על עמוד של לבן נשמע שהוא שוא זהב מה רואים כאן שגם ראשו שלו של חומוס עובר על לו של שבוע ה שקר גם הוא נפסל ויתרה מכך מוסיף הרמה לכאורה הברס ב לומר שיש כאן שתי דרשות בפסוק על תוש רשד גם זה לא חומוס לושס חומוס אומרת הגמר מדובר הכל בחמ ד ש שבים שכל שנשבעים שמ אבל דווקא בשמ מס בקשה הגמור מסה אחרת שכן נראה לכאורה כמו רו עלוש רל או גזלו אז מה רואים דוק גזלנים או מל ריבית שזה הכל לחומוס וכמו כן טב שהוא עושה בשביל ממון אבלס אז אין חשש שבשל שח שק כ ג האם ר שמק קז פסו לכל הפסו לכל הדות ד במת אמרים שפסול הכל שהו זם בדין נפס הוא בא להעיד אדם בדין נפס שהוא חילל שבת וחי הבסקי שרצח אדם וחיב מיס אז כיוון שהוא הוכש לדבר חמור כזה אודאי שאי אפשר להאמין לו לעדויות של ממון וכדומה אבל הוז מדינ ממנס כוש די פשס כי עדין לא כשד רק לדברים קלים אז נימה הב כרב מר ורוב כרב יסי מסביר הגמור הב רב מר דמר אמרינן מקו לחומ הוא אומר אפילו שהוא זם בדין ממינס הוא פסול גם לדין פשס כיוון שהוא חשוד לדבר קל הוא חשוד גם לחמור אז כך גם הבה אוכ לוס כיס הוא רע לשמיים והוא לא רע לבריס הוא לא מזיק לאף אחד אבל אני לוקח מזה ואני פוסל אותו גם לעדות שקר שהוא גם רע לשמיים שהוא מדי עדות שקר וגם רע לבריות שהוא מפסיד אותם בעדותו אז רואים שהבי מתאים עם רב מו ורבת אמ קרבס מחומרה לכולה אמרי מכולה לחומר ר אז זה שוכן לולס מי אומר שהוא גם יהיה רע לבריות אמרת הגמור וי זה ברור לי בד רבי סיכו עלמה פליג זה ודאי שהבי לא יכול להתאים רב יוסי כיוון שאומר רב יוסי שאם הוא עיד דות שקר לממון אז הוא לא נפסע לנפס אפילו שמומן הוא רע לשמיים ורע לבריס אז כל שקן שם אוכל לבלות כיס הוא לא נפסע דוות ממון וב לכור מ קסנו והוא מתאים רק עם דס רמו רב מ דנו רו שניהם הב רב מ ור עד כא לר מסג רשמים ש שקר ורי שמפסיד אותם בדו אב ב רשמים י ר לברי לא אז מ לפסול אותו לגבי הדות ששם יש גם ר לבריס המסיימת הגמור שפס דג מקודם הבנו שמשם שים רסי שהוא אומר מקל לחמור אי אפשר לפסול אבל ולא פוסקים כמו רב יסי שואלת הגמור מי חולק על רב יסי רב מר כמו שראינו רב סי הכלל ר מ ורב מתי שנחלקו הוקרב סיג יש לנו סתם משנ כרמו וסו סמלון היכן סתם משנ קרמו מביאה גוריו דברח כך קראו לו קוטל נש הוא הרג אדם אומר גלוס להרב ביקב פוק בו לך תבדוק את הדבר האם הוא אכן הרג איד קוטל אם מתברר לך שבחו הרג אדם לחיו לאיני אז רשי פירוש ראשון שאיתו הוא מסכים נקרו את עיניו כי אז כבר היה אחרי החורבן כ סנדרין בטלו מסז בזן אבל בז יש ם כוח לענוש גם לקנוס אדם לנקר את עיניו רש מביא עוד שתי פירושים שלא מסכים איתם פירוש ראשון שתלו ממונו ויתנו ליורשים של הנרצח פירוש שלישי למטה לשים אותו בנידוי הקופונים רביק יצא לברר את העניין אוסרי סד הגיעו שני עדים סידו בדד הקל הם הידו כן אנחנו ראינו שהוא רצח את זה וזה אוזו הלך ברחו סריס הביא שתי עדים סידו בחד נוך שתי העדים העידו על אחד מהעדים שהעידו כביכול שהוא רצח חד אומר אחד העדים פה שהוא מעיד על הרצח כמו ידידי גונב קו אד חושלה לפני הוא גנב קו של שעורים קלופים אז הוא גזלן הוא פסול לדות חד אמר שני אומר כמו ידידי גונב קת דבור ידית של רומח של חרב אז אפילו ששני האדים לא העידו על אותו מקרה אבל למיסה שניהם אומרים שהוא גזלן הוא גזל אחד והוא ר גזל שני יש כאן שתי עדים שאומרים שהוא גזלן אומר אמר לו רב במה דוך שאתה מביא את העדים האלה ברומה כרב מייר שכיוון שהם חשודים על ממון לגזול הם חשודים גם על דות נפשות הם באים הרי לאית שאתה רצחת ר ורב סי החרב יסי ורבס אוז בדי ממנס כשד פשס אז שיטתו גם גזלן של ממנס קש פשס זה חידוש מאוד גדול כ לכאורה גזלן מפורש בתר שפסול אומ לרב ש ישלנו סתם מש כשז הלכ כמו ממ הכן רנו סת משנ כזו כ המיד ז בחשוד אז כדעת ממשר אכל נכון הזד ממו ש ממון כושר לדפש פוד ממנס אלוב רב מרי שהוא אומר שכיון שהוא חשוד לממון פסול לנפס אז לכן אין לך מי שקשר לנפש שיהיה פסול לממן כי כל מי ש פסול לממן פסול גם לנפש אז זה אתה רואה סתם משנקר ממ דל בפסו וס שנפש בז מיוחסים כמו שנראה ל ד ל רשי מביא כשם שבז מק צדק בצדק נוק ממם פוס שסים לא ג לא מזרים ו שהמשנה הזו לא מדברת בס בחשוד ס המשנה אומרת כ כ ד יש ונ ןש המ מהמר למהר נפש בנפש פס מי שנתפס בד שק נפשות דאי שפסול ומס זה לא חולקים א ב בסו סקו ואז גר ממזר הם כשרים ונס פסו פשס אכר שכל הרל בסס אז אי לנו סש א אומר ר פפי נסכת רוש השונה שצריך שני עדים שעידו שהם ראו את הירח החדש כ לקבוע את החודש אז כתוב או הפסולים להידו יב כמו שראינו ל ועבוד נ גםם פסולים זה הכלל כל דו שש לו אף הן שפסול מרב אין כש לו בד שאישה כשרה גם הם כשרים עכשיו כרש ש ו הפסול שם זה רקס א ישלנו סתר מר אז ה אז רב פפי הצליח להוכיח שלו חקר מו ולכן העדים שהגיעו יד שברחו מרצח העדות שלהם התבטלה כי אחד מהם נמצא גזלן אז ברחו יצא זכאי קום ברחו נשכ הקר קם בחומה ונישק את הרגליים של פפי וקיבל לקרג דקול שני הוא אמר לו אני משלם ממקומך כל ימי חייך את המס אתה צריך לשלם למלך אומרת המשנה וא הקרבים שפסול להעיד ויש להקדים ולומר שאויב לפי הגרסה שלנו לא כתוב וכך גם בנוי אומר הרמבם פירוש המשנה ס שכיוון שזה מפורש בתו בפסוק ום סלבו כמו שנראה בתחילת הגמורה לכן לא הזכירה זאת המשנה המשנה מפרטת רק את הקרובים שנלמדים אותם מכוח הדרוש כמו שנרה בגורה ולא אלה המפורשים בפסוק אז אומרת המשנה אקסונים ד אוכי ואחי אוביו דודו ואחי אמוי בין אח של אבא שלו בין אח של אמא שלו הגמור תדרוש שגם קרוי ויים כקו ואב וגם בניהם כמו שהמשנה מפרטת הכל נלמד בגבור בפסוקים הוא בעל אוסוי כנראה בגמ ש למדים שבעל כאשתו אז ממילא בעל החוי סוי הוא כמו אחיו וגם בנו של בעל החווי בן אוסוי זה כמו בן כיב הוא בעל אחוס אובי זה כמו אחי אביב כי ברגע שאמרנו בעל כאשתו הוא בעל אחוי סימו אז זה כמו אחי אמו הוא בעל אמו לאמו יש בעל בעלה נפטר אבא שלו והתחתנה עם מישהו אחר הוא פסול לדות וחויב וגיסו גיסו זה בעל אחות אשתו כל אלה שפירטנו אז הן ובניהן חסניה גם הבנים שלהם פסולים להעיד לי וגם החתנים שלהם חורגו לבדוי חורגו זה בן אשתו אדם מתחתן עם אישה שיש לה בן מבעל קודם הוא בן חורג אז רק הוא פסול להעיד לו אבל בנו וחתנו כשרים ולמסה רשי אומר שלכאורה יש להקשות מקודם הרי פירטנו את בעל אמו והכל הפסולים ה הדדיים אז אם בעל אמו פסול אז גם הוא פסול לא חורג ובעל אמו זה הדדי אחד לשני אז רשי אומר שזה לא ייתכן שרצו לומר חורגו לבדוי כי ברגע שזה לא היה כתוב אז כל אלה שלא כתובים מפורש במשנה אלא אני ומ זא מהדדי אז רק הם ולא בני אחסונם אז רשי אומר אינו חנמ רק הרבה באמת המשנה פרטה דברים שאכלנו ללמוד לבד מהדדי למשל דוגמה אחת אחי וביב הרי ברגע שכתוב אוחי ובניהם אז כשם שבן אחיו פסול להעיד לו כך הוא שוא אחי ובי פסול להעיד לבן אחיו וכמו כן רשי מעריך בכל הפסולים אלומה תן רצה לפרש בפירוש ורשי מסיים שיש שניים שתן לא פירט אותם אנחנו צריכים ללמוד אותם מעצמינו בן אחי אשתו ואנחנו למדים מזה שכתוב בעל אחות אביו כי כשם שבעל אחות אביו פסול לו כך הוא פסול לבעל אחות אביו אז זה בן אחי אשתו כמו כן חתנו לא מפורד במשנה אלא זה נלמד מזה שכתוב שחמי אז כשם שחמי פסול ו כך הוא פסול לחיב חתן פסול לחמי אומר רבי ייסי זו משנתנו משנס רב קיבה שגם קרובים מצד ההם פסולים אבל משנ ראשינו היא אמרה דוי דוי או בן דוי דוי הכל מצד הה וכל הרוי ליורשו אבל קרובי ההם למשל אחי אמו כשר לו כהרי הוא לא ראוי ליורשו אחי ההם מנחילים לא נוכלים כמו שרנו מסכת ז 14 אבל הוא אומר רשי הוא פסול לאחי אמו כרי מעיד זה ראו רשו כי אחי אמו הוא לא ורש אותו אבל אבל כשאחי אמו ימות אז אם לו בנים ואין לו אחים אז מי תירש אותה אחותו ואחותו מי ירש אותה הבן לכן הוא פסול לאחי אמו כ הוא כן ראוי ליורשו גיסו אומר רשי בעל אחות אשתו הוא כשר להעיד לו כולו ראוי לאשו זה היייתה משנ ראשנו אבל משנתנו כדס רבקי שהוסיף גם קרוב אמוי נלמד מפסוק כמו שנראה בגימורים אומרת המשנה עוד כלל וכל הכרב ל בוי סושו דווקא באותה שעה שהוא בא לעיד או בשעה שהוא ראה את העדות הה קרובו אז הוא פסול לעיד אבל הויו קורה נסרח למשל אמרנו שחתן וחמי פסולים זה לזה הוא היה חתנו שראוי ליורשו ואז אשתו מתה אז הוא כבר לא חתנו ואז היה מקרה שהוא ראה את המקרה ואז הוא בא לעיד אז גם בשת ראי וגם בשס עדות הוא כבר לא קרובו הרי זה כושר רבי יהודה הוא אומר כך נכון שהיא מתה אשתו אז הוא כבר לא חתנו אבל אפילו מיסו ביטוי ויש לו בוני ממנו אם יש לו בנים הרי זה קוריו הוא נשאר קרוב שלו זאת אומרת שחתן שכבר לא חתנו אבל יש יש לו נכדים ממנו והם ממשיכים עדיין את הקשר והוא עדיין פסול לחמי וכמי פסול ו ממשיך רבי יודה עודין האוהב וסונה פסולים להעיד אויב זה שו שינו שהוא מסדר לו את החתונה אז בימי חופתו פסולו כמו שנראה בגמ שתי שיטות סונ ק של דבר שלוש ימים בי מחמת כעס מחמת מריבה שלושה ימים הוא לא דיבר איתו אז הוא שונא שלו והוא לא פסול וא והוא פסול להייד עבורו אומרו להח החומים לא נחשדו ישראל על כך להעיד שקר משום ווה או משום אהבה א כמו שנראה בגימור מדגיש רשי הם נחלקו רק לגבי עדות לגבי פסול דין הרי כל המשני הלו קרובים פסולים בין לדון ובין להעיד המחלוקת של אויב וסונה שנחלקו חכמים רב יהודה זה רק בעדות לגבי דין גם חכמי מודה שהוא פסול לדון ככיוון שהוא שונא לו אז הוא לא יכול להפוך בזכותו אומרת הגמור מנ שקרובים פסולים להד תו רבן כתוב הפסוק יוסו אוסל בונים והמשך ה בונים וסס מהמוד כפשוטו אם ללמד שמוס אובס באבו בונים שאם הבנים עוברים עבירות אז האבות לא נשים אותו דבר ובונים לא ימותו בבו אבוס הרי כבר נאמר איש בחט ימוסו ולא בעוון אבי ולא בעוון בנו אלו בהכרח שת הפסוק וסול בונים בדוס בונים על ידי דות בני אי אפשר להמיט את האבות אותו דברב וסס בדוס עכשיו כך מסביר רשי אם כונת הפסוק רק לפסול האב להעיד על הבן והבן להעיד על האב אז למה כתוב לו שרבי א כתוב ומס אוב על בן הובן עלו לא שרבי זה מורא לי שמדובר על שתי אבות מי הכי קרוב עם זה לזה אחים זאת אומרת שתי אחים הם ימסו ב בונים בונ ס אז מה אני רואה כאן שוסו שני ובוס בדוס בניהם זאת אומרת שלא בעדו בנו ולא בעדו בן אחיו כמו כן שני בונים וסו בדוס אבו יסיים דהיינו לא בעדות האב ולא בעדות אחי אב אז רואים כאן שגם אב ובן פסולים זה לזה וגם דוד לאחיין ואחיין לדוד לא יכולים להעיד זה לזה שואלת הגמורה מה אמרנו איש בחט ימוסו ובו באבוי נובוס הם לא נשים הסיב פוקד אבוי נובוס על בונים ניש אותם על עוונות אבותיהם אונה הגמור אוסום כשז מם בידם שהם ממשיכים באותם מעשים רעים אז נפרעים מהם גם עוונות אבותיהם כני כתוב פסוק ף בםם יוקו כשז בם אז הם נשים גם עוון אבותם אחזי חזין בכל מקרה כש מריש בחט ימוסו אז רואים שרק בחט הרי מה שכתוב שכן בדם שואלת הגמרא ולוי אדם לא ננש על עוונות חברו קסי ושלו איש בוכי איש באבוי כיו מלמד שכולו נרב עם זה בזה כשיהודי חוטא אז כולם ושלו אומרת הגמר אסם כו בוזיו אדם שיכול למחות בחברו שלא יעבור עבירה והוא לא מיכה בו אז הוא נענש על מה שחברו עבר עבירה כיוון שכל ישראל הר זה לזה אבל אם לא היה בעדים למחות הם לא נענשים המשך הלימודים לפסול לדו בשיעור הב עד כן דף חו ז
לצפיה בתכנים נוספים: