הדף היומי מסכת סנהדרין דף סו

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת סנהדרין דף סו

[מוזיקה] סנהדרין דף סמרו מתחיל בסיעתא דשמיה במשנה עוד ראינו בין הסקול המכלל השבס השעיר דווקא שחלו מלאכה גמורה רק ז הוא חיב סקילה מה זה בדו שחו לדונו שאם הוא עשה את המלאכה הזו במז בלי ד ושרו חייב קורס אול שגגו חו בשוגג מביא חטאת אז אם היו עדים שטרו בו אז הוא חייב סכילה אומר רשי כגון דבר שיש בו מעשה ו מלכס מחשב שעל זה יש כורס וטוס אז יש גם סכילה ולא המסס שלא תכוון למלאכה זו הרשש מקש גמור משמ שהתנה בא להציא מין מלאכה שלא חיייבים על סדו קורס לא למאד באיכות עשיתה כמו מסק אז הרש אומר שאולי כוונת רשי שאם ככה ה צריך להות כתוב ד שקורס למה צריך להוסיף טוס לכן רשי פירש שהרשה מביא שיש אופן של מסק שיש עליו חיוב כורס אבל חוס אין אז זה בא למהט שגם אז לא יהיה סכילה אומרת הגמורה הגמורה מדייקת כמו שאמרנו מכלל ימד שיש דבר חילול שבזה חילול שבת ואין חו שגו קורס ועל זה גם אין סכילה מי איך זה יתכן שתי אופנים אופן אחד תחומין לי רב הכיב יש איסור לצאת בשבת מחוץ לתחום חוץ ל2000 אמו אז לפי חומים זה איסור דרבון אז מזה ודאי לא מדברים רים כם איסור דריסה א לפי רבי עקיבא זה איסור דריסה ונלמד מפסוק מסכ סויטה אבל גם הוא מודה שאדם שיצא מחוץ לתחום לא חייב כורס שנינו מסכת שבס אובס מלכס רבו עם חוסר אכס יציא חוץ לתחום לא אחת מהם ורבי עקיבא לא חולק על זה אז ממילא זה מתאים עלי בן רבי עקיבא תחומין שעל זה המשנה אומרת אין על זה כורס ואיין על זה טוס אז גם אין על זה סכילה למיסה כידוע יש רישונים שסוברים שחוץ לתחומי של י ביז מיל אז גם לחחו זה לא רסה והרן מקשה שכאן משמע שרק לפי הרבי עקיבא זה שייך לפי חכמים אין אף פעם תחומי שזה ריסה אופן שני אבור לי בד רב יסי שלמדנו לאל שרב יסי אומר מה שכתוב פסוק מיוחד לעבור אליסב בכל משכם עבור אלי לו צוס אז מי שבעיר אש בשבת אין לו חיוב כורס אין חיוב חוס אז המשנן אומרת שגם חיוב סקילה אין גםם יהיו אד וסר אומרת המשנה ודנ קולים המקלל ובי ואמו אינו ח סקילה עד שיקלל הם בשם אומר רשי בשמות הגמורים הוא קילל אותם בשם אבה או בשם אדנה מה קורה קיללו בכינוי למשל שקה צוקו סחן רחום רמר מחב סקיל וחומים פוטרים מן חומים אומרת הגמור מי הם חומים ש פוטרים מה המקור שלהם רבי מנחם י נ כתוב בג השם כתוב כך ק שש ו גז ב ומוס בנו שומוס אומר רבינ מהש ה צריך כתוב בומס השם מירן על שלימד על מקלל אוב ואמו שנח עד שקם בשם ולא מספיק בכינוי אומר רשי בדף נבוב למדנו שמשם למדים שהוא לא חייב עד שיקלל שים בשים יבור שם בשם ייסי את יוסי הוא חולק על זה הוא אומר גם אם אדם אמר יבורך יוסי יסי במקום יקוק אז הוא גם מחייב לכן הוא אומר זה בא ללמד על מק ואמו מביא הגמור רבו בפסוק כתוב איש אשקו ומוס קידו אז מתחילים כך איש מספיק מה אתמר איש איש מה זה הכפלות לרבו יז בס שקיללה את אביה או את אמה כמו כן טומטום שהוא מכוסה לא יודעים זכר נקבה ואנדרוגינוס שיש לו את שניהם גם הם חייבים אם קיללו את אביהם או את אמם אז שיקלל אובי וסמוי לא כתוב אוי כתוב וסמוי אין לילו אובי ואמו את שניהם יחד הוא קילל אובי שלא אמוי הוא קילל רק את אביו או אמוי שלא ק רק את אמו מןן שוחי מיסה תמוד למ אובי ואמו קילל דומובוי אובי קילל אםו קילל דהיינו בתחילת הפסוק התיר אומרת יקל לסובב סמך כלול לאביו בסוף הפסוק התיר חזרת עובי ואמו קילל סמכות הכלול למוי ללמד שעל אחד מהם הוא גם חייב דברי רבי ישי רבי ינס נמה יש מחלוקת יסודית ביניהם רבי ישי סבר שכן שכתוב ו זה גם ביחד ו המחברת רבי אנס אמר לא כשכתוב ו ו משמ שניהם כחוד ומשמ אחוד בפני עצמו עד שהעיפו אתך קוסב ירדו אתה רורה בכיים כתוב יס חוש בשורו בחמור יר דוב זאת אומרת שלולי שהיה כתוב ירדו הייתי אומר לא יסע החוש בשור לבד וגר לו בחמור לבד אז כרה גם כאן בתחילת הפסוק שכתוב יקלל אסו סימו משמ גם או את אביו או את אמו אז מזה אני יודע אחד מהמהם אומר רשי ולפי רבי ינוסן מה אני עושה עם סיום הפסוק אוב ומו קילל זה בא ללמד כמו שנראה לאלון לרבו סמק ל אבי ואמו אחרי מיסה אחרי שהם מתו שגם הוא מ ממשיכים הברי כתוב מומ מהכוונה בסיי מכילה תירוץ ה כמו שלמדנו ו בי שם מפורש בגום אף כן בסי ממשיכים שמנו אזור מיניים כדי להעניש צריך הזור כתוב זור לא לקלל אתמ תלמוד אלים בג נוסי במח י כתוב בסיום אז עכשיו כך אם הב דיין הרי בכלל אלוהים לא יסקל כאן אלוקים הכונה לדיין ואם אנוסי בכלל נוסי במ יסו מה קורה ד נוסי מען אב רגיל אומר אותו הרי הדון בנייניו משניהם איש שמוד הוציאנו מאחד מהם כמו שרשי מביא על פי הגמור לאלון כ אפשר להפריך מה תאמר כמו שאסור לקלל דיין אסור לקלל את אביו לא מה לדיין שתה מצוה וחייב לא ראה אותו כתוב בתרה ושומר תוסס ככ שרוחו מנדרין ומי שממ את פם חיב מיסה אז גם אסור לקלל גם אם תתרצה ללמוד מנוסי מה נוסי שכחי מיסל אמרוס מי שמורד בנוי בהוראתו בדין ה מלכוס כמו שכתוב בישוע כל איש השימר הספיח אתה יכול להרוג אותו אותו אסור לקלל המי אומר שאבא אסור לקלל אבל משניהם ביחד אפשר ללמוד כי לא יר נוסי כרידין ולא ירדן כרי נוסי החומרה שיש לו אין לו וכן להפך לא רדן כר נוסי שרד מצו סו כר נוסי ש מצו הוא מורה הוראה בדינים אתה לא חייב לשמוע בקולו ולא נוסי כרד שנו מצוב למרס אסור למרות ב רתו במלכו כרד ש מצול במלכו אז ממילא לא זה מביא את סר הכלו ולא זה הצד השו שבם שזה גורם לאסר כלולה שין באמו הם מתנהגים כמו יהודים כשרים אוסמו זרס אויו שבמו שהוא מתנהג בדרך המכו ומוזס אומרת הברי אפשר להפריך מה לצד השו שבן שכן גדולו סון גורמו ם שניהם יש להם סיבה של אסור לקלל אותם הוא גדול והוא גדול הוא אסור להמרות אותו ובוא אסור למרות בו תעמוד ל חר ש פסוק בוללים בשלים שבמוסד אומרת הגמ אומר רשי מתוך שהוא שפל הזר עלי הכתוב שלא זה ו צרו שנותן צרתו על ליבו מצר על שפלותו נוסי וד כיחו שהם לא שפלים מה נוסי ודן שכ גדון גורמן חר שכיח וחזר הדין לא רא זה כרא זה ו יר זה כר זה אז לא זה מביא לא זה מי הצד השוב שבן שין בעמו זקוסון אוכו שבמו זררת הגמור השוש הבן שכ משונ המשונים משר בני אדם חרש משונה לאומללות ואלו משונים לגדולה אז רשי אומר שכ משונן אין הכוונה שיש בהם חומרי כי אם אתה אומר חומרה אתה יכול להכניס בו צו צד השוו גם אביב שיש בו צד חמו שהוא קש כבוד ל כבוד מוקים אלא קימו מסכת כול שמהצד אפשר להפריך בפרח קול דו וכאן יש לי איזה פרח כלשהו יש לי איזשהי השוואה ביניהם שאיין באביו שהם משונים מ שם כן אבא שהוא לא משונה הוא לא שפל והוא לא גדול מן ען אל לא חוזרים באמת חוזרת בגבורה לא למדים עובי מ בנייניו אלא מלימוד של אם אינו עניין יש מילה מיותרת אם כן שאין הזור על אב נכו קרו אוי אלוהים וחרש דיין וחרש אוי נוסי וחרש נידע את השלישי אם יהיה כתוב רק דין וחרש הייתי יודע נוסי מ בנייניו מה אתה אומר אי אפשר ללמוד מ מדין כיוון שדן הוא אתה מצוב על הורתו נוסי חרש שכיח אי אפשר ללמוד מחרש שכ שפלו דנו הכיח הצד השוה שבהם שם במחו ואתה מצו קלוסום הוא הדי נוסי וכמו כן אם היה כתוב רק נוסי וחרש אני יכול ללמוד מרדין באותו אופן אז אלוהים לא מולי או שיה כתוב רק אלוקים וחרש נוסי לא מולי אמנו לגופו זה מר וב שואלת הגמור יש מחלוק בפסוק הזה סלל האם זה חול ואלוקים זה לשון אדנות וממשלה דינו דיין או שהכונה לקדוש ברוך הוא אז אוכל מדומר אלוהים חול מדובר בדין אז מובן שיש מילה מיותרת אל מדומר קודש וכאן הזור על ברקס השם שלמדנו בגד אחי אסקי לכאן הזור שלו מק למימר אין כ פסוק מיותר והרמה מוסיף שאי אפשר לומר שהקללה של נוסי מיותרת כי אם היא לא הייתה כתובה לא הייתי למד זאת מאלוקים ש זה הקדוש ברוך הוא וחרש כי אן צד השו ביניהם אם תתרצה ללמוד מזה אני אגיד לך חרש הוא שופל אלוקים הוא קודש אז איך נדע הדיין איך נדע נוסי אז ממילא אז זה לא מיותר אז איך איך אני אדע הזור וביב אתני שיש מחלוקת בזה שכתוב אלוקים קלל אלוקים חול דבר רבי ששמואל איין הכונה לקדוש ברוך הוא הכונה לדיין רב עקיבא אמר אלוקים קודש ותן רבז בקב הוא גם סובר כמו רב קיבה הוא אומר אז הור בכס השם שהוא חי סקי למנין תמד ימר ו סקל אז ממילה לשיטתו איך אני אדע הובי אומרת הגמור כמו שלמן דומה אלוקים חול אז בהכרח איך הוא יודע זור לקיל הקדוש ברוך הוא מגדף גומה קודש מחול כי לא מצים עזור לברקס השם למדים זאת מחול בכך שכתוב שאסור לקלל דיין אז ממילה ודאי שאסור לקלל את הקדוש ברוך הוא אם כך גם להפך למדו אלקים קודש גמרי אן חול מקודש אז כשם שאסור לקלל את הקדוש ברוך הוא כך אסור לקלל דיין אז במ יש לי כם פסוק מיותר לאביו אבל הגמור הבינה שהכוונה שלמד מצינו אומרת הגמור איזו השואה בשל לממר קים חול גומר קודש מחול שאם אשור לקלל דיין ודאי שאסור לקל את הקדוש ברוך הוא אל מדומה אקים קודש גומה חול מקודש מי אומר דילמה קודש לקדוש ברוך הוא עזר חול על דיין לא יעזר אומרת הגמור התכוונתי למשהו אחר אם כן שהכוונה רק לאלוקים כפש ולא לדיין ק אלוקים לאו אל תתן כלון בקדוש ברוך הואל שתי למדים שמ מרתי אז רשי מסביר יש כאן שתי כללות סקל ואלוקים גם יש בו שתי לשונות אז אני אומר שזה עולה על שניהם גם על דיין וגם על הקדוש ברוך הוא אז ממילא יש לי כאן תור לקיו שגם עליו יש הזור אומרת המשנה ניסוים אבו על נרסו אז אנו חסקי עד שתהי נערו כמו שנראה בגימור זה לא במת רק בוי גרס הגם בא למעט קטנו שקטנו שקית שוביו מי שבא לי בקטנה הוא לא בסקילה נראה מחלוק תנום הים בחנק או כלום דווקא נרו ש בת 12 והביא שתי סרוס כמו כן דווקא בסולו ולא יבאו לו מוסו ולא נשואה ואפילו נכנסו לחופ ולא נבעלה שעדיין בטולה אבל זה לא מורוסו וות ני בוביו למוטה אומר כמו שנראה בגימור שם הביה מסר אותה לשלוחי הבעל שהוביל אותה לחופה זנתה בדרך אז היא כבר יצאה מפרשה סקילה מה קורה בוא ושנ לנר מורוסו ועדיין ה בתולה כי הם באו עליה שלא יק דרקו אורי שם בסקילה אפילו שלא יק דרקו חיו סכילה כמו שלמדנו משכב אישו והשני בחנק הא כבר נחשבת כבולו אפילו שהיא עדיין בתולה כי הוא בעל אותה שלא יכ דרקו אומר רשי זה סתם מש קדס רבי שנראה לאלון שרבי סובר שהי כבר לא בסולו לגבי זה וכבר אין חיוב סכי אומרת הגמור ו רבן כתוב פסוק סי נרו בסול מוסו יש חיוב סקילה נרו ולאב גרס דהיינו מגיל 12 תביא שתי סרס אבל לא בוגרת בוגרת זה שכבר יש הרבה שערות עיר בשוכר ללבון זה שישה חודשים אחרי אנרוס אז כבר חנק ולא סכילה בסולו ולא יבאו לו מורוסו ולא ינסו ביו זה לא כתוב בפרשה הזו זה כתוב פש שמר שם כתוב ז בוביו וגם שם כתוב סיס פלשו לובל אומר רב יהודה מרב מה ראינו במשנה עד שתרו מה שמע שקטנו אז אין חיו סקילה זו דברו ש בסוב לגבי אונס נרו נרו פנויה שאדם מנס אותה אז הוא חייב כנס להביע 50 כסף אז הוא אומר כתוב בנרו דווקא נרו ולא קטנו אז גם בנרו מורוס הוא מדייק אותו דבר נ לא קטנו אבל חומים שנחלקו על רמ ום אומרים שיש קנס במו קמך דינו גם קטנו שאפשר למכור אותה לומו עבריו יש גם כנס שאם אדם הנס אותה כשפנו ו אז הוא חייב חמי כסף להביעה אז כמו כן כאן הם יאמרו אבל חכמ אומרים נר אמוס אפילו קטנו בשמה אז כמובן שהיא לא נסכלת כי ה קטנו אבל הבול הוא נשכל ש התר אומרת נרו היא באה למד בוגס אבל לא למט קטנו אומר לרב אח מדית לרביה ממד מסס ררי מה שהמשנה אומרת דוק נ למנו נמי ולא רק בוגרת לרבו משנתנו ולמ בוגר ו אולי מש ב למה רק בוגרת אבל נו גם גם בזה יש כילה אומר לי תרא לא ששנ אנוח עד שתרו בולמ וסו זה משמע הוא לא חי בכנותה עד שתגדיל רו לדבריך שהמשנה בלמת רק בגס צריך לה כתוב אי אל ד אין עוד מה להקנית בדבר ברור שמשנת ררים בוא מנ רב ייק בר ד מרב בוא לקנו מוסו לרב מר שמד את משנתנו כשיטת מה הוא לגמרי ממת זה ברור שאם היא בוי גרס אזת מעתה פרש זו ונכנסת לפרשה של אשיש שח מישו בול אזמל ששניהם בחנק אבל כאן שהי קטנו אז היא לא נהרגת מהוא מה קורה איתו לגמרי מטלי הוא לגמרי ממועט ממיסה כיוון שהיא לו בסו שין אז גם היא ו גם הוא לא כי ברגע שיצאה מפר שזו ונכנסה פרשס שיך מיש בוזבה ושם כתוב ומיסו גם שניהם וכאן אותה אני לא ממית אז גם אותו אני לא ממיט אום מסכי לתלי אבל חנק הוא חייב אומר לה אמר לו רב מסתבר מסכי לתלי אבל חנק הוא חייב אז הוא שאל אותו וקסיו מיסו גם שניהם כך כתוב בפרשה אשיש לכאורה מה זה גם שניהם עד שהו שניהם שובים שהו שניהם בישין ואם היא לא בושין אז גם הוא לא נהרג שוסי רב לא ידע מה לענות כביכול ודע לדבריו אומר שמואל מת סקרו נלי כתוב ומויש אמו לבדו פסוק זה נאמר במי שאונס נרו מוסו כתוב אומצו איסנר מורוסו רז בשמו וממו לבדו לבדו מיו מה זה ב למט ש לא הורגים כתוב מפורש שם לנרו ליס דובו כי הייתה נוסו אלו מה לבד בא לומר שגם אם הוא בעל קטנו מדתו אפילו שהפטור שלה זה לא משום שאונס זה היה מדתו אלא משום שקטנו כיוון שה לא בסו שין בכל זאת הוא חייב לבדו הוא כן חייב אומרת הגמורה מה שכעת דנו שרב שתק ושמואל אמר שיש מקור אחר זה מחלי קסנום קטנו כתוב בפרש שיש ומי סוגם שניהם עד שו שניהם שוים שני יו אבל אם הקטנו אפילו שהוא גודל הוא פטור דבר רביש רביס ומיש לבזה מיותר לומר שגם אקנו הוא חייב ו לפי רבו גם שני אמ חידודים אומר רשי מחדד ומקשה איברו בבשרה של אסי מבחוץ דהוא נהנה והי אינה נהנית פטורים לא ש שני שווים נהנין אומר השי שלא יק דרקו היא לא נהנית זה יש פסוק מיוחד משק וישו אבל זה אין חיוב וידו חבישה טוען מיס חידודים לב כלוי ודאי שזה לא וף ולא צריך פסוק למעט שעל זה אין חיוב רשי מביא שיש גורסים לא מיסה חידודים לא מיסה הורדוס שהוא הטמין את הילדה עם בסח שמונו והוא בא אליה אחרי שהיא מתה אחרי שהאישה מתה אין על זה איסור אין לזה חיוב מיס ורבי ישי אומר לא צריך פסוק לזה ודך לפי רבי ישי לבדו דורש כד תניה דס רבי שראינו במשנה נר מורוסו שהיה בור בדם ועדיין סולו כי כולם באו אלי ש דרקו כולם בסקילה כי כולם בלו נר מוסו בסולו רבי אמור בסקילה וכול בחנק ס משנתנו כרבי כמו שדיברנו מה המקור של רבי מלבדו הפסוק לבדו מיותר לומר לי שאפילו שעדיין בסולו כי כולם בלו ש דרקו אז רק אחד מה בסקילה אוסו שובו לבדו מה זה לבדוי שהוא היה הראשון שבתו הייתה יחידית אבל אלו הבאים אחריו הם כבר רק בחנק וגמ בריס באותו עניין ו רבון כתוב איש כהן ככ זנוס אז הי נשרפת כמו שלמדנו בארוחה בתחילת הפרק רבי אמר הוא דורש שכל סכל לשון חילול הלשם דשון תחילה תחיו מה הכוונה כבר נראה וחנו מסים רבי ומש אמו לבדוי הלכאורה זה מדרש פלי מה הוא מתכוון לומר מה זה וכן אז נראה כבר שתי פירושים ק אומר פירוש ראשון אומר אבנד רבי ישוע רבי כרבי שמו סילי שלמדנו בתחילת הפרק דומר שכל מה שהתירה אמרה שבס כהן שמנו היא בשריפה רק ארוס יוצא לשריפה ולא היא נשוא אם היא כבר נשואה אז היא כמו בס ישראל שהיא בחנק ווקו אמר רבי אם תחיל בי בזנוס ז הבי הראשונה הביה שהיא מזנה כי רוסו עדיין היא לא נבלה לבעלה אז בשריפה הדוך אם היא כבר נשואה היא כבר לא בסולו הא כבר לא בעולה הראשונה זה לא בי ראשונה כי כבר נבעלה על די בעלה בחנק עכשיו מה הוא מסיים מ וחן כי וסם הוא משווה את שני הדברים מה אוסום כמו שמצינו בנרו מורוסו שיצא מכלל חנק שיש על איש איש לסקילה ושם בתחילה זבי כום אשתו יקרו לבד כמו שדיברנו רק מי שבאה לו את הראשון ם הוא את השני אוכנה גם בסקו בתחי בושתו קרו מה שהשתנתה מסוס סרזה רק בבי ראשנו אז בכר בנרו בסולו יוסו מדובר ולא בנסו זה פירושו שרבו רבי ישוע אומר לרבי ברמר מורי ורבי לא יוכי יומה הוא לא פירש כך את דברי רבי ומנו מי הוא רבו של רב ביבי רב יוסף הוא פירש כך רבי קרר סירלי שגם למדנו ליל דמר בס כהן שנשואה לכושר והי זינתה היא בשריפת אבל מה קורה סס לחוד מן הפסולים התחתנה עם חולל עם ממזר שהוא פסל אותה מהכהונה גם אם הוא מת היא אסורה לכוין אסורה בטומי בבס קוין מסוסו אם התחלה אחרי הנישואין בחנק ולא בשריפה ומה התכן רבי לומר תחיו מוקומה אם תחיל אולוס אם תחילת חלולה בזנוס על ידי הזנו שיקת מזנה אבל לא על ידי בעלה התחתנה עם כשר אז בשריפה ודו אבל אם לא עכשיו היא מתחילה להתחל היא כבר התחלה מכהונה לפני זה נשואה לפסול אם היא כעת מז אז בחנק עכשיו איך מתפרש סיום היסה ומ וכי מילדו מה הוא מתכוון נכוה אין שום קשר ביניהם במס כון אנחנו אומרים שמתי יש ריפה דווקא שתחילת חילו על ידי בזנוס הזו שמדברים עליה בנרו מורוסו מתי סקילה שהבי הראשונה שלה היא בי זנוס אז מה מה הקשר ביניהם אומרת הגמור סימון בעלמה זה נכונ מה זה לא ממש שווה זה רק סימן בתחילת שום דבר הכתוב מדבר רבי התכוון רק לומר שלא ממש שדומים הדינים כמו לפי הפירוש הראשון הוא רק התכוון להביא עוד פסוק שגם הוא מדבר באופן של תחיו שזה התנאי לעונש כמו כן בבס קון בשריפה ז רק כשהביא בזנוס התחיל הס חילו לו רק אז יש את החידוש השריפה כמו שרואים שם בנרו מורוסו שרק בחילו רק בבי הראשונה של אדם הראשון אז יש את החידוש של סכי למה שאם כן בבאים אחריו אפילו שידיים בסו לו אז כבר אין סכי להלה חנק ואתם מדקים השם אלקיכם חיים כולכם היים עד כאן דף סמר בוב
לצפיה בתכנים נוספים: