א הללויה1 גם פה הקדים פסוק זה הנאמר במזמור פ"א לפסוק בחצוצרות האמור במזמור צ"ח ודלא כסידורים שלנו. הללו אל בקדשו הללוהו ברקיע עזו, הללוהו בגבורותיו, הללוהו כרוב גודלו, הללוהו בתקע שופר, הללוהו בנבל וכנור, הללוהו בתוף ומחול, הללוהו במינים ועגב הללוהו בצלצלי שמע, הללוהו בצלצלי תרועה, כל הנשמה תהלל יה הללויה. ועל ידי עבדיך … להמשך קריאה
א ודרש אם אמר החזן התפלה, ולא ידע החזן מה קאמר נמי יצא, כיון שאומר התפלה על הסדר. כמדומה לי פי' לא ידע כגון לא ידע אם אמר מכלכל חיים או מחיה המתים, מצאתי בא"ח בסי' צ"ט וז"ל: אף אם קורא מקצת בלא כונה יצא ע"ש. [ועיין לעיל בזה הספר בהלכות פסוקי דזמרה]. ב [למנהג … להמשך קריאה
א [יקח פרי חדש ליל שני אם אין לו תירוש]. ובלילה שניה עשה שהחיינו על התירוש או על הפרי ומנענע הכלי שיש בה תירוש או הפרי ביד שמאל כשהתחיל הברכה דשהחיינו, ושותה מהיין [שעשה עליו קידוש], ואח"כ מן התירוש. לשנה אחרת לא שתה מן התירוש עד אחר ברכת המוציא, ואמר דלא גרע מפרי חדש וכן … להמשך קריאה
א איני אוכל לכתוב כל הדינים שאמר, כי קצת דינים שכחתי, ומקצת דינים אין בהם חידוש יותר ממה שכתוב באו"ח לפי דעתי. ואמר כל התפלה שאנו אומרים בר"ה, אינו אלא בשביל שיעלה השופר לרצון, כדי להזכיר עקידת יצחק. [שופר הגזול ושואל שלא מדעת] שופר שיש פקדון בידו, ושואל שלא מדעת גזלן הוי1 ועל ידי עבדיך … להמשך קריאה
א ד"א לכך אומר אתם כנגד תקיעה תרועה שברים. אל"ף מאתם כנגד תקיעה משום דתקיעה קול פשוטה אף הברת אלף לעולם פשוטה, אבל בי"ת כשתמשך בב' לבסוף אתי להברת אלף וכן כלם, אפילו העי"ן כמו שמדברים הצרפתים מן הגרון. התי"ו מאתם כנגד תרועה משום כשתעשה תרועה בשופר נשמע הקול ת"א ת"א. מ' כנגד שברים ומשום … להמשך קריאה
א זית שמן, רמז לשמו של משיח, שנאמר (קהלת)1 ג', ז'. טוב שם משמן טוב, והשמן הטוב הוא שמו של משיח, שריח השמן הטוב הוא ריחו נודף יותר מכל דבר. וכעין זה המשיח במהרה יבא יעלה שמו על כל העולם. וכן נאמר ג"כ לשון ריח במשיח שנאמר (ישעיה)2 ז', א'. והריחו ביראת ה' לא למראה … להמשך קריאה
א שעורה, רמוז לגיהנם שהוא מלשון שעירים ושדים, שנאמר1 נ"ד ע"א. ושעירים ירקדו שם, וכן2 ישעיה י"ג, כ"א. לא יזבחו עוד לשעירים. ובמקום שהשדים מצויים והמזיקים הוא הגיהנם. ומי שאינו שב יפול שם, והרוצה להיות נשמר מן הגיהנם יהא נזהר מלטמא עצמו, ולזנות עם הגויות הטמאות, כי מאד קשה שיהא ניצל מן הגיהנם המטמא עצמו … להמשך קריאה
א [אתחיל לכתוב סימני הדרשה, השם ית' וית' יתן לנו תורה מורשה]. תשובה, חטה מלשכון תחטאני באזוב, וחטא את הבית וטהר. עיקר תשובה [התשובה] לשוב מדרך הרע, מודה ועוזב, ולא שק ותענית גורמים. וחטה רומזת שיהפך מאודם ללובן, שע"י טחינה נהפכת משחמתית לסלת נקייה. גיהנם, שעורה מלשון ושעירים ירקדו שם, ולא יזבחו לשעירים. כל יורדי … להמשך קריאה
א ובתפלה כל אדם יכוון בהשמות וזה פי' הכוונה מי"ג מדות. ה' פי' רחום קודם שיחטא, כגון מצות ציצית, שאינו חייב לעשות מלבוש של ארבע כנפות מ"מ עבירה היא, שצריך להדר אחר המצוה. עיין במעשה דרב קטינא1 ק"ב ע"ב. ה' רחום לאחר שעשה עבירה וישוב, אל רחום בעת צרה, והוא לשון גבורה. וכן הוא אומר … להמשך קריאה
א כשחל ר"ה ביום ה' נוהגין לעמוד סליחות ביום ראשון שלפניו, משום דצריכין ג' ימים להכנה. מ"ת, עמוד ביום ב' דהוי נמי ג' ימים לפני ר"ה, וי"ל לעולם עומדין ביום ראשון, משום שהוא סמוך לשבת. ונהג כל אדם ללמוד בשבת, וכן הוה בימיו, משום דאין לאדם עסקים, וגם יש לו פנאי ללמוד, והביא משל. כשבאו … להמשך קריאה
א בשנה אחת הוה י' בטבת ביום ו' והיה מתפלל מנחה. ואח"כ מברך ז' ברכות לחתן, ונתן לקטן לשתות כמו שכתבו התוס' בסוף פ' בכל מערבין1 עי' פסקים וכתבים סי' ק"פ. בדבור דילמא אתי למיסרך ודלא כמרדכי. וכן אם אירע מילה בי"ה צוה לתן הכוס לתינוק. וזכורני שצוה לתקן נרות שלו השייכים לי"ה קודם ר"ה. … להמשך קריאה
א והיה מתענה ט' בניסן על אמו שהיתה קדושה בגזירת אושטריך בווינא הי"ד. והתפיסה התחיל [התחילה] י' בסיון, והפרט מהגזירה ט' בניסן.1 וסימנים שם: י', ט"ז, י"ז. וזכורני כשחל בשבת יום שמת בו אבי ז"ל, ואכלתי אותו שבת עם הגאון זצ"ל כמו שאני רגיל לאכול עמו כל שבתות, ולא עשיתי שום שינוי. וזכורני שהמנהג באושטריך … להמשך קריאה
א ונוהג לומר כשמתפלל לפני התיבה: מרן דלא נהדר ריקן לבסוף, אבל אינו חש על אחרים איך אמרו. ואין החזן צ"ל מה שכפל הקהל. העתקתי מהאגודה ממסכת יומא ואין ש"ץ מחזיר הודו וכו'. וזכורני כשקובע זה היום קרא השמש כל הקהל מב"ה לחצר ב"ה, אפילו בחורים אפילו מלמדים ואמר להם אתם שמעתם איך שיאמרו הגוים … להמשך קריאה
א ויחיד יכול לומר י"ג מדות עם נגינותיו בתענית, שאינו אלא כקורא בתורה. וכן מצאתי בא"ח בסי' תקס"ה ואיני יודע מה חשש יש בדבר וכו', אבל מדקדק1 י"ג ע"ב ד"ה אלא אמר. מדתנן התם הקונה שני אילנות בפ' המוכר את הספינה2 עי' תה"ד סי' ח'. משום דמיחזא כשיקרא. משמע דאי לא מיחזא כשיקרא היה מותר … להמשך קריאה
א ד"א לכך אמר הלשון ואתחנן, אמר מרע"ה, גבי העני אמרת כי חנון אני, מחמת שאינו שוכב לילה אחת במצעו, ואני צריך לשכב כמה לילות בחו"ל, לכך אמר ואתחנן. שכחתי מה שדרש אחר זאת ההקדמה. ב בט"ב1 מרבו. אומר תחנה בכל ג' תפילות, ואמר למנצח, והנשים עניות אין עושין בו מלאכה באושטריך. וזכורני באושטריך מניחים … להמשך קריאה
א בב"ה שלו היה מדליק נר אחד של שמן כל זמן התפלה בליל ט"ב. ולעצמו לקח שתי נרות של שעוה הגדילים יחד, כשאמר איכה וקינות. לשנה האחרת צוה לכבה הנר של שמן כשהתחיל איכה. כשחל ט"ב ביום א' אז אמר בניאושטט בלילה אחר י"ח ברכות קדיש שלם עם תתקבל, כן כתוב במקצת מנהגים. אבל הוא … להמשך קריאה
א לשנה טובה תכתב ותחתם אהו' עמ' הח"ר יוזל יצ"ו, הנה אהוב' תמיהני איך שהנחת' הארז הגדול אשר בלבנון, והלכתם אל האזוב הקטן בקיר, לכן לולי האהבה העזה לך לא השבתי לך דבר. אמנם מה שכתבת וז"ל: ויש מן הבחורים שמלעיגים עלי, ואומ' שיש לחלוץ המנעלים קודם שילך לביה"כ כשחל ט"ב בשאר הימים, עכ"ל. זה … להמשך קריאה
א מי שמתענה בערב ט"ב אוכל תבשיל אחד אחר מנחה, קודם שקיעת החמה. וכל אדם צריך להפסיק בערב ט"ב, כן כתוב בא"ז. ועיין בהג' בס' אש' במסכת תענית מי שנדר להתענות ב' וה' וחל ט"ב ביום ג' ישאל על נדרו או לוה תעניתו ופורע. הרא"ש. משום היכר שורה מטפחת במים ונוגב בה כל היום, ואין … להמשך קריאה
א מלקוטי מהר"י אוברניק יצ"ו, בניאושטט נוהגים שלא ללבוש בגדי שבת בשבת ראשון, כשנדחה ט"ב עד יום א'. ואמר מ"ו יצ"ו דנר' לו ה"ה לענין חפיפות הראש בקרין דמסתמא הא בהא תליא. ואפילו תינוק באמצע השבוע אסור לחוף אם לא לכבוד השבת, אבל אם יש לו חטטים מותר. וזכורני בשבת של חזון ישעיהו שהקהל אינם … להמשך קריאה
א [כתב בספרו1 תאמר. אמנם נראה דאותה מלאכה שעושין הנשים לצעיפים קודם הכביסה שמוללי' הקצוות אין לאסור בשבת זו כל עיקר בצעיפים ארמאיות. דאפילו בצעיפים ישראליות אינו אלא חומרא בעלמא, דלא דמי כלל לתקון השתי לבגדי' חדשים. וגם הנשים הטוות חוטין כדי לתפור בהן בגדים, ומחייתן ממלאכה זו, נראה דשרי לטוות בשבת זו דהך נמי … להמשך קריאה
א והיה מתיר לכסות גג של מקוה בין ר"ח אב ובין ט' באב משום דהוה צורכי רבים. העתקתי ממהר"י אוברניק שהעתיק ממהר"ף יצ"ו ששמע מן הגאון זצ"ל, דרש שמר"ח אב ואילך אסור ליסע על יריד, ואפילו אם יש יריד בעירו אסור ליקח ולמכור דרך משא ומתן דבר שאינו צורך לפי שעה. ואסור לתן לגוי בגד … להמשך קריאה
א ויום ח' של פסח עולה למנין ז', אם נקבר או שמע שמועה קרובה במועד. וכן מצאתי בא"ח בסי' תקמ"ח וז"ל: יום האחרון עולה לו ע"ש. [וכן מצאתי בתשובת הש"ר זצ"ל], ועל אבלות יו"ט האחרון שכתב' לי דע שמנהגינו שעולה למניין ז', כמו שכת' בהג' במיימוני בהלכות אבלות. ור"ה ויוהכ"פ דינם כרגלים לעניין אבלות1 שם … להמשך קריאה
א וכל דבר מותר לכתוב בחו"מ ע"י שנוי כגון להגיה אות, אבל לכתוב ספר זהו בלא סברא. ודוקא זה נקרא שינוי כמו שכת' בספרים בין גודל לקמיצה, ואינו מועיל לו אם עשה שינויים שאינם כתובים בספרים. ואמר לחייט יודי אם אין לך לאכול, עשה מלאכה בצנעא1 הרא"ש שם פ"ב סי' ט"ז ובטור סי' תקל"ט. ע"י … להמשך קריאה
א העתקתי ממהר"י אוברניק יצ"ו שהעתיק ממה שגנבו מן הגאון ז"ל.1 האיך מצינו. משום דכל דבר שתשמישו ביום נולד ביום, והתרנגול אינו משמש בלילה. אע"ג דאיכא לספוקי בספנא מארעא2 ביצה ד' ז' ע"א. מ"מ הואיל ומעוט הוא לא חיישינן, וראיה דכל הפוסקים מתירים ביצים מן הגוים בליל שני של גליות. לפ"א אמר היכן מצינו מלאכה … להמשך קריאה
א ונוהג בכל עיו"ט לילך בערב לב"ה כדי שהנשים עושין התבשילין בחול ולא ביו"ט. וכשחל שבת ביו"ט, אמר בא"י אמ"ה אקבו"צ להדליק נר לכבוד שבת ויו"ט. כשחל יו"ט במוצאי שבת היה נוהג שא' מהר"ר אייזק ס"ל זצ"ל את אשתו להדליק על נר של שעוה שקורין גוונדן קירצן1 כתובות ד' ח' ע"א ועי' ברא"ש שם סי' … להמשך קריאה
א מלקוטי מהר"י אוברניק יצ"ו, העתקתי מספר האגודה1 עירובין ד' מ' ע"א. בריש מכילתין. גם ראיתי גוים בעלי חובות מביאים עגלות מלאים תבואה ביום השבת, והישראל נותן לו מפתח אוצרו, והגוי' נושאים ומודדים ומונים. ולא ראיתי אחד מרבותי מוחה בדבר זה, כי התבואה של גוי עד אחר שיחשוב עמו עכ"ל. ואסור לחמם נר של שעוה … להמשך קריאה