לקט יושר, חלק א (אורח חיים) פ״ד

א

וזכורני שהיה כורך חציה של אפיקומן במפה קטנה שהיתה נאה, ועשה תחת הסיבה שלו. בפותחו הא לחמא היה מגביה הקערה ומניח מיד קודם שסיים הא לחמא. ולא היה מכוסה כל הקערה כדי שיראו המסובין לחבב המצוה עליהן. וז"ל תשוב' שאי' מהרי"ל: וכשמתחיל הא לחמא מגביה הקערה אוחז במצה בידו ועם הגבהתה מסלק מן השלחן לגמרי, עד מטי לעבדים היינו. כדברי סמ"ק שעונין עליו דברים, ולכך תהא מגולה קצת בשעה ההגדה. דאי מכוסה היא הוה כמאן דליתא כדאשכחנא בפריסת מפה בשבת, טעם שלא יראה הפת בושתו. אך כשנוטלין היין בלפיכך נכון לכסותה, משום ההוא טעמא, שלא יראה הפת כו', כן מנהג עני בדעת. מצאתי.

ב

עשה בסדרו¹ עי' שו"ת מהרי"ו סי' קצ"ג בה' פסח והובא במג"א סי' תע"ג ס"ק י"ב, ועי' בפסקים וכתבים סי' רמ"ה. שני ימזוג בשואלו מה נשתנה. מן השלחן יעקור קערה מכנה, תימא למהר"ר אייזיק לוי זצ"ל, א"ח² עי' לקמן עמודה תשעים שאלה אחת. לא כתב הכי בסדר של פסח וז"ל: ומסיר הקערה מן השלחן כאלו כבר אכלו, ומוזג כוס שני, וגם המיימוני אינו כותב הכי. וזכורני שאמר שאלו אחר המנהג. פ"א אחד מן המסובין אמר בקול רם מה נשתנה, ואחרים אומרים בלחש מה נשתנה, והגאון ז"ל מתחיל בקול רם עבדים היינו לפרעה. ואחרים אומרים בלחש עמו, ומעשה בר"א אומרים כלם בקול נעים.

ג

בשעה שיש (לו) מצה ומרור מונחים לפניך. תימא, למה לא אמרינן נמי בכאן פסח? וי"ל אי הייתי אומר פסח הייתי מסופק אם הייתי אומר ההגדה בזמן שחיטת הפסח דהוי ביום או בזמן מצה דהוה בלילה, לכך אמר מצה לחוד שהיה זמנו בלילה ולומר הגדה גם בלילה, וכשבא לברוך שומר הבטחתו לישראל, הפסיק מעט כדי שיאמרו כלם ברוך, וגם כשבא לד"א הפסיק. וכשבא לכמה מעלות טובות הפסיק. וכשהתחיל כמה מעלות טובות מגביה הכוס עד לכפר על כל עונותינו. וכתב בסדרו בשם רוקח שצריך ג"כ להגביה הכוס באמרו והיא שעמדה לנו עד והקב"ה מצילנו מידם. ויראה דכיון לסוד כוס ישועות אשא וכו'. ואמר לי כל אדם צריך להגביה הכוס באמרו והיא שעמדה וכו', אע"פ שאינו יודע הסוד, ויכוין למה שכיון הרוקח. [מצאתי ברקנט פ' בשלח אל יהי מהרהר למי מתכוין רק לאביו שבשמים].

ד

וכשאמר מצה זו הגביה הפרוסה. [וכמדומה לי הטעם משום דהפרוסה דומה לעני]. ודרש ועושה הלכה למעשה והיה מברך המוציא על השלימה, והיה בוצע השלימה [באמצע] מעט כאלו כלתה ברכת המוציא, ומ"מ לא היה מפריד לגמרי. ואח"כ מהפך חודה של פרוסה כנגדו ומברך על הפרוסה על אכילת מצה, ובוצע משתיהן יחד, כמו שכתוב בסדרו. ודרש ואוכל מכל אחת כזית אחד, וטוב לבלוע השני זיתים יחד. אבל אם ילעוס מעט מעט עד דהוו שני זתים, ובולע בפ"א, בזה אין נפקותא. וגם אפיקומן צריך לבלוע כזית בפעם אחת. ושעור כזית חצי ביצה כן כתוב¹ סי' תע"ג. [בספרו]² כתב. ביומא³ תה"ד סי' קל"ט ופסקים וכתבים סי' כ"ו. ובכריתות⁴ ד' פ' ע"א. ועשה מלח על המצות בליל פסח, לשנה אחרת לא עשה מלח על המצות ואמר שהוא ליל שימורים. מצאתי בא"ח בסי' תע"ה אי משום מצה שאין בה מלח, וצריך בשש ליטבל במלח, וכן הוא לשון הירושלמי וטמיש ליה במילחא, ונמצא בדרשות שאי' מהרי"ל דמצה בליל פסח, אין צריך בשש, משום חבוב מצוה. וזכורני בליל פסח כשאכל מצה של מצוה היה מהפך ראשו לצד שמאלו, מעט למטה, ועיניו למעלה מעט, והיה יושב במורא כמלך. וזכורני שהיו מקצת אנשים המדקדקים על צרכי צבור באושטריך שעושין ט' מצות בע"פ, משום אם נעשה ספק לחברו במצה שלו, נתן לו הג' מצות ואין דרכם לאפות מצות בליל שני.