א והתיר לרקד קמח ביו"ט, שנעשה בו כל מלאכתו על אחורי הנפה, פי' על הכברה, להפך הכברה מחמת צואת עכברים או ד"א. פ"א שכחה אשתו ליקח חלה בעיו"ט, ביו"ט ראשון לא רצה לאכול מן הלחם שקו' רישקא [ובארצי חתן פרוט]1 תה"ד סי' פ'. עד למחר. אע"ג דאמרינן בגמרא פ"ק דביצה2 עי' גידעמאנן צד קלז. חלת … להמשך קריאה
א [כתב מה"ר משה מהאל יצ"ו]1 תה"ד סוף סי' פ"א. מת ביו"ט ראשון ולא אישתהי, נראה דיש לנהוג כדברי רמב"ם וסמ"ג מהר"ם ואשירי ומרדכי2 עי' פסקים וכתבים סי' ד'. פ' תולין דכן הוא המנהג. אמינא3 דקוברין אותו ע"י עממין כדפירש המרדכי בפרק תולין כצ"ל וכ"ה בכת"י. הא דפי' התם4 צ"ל אמנם, ועי' פסקים וכתבים סי' … להמשך קריאה
א [גם זה כתב מראשי הדינים, ויש לסמוך עליו מה שכתבתי בו.] ביצה שנולדה ביו"ט או בשבת, יש חלוק, וכן חלב שנחלב [שנחלבה] גוי מל"ת על ביצה, אין ביצה נולדת בלילה, כופה עליה כלי, מצא ביצים גמורות בתרנגלת, תרנגלת העומדת לגדל ביצים בעי הזמנה. שירי מדורה ופתילה, צ"ע בשירי שמן. מת ביו"ט ראשון או בשני, … להמשך קריאה
א ואמר שמותר באושטריך לקנות בגד חדש בל"ג בעומר, כדי להלביש לרגל, וכיון שקנה מותר לתקנו אפילו אחר ל"ג בעומר. אבל לעצמו לא היה מתקן בגדים לרגל, עד אחר ר"ח סיון. ובל"ג בעומר עצמו מותר להלביש כל דבר חדש, אבל להלביש אפילו מצנפת חדש של פשתן, לא היה מתיר בעומר אפילו אם אין לו מצנפת. … להמשך קריאה
א וזכורני בשנה אחת לא אכל אבי ז"ל בביתו קמח שבא משיבולת שועל שקו' העברין מעל מחמת שאוסר הרב, כמדומה לי שהוא מהר"י וויילא זצ"ל, בשביל שלא נזרע קודם העומר. ואבי ז"ל יושב בישוב אחד ששמו הושטיט1 הובא בטור שם ועי' בתה"ד סי' קצ"א. והוא סמוך לק"ק דאיגשפורק כמו מהלך יום מקום של מהר"י וויילא … להמשך קריאה
א העתקתי ממהר"י שהעתקתי ממהר"ף יצ"ו ששמע מן הגאון זצ"ל, אמ' מאכל שאסור בפסח במשהו אחר הפסח מותר בהנאה, כיון שלא עבר עליו בבל יראה, ורפיא בידיה. העתקתי מלקוטי מהר"י יצ"ו אמר מ"ו שמצא כתוב בשם הש"ר שהתיר למכור לגוי תרנגלת שנמצאת בה חטה בפסח, מטעם שאין דמיו נפישי מחמת האיסור. ותמה לו דמרדכי גופיה … להמשך קריאה
א [הל"ל הגדו"ל ונשמ"ת כ"ל ח"י כל"ו], הכי נהגי' כרש"י1 עי' ברא"ש פסחים פ"י סוף סי' ל"ב ובטור סי' ת"פ, ועי' תוס' פסחים קי"ח ע"א ד"ה ר"י. דאמרי' תרווייהו הלל הגדול ונשמת כל חי. ואמוראי פליגי2 כרשב"ם. בלשון המשנה דשנה בה ואומר עליו ברכת השיר ועבדי' כתרווייהו. ויש כתבו דלימרו נשמת קודם הלל הגדול ואנו … להמשך קריאה
א [וא"ף מסי"ב כדר"ך אנש"י נסיכ"ה]. כלומר אף צריך להסיב בכריכה בשביל המצה, כך כתב' רוב הגאונים. ויראה דטעמא מסתברא, דהא מצה בזמן הזה דאורייתא ומרור בזמן הזה דרבנן, ולא שבקינן חובת מצה מקמי חובת מרור, ותו דלא קאמר תלמודא אלא דמרור אין צריך הסיבה, משמע לכאורה דכי אכיל ליה בהסיבה יוצא בדיעבד, מידי דהוה … להמשך קריאה
א תנן התם שכל ה' מיני ירקות מצטרפין לכזית וברכה, כך פי' אשירי שבשביל שצריכנא לברך עליו על אכילת מרור צריך כזית, דאין אכילה פחות מכזית. ומרדכי והג' במיימוני כתב משום דכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו בעינן כזית, ואתמהא דההיא אכילה אפסח קאי1 מתיבת ואח"כ וכו' עד כאן הוא מגליון מו"ה אביעזרי שטיין הנ"ל. ב … להמשך קריאה
א [לאוכ"ל1 אשלימה. מכ"ל אח"ת כזי"ת בסמיכ"ה] כך כתב אבי"ה ואשיר"י שצריך לאכול מכל אחת כזית. ורבים תמהו על דבריהם מה צריך כזית מברכת המוציא? דברכת הנהנין לא בעי שעור, ויראה ליישב קצת פסק זה דמשום דנחלקו הגאונים בדבר. מקצתם סברי דצריך לברך על אכילת מצה על השלימה והמוציא על הפרוסה, להיפך מגאונים דלעיל. ולפי … להמשך קריאה
א [ע"ד ברכ"ת גאול"ת עד"ת מ"י מנ"ה]. כלומר יחזיק הכוס בידו עד גמר חצי ההלל, כדי לומר שירה על היין, כך פי' א"ח1 פסחים קט"ז ע"א ד"ה לפיכך. הטעם. והיינו עד ברכת גאולה החותמת גאל ישראל שהם נקראים עדת מי מנה. וראיתי כתוב בשם הרוקח שצריך ג"כ להגביה הכוס באומרו והיא שעמדה עד והקב"ה הצילנו2 … להמשך קריאה
א [שנ"י ימזו"ג בשואל"ו מ"ה נשתנ"ה]. כך שנו חכמים מוזגים לו כוס שני וכאן הבן שואל מאביו. ופירשו הגאונים משום דאין דרך למזוג קודם הסעודה יתמהו התינוקת וישאלו. ויראה דודאי בכוס זה אין צריך הדחה ושטיפה, דמוכחא מילתא טובא דלא נתלכלך בין כוס ראשון לשני, דהא לא אכלי מידי. [מ"ן השלח"ן יעקו"ר קער"ה מכנ"ה]. גם … להמשך קריאה
א [מזכירי"ם אנח"ה], פי' המרור מזכיר שנאנחו מן העבודה. [בל"י שעו"ר זא"ת הלקיח"ה] דכיון דאינו אלא להתמיה' התינוקת לא בעינין כזית, כך כתב הג' במיימוני1 שו"ת מהרי"ל סי' נ"ט. וכתב דט"ס יש בפנים שצריך כזית בטיבולה2 פ"ח מה' חמץ ומצה סי' ד'. מ"מ כתב בשם מהר"ם שאם אירע שאכל כזית שצריך לברך אחריו בנ"ר. וכן … להמשך קריאה
א יטו"ל ידי"ו כהלכ"ה בל"י צווח"ה, כלומר יטול ידיו ככל תורת נט"י דלסעודה. בל"י צוח"ה כלומר בלי הרמת קול דברכה, והכי כתבו התוספות1 שם פ"י סי' ך. דהמברך הוי ברכה לבטלה. ופירשו והוכיחו בהוכחות גמורות מתוך הסוגיא דהאי נטילה דקאמר תלמודא לטיבול2 שם ד' קט"ו ע"א ד"ה כל שטיבולו. הוא, שלא יטמא את המשקין שבידיו, … להמשך קריאה
א וכתוב בחרוזה יקד"ש בכו"ס ולא קאמר על הכוס ר"ל יתן עיניו בכוס. ישועו"ת, רמז לכוס ישועות אשא דמינה ילפינן בתלמוד1 שם ד' נ"א ע"ב ומשגרו לאנשי ביתו במתנה כי היכי דתתברך דביתהו. דצריך להגביהו טפח, וסתם הגבהה בימין הוא. ושמח"ה נוטריקון הוא, וכתבו התוס'2 שם. שאם הכוס נקי שאין צריך שטיפה והדחה. ויראה דבקידוש … להמשך קריאה
א וזכורני בב' לילות של פסח אכל כל אחד מבני ביתו בתחלת הסעודה ביצה מבושלת קשה. ולפעמים אכל אחד ב' ביצות, וכן המנהג באושטריך. ואמר שמת אברהם אבינו בליל פסח. ואכל פארו1 ד' ל"ב ע"ב. שקו' בארצי לוך בליל ראשון של פסח. ואמר שראה אחד מן הקהל בווינא שעשה מורייס שקו' שולש בע"פ ומוכרם לקהל. … להמשך קריאה
א וז"ל תשובת שאי' מהרי"ל זצ"ל:1 ד' י"ד ע"א ועי' בחולין ד' ק"ג ע"ב תוס' ד"ה חלקו. כשנשברה או נאבדה אחת מן המצות, אם נאבדה נכון לאפות אחרות משום אסמכתא דג' מעישרון. ועוד דזימנין ליכא שימור גמור לשאר המצות, וצריך שימור לישה למצות, וזימנין נעשה ע"י גויות וקטנים. ואם הקילו רבותי לענין אפיקומן שהוא זכר … להמשך קריאה
א וזכורני שהיה כורך חציה של אפיקומן במפה קטנה שהיתה נאה, ועשה תחת הסיבה שלו. בפותחו הא לחמא היה מגביה הקערה ומניח מיד קודם שסיים הא לחמא. ולא היה מכוסה כל הקערה כדי שיראו המסובין לחבב המצוה עליהן. וז"ל תשוב' שאי' מהרי"ל: וכשמתחיל הא לחמא מגביה הקערה אוחז במצה בידו ועם הגבהתה מסלק מן השלחן … להמשך קריאה
א וז"ל תשובת שאירי מהרי"ל1 סי' תנ"ט. שהיות אי מצטרפות לעניין הלוך מיל, נראה לע"ד דאין מצטרפות דאל"כ מאי קאמר2 עי' תה"ד סי' קכ"ג. כ"ז שעוסקין בבצק אפילו כל היום אינו בא לידי חימוץ. וכי האיך אפשר להתעסק כל היום בכל הבצק שלא ישהה כאן מעט וכאן מעט, שיצטרף בכל היום להלוך מיל? ואפילו דנימא … להמשך קריאה
א העתקתי ממהר"י אוברניק יצ"ו שהעתיק ממה"ר פנחס יצ"ו ששמע מן הגאון זצ"ל, אמר שבארץ אושטריך נוהגים נטל"פ מעת לעת. [כתב בספרו]1 סי' תמ"ז. ויכול ליתן הבצק לפני החלון אפילו בתוך ל' רק שיעשה הבצק דק ויכסה הבצק בנייר אבל אם נתן טיט על הבצק בזה אין נידנוד איסור, וכן מצאתי בא"ח2 תה"ד סי' קי"ז … להמשך קריאה
א ואשה יכולה לכתחלה לבדוק, כן דרש וכן מצאתי בא"ח בסי' תל"ז וז"ל: הכל נאמנים על בדיקת חמץ, להעיד על הבית שהוא בדוק, ואפילו נשים ועבדים וקטנים כו'. וזכורני שאשת הגאון בודקת החדר שלה. מהר"ר יעקב טרישט יצ"ו שקו' ר' יוקלעש דרש, ואמרתי לו מה שכתבתי לעיל מן הבדיקה, והוא לא ידע התוס' מעירובין, ואפילו … להמשך קריאה
א [דין הנסרים ועץ המרדה]. ואם יש בנסרים נקבים קטנים שעושין התולעים יסתום בעצים כדי שלא ידבק העיסה בהם. [לא יתעסקו בשום תחבולות בשעת תקון המצות]. וזכורני שאמר הטעם משום שנראה להם הזמן קוצר בתחבולותם, ובקל עובר השעור מן החמץ שהם סבורים שאינו עובר. [לפרר מצות בע"פ ולהאכיל לקטנים], העתקתי מהקובץ של מהר"ר משה ס"ל … להמשך קריאה
א [כתב ר' משה מהלא יצ"ו, תענית הבכורים בערב פסח]. שלומך יסגא לחדא אהו' האלוף מהר"ר משה יצ"ו. אשר שאלת שמצאת בנימוקי מהר"י ס"ל ז"ל מי שאשתו מפלת ואחריו נולד לה בן הוא בכור לנחלה, ועל אותו בכור אין מתענה אביו או אמו בער"פ, עכ"ל. ותמהת דמ"ט כיון דקי"ל דבכור לאב ולא לאם מתענה, וכתבת' … להמשך קריאה
א [מלוי מים בין כוכבי לשימשא] טוב יותר להקדים מלאחר. וטוב יותר לשאוב המים ולהקדים כגון שעדיין נראים נצוצות מן החמה, מלאחר עד צאת הכוכבים. [כסוי המים]1 עי' שלטי הגבורים במרדכי סוף מס' ע"ז ס"ק ק' בשם הגהת אשר"י. וזכורני שיש לו גיגית בכסוי של עץ שקו' שטנד שהיה משא שני ב"א והביאו מלא מים … להמשך קריאה
א [וכלי מליחה והדחה] וזכורני שדרש שצריך ללבן אבן, ושופך על האבן מים רותחים וליבן שפוד ותוחב בנקבים של כלי מליחה. ושמעתי הטעם ממה"ר יודא אוברניק יצ"ו שהמים הוי קרים עד שבאו מן האבן בסוף הנקב. [וטבילה אחר הלבון] לענין פסח כגון שפוד צריך טבילה בלא ברכה, או טובל עם שאר כלים הצריכים ברכה. אבל … להמשך קריאה
א [איסור מלאכה קודם או אחר חצות], תענית הבכורות בע"פ. לכבד כל הבית יפה ולסגור כלי חמץ בחדר ובמקום שאין רגילים שם. ובחצי יום יתחילו ללוש, ויזהרו יותר ויותר מן הכל בליש' ובאפיי' המצות ובתקינת המצות שלא יעשה בו שום קלקול, גם שלא ישהה יותר מן השעור. דין הנסרים ועץ המרדה, לא יתעסקו בשום תחבולות … להמשך קריאה