הדף היומי מסכת סנהדרין דף סב

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת סנהדרין דף סב

[מוזיקה] נדר רבז שומ בסיעתא דשמא 4 וחצ שות אחרונות של הדף הקודם ואומר הביה אנחנו עומדים באמצע הסוגיה הבה חידש שגם מי שעובד עזור מאהבה ומהיר הוא גם חיב מיסה במזיד וק חוס בשוגג רוב חולק עליו והבי הביא שתי מקורות לדבריו כעת נראה מקור שלישי ואומר הב לתניה לגבי קורמה זורה הכלל הוא שסי שחוטה או משוח דהיינו כהן גודל שנמשה בשמן המשכו אז הוא שונה מיוחד שחטא נוסי מביא סר זוכו ונאכל כהן משוח מביא פר והוא נשרף היכי שהוא חטא בשוגג מביא כיס בו סירו אבל כמו שנראה בהמשך של הבריה בזור כולם שווים שמביאים ירו כלל מי שחטא בשוגג באבוד זורי עכשיו הבריה מביאה מלקס קון מושיע בזורה רבי אמר בשג גס מיסה גם אם לא נעלה ממנו איסר זורה אלא שהוא שגג במעשה עוד מעט נראה מה הכוונה בכל זאת הוא חייב להביא סעיר או לטוס זאת אומרת כך כמו שרשי מסביר בשאר מצוות אז אמרנו שהוא שונה מהיחידים שהוא לא מביא כיס בוי סירו אלו מביא פר ונשרף יש לה אבודה מיוחדת אבל שם זה דווקא אם נעלמה ממנו הלוכ כתוב בחו סיבו ונל דובו דהיינו אם בז ורו למשל שחל מסוים מותר ומשו על יידי אלמסן הציבור חטא אז כל הציבור מביא פער לדוב של ציבור גם בפר כהם מושיע טירש וה זאת התר כותבת לאש מסם אז זה כמו ציבור דהיינו כהן משוח מביא כ מחטו רג אם הוא שגג בו הרוי הוא הורא לעצמו שדבר זה וזה מותר הוא עשה על פי הוראתו אז מביא את הקורבן המיוחד אבל רבי טוען באבוד זורה כיוון שהקורבן שלו שווה ליחידים כמו שדיברנו אז הוא מחוייב בקורבן גם בשג גס מיסה בלי אלם דובו אבל וחח אומרים בהלם דובו גם כאן הוא חייב קורבן רק באלם דובו כמו בשאר מצוות שמתחייב רק באלם דובו שהורה שדבר הזה מותר יריס מביאה מקור לחומים בפסוק אבל ושון גם חומי מודים שבעירו כיחיד נכון שהם לא משים אותו ליחיד לעניין זה שהוא לא מתחייב בלא ילמ דובו אבל הם יודעים שבד אזורה הוא לא חלוק מכולם כי בקומה וזורה כתוב עם נפש אכס תכ טו בגוגו אכס אחוד יוחד אחוד נוסי אחוד משוח כולם מביים עירו ממשיכה הבריה ושון גם רבי מודה שין מיבי או שום טולוי או שמטו הכוונה אדם שהוא חטא חט ש בשוגג מביאים עליו חוס אז אם הוא ספק חטא מביא אשם טול למשל אדם אוכל כזי חל בשוגג מביא חוס יש לפניו שתי חתיכות אחת של חל חת של שומן או אחת הוא אכל אחת מהמהם הוא לא יודע איזה הוא אכל אם הוא אכל חלב חיב חוס אכל שומן פטור מכלום מביא אושם טולוי בושם טולוי כתוב על שיג גוסו וגג ממה שמע מי שמביא חוס על כשהוא נודל גס מיס מביא אושם טולוי כשהוא לא ידע כש ספק משוח שלא מביא חוס רק בהלם דובו הוא לא מביא אושם טולוי בספק אם הוא חטא ק את הבריה שאפילו רבי שאומר שיש קורבן שמשו חיה בשג גס מיסה הוא מודה שאשם טולוי הוא לעולם לא מביא בספק מסכת סרי זה נלמד מפסוק שכתוב בושם טולוי שגגו פעמיים מי שכל חט בגוגו יוצ משוח שאין כל חט בגוגו כי ברוב המצוות חוץ מעב אזור צריך שיהיה אלם דובו שורה שדבר הזה מותר הפונים עד כאן הב שגור בליל ד שנחלקו רבי וחכמים האם כהן שחטא בזה מביא קורבן או לא איך דומה באיזה אופן מדובר שגג מס ונודע לו שזה בזור הרישמיים הוא לאשת בכלל זור הוא לא מז ו שגג הרי לשמיים מתכוון כי אפילו אם אדם יודע שהבית הזה הוא בית עבודי זורים הוא נכנס לשם ווא משתחווה לשמיים אין כאן עונש כי הוא לא משתחווה לבית הוא משתחווה למי ששי קן שמו אז הוא מתכוון לקדוש ברוך הוא אז אין כאן שום עבירה אלא מה תאמר דכו זה אדרתו ואש תחבול היו עושים פסל בדמות המלך אז היה כאלה שעשו זאת לא לשם עבד זורה וכל מי שעבר השתחווה לכבוד המלך יש כאלה שעושים זאת עבוד זורה הוא ראה את האנדרטה הוא דע שעובדים את זה לבד זורה הוא השתחווה לכבוד המלך אז ממו נפשך אי קיבלה לי בלוה הוא השתחווה לשם עבד זורה מזיו לא שייך ק מחוס חי מיסה והי לא הקיב ללי בלוה אלא השתחוה לכבוד המלך לא לומו הוא לא התכוון בכלל זורה מבירה הוא מתכוון לבו לבוד זורי רק הוא לא מתכוון לקבל את זה כ אלוהה אבל כאן הוא בכלל לא מתכוון לבו זורה הוא מתכוון לכבוד המלך לא פעולה בח שלבד זורה אז לא יתכן אלו לב טוען הביה איך זה ייתכן רק באופן כזה מאהבה ומאירה והוא חשב שמותר לעשות כזה דבר אז זה לא נחשב אלם דובו כ אפילו שנעלם ממנו האיסור לעבוד עבד זור מאב מיר זה לא מגוף האיסור אלם דובו זה שנעלה עמנו עיקר עבד זור למשל שהוא חשב שמותר להשתחוות הוא הורא שמותר להשתחוות והוא עשה על פי הוראתו כאן זה זה לא צורה מסויימת זה לא פעולה מסויימת זה רק הכוונה מסו מת וירה אז זה נחשב כשג גס מיסה ובזה נחלקו רבי וחכמים הקופונים רואים שגם זה אסור בב זורי רך קו רבי וחומים האם משוח מביא ק באופן כזה או לא אז זה מקור ורוב אמלוך לא זה לא שגי גס מיסה מה האופן שיס מיסה שנחלקו במותו הוא חשב שהן בכלל איבזור בתרו ולכן הוא התחב עבוד זורה עשה אבודה אחרת בזה נחלקו רבי וחום אם הוא מבי קורבן או לא שואלת הגמור אוי מ מותר היינו אלמ דובו ם חחים מודים בזה כ הרי אורה שמותר אונה הגמור בומ מותר לגמרי הוא עוקר לגמרי את מצו זורם וזה נחלקו זה כמו שי גס מיסה אלם דו קיו מקצ וביטל מקסס שהוא יודע שיש אבד אזור למשל הוא חושב הוא הורע לעצמו שאסור לסבו אסור לקטר מותר להשתחוות אז זה נחשב אלם דובו כי הפעולה הזו חשב שמותר בזה לכולם מחייבים אבל אם הוא חושב שאין בכלל איסור שלבד זורה זה נקרא ש גס מיסה בזה נחלקו רבי וחכמים אז אין ראיה לדברי הביה וכעת נעבור לנושא חדש הכלל הוא שאם אדם עושה את אותה עבירה באל מחו דהיינו בעלמה אחת לא נודע לו בין עבירה על השנייה שהוא חטא אז הוא מביא קור אחת קורם חתס אחת אבם עשה כמה עבות שונות מביא כמה קורבנות טוני רבי זקא קמד רבי יחנון רבי זקא שנה בריס לפני רבי יחנון אדם שעשה כמה זור זבח וקיר וניס תחבו באל מחוד אפילו שעשה ארבע עבירות אח אלו אכס כי כל הבוד הם בזור אחת לאובד אז אין כאן חילוק חוס אומר להמר רבי ן רבי זקא פוקטו לבור את הברס הזו תשנה מחוץ לבית המדרש אם הוטת למה אומר רביבה זה לא מטעות הברי הזו עוד אומר רבי זקא מחלק רבי יוסי ורב נוסן תניה כתוב הפסוק בכל מכם ביום השבס למה צריך פסוק זה הרי כתוב ס כל מלוו חת המלוכ שהיו במשכון שמשם למדים כל התס מלוכ זה אב אור אז נחלקו הים רבי יס אומר אב אורה שיצא מכלכל מלוו לל וצו התר בא לומר היא לא דומה לשר מלכס שחייבים עליה כורס במזיד אם יש יס ובש טוס לא אם הוא הבעיר אש בשבת אז הוא רק לוקה במזיד הוא לוקה ובשוגג אין חוס זה רק לו דברי רב יוסי ורבי נוס נומ לחלק יו צוס זה בא לחלק ולומר כמו הבורה שה אחת מובס מלכס חייב עלי הפסוק בפני עצמו הוא פירד בפני עצמו אף כל שועב מלוכה חייב על כל אחת ואחת גם אם עשה כל בלם מחוד דהיינו אם הוא באל מחוד קצר טחן כתב מחק עשה כם וכס אז הוא חייב כמה קורבנות על כל לב מלוכ קורבן לחוד אפילו שזה לב אחד של כל מלוו למה כי הכלל הוא כל דוב ש בכלל ויצו בן הכלל לל לא ללמד על עצמ יצו אלא ללמד על הכלל כולו יצו כ גם כא זה היה בכלל סכל מלכו זה יצא מן הכלל לומר שזה אוויר מיוחדת בפני עצמה זה מלמד על כל הכלל שכל אחת מטס מלכס זהר בפני עצמה אם עשה למטס מלכס כ מביא למטס חוס טוען רבב ממילא למדנו רבי סיבור צוס אזכר גם בזור תחו ל וצו למן דמה לפי רבנו נעבור וצו תחו קוצו אז רשי מביא שלום דף סג נראה כתוב שלוש פעמים האיסור להשתחוות לזור אז אחת לשק דרקו אבזור שאין הדרך להשתחות לה וזה למדנו זור מני תח אח לקשת ואחת לחלק דהיינו מה השתחוו מיוחדת שהיא מעשה לעצמו והפסוק מחייב עליה בעצמה אף כל אבודה ואבודה בשוגג חייב עלי חוס אז ממילא זה מתאים לדס רב נוסן שכמו שהוא אומר באבור בשבת כך הוא גם אמר באשתך אבוי באשתך אבוי מלמד לי על כל הכלל שכל פעולה בפני עצמה מחייבת קורבן וזה באמת לא מתאים כמו הברס של רב זקא הוא כן יחייב ארבע חטו בזב וקיטה וניס תחבו מה שאם כן הברס הזו שרב זק הישנה היא סוברת כרב יוסי שבאור אננו אומרים לאב יוצ אז גם השתחוויה הוא אומר מה שכתוב השתחוויה מיותרת פעם שלישית זה לא לחלק יו צוס אלא ללמד שבשונה משאר עבוד לבוד זור היא בלב ולא היא בקורס ואין חוס ם הסו זאת בשוגג אבל אומר רשי בשונה משב כאן כן יהיה חיוב מיסה אם יש עדי וסרה כי בסקיל אמר מפורש שתחום המקור וטוס זה יצא מכך שתר פרטה הזאת בפירוש אז ממילא הוא טואן רבבה שרבי יחנון לא צודק שמר לרב זק שיסה מותת היא שנוייה בשיטס רב יסי זקיף לו רב יס מה פתאום דילמה יתכן עד כאן לקומה רב יסי וסם בשב עבור ללב וצו ולא ללמד על כל המוכס שכל מלוכ בפני עצמה יש חיוב חוס כוון שיש לו מקור אחר לזה דנק לחילוק מלוכת שבת ממקור אחר מאכס נו תניה רבי יסי אותו רבי וס רבי יסמ נאמר לגבי חוס הפסוק אומר כך נפש כיסו גוגו מכל מצוו השם אשר סנו ואסו מחס מינו אז מפורט שם איזה קורבן מביאים כמו שדיברנו ליל שיוחד מביא כיס בו סירו ומשוח מביא כמו שדיברנו עכשיו כך אומר רבי סי ואסו מאכס מאינו פומ שכ אכס לקולון פו י על כל אכס ואס מה הכוונה ואמר רב ינס מפרש דבריו מהת מד רב יסי כסי וסו מאכס נו אז קודם כל היה אפשר לכתוב אכס וכתוב מיחס יש כאן מ מיותרת כמו כן היה אפשר לכתוב הינו וכתוב ינו עוד מ מיותרת חוץ מזה אז יש כאן ניטור היה אפשר לכתוב ווסו הינו בלי חס או ואוס החס בלי ינו אז יש לי כאן לימוד חס לימוד ינו מה השמיכות שלהם זה לזה וגם לימוד עממין אז הכס ואינו אז כאילו כתוב וסו אכס אינו שיש אכס לפעמים הוא עושה עבירה אחת שהיא הינו זה נחשב לו לכמה עבירות להביא כמה חוס ולפעמים והינו שהי איחס שכל עבירה אחת אפילו שעשה כמה עבירות והוא חייב רק חט אוס אחת והוא יבאר אז קודם כל הוא מבאר את הממים אכס כשעשה עבירה שלמה הוא התכוון לכתוב בשבת שימעון הוא כתב את כל המילה מ חס על מקצת גם חייו למשל הוא התכוון לכתוב שימעון והוא נעצר אחרי שהוא כתב ש משמעון הוא כתב שתי אותיות הוא כבר חייב ורשי אומר שבדף קו נקת שימעון כי שים יש לזה משמעות שים ב נוח כמו כן הוא רצה לכתוב גדיל הוא כתב גד דון מדניאל אבל אם מתכוון לכתוב למשל נפתולי הוא נעצר אחרי נפ אין לזה שום משמעות אז הוא לא חייב הינו מלמד אותי אובוס שעל אובוס מלכס הוא חיב טוס נו טודוס מה זה טולדו כל דבר שדומה ליו זה דומות להם ועכשיו הוא ניגש ללימוד שרבי יסי אמר אחז שנו שאמרנו שלפעמים אח הוא חייב כמה ז שבס ושיג מלכס הוא ידע ששבת היום והוא ידע שאסור לעשות מלאכות בשבת אבל הוא עשה כמה מלאכות שאותם הוא לא ידע שאסור לעשות אז הוא חייב על כל מלאכה בפני עצמה חוס אינו שיחס ש זוכ הוא ידע שמלכות אלה אסור לעשות אותם בשבת ה לא ידע שום שבתום יום ראשון יום שישי אז הכל יצא מותו שגוג שהוא שכח ששבת זה הביא אותו לעשות את כל המוכס אז הוא חייב חוסכת אז ממי כין שיש לרב י מקור אחר לחילוק מלוכ באופ של ז שבלוס אז לכ הוא [מוזיקה] אובור איק מוכס כול מגם רבי יסי יתכן שמודה ישתחוו לך קוצו כי עדיף תמיד לומר שדבר שיצא מהכל מלמד הכל הכלל ולא לומר שוא מלמד רק על עצמו לכן צודק רבי יוחנן שאמר פוקט לברוק אפילו לרבי יוסי חייב על כל אחת ואחת אנחנו אומרים כ שתחוו אליך קוצו בקשה הגמור ורשי מסביר שהקושי על רבבה מה רבבה אמר שאפשר להעמיד את הברי כרבי וסי ששתו ללב וצו ממילא צודק רב זק שושנת הבריה שזורה אין חילוק עדיין גם לרב יוסי יש לנו מקור אחר לחילוק ומשו מוסיף שדאי שהקושי היא גם על רב יוסף אלא העיקר הקושיה על רבבה מהמה קושייה הגמור חילוק מלכס זנ פולי מאותו מקור של שבס מהס מנו הפסוק הזה לא מדבר בשבס מדבר על חיוב חוס ונדרוש את אותה דרשה גם לגבי הזור איך א ז שהוא עשה עבודה שלמה משל זיבו הוא זבח הוא שחט את שני הסימונים מיחס המ ב לחייב סימן אחוד הוא שכ קסמן אחד כשת אחד מה זור רשי מציין שמוצאים כזה דבר חסוף בבס ה מקדוש מספיק סימן אחד אז הוא גם חייב חוס הנו אובס מה זה אובס זיבו קיטור ניס תבנו בחולד מה זה טולד זה ולד של זיבו הק פוניו רשי מביא שיש במסכת שבד זורה שיש אבד זורה שעובדים אותה במקל מקשקשים במקל אז אם הוא לקח את המקל והוא שבר זאת לפני עבוד זור לכבודה זה דומה לשחיטה שהוא שובר את המפרקת אז זה יהיה תולדה החס שאינו לפעמים הוא חייב על אויד אכס חתו הרבה דהיינו שעשה כמה אודס ובזו אזור ושיג אודס הוא ידע שזור אסורה בזיו אבל הוא חשב שמותר לקטר ך להשתחוות אז הוא חייב שלוש על הקיטור על הניסו על השתחווה אינו שיחס שזור זוס הוא ד שזה עבד זורה אז כל העבדה שהוא עשה זה משגה אחת הוא חייב רק אחת אז ממילא אז תחבו באמת ללו צוס אבל יש לי חילוק מנוכס מכאן שאומרת הגמור זה לא ייתכן שזור איך דומה איך תעמיד את הפסוק באבזור הרי לא יתכן שזור בז ו ולכן היא לא יתכן להעמיד את חילוק מלכס מכאן למה לא יתכן מה הוא שגג איסי הכנסו תחבו הרי ליבו לשמיים הוא חשב שזה בית הכנסת אז הוא השתחוה לקדוש ברוך הוא כמו שדיברנו איכ בכל כר א דוז אנדרטה של מלך בסור גדלי אז שוב הי קיבלה לי מזיו הי לא הקיבלה עלי בלו לא לומו אלו מאבו מאירה הוא ידע שאסורה זור בעבודות הללו אבל הוא שגג בזה שהוא סבר שאין איסור לעבוד עבד זורה באביר אז זה כמו שגב זור וזוס שהוא חייב אחד אוכ דמר חייב ב אפ אלו במותו הוא חשב שהם בכלל ז אז נכון שזה לא שגז א שג זהזה הוא לא ד בכלל לא מבד אזור ולא עבודות שלה אבל תומש זה כוונת הפסוק אינו שהי יחס שהוא חייב רק אחת אבל אם כך תפשו דבו מני רוב מרב נחמן הוא שאל אותו מסכת שבס מה קורה אמרנו מקודם שיש הבדל האם הזדון ושגול היה במלוח או בשבס מה קורה אלם זה וזה ביודע מהו הוא גם שכח שהיום שבת הוא חשב שיום ראשון וגם הוא עשה כמה מלכס שהוא חשב שמותר לעשות אותם בשבת האם הוא חייב על כל מלוכה או רק אז תפש מכאן נוחי חס אומרת הגמור פש אבל טוענת הגמור ממוצ מומס לאק שלחנו בזור לא ייתכן י בפסוק הזה שלחנו סיב מה הקורבנות במשיח פר ובנוי סר וביו קב י אחד מה זורת נן למדנו בתחילת השיעור ושו רבי וחומים שכולם שבשיר וחיד ומי ויד אי אפשר יותר לשנות דהינו אי אפשר לעמיד את הפסוק אחמ בבד אזורי ממילא אין לנו מקור לחילוק בבד אזורי לכן צודק רב יסף וצודק רבב בלי מקור אחר ודאי לכול מגם לרבי יוסי תחו אליך קוצו ולכן אמר רב חן לרב זקא פולו כי לכול מלך חי לחס מבוס חטאת נפרדת אבל רשי מציין שללו נראה מקור אחר שחייב על כולם רק אחד מעובדי מוס סו ד אכס אבל זה לא מקורם עד כאן גרסה אחת מה הייתה הבריה שרב זקי שנה שרבי יחון התייחס ואמר תשנה אותה בחוץ אם הוטת יש גרסה אחרת רב שמואל בר יהודה אומר אוקמי כך שנה רב זקה לפני רבי יכנו על זה הוא אמר פולו הברס אומרת כך חומר בשבס משר מצוו חומר בשר מצו מבשב יש חומרה בשבס ויש חומר בשר מצו ח בשבס ששב אוסו שתים ב מחד חל כחס חסמה שש מצו וכבר הגמור הכל ח ש מצ בשבת שבש מצו שוגג בסן הוא לא התכוון לפעולה זו בטעות עלתה בידו פעולה זה הוא התכוון לפעולה מספר אח לתה פעולה מספר שת חיב מה שאם כן בשב שהוא פטור צריך ל הי נבין למה באמת אמר לו פמר בשב ששב ש אז הוא חייב על כל אחת ואחת מה שכ בש מצו אי כדומה מה הכוונה שהוא עשה שתיים שההוא חייב על כל אחת ואחת בשבת במקום אחר בשאר המצוות הוא חייב רק אחד אי מדת קצירה ותחינה הוא קצר בשבת ותכן בשבת יש כאן שתי מלאכות נפרדות זה כבו סוג בש מצו בדומה לזה דכל כזי חלב ודם אכל גם חלב גם דם אז אין הבדל או חתרת מחיב ואו חתרת מחיב בשני האופנים הוא חייב שתי חוס א גב שם מ דומה דכל חלב וחלב הוא אכל ביום ראשון כז חלב עדיין לא נודע לו חטאתו ב ממחרת ביום שני אכל עוד כז חלב אז הוא חייב רק אחד סג בשבס דבת קציר וקציר אווד מח וד מחיב אז מה ההבדל והנו דמר פו לבור כי זה מאה אומרת הגמ כוש למה אפשר לפרש את הברס י מלך ת קצירה ותחינה ואז הוא חייב שתיים מה שאכן בשם מצוו אסו זור שם מצו הכוונה לא כל המצו חלק מהמצוי אבזור אבזור יש כזה אופן הוא חייב רק אחד כד רבי ימה דומה רבי ימה כמו שראיינו בברייס כאן זה רבי מה והזכרנו מקודם את המקור שלו שנראה בדף הבא זבח וקטר וניס בל מחוד אנו חי ולא החס אז זה כוונת המיסה אונה הגמ רבי חן טען ש כלתו מ בזור כי יש עוד חלק בברי קספ ח בשער מצו שבשער מצו שוגג ב מזקן חייב שוגג ב מסקב מזור אדומה בדרך כלל שוגג בזורה זה שהוא חשב שעבוד זו מותרת אבל שוגג בל מסכן מה הכוונה אז בדרך כלל יש אופן של מעסק דינו הוא רצה לעשות פעולה מספר אחת יצא בידו פעולה מספר שת זה באופן כזה הוא פטור מכטוס הגמורה בקריס דורשת כתוב אוי אוידה אלב חוסה שחטו בו וס קורבו אם הוא התכוון לעשות פעולה זו אלא הוא חשב שמותר לעשות את הפעולה אז הוא חייב חוס אבל אם הוא התעסק בדבר אחד ועלה בידו דבר שני הוא פטור יש כן רשי מביא כמו שנראה בגימור לאלון אם יש לה נו מאוה למשל בחלב הוא לא התכוון לאכילה ובטעות הוא אכל חלב או ביס לא התכון לבי בטעות הוא בעל הרייס אז בסס כן חייב אז האופ היחיד שאפשר להעמיד זאת זה בכלובים ואריס באבזור לא יתכן להעמיד זאת אז את הסיפה אי אפשר להעמיד באבזור גמור מסבירה מה תאמר אנסח הרי ליב לשמיים הוא התכן לשמיים אין כאן אר בכלל לא שמזוז אנדרטה של מלך בסוג ווא השתחוה מנש קבז ו לא הקיבלה עלי לף כלום אלא מה יתכן שגג ב מסכב מוירה ובל מסכב לפי זה התפרש לא שהוא לא רצה לעשות את המעשה שהוא עשה אלא הוא לא התכוון לשם אזורי והוא שגג הוא סבר שמותר וגם בשגגה כזו הוא חייב באמת הראשונים אומרים שהגמר יכלה להקשות מה שייך כזה דבר בשבת שבשבת הוא פטור מחלש ב מרדא חייב רק הגמור מקשה יותר טוב אוכב דום החי א ב פב זורר מקמ אלו במותו הוא אומר אין עב זור בתו אז זה נקרא שג מסכב כי הוא טועה בעיקר עבד זורי גם כשאומרים לו אסור לעבוד עבוד זורה הוא לא יודע מה אתה מדבר אליו אז ממילא זה כמו מסק מה שאם כן בשב פוטו לגמרי בכזה אופן כשהוא לא ידע בכלל משבת עד כאן יבוא מרוב מרב נחמן שהזכרנו ליל אלם זה וזה שהוא לא ידע לא משבת ולא ממלוכ אלא לחיו חודוס על כל המלוכ אחיו ר הוא עשה שתי מלאכות פט לגמרי למדמ אגור מה קושי מה אתה אומר אי אפשר להעמיד את הרשע בזור כ הסיף לא מתפרש בזור דל מלוך ריומר ח בשב משר מצו בזור כמו שפירשנו ל שזור עושה כמה אבוד חייב אחת בשבס כמה מלוכ חייב עלכל מלוכ וספ בש מצ בש מ בשבס זה לא מדבר בזורה אלא בכלובים כמו שהזכרנו לי ושו ב מסכ במסקנה כוסו רוייקו ו בולו יש לפניו חיל מותך הוא חשב שזה רוק אם הוא חשב שזה שומן והוא אכל זאת זה שוגג אם הוא חשב שזה רוק הוא בכלל לא התכוון לאכילה כי רוק לא אוכלים אותו בולעים אותו אז הוא לא התכוון לפעולת אכילה הוא בל את זה מתברר לו שזה חלב אז הוא חייב הוא נהנה מה שאן כן בשבס ד פוטור מה האופן שנסכים להביע סולוש וחותך חובר פוטו נפל לו סכין בין הירקות הרוגת ירק אז הוא הרים את הסכין ובטעות במקום להרים את הסכין הוא הרים עגבניה והוא טלש אותה וכד הרב נחמן אמר שמואל דומר המסאג בחלו ריס חייף שכנה אפילו שלא התכול לפעולה של אכילה או בריס אותו דבר בכל זאת כיוון שהוא נהנה הנוי מחשיבה כבונה אז הוא חייב חוס כן המסס בשבס פוטר מלכס מחשב חשב לעשות את המלוכה הזו רק הוא טאה למיס תוסס מקשים הרי אמרנו שכל מ שעסק פטור רק אם הוא נהנה הוא חייב למה צריך עניין מיוחד של מלאכת מחשב יש כ את הפסוק בו אז טוס מסבירים שהכוונה שבשב אפילו אם הוא נהנה ממלאכתו גם פטור במסה כי מלכ מכשב וסר רו אז למה רבי יוחן אמר פוקט לבורה אפשר למיד את הבריה הריש בזור וסעיף בכלובים והכל מסודר אונה הגמור רבי רח עמי רבי יחן הלך לשיטתו דק מסני הוא לא רוצה להעמיד משנ בריס ר בכמה וסי בכמה היכן רואים שכך שיטתו של רבי יחנון דומר רבי יחנון בפרק המ מסכת בציא מד מתרגם לחוס בדכ תנה מי שתרגם מת המשנה שכובס שתתאים בשיטה אחת של תנה אחד מוביל נמנ בס מסוס אני הוביל אחריו את קהילה לבית המרחץ ונביא בקצרה כמו שרש מבאר המשנה מצי אומרת כך אדם הפקיד חובש אצל חברו והוא לא היחד לו מקום מיוחד בבית השנ השוי מטלטל את החבית לצורכו אז הוא נעשה עליה הגזלן אחר כך הוא החזירה למקומה ואחר כך היא נשברה אז הוא פטור כ הוא כבר השיב אותה לבעליה ממשיכה המשנה אם הוא החד למקום בביתו ומשם הוא לקח זאת לצורכו מחכך הוא החזיר אז הוא עדיין גזלן עליה ואם נשברה הוא חייב אז הגימור התקשה כורה זה שני נועים כי יש מחלוק רבי שמואל ברבי עקיב אדם שגזל והחזיר את הגזלה לרשות הנגזל בלי ידיעתו בלי להודיע לא החזרתי לך את זה רבי שמואל סובר שהוא זה נקרא השובה כבר לא חייה בחיס רבקי סובר שהוא לא עדיין חי שהוא חי בדי חייס אז הרי שמתאימה כרבי שמואל כיוון שההוא החזיר הוא נפטר מאחריות הסעיף המתאימה כדס רב קיווה רשי מביא כאן למה כאן הכתוב כד כולא יחד לרבו הקופונים כך רבי יחן מפרש שם את המשנה יש שם עוד שיטה שהמשנה כולה כדס רבי שמואל רק מה שכתוב בספה שביחד לומו קום הו חייב זה מדובר באופן שהוא לא החזיר זאת למקום שלה לכן רבי שמואל מודה שהוא עדיין חייב רבי רחן אומר אי אפשר להעמיד כ במשנה שהרי שמדברת שהוא החזיר למקומו והספה שהחזיר שלא למקומו לכן הוא מעדיף להעמיד כד שני תנו א באמת זה קשה לו לכן הוא אומר מי שיאמר לי פירוש שיתאים שכל המשנה מדברת באותו אופן על פי טען אחד אני אשמש אותו כתלמידו ואני יוליך את כלה לבית המחץ ממילא רואים שכך שיטת רבי יחנון בעמדת משניות בריסס לכן גם כאן הוא לא רצה לומר ששר מצווה של הריש הכוונה זורה ושר המצ של הסיפה הכוונה לחלוב לכן הוא אמר לבן זקא הברס הזו ץ [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: