הדף היומי מסכת עבודה זרה דף סב

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת עבודה זרה דף סב

[מוזיקה] אבנזור דף סב מתחילים בסיעתא דשמיא פרק חמישי כמה משנה נראה שלא רק עניי נסך עצמו אסור בהנואה אלא גם אם הוא הרוויח כסף על ידי יין נסך דהיינו באופן שהוא נזכר לעבוד ביין נסך או שהזכיר את חמורו השכר אסור בהנו מלבונון כמו שיבואר בגמורה אומרת המשנה חרספלסמו ביין נסך גוי ששכר יהודי לעבוד איתו ביין נסך למשל להריק אותו מכלי לכלי או להעביר חרבית ממקום למקום סחורי שהוא קיבל מהגוי אוסו בנוה אומר רש"י כני נסך הכוונה ממש שנסנס לבדזורה כמו שנראה בגמורה שהגמורה מסתפקת מה הדין בסתם יינום באמת מסכונס הגמורה שגם סתם יינום סכור יוסו בנוה מה קורה בסוךס מלוכי החרס אף על פי שאומר להגוי אב לרחוב שנסך מוקמוקים סכור מותר כל שכרו מותר וגרסת רשי כפי שמופיעה ברישונים דאגרה דיובלי משום מלוכרס השכר שוא נותן לו זה משום מלוכי החרס ולכן זה מותר בנו בגימורה מפר שלושה פיר דין דומה לגבי שכירות חמור אסחרסחמור גוי ששכר חמור אצל יהודי לא י נסך סכור שהוא קיבל תמורת השכירות אוסו אבל סוכבו אף על פי שני כוב לגינוי את הקדם היין לאו סחור מותר אומרת הגמורים מסחור מאו וי נסך אוסו בנו מדריסה סחור מאוסו זה בכלל איסור הנוה כי נגרם לו מהשכירות ביי נסך כסף זה לא ייתכן הרי אורלה בקילה והקרם דסורים בנוה אור לזה הפירות שלושת השנים הראשונות של אילן וכיליים שעשו קרם בזרעים ואתנן מוכרון אם הוא מכר את האור לבקי להקרם וקידש בדמיהם שהוא קיבל עבורם מקודשת האישה רק אם הוא קידש באור וכילקרם עצמה היא לא מקודשת כל לא נתן לה כלום אז רואים שאיסור הנוה דמהן שהוא קיבל תמורתה מותורן כל שכן שסכר פעולתו מותר אלו אויל וטו פסדומו כבודס ככובים אור לבכי קרם שהם לא תופסים את דמיהם לכן גם סחור מותר אבל בעבודהזורה וי נסך שברגע שהוא התנסך עבודהזורה דינוק עבודהזורה שדמי האסורים כמו שלמדנו לאל כל שתו מה אמנו הריקמו אז כשם שדמיו אסורים שאדם מוכר עבודהזור מקבל כסף דמיו אסורים וכמו כן כשמוכר יין נסך כך גם שכר פה לא סי זה לא נכון י שביס דתפסד דומה אדם שמוכר פירוש שביס למדנו לא אז קדוש שביס חלה על דמיה ובכל זאת ותנן אומ לפועיל הילדורזה לקטלי בוי ירקיו לך תלכות לי מפרוי שיס אז כיוון שאמר לקותלי בוי זה לשון מכר כד משמ לקותלי שוביו של ירק סחוריוסו השכר אסור לשותו אחרי זמן זמן הביאו אלא צריך לאוכלו בתור זמן הביאו כי הוא מקבל לדיני הירק אבל אם אמר לו לקלי ירק היום בלי בוי זה לחשון שכירות ולא לשון מכר אז אין כאן דמים שיתפסו בדוש השביסור מותו הרי ששכירות אינה כמכירה ולא נדפס אומרב אומר רבי יחנון באמת מדיריססכרו מותר הקנסו שכווןסו חחומים בשתי מקרים בחמורין כבר נראה וביין נס יין נסך עוד מורון כנסו אותו מסבירים הרשוינים כרוצה בקיומו של היין נסך שנראה לאלון שזה איסור חמורין מעי זה מדובר לגבי שיס תתניה החמורין שיוסין מלוכה בפירוש שביס הם מובילים את הפירות ממקום למקום סכורון שוויס מה סחורון שביס מה הכוונה הילמד ונלוס חר מפירות שביס אפשר לשלם לה מפירות שביס איך ייתכן נמצא זה פירי החוב של תשלום השכירות מפירות שביס אומרו כתוב בפרש לאוכלו ותרשו חז"ל הפירות ניתנו לך רק לאכול אותם ולא י לסחוירו ולפר חוב זה כמו סחורה ולא מה הכוונה סכורון שביס דקודש סחור שמשלמים עלים בכסף אז זה קדוש בקדוש השבי קודש ואותניה צריך לתקן ואתנן זה משנה שבנו כבר לילד לי ירקים סחור מותר זה לא נדפס בקדושה שיס רק אם הוא אמר לו לקירג בוא סכור יוסו מביא הגימור שתי דרכים או שהבריסה מלמדת כולה או חומרה אומר הבולה לאילום כמו שאמרנו יאבליסחר מפירוש בא להתיר לשלם לה מפס ודקוקלי בצד התר באופן של מתנסחינום כדתנן לגבי מסרשני אדם צריך להפריש משרשיני לעלותו לירושלים ולאכלו שם אז לא אמרודם לחברי הלפיר שמסרשני לירושלים לחלק ושם תקבל מהם חלק כאספר חובו במסשני אפילו שהלה יוכלו בירושלים אבל לאיכלום ולשתו סום ביחד בירושלים ונוסמז לזה מתונ של חינום זה לא שכירות אלא תעלה ושם תאכל ביחד איתי מתנס חינום אז כמו כן כאן הוא יכול לסכם עם החמורין בואו תעזרו זרו לי עם מפי שביס ותאכלו מפי רויס במתנס חינום זה ההיתר זה פירושו של הביה ברוב הוא אמר לאילו מה הכוונה סחור שבייס דקודש בגדוש שביס וצריך לבאר זאת לפני זמן הביקוק שלוך פיל שדיברנו כשכתוב במשנה שאין שביסל דלאנופיש לא מקבל שכר לאנסורבו חמור שדרך כלל דנופי שג גרם מקבלים מסכר מרובה קונסור רבונום בהווא והרבד מסביר כדי שלאבוא לסחור בפשיס אז זה הכוונה שרבי יוחון אמר שכנסו בחמורים ביין נסך זה הכוונה לקנס של חמורים ומסניסן דיין נסך שכנסו גם פיל שלא מרובה שכרו חומרדי נסך שינ שם כנסו גם בפועיל שאין לו שכר מרובה מסתפר את הגמור בוילו סוכרו לסתם ינון לא יין נסך שודאי התנסך אלא סתם ינ של אקום שגזרו על זה חז"ל מהו ממרינן דיסור חור מוכדין כדין נסך כרסו זאת בנוה ממש כמו יין נסך סחורינמוסו גם בזה כנסו הודיל מאו בטומו סקיל למד דף ל של טומ הנסך ממש אסור בהנו ומתמ חמור בכזיס כמו מס בכזיס טמא באויל סתם ינום נכון שאסור בנוה אבל מטמא רק כשר משקין שאם נגע בו שרץ ויש בו רביס אז הוא נטמע והוא מטמא אף סחורוי נקיל אז גם נין סחורוי לא גזרו תושמה דהוא גברה דאווגר ארו הזכיר את ספינתו לסתם יינון להוביל חביות של יין שסתם יינון הגויים יעבו לחיטבגרה נתנו לו חיטים בסכרו בסכר ספינתו אוסלקמי דרב חיזדהו שאל מה הדין אומר לי אחיתים מסורות כי גם בסתם יינום גזרו על השכר ממילא זילקלינו כיוון שם אסורים בענו תשרוף אותם וקברינו ותקבור את האפר בי קברי קר גרסת רשי בבית הקברות אז רואים שגם שכר שסתם יינו אסור בנוה שואלת הגמורה למה הרב חיסדה אמר לו שישרוף ויקבוא ולימל בדרינו כמו שהם שיפזר אותם אונה הגמורה אוסב בהו לידי את הכל לאנשים יאספו אותם וינו מהם שואלת הגימורה ולקלינו וליבודרינו שישרוף ויפזר את האפר למה צריך לקבור את האפר אונה הגמור את דיל ממזב לבושדות לכן צריך לקבוא ולכן דווקא בית הקברות אומר הבס יוסף שם אין חשש שיזרעו כאן ולגברינו בעיניו שיגברו את החיטים עצמם מי לאי תניה צריך לתקן לגבי הרוגב בזן רואים שאין חשש כשקוברים דבר בבית הקברות שאדם ינה מזה מה למדנו שם הרוג בז אז איך עוד אבן שניסקלבו זה שחיב סקילה ואך עוד איץ שניתלהו ואחרי הסקיל טולים אותו ואכיף שנרג בוזה שחיב מיססף החרב ואכו סודה שנחנק בוזה שחייב חנק כולם נגמור ממוי רש"י מציין הגמור בסנדר דורש את הפסוק לאסולי נבנס עלץ כי קובו תגברנו גם את העץ תקבור ומהעץ למדים גם שם לסיה ולסודר אז רואים אפילו שהעץ הוא איסור הנוה קוברים אותו בעיינו בבית הקברות לא חוששים את הכולה אונה הגמורה יש הבדל גדול אוסום דקוקבר בבית דינה קוברים זו לבית הקברות שמתכן להרוג בזן מוכח מילסה כל מי שימצא זאת שם יודע דרוגב בזנינו וזה אסור בהנוה אז הוא יפרוש מזה אוכשיתמינו את החיטים בקרקע לא מוכח מילסה שזה אסור בנוה אי מרןשגרוכם איך מגיעות חיטים להקבה בית הקברות אמרו גנב גנב זאת והוא הרביזות כאן הוא כבר התייאש ואפשר לקחת את זה ולהשתמש בזה זאת אומרת שבועד את הקולה לכן אמר רב חיזדה לשרוף את החיטים ולקבור את האפר עד כאן דף סמר בייז [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: