לקט יושר, חלק א (אורח חיים) צ״ח

א

ואמר שמותר באושטריך לקנות בגד חדש בל"ג בעומר, כדי להלביש לרגל, וכיון שקנה מותר לתקנו אפילו אחר ל"ג בעומר. אבל לעצמו לא היה מתקן בגדים לרגל, עד אחר ר"ח סיון. ובל"ג בעומר עצמו מותר להלביש כל דבר חדש, אבל להלביש אפילו מצנפת חדש של פשתן, לא היה מתיר בעומר אפילו אם אין לו מצנפת. אבל מנעלים היה מתיר להלביש בעומר אם אין לו. ולא רצה להתיר לי להפך סרבל שלי אחר ל"ג בעומר קודם ר"ח סיון.

ב

מנהג באושטריך לעשות חתונות אחר ר"ח סיון מיד, ולהלביש בגדים חדשים שלפני שבועות. וכשמסיים הספירה היו כל הקהל סופרים בב"ה, והשמש קורא לב"ה כשהיה כמעט לילה. ובשאר ימי הספירה כשהיה מושך סמוך ללילה היו סופרים כל הקהל בב"ה. וזכורני שאין מנהג באושטריך לשלוח דורונות לנוכריים בעומר, אבל ממה"ר ויבש כ"ץ י"ץ שמעתי ברינוס נוהגין לשלוח דורונות לנוכריים.

ג

יו"ט¹ פ"ב סימן ד'. שני דגליות שהוא חול, ואינו רק מכח מנהג, התפלה שאנו עושין בו, ל"ל² פסקים וכתבים סי' קט"ז. מיחזי כשיקרא להזכירו בלשון יו"ט וזמנים? [כתב הר"ר בנימין כ"ץ י"ץ (מראנגש) [מרעגנשפורג] שאילת י"ז] לא ידענא מאי קאמרת בהא? דכיון דמחייבי שלא לשנות מנהג אבותינו, א"כ מדרבנן קרויין יו"ט מאי מיחזי כשיקרא איכא הכא, דיש כח ביד חכמים לעשות יו"ט חול או חול יו"ט כדדרשינן³ הוי. מאשר תקראו אותם, קרי ביה תקרא אתם.

ד

[וזה דרש לשבועות, הי"ז יזכני לכתוב בדעות]. וידבר ה' אל משה במדבר סיני באחד לחדש, פירש"י כשבא להשרות שכינתו בתוכן¹ ר"ה ד' כ"ה ע"א. מנאן, באחד בניסן הוקם המשכן, באחד באייר מנאן, ותימא [למה] לא מנאן בניסן והא שכינתו שרוי [שרויה] בהם מיד, כמו שכתוב בסדר עולם, בו ביום נטל עשר עטרות וזה אחת מהן? וי"ל לפי הפשט היו טרודים אותו החדש בהקמת המשכן, ובקרבן הפסח ובשאר קרבנות, שכל המ' שנה שהיו במדבר, לא היו מקריבים אלא אותו פסח בלבד. ד"א לכך מנאן באייר משום שיש ל' יום מאחד בניסן ואמרינן בגמרא² וכ"ה בכת"י עי' בס' זכור לאברהם להח' בערלינער ולפנינו הגירסא עליהם. דאין דירה גמורה פחות מל' יום, וראייה אינו חייב במסים עד שדר ל' יום בעיר. וכשדרה השכינה בישראל דירה גמורה, אז הן ראויין למנאן³ ב"ב ד' ח' ע"א. ד"א לכך מנאן באייר משום דמזל שור עולה בתחלת אייר, ושור היה הקרבן הראשון, דאדם היה מקריב שור, כמו שאמרו חכמים (ע"ז)⁴ וכעין זה תירץ בביאורים שלו לפ' במדבר. שור מקרין ומפריס. וארבע דגלים רמז לד' מועדים, דגל יהודה כנגד פסח משום דכתיב יודא לקדשו, וקפץ בתחלה לים בפסח. ודגל ראובן כנגד שבועות, משום דראובן היה בכור, ובשבועות מביא בכורים, שהם הראשונים שנתן מן התבואה, כמו שהוא היה הראשון מן הבטן. דגל יוסף כנגד סוכות, משום דסוכות הוא זמן האסיף, ויוסף שהיה זן את כל העולם, וגם שמו לשון אסף. ודגל מחנה דן כנגד שע"צ, משום דשע"צ נגרר אחר סכות, וראייה הוא [נקרא] שמיני, מ"מ מקרי נמי רגל בפ"ע. וכן דן נמי נולד ע"י יוסף, משום דרחל היתה עקרה ונתנה שפחתה ליעקב, ואי [ואילו] היה נולד יוסף לא נתנה שפחתה ליעקב. וראש השנה ויוהכ"פ שהם באמצע המועדים כנגד מחנה הלויה שהם באמצע הדגלים. ור"ה דמי למשה רבינו ע"ה שהוא מלך על ישראל, ומלך מלכי המלכים יושב בדין. ויוהכ"פ דמי לאהרן שהוא מכפר כמו יוהכ"פ. ונלאתי לכתוב כל (הקדמה) [ההקדמה].