חיים וחסד תס״ז

א

איתא (ברכות יב.) הכריעה צריך להיות בברוך והזקיפה בשם. שיש בברוך ב' כריעות, ובשם ב' זקיפות, כורע י' לגבי ה' ו' לגבי ה', והזקיפה ה' לגבי ו' ה' לגבי י' (פע"ח העמידה פ"ו). פירוש כי תחלה עלה במחשבה להוליד בן והוא ע"י ה' נוקבא, וזהו י' לגבי ה'. וה' המשכה עצמה אל ה' נוקבא שתהיה ההולדה, וזהו ו' לגבי ה'. ואחר כך נעשה אור חוזר, ה' נוקבא מתחבר בו', ואחר כך ה' לגבי י', כשהבן בא לגדלות השכל האב אז נעשה מחשבתו הקדומה ונתקיימה רצונו.

ב

והנה קודם כניסת אל בית המלך צריך שידע במחשבתו יראת המלך שהוא נורא מאד, ואז נמשך עליו היראה מקודם הכניסה, ומחמת שלא יהא לו דבורים אל המלך מחמת הצמצום צריך לסדר מקודם דבורים מה שידבר, ונמצא כשמושך עליו היראה מקודם אז בכניסתו נופל עליו האהבה והיראה. וזהו (דברים לב, א) 'האזינו השמים ואדברה', דיבור הוא לשון קשה, ואז 'ותשמע הארץ אמרי פי', אמירה הוא לשון רכה, כי כשיש לי אהבה אז נמצא אצלי דיבורים, כי באהבה עצמה שאוהב את עצמו אוהב את המלך. וזהו (תהלים נא, יז) אדני שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך, אדני הוא מל' יראה, ופי הוא גם כן מלכות (פע"ח העמידה פ"א), ופירוש כשיהיה הפה שלי, שיהיה לי אהבה, אז יגיד תהלתך – ימשיך התהלה. והנה באהבה ויראה יכול לעורר הרצון השי"ת שישרה עליו, ויש עוד דבר אחד שיכול להתעורר הרצון השי"ת עם האמונה שישרה עליו וזהו 'ומביא גואל לבני בניהם', שתביא 'גואל' פירוש החסד של הקב"ה 'לבני בניהם' שהוא אמונה. וזהו (תהלים סח, ז) מוציא אסירים בכושרות, כשמכשיר את עצמו לקבל החסד מהקב"ה אז הקב"ה מוציא אותו מאסירים: