לקט יושר, חלק א (אורח חיים) צ״ז

א

וזכורני בשנה אחת לא אכל אבי ז"ל בביתו קמח שבא משיבולת שועל שקו' העברין מעל מחמת שאוסר הרב, כמדומה לי שהוא מהר"י וויילא זצ"ל, בשביל שלא נזרע קודם העומר. ואבי ז"ל יושב בישוב אחד ששמו הושטיט¹ הובא בטור שם ועי' בתה"ד סי' קצ"א. והוא סמוך לק"ק דאיגשפורק כמו מהלך יום מקום של מהר"י וויילא זצ"ל.

ב

[תשובה], ומברכים ספירה בב"ה לאחר קידוש וקודם הבדלה. [כמדומה לי שכתב הגאון בספרו כשחל יו"ט אחרון של פסח במוצאי שבת לספור קודם קידוש]. סופר' העומר בניאושטט בב"ה בליל שבת אע"פ שעוד היום גדול. ושמעתי שכתב כן בתשובת אשירי, ובמוצאי שבת ג"כ סופרים בביהכ"נ. ואין אומר אפילו אליהו' בעומר רק כשחל ל"ג בעומר ביום א' אומר אליהו'. והיה מתיר לגלח ראשו של תינוק¹ עי' גידעמאנן שם צד ס"ב. שהוא זקן י"ג שבועות י"ח בעומר. ולא רצה להתיר לספר ג' אייר לבעל ברית שקו' קבאטר או למוהל, והיה מוחה לבניו לספר אפילו קודם ר"ח אייר. אבל שאר העם היו מספרים קודם ר"ח, ולאחר' ל"ג בעומר היו מספרים העם בעורף. אבל הוא לא עשה. רק פ"א היה מספר כל העורף אחר ל"ג [בעומר] משום רפואה, משום דרוצה להקיז שם דם, כל זה בניאושטט. ומהר"ר יוסף דקלון יצ"ו התיר במיישטרי לבעל ברית ולמוהל לספר ו' אייר, והביא ראייה ממה שכתב א"ח בהלכות ט' באב² שנית. וז"ל: והיה ר' יעב"ץ בעל ברית וכו', אלמא בשביל המילה דוחין את האבלות. אבל מהר"ר יודא אוברניק יצ"ו אמר שאין דומה לפי כשהמספר היה נראה לאחר המילה, והיו תמהון לאותן שלא ידעו שהיה המילה כבר בעומר, מה שאין כן בט' באב.

ג

ולא רוצה להתיר ליטול לאיש צפרניו בעומר אפילו בע"ש. ואונן¹ סי' תקנ"ט. שאינו סופר (ביום) יום שלם אינו סופר עוד. אבל אם לא סופר בלילה, סופר ביום בלא ברכה כמו שפי' לעיל. ולא ראיתי שאכל קודם הספירה רק אמר לבחורים למה אין אתם אוכלים ביום? ואמר שמותר לספר הזקן בליל ל"ג בעומר כיון שאין אומר תחינה [אפילו באושטריך בלילה² עי' נו"ב מהד"ק חאו"ח סי' כ"ז.]. ואפילו בליל מוצאי שבת מספרים בל"ג בעומר. ואין מספרים ביום ו' לכבוד השבת, דמ"ש זה השבת משאר שבת בעומר. וכן נמצא ראייה במהרי"ל וז"ל אבל שסיים אבילתו בשבת מספר ביום ו', אבל אם סיים אבלתו ביום א' אינו מספר ביום ו', ומה שאין מספרים בעומר משום אבילות הוא. וזכורני שפ"א היה מאריך על הישיבה ל"ג בעומר, ועל הסעודה, ולא היו מספרים הוא ובני הישיבה עד שבועות. וכמדומה לי שאמר הטעם כיון שעבר רוב היום והסעודה למה נספר?

ד

[כתב מהר"ר משה מהאל יצ"ו], על מאן דמית ליה אמו בל"ג בעומר. דע כי ידעתי דדודי ז"ל, שאני זוכר את חייו, היה לו יומא דשתא בל"ג בעומר שנפטרה בו זקינתי ז"ל. ואכל בכל ל"ג בעומר עם גיסו מוהר"ר אברהם קלוזנר ז"ל בסעודתו עם הבחורים. וסימן לדבר שהיי' קצבתו שפרע זהב לסיוע הבחורים העניים שלא פרעו. ולא ידענא לשויי' בה"ג נדר וחובה אם לא משום דברים שאחרים נוהגים איסור אי אתה יכול להתירו, משום דקעבר בבל יחל דברו. מ"מ אי הוה הכי אינו אלא בבל יחל דרבנן, כדאיתא בהדיא באשי' בנדרים¹ באושטריך אפילו בלילה. ואותו מנהג י"ט דרבנן ודוחים בל יחל דרבנן. ותו דכל כה"ג אחרים נמי לא נהוג כמו שכתב במנהגים, דשרי לאכול בשר ולשתות יין מר"ח עד התענית ביום המילה. אע"ג דנהגו אבותינו איסור, ואיסור בל יחל דרבנן, מ"מ אומרים דכה"ג לא נהגו. נאום הקטן והצעיר שבישראל.