הדף היומי מסכת סנהדרין דף טו

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת סנהדרין מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת סנהדרין דף טו

[מוזיקה] סנהדרין דף טו תחיים בעזרת השם דף יד עמוד ב שורה שמינית מלמטה במילים ההקדשות בשלושה מסופר על הרב מ פונוביץ שהגיע פעם לישיבה ישיבת פונוביץ ואמר לכל הבחורים בואו ללוויה של יהודי שנפטר באותו יום יהודי לא מוכר כולם התפלאו והרב מפונו ביקש שהוא בעצמו רוצה להספיד סיפר לכולם הגעתי לארץ תקופת המלחמה הנוראה בזמן החורבן הגדול של יהדות אירופה והחלטתי שני רוצה להקים ישיבה גדולה בבני ברק על הגיבעה תסתכלו עליו כמו שנסתרה בינתו השם ישמרנו איך יתכן בקושי יש כמה בחורים דדים בני תורה להקים ישיבה גדולה למאות תלמידים בניין גדול דווקא בזמן כזה שלא רואים בכלל עתיד לעולם התורה אבל הוא התקש הוא קנה מגרש ולא היה לו כסף לשלם אבל היה נדיב מעבר לים ש הוא ידע שאם הוא ישלח לו מכתב הוא יתן לו חלק מהסכום בשביל המגרש אבל לא היה לו כסף אפילו לבול לא היה לו כסף לשלוח את המכתב אומר אז פניתי ליהודי הזה ביקשתי ממנו שישלם לי את הכמה שקלים האלה והוא נתן לי ושלחתי את המכתב והגיע תרומה וקניתי את המגרש והקמתי את הישיבה מאות תלמידים דורות גדולי תורה ענקי הדור שצמחו מישיבת פונוביץ כולם כל הזכויות שלהם שלי ושלכם של היהודי הזה הוא לא מוכר אבל גדלותו לאין הרוך יש קונה עולמו ב-20 שקלים בתשלום של בול למכתב אדם זוכה והוא נותן בלב שלם מכספו להחזיק את בית השם זכותו עומדת להד אנחנו כל כך מיכלים שנזכה גם יום אחד לתת מממונו מכספנו כדי לבנות את בית המקדש השלישי שיבנה במרה בימינו ויש כמה אפשרויות תרומה שנזכה מהכסף שלנו להקים את בית המקדש להחזיק את בדק הבית של בית המקדש יש כמה אפשרויות של תרומה יש אפשרות אחת שאדם מקדיש חפץ מקדיש איזה שולחן כיסא ומה יש לעשות בבית המקדש עם שולחן וכיסא צריך את הכסף בשביל לבנות לתקן לקנות דברים בשביל בית המקדש אז לוקחים את החפץ הזה את השולחן את הכיסא או כלי אחר ומציעים אותו למכירה לפדיון מי שרוצה לשלם כסף שהכסף יתפס בקדושת ההקדש והחפץ יצא לחולין אבל בשביל להעריך שפד את החפץ בשוויו אמיתי ולא גזלנו את ההקדש אז במשנה ראינו ששמים את ההקדשות בשלושה שמיים זה כשבאים לפדות חפץ אבל אם באים לפדות קרקעות צריכים עשרה שמאים שביניהם אחד כהן אומרת הגמרא מתניתין המשנה שאומרת שרק כשבאים לפדות קרקעות מהקדש צריכים עשרה אבל מטלטלין מספיק שלושה דלא כי היתנה המשנה שלנו זה דעה אחרת מהדעה של התנא בברייתא תניה רבי אליעזר בן יעקב אומר אפילו מטלטלין צינורה מזלג קטן שטובים בו זב של הקדש לא מספיק שלושה שמאים שיעריכו את הערך כדי שידעו כמה כסף ישלם בשביל לבדו את זה אלא צריכה עשרה בני אדם לבדה שדעתו של רבי אליעזר בן יעקב כמו קרקעות שצריכים עשרה שמאים לשום כדי לדעת בכמה לפדות את הקרקע מהד ככה גם במטלטלין אבל המשנה מחלקת קרקעות בעשרה מטלטלין בשלושה אמר לי רב פפא להבא אני מבין את הטעם של רבי אליעזר בן יעקב ביש למה לרבי אליעזר בן יעקב דאמר כשמואל דאמר שמואל בספר ויקרא שמדברים על ה פדיון של הקדש רה כהנים כתובים בפרשה כתוב שם בפסוקים שעוסקים בהערכה ושומה של ההקדש 10 פעמים כהן שלושה בפרשת רחין שאדם נודר ערך עצמו או ערך אדם אחר שהתורה כובת סכום לכל בן אדם פי גילו וכדומה סכום קצ וב אז כתוב שמה שלושה פעמים כהן שלושה פעמים כהן כתוב בפרשת פדיון בהמה טמאה ועוד ארבע פעמים לגבי קרקעות אז אומר רבי אליעזר בן יעקב שלומדים מפרשה העליונה לפרשה התחתונה מפרשה התחתונה לפרשה העליונה לומדים מכיוון שבכל הנושא שמה של שומה ופדיון של דברים מהקדש כתוב שמה 10 פעמים כהן זה אומר שצריך 10ה אנשים וביניהם כהן שיישום יעריך בשביל לדעת בכמה לבדות את המטלטלים והקרקעות אלא לפי רבנן שמחלקים במשנה בין כשבאים לשום מטלטלין לבין שבאים לשום קרקעות אז שומת קרקעות מובן צריך עשרה כי רה כתוב בפסוק 10 פעמים כתוב כהן אבל שלושה כשבאים נשום מטלטלים מן אלהו מןן הם למדו את זה וכי תימה אם תאמר דכתיב בהוא כתוב בפדיון בהמה תמאה של ההקדש שלוש פעמים כהנים אז כמו בהמת 100 ככה שר המטלטלין מספיק שלושה אם כן פדיון קרקעות של ההקדש תכתיב בהוא ארבע פעמים כהנים תשגה בארבעה ולא בערה וכי תימה החינמי ואם תאמר באמת כך ומספיק ארבעה כי כתוב ארבע פעמים כהן בפרשת פדיון קרקעות שם זה לא נכון במשנה שלנו לא כתוב ככה עלל מתנן למה במשנה שלנו כתוב שבאים לשום קרקעות של ההקדש צריך תשעה וכהן היינו השרה שמאים אלא מה מה הטעם שצריך לקרקעות השרה משום שהסדר הוא שקרקע כתוב בסוף אז אם כן מ שלמ בהוא עשרה בפדיון הקרקעות משלימים את ה10 פעמים שכתוב כהנים אם כן הקדשות של בהמה תמאה והוא הדין בשאר המטלטלין דמ שלמי בהו שיטא ש משלימים בהם שש פעמים שכתוב כהן כי בפעם הפרשה הקודמת זה לגבי רכין והפעם וכאן מדברים על בהמת מאה בערכין יש שלוש פעמים שכתוב כהנים ובבה מת מאה כתוב שלוש פעמים כהנים אם כן יש שישה ליבה הוא שיטה אז אם כן תצטרך שישה שיבואו וישומו את ה מטלטלים כדי לדעת כמה זה שווה בשביל לשלם לבית המקדש אומרת הגמרא באמת קשייה באמת הסברה של התנה במשנה שלנו קשה להבנה במשנה למדנו שתי מילים שהם בעצם נראים כמו שהם סותרים אחד את השני אבל כדי להבין שהם סותרים צריך לקחת ולדעת את המושגים של צורות התרומה ב החזקת בית המקדש יש תרומה אחת שאדם תורם חפץ מקדיש את החפץ כמו שאמרנו מקדד שזה שולחן באים ומעריכים כמה השולחן הזה שווה 5,000 10,000 שק טוב בן אדם בא לפדות את זה משלם 10 אל שק להקדש ומקבל את השולחן אבל יש עוד סוג תרומה של ערכין זה נאמר על בני אדם בן אדם יכול לומר תשמע הוא עכשיו הבן של הבן שלו עכשיו מגיע לאול תורה מצוות לגיל 13 הוא אומר הוא רוצה לתרום את הערך של הבן שלו בית המקדש ש ש לו לזכות שיגדל בתורה ויראת שמיים איזה דבר מרגש אדם יכול ככה לתרום לבית המקדש לכבוד הבר מצווה של הבן שלו ערכו של הבן ובודקים בסוף ספר ויקרא כמה זה בן בגיל הזה בגיל 13 כמה ערכו קצוב בתורה ונותנים את זה לבית המקדש את ערכו צריך להדגיש אנחנו נראה את זה בהמשך שיש גם אפשרות לתרום דמיו כמה שהוא שווה היום אנחנו לא מכירים את המושג להימכר לעבד כמה כוח יש לו כמה בריאות יש לו כמה כישרונות יש לו כמה הוא שווה אם היו מוכרים אותו בשוק עבדים זה סוג אחר של תרומה יש תרומה אחת ערכו שמפורש סכום קצוב בסוף ספר ויקרא ויש דמיו כמה שהוא שווה למחר עבד אז כאן אנחנו מדברים ערכין ערכין זה נאמר על בני אדם וכאן במשנה כתוב הרכין המטלטלין בשלושה שמאים שמים אותם כדי לדעת בכמה לשלם מה ירכין המטלטלין זה שתי מילים שסותרות אחת את השנייה מילה אחת סותרת את המילה השנייה אם זה ערכין אז זה לבני אדם ואם זה מטלטלין אז זה שייך הקדש שייך פדיון שומה אבל לא שייכת המילה רכין מביאה הגמרא על זה כמה הסברים הסבר ראשון בדברי המשנה אמר רב גידל אמר בשם רב במשנה מדובר באדם שאומר ערך כלי זה עלי אף על פי שהוא אמר ערך כלי זה עליי והוא לא אמר דמי השוי של הכלי הזה עליי בכל זאת הוא מתחייב לא ערכין לא שייך ערכין בכלי רק בבני אדם אבל הוא מתחייב בדמי הכלי ושלושה שמים כמה הכלי הזה שווה דמר רב גידל אמר בשם רב האומר ערך כלי זה עליו נותן דמיו של הכלי מה התמה למה הוא נותן דמיו של הכלי הרי בכלי לא שייך רכין זה רק שייך בבני אדם על בני אדם יש סכום קצוב אם הוא בן או בת בן כמה הוא ולפי זה התורה קצבת סכום של ארכין התשובה היא אדם יודע שאיין ערך קצוב בתורה לכלי וגמר ואמר שום דמים כי אין אדם מוציא דבריו לבטלה מתכוון לומר השוי של הכלי את זה הוא מקדיש ומשום הך היא נותן דמיו לכן צריך שלושה שישוו את הכלי כדי לדעת כמה כסף הוא צריך לשלם שואלת הגמרא היי ארכין מטלטלין הלשון של המשנה שהערכים עצמם מטלטלין ולפי רב גידל בשם רב היה צריך לומר הרכין של מטלטלים מבלי דמיו של המטלטלים צריכים שלושה כדי לשום אותם אומרת הגמרא תני אז תשנה במשנה ערכין של מטלטלין ואם כן זה יהיה ההסבר הראשון במשנה הסבר שני רב חסדה אמר בשם אבימי מדובר במדפי מטלטלין בשביל לשלם על ערכין שהוא קיבל על עצמו קיבל עעל עצמו לשלם ערך של הבן שלו שהגיע לגיל ברמצווה לבית המקדש ו אין לו כסף מזומן לתת את הכל הוא שילם בשביל התפילין את הכל הוא שילם בשביל ה לבושי כבוד בשביל סעודת המצווה זהו אין לו כסף עכשיו לשלם על הרכין לבית המקדש אז הוא אמר טוב אז יש לו כאן כמה חפצים הוא מייחד אותם שבהם הוא ישלם ו באים שמאים שלושה שמאים שהם שמים את החפצים האלה שאותם הוא הדפיס החפצים שאותם הוא הדפיס בשביל לשלם להרכין ו הם קובעים את הסכום של החפצים האלה כדי שייפדו אותם מהקדש הוא הוא נותן את החפצים האלה להקדש בשביל לשלם את הרכין שהוא קיבל על עצמו ובאים עכשיו שמיים כדי להעריך כמה החפצים האלה שווים כדי מי שיירצה לבדות את הכלים את החפצים שידעו כמה הוא צריך לשלם שואלת הגמרא הי רכין המטלטלין לפי רב חסדה לא מתאים הלשון של המשנה הרכין המטלטלין היה צריך להיות כתוב מטלטלין של רחין מטלטלין שאדם ייחד כדי לשלם ה ערכין שהוא קיבל על עצמו זה מי בא אלי אומרת הגמרא בסדר תני תשנה במשנה מטלטלין של ערכין הסבר שלישי במשנה רבי אבא הוא אמר מדובר באדם שאומר ערכו מקבל על עצמו עליו כמה שהוא שהבן אדם הנודר הערך שלו מפורש בתורה וחיי לתת ובסוף כשבא הזמן והוא צריך באמת לתת הוא לא משלם באים אליו התחייבת תשלם אין לו כסף ובאים לגבות מטלטלים אם בא הכהן לגבות ממנו מטלטלין אז מה אתה תיקח ממנו חפצים בלי חשבון לא צריך שלושה שמאים שיעריכו את הכלים כדי לדעת מתי הם מגיעים לסכום שהוא קיבל על עצמו בערכו גובים את זה בשלושה ואם הבן אדם אין לו מטלטלין או שהוא רוצה לשלם בקרקעות אז שמים אותם בעשרה ההסבר השלישי שהסביר בבאו יש בו נקודה שבה הוא שונה משני ההסברים הראשונים בשני ההסברים הראשונים החפץ הוא של ההקדש רוצים לדעת כמה כמה החפץ שווה כדי לדעת כמה צריך לשלם בשביל לבדו אותו כאן אנחנו מדברים שבאים לקחת את החפץ עצמו להקדש ואנחנו רוצים לשום את החפץ כדי לדעת אם הוא בשווי של אותו אדם כמו הערך של אותו אדם האדם מה הוא קיבל על עצמו לתת את הרקו לבית המקדש ובאים לוקחים חפץ או קרקע שמים מעריכים אותו בשביל לדעת האם הבאמת החפץ הזה זה כמו דמיו של אותו אחד היינו יותר מדויק כמו ערכו של אותו אדם אמר לי אם כן רבח מדפתי לרב ינה אז ביש למה בשני הפירושים הראשונים שבאים להוציא את החפץ מהקדש לפוקה מהקדש חל על החפץ קדושת ההקדש חוששים שמה פדו את החפץ בפחות משוויו בינן שלושה אנחנו צריכים שלושה כדי לא להפסיד את ההקדש אלא להולי להקדש כשאתה בא עכשיו להביא חפץ או קרקע להקדש בגלל אדם ההוא שקיבל על עצמו ערכו ואין לו מאיפה לשלם ואתה בא לקחת ממנו איזה חפץ או קרקע אז למה צריכים שלושה שמאים למה לי הרי אין פה חשש שאם תקווה בסכום מועט מדי אתה בא ואתה גוזל את ההקדש אמר לי רבנה סברה הוא להשוות אותם מה לי היולי מה לי הפוקי מה ההבדל אם אני מכניס לרשות ההקדש מה ההבדל אם אני מוציא מרשות ההקדש מה הסיבה שכשאני מוציא אפוקה יש חפץ שהוא מוקדש ואני בא לפדות אותו מה היתה מה למה צריכים שומה של שלושה דיל מתיי אולי יטעו ויקחו מהקדש פחות משוויו והקדש מפסיד היו לי נאמי כשבאים להכניס לרשות ההקדש גם צריך שומה של שלושה דילמה ת אולי יטעו ויגנבו את ההקדש על ידי שיעריכו אותו ביותר ממה שהוא שווה אולי הקרקע לא שווה כל כך הרבה ולוקחים אותה כאילו היא שווה יותר ובאמת היו צריכים להוסיף להקדש ולא מוסיפים ונמצא גם כאן ההקדש מפסיד ולכן צריכים שומ במטלטלין של שלושה ובקרקעות של עשרה מכל מקום הבאנו שלושה פירושים מה הכוונה בדברי המשנה הרכין המטלטלין ואמרנו במשנה שצריכים שלושה שמאים זה דעת רבנן ששלושתם יכולים להיות ישראל לא צריכים אף אחד מהמהם שיהיה כהן רבי יהודה אומר אחד מהם צריך שיהיה כהן אמר לרב פפה להבי אני מבין מאוד טוב דעתו של רבי יהודה ביש למה לרבי יהודה היינו דכתיב כ לכן בפסוקים לגבי שומת ההקדש כתוב כהן א לפי דעת רבנן שיכולים להיות שמאים שאינם כהנים אז למה כתוב שם לשון כהן למה להו אמרת מה קשה זה באמת קושייה לגבי הקרקעות ראינו במשנה כולם מודעים שצריכים עשרה שיישמו כדי לפדות מהקדש ואחד מהם צריך שיהיה כהן תשעה וכהן מנני מילי מנין לומדים את זה אמר שמואל כבר אמרנו ערה כהנים כתובים בפרשה של פדיון הקדשות בספר ויקרא פעם אחד שכתוב כהן זה לגופי ללמד שאחד צריך להיות כהן והנך תשע פעמים ה נוספים שכתובים כהן זה הרי אמור להיות שזה בא למהט דווקא כהן ולא ישראל אבל יש כלל בתורה אם ממעטים פם פעם אחת אז מיעטו דווקא כהן ולא ישראל אבל אם הם מעטים עוד פעם מיעוט אחר מיעוט בא לרבות הב מיוט אחר מיוט ואין מיוט אחר מיוט אלא לרבות אז אם כן פעם אחת כהן נכון זה צריך להיות אחד מהמהם כהן אבל הפעמים האחרות שכתוב כהן זה בא לו למיו אחר מיוט דווקא כהן ולא ישראל דווקא כהן ולא ישראל למה צריך לומר את זה פעמיים מיו אחר מיות בע לרבות שזה יכול גם להיות ישראל לכן כהן אחד תשעה ישראלים אפילו תשעה ישראל ואחד כהן מתקיף לרב הונה בריידר רב נתן רגע בוא נבין מיוט אחר מיוט בא לרבות אני מוכן לקבל אבל אימן אומר שחמישה מהעשרה צריכים להיות כהנים והחמישה אחרים ישראלים למה אתה אומר שמיות אחר מיוט בא לרבות בסדר אני מקבל את זה כתוב כהן זה מיות רק כהן אז הפעם הזאת אתה עדיין לא היה לך מיוט אחר מיוט יש רק מיוט אחד אז זה כהן ולא ישראל הפעם השנייה זה מיוט אחר מיוט זה בא לר טוב גם ישראל הפעם השלישית זה כבר מיוט פעם אחת אז אמור שוב פעם להיות כהן הפעם הרביעית זה מיוט אחר מיות זה ישראל וכן הלא אז אם כן חמישה הכהנים חמישה ישראלים אומרת הגמרא קשייה באמת קשה הסברה בלימוד הזה ראינו במשנה ואדם שבאים לשום להעריך את שוביו כיוצא בהן זה כמו קרקעות צריך ערה שאחד מהם כהן שואלת הגמרא קרקעות אם הקדישו הם באמת קדושות וצריך לפדות אותם אבל הם מקדישים אדם מי קדוש וכי ה הופך להיות הקדש ראית פעם בן אדם שהוא הקדש לבית המקדש שצריך לשום אותו ולפדות אותו מהקדש אמר רבי אבהו מדובר כאן באדם שלא אומר ערכו עליו אלא דמיו עליו ויש הבדל גדול אם אדם קיבל על עצמו לשלם את ערכו או ערך אדם אחר אז מסתכלים ב ספר ויקרא אם הוא בן או בת בן כמה הוא כפי שנה ויש לכל אחד סכום כתוב לערכו רכין אבל אם הוא אומר דמיו עליו הוא מקבל על עצמו את דמיו כמה שהוא שווה או דמי אדם פלוני ע על עצמו הוא מקבל אז שומעים אותו או את האדם שהוא קיבל על עצמו לשלם את דמיו כמה הוא שווה להימכר כעבד וזה מה שאומר זה מה שאומר רבי אבאו באומר דמיו עליו לבדק הבית תניה ברייתא האומר דמיו עליו לבדק הבית שמין אותו כאבת הנמכר בשוק נ נותן את השוי להקדש והרי עבד כנעני התקש לקרקעות יש הקש בין עבד כנעני לבין קרקע והתנחלתם תעבירו בנחלה אותם את העבדים הכנעניים לבניכם אחריכם לרשת אחוזה קש בין העבדים הכנעניים לבין אחוזה של קרקע וכמו שקרקע שמים עשרה ואחד כהן ככה גם אדם כעת מביאה הגמרא בא רבי אבין כבר אמרנו שאדם שהקדישו הוא עצמו לא קדוש רק צריך להביא את שוביו לבית המקדש מטלטלין הם עצמם קדושים כמקדש אותם בא רבי אבין שיער העומד לגזוז שיער יקר שיש לו שובי אפשר למכור אותו והוא עומד להיגזר כבר שיער ארוך ראוי להסתפר והוא הקדיש אותו לבדק הבית שהוא מחובר לראש האדם בכמה שמאים צריך לשום אותותו כדי לפדות אותו מהקדש האם זה כמו שזה מטלטלין כ גזוז דמי ומספיק בשלושה או שזה כמו אדם כ מחובר דמי ובעשרה שמים מתרצת הגמרא זה תלוי בוויכוח בין תנאים תשמע בוא ותשמע ברייתא המקדיש את עבדו הכנעני ומישהו נהנה מהעבד של ההקדש זה לא נחשב שהוא גזל את ההקדש מעל בהקדש שלא מספיק שהוא משלם את מה שהוא גזל הוא צריך להוסיף חומש ולהביא השם מעילות אלא בעבד אין מועלין בו כי יש הקש בין עבד לבין קרקע ואיין מעילה בקרקעות רבן שמעון בן גמליאל אומר מועלין בשיערו הוא נהנה משערו של העבד זה נחשב כן שהוא מעל בהקדש והוא חייב כדין מול בהקדש וקי מלן ד בשיערו העומד להיגזר פליגי מקובל אצלנו שהוויכוח שלהם זה בשיער שכבר גדל והוא עומד גזז דעת רבנן שזה חלק ממנו ואין בו מהילה דעת רבן שמ גמליאל שנחשב כמו תלוש ויש בו מילה שמאמינה אותו דבר לעניין שומת שיער לפי דעת רבנן זה נחשב כמו האדם עצמו וצריכים עשרה ודעת רבן שמו גמליאל זה כמו מטלטלין ומספיק שלושה אומרת הגמרא אולי נאמר נימה הני תני רבנן ורבן שמ בן גמליאל שיש ביניהם ויכוח לגבי השיער שגדל כבר והוא אמור להגל הוא נחשב כבר מטלטלין הם סוברים כן תנאי כמו התנאים במשנה דתנן רבי מאיר אומר יש דברים שמחוברים לקרקע הן כקרקע ויש להם דין של מטלטלין אינן כקרקע ואיין חכמים מודים לו חכמים סוברים שהם כן כמו קרקע כיצד אחד טובע את חברו והוא אומר לו 10 גפנים נטועות ותאונות ענבים מסרתי ך לשמור פשת בהם לא שמרת להם כמו שצריך או שכתבת בצרת אותם לעצמך ועלה השומר טוען ואומר אינן אלא חמש הוא מודה במקצת חמש כפנים אני באמת חייב לך אבל חמש אני פטור והכלל הוא שאם הוא מודה במקצת על מטלטלין עם הענבים נחשבים מטלטלין הוא חייב שבועת מודה במקצת על אותם חמישה שהוא כופר בהם וז יהיה פטור מלשלם על החמישה האלה אבל אם זה קרקעות לא נשבעין על קרקעות רבי מאיר סובר שכיוון שהגנים האלה עומדות יבצר לכתף הם כבר נחשבים מטלטלין והוא מחייב את הנתבע שבועת מודה במקצת וחכמים אומרים לא כיוון ש הענבים האלה מחוברים לקרקע וכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע ולא נשבעין על קרקעות ואמר רבי יוסי בר חנינה בענבים העומדות להיב אמורים כבר לקטוף את הענבים האלה בזה הסכינה בזה אנחנו בזה הוויכוח דעת רבי מאיר הוא סובר כ בצורות דמיין זה נחשב כמו שכבר כתפו אותם והם מטלטלים וא אפשר להשבה וחכמים סוברים מר סבר ש הם לא נקטפו הם מחוברים לקרקע לאו כ בצורות דמיה הם נחשבים קרקע ולא נשבעים עליהם אז אם כן אולי נמר שזה באותו ויכוח לגבי שיער אם הוא עומד להיגזר הוא נחשב כמו גזוז אומרת הגמרא זה לא דומה אפילו תימה גם אם נאמר ש רבי מאיר סובר כמו התנא הראשון ששיער שעומד להיגזר הוא נחשב חלק מהאדם והוא לא מטלטלין עד כאן לא כמר רבי מאיר שדבר שעומד להקט זה כמו שכבר כתפו אותו זה דווקא הטם דווקא בענבים כי אם אתה תשאיר אותם על הכרם כל כמה שוק להוא כמה שאתה משאיר אותו מחובר לגפן מכחש ככש הם נפסדים אבל שערו שגדל פרע ועומד להסתפר כל כמה דשו כלו כמה שהוא משאיר את זה זה מחובר לראשו אשבו עם אשבח זה רק נהיה יותר ארוך זה נהיה יותר משובח וזה לא נפסד ולכן כאן אנחנו נאמר אולי שזה נחשב כמו האדם עצמו וזה לא נחשב מטלטלין במשנה למדנו דיני שות לדון האם אדם חייב מיתת בית דין או לא אי אפשר לדון בבית דין של שלושה אלא רק בבית דין של 23 ודווקא כאלה שהם סמוכים וסנהדרין קטנה לפחות ו כתוב כאן עוד דבר כתוב כאן שגם בהמות שגוזרים עליהם מיטת בית דין זה צריך להיות בבית דין של 23 כפסק ותנ התנה במשנה שלנו קבע דבר פסוק כל בהמה שהתורה אומרת שחייבת מיתת בית דין דנים ב-23 לא שנה בהמה שרועות את הזכר ולא שנה בהמה שובעת את הנקבה בשלמה הבהמה שובעת את הנק זה שהיא דונת ב-23 משום דכתיב ואישה אשר תקרב אל כל בהמה לרובה אותה והרגת את האישה ואת הבהמה יש הקש בין הבהמה לבין האישה כמו שהאישה דנים מתת בית דין רק על ידי 23 ככה גם בהמה אלא בהמה שובעת את הזכר מנלן שניונת ב-23 אונה הגמרא דכתיב כל שוכב עם בהמה מות יומת ואם הפסוק הזה אינו עניין לשוכב ללמד לא צריך את הפסוק כזה ללמד על אדם שרובה בהמה שהוא חייב מיתה כי זה לומדים כבר מפסוק אחר שכתוב ואיש אשר יתן את שחובתו בבהמה מות יומת תנאו עניין לבהמה רובת את הזכר נשכב מהפסוק הזה לומדים שבה שרבת חייבת מיתה והתורה השתמשה בלשון אפק רחמנא נשכב שהבהמה רובת בלשון אדם השוכב היינו שהיא נרבתה לעשות הקש נשכב לשוכב מה אדם השוכב הינו הרו הרובע את הבהמה הוא ובמת נידונים ב23 כי הבהמה הוגשה אליו כמו שכתוב ואיש אשר יתן את שחובתו בבהמה מות יומת ואת הבהמה תהרוג הו אף נשכב בהמה שובעת את הזכר הוא ובאמת ב-23 טוב במשנה למדנו שור שהרג אדם שדינו להשקל נידון ב-23 מנין לומדים את זה ש נאמר השור ששור של אדם שהרג אדם אחר השור יסכל וגם בעליו יומת אז כאן מדובר שהבעלים משלמים כופר אבל כיוון שיש היקש בין השור לבין הבעלים אז לומדים כמתת הבעלים כמו במקרה ש ממתים אדם במקרים אחרים אם למשל אם הוא הרג אדם אחר שדנים אותו ב-23 דיינים כך מתת השור ב-23 דיינים אמר לי הבא לרבה ממאי דה וגם בעליו יומת מי אמר שמה שהתורה אומרת שאם שור של אדם הרג בן אדם אחר אז סוקלים את השור וגם בעליו יומת זה סך הכל בא לומר שכמו שכש הורגים בן אדם צריכים בית דין של 23 ככ גם כשהורגים את שור הנסקל כמתת הבעלים כך מיטת השור הודעת אימה אולי נאמר לקט לה הודעתה אולי הפסוק בא כפשוטו שכיוון שהבן אדם לא ניזהר ולא שמע מספיק על השור שלו עד שהשור שלו הרג בן אדם אחר אז הבן אדם הזה בעצמו חייב מיתה תרצת הגמרא זה לא ייתכן כי אם כן שהפסוק בא לחייב אותו מיתה אז מספיק לכתוב השור יסכל וגם בעליו ולשתוק בשביל מה צריכים לכתוב יומת מתרצת הגמרא כדי לא לחייב את בעליו בסקילה אי כתב רחמנא החי אם היה כתוב גם בעלה ואהבה מנא שהוא גם בסקילה אומרת הגמרא מה פתאום סכילה סל ק דעתך ייעלה בדעתך לחייב את בעל השור שהשור שלו הרג סקילה הרי אם הוא עצמו היה הורג כטל אי הוא בסך הכל חיב מיטת סיף כמו רוצח על ידי חרב ה נהרג בחרב אז עם ממונו כשש שלו הרג הוא יהיה חייב מיטת בית דין חמורה יותר מסייף סקילה זהלא מסתבר דוכה הגמרא ודיל מה אולי איידי כתב רחמנא יומת מה שכתוב כאן וגם בעליו יומת זה ללמד שהוא באמת חייב אבל כמו כבתה כתוב סתם יומת שזה הכוונה למיטת חנק שקלה יותר מסייף לקו לבי ופוק מסייף לחנק שואלת הגמרא מי אמר ש מיתת חנק קלה יותר ממיטת חרב הניחה למנ דמר זה טוב לפי הדעה שוברת שמיטת חנק חמו ממיטת סייף אז ברור שבעל השור שהמית לא חייב מיטה שהיא חמורה יותר מאם הוא בעצמו היה רוצח אז המילה יומת מיותרת ללמד אותנו כמתת הבעלים כך מיטת השור אלא למנדה אמר שחנק באמת זה כיל קל יותר משאר המיתות מה יק למימר הקושיה חוזרת למקומה מי אמר שהפסוק לא בא לחייב אותו מיטה כפשוטה אם הוא היה בעצמו רוצח הוא היה חייב מיטת חרב אבל כיוון שהשור שלו הרג אז הוא יהיה חייב מיטה קלה יותר של חנק תרצ את הגמרא לא סלק דתך לא יעלה בדעתך שהפסוק בא לחייב אותו מיטה כי השור שלו הרג דכתיב כתוב בהמשך ואם כופר יושת עליו אם יטילו עליו לשלם במקום שהוא ימות אז ונתן פדיון נפשו שישלם ויסל כ דעתך אם יעלה בדעתך שגם בעליו יומ שהוא חייב מיתת בית דין ברקת להוא אז הוא חייב מיתת בית דין ואקטיב הפסוק אומר לא תיקחו כוף על הנפש רוצח לא להסכים לקבל כופר מרוצח במקום להרוג אותו אומרת הגמרא דרבה משום גופה הפסוק שהבאת זה דווקא אתם לפסוק כאן לא תקחו כופר למי לנפש רוצח כשטל אי הוא אם הוא בעצמו רצח לא תסג במ אלא בקט לא תקבל ממנו ממון אלא תהרוג אותו אבל שהרג השור שלו קטל שורו לפרוק נפשי בממונה אז הוא יהיה חייב מיתה אבל הוא יכול לבנות את עצמו ממיתה על ידי שהוא ישלם כופר אז אם כן עדיין אפשר לומר וגם בעליו יומת כפשוטו מי אמר שזה בא שבאמת הוא לא חייב מיתה אלא זה הכוונה תשלום כופר וזה רק בא לומר אתה יודע איך הולכים לשכול את השור רק על ידי בית דין של 23 כמו אם אילו בעליו היה חייב מיתה היו צריכים בת דין של 23 מנין אתה לומד זה מי אמר שזה לא כפשוטו שבעליו באמת יומת אלא אמר חזקיה וכן שנו בברייתא בבית מדרשו של חזקיה וכן תנ דבי חזקיה אמר קראה אתה יודע מי חייב מיתה מות יומת המכה רוצח הוא אם הוא בעצמו רוצח על רציחתו אתה הורגו וי אתה הורגו על רציחת שורו אם השור שלו הרג אתה לא יכול להרוג אותו בגלל שהשור שלו הרג ואם כן מה שכתוב השור יסכל וגם בעליו יו מעט זה לא כ הוא באמת במיטת בית דין אלא זה בא להיקש כמו שכש את האדם צריכים בית דין של 23 ככה גם כשוק את השור צריכים סנהדרין של 23 מביאה הגמרא דבר מאוד מאוד שמעלה זכרונות מאוד מרוממים מעמד הר סיני שזה הזמן היחיד שהקדוש ברוך הוא בעצמו ירד כאן והתגלה וקולו נשמע באוזן בשר ודם אנוכי השם אלוקיך הקדוש ברוך הוא מזהיר מצווה את משה להזהיר את עם ישראל כל הנוגע בהר סיני כל זמן ששכינה שורה עליו התחייב סקילה כמו שהפסוק אומר לא תיגע בו יד כי סקול יסקל או ירו יירה עם בהמה עם איש לא יחייה רק אחרי שלא יהיה השראת השכינה במקום אז הם יעלו בהר מסתפקת הגמרא תוספות מביאים שזה פשוט להבין את הפירוש של הפסוק אף על פי שזה לא נוגע להלכה כי עכשיו זה לא מעמד הר סיני אף על פי שבכל יום התורה צריכה להיות בעינינו כאילו היום קיבלנו אותו במעמד הר סיני אז זה לא נוגע באמת להלכה כי אין היום את ההלכה הזאת למעשה זה היה נוגע אז בזמן קבלת התורה א אנחנו צריכים להבין פשוטו של מקרא מה פירוש הפסוק שם היבא ילו מסתפקת הגמרא מה באמת הפירוש שם לגבי שור שנגע בהר סיני בשעת האיסור בכמה דיינים צריך לדון כדי לשכול אותו כי התורה מצווה לסקול מי גמר וכי לומדים דין סקילת השור לשעה שנהג נהג אז בקבלת התורה מ מיתת סקילת השור לגבי דורות שצריכים סנהדרין של 23 כמו שדרש או לא שלא צריכים 23 תשמע ברייתא דתני רמי בר יחזקאל אם בהמה עעם איש לא יחייה שקש בין איש לביין בהמה מה איש נידון ב-23 אף בהמה דונת למיטה אם היא היייתה נוגעת בהר היו צריכים סנהדרין של 23 כדי לחייב אותה סכילה במשנה למדנו שלוש דעות לגבי הארי והזהב הדוב והנמר וברדלס נאמר שמה גם כן מה דינו של נחש אם המיתו אדם מיתתו ב-23 רבי אליעזר אומר כל הקודם להורגם זכה רבי עקיבא אומר מיתתם של של אלה החיות ב-23 כעת מבארת הגמרא קודם כל את שתי הדורות הראשונות דעת רבנן שהחיות האלה ממיתים אותם אם הם הרגו אדם ב-23 ודעת רבי אליעזר שכל הקודם להורגם זכה אמר ריש לקיש מה שאומר רבי אליעזר כל הקודם להרוג את אותם חיות זכה והוא שהמיתו אדם דווקא מדובר כמו במקרה של התן הראשון שהם המיתו אדם שהורגים אותם על ידי סנהדרין של 23 לגבי כאל כזה מקרה אז רבי אליעזר חולק ואומר לא לא צריכים סנהדרין של 23 אלא כל הקודם להורגם זכה אבל אם הם לא המיטו אדם אסור להורגם על מה כשבה רש לקיש מותר לאדם לגדל את החיות האלה בביתו כיוון שאפשר אותם שלא יזיקו יש להם תרבות ולכן יש להם בעלים שם בעליהם עליהם ומנה הבקר ולכן נסו להרוג אותם אם הם לא המתו רבי יוחנן חולק הוא אומר אף על פי שלא המיתו לפי רבי אליעזר כל הקודם להורגם זכה עעל מה רואים מכאן שכס רבי יוחנן שאין להם תרבות אי אפשר להלף את החיות האלה שלא יזיקו אסור לגדל אותם בביתו ולכן אין להם בעלים אין שם בעליהם עליהם ום כמו הפקר מותר לכל הקודם להורגם אפילו אם הם לא המתו אומרת הגמרא במשנה שלנו תנן רבי אליעזר אומר הקודם לאורגן ואז הוא מוסיף את המילה זכה הוא מרוויח בשלמה לפי רבי יוחנן שאפילו אם הם לא הרגו אדם מותר להרוג אותם ומבקר למה הוא זכה מן ההפקר זכה לאורן אור של דוב זה יקר וכן האור של האחיות האלה הוא יכול להיות מאוד יקר אז הוא זכה אלא לריש לקיש שאסור להרוג אותם אם הם לא המיתו אלא אם כן אם הם כן המיתו למה היא זכה כיוון ש מיתו התירו להרוג אותם שונו רבנן כמן דגמר דיניו הם כאילו עמדו בדין ונידונו למיתה והכלל הו שהם איסורי הנאה נינו שור שאמית אדם שדינו בסקילה הוא נאסר בהנאה אז אם כן לפי דעת ריש לקיש הם אסורים בהנאה אז מה הי זכה אומרת הגמרא ריש לקיש הסביר זכה לשמיים שהוא עשה סדקה שהוא ביאר את הרע הזה מן העולם תניה קבת דרש לקיש יש באמת בריתה שה כמו דעתו של שלראש לקיש ש רק אם הם המיטו כל הקודם להורגם זכה אחד שור שהמית ואחד בהמה וחייה שהמיתו נידונין ב-23 רבי אליעזר אומר שור שהמית נידון ב-23 דיינים ושאר בהמה וחייה שהמיתו כמו דברי ריש לקיש לא סתם אלא דווקא אם הם המיתו אדם אחר כל הקודם לאורגן זכה במה זכה בהן לשמיים בצדקה שהוא עשה שהוא ביאר את הרע מן העולם במשנה ראינו הדעה שלישית דעתו של רבי עקיבא הוא אומר ש מיתתם ב-23 וכולי אז אם כן רבי עקיבא הנו ותנ כמה גם התנא הראשון גם רבנן אומרים ש הורגים את החיות האלה בבית דין של 23 רצת הגמרא הכ בניו ההבדל בין התן הראשון לבין רבי עקיבא זה נחש לפי רבנן גם נחש נדון ב-23 כי הוא מונה אותו בין החיות שצריכים 23 לפי רבי עקיבא באמת שאר החיות נידונים ב-23 אבל נחש כל הקודם להורגו זכה על זה נאמר הוא ישובח ראש האדם שרואה נחש אם הוא מתאים לדבר הזה זה לא כל כך פשוט צריך ללמוד איך עושים דברים כאלה זה יכול להיות סכנה אבל אם יש לה אפשרות להרוג את הנחש לפי רבי עקיבא כיוון שנחש מועד לעולם אז אפילו אם הוא לא הרג כל הקודם להורגו זכה עד כאן דף טו ‏y
לצפיה בתכנים נוספים: