לקט יושר, חלק א (אורח חיים) צ׳

א

[שנ"י ימזו"ג בשואל"ו מ"ה נשתנ"ה]. כך שנו חכמים מוזגים לו כוס שני וכאן הבן שואל מאביו. ופירשו הגאונים משום דאין דרך למזוג קודם הסעודה יתמהו התינוקת וישאלו. ויראה דודאי בכוס זה אין צריך הדחה ושטיפה, דמוכחא מילתא טובא דלא נתלכלך בין כוס ראשון לשני, דהא לא אכלי מידי. [מ"ן השלח"ן יעקו"ר קער"ה מכנ"ה]. גם שינוי זה עושים כדי להתמיה התינוקת שישאלו למה עוקרין הקערה והא לא אכלנו עדיין. וע"י כך יגלגל בתשובותיו ושאלותיו עם התינוקת עד שמספרים לו מיציאת מצרים. ועקירה זו היא במקום עקירת שלחן קטן שהיה בימי חכמי התלמוד. מכנה כלומר ממקומה.

ב

[להחזיר"ה בפתח"ו האגד"ה ברננ"ה]. כך כתב בתוספות, וכן א"ח¹ שם ד' קט"ו ע"ב ד"ה ואין עוקר. משום דדרשו חכמים לחם עוני לחם שעונין עליו דברים. וא"כ צריך שיהיו לפניו מצה בשעת ההגדה, וגם בשביל שיהיו לפניו להגביהו בשעה שאומר בהגדה מצה זו ומרור זה. וכן יראה דהא דרשו חכמים בעבור זה לא אמרתי, אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך, משמע שצריכים להיות לפניו שיודה עליהם בעבור זה. ואתמה על האשירי שמשמע מדבריו שאין מחזירין הקערה עד אשר יטול ידיו לסעודה. ובמיימוני משמע שאין מחזירה לפניו עד שיאמר מצה זו ומרור זה ע"ש.

ג

[מרי"ם מצ"ה ומרו"ר להראו"ת לכולנ"ה] כלומר באומרו מצה זו ומרור זה. ופרשב"ם¹ סי' תע"ג. כדי להראות למסובים לחבב המצוה עליהם. ול"א כ"ן לבישר"א דלפיסח"א דוכרנ"א, כלומר בשר שהוא זכר לפסח אין מגביהים, [כדי] שלא יהא נראה כאוכל קדשים בחוץ. ודוקא מין בשר מביאים זכר לפסח ולחגיגה, דהרבה גאונים פסקו כרב יוסף דמצריך² פסחים קט"ז ע"ב. מין בשר. אמנם פר"י³ שם קי"ד ע"ב. שאין קפידא אם הם צלויים או מבושלים, וכן נהגו רבותי'. וראבי"ה כתב דנהגו לטול ביצה במקום תבשיל אחד, משום דבעא רחמנא עלן ורבים נוהגים כך. ויש שכתבו שאם חל ליל פסח במוצאי שבת שאין עושין רק תבשיל אחד זכר לפסח. אבל זכר לחגיגה לא עבדינא, משום דהיכא דאיקלע ע"פ בשבת אין החגיגה באה עם הפסח, דאינה דוחה שבת. ורוב הגאונים כתבו דעושין ב' תבשילין אפילו במצ"ש משום דאדרבה, המדקדק כ"כ למיעבד ממש כדהוו עבדו בזמן הפסח, נראה כמקדיש קדשים בחוץ. ואשירי כתב דאין עושין תבשיל זכר לחגיגה משום דבמהרה יבנה ביהמ"ק ויאמרו אשתקד מי הביאנו חגיגה, והכי חיישינן גבי חדש⁴ שם תוס' ד"ה שני. והתוס'⁵ ר"ה ד' ל' ע"א. כתב דליכא למיחש להא משום דהקרבה מסורה לזריזים הכהנים וכשיבנה ביהמ"ק במהרה יהא משה ואהרן עמנו וליכא למטעי. ומסקי התוס' אך הבא להניח מלעשות ב' תבשילין אין מזהירין אותו, הג'.

ד

[כוס"ו יני"ף לשב"ע הודאו"ת א"ו שמנ"ה]. כלומר בהתחיל לפיכך שיש בו ז' הודאות. ויש שמוסיפים לקלס, כך כתב במרדכי ז' הודאות כנגד ז' רקיעים, והמוסיפים לקלס כנגד רקיע השמיני שעל גבי החיות ובכל מחזורים שלנו. יש ט' הודאות להודות להלל לשבח לפאר לרומם להדר לברך [לעלה] ולקלס, ויראה דאע"ג דכתבו הגאונים דאפילו היכא דאמרינן כנגד מי תקנו אם ירצה להוסיף יוסיף. וראיה מז' שקוראים בתורה בשבת, דמפרש תלמודא¹ פסחים קי"ד ע"ב ד"ה אחד. כנגד מי תקנו, ואפ"ה אמ' שרשאי להוסיף. מ"מ התוס' כתבו כאן² מגילה כ"ג ע"א. די"א ז' הודאות ולא יותר כנגד ז' רקיעים. ויראה דמ"מ יש לסמוך על דברי המרדכי להוסיף לקלס כנגד רקיע השמיני, ויש לדלג לברך דאותו לשון תדיר ורגיל הוא בכל שעה והלול זה משמע שצריכים להודות בשבחות מעולות ורוממות.