הדף היומי מסכת זבחים דף עו

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת זבחים דף עו

זבוכים דף הור מתחיל בסיעתא דשמיא סוף דף קודם תחילת הגמורה שאחרי המשנה במשנה ראינו מחלוקס ברב שמל חומים מה קורה קום אושום וקום שלומים שהתערבו חכוים אומרים אסור להקריב אותם כיוון שאתה ממעט בזמן אחשלומים רב שמ סובר שאפשר להקריב את שניהם כמו שראינו במשנה אומרת הגמור טונה תנמי דרב תנ הכוונה למרה שבקי בבריסוס הוא שנה ברייסה לפני רב שביס אין לו יקחים בדומי תרומו אדם שהיה לו פרס שביס ומכר אותם אז קדוש השביס חלה על הכסף וכשקונים דבר מאכל עם הכסף הקדוש עוברת מהכסף לדבר המאכל בשביס אפשר לאכול את פירוש שביס רק עד זמן הביור דהיינו עד זמן שהפירות האלו של שביס או הירקות ישנם בשדה לחיה שבשדה ברגע שזה קלה לחשב בשדה צריך לבי זאת מהבית ממילא כתוב בברייסה שאי אפשר לקחת עם דבי שביס תרומה אם הוא כהן אסור לו לקנות עם זה פירות של תרומה למה מפני שמעתיים באכילוסו התרומה הזו היא לא משנה סשמיטה כי בשנה סשמיטה אין תרומסומיס אלא היא משנה אחרת עכשיו הוא מגביל את זמן אכילתה לפני שהוא קנה זאת בדמי שביעי סאפשר את התורבועד כעת הוא מגביל זמן הביו אז הוא ממט את זמן אכיל הסטרומה ייתכן שיגיע זמן הביו והטרומה לא תאחר ויצטרכו לביר אותה אומרו רבונו קמי דרובה תענו חום לפני רובה הוזו דלא כרב שימן דרב שימן אמר מבין קודשים לבספסול מותר לגרום לקודשים למעט את זמנם אפילו שבכך אולי יבוא לפסול הבריסה זהו לא כרב שימן עומר לא אמר להם רוב ולא אפילו תמר רב שימן הנמי דיעבוד רב שימן דיבר באופן שהתערב יש כאן אושם, יש כאן שלומים אז עדיף מאשר ירו עד שיסתבו יקריבו את שניהם וכלו שניהם כחו אפילו שלמעסן ממהת בזמן אכילת השלומים לכתחילה לאי גם הוא מודה שלכתחילה לא ולכן גם הוא מודה שלכתחילה אסור להגביל את זמן אכילת התרומה ולכן אסור לקנות את התרומה עם דמי שביס בקשה הגמור לכתחיל אלוהי לא יתי רב שימן יסיב כשהב לרובה זו משנה לעלום בדף צדיק לגבי בי קודשים וכולון רשון קוינים לשם חילוסון לאכול את הקודשים שניתנים להם לאכילה וכל דרך שהיא רשמי כתוב לכוון סתם למושכו לגדולו כדרך שמלאכים כלכלין מכלים לאכלון צלוין שלוקין מבושנים הרבה זמן ומבושן ולוסס לתוויכון תאב לייחול לטבל את בשר הקודשים עם תבלין של חונן ותב לטרומה גם לטבל אותם עם תבלינים של תרומה אפילו שהוא ממעט בזמן אכילה טרומה למשל אם הוא מטבל עם זה בשר של אושום צריך לאכול זאת ליוים ולילו עד כית יכלו לאכול את התבלינים האלה האלה לא מבד כאן צריך לתקן דברי רבי שמעון אז רואים שרבי שמעון מתיר לכתחילה למעט את זמן האכילה אומר לינרובה הנח לתרומה תבלי דרבו תרומ מתבלינים זה רק דרבוננו מדוגון טירש ויצו לרמבם כל הפירות אבל תבלינים ודאי לא לכן בזה הקל רב שימן אבל לא בתרומדסה סי ואז הוא הקשה לו עוד למדנו אין לא יקח כהנים אסור להם לקנות תרומה בכסף מיס יש לו כסף מיסני בירושלים אסור לכהן לקנות עם זה תרומה מפני שממד באכילוסו הוא מגביל את אכילת התרומת דווקא בירושלים ולא מחוץ לירושלים ורבי שמעון מתיר גם לכתחילה איש תיקלי אזרובה שתק וולה נעלום כי יוסה כשהגיע הבקמי דרב יוסף אומר להם המטוס ולמה לא הקשט על הרוב גמה למדנו אין מבשלין ירק של שביס בשמן של תרומה שליביאו קודשים דהינו תרומה לבספסול כת מגביל את אכילת השמן לתרומה עד זמן הבור ורבי שמעון מתיר מתיר גם לכתחילה אומבסודתבלין לי הנח לתרום תבלין דרבונן אוכנ מדובר בתרוסיר דרבונן אומר לו רב יוסף לא ייתכן יוכ אם דרבו ביסנה עד צריך להיות כתוב שבין ירק של תרומה שזה מדרבונו בשמן של שביס אבל עכשיו שכתוב להפך שמן בדרך כלל הכוונה לשמן זיס המדובר בשמן תרומה של שמן זית שזה מדיריסה זה יצור ורב שמן מתיר אומר לו הבספיסניסן דמתי רב שימן להקריב את האושם והשלומים ואמר לי דערב מדובר בדיעבד שכבר התרבו אונם מדובר דיר ושמן בירק ועל כורחו יבשלם יחד כמו שהגמורה תסביר עוד מעט שואלת הגמורה איד ירב דרבונום שלא מתירים לבשל זאת הרי ממלא זה כבר מעורב אונה הגמור מידדוה הראשון ושלומי משנתינו שהם לא מתירים להקריב זאת שטוענת הגמורה מדומה מהשמואה אוסום באושם ושלומים הם נותנים אופציה אחרת איסלי תקנתי ששניהם יראו עד שיסתהבו וימכור אותם ויביא בדמיהם אושר ושלומים שהשלומים יכלו לשני ימים הולס לתקנת כבר התערב השמן עם הירק מה אפשר לעשות לידומלו לסיפשמשנו לחתיכו שבחתיכוס התערבו חתיכות של קודשים קודשים קודשים קלים וכדומה קים דלסתקנת גם חום מודים דו חלקח שבו אז למה כאן הם לא מתירים לבשל את השמן והירק שממילה כבר התערבו וממילא השמן מוגבל לאכול לאכול אותו עד ז עד סוף זמן הביור מהסכיף לו רבנ מדומה מה השוה חטיכו שבחתיכו סלס לתקן כלל אז אומרים מקסימום מה אפשר לעשות לכל זאת כחומו שבן הלתקנת בסחיטה אל תבשל תסחוט את השמן שנבלא בירג ותפריד זאת וכך השמן יוכל לאחל בלי הגבלה ורב יוסף שהוא כן יקשו אותו אליכן ניסח ניסחוטובה שיסחות זאת חזק את כל השמן שבלוע כומה הפסיד בשביס הוא מפסיד את הירק של שביס וכתוב בתויר לאוכלו דורשים חז"ל ולא להפסד אסור להפסיד פירו שביס ניסח את פרוטה סחות רק מעט סוף סוף יורב ומערב אז סוף סוף יש כאן שמן שנשאר ממילא מעורב אז לכן מותר לבשל לכן הוא טען שמכאן יש ראיה דלא כרובה מביא הגמורה עוד קושיה על רובה איסבי רב שמון הוא מדבר באדם שיש סופק האם הוא היה מצויר או מוחלט והוא צריך להביא קורבנות בסוף שהוא יתאר מצערתו או שרק מצירו מוזגר והוא פטור מקורבנות אז מספק הוא עושה את כל הסדר הטהרה למוחוס ביום השמיני מביא שומי מביא שם מצוירו כי אולי הוא היה מצוירו מוחלט ולא גוימוי לא קש צריך להביא והוא אומר הוא עושה כזה תנאי אם של אם של מצויר דהיינו אם אני הייתי מצויר מוחלט ואני חייב קורבן הרי זה השומו יש מצוירו וזה לא יגוי ואם לאו אם לא הייתם מצוירו מוחלט או שומזה של מנדובה אומת נראה מה הוא עושה עם הלוי שמן אוסום מחמירים לשתי הכיוונים צךדם כחשו אולי מצו מצד שניסמסנוש כחושלומים ליוים ולילו כי אולי הוא אושום וגם כאן אולי הוא לא מצוירו בזה שלומים ומגבילים את אכילת השלומים ליום ולילו זאת אומרת שרב ש מתיר גם לכתחילה להכניס קודש שלבי ספסול דוחה גימורה לא זה לא קושיה על רובה תיקוןגב רשע כאן זה כמו בדיעבד כי אם לא נתיר לו להביא זאת הוא ישאר מצויר לא מבד אז לכן מתירים לתקן את הגברה על ידי להביא בתנאי ואפילו שמביאים קוץ לביספסול אזמיסה אין קושיה על רובה כעת לא בלי קשר דברי רובה לפרש אתדברי רב שמן קם בבריסה אומרת הגמורה אוינח או שום ומביא בתנאי או שזה אושם או שזה שלומים לאיק שמן שצריך להביא יחד עם השם מצריקה למימר אומרת הגמור דאומר לאג זה ינדובו אם אני מצוירו אז זה לוייק של מצוירו אם אני לא מצוירו אז לויק זה לנדובה כמו שנראה לעלום בדף צ שאפשר לנדב שמן בפני עצמו שואלת הגיבור ודיל מלב מצוירו וביקמץ מי שמנדב שמן אז למדים זאת ממנחו וצריך לקמוץ את השמן להקטיר את הכוימץ והשיריים נחלים לכוינים או צריך לקמוץ על הספק אונה הגמור נוחנדמקמיץ על הספק שואלת הגמור ודיל ממצו יראו ובואנ שבע כתוב אלו שמצרו שצריך להזות מהשמן באצבעו כנגד הפרויכס שבע פעמים אונה הגמורדיוב ומזה מספק שואלת הגמור וכוסלי הרי קודם כל הוא קמץ אז על ידי הקמיץ אז חסר כאן מלויג ולאג חסר פסולזוז כתוב ולויג שומן אונה הגמורה אחרי שהוא קומץ דמיספורטה הוא מביא עוד קצת שמן ומוללי וממלא זאת חזרה ללויג וזה לא בעיה דתנן חוסר הלוי שהוא הביא המצוירו עד שלא יוצק כתוב מן השמן איצק הכהן על כף הכהן השמאליס ואיזה הכהן באצבו הימוניס מן השמן הקפשמאליס אז אם לא חסר לפני זה מלנוצ יכול למזרה שואלת הגמרא בו הקטורת צריך להקטיר את הכוימץ על הצד שזה נדובה אונה הגמור דקטרלי הוא מקטיר את הכוימץ והשיריים נחלים עמו נפשך אם הוא מצוירו אז למדנו בדף מד לכל קורבונום לרבו קשמש מצוירו שהקוינים אוכלים את השיריים אם זה נדוב אז שיור מינחו שקנים אוכלים שואל את הגמורה אימס מתי הוא מקטיר את הכמץ היא בוס מתנו שבע אחרי שהוא מזה שבע פעמים כנגד הפוריחס הרי יתכן שהוא לא מצוירו וזה נדובה וכשהוא נתן מתבוס הקמיצה אבלו שירים שחוסרו בין קמיצה להקטורה ואין מקטירו מצלם כמו שלמדים מפסוק מסכס מנוכס כמו שרשי מציין שאם השיריים חסרו למשל כן קמץ מנחו ולפני שהוא הקטיר את הכוימצא חלק מהסולת מהשיריים אי אפשר להקטיר את הכוימץ כר גם כאן נאבד חלק מהשם אלדה זו היא קוידמתנס שבע הוא מקטיר את הכוימץ איך הוא יכול לעשות מתנ שבע הרי ייתכן שבאמת זה נדובה הוא לא מצוירו אז הקטורס הקומץ הייתה הקטורה וכל השמן הזה הוא שיריים וכשהוא מכניס כעת לאכל ומזה מזה אז הוא עובר על האיסור כל שממנו לאישים הרי הרי בבל תקטירו רש"י מביא כתוב בפסוק כיכל סור וכל דבש לא סקטירו ממנו איש של השם אסור להקטיר שעור שזה חמץ ודבש פירות מתוקים כמו תמרים ותאנים כתוב סקטירו ממנו המילה ממנו מיותרת לכן דורשים חז"ל שיש כאן שני אזרות בפסוק קודם כל הטרם הזירה שאסור להקטיר סוב ודבש הזהרה נוספת יש כאן סקטירו ממנו אי של השם כל שממנו אי של השם כל דבר שכבר הוקתר חלק חלק לשמיים אסור להוסיף ולהקטיר ממנו עוד דבר למשל כן קמץ מנחו והקטירו את הכוימץ אז יש הזורש שלא להקטיר את השיריים ממילא כאן הרי יש צד שהלויק שמן זה של נדובה כולם מצוירו ברגע שזה נדובה אז הכימץ שהוא קטר אז הוא קטר לשם כוימץ וכל השער שנותר מהשמז שיריים אסור להקטיר והזו שום הזה כנגד הפרויכס זה במקום מקטורת איך הוא יכול לעזות אסור לו לעשות אומר רב יהודה ברידה רב ש מפזי דמסיקלו לשם עצים ומעלה זאת דהיינו ומזה זאת לשם עצים בעצם לשם מים רק נקטו עצים מחמת הדרשה שזה המקור לכך כמו שכבר נראה דהיינו מתנה והוא אומר כך אם הוא באמת מצוירו אז הקטורה סקו מץ לא הייתה הקטורת כי לא היה צריכים בכלל לקמוץ ולהקטיר אז זה לא שיריים הוא יכול לעשות אם איננו מצוירו והקטור סקו מצקטורה אז כעתו מוזר שלא לעזות אז הוא מזזאת לא לשם הזוה כר לא צריך הזוה שלא מצירו כאילו הם מים הם מותר לעלות על המזבח שיור מינחו לשם עצים אז כך גם כן מותר לעזות לשי מים לתעני רב לזר כמו שנראת שיטתו במשנה הבאה בשיעור הבא לריח ניכו תומלי אבל התומ לשם עצים אז רשי מביא אחרי הפסוק שהזכרנו ככל סוף וכל דבש כתוב קורבן רישיס תקריבו אויסום מה הכוונה קורבן רישיס אמרנו סובדבש אל תקטירו אבל תביאו מהם קורבן רישיס מה זה מסוריר מביאים רייס המינחו הראשונה מהתבואה החדשה בכל שנה ושתי הלחם חג השבועיס שזה חמץ זה קורבן רישיס כמו כן דבש מביאים תמרים ותאנים מביאים ביקורים זה רישיס אבל ולמזבח לא יעלו לריח ניכויח והסיום הזה עולה על כל הפסוק הקודם גם על החלק שאסור להקטיר שיריים ודורשים לרח ניחוי תומלה לשם הקטורה אבל התומה לשם עצים שישמשו כעצים למרוכה מקשה גמורה והי כשיריים דבילינו הרי אמרנו שאחרי שהוא קמץ אז הוא צריך להוסיף להשלים את הלויג לפני שהוא מזה את הזו של המצוירו כי צריך להיות מלואיג מלא ייתכן באמת שזה נדובה ואז בנדובה מה מתיר את השיריים לאכילה לא היה זוה שהוא עיזה בטור מצויר או כולו מצוירו בכלל אלא מה מתיר זאת להכיל אל הקיינים הקטורה של הקימץ הקמיצה והקטורה והרי כשהוא קמץ החלק שהוסיף לא היה עדיין אחרי שהוא קמץ הוא מוסיף זאת כך פרוט דלקו מצלויה התוספת הזו המועתה הוא לא קמץ עלה אז איך היא מותרת לקוין אם לאכילה אונה הגמורה דפורקלי הוא פודזות דהינו אומר כך אם הוא מצוירו אז לא ציר בכלל את הכויץ והשראים מותרים על ידי הזוס אם איננו מצוירו לא יגנה דובי אז מה שהוספתי אחר כך זה היה התוספת שלא יצוירך התוספת הייתה רק על הצד של מצוירו אז מחולל על כסף זה ואז הקדוש יורדת מהשם קויהם יכולים לאכול זאת ורשי מציין שבעצם כל דבר שכבר הוכנס לכליישורס יש לו קדוש הסגוף ואי אפשר לבדות אותו אבל כיוון שכלי שורס אי מקצם אלו מדס והוא הכני זאת לתו חלוג המנת שקצ'נו הלוג אם איננו מצוירו פיקוח יש לפיניים כ הוא שם אותה רק תניים לצד הזה הוא לא הקדיש את גושס הגוף ממילא אפשר לבד זאת שואלת הגמורה דפוריקלי היכה היכן הוא פודה את התוספת הזו אי גבוה אם בפנים באזורה קומה אל חולין לאזורה ברגע שהוא פודה הוא מוציא את החלק הזה לחולין נמצא שיש כאן שמן של חולין באזורה אסור להכניס חולין באזורה היא ברוע מוציא את כל השמן החוצה כדי לבדות הפסיל כל הלוג ביוצה מאזורה שיור מי זה קודש קדושים זה נפסל ביוצים לא יכלו לאכול זאת אונה הגמורה לא ילם גבוה הוא פודה זאת בפנים וחולי ממילא אבין מה אמרת הוא גורם שיהיה כאן חולים באזור אסור להכניס חולין לאזורה אבל כשזה נכנס זה היה קודש רק פוד והוא גורם שכעת יש חולים באזורה זו לא בעיה וראשי מקשה למה צריך לעשות את כל הסיבוך הזה הוא צריך קודם לקמוץ ואחר כך להוסיף ואז יש לנו קושיה איך זה מותר שקודם כל יביא את לאיג השמן יעשה תנאי אם הוא מצוירו זה לא יקש מצוירו אם לא זה נדובה ויזה את כל הזוה שמצרו צריך לעשות אחר כך ימלא זאת בחזרה ישלים זאת ללויג ויקמוץ ויקטיר ולא יצטרכו לבדות אומר רש"י הוא הקדיש ל את התנאי אם הוא לא מצוירו אז לא הקשמש של נדובה אם זה לא קש נדובה ויש כאן קוימת ששייך למזבח אסור לאבד קוד שמזבח ביידיים אז איך הוא מזה את כל הזוה של המצוירו יתכן שהוא לא מצוירו לכן קודם כל קומצים את צרר גובויה והחלק של המזבח כבר יצא מכאן ואם הוא מצר הוא מוסיף בחזרה והוא משלים זאת ללויג מקשה גימורה הרי הכל נאמר בשיטת רב שימן ואומר רבי שמעון לעלום בדף צא אין מסנד מן שמן הוא חולק אין כזה דבר מין חס שמן אז איך אפשר לעשות את התנא הזה שלא יגזן דובה אונה הגמור תיקון גברשנה בדרך כלל אי אפשר לנדב שמן אבל כדי לתקן את האדם הזה שיצא מצרעתו אז מודה רב שימן שאפשר לנדב על תנאי שמן טוס מתקשים מקשים שמןג מסנדמור זה לא חל בכדרים בקושיה יש תרוצים מביא הגמור יוסי רב רחומי קמרבנה הוא ישב לפני רבינה ויוסי וקומר משמי רב הונה בתחליפה והוא אומר משמו של רבונ בתחליפה למה רב שימן אומר שעושה תנאי הוא אומר אם הוא לא מצוירו אז אז יהיה שלומים ואז באמת מכניסים כאן קוד שלבי ספסול כשלומים האלו הם נאכלים רק ליום ולילה שיעשה כזה תנאי בנימה אושום זה יהיה אושום תולוי כתוב בתוירה אם אדם למשל אכל חתיכת חילב כזיס חילב מביא חתושים אחר זאת בשויג אם ספק אם הוא אכל או לא למשל היו כאן שתי חתיכות אחת של חיל ואחת של שומן הוא חשב ששניהם של שומן ואכל חתיכה אחת הוא מביא אושום טולווי רב לזר אומר מסכס כריסס מסנדב אודום אושומטולי בכל יום שאין לך אדם שאינו עומד בספק חט אולי הוא חטא אז יעשה כך יאמר אם הייתי מצוירו אז שם מצוירו אם לא זווי כךזה הוא מרוויח שכל השומס בין השמטול בין השם מצוירו נאכלים ליום ולילה הוא לא מביא קוד של בספסול שמע מינות טוען רב רחומי מן תן דפולי גלי דרב ליזר מי חולק על רב ליזר ואומר שאי אפשר לנדב או שום תולוי רבי שמענו דמר אין מסנדם אושם תולוי כתוב שהחוים חלקו עליו זה רב שמעון הוא חלק עליו אי אפשר לנדה בכל זמן שאין לו סופק אויר ודאי הוא לא יכול להביא שם טולו כך הוא רצה להוכיח אומר לי אמרל הרב רחומי טוירו טוירו כלומר איךני טוירו שלא דמגודל כמוסחו אם רבדיחר מיכל לפלוך כבש בן שנתו התחלף לך בעל בין שתי שנים או שמצירו זה כבש בן שנוסוי או שומתולי זה דווקא בן שתי שונים אז איך הוא יכול להתנות זה שני סוגים לכן בהכרח הוא מביא כבש והוא מתנה שאם הוא מצוירו זה או שומעים לא זה שלומים אז אין ראיה שרב שמר חולק על רב לזר לגבי נידוס או שומתולי עד כאן דף האבוב
לצפיה בתכנים נוספים: