לקט יושר, חלק א (אורח חיים) ק״א

א

והתיר לרקד קמח ביו"ט, שנעשה בו כל מלאכתו על אחורי הנפה, פי' על הכברה, להפך הכברה מחמת צואת עכברים או ד"א. פ"א שכחה אשתו ליקח חלה בעיו"ט, ביו"ט ראשון לא רצה לאכול מן הלחם שקו' רישקא [ובארצי חתן פרוט]¹ תה"ד סי' פ'. עד למחר. אע"ג דאמרינן בגמרא פ"ק דביצה² עי' גידעמאנן צד קלז. חלת חוצה לארץ הולך ואוכל, מ"מ כיון שכתב האשירי פ"ק דביצה ר' חיים משמיה דרש"י דהוה תיקון לא רצה לאכול ביום ראשון של גליות. אבל ביום שני אכל ומשייר מן הלחם כדי ליקח חלה בחול, ובחול לקחה אשתו חלה מן הלחם הנשאר בלא ברכה.

ב

וכשחל שבת ביו"ט שני צריך להזמין הטיט, או יהיב דעתיה על הטיט קודם יו"ט, כדי להטיח בו ביו"ט פי התנור. אבל אסור לסתום פי התנור בבגדים הלחים מן המים משום סחיטה. [ב'] ביו"ט בא לו שליח ונתן לו לחם ויין, [א'] ולא רצה להתיר ללבן הטרפא שקורין ביגין¹ ט' ע"א. ביו"ט מבשר לחלב, כי עתה אין שייך שנראה כמחממה כדי לאפות בקל. [א'] מותר לבדוק ירק ביו"ט. והיה מתיר לכתחלה לילך ביו"ט בנר שיש בו שמן אע"פ שלפעמים מרחיק השמן מן הנר. ואוסר לדבק נר של שעוה בכותל באמצעו כדי שיכבה, כן כתוב בחדושי דר' מענדלין בסי' אשי' בפ"ב דביצה, ואע"ג שיש באשירי במס' ביצה בפ' יו"ט מכאן יש להתיר קרטיילא הג'. וכן מצאתי בא"ח סי' תקי"ד דגרם כבוי מותר ע"ש.

ג

ואמר שאין לנגוע ביו"ט להטיב בנרות של שמן הדולקות¹ ביקין. בפמוט של ברזל שקורין משין לאופן. וכן מצאתי בא"ח, [בסי' תקי"ד] וז"ל: ומותר להסיר הפחם שבראש הנר וכו' ע"ש. פ"א באו דגים חוץ לתחום בשבת שנצודו קודם שבת, והתיר הדגים ביום א' שהוא יו"ט ראשון כמו שכתב האשירי. שמעתי מתלמיד אחד [שאמר] שהיה מתיר לקנות [לחם] גלוסקאות ביו"ט שני קודם פתיחת שער העיר, אם אין רחיים בעיר. אבל הוא אמר לי שאינו רוצה להתיר כיון שאין בעלי הבתים מבחינים הטעם. פ"א הביא גוי דורון ביו"ט שני, לפרנס גיסו מול ז"ל, גלוסקא ישנה לחם גדול, והתיר לאכול בו ביום. [וכן מצאתי בא"ח בסי' שכ"ה וז"ל: וא"א כתב ול"נ להתיר דאפילו קמח או עיסה כו' ע"ש].

ד

מעשה שהביא גוי בעגלה יין ביו"ט ואמר העג' תורידו היין או תצטרכו לשלם לי כל ההוצאות. והתיר לומר לגוי שיש היום יו"ט, עשה כטוב בעיניך, רק תשמור לי היין! ואמר הגוי תן לי המפתח מן המרתף, ונתן לו היהודי המפתח מן המרתף, והוריד הגוי היין במרתף מעצמו. ועיין באו"ז בסי' שבת¹ בזכוכית בבית הכנסת אבל מותר להיטיב הנרות של שמן הדולקות. לפעם אחרת לא רצה להתיר, כמו שכתב בא"ז, וזה הוא העיקר. והמעשה הראשונה שמא היתה ביו"ט שני או טעם אחר להקל.

ה

העתקתי ממהר"י שהעתיק ממהר"ף ששמע מן הגאון זצ"ל. פ"א הביאו ליהודי עגלה טעונה לבנים בר"ה, ולא רצה להתיר שישאם הגוי לבית ישראל, אע"ג דהיה שם חשש גניבה. העתקתי ממהר"י אוברניק יצ"ו, שהעתיק ממה שגנבו מן הגאון זצ"ל. שאלו למה"ר הלל¹ סי' פ"ה. גוי שהביא [דורון] לישראל מחוץ לתחום י"ב פרסאות, [כתב בספרו י"ב מילין], דהוי תחום דאורייתא, אמאי לא אסרינן עליו כמו שיש במינו מחובר, שיש ג"כ איסור דאורייתא? והשיב דעיקר איסור חוץ לתחום גזירה שמא יאמר לו הישראל להביא, והכא כ"כ רחוק לא גזרינן. ומ"ו אמר דבסתמא לא חיישינן לזה, וראייה² עי' תה"ד סי' פ"ג. מההוא ליפתא דאתא למחוזא.