הדף היומי מסכת סנהדרין דף לה

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת סנהדרין דף לה

[מוזיקה] נהדר דף לה מתחילים בסיעתא דשמיא ש וחצי שות אחרונות שדף הקודם ראינו במשנה ד נפש דונ ב וגמר גם גמר הדין צריך להיות דווקא ביום מנמי למה מקור אומ רב שי אוקר כתוב כשעבד זור לבעל פוער אומר הקדוש ברוך הוא למשה רבנו ואק אוסם להשם תלה אותם נגד השמש בעוד השמש זורחת אומרת שגם גמר הדין הפסק וגם התליה בפועל צריכה להיות בעוד השם זורחת אומר רב חסדה מני לא יקו שטלי על עץ תכסי כתוב שהגנים הם באו לדוד המלך אחרי מותו של שאול שהם רוצים להנקם משאול שהרג מהגוונים והם רוצים לקבל שבעה בנים של שעול ווקום נטלה אותם כמו שכבר נראה להשם בגיו שול בחיר השם אז דוד המלך הוא נתן להם שבעה ילדים שניים היו בנים של ריצפו שהייתה אחד הפיק של שאול סייק ריצפו ססק לצור בתחילה סקוצי היא באה לשמור עליהם שלא יאכלו אותם עופות עופות וחיות השדה ז אומרת שם היו מגולים הם לא היו קבורים לפי שם היו תלוים על העצים אומר רשי שגמור ומס מקשה ה כתוב הפסוק סולי נבלוס ץ אזה אך הם טלו כל כך הרבה זמן אומרת הגמור ומסוק ס בת סק שם שמיים בפרסה שכל מי שעובר ורואה אותם שואל מה למה טולים אומרים להם בני מלוכ ופד בגרים גור בגים וככ הם נשו אז יש קידוש השם אז נתח האיסור של נבלוס מביאה הגמור צריך למחוק את הו זה לא המשך כסי וימר השם אל משה כחכ רשום וקסום השם נגד השמש כמו שהבנו נשאלת השאלה או ז ראשום חו למה צריך לקחת את ראשום ולטל אותם אומר רב יהוד מרב אין הכוונה שתולים אותם אומ הקדוש ברוך הוא למש חלק להם בי דינים כח זכל ראשום ותחלק אותם להרבה בי דינים של 23 דיונים והם ידונו אתזור וקסום את המכובס כיון שם עבדו זור לבעל פ זור בסקילה וכל הסקול ניטלים אחרי סילוס מהת למה צריכים להעמיד הרבה בת דינים א לאמה משום שנראה לאלון שן דונן שניים ביחד אותו בזן לא לא יכול לדון שני אנשים למיסה באותו יום אז גם כאן אז מה כל כל אחד יהיה נידון למיסה ביום אחר לכן העמידו הרבה בטי דינים לא יתכן שזו הסיבה ואומר רב חיז לא ישונו ל בשתי מיסס מגיע לאותו בזן שני דנטס על שני אנשים שעברו שני עבירות שונות כל אחד מיסה אחרת זה לא דנים באותו יום אומר רשי לפי שן זו דומה לזו וצריך למצוא טעם לדבריהם כאן וכאן רוס קלקול שם לחפשו ככל הצורך כמול עליהם שניים באותו יום א במי סחס באותה עבירה שעונש שווה דונין כאן כולם עבדו עבודי זור אותה עבירה שהיא בסקילה אז למה צריך להעמיד הרבה בתי דינים אלו המטרה היא כדי שיושב חנף מישראל כמו שהפסוק מסיים שם ויושב חרנה וגוי אומר רשי כש שהקדוש ברוך הוא רואה שכולם עסוקים בדבר העמידו הרבה בתי דינים ומקנים לכבודו אז שב חרון הפה מה ראינו בהמשך המשנה די מומנ גו ר וכולו אבל דינ פשס לזכות אפשר לגמור את הדין באותו יום לחובה צריך להלין את הדין צריך ללון לילה מנמי למה מקור שתי מקורות מקור ראשון אומר רבי חניני דוקרו אנוב מתלונן מלאס משפט צדק יולים בו ואת אומר צים בתחילה היו רגילים בירושלים להלין את הדין כדי שיצא משפט צדק עכשיו שלא עושים כך אלא דנים באותו יום הם כאילו מרצחים ורבו כתוב לפני זה למדוד שו משפט אשרו חומץ אשרו דיין שחמץ אז דינו שמשה אותו מנו כמו שמשים ישה לחמיצה כדי להוציא את הדין לאמיתו וזה מדבר בדי פשס אומרים הראשונים כלפני זה כתוב ידיכם דו מוו דהיינו שאם לא תנהגו כרבע שרוחו מוץ אז כאילו שהרגתם שלא קדין ודך רבי חנינה מה הוא דורש משור חמוץ הוא דורש זאת דרוש שאמרו מסכת בובק כמו שרשי מביא מני לזקוק לתוב התחילו אדם טובע את חברו לדין אתה חייב לקר וקר ואתה לא משלם לי והוא יש לו טענה נגדית ש לי משכון בידך והתקלקל או נעבד מני שנזקקים קודם בתביעת התובע עד שיהיה ממונו בידו ואז דנים לגבי התביעה הנגדית שנאמר אשרו חומץ ולא חומץ תחזיקו את הנגזל שהוא טובע ש מגיע לו כסף שלא השיבו לו ולא את הגוזל לא את זה שהוא גוזל את הכסף רק יש לו טענה נגדית חמץ חומו זה לשון חומוס וד רב שדרש הגמ רבז אמר רב יצחק ד רבז אומר רבי יצחק היו נהגים שבלי תעניות מחלקים צדקה לנים אז כל תני שלי בצדוק כאילו שפר דומים כנים הם כבר ידעו בוצא התענית נוכל את הדברים שחלקו לנו אז אם לא מחלקים זאת באותו לילה למחרת אז העניים יהיו רבים באותו לילה הם סמכו על זה כאילו שדומים מנין שנ מליס משפ צדק וגו י ב אומנו צדק ילי אם מלינים את הצד כעד הבוקר ואתו מרצים כאילו שרצחו את הענים אבל י פמר מקום שרגילים לחלק לחם ותמרים דבר שמוכן לאכול אתם סמכו על זהבו נוהגים לחלק בז זוזה כסף חיטה וסער שריך עוד להכין את זה לסלו בו העניים לא שסמכו שאת זה הם יאכלו באותו לילה צריכים עוד ללכת לקנות מהכסף חית סורם צריך הרבה עבודה אז הם כינו לעצמם אוכל אחר אב בזה לא קרה כלום אם הלינו את זה וחילקו את זה רק בבוקר מה ראינו בהמשך המשנה שכיוון שאי אפשר לגמור את הדין לחוי בב דין פשס באותו יום צריך להלין את הדין לפיקו חידוני וכולו דינ פשס לא ביום שישי ולא בערב יום טב מה היתה מסבירה הגמור משום דלא י אפשר לא יתכן איכ לוד מה נעשה ליד במהל שבת נדון בערב שבת וגמר לדין מהשבת באותו יום נגמור את הדין מי אומר שנוכל דיל מחוז טעם לחובו וב לבד אלו סדין ומה נעשה הלו סדין בליל שבת ליד נמה לשבת ואז נעשה וסדין ולגמר בשבת ונגמור את הדין בשבת וסס אומרים שאפילו שלמד מסכת זב שאחת השוס גזרו חזל שלא דנים בזן בשבת זה דף דנס גזר שמה יכתוב אבל דין נפוס שלא צריך לכתוב ככתבו אתמול את כל הטענות רג מרדין אז אולי אפשר ואז וקת בשבת ואז נהרוג אותו בשבת עצמה אם מפסק דינו למיסה לא ייתכן אין רצ אין מסז שבב כמו ש המקורות וקטר מה תומר נדון דינו בשבת ו הנו נדון לדינו ביום שישי וללין ום בשבת בשבת ביום נגמור את הדין מוצאי שבת נהרוג אותו נגד השמש בענן אי אפשר להרוג בלילה מה אתה אומר ולגמר לדי בשבת ולקט בחד בשבת ואת הביצוע בפועל נשאיר ל יום ראשון נמצא תו מענס דינו אדם שפסקו עליו מיסה רוצה כבר להיות אחרי זה זה עינו הדין לכן אי אפשר לדון ביום שישי ולגמור בשבת ולהרוג אותו ר ביום ראשון מה אתה אומר נידי נמה לשבת נדון אותו ביום שישי ואז אם נראה טעם לחובה נצטרך להלין נלון שתי לילות גם ליל שבת וגם ליל מוצאי שבת ונגמר גמר דים בחד בשבת ביום ראשון ואז אין אינו הדין כי כל זמן שלא נגמר הדין הוא מצפה שיצילו אותו רק שנגמר אז יהינו הדין אבל הבעייה היא מין שוע מיו ביום ראשון שהם יצטרכו שוב לשת ולתת כדי לעשות גמר דין הם ישכחו את הטעמים שלהם של יום שישי כבר עברו יומיים אף על גב שראינו דשני ספר דיונים עומדים לפניהם וקוס דבר מזק דבר מחיים נד בפו מקסמן נכון שמה שכל דיין אמר בפיו כתבו הסופרים אתזה אפשר להסתכל לראות מה כתוב שם אבל ליב דנש אנשה ואף לגם אומר רשי שזכו לו ליסוד התם נשכח מלבו ישובו לטעמו יש דברים שזה בלב הסברה זה לא יכל להוציא בפיו מה שגרם לו לומר כך ואין יכול ישוו לתת ע מגון כ בראשונה עכשיו דיין אחר יאמר לו איך אמרת כך יש לי הוא לא זכות הסברה כדי להפריך אותו כעבר כבר יומיים אלכו לא אפשר לדון בערב שבז רב יום טב די נפש ת הגמור שאלה אשר ישלו כשאלה לפני רבי יחנון ווא לא שאל זאת בקשר למשנת אלא בעלמה מסדר הגמרא סדרו זאת כאן כיוון שהזכרנו שמיז בזן לא דוכה שבס וזה וזכר כאן ארוחה אומרו רבחן הוא שואל כך אדם הולך בשבת ורואה מס מצוו אין מי שיטפל בקבורתו אסור לקבור בשבת אסור לחפור בשבת אבל למה לא ות קבורס מצווה דווש בקלו ומהודו שדוו שבס אז בסולם החומר והכול אני אומר אבודה היא אבודה בבס מקדוש היא יותר חמורה משבת כ אני מקריב תמיד וסופ אני שוחט אותם בשבת קב מצווה סווסו אם אני צריך לקבו ב מצווה זה דוכ כמו שכבר נראה אז זאת אומרת שלפי הסולם אז קורס מס מצווה הוא למעלה מעבודה ועבודה למעלה משבת אז קורס מס מצווה תהיה יותר חמורה משבת דחה שבת כניה מנן אנחנו רואים שכס מס מצווה דוכה וד למד בבריה כתוב בזיר שאסור לו לתמות לכל נפש כל נפש על נפש ס לומו זה כולל גם את הקרובים שלו בכל זאת הפסוק מפרט לאביב ולאמו לאכי וכוסו אסור לו להתאמות מה תמוד למה זה מיותר אז ארבעת המילים האלו באו לדרוש והראשי מביא את תחילת הדרוש ם הספרי אובמה תמוד לא ימ זה בא לומר לאוב לא יתמו אבל למס מצו נוז רואה מס מצוו שמי שיטפל בו אז דוח את נזירותו והוא יקבור אותו לאמא מה תמוד לאמר לגופי שלא יתמה לאמו כבר אמרנו שלא צריך להתיר מס מצו למדנו מובב אלא זה בא לומר שאם זה לא נצרך לזר סתם אלא נוזר והוא גם כון שיש עליו שתי קדושות אז נכון שכון בדרך כלל כון ד מתמה למו אבל כם מחמת נזירותו לא מתאמ לאמו אפילו שיש לו שתי קדושות אז רק לאמו ולשר קורב אם לא תאמ מחמת נזירותו א מתם למס מצ אפילו שהוא גם כון לאכימ תמוד לאמר שאם הוא היה נוזר וגם כון גודל שיש לו עוד סיבה נפרדת לא להת לקרובים כן גודל לא מתמה לקרובים בכל זאת לאבד טמו המט למס מצווה עכשיו ומדמה וזה מביאה הגמור הרי שלך מי אומר רשי זה שהוא גם כהן גודל וגם נוזר נוספת עוד סיבה שההוא לא יקבור את המס מצווה מה הסיבה הנוספת לשח ספסו בדרך לשחט את סחו אם הוא תאמה למס מצו לא יוכל להקריב את קורבן הפסח או לא מוס בנוי בדרך לבריס ואם הוא ילך לקבור את המס מצווה הברי תידחה יש לו הרבה מצוות ושומה שמס למס אחד מקרוביו יכל ת אמרתו לא יתמ כי נוזר ואסור לו ת אפילו לקרובים יכל כשם ש מצווה וס מ אבל מט למס מצווה אפילו שהוא גם כהן גודל גם נוזר וגם הוא בדרך לעבוד אבוד מקדוש להקריב קורבן פסח או למול את בנו למה רשי כ אומ שכ ארכות מיותרת שר לאו זה ברור א העיקר הסיום זה הכל הקדמה של הסק אז אם סח ש ש אז רואים שלפי הסולם אז יש לנו שבס מל זהו מל זה מצווה אז מס מצו רבין הסולם שמדת הוא לא נכון כני אוכיח לך מדין אחר רצי כיח שב צריכים להמי אדם שהוא רצח את חברו ש ש נוב כמו שכבר נראה שואל את הגיבור מי אומר באמת רצי גופ תשב מהדו שד השבס רצי שמ מזס כתוב לפני זה כ זי של רו לאור גוי ורמו כון הרג את חברו ווא עכשיו בורח לביס מקדוש לבו לבודד מאי מזבחי תוכנו למוס תיקח אותו מ מזבחי ותהרוג אותו וויסס מבערים שהחידוש הוא שאפילו שתבטל ואיד אין כהן אחר שיקריב עכשיו את קורנ ומיד וכשאני לוקח את הכהן הזה והורג אותו על מעשה רציחת חברו אני מבטל את קור מטומי לא אכפת לי מזב לומוס אבל רשי מביא הגמור ביומה שאם הוא כבר התחיל את הבוד אז לא מורידים אותו כי כתוב מא מזבחי מאים ולא מעל אז שבס שצ דשב אז ממילא אומר את הגמור שמה אמר רבי שרצ שב הזכר גם כ מצוו אדרבה שרצי עצמה תת השבס אומר כ פוסק רבי שמואל שמיז ד שב ו רבי שמואל כתוב בכב נשאלת השאלה מה תמוד אז כרגע מבינים שכל הפסוק מיותר כתוב כל מלוו חת ממלכ מל ור אבל שואלת הגמור מה תמוד ה מדוה אי לרב סי לו וצו אי לרבי נוס לחלק וצו מה הכוונה כד תני אבור זה שהתיר מפרטת מיוחד לסבר אש ללו יוצ דבר רב יסי זה בא לומר אבורה יצא מכל שר המוכס כל שר המלוכ סס כל מלוו אז לכס שר מלכס למכס חוץ מבורי אדם שחילל שבס בחת המוכס במזיד חיב קורס בד וסר חיב סכילה אבל סב רוא שיצא מכלל זה שמי שהבעיר אז הוא רק עבר עליו הוא חייב מלכות הבנו לך לקוס זה יצא מן הכלל ללמד על כל הכלל מה הכוונה כתוב לסכל מלוו אז אם אדם יעשה כמה מלוכ בשג בל מחוד בשכחה אחת אם הוא יעשה ותם מלוכ פעמיים הוא חייב חוס אחת מנין שאם הוא עשה כמה מלכס שהיה חייב כמה חוס ולא נאמר זהב אחד סס כל מלכו לכן התר מפרטת סבה רואש לחוד חת מג שת נדרשת בהם כל דוב ש בכלל יוצר מכלל למד לא למד על עצמ יצו למד כלל כולו יצו מה זובור המיוחדת שב מלוכ וחיו ו בפני עצמו שהרי הזר לי בפני עצמו כר גם כלב מלוכ אדם שעשה כמה מלוכ בשג בל מחד הוא גם חרש גם זרע גם קצר הוא התחייב חס על כל מלוכ הקופונים אז מה אתה שואל או ששתו של רבי שמואל משקש לא עצם הפסוק אלא זה שכתוב ל בכל מש כי בדרך כלל כן שכתוב מסכ זה בא לומר שבכל מקום שאתם יושבים גם בחוץ לארץ אבל זה לא נצרך מה הפסוק בא לומר שצריך לשמור שמתג בחוץ לארץ פשוט מרד שב וגופי דבר שמוטל על האדם זה לא מול על הקרקע חו הגוף נוהג בין בורץ בין בחוץ ורץ כמו שראינו מסכת קידושין מצווה שתלויה בארץ על הקרקע כמו מצוה שביס על פירות הקרקע כמו אור זה נוג רק בארץ אבל כל מצווה ש תלוה בקרקע הא גת גם בחוץ לארץ כמו שלמד אז למה צריך את הפסוק [מוזיקה] בכל משום רבי שמל לפי שנאמר כ ביש חישב ומס שיני בין בח בן בשב ד כמו שראינו ל שגם בשבת הרצ שבת ו שאסור להרוג אדם זה אחדל שב בש מלכ חוץ אפילו מז במשמעות ומצריך להמי מז דווק ב בשב פש שדד שב או בו כמה אתה אומר אדר לכ בככ מה הכוונ שם רוצים לחייב אדם שחיב אח אל תעשו זאת בשבת אי אפשר לשרב בשבת וזו אחד מארבע מיסס למד הכלל כולו יצא שגם ג מיס אחרות גם הם לא נעשים בשבת ממי אז מה שרבי חון אמר לרש לוקיש שאיש ללמוד מלמה שכב כיוון שה דוכה אבוד אמר לו רבי חן אתה לא יכול ללמוד כך כ ראינו מזז שו ולא דוכה את השבס כמו שראינו בברי אז ממילא קגם קורס מצוה דוכה את הבו אבל לא דוכה שבס אומר הב איב למד בלם אין צ כ שצריך להקריב את כמד לא ניקח אותו להמיט אותו אפילו שהוא חייב מ למה ומה השבס שנס מפני אב מקריבים תמים סופים כמו שדרש מה תשאל פסוק מפורש מ מזבחי אם הכן ב להקריב חד לא ק מציבור שזה לא דוכה שבס אז זה גם לא דוכה מסס בז אבל קציב שוכה שבס דה גם את רצי נניח לו להקריב את כציבור אחר כך נמיט אותו אומר וב אם תדרוש את הכל וחמר הזה לא יהיה לך במה להעמיד מ מזבחי כי לא תוכל להעמיד אותו בקור מיוחד למה כי לאתי צידוד גם מה יום טב שניתק מויד למען דומה כמו שרב מיד יוסיף שאפשר להקריב כל קורבן ביום טוב אין רציו כי ברגע שדרש כל מם ל רוא ששבת לא שורפים ולא רגים מסז בזן אז גם יום טוב אותו דבר כי אין שום הבדל בין יום טוב לשבש באיסור מלאכות רק אוכל נפש אם כך אם כך איך תמיד את הפוסק מזב אז רב ממשיך בט אז תוכל להמי כמו שנת מזכ מדבר רק בקור מוחד הוא לא דוכה לא שב ולא יוםטוב אז הוא גם לא דוכה את את הרצי ולוקחים אותו להמיט אותו אבל אז מובן אדורד ביום טב הרי אפשר לדרוש את הל גם לקור מיוחד אז איך תעמיד את הפסוק מ מזבחי אובה בהכרח שהפסוק מ מזבחי וקר את הל ב מקורו ב מקציב ששניהם נתחים כדי להמיט אותו למה [מחיאות כפיים] לאז כמו שסיכמנו ד אם תדרוש את הכלח מזבחי כלל כי אתה יכול את אותו כלחים לדרוש גם מוחד אלא בהכרח שלא דורשים את הכל חמה פסוק מזבחי וקר את הקלחמה בן בקור וח ב בקם ציבור א פילו אין קר ביום טב ואז לכאורה הבית צודק אפשר להבי את הפסוק ממזבח בקור מיוחד ששם אין כ ובקור ציבור יש לקל וחמר ובאמת בקור ציבור הוד תתח את הרציחה לא במשמעות של הפסוק שמדבר בקם ציבור אוס מ מזבחי לא כתוב ח מזבחי מזבחי המיוחד לי ונינו ומ ומ שהוא הקר כל הקורבנות ואומר חמו ממוס אפילו שהכהן הזה שוח רוצה להקריב כור טומ ואין כהן אחר שהקריב אתור ומד מכל זאת ככ לומוס אז הפסוק אומר לי לא לדרוש את הקמ אלא מסז בז דוחה כל אבוד שהי עכשיו עוברת הגמור מה שראינו בהמשך המשנה שביו מח ים ח תו של ה זה רה בתם בשור הב דכן למ
לצפיה בתכנים נוספים: