לקט יושר, חלק א (אורח חיים) צ״א

א

[ע"ד ברכ"ת גאול"ת עד"ת מ"י מנ"ה]. כלומר יחזיק הכוס בידו עד גמר חצי ההלל, כדי לומר שירה על היין, כך פי' א"ח¹ פסחים קט"ז ע"א ד"ה לפיכך. הטעם. והיינו עד ברכת גאולה החותמת גאל ישראל שהם נקראים עדת מי מנה. וראיתי כתוב בשם הרוקח שצריך ג"כ להגביה הכוס באומרו והיא שעמדה עד והקב"ה הצילנו² סי' תע"ג. מידם, ויראה דכיון לסוד כוס ישועות אשא כי בעל הסוד היה. [הל"ל המצר"י להנעימ"ו ברינ"ה]. כך כתב הג' במיימוני וא"ח³ מצילנו. שמצוה לאמרו בנעימת קול. [ברכ"ת המצו"ת אי"ן כא"ן לשננ"ה], כלומר אין לברך אקבו"צ לקרא את הלל, דזהו ברכת המצוות. כך כתבו מקצת הגאונים שאין לברך על הלל בלילי פסח, משום שמפסיקין באכילה. וכתבו בתוס' דרבינו יהודא דכך המנהג שלא לברך ודלא כיש הגאונים שכתבו לברך פעמים אחת קודם אכילה ואחת לאחר אכילה.

ב

[ויקדי"ם זב"ח לדב"ח חיי"ם וחנינ"ה]. כלומר בברכת אשר גאלנו מקדים זבחים לפסחים, תרגום של זבח פסח דבח, חיים¹ שם. וחנינה כפל הלשון. והטעם משום דפסח נאכל באחרונה משום שלא יבא לידי שבירת עצם, וכדי שיהא נאכל על השובע, ופי' המרדכי דהני טעמי צריכי תרווייהו. [להודו"ת שי"ר חד"ש ול"א כנקב"ה בלשונ"ה]. כלומר צריך לומר ונודה לך שיר חדש בלשון זכר משום דקאי אגאולה לעתיד, דאין צירים וחבלים אחריה כזכר שאין יולד. אבל כל שירות של שעבר בלשון נקיבה נאמרו, שהרי צירים וחבלים (יולד') אחריהם, וכן יסד הפייט. כך כתבו התוס'² ועי' בספרו של הח' בערלינער על התרגום ח"ב צד כ"ב. ומרדכי, והתוס' גרסי' אמ' בסוף לפיכך ונאמר לפניו שיר חדש³ פסחים קט"ז ע"ב ד"ה ונאמר. ומרדכי גרס התם שירה חדשה. וברוב מחזורים שלנו ליתא כלל, אלא ונאמר לפניו הללויה, וכן גורס בא"ח וכן יראה עיקר, דלמרדכי היינו צריכין לגרוס ונאמר לפניו שהוא לשון שעבר כמו ונאמר אל אדוני. גם לדברי התוספות לא יתיישב לומר שיר חדש לעתיד על הלל המצרי, דאיננו חדש לעתיד. ותו דסגנון ההודאה משמע דהאי ונאמר לפניו קאי אלשעבר, ונודה לו על הניסים וטובות שעשה לנו כבר ביציאת מצרים.

ג

[יינ"ו יבר"ך ג"ם בכו"ס תניינ"א] כלומר יברך ברכת היין בכוס שני כך פסק רב אלפס. וכן נהגו העולם לברך בפה"ג על ד' כוסות, והרבה גאונים נחלקו בדבר¹ כ"ה בתוס' שלפני המהרש"ל והמהרש"א וכ"ה בנוסח הכ"י שבס' דקדוקי סופרים. [רחיצ"ת ידי"ם מצו"ה לעשו"ת ככ"ה], כלומר מצוה לשמוע דברי ר"א בן ערך² עי' בטור סי' תע"ד. ומברכי' עליהם כעל כל המצות דרבנן, ואסמכוה נמי אקרא. [פרוס"ה בתו"ך השלימ"ה להניח"ה ולתומכ"ה]. דהכי מסיק תלמודא³ חולין ד' ק"ו ע"א. הכל מודים בפסח שמניח פרוסה שלמה ובוצע משום דלחם עוני כתיב, ומה דרכו של עני בפרוסה פרוסה בתוך שלמה, ר"ל שלמה מלמעלה ופרוסה תחתיה. וצריך ג"כ ליקח מצה שלימה השלישית בידו, ויגביהנה בשעת ברכת המוציא כמו [בכל] שבת ויו"ט, דאמר תלמודא⁴ ברכות ל"ט ע"ב. דנקיט תרתי ובצע אחדא.

ד

[בוצ"ע בשלימ"ה המוצי"א ול"א מפריכ"ה, ע"ד יבר"ך בפתות"ה ע"ל אכיל"ת רבוכ"ה]. כן כתבו הגאונים בשם ר"י¹ שם. דאע"ג דס"ל דשפיר דמי לברך המוציא ועל אכילת מצה על שתיהן, ואין זה מצות חבילות מידי דהוה אברכת היין וקידוש, דעבדינא אחד כסא, ואדרבה הכי שפיר טפי לברך אתרווייהו² עי' בתוס' שם ד"ה הכל מודים. משום דחבי' ולחם משנה ואפרוסה משום לחם עוני, מ"מ לפעמים לא רצה ר"י לשנות המנהג, שנהגו הקדמונים לברך המוציא על השלימה, ועל אכילת מצה על הפרוסה והיה בוצע השלימה מעט כאלו כלתה ברכת המוציא, ומ"מ לא היה מפריד לגמרי כי היכי דתיקון ברכת המוציא גם אפרוסה משום לחם עוני ובוצע משתיהן יחד.