הדף היומי מסכת סנהדרין דף יט

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת סנהדרין דף יט

[מוזיקה] סנהדרי דף י שו מתחיל בסיעתא דשמיא שלוש שורות האחרונות שדף הקודם ראינו במשנה שכהן גודל חולץ וולצ וכולו אם אחיו מת בלי זרע אז הוא חולץ לאשתו והוא לא מייבם אותה למה הוא לא מייבם כי כהן גודל אסור באלונה עכשיו כך הכלל הוא כמו שגמור בתחילת מסכת סומס מבארת בארוחה שאס דוכ סס אם יש על אדם חיוב לקיים עסה אפילו שזה מתנגש עם לאו אז העס גובר על הלו אז שואלת הגמור קופוס ונה הנה פוסק ושונה בלי הבדלים לא ישנה מרוסן ולא ישנה מ הנישואין בכל מקרה שאחיו מת לא משנה אם הוא רק ארס אישה והוא מת בלי זרע או שהוא גם נסע אותה בכל מקרה אסור לו ליבם למה בשן הנישואין אס ו סס הכהן גודל מוזר שלא לשת אותה ס כתוב בסו ו יקח בסולו ולא יבאו לו וכתוב גם לא ססה שאסור לו לקח את אלמונה אלמונה לא יקח אז יש לו לה ואסה ואין אסה של יבו מוו לו של מצווה סבום דוכ סס ואסה אלו מוסין אבל אם רק הייתה רוסו לבעלה המ למה שוא לא ייבם אותה יובו אה של יבוא מיו תסס של אלמונה לא יקח כרי בסולו אין את האס של בסולו יקח אונה הגמור אינו חנ מדרס מותר לו ליבם ם האלמונים מן האירוסין וידיים בסולו רק חומים אמרו שהוא חלוץ ולא יבם גזרו ביו רונו או ביו שניו יבום הוא מקיים בביו ראשנו אז מיד אחרי ביו ראשן צריך לגרש אותה גזרו שמה יבוא עליבי ה שניו וזה יהיה באיסור כי בזה אין לו ע אז הוא יבוא רק על הליו של הלמון אלוי כך ולכן גזרו שחלוץ ולא ייבם ת כ נו גם בברייס אם קודמו ובעלו אלה שאסורים ביסס ליבם אם הם כן בעלו את ימטו בירנו קונו הם קנו את הומו והם צריכים לגרש אותה סו קמון בביו שניו אז רואים שהבי מלה זאת אומרת שי בומל למה באמת כי ד אבל בי שניה אסורה ממילא לכן גזרו גם ש סונו אלא יחלצו מה ראינו במשנה מסמס וכולו כתוב בכהן גודל אונן ומן המקדש לא יצ לא יצום דורשים חומים אבל יצ אחרין כיצד כמו שראינו במשנה אי כס ווא ג אי ג וא כס הוא נכנס לרחוב אחרי שהלווה עוברת לרחוב הבא מהרנו בהמשך ויצא עד פסח שער אז הוא חוזר הביתה זה הכל דבר רבו רבי יהוד אמר אסור לו בכלל ללות את המת מקדוש יצא שואלת הגמ שר יהוד כ מה שמה הפסוק מדש יצ אנ הגמור אמ לו ימד יצ כפשוט אסור ללכת הביתה אקמה מן המקדש יצא מקדוש יצא כלומר יעשה חיזוק לדבריו שלא יגרום לצאת מקדוש ולית וק דסק שאסור לו להיות באותו רחוב עם המס לא ישה למנגה ליבו גוע במת ולהט ורבי יהודה אגב מרור שהוא יש לו מרירות לב מחמת שאחד מקרבו מת דיל ממקרה במקר וס נוגע לכן אומר לא יצא בכלל הלווייה מה ראינו כשהוא מנחם אז כתוב שהממונה ממצה וכולי תונו רבון כשבר בשור לנחם מסחרים הכהן גודל זגן הוא משוח שובר בימינו גם הסגן וגם המשוח שעובר מי זה משוח שעובר אם יראה איזה פסול בכהן גודל למשל הוא נטמא אז מינו אחר תחתיו כשעבר פסולו של הראשון אז הוא חוזר לעבודתו וזה שמנו תחתיו הממלא מקום הוא נקרא משוח שאובה הוא עבר הוא כבר לא משמש ככהן גודל יש לו דינים של כהן גודל הוא לא משמש בפועל השני אלה הם עומדים בימינו של הכהן גודל שמשמש בפועל ורוש בשו כל יום היה בשו שעבד במסב קדוש והיה רוש בשו והבלים וכלו מסמל הוא באמצע מצד ימין יש לו סגם מושח שוב מצד שמאל ראש בסב וכל העם וכשהוא המ את בשור המנחם האחרים דהינו שהכהן גודל הוא האבל סגן מימינו ורוש בש כלו משמ מקת הגמור בריב משח שבוגי כשהוא עומד בשור מסח מוזי רק הסגן לא מוזכר המוש שובר הוא לא מגיע לנחם את הכהן גודל כשהוא עוה למה חל שוית הכהן גודל עלולה להיות לו חלישות הדעת כשהמוח שובה יבוא סוב כובי הוא שמח באבלי הרי משוח שובה יש מתר בינו לבין הכהן גודל שמשמש בפועל כי הוא הרי שימש תחתי וברגע שהוא חזר אז ה ה צריך סתלק הצידה והוא מחכה כביכול שהוא ימות ומשח שוב והוא יהיה הכהן גודל לכן הוא לא מגיע לנחם אותו אומר רב פופה שמ מינו מו מסס לס אפשר ללמוד בריס הזו שלוש דברים שמ מנו עינו זגן עינו ממונה אכן שכתוב זגן אחן שכתוב ממונה מדובר באותו אדם הסגן של הכוהנים הוא עומד במקום שאם הכהן גוד לא יוכל לעבוד אז הוא יתמנה במקומו כרי במשנה ראינו שהממונה ממצו לקון והוא נותנו בינו לבין ההם ובמסה קוראים לו סגן זאת אומרת שאותו אדם הוא נקרא סגם וא נקרא ממונה דבר שני הושמע מינו אולים אומדים וכלום אוברים מנג התנחומים בשורש האבלים עומדים במקומם וכל העם עוברים איש איש כשמגיע אצל הבל מנחם עובר כרי כתוב בברייס כשהוא עוי לנחם וכשהוא מתנחם כתוב כשהוא אומת בשור ליס נחם דבר שלישי הושמע מינו אבלים לסמול אמנ חמין אנום דין כי כתוב ובל וכלו משמו והרי הוא חמים וכתוב שמון כמו שראינו בברי במשנה כם אב שתי משפ בירושלים מסגור זו בזו זמ אני יותר חשובה אניי לנחם בשור זיו אז נה מריבה הסכינו שודן וברים כמו שנוהגים היום ק הגמור תקו שרו ברב הוא אמר בשם רבי יוסי ועוד שתי קונס אגב זה סימן לשלושת הכונס חוז ר ספסימן אומר רומ ברב אז ריסי סדב ליש בציפ הוא החזיר את המנהג המקורי בציפוי שבלים אומדים אחרי הקבורה וכלום אוברין בשורה לנחם אותם ואמר רבי אב ואמ רמ ברבה עוד דבר סקן רבי יוסי בציפוי שת אישו לכס בשוק ובנו אחרי בנה הקטן לא ילך אחריה אלא לפניה שתוכל לראות אותו כל הזמן משום מהיו מביא רשי אנשים פרוצים גנבו את הילד מאחריה הילד הלך אחרי אמו והיא סובה את הראש ויא ראתה שהילד לא נמצא הא התחילה לצוק ולבכות הגע אחד פרוצים ואמר לה בואי אנרה לך את הילד והוא הביא אותה לבית ושם התעללו בה הם עברו את וירס לכן תיקנו שהילד ילך תמיד לפני האמא ואומ רומ ברא בתקנה שלישית אסקן רבי יוסי בציפויי שהו נושי מספרו בביס הכיסא בביס הכיס שבשדה חוץ לעיר אם יושבות שם שתי נשים שידברו זו עם זו אפלו שבדרך כלל אסור לדבר ביס כיסא משום יחוד שמה ילך שם אדם ואם הוא לא ישמע את הנשים מדברות הוא לא ידע שהם שם והוא התייחד איתם אסור לאיש להתייחד עם שתי נשים לכן תקנו שדברו ביניהם אומר רבשי ברבוס שס רבי ישי רב רבי ישי הגדול בלמן וצל בודי עומד איתו בבית הקברות של הוצל ואומר לי אין שור וסור בני אדם שורה לא עושי ממנהרה אדם ואין אבלים ממין צריך שיהיה עשרה מנחמים בין שאולים אומדי וכלם אוברין בין שבלים אוברין וכלום אודין אין שינוי מנהג בדבר אין קלקול אפשר לעשות כמו המנהג המקורי ואפשר לעשות כמו המנהג שתוקן אחר כך לא משנה איך עושים את השורה או שהאבל עומד וכולם עוברים בשורה לנחם אותו או שעומדים בשורה והאבל עובר בעין השורה ומנחם כשהוא מס נחם הרמש וכולו אבו כי מנחם הוא אחריה שכהן גוד ח אחרים אמרו באיזה נוסח הוא מנחם תוש מבריס והוא אמר תסד במה מדברת הברי אלד כשאחרים באים לנחם אותו ואומרים לוסו או סומ אז הוא ונה להם תיס חומו נח שקרו סימן מטי להם להרע שיצטרכו לניחומים לא יתכן אלו כי מנחם לאחר אבלים אחרים אוז כנ שמ מנו שזה הנוסח ש דמר במשך המש מלך כו אמר יף לאש אל ישראל שם לא מזר ביס דוד אבל מל בי דד דון ודוסון כס בס דמר השם דנו משפות זאת אומרת שהם יושבים לדון דלי ואם לא נדון את המלך א הוא הד איך הם דנים אחרים חחים אז ודאי שגם אותם וגם הם דנים אומר טופס איך הוא יכול לדון למדנו בדף הקודם אישי מלך בסנהדרין משום כסי ס נעל ריב אפשר לקרוא זא סנה על רב אומר טופס כם מדובר לדון די מונס זה אפשר להתווכח איתו מה ש בדף הקודם זה מדובר בדיני פשס אלו מלכ ישראל אומרת הגמר הת אלוי למה הם לא יושבים לדון משום מיס שויו המיסה שויו שהם רואים שאי אפשר לדון אותם לכן אמרו כיוון שאי אפשר לדון אותם אז גם הם לא דנים אחרים דעבד דיני מלכ קות נפשה יני המלך שה מביס ח שמנוי הו לא היה מזר ביס דוד עבדו הנני הרג אדם מגיע לו מיסק כמו כל ישראל שורג אדם גם אבד קנני שורג אדם מישראל צריך להרוג אותו אומלו שמעון בן שוטח לחכמים תנו עיניכם בוי ודנינו נדון אותו בדין אל תחניפו לין המלך אל תעשו לו פרוטקציה לא תסו פניו שולחו שלחו לומר ליני אבדו קות על נפש עבדך הרג אדם שדרו אז הוא שלח להם את האבד שולחו תתנ מלוכ תבוא גם אתה ועוד בהולו אומר רו כתוב בשור שנגח אדם ומת ועוד בהולו יוב בעל שר ויעמוד על שוי וגם העבד הוא כמו חמורו זה הפסד ממון אולו שהורגים את העבד צריך לדו בפניו אוסה ויוסי הגיע יני והתיישב בסנהדרין אומש בשטח יני המלך המוד על רגליך ויעידו בך יבוא העדים ויעידו על ממונך שהוא הרג את הנפש ולא לפני לא לכבודנו אלא לפני מי שאומר והועמד שנאמר ועמדו שני הנושים אשורי וגומר מה כתוב בהמשך שם לפני השם אומר לא ימר לו יני המלך לא קשתו רתו לא כמו שאתה אומר שאני צריך לעמוד אלו כמו שמו חברך בוא נשמע מה הדיינים אחרים אומרים נפנה לימינו שטח נשיא הבז הוא נפנה לצד ימינו לדינים ששבים לימינו לדעת אם ה ארים כמוהו שינה צריך לעמוד קוב שו פניהם בקרקע הם לא רצו להסתכל לו בפנים הם פחדו מינ המלך נפנה לסמלו גם הם וקוב שו פניהם בקרקע אומר לם ששח דינים בעלי מחשוב סתם עושים עצמכם כאילו שאתם מעיינים בדין יוב בעל מחשוב הקדוש ברוך הוא שיודע שאתם מפחדים מין המלך ומניפים לו וייפור מכם מיד ב גברי על המלך ובתום בקרקע ומיסו כל הדיונים בושו אומרו מלך דון ודוס עד ס לא דנים אותו כי רואים שו שהמלך לא נכנע לדיונים ממילא גם לאד אין שום סיבה לבוא להעיד כי ממילה לא דנים אותו וכיוון שלא דנים אותו אז לא ידון כמו שדיברנו וקושו ממילא ד מבני כבודו מבה כעת הגמורה מה ראינו במשנה שמלך לא חולץ ולא יכולים וכולו גם לא מייבם אתיש סוכי ולא מיבמ לאשתו רבי יהודה אומר אם הוא רוצה להחלו ו לייבם אתיש וכיב זוכו לטוב וכאן מודפס רשי שדיברנו במשנה למה הוא לא חולץ כי גנאי לו לבוא לבזן שתי ה יבוא מרוקק את לפניו הוא גם לא מייבם את אשס אוכב כי גניו לו לקום על שם אוכב זה לא כבוד המ ואין חוצין לאשתו מפני שאסור נושא אסור לשת את אלמנתו אז ממילא היא אסורה לנשא אין סיבה לחלוץ אז הרשש מקשה לכאורה מצוה חליצה זה לא רק כדי להתיר אותה ינסה אלא שהיא מצווה מתעם הכמוס מאיתנו אפילו שהיא לא מתכוננת ינסה אמת על פי כבולה בזה עניין גדול של תיקן נשומה רשש מאוד מעריך הנגוט מביא שהרב כותב שלא חולצים לאשתו של מלך כי היא לא עולה מכיוון שהיא לא ראוייה לייבום כאלמנה אסורה אלמנה של מלך אסורה אז לא מתאים לחלוץ לה כי מי שאינו לייבום אינו לך ליצה אבל הרשש מקשה שחי וס חולצים להם אפילו שלא ילה לייבום אז האויר גודל מבאר שלכן צריך את שני הטעמים טעמו של רשי כיוון שאסורה לנסה אין צריך ליצה כדי להתירה אבל מכל מקום היה לו לחלוץ כדי לקיים מצווה ליצה אלא מכיוון שאסורה ביבום זה הטעם של הרמבם אז החליצה גרוע כזו חליצה גרועה שמי שלא לה יבום אין מצווה בחליצה כזו הקפו ראינו במשנה שרבי יהודה אומר שאם המלך מוכל על כבודו והוא רוצה לחלוץ או ליבם לאשת אחיו אז זוחל טויב אומרת הגמור איני זה לא כך ואומר רב שאפילו למד נוסי שמול ככד מוכל ז מלקס רב שומר בקידושין נוסי אפילו למן דומה שהס של סנדר יכול למחול על כבודו מלך שמוח כ שנמר כתוב כפול סים וסולו מלך שלונג מצ ש רבוד סובר כיוון שיש מצווה סבום אז מותר למלך למחול על כבודו מהרנו ס וכולו אסור לשת את הרמתו של הכהן גודל זה לא לכבודו שאדם אחר נוסא את אשתו אבל רבי יהודה אמר שלמך מותר כמו שכתוב בדוד ח תני אמר לרב יוד לא גם למלך אסור לשא את המתו של מלך מה שכתוב שם נשה אדונך הכד נושאו במלך המותרות לו לא נש של שאול מי הם אומה עניינו מירב ומיכל בנותיו של שאול הם היו נשותיו של דוד המלך שאלו ל רב סי אך נוס דוד שתי החז בחייהן אסור לשת שתי החיות שהם שניהם חיות אחרי מיטת אחת מותר לשת את השנייה אבל כששניהם בחיים אסור לשת שתי החיות מפורש בתירה פ שוסו סיק ליצרו אז איך הוא נסע גם את מר וגם את מיכל אומר להם אמר להם רבי יסי מיכל א מיסס מרב נוס אחרי שמירב מתה אז הוא נסע את מיכל רביש בן קורח דושס במירב הקידוש כלל לא תפסו כמו שכבר נראה שנאמר תנו אס אשתי ככה דוד אומר לשאול אס מיכל אשס לי במ אורפלי כמו שמפורש שם בנובי אז זאת אומרת כן נוס אישתי אס מיכל מה הוא מתכוון לדייק שרק מיכל אישתי מה התלמוד אמר פופה מיכל אישתי ולא עם מירב אשתי כי מירב הקידושין לא חל לו בכלל מה קידושי תוס מה היה שמה מעשה כסיף כתוב שהפליטים באו להלחם עם ישרל ואז שם אדם ענק גוליס כולם פחדו ממנו אז שעול המלך אמר וויו אויש אש יקנו מי שיקה את גוליס יעשנו המלך אוישר גודל וגומר וגם הוא יתן לו את בתו לאישה דוד המלך עדיין לא היה מלך היה נער הוא הגיע והוא הרג את גוליס הפלישתי אוזל קטלי הוא הרג אותו אומר לוי עכשיו מה היה הוא אמר לדוד אתה רוצה לשאת את האישה אני הבטחתי את הבת שלי את מירב אבל הוא אומר לו מילו איסלר גבוי איך אתה רוצה לקדש אותה אני הבטחתי לך אושר גדול ועל זה אתה מוותר כדי לקדש ב בכסף הזה אבל זה מילווה ומקדש במלווה אינה מקודש לא נתת לקידושים אחרים אלא רק ויתרת להלוואה אדם שאומר לאישה אני רוצה לקדש אותך אני לא נותן לך כעת שוב פרוטה אלא את חייבת לחוב אני לא אקח אמך את החוב ובמקום זה תתקדש לי הבק ונה מקודש לכן אוזל יבוא דריאל הלך שאול ונתן את מירב לאדרי לאישה כהוא טען שהקדוש לא תפסו הוא מצדק זה מה שאמרנו שקדוש טוס כסי ו בסמר בש לדוד וגומר הגיע הזמן שהייתה צריכה לנסה לדוד כתוב שם הפסוק וניתנו לעדרי המכס לאשו אומר לי המשיך של ואמר לדוד ה בוז לוך מיכל אתה רוצה את מיכל לאישה אחותה זילס אור פשים הוא רצה להכשיל אותו שהוא יפול במלחמה אמר לו לך תהרוג מ פלישתים תביא לי את העורלה שלהם בזה תקדש אוזס הוא רצה לקדש בזה את מיכל אומר מילפרו איסל גבוי בעצם החוב של הכסף שאני אבטחתי לך אושר גודל עדיין נשאר כי אתה קידשת את מירו אבל הקידושין לא תפסו כיוון שהקדוש לא תפסו כק ונה מקודש אז החוב חזר ועכשיו אתה מקדש את מיכל בחוב הזה שאתה מוותר לי ופרוטה שאתה מביא לי מפשטים עכשיו כך שעול סובר מילו ופרוד מילווה כשאדם מקדש מלו ופרוטה אז הדס על המלווה כ המלווה זה יותר מהפרטה אז זה לא קידושין וכמו שכתוב ש באמת הוא סבר שהיא לא מקודשת לדוד והוא הלך ונתן אותה לפלט בליש ודוד ס מלפרוט דת פרוטה לכן הוא קרא למיכל אישתי ס דו מיפר תפר הקק ביניהם היה סובחוז למיד מה זה שווה אור ספליטים מה אפשר לעשות עם ורלה זה לא שווה פרוטה אז הקידושין לא חלו לכן הוא נתן לפתי בליש ודובי סוב זה כן שה פרוטה חזו לקלב ושונה אדם שיש לו כלבים יש לו חתולים יכול לתת את האור לס לאכול אז זה שוב פרוטה אז למסה למדנו שרבי יוסי אמר היתר של דוד לשת את מיכל היה כיוון שהוא נסע אותה אחרי שמירב מתה באמת הקידושים במירב חלו זה לא היה מלווה רבי שע בן כורחו סובר שהקדוש במירב לא תפסו כי זה היה מילווק מילו אין מקודש והוא הביא ריה רביש בן כחם הפסוק נוס אשתי אס מיכל זאת אומרת רק מיכל אשתי ורבי סי מה הוא ימר אנוס אישתי אס מיכל שמשמ זו אשתי ולא מרב אשתי מה דורשי ה הרי סובר שגם הקידושים במרב תפסו אונה הגמור רב סי לטעמי תני רביש מקרס מורבין יש כאן פסוק שיש כאן ערבוב של שמות כסי ויקח המלך את שני בני רצפו וסו אשר יולדו לשאול ארמוני כך כתוב פיבוש בני מיכל כתוב בהמשך אשר ילדו דריל אמוס וגמ וכי דריל ניתנו מיכל התחתנה דריל פתי בליש ניתנו נו מכפלתי וש וגו אלא מה שהוזכרה כאן מיכל מקיש קידוש מירב דריאל לקידוש מיכל הפלתי מה קידוש מיכל הפלתי בער כזה ברור שהקדוש במיכל הם תפסו כקו לוכ שקד מפר דת פרוטה אז היו קידושין בורלס זאת אומרת שהקדוש ששאול הלך והוא קידש את האישה שהיא באמת אס של דוד לפתי בליש הה בזה אר בעצם המשו אומר נראה בהמשך הגמור מביאה שפתי בליש לא באליה הכוונה היא שאילו בא עליה זה היה באר אף קידוש מירב דריאל ב קידושין תפסו במירב אז אז ממילא גם כך הוא דורש את הפסוק רב סי נוס אישתי אס מיכל אז הוא דורש כך אין הכוונה שרק מיכל י אישתי אלא בא להקיש קידוש מירה וקידוש מיכל נוס אישתי אס מיכל כשם שבמיכל הקידושים תפסו כר גם במירה ואשתי הראשונה גם קידושים תפסו ממילא איך ייתכן שהוא נשע שתי נשים שתי החיות אז לכן הוא מפרש שרק אחרי שמירב מתה אז הוא נסע את מיכל רבי ש בקח נמה מה הוא עושה עם הפסוק הזה שנו סיב חמש בני מיכל ב שאול הם היו בכלל בני מירב רי כתוב שאבא שלהם היה אדריאל אומר לובי ישע כי מיכל יולדו מרב יולדו רק מרב יולדו מיכל גידלו את הדדים האלה לפיכך נקרו על שמו הם נקראים בני מיכל כיוון שהיא גידלה אותם למדו שכ המגדל וס ביסו וסוף כילו יוד מביאה הגמורה עוד מקורות לעניין הזה הסימן לכך חור וזג שמואל בלימוד סמן רב חנימ מוכ רואים שכל המגדל ילד הוא כאילו ילד אותו מוכ כתוב שבוז ורוס נולד להם אובד קרנו לאשכי שם ו יולד בן לנאומי כי נומי יולדו רוס קלטה לשעבר יולדו אלו רוס יולדו ונומי גיד לו פי כוך נקר על שמו וכאן רואים שאפילו שהוא לא יתום הוא נקרא על שם מי שגידל אותו רבי מוכים זאת כתוב בקו בפונה תו היהודי ככה ל הפסוק למה קוראים לה יהודי אומר רשי הלשם שפרה בזור והתגייר יולדו ארגד וגמ ואלה בני סו ספ שכך מורד מורד זה כלב ולא מניק רשמ מורד שמורד בצ מרגלים המרגלים רצו לדבר רו על ארץ ישראל וכך הם עשו והוא מרד בצם והוא דיבר טוב על ארץ ישראל עכשיו כך מה כתוב דגד וכולי כל השמות שם זה כינוים של משה רבנו וכתוב שמי ילד בשת היהודי ש התה ב בספ דודודו את משה רבנו אבד ולדו גדלו פוניק על שמו ז כתוב בתהילים גלו בזמ בני יק ויוסף סלו וכי יוסף יולד את השותים ויקב יולד אל יקב יולד ויוסף קלקל ברב הוקל כולם במצרים לפי כוך נקרו כל השותים על שמו אומר רב שמואל בנחמני אומר רב ס עד כת הבנו מקורות שמי שמגדל הוא כאילו ילד הוא מביא כל המלמד בן חתרו מוסף כאילו ילודי שנאמר כתוב הפסוק ולה טודוס אהרון מושה אז מצופה שהפסוק ימשיך לפרט את הבנים של אהרון ואת הבנים של מושה למעשה הוא קסיב רק ואלה שמוז בני אהרון דו ואביהו גומו לא כתוב שם בני מושה לכה כתוב הו ארון הו מושה אלא לוך אהרון יולד את ילדיו ומישה לימד את בני אר טוו לפיכך נקר על שמ כתוב הפסוק למ השם בודו אום נשאלת השאלה כ מצינו ביקב שבד לאברום מאיפה הוא פדע אותו אומר רב יהודה שבד מצר גדל בונים אברום ה צריך לטרוח ללדת ש שטים כתוב זרו יעקוב הוא לקח זאת על עצמו אברהם אבינו לא היה צריך ללדת את כל השוטים טויס חולקים על פירושש רשי הוא אומר לאיר חוד דנו צר לו שמחה אדם שיש לו 12 ילדים זה שמחה גדולה כמו שכתוב ביד מגיי שהקדוש ברוך הוא בירך אותו אז זה שאורן היה אצלו שכולם ילדו שם הרבה ילדים ועוד אברם היה לו בנים מטורו אל מפרש טופס הוא פדה אותו מהצער של יוסף וחוב וגיל גריס מצרים אברום הוא היה צריך לרדת למצרים כל העניין של גרי זר זה קב לקח לצמ לא צריך ישבי יצחק הוא לא ירד בדרגה היב יגם לא צריך ישם אבינו הוא לא היה בדרגה נמוכה עדכן ד יס
לצפיה בתכנים נוספים: