א וזכורני שאמר שטוב לקנות ביום שמת בו אביו שביעי או שלישי משום דא' גם ברכו על הס"ת. ואמר אין צריך להתענות על אביו ועל אמו בין יהכ"פ לסוכות כי כן המנהג1 עי' באה"ט או"ח סי' תרכ"ד סק"ו. אבל אם רצה מתענה. גם אין מתענין כל ימי ניסן על אביו ואמו כמו שכת' א"ח2 סי' … להמשך קריאה
א 1 שו"ת מהרי"ל סי' קי"ב. ויום שמת בו אביו2 בנדפס ובמהרי"ל ריש ה' שמחות איתא אבא. מנהג דילי להתענות באדר הראשון. וראיי' מפטירת משה רבינו דאותו יום נהוג עלמא באדר הראשון ופטירתו סמוך לניסן הוה כדמוכח מל' ימי אבל משה סוף פ"ק דקדושין3 דף ל"ח ע"א. וכן לעניין שטרות4 נדרים ס"ג ע"א. וקריאת מגילה … להמשך קריאה
א ואמר שהמנהג במקומו להזכיר נשמות אפי' בשבת חתונה. ואבל בתוך י"ב חדשים כותב בכתבו האבל על אביו או על אמו הריני כפרת משכבו. הכ"מ כזה.1 עי' ט"ז סי' ר"מ ס"ק י"ב. וכשאבל פורס על שמע אז יכול לומר פסוקי דזמרה ויוצר אח"כ, משום מה שאמר כבר אינו אמר אלא בשביל רבים. מליקוטי מהר"י אוברניק … להמשך קריאה
א ואבל יכול לומר קדיש החדש שנים עשר משנתו אם אין אחר בב"ה שיאמר קדיש יתום.1 עי' שבות יעקב ח"ב סי' צ"ה ושו"ת בנימין זאב סי' רצ"ו ומטה משה סי' רי"ג. פ"א ביום שמת בו אמו זצק"ל של הגאון זצ"ל, והיו כמה שרוצים לומר קדיש והטילו גורלות ונפל הגורל על הגאון ז"ל לאמר קדיש בשחרית, … להמשך קריאה
א העתקתי ממהר"י אוברניק ז"ל שהעתיק ממה"ר פנחס יצ"ו ששמע מן הגאון זצ"ל. לפי הא"ז1 ח"ב סי' תי"ח אות י"ב. דאמר שצריך לקרוע על אביו ואמו בשמוע' רחוקה היינו משום כבוד אביו, א"כ לפ"ז א"צ לקרוע אלא בגד עליון. אבל לפי האשי'2 פ"ג דמ"ק סי' נ"ו. דכת' חובה צריך לקרוע כל הבגדים, ופוק חזי מע"ד. … להמשך קריאה
א המתפלל בבית האבל אינו מגביה קולו, כן כת' סימני א"ז.1 ח"ב ס' תכ"ט. והיה בחור אחד שקולו נעים וחל יום שמת בו אביו בשבת והיה מפציר בו קצת שיורד לפני התיבה להתפלל בשבת. אבל אחד שצריך לשנות את מקומו מחמת קרובים אין מתפלל בשבת. מותר לאבל להתפלל ערבית בר"ח משום שאין בו ניגון ולא … להמשך קריאה
א והיה מתיר לאבל לקצר זקנו בשנה מחמת שצריך לילך לקיסר מחמת צרכי רבים1 עי' או"ז ח"ב סי' תמ"ו. והיה בערב שבועות. ב מנהג באושטריך שכל השנה1 עי' שו"ת מהרי"ל סי' כ"ב וד"מ סי' ש"צ סק"ג. מאבלו לא היה מגלח זקנו וראשו. אבל אם כלה השנה בתוך המועד או בחולו של מועד היה מספר בערב … להמשך קריאה
א [מה"ר משה מהאל ז"ל]1 פסקים וכתבים סי' א'. שלומך יסג' לחד' אהו' האלוף מה"ר משה יצ"ו. אשר דרשתני איך יש לנהוג במי שמת' אשתו, אי שרי לישא אחרת לאחר ב' רגלים כר"י או כרבנן לאחר ג'2 מ"ק כ"ג ע"א. כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא כמאן קי"ל?3 עי' סי' שצ"ב. דע לך [שנרא' דקי"ל] כרבנן. כדפסק … להמשך קריאה
א כשישב בחצר ב"ה כשבא מן הלויית המת אמר המזמור יושב בסתר עליון עד לא יגש1 תהלים צ"א, א' ז'. ואמר רבון העולמים הכתוב בכתובות2 דף ח' ע"ב. וז"ל: רבון העולמים פדה והצל [מלט] והושע את שארית עמך ישראל מן הדבר ומן החרב ומן השבי ומן הביזה ומן השדפון ומן הירקון ומכל מיני משחית ומכל … להמשך קריאה
א שני אחים1 עי' בדרישה סי' שע"ד סק"ד ובש"ך סק"ו ובאר הגולה אות י"ד ובס' לחם הפנים סי' שע"ד. נקראו ראשונים ושני בני אחים נקראים שניים, ראשון ושלישי מתאבלים זה על זה אבל נשותיהם מפני כבוד בעליהם אינם מתאבלין וכן להיפך. אבל שני עם שלישי אין מתאבלין זה על זה כן נוהגין בניאושטט. ואחד מתאבל … להמשך קריאה
א העתקתי ממהר"י אוברניק ז"ל שהעתיק ממהר"ר פנחס י"ץ ששמע מן הגאון זצ"ל. כהן יכול לטמאות לבתו או לאמו אפי' נשוא'1 עי' בש"ך סי' שע"ג סק"ו. אע"ג דלא כתיב בהדיא מ"מ מילתא דפשיטא היא. מת שיש על עגלה אסור לכהן להוליך העגלה ע"י סוס, משום דצריך לילך בד' אמות של מת. וכן מצאתי בי"ד בסי' … להמשך קריאה
א [כת' מהר"ר אהרן פפנהיים י"ץ]1 פסקים וכתבים סי' כ"ד ועי' בב"י ריש סי' שע"א, וברדב"ז ח"א סי' תע"ו (ד"ו) וח"צ סי' ק"ג ובדג"מ לש"ך סי' שס"ג סק"ט. שלומך יסג' לחד' אהו' מהר"ר אהרן י"ץ. אשר דרשתני על אשר מחמירים הכהנים שלא לצאת בשערי החצירות והעיר ושע' בית הקברות עד לאחר שעבר המת חוצה לאותן … להמשך קריאה
א פ"א לקחו הגוים המצבות שרגילין להעמיד על קברו של מת לסימן, והורה כשבא האבן מן הקבר מותר לכהן ליגע בו1 עי' סי' שס"ט ובשו"ת הרשב"א סי' תע"ו ובקונטרס מצבת משה שבסוף ס' חכ"א ס"ק י"א. אפי' לר"ת2 כתובות דף ד' ע"ב ד"ה עד שיסתם. שפי' אותו אבן נקרא דופק ועיין בסמ"ג3 עשין רל"א. במצוה … להמשך קריאה
א כשנפטר תינוקת של שחטן שהיא בת י"א שנים, והיה כלי חרס בבית החורף שמתה בה שקו' בל"א היבן, והיה מתיר הכלי חרס. ואע"פ שכת' בפ' המוכר את הספינה1 ב"ב דף ע"ד ע"א. בדבור פסקי חדא קרנא דתכלתא כו', וכן נוהגין בארץ אשכנז להשים ציצית בטלית של מת שיהא ניכר שקיים מצות ציצית ומיד מסירין. … להמשך קריאה
א וזכורני שאמר לי אונן פטור מכל מצות. וכן מצאתי בי"ד בסי' שמ"א. ואונן צריך להבדיל ביום א' אחר קבורת המת כמהר"ם ולא כאשי'1 פ"ג דברכות סי' ב'. כן ראה בתשו' דמהר"י מולן זצ"ל. וזכורני שאחד היה נסמך ונהרג בע"ה הי"ד ב' פרסאות או ג' לעיר ניאושטט והיו מתאוננים עליו עד שבא לקבורה. וכן מצאתי … להמשך קריאה
א [מהר"י אוברניק זצ"ל] בעל הנחמות הוא ינחמך בתוך אבילי עמו ישראל אהו' עמי' מה"ר יודא י"צ, אשר שאלתני על שלילת הקריע' שעל אביו ואמו אי שרי תוך ל', כי כן מצאת ביו"ד וכן הגידו לך שכך הוא המנהג. דע לך דבגמ'1 מו"ק כ"ב ע"ב. בהדיא איתא דעל אביו ואמו שולל לאחר ל'. וכן הוא … להמשך קריאה
א כן כת' האשי' במ"ק1 סי' ע"ו. כמעט בסוף אלו מגלחין וז"ל: תניא נטה למות א"ל התודה הרבה שהתודו ולא מתו והרבה שלא נתודו ומתו, והרבה שמהלכין בשוק ומתודין, שבזכות שאתה מתודה אתה חי. אם יכול להתודות בפיו יתודה ואם לאו יתודה בלבו. אחד המתודה בפיו ובלבו רק שתהא דעתו מיושבת עליו. כל הדברים האלו … להמשך קריאה
א וזכורני שלא רצה לבקר החולי כשהחולי אינו מיושב בדעתו. וכן מצאתי בי"ד בסי' של"ה וז"ל: הילכך כל חולי דתקיף ליה עלמא וק' ליה דיבורא אין מבקרין אותו בפניו ע"ש. פ"א רוצים לקרא לאשה שם אחר מחמת שהיא חולה, ואמר שיביאו ס"ת לחדרה. ואמר לא תקרא שמה הדסה כי אם רחל! ואמר שטוב שיקרא לה … להמשך קריאה
א וזכורני שאמר הבע"ב סבורים כשכותב רב סרבנות על אחד הוי יותר כח בו ממה שא' הרב לאחד בפה שאתה סרבן אבל אינו כן. וכן מצאתי במסכת' סנהדרין1 דף מ"ט ע"א. בסוף נגמר הדין וז"ל: צדיקים שהן בפה ולא עשו והוא באיגרת ועשו. ואמר2 עי' פסקים וכתבים סי' קל"ח ועי' ח"ס חיו"ד סי' שכ"ב. שראה … להמשך קריאה
א השומע הזכרת השם מחבירו, לעיל בהלכות שבועות כתבתי מזה בדף נ"ו.1 עמודה עשרים ותשע שאלה שתים. עי' בשו"ת מהר"ם מינץ סי' ל ונ"ו ומהרי"ק שרש קכ"ח. שלומך יסג' לחדא אהו' עמי' מה"ר ישראל יצ"ו. קבלתי מן הציר כל כתביכם מדברי ריבות דמהר"י איילבורג ראיתי אותם ודקדקתי בהם ללא צורך, כי לא היה בדעתי כל … להמשך קריאה
א שלום לכם ר' מאיר מיישטרס ור' לאזרוש, קול ענות אנכי שומע, ראיתי דמעת העשוק ר' יוסף וויילא זועק מר עליכם. וביותר הרבה על האיש סרנזין בעבור אשר מידו בראש גם מידכם נמסר ביד השלטון למסגר כלוא ולא יצא, יושב חושך חדש ושבת ומועדים וימי הנוראים לכל ישראל. וכל זה אינו רק עבור תביעות שטרי … להמשך קריאה
א מרן1 פסקים וכתבים סי' רנ"ב, עי' בשו"ת מהר"ם מינץ סי' ס"ג. ובין תבין מש"כ בפסקים וכתבים סי' ס"ג. דבשמיא יפיש חייכון ויסגא יומיכון ויאריך שלותכם אהו' היקרים קהילות הקדש וחבורות הקדושי' שבמדינות קלוני' געלרן וגייולך ובראשיכם האלוף מהר"ר ויפש והחונים עליו הגביר הר"ר ליפמאן והיקר הר"ר קושמן יצ"ו. צירכם הגיע הנה ניאושטט ביום ראשון … להמשך קריאה
א מאלה1 פסקים וכתבים סי' רנ"ג. רבא שלמא רבא לאמרכלא רבא דליואי שר התורה מה"ר זעליקמן ס"ל יצ"ו, מהודענ' לך אשר האלוף מה"ר נתן ומה"ר משה מינץ סגני לוי' יצ"ו שלחו אלינו, וכתבו על אודות התקנות גדולות וקבועות אשר נקבעו נסדרו עתה מקרוב אפומי' דמר ואפומיה דהאלוף מהר"ר מאן ויתר לומדים יצ"ו. גזרתם גזירות ועונשים … להמשך קריאה
א מי שמקבץ אינו צריך לפרוע חובו מן הקיבוץ וכן כת' אז"ג1 שם ה' צדקה סי' י"א, בהגמיי"מ פ"ב מה' מלוה ולוה אות א', ועי' במרדכי בהגהות לפ"ק דב"ב סי' תרנ"ט. אבל מי שלוה על הקיבוץ או בשעת הקיבוץ צריך לפרוע חובו. מצאתי בטור (חושן) בהלכות תרומות ומעשרות2 סי' של"א ועי' סי' רנ"ג סעיף י"ב … להמשך קריאה
א [כתב בספרו הרבה תקנות] אם לקח שאור מן הגוי אחר פסח צריך ליקח חלה גדולה מאותה עיסה שהיא גדולה מן השאור שלקח מן הגוי1 עי' תה"ד סי' ק"צ ובתשב"ץ סי' שצ"א ובשו"ת מהר"ם ב"ב סי' תכ"ג. וכן מצאתי ביו"ד בסי' שכ"ד וכת' ה"ר פרץ דהה"נ וכו'. הוי עובדא ושכחה אשה ליקח חלה עד שאפה … להמשך קריאה
א ואע"ג שכתבתי כבר דיני בכור בהמה מתשובת הגאון זצ"ל, מ"מ אכתוב בע"ה מה ששמעתי ממנו פה אל פה. כי אמר לי מה ששמעת ממני כתוב הכל, אפי' אם אני אומר היום כזה המ"ד ולמחר כאידך מ"ד. ונ"ל מסתמא סבר בדעתו המשכיל יבין למה עשה כן. נאום יוזלן. שלום רב לאהו' עמי' ר' יוסמן כ"ץ, … להמשך קריאה