חיים וחסד תנ״ב

א

הנה איתא (ברכות ל:) השתחוו לה' בהדרת קודש (תהלים כט, ב) אל תיקרי בהדרת אלא בחרדת, וקשה הלא הכתוב אומר בהדרת ולמה לשנות. אלא הנה השתחויה זו שאנו משתחוים לא מכוחינו באה השתחויה, אלא מ"ש 'השתחוו' פירוש מחמת המשכת הטוב שנמשך אלינו אז אנו גם כן כופפים עצמינו אליו. וזהו ב' נונין כפופים אצל (במדבר י, לה) ויהי בנסוע הארון, פירוש כי יש ב' מיני כפיפות, כשאנו רוצין להמשיך לנו המשכה מהקב"ה אז אנו כופפים עצמינו אליו, ומה שהקב"ה רוצה לקבל תענוג מישראל הוא נקרא אצלו ג"כ כפיפה כביכול. וזהו פירוש 'ויהי בנסוע הארון', שהארון נוסע וממשיך עצמו למעלה לקבל המשכה יש בו נו"ן כפופה, ואצל (שם, לו) 'ובנוחה יאמר', פירוש שהקב"ה משיג לנו המשכה כדי שאנו ישיגו לו תענוג ונחת, יש בו גם כן נו"ן כפופה, וז"ש נו"ן הפוכה. ואמרו ז"ל (שבת קד.) נו"ן כפופה נאמן כפוף נאמן פשוט, פירוש גם שאצלינו נראה שהמשכה מקב"ה הוא אצלינו פשוטות אעפ"כ הוא אצל הקב"ה כפיפה.

ב

וז"ש 'השתחוו לה", מה שאנו ממשיכים הקב"ה אלינו הוא מחמת 'בהדרת קודש', שרצון השי"ת היה לקבל תענוג מישראל ועל כן נמשך אלינו, הגם שאי אפשר להיות אלינו המשכה בלא איתערותא דלתתא, ועל כן אמרו אל תיקרי בהדרת אלא בחרדת, פירוש שמקודם צריך להיות לנו כפופה וחרדה מהקב"ה ואז הוא איתערותא דלתתא כנ"ל. והנה ההמשכה שאצלינו מהקב"ה הוא כדי שיהא לנו עלייה עי"ז, כלומר שיחזרו להקב"ה הטוב, ועל כן איתא בספרים (ע"ח שכ"ה סוף פ"ג) כשבאים החסדים אל היסוד שהוא הצדיק אז חוזרים לשרשם, שהוא מחזיר לשרשם.

ג

והנה מה שהקב"ה נמשך אלינו זה נקרא אצלו אלכסון, שאין היושר כן, ומה שאנו מחברין בהקב"ה זה נקרא יושר, גם שנראה אצלינו כמו אלכסון הרי זה אינו רק יושר. וז"ש (תהלים קיט, ז) אודך ביושר לבב, פירוש שצריך האדם להודות להשי"ת בכל מאודו, במה שחביב עליו מאוד לא יהא בעיניו חשוב נגד השי"ת, וזהו הוד שבהוד, שמודה להקב"ה על שזכה להכיר עצמיות גדלותו לשבח אותו, וחוץ מזה יהא בעיניו רק טפל, וזהו היושר. וז"ש 'אודך ביושר לבב', אימתי אודך בדבר שנקרא יושר, 'בלמדי משפטי צדקך', פי' שהקב"ה נקרא צדיק ואנו נקראים צדק, שאנו מקבלין ממנו מחמת צדקותיו, ולא יהא עיקר הודאתינו על הטובה שהמשיך לנו כי זה אין רבותא, רק שעיקר הודאתינו מחמת שנכיר גדולתו ואז זה ההודאה נקרא יושר: