לקט יושר, חלק א (אורח חיים) פ״ב

א

העתקתי ממהר"י אוברניק יצ"ו שהעתיק ממה"ר פנחס יצ"ו ששמע מן הגאון זצ"ל, אמר שבארץ אושטריך נוהגים נטל"פ מעת לעת. [כתב בספרו]¹ סי' תמ"ז. ויכול ליתן הבצק לפני החלון אפילו בתוך ל' רק שיעשה הבצק דק ויכסה הבצק בנייר אבל אם נתן טיט על הבצק בזה אין נידנוד איסור, וכן מצאתי בא"ח² תה"ד סי' קי"ז ופסקים וכתבים סי' קמ"ט. גבי קולן של סופרים, ואין ניכר שרי. ואין מלבנים קדרות של חרס לפסח [כדי להשתמש בהם לאחר הפסח באושטריך], אלא רוחצין אותן במים חמין. ואמ' מסתברא טעם של בני רינוס שמלבנין הקדרות, כי מ"ע מעריבות שלשין בהן כל השנה, וה"ה לקדירות, ואין לסמוך על מה שרוחצין אותן במים חמין כי שמא ישאר בהן חמץ בעין. וצריך ליבון הכלים לפסח שקו' דריבוש ואייזן גאפיל. וזכורני שצוה לי בע"פ להדיח היטב במים קרים מבפנים ומבחוץ הזכוכית ששתה בה כל השנה, ולטמנן מן העין. וכן מצאתי בא"ח בסי' תנ"א וז"ל: ושנשתמש בהן בצונן כגון כוסות וקיתוניות די להם בשטיפה. ואמר שאין מנהג באושטריך להגעיל לפסח קערות של עץ של חמץ. והיה מגעיל קערות של עץ מבשר לחלב, אבל מחמץ לפסח אינו מגעיל קערות של עץ, משום דאי' מגעיל' הרבה קערות לפסח אי אפשר לנקרן כלן מחמץ. וזכורני כשהוא מגעיל כלים לפסח היה מגעיל בתחלה הכלים שתשמישו בצונן כגון כוסות, ואח"כ כלים שתשמישו בחמין כגון כפות. [וכן מצאתי בא"ח בסי' תנ"א וז"ל: וכלי כסף כו' עד כתב אבי העזרי שאין להגעיל' עם שאר הכלים]. וכן דרש מהר"ר יעקב טרישט יצ"ו ודנתי לפניו ולא מצאנו בפירוש איסור בדבר, כיון שהוא נ"ט בר נ"ט. רק שאמר לי פסוק אחד בהיות לאל ידיך לקרא טוב אל תקרא רע פי' שרוצה להקל כמ"ד. וגם אני הבאתי סמך שאין מתירים לכתחלה נ"ט בר נ"ט, כיון שכתב סמ"ק במצוה שלא לאכול חמץ לכה"פ שהאחד אינו בן יומו, משמע לכתחלה צריך ששניהם אינן בן יומו.

ב

וכשמגעיל הכלי במים רותחין היה מכניס הכלי בחרום שקו' בל"א נ"ץ, וטובל פעמים במים רותחין. ואח"כ שופך עליו מיד מים קרים, מנא דקוניא אסור להשתמש בו בפסח כן שמע ממה"ר שלום זצ"ל, משום שהאומנין נותנין בהן סובין או מורסין, ולכן לא רצה שיתנו שמן זית במנא דקוניא להדליק בפסח. לשנה אחרת היה מתיר לתן שמן במנא דקוניא להדליק בפסח. וכלי כסף חדשים המשוקדים שקו' בל"א גבלעכמולט, אפילו מבפנים מותר להשתמש בו בפסח. וזכורני כשרוצה להגעיל לפסח היה מהדר לקנות כלי חרס חדש שהוא גדול שקו' בל"א האבן, והיה מגעיל בתוכה. ואפילו אם בא אליהו הנביא ואמר שזו המצה אינה של חמץ, איני יוצא בה כיון שלא שמור לשם מצה, דכתיב ושמרתם את המצות, פי' לשם מצוה. וכן מצאתי בא"ח¹ סי' תמ"ב. וז"ל: וכן כתוב בשאלתות לא נפיק ידי חובתו, אלא במצה דמינטרא מחימוץ וכו'.

ג

לשער כלי לעיסה של פסח שלשין בפ"א, ימלא כלי מים ויערה המים ממנו לכלי אחר, ואח"כ יתן בו מ"ג בצים. ואח"כ יחזיר בו המים שעירה ממנו והמים שיותירו הם המדה. וכן כתב א"ח¹ בסי' תנ"ג. בהלכות פסח, ולקח אותן המים ונתן בכלי עגול שהיה רוחבו כפול על קמחו והכלי לא היה גדול מן המים שהותירו. ונתן אח"כ קמח באותו הכלי העגול [בנחת] והיה מנענע הכלי עם הקמח ב' פעמים, אחת כשהיה הכלי חצי, ואחת כשהיה הכלי מלא. ועשה גדיש גדול לקמח כל מה שיכול לעשות על הכלי, ולא הוי לש יותר לפ"א מזה השעור בין למיצות בין למצות. [ואמר לי מה"ר דוד דניאל יצ"ו, וכמדומה לי שגם אני זכורני, פ"א היה לו הרבה בחורים, ואינו מספיק זה השעור למיצות ועשה הגדיש למעלה רחב ועשה גדיש על גדיש]. והיה סותם החלונות בבגד בשעת הלישה ובשעת עשיית המצות. אפילו במקום שאין השמש יכול לילך, משום יום המעונן וביום המעונן תחת כל אויר הרקיע אסור ללוש, [דלא ידע היכן השמש. וכן מצאתי בא"ח]² בסי' תנ"ו. ואמר שהיות אין מצטרפות בעיסה של פסח אם נתעסק אח"כ יפה.