הדף היומי מסכת זבחים דף עה

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת זבחים דף עה

[מוזיקה] זורכים דף ע מתחילים בסיעתא דשמיא שלוש שורות האחרונות של הדף הקודם סוף השורה ראינו במשנה קודשים שהתערבו בקודשים ממינוי וכולי למשל אוילסובן התערבה עם אוילס שימן אין שום בעיה מקריבים את שניהם זה יקרב לשי מי שהוא וזה יקרב לשי מישהו טמאה גמורה אין שום בעיה ואובסמיכה הבעלים צריכים לסמוך על הקורבן לפני העקרבה ואי אפשר שכל אחד יסמוך על שניהם דין יביאו את שתי העולות ורובן סמוך על שניהם ושמעון על שניהם כי אם זה לא שלו אסור לו לסמוך בכל כוחו כ משתמש בקודשים אומר רב יוסף באמת מדובר במשנה דווקא בקום נושים של שני קורבנות של נשים אוילו של רוכל ואויל שלא יתרבה לא אוילה של רוביל של שימן הבאמת אם יתרבו קורבנות של אנשים אי אפשר להקריב אותם כי אי אפשר לעשות צמיכה אלא מה עושים כמו שראינו באופן שיתרבו שתי סוגי קורבנות היא רואה שיסתהבו וימחו ויביאו בדמי היופש שבהם הוא והוא אומרת הגמורה אבול בקורבן אנושמל אם זה תערב אי אפשר להקריב זאת סיבה ביי הקשה הבעל רבי יוסף למד מבריסה קורבנייו שנסארב בקורב יוחיד אוסובשמן פשטס ככה הכוונה וקורב ציבו שניסר בקורב ציבו וקורם יוחיד וקורב ציבו שנסר בזה בזה רשי נותן שתי דוגמאות או סויר של נוסי שזה קור יוחיד עם סיר של רגולים או אוילו באוילו למשל אוילס אטומיד עם אוילסנדו ושלדם פרטי אז מקריבים את שתיהם ונויסן דונס מכל איךוד ואחוד אז רשי אומר שתי מתונש ארבע זה באופן שהתערב אוילו באוילו אם זה סעיר אחד אז ארבע מטונס על ארבע קורנס מכל אחד ואחד אם נוסן מתונה אחת מכל אחדצו כמו שלמדנו לאיל שבדיאב מתונה אחת מספיקה ואם נוסן ארבע מקולון יווצ מה הכוונה בתרס הקודש מסביר שבפסקה הקודמת נוס מקולי חודיוצו מדובר בתערובת של חטויס בדיאבד מספיקה מטמנה אחת מכל הארבע מתונוס כאן מדברים גם באוילוס וזה היה מאבמינה ששתי המתונש ארבע זה כמו מתונה אחת גדולה מילא אפילו בדיעבד לא יוציאים לו אם נוסן ארבע מקולון דהיינו מקורבן אחד או נתן מתונה אחת שהיא שתיים בזווית אחת הקורבן השני הוא נתן מתנה אחת שהיא שתיים ביחד זה ארבע יוצר מדמ אמורים שצריך ארבע מתונוס בכל אחד לכתחילה שנשער והוא חין אבו נשער והו שחוטים דהיינו שהדם שלהם מתערב בכוס אחת נויסן ארבע מתון נוס מכולון אחד קטן סובר יש בילה ובכל טיפה מורב משניהם ואם נוסן מתו נאחס מקולון יוצו רבו אומר לא יש שיעור להזוהל למתון על המזבח ומה השיעור אז רשי מסביר לאלון שזה כדי שיתן בזווית ויהיה קצת בקרן זו וזה קצת בקרן זו אז רונס המטונה אם יש בו כדי לו זה וכדי לו זה יש כאן שני שיעורים כשירמת מטונה אחת גם ואם לאפסו לו כי אין שיעור משתי הקורבנות הקופונים טוען הבא אז רשי מסביר כך מזה שהתערב קורב ציבור בקורם ציבור ולכאורה מה עם סמיכה אז אין סמיכה בקורם ציבור רק בחתו ספני ניס וזה לא מדובר כאן כי כתוב כאן רק ארבע מתונוס שם יש יותר מתונוס אבל הוא מדייק כך קטוני יוחי דדומי דציבור מה ציבור גברה בציבור הרי יש גם אנשים יש לא רק נשים אף יוח מדובר בקורבן של גברה אפילו שצריך סמיכה אז אם שני אוילוס מכירים את שתיהם או ש שתי קוב אותו סוג אפשר להקריב את שתיהם אז קושיה על רבי יוסף עומר ותזבר או מתרצתי וחיברה זו היא מתורצת אם היא יושבת במדמורים כשנסר חין אבשכין מהליחים מהשחוטים גם בשכוטים יכול להיות אותו אופן דהיינו שיש כאן עם הדם של קורבן זה וכוס עם הדם של קורבן זה והתערבו הכוסות לא יודעים מה שזה מה שזה אז מה ההבדל עם חיים אושחוטים אלו מה שכתוב בברייסה חיים זה לא דווקא הכוחקו אמר במד ומורם שצריך ארבע מתונס בכל אחד לכתחילה שנשאר ושחוטין כעין חיים בכוסדנו התערב בכוס כל אחד לעצמו לכן צריך לעשות מכל לחוד אבל בבוילל אם שני הדמים התרבו באותה תסד מתונס לקונון ואם נוסה מתוןס לקוניצו א בכל האופנים של הבריסה מדובר הכל אחרי השחיטה והסמיכה אתה תרובת הקשת אופנים או שיתערבו שתי הכוסות או שיתערב כל הדם אבל אם תערבו עוד לפני הסמיכה אז זה אי אפשר להקריב כמו שרבי יוסף אמר כסמיכה נכון שהיא לא מעכבת בדיבל ולכתחילה לא הולכים להקריב בלי סמיכה מה ראינו בברייס רבי אומר רוינסמתונה אם יש בו קדיירו ואם לא יפסו לו שואלת הגמורה מאיסלה לרבי הי ספורש שיש שיעור למתונה שצריך לתת על המזבח מאותה אומר רבי על מה עולים דברי רבי אז רעשמא שנראה לאלון בפירקין צלויחיס של מי חטוס מקודושים שמעבים את זה איפה פור אדומו ומזים על תומס נפל לתוכן מים פשוטים מים אחרים כלשהו רב ליזר אומר עדיין אפשר להשתמש בזה במקום הזוה אחת יזה כל פעם שתי הזוס אומר רבי אל תטאב ותחשוב שרב לזו סובר שהזוה צריכה שיר ולכן צריך לתת שתי הזוהס כז בשתי הזוהס יש שיעור של הזוה אחת כי מי אומר שבשתיים כן יהיה מי אומר שנתמלא השיעור רק לדברי רב לזר הזוה כלשהו מתארס הזוה אינו צריכו שיעור ולמה צריך לתת שתי הזוז כל פעם שלא ירוויח מכך שיש לו פה יותר מים אשר היה קודם ועוד נקודה הוא סבר הזוה מחצו כושר ומחצו פוסל גם כשרה דהיינו אפשר לומר נכון שהזוה כלשהו מתארת אבל דווקא אם לא תערב בהזוה זו עוד מים פסולים לא אפילו שיש כאן חצי זה וחצי זה באמת מחצולב דווקא כי הם בכלל שיעור זאת אומרת שאפילו שיש כאן משהו של מי חטוס מקודושים ועוד ביחד עם זה מים אחרים זה לא פוסל את הזוהגמור הבינה שאם רב לרבי אומר שלזוה אין שיעור אז גם להזוה ומתונס על המזבח אכן אין שיעור תרצת הגמורה בשתי דרכים דרך ראשונה הוא באמת סובר רבי שצריך שיעור רק לדבור דרב לזק רק מסביר את דבריו והסמ הזוהל לחודש לחוד הזופרפ ממחס אין שיעור נסין על המזבח יש כן שיעור וכאן רש"י אומר מה שאמרנו השיעור הוא שהוא מזה על זווית שיראה האדם לשני רוחות הקרן של מזבח מה ראינו במשנה נסערבו בפכויר ומיסר וכולו אז נראה כת כמה נידונים לגבי פחו לגבי תמורס פחו ועוד מעט נראה שזה מתקשר למשנתנו אומר רומא ברחומה פחור לבשמי מבואר מסכת בחוריס שפכור שהואומם ואז ברגע שהוא מם שוחטים אותו ואוכלים את בשרו הבשר שלו מותר לכולם רק הכהן הוא מקבל את הפכו זה שייך לו וגם טמאים יכולים לאכול הבשמי אומרים שאפילו שהוא מם ואפילו בזמן הזה אין מאכילים לנידוסנידו שטומו יוצא מגופו הדין שר תמים שטומ יוצא מגופם אסור להם לאכול את הבשר של הפכור תמים אחרים למשל תומס מותר לו אז שואל רום בחומ תמורוסמהו אדם שהייתה לו באים זכולין והיה לו בכור אומר זו תמור זו אז גם המאחולי נתפסת בקדוש פחור האם גם התמור ששוחטים אותה אסור לנידו לאכול מהבשר או לא עוד שאלה בחורר אינו נבדה אי אפשר לבדות אותו אפילו שהוא מם לצאת מתורס פחוירו לחולין ושהקדוש שלו תחול על הכסף למה נפקמינה הרי ממילא אפשר לאכול זאת איפה שרוצים נפקמינה שלא יצטרכו לתת לכויר לא אי אפשר לבדות אותו השאלה היא תמורוסו ותיסס מתקשר למקמינה אם יש לו פינן או לא מה את אומר לתת לכהן התמורה לא ניתנת לקהן הבילים שוחטים ואוכלים זאת אז טסמת קשים כי ממילא נאכל זה מומון לביל ברגע שזה מומם אז אפשר לשחוט ולאכול שר נפקמינס גם לא שיכות טיסס בסוף מתרצים נפקמינה אשו ובאחורנים שפירשו את קבלת ספס קופונים זו השאלה שאלה השלישית חור כידוע אינונישקל בליטרה אם הכהן רוצה למכור את הבשר אסור לו לזלזל בזה כמו שהזכרנו במשנה אסור לו למכור זאת באתליז אסור לשקול זאת כנגד ליטרה שמים על המוזניים בצד אחד ליטרה של מתכל בצד השני את הבשר צריך למכור זאת בעומד תמורוסמה הייתה תמורספור גם יוממה שחטו אותה שרה רוצה למכור האם הוא נשקל בליטרה אלו שלושת השאלות אומר ותניהו מיסה באמת גם מי שהוא ממו אוסן תמורה אפילו אחרי שהוא ממו שאפשר לשחוט זאת איפה שרוצים לא צריך להקריב זאת יש לזה קדוש של התפיס תמורה ותמורוסון כיוצבם לכל ההלכות אז גם בתמורה לא ישקלו בליטרה ולא ניבדה ואין מאכילים לנידויס בואר ברחומה תפיס פחו לבדקבייס כהן קיבל פחור צריך להקריב זאת אבל הוא הומם וכעת הוא אומר הוא מקדיש זאת לבדק הבייס עכשיו זה שייך לבדק הביס בדק הבייס מוכר זאת וקונים זה דברים לביס המקדוש מה שאיש כל בליטרי את הבשר. ומה השאלה? השאלה היא כך. רש"י מביא קיימלו בשאר פסולה מוקדושים. למשל אדם הקדיש אוילו צריך להקריב אותה היא הוא ממה. כותודה אותה. אז חז"ל רצו שיבדו אותה בכסף המלא שלה. אז לא רצו להטיל עליה מגבלות אותו מה שאתה ראיתי לה. אתה ראיתי לה מגבלות על פסול המקדושים שאסור גיזה ואבוידה וכלוב. הקופונים לא רצו לומר כמו שאמרו בבכור שלא ישחטו בהיטליז לא ימחו בהיטליז כי אז מה אומרים אוילו שווה 100 אבל לא ישלמו על זה יותר מ-80 בגלל כל ההגבלות האלה ואז הוא יקבל רק 80 הוא יקנה אויל חדשה רק ב-80 לכן כדי שיהיה ריבוי כסף להקדש אמרו לא אין הגבלות ואז הוא יקבל 100 ווא יקנה אויל חדשה ב-100 מה שאם כן פחור ומיסר כיוון שכשהם הוממומ הוממו אז אי אפשר אפשר א לבדות אותם, לא פודים אותם וממילא מה עושים עם זה שוחטים ואוכלים אין כאן שום רווח להקדש הבזה אטילו הגבלות השאלה היא כאן שהפחור הומם והקדיש אותו לבדק הביס אז כעת אם ההגבלות שיש תמיד על בשר הפכור ישארו עד כשעיבדו זאת מהקדש לא ישלמו 100 את השובה מלא ישלמו רק 80 שאלה היא רב כדהגדש עודף אז נוריד את ההגבלות כדי שהגדש ירוויח ויקבל 100 אוילזילוסדפודף זה לא דומה למה שאמרנו למשל לאוילו שהוא ממה שמה אוילה עצמה הקדושה הזו של אוילו תרוויח שיביאו אוילה אחרת ב-100 ולא ב-80 אבל כאן זה קדושה אחרת של בדק הבייס האם נזלזל בבכור כדי שבדק הביס הרוויח או לא אומר רב יויסי בר זווידה תושמע ממשנתנו מה מה למדנו נסער ובו בפכו ובמיסו זהח אחר למשל אוילו התערבה עם חור אז מה עושים עירו עד שיסתהבו שני שניהם וכששניהם בא למומין אז פודעים את האוילו היכן שהיא אז מה יש לי כאן יש לי כאן חולין אוילו יצא לחולד הפדיון ופכור בעלמום אז ויאכלו שניהם כבחרו עם כל ההגבלות מה הכוונה עם כל ההגבלות לו לממרה דינוניקל בליטרה אפילו שמה היה כעת היו כאן שתי בהמות למשל שניהם היו שוות 100 אבל כיוון שאמרנו ששניהם יאכלו בהגבלות האלה אז קיבלו עבורם רק 80 אז גם האויל לא הפסיד סידה אם לא הייתי עושה הגבלות אז הורי לא הייתה שבה מקבלים עבורה 100 אלו מה אירועים שלא מזלזלים בבכור אפילו שההקדש יפסיד אז קר גם כאן אפילו שבדקבס תפסיד לא מתירים את ההגבלות כך ניסו לפשות רבונ רבי יחזקה תמיד רבי ירמי אמרה מדומה זה לא שווה אוסום שתיגדוש הוא שני גופים שם זה שני גופים שתי בהמות וכל אחת דוש אחרת לזה יש דושס פחור לזה דושס אוילו אני לא הולך לזלזל בקדושה של פחור, להתיר לשקול בליטר וכדומה כדי שהאויל לא תרוויח. אבל אוכל שתי גדוש זה גוף איכות. כמה מדובר באותו גוף? אותו גוף יש לו גדוש פחור ויש לו גדוש בדקבייס. אז נכון שיש שתי גדוש נפחדות אולי כן נזלזל בקדוש הספחור ונתיר לו את ההגבלות כדי שקדוש הבאיס תרוויח. מה הזקיף לו רבי יוסי ברובין? מה השאלה בכלל? בגלל שהוא הדפיס לבדק הביס נוכל לזלזל בבכור. מה היא לאומר? אבדו לבכור שהדפיסה לבדק הביס כלום שהם אלוהים הוא אומר הדפיסו את הבכור לבדק הביס אני אבדזדות בבדק הביס יהיה לי הרבה הגבלות אסור לי לגזוז את הצמר שלו אסור לי לעבוד בו אני רוצה שהפידיון יחול שהוא יצא לגמרי לחולים ישמעו לו לעבור על דברי תוירו ודאי שלא אז ככה גם כאן לא מזלזלים ישארו גם ההגבלות של לשקה בליטרה וכדומה אומרת הגמורה מהבדו רחמון על לא סיבדה בפכור ועל דבריו שרחמון של הקדוש ברוך הוא אין לעבור אבל איש כל בליטרה אין כאן עביר על דברי תרגונס חז"ל אז אולי כאן חז"ל מקילים כדי שבדקבס ירוויח אלומר הבאמה מכאן אפשר לפשות מהספרה הזו כלום היא קנו זה אל מה שקונו לו מה היה הכהן קיבל פכור הבכור הזה הוא בלמום מה יש לכהן בפכור הזה יש לו זכות לשחוט אותו לאכול את בשרו אסור לו לגוז את סברו וכולי וכולי וגם כשהוא שוחט את תפחור אסור לו לשחוט ביטליז אסור לו לשכול בליטרד כל הגבלות האלו מה שיש לו זהו מה שהוא מקנה לבדק הביס הוא לא יכול להקנות לבדק הביס יותר ממה שיש לו ממילא החלק הזה ששווה דהיינו אמרנו ישמו על זה על 100 אם אפשר לעשות בלי הגבלות אם הגבלות רק 80 אז הוא הקדיש רק שווי של 80 את השווי של ה-20 הנוספות הוא לא הקדיש אף פעם כי לא היה לו זכות כזו אז לכתחילה הוא לא קדוש אז לא שייך לומר שנתיר כדי שהבדק הבא סרוויח לכתחילה הוא לא יכול להקדיש יותר ממה שיש לו מה ראינו אקו לרחולים ליסר וכולו קורבן עם קורבן חוץ מחטוס וושום כי יכירו מי החטוס מי האושום אומרת הגמרא למה יכירו מה יש חטוס ואושום דהי זורכו והי נקיבה אושום חייב להיות זורכו וחטוס חייבת להיות נקיבה לכן יראו מי הזוכו מהנקבה אם כך חטוס ואוילו נמכות להתערב כי יוילו רק זוכו וחטוס רק נקיבה אונה הגמורה יש כן אופן איכסענוסי זה חטוס שהוא זוכו הוא יכול להתערב עם סויר לו וכאן צריך להוסיף אם כך חטוס וושמנמה היקסיר נוסי הרי גם כאן אם מתערב סויר נוסי עם אושום שהוא זוכו אז גם לא נוכל להכיר ביניהם אז למה משנה אומרת שלא ייתכן חטסבושם שיתערבו ולא נכיר ביניהם אונהגמורה איסיו ו צמר סויר נוסי הוא סויר יש לו שיער אין לו צמר האושום צריך להיות איל שיש לו צמר ממילא יכירו שאין כן חטוס ואוילו יתכן סויר אוילו וסויר נוסי שזה חטו זה אוילו ויתרבו ולא יכירו ביניהם שואלת הגמרא פסח והושמנם לא מערב הי בן שונו פסח חייב להיות בן שונו והי בין שתי שונים או שום צריך להיות איל בין שתי שונים אז הכירו לפי הגיל אונה הגמורה קודם כל איכה אושום נוזיר ואוש מצוירו שני השמוילו לא כתוב בהמל אלא כבש וסתם כבש בן שונו אז זה ממש דומה לפסח אז יש מושג שלא שומעים פסח שמתערבים ואייסמ גם בכל לא שום שועיל איכב בן שונו דמרז כבן שתי שונים וכבן שתיים דמרז כבן שונו יש אייל שהוא נראה כך שהוא נראה קטן יותר ויש כבש נראה גדול יותר לכן הם יכולים להתערב ולא יכירו ביניהם אומרת המשנה או שום שנשער בשלומים אז מה עושים איתם רבי שמעון אומר יש פתרון אפשר לשחוט את שניהם ולהחמיר את החומרות של שניהם שניהם ישחטו בצופון כדנושום יחמירו גם השלומים יכולים לשחוט בכל מקום ישחטו זה בת סופן כי לא יודעים מי השלומים מי הראשון ויאכלו כחומ שבו יאכלו את הבשר של שניהם רק לזכרי קהונה ולא כמו בשר שלומי שמותר לכולם ורק באזורה ולא כמו שלומי בכל ירושלים ורק ליום ולילה ולא כמו שלומים ליומיים כדין אושום ובעל השלומים יצא ידי חובתו כי כל אחד קרב לשם מישהו הראשו יצא ידי חובה ובעלה השלום יצא ידי חובה אמרו לאחורים לרב שמען אסור לעשות כך אין מבין קודשים לב ספסול אתה ממעט בזמן אכילת שלומים אתה הולך ואתה שוחט שלומים שמותר לאכול את בשרו יומיים אתה אומר מותר לאכול את בשרו רק יום אחד כי אני לא יודע אם הוא שלומשום אתה מביא זאת עלול להגיע לידי נויסור שלא יגמרו זאת ביום אחד ולילה אלא מה עושים כמו שראינו במשנה שאם שני סוגי קורבנות התערבו ירו עד שיסתבו ואמוכו ויוב בדמי יופי שבהם ובדמי יופי שבהם שלומים מה קורה נשאר והוא חתיכוס בחתיכוז חתיכות בשר של שני סוגי קורבנות קודשי קודושים וקודשים קלים קודשי קודשים נכלים רק לזיכונה קודש ק נחלים לכולם או שיתרבו חתיכות של הנכולים ליומכות בניכול משני יומי ולילו אפילו ששניהם קודשים קנים טוידו ושלמה שנחלים לכולם אבל זה ליום אחד זה ליומיים כאן אין פתרון שלירו עד שיסתבו וכולי כאן אין ברירה אז כאן לכולל מגם לךחומים יאכלו כחומו שבו דהיינו קודש קודש וקודשים קלים יאכלו רק לזכונה ובאופן השני יאכלו כל רק ביום אחד יום ולילה עד כאן דף [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: