א פרח מטה אהרן לבית לוי (במדבר יז, כג). הנה יש בעולם רפ"ח ניצוצין מחמת השבירה שהיה בעולמות. והנה השי"ת אינו תחת הזמן, ומה שהיה יש גם עתה והוא מיתת בני אדם, ועשה השי"ת כן כדי שיהא יראה בעולם ומחמת זה יחזרו בתשובה, וגם פעולה לאהבה, כי טבע הדבר שבא בהתחלקות כשנתחבר יחדיו האהבה חזקה … להמשך קריאה
א יש צדיק אובד בצדקו ויש רשע מאריך ברעתו (קהלת ז, טו). פירוש כשהצדיק מתנהג גם בהיישות בבחינת צדיק, דהיינו שאוכל כל צרכו לפי טבעו, 'אובד בצדקו', שאין צדקתו יכול להתקיים. ומכל שכן 'ויש רשע', שהוא רשע בהיישות, 'מאריך ברעתו', שנמשך עליו טפשות, אלא הראוי שיתנהג בהיישות דווקא בחסידות ולפנים משורת הדין, ואז יוכל להתקיים … להמשך קריאה
א הנה יש אלהים דיודי"ן ואלהים דאלפי"ן ואלהים דההי"ן. כי הנה לעבודת השי"ת צריך להיות לו חכמה, דהיינו שיהא לו תפיסה בהקב"ה. שהקב"ה הלביש החכמה בהלבוש שנאמר (תהלים צג, א) ה' מלך גאות לבש, שרצה להיות מלך על כן הלביש החכמה שלו בהלבוש, והוא נקרא גאות, ומחמת זה אנו יכולין לתפוס בו בזה הלבוש, וזהו … להמשך קריאה
א מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגוזלו (תהלים לה, י). פירוש כי יש ב' צללים, צל החכמה נקרא הויה, וצל הבינה שנקרא אלהים, על כן כתיב (בראשית א, כז) 'בצלמו', שהוא צלם הויה, 'בצלם אלהים ברא אותו', שהוא בצלם אלהים, אבל צלם אלהים לבד כתיב (שם ט, ו) כי בצלם אלהים 'עשה' את האדם, … להמשך קריאה
א וקראת לשבת עונג (ישעיה נח, יג). פירוש שבת הוא שין בת (זהר ח"ב רד.), שתמשוך השין שהוא העונג – ע"דן נ"הר ג"ן, להבת להמקבל שהוא יראה. פירוש כי האור כשהיה בהרצון היה לזה האור נחת, ואחר כך כשנמשך למדרגות ונטלטל מאתר לאתר, מכל שכן כשבא אל המעשה, הרי האור בהתפרדות, ואחר כך כשנעשה אור … להמשך קריאה
א איתא (ברכות יב.) הכריעה צריך להיות בברוך והזקיפה בשם. שיש בברוך ב' כריעות, ובשם ב' זקיפות, כורע י' לגבי ה' ו' לגבי ה', והזקיפה ה' לגבי ו' ה' לגבי י' (פע"ח העמידה פ"ו). פירוש כי תחלה עלה במחשבה להוליד בן והוא ע"י ה' נוקבא, וזהו י' לגבי ה'. וה' המשכה עצמה אל ה' נוקבא … להמשך קריאה
א איתא (ביצה טו:) הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהן אדיר שנאמר (תהלים צג, ד) אדיר במרום. פירוש מי שצריך לכפוף עצמו לדברים גשמים, אף שהוא מוכרח לזה אעפ"כ צריך להיות לו קשר עם החכמה, שאם לא כן יכול ליפול שם וליטבע שם חס ושלום, ואז ע"י הקשר יכול לחזור לשרשו ולהעלות עמו אף הגשמיות. וזה … להמשך קריאה
א איתא אסור לאדם שיהיו ידיו פרושות למעלה יותר מג' שעות (ספר הבהיר – קלז). פירוש כי הנה כשמוחו של אדם ניזח אל דברים גשמיים, שאין לו התחברות עם החכמה, הוא נשאר בתוך הצמצום, מחמת שמוח החכמה הוא עולם הרחב ואי אפשר לו להמשיך אל הצמצום, ואז יש לו חס ושלום הסתלקות החכמה. וכשרוצה לחזור … להמשך קריאה
א סולו לרוכב בערבות ביה שמו (תהלים סח, ה). פירוש תקנו לומר (בתפילת שמו"ע) המברך את עמו ישראל בשלום, ראשי תיבות פ"ו כמנין אלהים (פע"ח העמידה פ"כ), כי אנו מעלין מדת אלהים להשי"ת ונעשה שלימות, וזהו (זהר ח"ב פח:) שבת שמא דקב"ה שמא דאיהו שלים, לשון שלימות. והנה כתיב (ויקרא טז, ל) מכל חטאתיכם לפני … להמשך קריאה
א תפלות כנגד קרבנות תקנום (ברכות כו:). כי ענין הקרבנות היה שהיה צריך לחשוב במחשבתו לזבוח החיצוניות ולעלות להשי"ת, וזה זביחת הבהמה נקרא קרבן, שעיקר העבודה היה להתחבר עם השי"ת וזה היה נחת רוח להבורא, שאם לא כן למה צריך השי"ת לזביחת הבהמה. והנה עתה אין לנו העובדות עצמם, עכ"פ נשאר השכל אצלינו, ואנו יכולין … להמשך קריאה
א החודש הזה לכם ראש חדשים (שמות יב, ב). הנה יש ב' מיני נשים, והם התענוג והיראה שנקרא נשים, מלשון שכחה, פירוש מחמת שלא יפלו בהשכחה על כן ברא הקב"ה היראה שהיא גבורה. והנה כתיב (בראשית כט, טז-יז) וללבן שתי בנות שם הגדולה לאה וגו' ועיני לאה רכות, התענוג נקרא לאה, כי כל זמן שהאור … להמשך קריאה
א רפאינו ה' ונרפא (תפילת שמו"ע) ראשי תיבות גימטריא רי"ו, והושיעני ונושעה וכו' גימטריא ב' פעמים רי"ו (פע"ח העמידה פי"ט). 'רפאינו ה", כשתרפא אותי, אז 'ונרפא' יחדיו. 'הושיעני, ונושעה' יחדיו. 'כי תהלתינו אתה', פירוש אותה התהלה שאנו משבחים אותך יהיה גדול מאוד כל כך עד שיפול זה השבח אלינו, וזה 'אתה': הסבר על זכויות יוצרים … להמשך קריאה
א הנה יש ה' פרצופים, אריך אבא ואמא ישראל רחל. ויש עוד ה' פרצופין במדריגות התחתונים רק כדי לקיים הפרצופים העליונים, כגון אכילה וכו', וכשמשתמשין בפרצופין התחתונים רק כדי לקיים הפרצופין העליונים נקרא מחיה מתים, ואם חס ושלום נוטל לעצמו החיות נקרא חס ושלום להיפך, שהוא ממית את הפרצופין. וז"ש (איוב לח, ז) ברן יחד … להמשך קריאה
א הנה כתיב צלי אש ומצות וגו' ראשו על כרעיו ועל קרבו (שמות יב, ט). פירוש כשהיו ישראל במצרים לא היה להם רק אמונה שהוא קטנות השכל, ולא היה להם אפילו דיבור שלהם (זהר ח"ב כה:). והנה הקטן אין לו רק אמונה, ששומר מה שאומרים לו, ואין לו רק כח בגבורה שמתגבר תמיד מחמת שאין … להמשך קריאה
א כתיב (תהלים קמה, יז) צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד וגו'. פירוש חסיד נקרא תוספות, וכתיב (שם צב, טז) להגיד כי ישר ה', כי עצם הויה קודם הבריאה נקרא יושר, ומה שהלביש את עצמו גם בזה העולם הגשמי הוא נקרא תוספות, דהיינו שיכירו אלהותו דהיינו אהבתו ויראתו, וזה נקרא הוספה, ועל כן נקרא הצדיק יוסף … להמשך קריאה
א הנה כתיב (דברים לב) כי שם ה' אקרא וגו', וכתיב (יחזקאל א, יד) והחיות רצוא ושוב, פירוש רצוא לשון ריצה ולשון רצון, פירוש החיות מריץ לשרשו, ואחר כך הוא שב למקומו מחמת בושה ויראה, ועל כן שוב אותיות בוש. שהנה בכל אדם יש אהבה ויראה, כי באהבה לחוד אי אפשר להתקיים העולם, כי האהבה … להמשך קריאה
א הנה כתיב (תהלים לד, ד) גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדיו, ואיתא בספרים (פע"ח העמידה פי"ט) 'את צמח' (תפילת שמו"ע) גימטריא הויה אהיה הויה אדני. פירוש כי הנה העצם יסוד עפר שבאדם אין לו תנועה, ומכח המים והאש והרוח מקבל תנועה. והנה המים הוא המשכה, ונקרא סגול, שמחמת שהקב"ה אוהב את ישראל על כן … להמשך קריאה
א אלהים בארמנותיה נודע למשגב (תהלים מח, ד), בארמנותיה לשון הגבהה. והנה כתיב (ויקרא ט, כב) וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם, הכתיב הוא ידו והקרי ידיו, פירוש כי אמרו (ר"ה כא:) משה זכה לבינה, שהשיג את התורה, ואהרן קיבל ממנו שהוא מחכמה עצמה שהוא אחת, לכך הכתיב 'ידו' – יד אחת, אבל ישראל … להמשך קריאה
א איתא (פסחים ה.) בשכר ג' ראשון זכו לג' ראשון, להכרית זרעו של עשו ולבנין בית המקדש ולשמו של משיח כו', שנאמר (בראשית כה, כה) ויצא הראשון, וכתיב (ירמיה יז, יב) כסא כבוד מרום מראשון, (וכתב) [וכתיב] (ישעיה מא, כז) ראשון לציון הנה הנם. ופירוש הג' רגלים הם נקרא ג' ראשונות. ב הנה יש ג' … להמשך קריאה
א איתא (פסחים ה.) בשכר ג' ראשון זכו לג' ראשון, להכרית זרעו של עשו ולבנין בית המקדש ולשמו של משיח כו', שנאמר (בראשית כה, כה) ויצא הראשון, וכתיב (ירמיה יז, יב) כסא כבוד מרום מראשון, (וכתב) [וכתיב] (ישעיה מא, כז) ראשון לציון הנה הנם. ופירוש הג' רגלים הם נקרא ג' ראשונות. ב הנה יש ג' … להמשך קריאה
א חומר בקודש מבתרומה שמטבילין כלים בתוך כלים (חגיגה כ:). פירוש מפני מה יש חומריות אצל דבר שהוא מקושר בקודש, הוא 'מתרומה', פירוש מחמת שיכול לתרום ולהגביה אנשים אחרים, וע"י שהוא מלובש בהחומר יכולים לתפוס בו ויכולים להיות להם עלייה על ידו. או פירוש 'חומר בקודש מבתרומה', באיזה ענין יכול להגביה החומר להקודש, 'מטבילין כלים … להמשך קריאה
א הנה איתא (ברכות ל:) השתחוו לה' בהדרת קודש (תהלים כט, ב) אל תיקרי בהדרת אלא בחרדת, וקשה הלא הכתוב אומר בהדרת ולמה לשנות. אלא הנה השתחויה זו שאנו משתחוים לא מכוחינו באה השתחויה, אלא מ"ש 'השתחוו' פירוש מחמת המשכת הטוב שנמשך אלינו אז אנו גם כן כופפים עצמינו אליו. וזהו ב' נונין כפופים אצל … להמשך קריאה
א הנה החיות של אדם נקרא אדם, והגוף נקרא בשר אדם. והנה הגוף הוא לבוש שהוא בגד, ולמה נקרא בגד, הטעם כי הנה יש באדם עצמו בחינת דכר ונוקבא, דהיינו שכליות שנוטים לעבודת הבורא נקרא דכר שמשפעים, והשכליות שהם נוטים להגוף לאכול ולשתות, והיינו גם שהוא מצד ההכרח לקיום הגוף כדי שיעבוד הבורא נקרא נוקבא … להמשך קריאה
א איתא בזוהר (ח"ב פח:) מאי שבת שמא דקוב"ה דאיהו שלים. פירוש דאיתא (ילקו"ש תהלים פ"ט) אין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה זרעו של עמלק, פירוש כי אצל האדם יש חכמה שמלמדו איך ומה לעשות ונקרא י', שיש בה כח העשר, וגם יש בחינת תענוג שהוא הבינה, ובה גם כן יש כח העשר, … להמשך קריאה
א עליון (תפילת שמו"ע) גימטריא קס"ו (פע"ח העמידה פי"ב), והוא אחורים של שם ס"ג, יו"ד, יו"ד ה"י, יו"ד ה"י וא"ו, יו"ד ה"י וא"ו ה"י. פירוש כי בינה שהוא תענוג נקרא ק' (ע"ח ש"ד פ"ה), שאינו משיג התענוג אלא על ידי התקשרות גדול בהשי"ת, והוא נקרא ברית (פרדס רמונים שכ"ג פ"ב), וחסד שריא בפומא דאמא (זהר … להמשך קריאה
א ענין תכלת רומז לשכינה (זהר ח"ג לג.). ובימים קדמונים היה להם תכלת אפילו בעובדא, כי היו משיגין אפי' האור השכל של התכלת בשכלם ולא היו מחוסרין כי אם בעובדא, אבל עתה בעוונותינו הרבים נתלבש התכלת בקלא אילן שהוא דומה לתכלת, וז"ש (ב"מ סא:) אני הוא שעומד ליפרע ממי שתולה קלא אילן בבגדו ואומר תכלת … להמשך קריאה