חיים וחסד תנ״ו

א

הנה כתיב (תהלים לד, ד) גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדיו, ואיתא בספרים (פע"ח העמידה פי"ט) 'את צמח' (תפילת שמו"ע) גימטריא הויה אהיה הויה אדני. פירוש כי הנה העצם יסוד עפר שבאדם אין לו תנועה, ומכח המים והאש והרוח מקבל תנועה. והנה המים הוא המשכה, ונקרא סגול, שמחמת שהקב"ה אוהב את ישראל על כן המשיך את עצמו אליהם. והאש נקרא שבא, שהמשכת הטוב הוא בצמצום, שבא לשון שביה שהוא צמצום, והרוח נקרא חולם. פירוש כי אנו אומרים (בקדושת מוסף) כתר יתנו לך ה', שאנו נותנים כתר להשי"ת, נמצא שאנו למעלה מהרצון, והטעם הוא מחמת שהוא רבותא שעפר ישיג תענוג כזה, וכופה העפריות לחבר למעלה מהראש, על כן הוא באמת למעלה מהראש, והאמת הוא גם כן עפרורית שאין לה תנועה בלא ניקוד ומקבל תנועה מהניקוד, ולפי הנקודה כן התנועה, ועל כן איתא בספרים (פע"ח שם) שהויה בספירת המלכות בלא ניקוד, רק שמקבלת התנועה לפי המשפיע בה, או מאש או ממים. והנקודה היא נמשך מהחכמה, ולכן הנקודה היא יוד, שיש בה כח העשר, וזהו הויה ואהיה, שהנקודה שבא מהחכמה שהיא הויה, ומה שצריך להמשך אל תוך הבינה נקרא אהיה, ושבא בהתגלות נקרא הויה אדני, שניכר אדנות הבורא שהעפר יגביה את עצמו לשרשה.

ב

וזהו 'את צמח דוד', הכי פירושא על מה תהיה לך צמיחה, ע"י 'דוד עבדך' שהוא מלכות, כי המלכות שהיא נקרא אות (תקו"ז ב:) מקבלת הנקודה ונמשך מהחכמה עי"ז יש לה צמיחה. וזהו 'גדלו לה' אתי', פירוש כשתרצו ליתן כתר להשי"ת שהוא גדלות, הוא 'אתי' – ע"י מלכות, שדוד היה מידת מלכות על כן יכולים להשיג על ידו עצם הגדלות. והנה אמרו ז"ל (ב"ר ב, יט) בהבראם אל תיקרי בהבראם אלא באברהם, פירוש אבר מה, כלומר מחמת שהקב"ה היה כביכול מה על כן ברא העולם. וזהו (תהלים קד, כד) כולם בחכמה עשית, בכח מה. וז"ש (שם קה, מב) 'כי זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו', פירוש כי האות נקרא מקבל מהנקודה שהיא חכמה, ודיבור הוא נקרא ג"כ נוקבא, והנקודה נקרא דכר שהוא משפיע לדיבור, פי' מפני מה יש התחברות להדיבור עם הקדושה שנמשך לתוכה, הוא מפני 'את אברהם עבדו', שהוא אבר מה: