חיים וחסד תנ״ח

א

כתיב (תהלים קמה, יז) צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד וגו'. פירוש חסיד נקרא תוספות, וכתיב (שם צב, טז) להגיד כי ישר ה', כי עצם הויה קודם הבריאה נקרא יושר, ומה שהלביש את עצמו גם בזה העולם הגשמי הוא נקרא תוספות, דהיינו שיכירו אלהותו דהיינו אהבתו ויראתו, וזה נקרא הוספה, ועל כן נקרא הצדיק יוסף שהוא הוספה, שהקב"ה השפיע לו כל כך אור. וזהו 'וחסיד בכל מעשיו', שהמשיך את עצמו עד להעשיה. ואצלינו כשאנו מחברים עולם העשיה לקב"ה נקרא יושר. והנה דוד נקרא עולם העשיה, וזהו דד ו', שיש לנו יניקה מהיושר שהוא ו' – המשכה. ומשה היה גם כן המשכה, שנאמר (שמות ב, י) כי מן המים משיתיהו. ותהלה הוא גם כן לשון המשכה. וז"ש (תהלים לג, א) 'רננו צדיקים בה", שהיושר נקרא צדיק, וכשאנו מחוברים להיושר אנו נקראים צדיקים. והנה כל אדם מחבר את עצמו להמשכת השכל שיש לו, וגם הרשע כן, לכך אמרו רננו צדיקים 'בה", לאותה המשכה שהוא לה'. וז"ש (סוטה ט.) 'לישרים נאוה תהלה' אל תיקרי נאוה תהלה אלא נוה תהלה, שאין התהלה נאה אלא כשהנוה שלו בהמשכה מהקב"ה.

ב

והנה כשעובדין הקב"ה מחמת עצמיות הרי אין ניכר שום מדה אצל עצמו, ועל כן משה שהיה עצמיות עם השי"ת על כן אמר (שמות טז, ז) ונחנו מה, ודוד היה מדריגה תחתונה, אמר (תהלים כב, ז) ואנכי תולעת ולא איש. כי לכאורה שמשה הוריד התורה איך אמר ונחנו מה, אלא שהיה יודע שהוא לא עשה שום מעשה, רק שהיה בו כח הפועל בנפעל, וכשעבד הקב"ה מחמת עצמיותו עם הבורא אז אין שייך מדת אהבה או שאר מדות, ועל כן אין יכול ליפול עם המדה הזאת עצמה למדריגה תחתונה, אבל כשעובד עם מדות אז חס ושלום יכול ליפול עם המדה הזאת עצמה למדריגה תחתונה. וזה שאמרו ז"ל (סוטה שם) משה ודוד לא שלטו שונאיהם במעשה ידיהם, מחמת שעבדו מחמת עצמיותו. וז"ש (תהלים קיט, כט) פלאות עדותיך על כן נצרתם נפשי, פירוש שהקב"ה הוא פלא שהוא מכוסה בהן, ועל כן נצרתם נפשי, שלא שלטה וכו', כי מחמת זה הידיעה הוא עצם עם הקב"ה: