הדף היומי מסכת סנהדרין דף נג

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת סנהדרין דף נג

[מוזיקה] סנהדרין דף נג ש שו מתחיל בעזרת השם סוף שורה החמישית מלמעלה אומר לי הזכרנו בשיעור הקודם שיכן שכתוב בתר מויס ומוס סתם הכוונה למי סס חנק למשל מה שכתוב באיש איש מביאה הגימור נידון אחר שעוד מעט תקשר לזה במשנה הבאה נראה את הרשימה של הניס קולין אז יש כאלו שכתוב בתר בפירוש שעונשם סקילה כל השר שלא ככתוב ב בפירוש זה נלמד בגזר שוב מאוי דוני כתוב לגבי אוי דוני זה שני סוגי כישוף ואיש אוישו וני מו וסו בבן ארג נוסי דמם בום המזה למדים לכל שער אלו שנאמר בהם מסוסו ודמם בום אומה לרב ז שס גמר שמד וב בסי במה גמר איזה מילה מיותרת לגזר שוב במוו גמר בדמ בום גמר כי בכל אלו נאמרו שניהם האם הגזר שו נלמדת מכך או מכך אומר אמר לו הבה בדמם דמי בום גמר ד במומו וגמר דמ דמם לא מולי למה זה נאמר בכל לו אלא בהכח שזה מיותר לגזר שו אלו של הגמור בד ד גמרי מסו שנאמר בכללו לא אמר הגמור זה לא מיותר זה בא ללמד כד תניה כתוב ברוצח מוס יומס אמק רוצח אי לא היה כתוב רק לשון אחת מויס אין במיס סובבו נו סיף מני שאמ יסובב למשל הוא ברח אתה לא יכול להמיט אותו בסיף ואתה יכול לראות בו חץ שאתה ממיס בכל מיס שתה יכול למיסו תמ מוס יומס אמ מכל מק אז כמו כן דורשים בכל מקום שנאמר מוס יומס בכפל לדרשה זו או הגזר שוב למ ידמ בום אמ רבח מדפ רבנ מה היה כאן רב זר התקשה הייתה לו איזה שאלה לכן הוא בירר מאיפה הגז רשו כיוון שהב ענה לו שגזר שבום אז התיישב לו מה היה קשה לו וי במו סומו סוגרי מה קוקלי שקוק שלי למה למדנו בשעור הקודם שכתוב שסו סתם הכוונה לחנק למ ל מו סומס מדוני כשם שאתה לומד כל הסקול המילים האלו בגזר שומו סומוס שהכוונה לסקילה אז כר גם תלמד לגבי שסי שלום ב ד בסיק בסקילה ברגע שהבי אמר לו שמדמה בום מתיישב ל דמום לא כתוב שם אבל זה לא ייתכן שהיה קשה לו מי דומר החמון רוסו בסקילה מכלל דנסו לי בסקילה אז זה עצמו אומר לי שכאן לא נלמד כזר שוב אז מה הקשה לרב זר ומ תאמר מה כוב ש שנראה לאלון שמוס בחנק אז קשה לו למה אתה אומר מוכנה לחנק למ למג מ י וברגע שהוא שמע שדמם מתיישב לו למה ה קשה לו דגמר מ דני ג גם אם יש ומוס אז יש לי שתי אופציות אכול לומר כשם שב אתה ל כלומר מסמ מסש כשם ששיש חנק כי לא יתכן סקילה כי נסו סקילה אז כוונה בוודאי שנסו זה פחות זה חנק אז גם קים ה חנק אז ברגע שיש לי שתי אופציות ודאי ש אני הולך על הנמוך מביניהם אז מה היה קשה לו אומר לי אמר לו רבנה שר סקוני גופו כוק שלי זה באמת מה שהיה קשה לרב זירה איך אני יודע ששאר הניסוים שנראה במשנה הבאה אלה שלא כתוב בהם סק מפורש אני לומד גזר שוב מד נכון שהתקבלה גרשו אבל אם התקבלה ילים מומוס ומו גרגר כל אלום בסי גוסי שגם שם כתוב מומוס שו בחנק ברגע שהוא שמע שהגזר שו התקבלה ם המילים דמי הבום התיישב לו כי בסש לא כתוב דמום וכל אלו כתוב דמבו אז למדים דני שם בסקילה וכעת באמת נעבור למשנה שמפרטת את כל חי סכילה עדכ למדנו את כל סידר ארבע מסס בז וכעת המשניות הבאות פרטנה אילו חטאים חייבים כל מיסה ומתחילים סכילה אילו אינן סקו מזר שאומר כמו שהזכרנו יש כאלו שנאמר בהם סכילה מפורש ויש כאלה שלא נאמר בהם אל נאמר מהם דמ בום ולמדים זה רושו ודוני ששת הראשונים ברשימה זה הרייס אחר כך נראה עוד אחד מהרס הבעל וחיב סקילה ועל אי שועב אפילו שאנה אמו ועל הקלה עש את בנו ועל הזוכ זכר ועלמה וישו המבי עליו ומגדף אדם שמברך את הקדוש ברוך הוא ב שגינו מפורש בת פש מקלל ז ס מזלך מולך אז רשי אומר גמור לון שבכ שנו ש ים בדורות כי אם זה הייה זורה אז כבר נאמר אזור אלא הוא סבע חוק הגויים כך צריך לתקן הצנזור חובים חוק הגוים בעלמה ובכל זאת התר סקילה כמו שנראה בגור ובלו ודוני שתי סוגי כישוף נראה להלום בדף סמ מפרשים את הכישוף הזה ססקי ומקל ובי ואמו רשי אומר לאל דיברנו שמי שמקה ובי ואמו חי חנק מקל יותר חמור כי יש בזה שניים יש גם קלו נביא ואמו וגם מוצי שם שמיים לבתו מקלל אותם בשם השם ובו לנר מורוסו שלמדנו יחוד בדפים האחרונים ומיסיס אס היחידים לעבוד עבוד זורה ומדיח את יושבי עיר הנידח עיר שלמה רוב העיר לעבוד עבוד זורה בסקילה ומכשף הו בסקילה ובן סויר ומירה שנראה בעזרת השם יחוד בפרק הבא פרק בן סויר ומירה אומר את המשנה אבוא אלוהים אםא התקשה לאביו דהיינו שהי הוא לא ילד אותה בזנות הקדשה לאביב ואז הוא נולד או שהוא נולד בזנות אבל אחר כך אביו קידש אותה אז היא כעת גם אמו וגם אי שסובב חיב אולו משום אם ומשום אי שסב אז מה הכוונה חיב שתיים אפשר להמית אדם פעמיים אומר רשי שאם בא לו בשוגג חי שיחוס כי בכל הריס נאמר בהם גם כורס וכל הויר שלמי זת קורז בשג חף חוס ונאמר בהם חילוק חוס אפילו שזה גוף אחד זה בעילה אחת בכל זאת כיוון שיש שתי פסוקים נפרדים אז יש שתי חיובי חוס תוסס מוסיפים שאם האבא חי אז שייך שלוש חוס גם משיש רק כם מדובר שאבא כבר מת אז רק משום אים ומשום שסו רבי יהודה חולק רבי יהודה ומר אינו חייב אלו משומן בלבד ולא משומש סו למה נראה בגימורים ממשיכה שבעל אשס עב חיה משום אשס עב ומשום איש איש היא לא אמו היא רק אשתו של אביו ויש גם שתי ייסורים אי שס סיש בין בכוב ובין לאח מיס הסובב הוא חי משום אי שסו כמובן אשיש לא שייך אחרי מס הסובב כל זמן שאביב חי זה גם אש סו גם אש סיש אחרי שאביב מת עדיין נשארת איש הסו כמו שנראה בגימורי מקור לכך ושתי הייסורים בין של אשס בין של איש היש בי מן האירוסים ב מן הנישואין לא רק אם אביו נשע אותה אלא גם אם רק קידש אותה היא כבר הי שסה ויא כבר הישיש אומר רשי נאמר כי אכח איש אישו אשת לקיחה נקראת אשתו וכי אכח הכיח הכוונה קידושין כמו שלומדים כיחה כיחה מזד אפו שהכוונה בכסף דין דומה הבועל קוסוי חי ולא משום קוסוי ומשום אי שיש כל זמן שבנו חי והחיוב קוסוי זה בין בחי בנוי בין לאח ס בנוי סיש כמובן לא אבל כלוס נשארת כלתו גם אחרי שבנו מת ושתי הייסורים הם בי מנו רוסין ב מן הנישואין אפילו שבנו רק קידש אותה היא כבר סיש והיא כבר קלוסי אומרת הגמור תניה התניה של הבריה הזו חולק על התנה ש משנתנו התנ ש משנתנו אמר שרבי יהודה סובר שבכל אופן הבוע אלוהים חייב אליה רק משומם ולא משמי שסו התנ הזה חולק בדרך כלל הוא כן חייב שתיים כמו ש אומרים רב יומר אם ו אמ ראובי שהקדוש של אביו בא לא תפסו אינו אחב א שומעים בלבד כילו שסובב מבררת הגמור באיזה אופן מדבר רב יוד שעל זה נחלקו עלי חום כן חיבו שתיים מ אנו א מחי קריסוס האישה הזו אסורה לימו על אביו בחיוב קורס או בחז למשל אביו קדש את אחותו והוא נולד אז ודאי ש ל בקידוש מבואר שלא תופסים בם קידושים אז מכלל דרבו ו חולקים רב יהוד אף אגב נו ולס לקידוש בגבו ודי שלאס קידוש לא תפסו בכלל אלו במנ לק חומים חי לבין למשל אביב קידש ממזר נסינו והגם אמו או שאביו כהן גודל ווא קידש למונה בזה תופס קידושים זה למדים מהפסוק הגמור בקידושין אחוב חסנו אז לפיך חומך שתיים היא גם ממו וגם מי שסובב כפילו שאסורה לאביב ביסור לו אבל הקידושין תופסים רב יהודה שאומר שחייב רק אחת משו אמו סובו קר בקיבה דומה אין קידושין טוס בחי לן רשי מביא את מקורו כי כתוב לא יקח איש איש וביב ומדובר בנוס הסובב כתוב לא יגע לכנף הוב כנף שרו וביב תר אומרת לא יקח אין לו דיווחים בו אפילו שזה רק לב ממילא הי לא סוב אז הוא חייב רק משו אמוי אז מה סיכמנו שרב יהודה סובר כמו רב עקיבה שחי ולבן לא תופס בהם קידושין מסרב ישה למדנו מסכת סומס איסור מצווה ואיסור קדושה צס סס אם נופלת לפניו יבום אחיו מת ואשתו שנופלת לייבום לפניו היא אסורה עליו ביסו מצווה אוסו קדושה אז הוא לא יכול לייבם אותה אבל הוא צריך לחלוץ לה מסביר התנה מה זה מצווה קדושה אי מצווה שני מדברי סופרים הריס שהם לא אסורות מן התירה אלא זה דרגה שנייה שחחו הם אסרו למשל סבתא המפרשים המירים ומ קור לו איסו מצווה שמצווה לשמו י דברי חומים ממשיך התנה איסו קדושה זה חי ולהבין למשל אלמונה לכהן גודל הוא כהן גודל אחיו מת ויבו נופלת לפניו ירי אלמונה היא אסורה עליו בלב או גרוש וחלוצה לכהן אדית כמובן שאם הוא כהן אז גם אחיו כהן וחיו וכהן עבר נסע גרושו או חלוץ זו שכבר ברה חליצה והיא אסורה עליו וכעת היא נופלת לאיבו מפני אחיו אז הוא חולץ לה ולא מייבם ומקור יסו קדוש דסי גדושים או לקם כך כתוב בפרש מצוו סקינים אז רשי מסביר אם היבו מסורה עליו ביסור קורס למשל ביטו נופל את לפניו כאחיו נסע את אחייניתו אז היא פטורה לגמרי כמו שזל דורשים בתחית מסכת סומס מהפסוק ולהו אבל זו שאסורה עליו רק ביסו מצוו קדושה אז מרבים הפסוק שהיא כן נופלת לפניו אז בעצם הוא יכל גם לייבם אותה כי אסה של יבום דוכה לא ססה של אלמוניה לכהן גודל גוש חלוצה לכהן אדית אלומ ברגע שהוא בוא לו את הביה אחת הוא כבר קיים את מצווה יבום הביה השנייה היא כבר באיסור אז חזל גזרו בי ראשון אובי שני לכן אמרו שחלוץ כך למדנו ותניה בריסה רב יוד מחליף ושנה פירש להפך סו מצווה זה כגון ארונ לכהן גודל שנאמר אחרי השלמת כל מצוו סקונה אלה המצו ויסו גדושה זה שניס מדברי סופרים למשל סבתא ולמה קוראים לזה איסו דושה כי חומים אמרו לו קדש עצמך במותך אפילו שהיא מותרת לך מדורית תקדש עצמך ותפרוש ממנה להתרחק גם ממנה כדי שלא תיכשל באיסור אז לכן לא מימים הקופונים חילוו מחליף רב יד רק מחליף בין מצווה לקדושה אוחצ בו גם הוא סובר שהיא צריכה חליצה וסל כד יוד רבקי סירלי מדחי לרב קיב כמו אלמו לכהן גודל ודולה כחי כריסטוס דומה שלא תופס בהם קידושין וחי כריסטוס שנופלת אפניו ליבום ליצ יבום נו היא מותרת לשוק לגמרי הלו רואים כאן שרבי סובר לא כמו רב קיבה דו הגמור באמת רבי סבר כמו רבי עקיבה כמו שסיכמנו בברי שהבנו לעניינינו שם לדבור ק מקומר ולי לא הסביר לי הוא עצמו סובר שהיא לא נופלת בכלל יבו מרגע שזה חי ולהבין ה הוא אומר לנקה מתה כן מחייב חלי בעל מונ לכהן גודל ודומה לה אל תקרא לה יסו קדושה תקרא לה יסו מצווה עד כאן ראינו את הברייה שמפרשת אחרת את דברי רבי יהודה מאשר במשנתנו אבל כי יוסה רבי צחוק שרבי יצחק הגיע אמר צסר ל בובל טוני כדתנן הוא הביא איתו ברייסה והוא שנה בברייס כמו של למדנו במשנתנו רבי יהודה אמר בכל אי שסובב גם כשהיא ראוייה וביב ויש להבב קידוש ב אם הגם אמו אינו חב אם הוא באליה אלו משוו אין בלבד ות ממ אומר הבי דומר כרו אמוי כתוב הפסוק ארבס ויכו וארס אמו סגלי אמוי המילים אמוי מיותרות לומר לך שאם יש בה שני שמות הגם ממך וגם אשת אביך מש וחיו משום או פגשה הגמור שתי כושיות על פירושו של הב כושיה הראשונה אלו מטו שאתה דורש אם חוי למט אז גם בפסוק ארס אסג אר אווי אז גם תדרוש אר אווי מהו בא לומר לי משום אשב ו זאת אומרת שמה שפתחתי את הפסוק ארו אם יש על עוד שם למשל ה גם עמך לא תתחייב אלא משומשו ואז זה לא יתכן למה אלו ששוב אם באמת יש לה את שתי השמות כו אוכ אנחנו עומדים בפסוק של אמו או ממת לו כו אוכ הפסוק של איס ומת לו זאת אומרת אז מה יקרה אשת אמו שנוסו מחיב הפסוק של אמו אסו שנוח הפסוק של איש עשו אמוש מחיב כלל כי ממועט מהפסוק הזה והא ממעטת בפסוק הזה ככה גרסה לפנינו רשי מקשה על האריכות והוא טוען שכל הסיום כאן אשת מיותר והקושי היא לא ייתכן שיש כאן קושיה מפסוק על פסוק אתה מחייב אותו באמו המת אותו מאיש עשיו וכאן אתה ממת אותו מאמו חב אותו מאיש עשיו קושיה שנייה טו לרבו נונ שהם חולקים על רב יהודה או קסיב אם חוי ואם אם חוי באמת בא למהט למה הם לא דורשים כך אל ודי מרב שיש בריד רדי שנראה בעזרת השם בסיום הסוגיה בדף הבא רש מביא כאן נשאיר את זה לשם לרב נ אםו לדרוש מחוי לדרוש שדווקא משום א אירבי מקור אחר לרב יהוד אומר כ כתוב ארוי ג רוסו רווד משום רסוח משו שתי ארו אפילו שהי גם איש ו ממי וכאן אי אפשר להקשות שגם בפסוק של איששו נמר כך כי שם לא כתוב ארוו בקש גמור או ארס כתוב גבן גרסו גם כתוב כ לפי רב יוד משום ארחי משום שתי ארוס נ משנתנו על בועל קלוס כזמן שבנו חי חי שת משום קוסוי ומשום איש והאיסור של קלוס זה בין בכ בנוי בין סנוי ולא פוגרב יודה לדברך צריך הביד לחלו גם על זה שהוא חייב רק אחת ולא שתיים אפילו שהש איש כיוון שכתוב ארסו אלומה תומר כחד גופ בסוף מדובר באותה אישה אף עגב דר סורנו יש עליה שתי ייסורים גם משיש וגם מיש בן כסי רוסו שוכ כמעשה זה רב אחת אכנ מחד גופו גם ב שף שהיא אם אז אותה הגוף אף אגב דתרי איסור נינו של א ש ום סיסו אז אי אפשר לדרוש כך אמה רובה רובה חוזר ללימוד של הבאה שהמקור של רב יוד ממיות אם כוי שהחיוב רק משום ולא משום איש סו רק מה הנו שתי קושיות על הבה אחד אם דורשים כך אם חוי אז תדרוש כך גם בפסוק רב סובי חוי שישאו משום איס אתה חיב לא משום עים וגם למה החומים לא דורש אזב ישב כסו רב יהוד אר אוכו כתוב סג זו שויכו כמו שנראה בדף הבא חומים חולקים על רב יהודה ומפרשים את הפסוק כפשוטו ארוו ארוו משכ ז אבל הוא מס בגזר שו כמו שנראה בעזרת השם לאלון שהוא לומד בגזר שובה שמדובר באש ו ומשמה תחילת הפסוק ארב סוחו ל זה כתוב בהמשך לא יסג לשמע בי שסו שמו בי שסו שינו אמוי הי אש סובב שהי לא אמו בשני המקרים הוא חיה משום איש סובב עכשיו כך אמו שנו אשוב מןן שה אסורה לו תעמוד לאמר הפסוק ממשיך ארבס אמו סגלה עכשיו הפסוק מסיים אם כוי לומר לך משום אם הוא התומר חיב וקשי עמך וית אומר חי שמי שסובב אפילו שיגע מי שסובב אז למיסה נמצא שהפסוק הזה מתחלק לשלושה החלק הראשון הפסוק אומר רוחו אז מסוים לא סגלה וזה מלמד שאסור לבוא עלש סו כמו שדורשים הגזר שובה ופשט זה מדובר גם כשהיא אם וגם כשהיא לא עמך החלק השני ורבס ימחו שיש איסור באם לחוד החלק השלישי אמ כוי זה חוזר שכעת אמרנו שיש איסור של אם אז זה מלמד אותי אל תחשוב שבתחילת הפסוק ארסו יחו חשבת עד כעת שמדובר באיש סף שהי גם ממך וגם כש למך לא ה אם היא ממך אז החיוב רק משום ממך ולא משום איש סיו ממילא מיושבות שתי הקושיות שקש על הביה כיוון שהחלק הראשון של הפסוק הוא מדבר על איסור איש עשו לא כמו חכו שהוא מדבר על אב עצמו אלא על איש עשו ופשטו משמע שהאיסור על איש עשו זה בן שאמו בן שהי לא עמו אז מסתבר שהסיום של הפסוק אם חוי בא לומר לי אל תפרש כך אלא תפרש דווקא ביש סף שהיא לא עמו אבל בפסוק הבא של ארסוי חוי של איש עשו זה לא לדרוש שבע הפסוק לומר שהאיסור רק משמי שסה ולא משוי מו כיוון שבפסוק הזה בכלל לא הוזכר איסור אמו אז מאח סה למט זאת רק בפסוק הקודם שמוזכר גם האיסור של איש עשיו וגם האיסור של אם אנחנו אומרים אם חוי בא לומר שכשהיא גם אם וגם מיש עשו האיסור רק משומם וזה גם מתרס הקושיה השנייה למה חחים לא מפורשים כך ים כוי כי לשיט אוסום רק לפי רב יוד שהחלק הראשון של הפסוק ש רוחו לאג הכוונה לאי שמחו אי שויכו אז אוחו מוזכר כאם בפסוק אז מסתבר שאם חוי בא לומר שאם אי שיחו גע ממך אתה לא חיה משום שויכו רק משום ממך שמוזכר בחלק האמצעי של הפסוק אבל לפי חומם שתחילת הפסוק ארויו סגלה הכוונה כפשוטו ארס ויכו וארס איסו לא מוזכרת בכלל בפסוק אז אין סיבה לדרוש שאם חוים מדבר על אם שגם איש עשו כיש עשו לא מוזכר בכלל בפסוק רשי מעריך כאן בדרשות האחרות של רבי יהודה לפימה שרוב מפרש כת אבל נראה זאת בעזרת השם בגוף דברי הגמרא בדף הבא אז נשאיר זאת לשם עד כאן דף נג
לצפיה בתכנים נוספים: