הדף היומי מסכת סנהדרין דף לו

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת סנהדרין דף לו

[מוזיקה] סנדר דף לו השור מתחיל בעזרת השם שורה 13 בנקודתיים ראינו במשנה דינ ממנס וכמו כן הומס וההרס שבאים לשול לפני בזן אז מתחילים לשמוע תחילה את דעתו של גודל הדיונים מכבדים אותו בדין פשס אז מתחילים מן הצד מביאה גמו שבית דינו של רבי נהגו אחרת אומ רב אנו אבוי במנין ד ברבי רב מספר אני היתי במניין שרבי הקים דהיינו ר שמביא הגמור בגיטין שרבי הושיב בזן לגבי סיקריקון לא ניכנס לכל הסוגיה ורב היה אחד דיינים ומנו ידידי אבו מתח ברישה והתחילו ממני ביקשו ממני לומר תחילה את דעתי שאל את השאלה אונן מתחילים מן הגודל תנן אז למה לא התחילו מדעתו של רבי אומר רברי דרוב רבי הלבי לס ש מניב מצ אומר רשי מפני הנוה יתרה שהייתה בו ברבי אז הוא אמר תמיד אצלו בבזן מתחילים מהקטנים גם בדי ממנס עוד ואמ רבי ה רבי לס ממוס מושה ועד רבי צינו גדו בוח אומר רשי תורתם וגדול של ישראל באדם אחד שאין כמותו בכל ישראל בתרו בגדול זה היה כגון מושה שהגודל על כל ישראל במלכו בטירו וכן רבי בן סיוס בתרו שואלת הגמור ולוי לא מצינו ממוס מוישה עד רבי כזה אדם אבי ישוע ישע בן אחרי מותו של משה רבינו אונה הגמור א יחד איתו בדורו אל עוזר אל עוזר הכהן היה חברו בתורה שואלת הגמור וא פחוס אחרי שמתו ישע לוזו עונה הגמור אב ק יחד עם פחוס שהיו גדולים בתורה רשי אומר כגון משופטי מניל ובצו שהוא בועז כך צריך לתקם ברשי שואלת הגמור ואב שאול שאול המלך הגדול בתרו גדולו אונה הגמור שמואל שמואל הנובי שהה גדול ממנו בתרו שואלת הגמור נוך נפשי הרי שמואל נפטר לפני שאול אז אחרי מותו של שמואל שאול היה הגדול בתרו בגדול כמוטו בכל ישראל אומ הגמור כול שרינן אנחנו מדברים על כלו ש ל שנותיהם שהם היו גדולים הם היו גדולים בתרו בגדול זה היה משה רבנו ואחר כך רבי הקודש בניהם לא היה אדם שכל שנותיו כי שאול חלק משנותיו היה ביחד עם שמואל ושמואל היה גדול ממ בתרו שואלת הגמר דו דו המלך אונה הגמור אעיר הירי שהה גודל בת כמו שרשיו קטן דוד עצמו הנהיג אותו לראשונה ממי אז דוד המלך לא היה גדול בתרו בגדול כיחד איתו היה איר יריש ה גדול בתרה שואלת הגמור נוך נפשי אחרי מותו של אירה דוד היה הגדול ונה הגמור כמו שאמרנו כולו שני קמרין שואלת שוב הגמ ושלמה המלך אחרי מותו של דוד אומרת הגמרא ושמעי בן גירוש הגדול בתיר כמו שרואים שרד קרדוד הרדם ב1000 איש היה לו אל תלמידים שואלת הגמ קטלה הרי שלוים המלך הרג אותו אז אחר כך כן היה של מגודל בת בגדול הגמור שני אמרין שואלת הגמור חזקיה אונה הגמורה ושונה שהזכרנו בדף חבוב שישיבת הייתה יותר גדולה משל חזקיה הגדול ממנו בתיר שואלת הגמור קטיל כמו שראיינו שם שסן חיר הרג אותו אז אחר כך חזקי היה הכי גדול ונה הגמור כולו שני קמרין שואלת הגמור ואב עזרו ש הגדול וירו בגדול אונה הגמור אב נחמיה בן חליו שהוא היה מושל בארץ יהודה מטעם מלך פורס אז הוא היה גדול בגדול מעזר לכן אי אפשר להכליל את עזר בזה אומר דבר אף אני אניסי ר ממוס רבי עד רבשי צנו דו ומחד רבשי זה התקיים בו גם שואלת הגמור וי וכי לא היה עוד אדם בדורו ש רבשי באותה דרגה ונ בר נוסן שרש גלוס וה גדול בתו אז לא הוא היה אכי גדול ולא הוא היה אכי גדול אומרת הגמור בכל זאת הברס מף ל ש כפוף אליו אז רבשי בדורו היה בו תויו גדולו במום אחוד מה ראינו דין פשס מתחיל מן הצד מנמי למה מקור אומר רבי יח פופה אומר ק סענ על ריו אבל כיוון שכתוב ריב בלי י דורשים לא יענה על רב לא תחלוק על מופ לו של בזן אומר רשי לכן לא מתחילים מהגודל שמה הגודל טען תנה לחובה ולא יחלקו עליו אלא מתחילים מצ ואז הקטנים אולי אמרו דעות לזכות ואדרבה הגדול השתכנע מהם אז במס יש כאן מחלוק גדולה בראשונים הרמבם בפירוש המשנה ועוד ראשונים סוברים שהכוונה כפשוטו אסור להתווכח עעם הגודל אבל אנמ כיוסף מביא מכמה ראשונים שלא ייתכן כ אדרבה תלמיד אפילו תלמיד שושנ דיונים כל שק הדיינים הקטנים צריכים לתקן ולומר את דעתם אם הם חושבים שהגודל טועה אלא כוונת התירה לא יס נעל ריב אל אל תסדר את סדר הדיון באופן כזה שלא יה נעים לחלוק על הרב ולכן לא מתחילים מהגודל כי מתחיל מהגודל אם הוא איתן טענת חובה אז לא נוכל להציל אותו כהם התביישו לומר טענת זכות לכן תתחיל מהצד אבל זה לא אומר שאם הרב אמר אז אי אפשר לחלוק עליו ולכן זה רק בדין הנפש שרוצים להציל אותו בדין הומנס זה לא שייך אז מכבדים את הגודל המר שו מדגדג שגם רשי סובר כך כי רשי אומר שלכן לא מתחילים ממנו שמה הוא יראה חובה ולא יחלקו עליו למה רשי לא אומר סתם כי מה שהוא רק יאמר בין זכות בין חובה לא יחלקו עליו לכן אומר המשו אם באמת היה אסור לחלוק עליו אז אין הבדל באמת מותר לחלוק אז אם הוא יאמר זכות ולא ירצו לחלוק עליו לא אכפת לי המה שאכפת לי כן שומר חובה ולא נוכל להציל אותו כי התביישו זה התירה אומרת אל תתחיל מהגודל אלא כותן כדי שלא תצא כזו תקלה מקור אחר רב בברכו רבי חנון מכ כתוב שדוד המלך דן את נובו קרמלי כמת במלכו ודן אותו למיס דוד לנוש חרגו איש רבוי וירגו איש סרבו קודם הקטנים מדוד הם אמרו את דעתם אחר כך וירגו גם דו חר בו באחרונה מביאה הגמור אומב שונה אודם לתלמידו ודומו בדיני פשס דהיינו הרבי יכול לשבת עם התלמיד והוא מראה לו פנים לזכות פנים לחובה והוא דען עמו ואחר כך התלמיד סובר כמו רבו כשהולכים לספור את מניין הדיונים אז הרב נמנע כאחד והתלמיד כאחד ולא אומרים שהם שניהם כאחד כ התלמיד אומר מה שהוא שמע מרבו מס מקשה הגמור מבריס ההרס טומס אהב ובנו הרב ותלמידו מנ להם שניים מסביר רשי כשבאים לשאול שאלה על תרה ומה האם זה טהור האם זה טמא מספיק אחד אלו מ אם יש ויכוח בין כמה רבנים אז צריך לעמוד למינין מ הרוב וכך נכריע אז כיוון שבעיקרון מספיק אחד לעניין זה אז אם אהב ובנו אומרים סברה אחת מונים אותם כשניים הוא הדין הרע תלמידו אבל באופן שצריך מניין מ כמו ד שצריך ששונים ודי נפש שצריך 2 ודק שצריך ש למד מחלוקת בתחילת המסכת קידוש החודש שלמד מסכת רש כמו שרשי מבי שצריך ששו וב שראינו בתחילת המסכת חמיו שבו לעניין זה שצריך לכתחילה מניין מסוים הלמד אז שנן אב ובנו זה לא נצרך למונס ונפ שזה מקס כ קרבים ודאי שפסול לדון כמו שכבר למדנו זה נצרך לקידוש החו ישונו הרב תלמידו צרר גם לזה שגם לדפ נמקס שסופרים אותם רק כ אחד אז סתירה לדברי רב ורא שמביא את סיום הבריה שאפילו לא ישב שם בצד אפילו שותק אלא לא לא יהיה שם כששב דן הבן לא ישב שם כשהרב דן התלמיד לא ישב שם אז תירה דברי רב אומרת גמורה כי קום הרב שהתלמיד נמנע לחוד דווקא כגון רב כהנה ורב אסי שהם היו תלמידיו של רב לגמור דרב אבו צריכה הם היו צריכים לשמוע מרב דברים שהוא שמע מרבותיו אבל לסבור דרב סברו טעם הלב לבו צריכה אז האדם בפני עצמו כי מה שהוא קיבל מרבו דברים שהוא קיבל מר מרבו שלו זה כל התר כולו כך הקדוש ברוך הוא נתן למשה מושה נתן לישע ויושע לזק הכל הגיע אחד מפי השני ממילא אז ודאי שלמשל רב לומד עם רב קנה והוא אומר לו ממרס ואז רב קנה מחליט כך אנחנו אומרים אם רב קן היה לומד אצל רבי אחר אז הוא גם היה אומד את אותה סברה אז לכן הוא נמנע בלחוד מה שאם כן ברייסה דיברה בתלמיד שהוא לא יודע לומר סברות מעצמו הוא צריך הכל לשמוע מרבו הסך הכל מה שהוא אומר אומר את דעת רבו אם הוא היה לומד אצל רבי אחר היה אומר את סברת הרבי שני אז אני לא יכול ל למנות אותם כשניים כי מה שהרבי אומר גם התלמיד אומר באופן זה אומרת הברייה הם נמנים רק כ אחד מביקה את הגמורה בתחילת המסכת למדנו שדורשים קה שכתוב וגם בו לוב ומוס שכשר לשכול שור ל משל אם הוא נגח אדם והרגו אז כ מיסס הבלים כך מיסס השורר כשם שאילו בעליו חיב מיסה צריך 23 דיונים לדון אותו כר גם לדון את צריך 23 דיונים אבל אומר רביב עשור דורים יש בן די ממנס דנפש שנספו במשנתנו את ההבדלים נראה שיש 10ה הבדלים וכולן אנג בשסק חוץ מ3 אבל שר התשעה הם לא הנוהגים אצלו רק הדין הזה שצריך 23 דיונים זה נוג בשר הסל מנמ אומר ר פופה דמר סת משפט משפט אבווי אטומטי אבל אטומטי משפט של שיר סקל אז זה ברור מסביר הרמ אי אפשר לפרש את הפסוק כפשוטו שמגיע אלך אני לדון אל תעשה לו עב לא תתן לו משפט לעשיר כן מותר לי אלא בהכרח שאביו הכוונה באופן שאדם הוא אביון שהולכים להרוג אותו מתחייב מיסה אומר הפסוק באופן מסוים לא תטא אותו למיסה באיזה אופן שאם יש לך ר דיין אחד יותר לחיוב 23 דיונים יושבים 11 מזכים אותו 12 מחיבים אותו אל תהרוג אותו אבל לעניין זה לחוד לא צריך את הפסוק זה כבר דרשנו במשנה הראשונה במסכת מסח רבים לרוס שלא מתאים לחו על פי אחד אלא בהכרח שהפסוק בא לומר שדווקא משפט אומט אבל שר הסקל מספיק לדיין אחד יותר 11 אומרים השור לא צריך להסתכל 12 אומרים הוא סכל סוקלים אותו דהיינו מצד אחד יש לנו הקש כמיס הסבילים מצד שני יש לי מיות אז המיות אומרת זאת אומר רשי ומכאן אני גם למד לשאר מיילס שהם לא נהגות בו כי רק 23 שזה עיקר הדין ותחילתו אני אומר אני מצמצם שהאקר לבעל נאמר רק בזה אבל כל שאר הדינים שראיינו במשנה שהם נאמרו להציל את הנידון ממיסה זה לנו עניין לחוס על שר מוב לקיים בו וביר תורו לכן מעמידים את האק של כמי מסש רק לגבי מניין הדיונים שואלת הגמור מה אמר רביבו שיש ערה חילוקים עורו אותי שובו טמא גימור אוור ו תספור במשנה תראה ערה דינים מסבירה הגמורה הקושיה הייתה משום דינקל קשירים וחוד המשנה פותחת שצריך 2 דיונים המשנה מסיימת שלא כולם כשרים ממזר גר שלא מיוחס הם פסולים זה דבר אחד נובע מהשני כיוון שצריך 23 לדין פשס ו2 זה סנדרין וסנדרין נראה בהמשך את הפסוק שצריך מוחוס כמוס נוסו כמו משה רבנו אז זה דין אחד לכן הגמורה מקשה שזה רק תשו אונה הגמור מה שרבי אבו אמר שיש עורו כי נכון במשנה יש לנו טישו אבל יש עשירי אקרי ששנ ביסים נתניה אי מושיב בסנהדרין שדנים דיני נפוס זוקן אדם שהוא זקן הוא כבר שכח צר גדל בונים הוא לא מספיק רחמני וצריך והציל ועידו לרחם לא לחפש טענות לזכות ווריס כמובן שהוא לא יכול להוליד ואין לו צר להגיד לבונים ומי שאיין לו בונים הקר רבי יהודה מוסיף הפר זורי אדם שידוע כר זרי לא משימים אותו כ הוא לא ינסה לחפש זכות להציל אותו וחילופין במייסיס מיסיס לעבוד זורה אדרבה מושיבים דווקא דיון אכזרים וכדומה רחמון אמר לא יחמ ולא ססלוב אז זה הדין העשירי שיש בדין פשס שלא נוהג בדין ממנס מה ראינו במשנה אקל קשרים לא דודי ממנס הכל סו מים מה זה ב לרבות אומר רב יהודה לסו ממזר אפילו שהוא לא מיוחס הוא פסול לדי פשס הוא קשר דיונס מקשה הגמור זמ כבר למדנו יש י נ בו לו מה הכוונת הד מה הוא בא להביא שיש אפלו ש פשס ואמ רב יוד עצמו ומז אז איך רב יוד מפרש גם את משנתנו וגם המשנה שם זל צריך שני משניות אומרת הגמ צריך לתקן את דבר רב וח אחש וגר שהוא כשר לדס ד ו מז הצרי שתי המשניות נצרכות גר היית אומר לבקל יכול להתחתן עם ישראלים לכן הוא כשר דינס אבל ממזר שהוא פסול בקל מלו שהיה פסול גם מדונס לכן צריך לומר שהוא כשר מיש מ ממזר וקשרו בכל זאת נולד מזרע ישראל אבל גפוק נולד מגוי אולי ה פסול גם ממינס צריך שוא כשר מה ראינו כש דנפש ו רב יוסף כשם שבזין מנוק בצדק צריכים להיות נקיים לדון על פי צדק כך מנוקים קלמו מכל פגם משכ אומר המקר כן זה כתוב בתו כתוב בשיר השירים הקדוש ברוך הוא אומר לכלל ישראל כולך יופ יוסי ומום אמבך אבך מום של וסין מסביר הרמ בדרך כלל שיר השיר מדבר על כל כלל ישראל כאן לא ייתכן כי ברור שיש בכלל ישראל גם פסו וסין אלא הכוונה לסנהדרין אומרת הגמורה מי אומר ודיל ממומי שומים בו שנהדר יהיו לא בלי מום בלי מום גופני אלא מקור אחר אומר רח ביקב אומר קרו שהקדוש ברוך הוא אמר למשה רבנו להקים את הנהדר נגדו הראשונה ששי סקנים וסי ושום אמך מה הכוונה אמך אמ בדו מלך כשם שאתה מיוחס כגמ הייו מיוחסים אמר הגמור משמה למד לכל דרן ודיל מוס משום שכינה בימי מוישה היו צריכים מיוחסים שיהו ראויים שתשרה שכינה עליהם כמו שכתוב לתי מנו רוח אשר הולכו אבל סנדרין אחר כך מי אמר שצריכים להיות מיוחסים דומים למשה רבינו אל רב נחם צחוק אומר קרו ונוסו איתך אז רשי מציין יש פסוק נוסי זה מדובר בשל מסכנים משם אי אפשר ללמוד כמו שסיכמנו כם שם יש שכי אבל בסנהדרין שה הציע למשה רבנו להמי לשפוט את העם שם לא הייתה שכינה ושם כתוב ווקל מולכו ונוסו איוך מהזה איוך אי בדו מלוך לאבה אז מכאן למדים שכל סנדרין צריכים להיות מנוקים מכל פגם משפוחה אלא מיוחסים עד כאן דף לו
לצפיה בתכנים נוספים: