הדף היומי מסכת סנהדרין דף טו

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת סנהדרין דף טו

[מוזיקה] סנהדרין דף תזו השו מתחיל בעזרת השם סוף דף קודם שורה ורבע אחרונות בנקודתיים ראינו במשנה הרכין וכולי הרכין המטלטל בשושו צריך שלושה שמים לשום אותם נשאלת השאלה מהי ארכין המיטלטלים כתוב בתיר פרשס ארכין ארכין אדם אומר רכי אולי הוא צריך לתת להקדש סכום קצוב שכתוב בתוי תלוי בן כמה הוא תלוי אם הוא זכר או נקיב כמוכן אם הוא אומר ערך פלוני עלי אותו דבר אבל לגבי כילים מה זה שייך מביאה הגמור שלוש דרכים בביאור המשנה דרך ראשונה אומר רב גידלו מרב באמר ערך כלי זה אולי דמ רב גידר אמר ערך כלי זה אולי נוסדו הוא נותן את שוי הכלי להקדש עודם ידע שאין ערך לכלי לא שייך לושן ארוכים בכלי אין לו ערך קצו בתורה וגו לשום דומים כ אנחנו אומרים אינו דמצי דור לבתולה אז הוא התכוון לומר דמי כלי זה ולי משוו נוס דומוב על זה למד במשנה שצריך שלושה שמאים לשום את החפץ כמה אדמה וכמה הוא צריך לתת להקדש שואלת השמור הי ארכין המטלטלים שמשמע שאכין הם עצמם מטלטלים הרי לא כך מדובר ארכין של מטלטלים מבו אלי מדובר בערך של מטלטל לא ערך שהוא מטלטל אונה גמור תני תשנה ערכין של מטלטלים דרך שניה רב חיזו אמר רב אימי במט פיס מטלטלין רכין באמת מדובר בערכין כפשוטו הוא אמר ארכי אולי הוא התחייב ערך הקצוב לפי הגיל שלו והיו לו מטלטלים ואמר ה אילו לתשלום ארכי אז חל עליהם קדושה וכעת הוא בא לבדות אותם לתת את שובים הצריך שלשו להוציאה מדי הקדש שואלת הגמורה א ארכין א מטלטלין מטלטלין של רוכין מבוא אלי נגמור תני מטלטלין של רוכין דרך שלישית רבי אבור אמר באומר ארכי אולי הוא צריך לתת לפי גילו לפי מינו והוא לא פורע בא הכהן למשכן אותו על זה ממשיכה המשנה אומרת כך או ערכין יינו ערך הדם בו כן גס ממנו מטלטלים בשלוש צריך לשום את המטלטלים כמה הם שווים בשושו אם הוא בא לגבות ממנו קרקוס אז ה ממשיכה המשנה זה בעורו אומ לרב הדיפת לרב ינה היו לנו שלושה פירושים בשלים לפי שני הפירושים הראשונים שלרב גיד ורב חסדה לאפוק מקדש צריך להוציא את החפץ מהקדש בהנ שלו אישו לפי רב חסדה ממש חל הקדש על הכלי עצמו וצריך להוריד ממנו את הקדושה על ידי פדיון לפי רב גידל הוא התחייב את השוי שלו להקדש אז אי אפשר להוציא זאת עד ששום בדיוק כמה זה שווה אז צריך שלשו שמיים שלא נשום את זה בפחות מדי אלאו להיו לקדש האופן ש רבב דיבר שמכניסים את הכלי להקדש נוחים זאת עבור הערך שהוא לקח על עצמו שלוי שלומו הרי גם אם לא דייקו בשומה וישום אתזה בפחות אז הקדש לא מפסיד כי החוב של המעריך קצוב הגמורה הבינה שאין חשש שיריחו את החפץ ביותר מדמו אומר לי אנה לו רבנה סבור אותה סברה ליו מהלי אפוקה מה ההבדל בין להכניס לרשות קדש להוציא מרשו קדש הפוק מת דיל מטואה ולא ישמו את זה נכון היו לנ מדיל מטואה אפשר גם לטעות שביותר משו למשל הכלי הזה שווה חמש ישום ישום אותו בשש ויורידו מהחוף שלו שש במקום חמש לכן צריך שלושה שמאים מה ראינו בהמשך המשנה רבי ידמה וכולו השלושה צריך שאחד מהם יהיה כון אומר הרב פופל הבי בי של לרבי יהודה הנו סיב כון כתוב כמו שדיברנו בשיעור הקודם שלוש פעמים כון אז נכון שכתוב שלוש פעמים כון אז הרמה על פי הגמור לאלון שכיוון שזה מיוט אח מיו דוקא כון ולא ישראל מיוט אח מיוט ארבוס שהשניים אחרים יכולים להיות ישראלים אז אחד כהן ושניים ישראלים אלו לרבו ששלושתם יכולים להיות ישראלים כהן לאמל אז למה כתוב שהכהן מעריך הכון חישב כשי אכן קשה מה הרא בהמשך המשנה הקרוס צריך שיישום אותם תשעו וקון אדם הקדיש קרקע או כמו שדיברנו לפי רב בהו שאדם נותן את הקרקע לארכו צריך תשעה וכהן לש אותו מנמי אומר שמואל עור כוהנים כובים בפרש כמו שדברנו בשיעור הקודם בפרשה ערה פעמים כתוב שהכהן מעריך מחשב חד לגופי וצריך דווקא כהן הנו חישה במעות החמות והרן מסביר עצם המילה כום בא שצריך עוד אחד שצריך סורו אבל הכם בידיעה בא למהט שדווקא כון ולא ישראל אבל זה מיות המיות ואן מיות המיות ארבס שלו דווקא כון א גם ישראל פילו תשו ישראל וחות כון מזקף לו רונ בריד רב נוסן אי מחמי קונים חמיש ישראלים למה כ הראשון לגופו שדווקא כהן ולא ישראל הב אחריו זה מיוט אחר מיות אז אפילו ישראל השלישי שוב הצטרך לגופי שצריך כון כרי רבינו ישר מות חמיות שאפילו ישראל אז כתוב עוד פעם כון אז דווקא אחר כך הבא אחריו זה כבר מיות החמות אז זה שוב ש מספיק ישראל וכן אחד כך אחד כך אז חמישה קונים חמישה ישראלים כ שכן קשה למה לא אמרנו כך אלא אמרנו תשה חד מה המשנה מסיימת ואומרת ועו דום כיבן גם אדם שצריך לבדות את עצמו מקדש צריך שיישום אותו תשעה וקון נשאלת השאלה עודו מי קודש אדם יכול להקדיש את עצמו אדם אומר הריני אקדש וככל הקדש עליו אומר רביב במר דומי אולי כמה שאני שווה כך אני אתן קדש דלי ש כבים כשוק מוצאים אותו לשוק האבודים כמה היו קונים אותו כבת קנני וכך הוא צריך לתת להקדש עכשיו עבד סקש לקרוס כתוב בפסוק תעבוד קנ לבניכם אחריכם אחוזו אז זה כמו אחוזה זה כמו קרקע אז כשם שקרקע צריך הסו כגם כאן צריך הסומו שישוו כמה שווה כעבד בוא רבי ון אדם דיש את שיערו אז אם השיער שלו לא עומד להיגזר כעת אז ודאי שהוא חלק מהאדם הוא נחשב כאדם צריך אסור או שיישום הוא קם צריך לתת להקדיש מה קורה שהשער כבר ארוך כבר עומד לגזוז אותו וכעת הוא בא לבדוד זאת מה שהוא הקדיש רשי אומר שיש לזה יש לזה שימוש לשיער עושים מזה נפה קלקל חווה קלה חבלים בכמו כמה שמים צריך לשום זאת גוזו דומה כיוון שזה עומד גזז אני מחשיב זאת זוז אז מתלט הוא מספיק הוא בשושו אוכ מחוב דוזה חלק מהאדם הוא בעורו ושמה למדנו המקדיש אסבדו אין מ בוי אדם לקח את הבת קנני שלו אומר הרי זה הקדש אז זה נהפך להקדש מי שמשתמש בעבד אז לכאורה מועל ואדם שמשתמש בחפץ של קדש בשוגג צריך להביא לשלם קרן חומש להביע שם מילוס אבל יש מיו למדים ח ח גזרו מתרומה שאיין מילה בקרקע מכיוון שעבד הוא קש לקרקע אז אין מעלים בו מי שמשתמש בעבד הרשים גמלי אלוהים כשהוא הקדיש את העבד הוא הגדיש גם את השיער שלו אז ממה יעלים בשיערו אם הוא משתמש בשיער כי שערו לב כגופו אז זה כמו שר מתקנים שיש בהם מילה מה המחלוקת למה נקמ לא סובר כך קמלון דסר אומד גז פליגה כבר שילח פרע וכבר ראוי להסתפר בזה הם נחלקו האם הוא נחשב כמחבר או לא שמע מינו ששאלנו היא מכלי קסטים לפי תנק משמ שם בזה מי ס כמו בדומה אז ים פדיון הצטרך סורו לפי רבון ש גמלי זה גזוז ויהיה מספיק של שמים אומרת הגמ נתנו נתנו התנו שנביא כעת נחלקו בותה מחלוקת לכור שחחו רב ש גמליאל נתנם רבי מאיר אמר יש דורים שהן כקרקע הם בעצם מחוברים לקרקע אבל וינו כקרקע אין דינם כקרקע אלא דינם כ מטלטלים ואין חומ מה הויכוח במה מדובר כיצד אדם בא לחברו והוא אומר לו 10 גפנים תאונוס מלאות בענבים מסרתי לכו לשמירה תחזיר לו אותם ולמר אי נונ לו חומש זאת אומרת שהוא טובע אותו 10 והוא מודה בחמישה זה מודה במקצה מוד במקס כתוב בתירה מה שהוא מודה הוא צריך לשלם את מה שהוא כופר הוא צריך להישבע כדי להיפטר אבל על קרקוס אין ישבים כמו שלמד מסכת שוס בכל זאת רמ מ אומר נכון שמחוברים לקרקע אבל אי קרקע ר ש תש שנחת ממני רק חמש ולא 10 רים הוא לא נשב כל המחובר לקרקע הרי כקרקע ואמ כוח בנוי הביה ה על הענבים וענבים כ היו מוכנים לצירה מ צורמן ולכן נשבעים עליהם ומים כצן לכור זה אותה מקס לגבי השיר אומרת הגמ אפילו רב מייר גם הוא יודע בשיער עד כ לקומה רב מר וסם בענבים כל כוד שוקן שהוא מניח אותם על העץ מחש כחש ברגע שהגיע זמן ציירתם הם מניחים אותם על העץ הם לחשים לכן אומר כצורות דמין אבל סרוי נכון שאפשר כבר לגזור כ הגיע הזמן לספר אבל כלכ מוד שכל כל זמן שהוא מניח את השיער אשבח משבך הוא גדל יותר ושיער הרוך יותר שווה יותר כסף אז ייתכן שרב מודה בשיער כמו חומים שהוא נחש כובר מ בהמשך המשנה די נפול ב3 דיונים ולמדנו רב שור שרובה האדם או שור שנרב לאדם גם הם נידונים ב2 אומרת הגמר פוסקו נסם כל רוביה בש לא ישנה רובי זוכר שור שרבה אדם זכר ולא ישנ רובי נקבה שור שרבה אישה נקבה שניהם למדים מפסוקים לאלון שם בכילה תנ בא לומר שצריך 23 דיונים כדי לקבוע עליהם סכילה עכשיו כך בשלי מרבי הנקי ויש לנו מקור שצריך 23 כסיב גתו אסו אישו ואסה בהיו הוקשה הבהמה על האישה כמו שהאישה דווקא ב-23 כמו שראינו בהמשך המשנה את המקור כר גם הבהמה אלא רויבי זוכו מנולו ש ב-23 המשנה הביאה שני פסוקים שבה דו זה ב-23 פסוק אחד בבהמה רובע ישה הפסוק השני בבהמה שנרבה לזכר אבל אין לנו פסוק לבהמה שובעת איש אנהג שפסוק הזה נרה ד הזכר ד הבעל בהמה כזה ישלנו פסוק אחר אישי במה עלי וא ומה כמו ש שש אדם אש הוא מהרנו בהמשך שיר סקל אדם שהומת על ידי שור שור הרג אותו אז צריך לסקול את השור אז השור הזה נסקל בש דיונים שנאמר השר סוקל וגם בלוב ומוס מה בא לומר גם בלוב ומוס זה לא ב כפשוטו אלא כמיס הביים כך מיסס השור כשם שאי ו היית צריך להרוג את הבם היית צריך 23 דיונים כך גם הש סוקל עלפי 23 אומלה הבי לרובה ממה ד הפסוק וגם בומס כמיס באם כך מיסס אשרוד רק לזה זה באם לקטול דוזה מנ להוציא אותו לגמרי מדי פשוטו אולי באמת הפסוק בא לומר שמלבד שוקלים את השור גם הורגים את בעליו על זה שהוא לא שמר את שורו אנה לו רובה אם כן לכו וגם בלו ולשוק י כתוב השרי סוקל וגם בלוב ואז פשוט מה גם באולו גם הוא יסתכל אומר לו הב קוץ מכמון וחמי בסקילה לכן צריך לכתוב ומוס כדי לדון שהוא לא בסקילה אל ומוס כן שכתוב סתם ומוס זה חנק אז אומר לו בסקיל אל כדו לי כזו מנ אם היה כתוב וגם בול והייתי אומר שהוא נסקל קוטל הו בסיף אדם שרוצח בעצמו את חברו הוא נהרג בסב בחרב ממונו שהרג בסקילה שהיא חמורה מכל אז הוא אומר לו ודיל ה דוס חמון ומס להו לו להקל מעליו פוק מסף לכן נגדינו אם היה כתוב רק השר סוקל וגם בלוב הייתי אומר לחייב אותו סקילה לא יתכן כי לא יתכן שהוא הורג הוא חייב סב כשבתו הורגת הוא חייב סכילה אבל עדין היה לי אב מינה שהוא יהיה נדום בסייף כאילו הוא הרג הוא עצמו לכן כתוב ומוס שרק בחנק ממשיך והוא מקשה אוני מה שאתה עוקר את הפסוק מפשוטו ולא למיס חנק כפשוטו למן דומה בפרק ארב מיסס לאלון חנק חומו מסייף לכן אי אפשר לומר שהפסוק בא לומר לי שהוא יהיה חייב חנק כי איך ייתכן שכשהוא הורג את חברו בסייף כשהוא הורג שורג א הוא בננ ב חמ בחק אזם הר מכנת לב בלור ארח שסף כמו שהוא עצמו הורג אז ומוס מספיק ומוס מיותר הה כתוב הה כתוב גם רק אשור סוק וגם בולב הית מבין וגם בלו יומס בס כמו שהוא עצמו רוצח אז ומוס בהכרח בא לומר לי לא כפשוטו אלא להקיש כמיס בקח משו אדמה חנק כיל קלמה אולי הפסוק בא לומר שאם הת כותב סתם וגם בלו יית אומר לא סקילה אבל סף יומס רק חנק אז ה עונה לא יס כדיי תוך שומס כפשוטו כסיב אם קויפ יו שסול כתוב שבעליו יומת אבל אם קויפ היו שסול הוא משלם קויפר ליורשים של זה שנהרג על ידי שורו וזה מזה הוא מתכפר סל קדור בקטו שגם בלומס כפשוטו שמגיע לו מיסה ווקסי כתוב מקום אחר לא הסיחו קופ לנפש א צח אל תיקחו כופר תהרגו אותו אז לא יתכן שיו מס פשו שואל הגמור אדרבה משום היא גופו באמת בגלל שכתוב צח י כתוב גם במוס אז היתי חושב ש לא יכול לתת קופר אז התר אומרת הוא כן יכול לתת קופ ויש במת הבדל קטו כשהוא עצמו הרג את חברו צח שחיב חנק הוא יכול לתת פטר חנק אם הוא לא יתן את הקופר חנק כפשוטו אחזקה אי אפשר לפרש יומס כפשוטו וכן טוד בחזק גם שנ בברי בישיבתו אומ כתוב בצי הודם מויס יומס המקה רוצחו שני המילים האלה מיותרות מה זה בא לומר על רציוס או הורגו ו הורג על רצי שוו אז אי אפשר לפרש יוס פשוטו אל הפסוק בא לומר שכשם שבלוב אילו היה מומת צריך 23 דיונים קר גם את השור צריך לשכול על פי 23 דיונים מספקת כעת הגמור בוי לאו שר סיני בכמו כתוב בתור בכבול הסתירה שאף אחד לא יקרב אל הר אם באים אום איש לא יחייה ואם כן תקרב כתוב י יור סוקל סוקל כמה דנים צריך לדון את שורר שנגע בהר סיני וויסס אומרים מהיד והווה מה שהיה כבר היה אומר טופס ייתכן צריך לדעת איך לפרש את הפסוק ש כתוב שם ששוקלים אותו על פי כמה דנים שוקלים אותו מהירי מביא שתי פירושים פירוש אחד מאוד מעניין אומר נקמן אדם אמר כך עלי להלביש עניים כמניין הדיינים שהיו צריכים לדון שור סיני אז האם צריך שלושה דיינים לדון ואז צריך להלביש רק שלושה ענים או 23 ומה הספק מגו מר שו מדו וסלוי בדו רוס אנחנו רואים דבר שנוהג לדורות אשר הסקל ב-23 זה רק הוראת שעה שהייתה אז בכבול סתוי האם למדים זה מזה או לא וטויס שואלים הרי גם דירוס מדירוס לא למדים הבאנו פסוק לרובה פסוק לניר בה פסוק לשר ניסק אנחנו יודעים שכל דבר צריך פסוק לעצמו אומר תוסס כיוון שכל דין הסקי לנראה בפרק נגמ רדין נלמדים משם מסכי שנאמרה שם יור יורה סוקל סוקל אז הוא הדי נלמד משם להפך שגם כמו מקומות אחרים של סקי ל 23 כר גם שם 23 תושמע אז באמת רואים שלא למדים ש ס רק יש לנו מקור בפסוק שם דטו רומ יחזקל כתוב שם אם בימו אם איש שיגו בהר לא יחייה אז מקישים זה לזה מה איש ב ושושו אומר רשי כבר גבעו לישראל סנדרוס מיר ואל בכבול הסתר כבר היה להם סנהדראות של 23 לפסוק דין פשס אב במה בשו מה ראינו בהמשך המשנה הארי והז וכולו כתוב והדו והמר וברדלס והנוחו אם הם המיטו אדם הצריך לדו אותם בסי מותו מקור של שור רבי אליזר קדם ורגן ז מה פירוש דברי רב זר שתי דעות דעה ראשונה אמר לוקיש מה שרב ליזר אמר לקודם לאורגן זכו והוא שמיו הם הרגו דהינו אומר לנקמה מה אתה אומר שכשם ששור שהמיט אדם צריך 23 לדון אותו לא בשור אתה צודק אבל שר חיות זה כל אחד הורג אותם בלי להביא אותם לבזן אבל לא עיסו עדיין לא המיתו לא על מקוסוב לפי זה מהרב ז סובר יש להם טרבוס אפשר לגדל אותם אפשר לתרבת אותם אפשר ללמד אותם שלא יזיקו ולכן ויש להם בעלים שם בעלים נקרא להם הם לא כבקר אסור להרוג אותם אם לא ימיתו אומר רשי אבל הם המיתו סופן מוכיח על תחילתם שהם לא בני תרבות אז לא צריך לדון אותם בבזן וכל הקודם לאורגן זכה רבי ח אומר לא כוונת רב לזר אף על פי שלא המיסו הוא אומר לנקה ממ אתה אומר כשהם המיטו צריך 23 דיונים לדול אותם לסקילה אני אומר אפילו אם עדיין לא המיטו אף אדם מותר להרוג אותם כל שכנים המתו על מקוסוב אין להם טרבוס ואיין להם בלים אין שם הבלים חל עליהם והם הפקר כי אסור לגדל אותם זה המחלוקת מקשה הגמור מר במשנת נן הבז כקודם לאורגון זוכו לכאורה מה הכוונה זוכו שהוא מרוויח מכך הוא מסכר מה הוא מרוויח אז בי שלמ לרבי יחנון שהוא אומר שאפשר להרוג אותם אפילו שהם לא ימיתו למהי זוכו זוכו לארון כיוון שאנחנו אומרים שאסור לגדל אותם והם כמו הפקר אז ברגע שהוא הורג אותם הוא זוכה בעור אלו לרשל כי שלמ זוכו כ שה מיסו אז מה אנחנו אומרים ששור ממית צריך לדון אותו לסקילה הם ברגע שהם המיתו שונו רבונו כמע גום מדינ אז כאילו שנגמר דינם בבזן סכילה אם כך באיסור נינו הגמור בקמה דורש מפסוקים שור שדן אותו לסקילה ואדם בא ושחט אותו אסור לאכול את בשרו אסור להנות מעורו ואשו בנו אם כר גם הלו מיד אחרי שהם המתו כאילו נגמר דינם כי כל הקודם לאורגן זכה אז אי אפשר להנות מאורם אז מה זוכו אונ הגמור מהי זוכו זוכו לשמיים אז יש לו זכות הוא עשה צדקה בזה שהוא הרג אותם שלא יזיקו לאנשים אחרים גמור ני לוקיש איך עודך עוד ב שסו נידונים ב ז ש שקדם ור זמים לפני שמתו יש להם תרבות ויש להם בעלים ואסור להרוג אותם מה ראינו המשנה מביאה דעה שלישית רב קיב וכולו מסוס ב נשאל את השאלה רב עקיב הנו קמה אומר בדיוק ו תקמה שגם שר החיות צריך 23 לדונם אונ גמור איב חש תנק הוא פירט גם נוש וגם על זה הוא אומר ש2 ש אם נחש הקיש אדם והוא המיט אותו צריך 23 דיון דון אותו לסקילה רב קיווה הוא לא פירט את כולם הוא אמר מוסון הוא התכוון לכולם חוץ מנוחש מי אומר חוץ מנוחש אומר רשי כמו שמבואר בסוף פרק הבוב נוחו שמוד לא לומדים רק ול אז זה מה שרבי קיב בא ואומר הוא אומר אני סובר בעצם כמו חומים שכל שאר הבהמות והחיות הם דומות לשורר שצריך 23 לדון אותם לסקילה רק בנחש אני סובר ו זר שכל הקודם ורגז עדכן תוב
לצפיה בתכנים נוספים: