הדף היומי מסכת סנהדרין דף נד

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת סנהדרין דף נד

[מוזיקה] סנהדרין דף נד הש בסיעתא דשמא תחילת הדף בסוף השיעור הקודם סיכמנו שרוב מפרש בדס רבי יהודה שהוא סובר במשנתנו שהבעל אמו ש שסו חייב רק משום אמו לא משום שסובב זה נלמד ממה שנאמר אמוי שאם יש עליה שתי שמות אז אתה חיב רק משום אמוי ולא משום שסובב ואיך הוא מפרש כך כיוון שתחילת הפסוק ארב סוחו הכוונה לאי שיחו זה נלמד בגזר שוב ממילא מסבר לפרש כך את המיו של אמ חוי ק את הגיבור בריסה שמפורש כך בדרבי יהודה אפילו שלא מוזכר בברייס שרבי יהודה אומר אותה אומר רשי הברייה הזו שנויה בתור הסקינים והכלל הוא שסתם ספרו נו תור קונים רב יהודי המגמ וסד הבריה הזו מבארת שתי פסוקים ונקרא את לשון הפסוקים קודם כל פסוק אחד ואיש אשר איש קב אשס וביב ארס וביב גילו מוס יוסו שניים דמם בום זה פסוק שמדבר על אונש לא כתוב שאסור אין כאן הזור אין כאן לו יש כאן עונש הפסוק השני שברי שמתייחסת אליו זה פסוק של הזה שליו ארויו וארס אמו סגלי אמו גה רוסו אז מתחילים הפסוק הראשון כתוב יש אשר ישכב איש פרט לקוטן כמו שכ הזכרנו צריך למד כטן מסכי אשר אשכב אי שסובב משמע בין אי שסובב שמו ובין שסובב שלא אמוי עכשיו אמו שסובב אלא הוא נולד מנוס הסוב מנין שוא עסור בה תלמוד למר ארבס וביב גילו ואין כאן משמעות של נוסו אדרבה משמע הובי זה איש הסובב אלא מופנה המילים האלה מיותרות לקיש ולאדו ממנו גזר שובה כמו שנראה בסוף הביסה ששם נראה שיש כאן גזר שובה לאמו שסובב ומכך אנחנו לומדים אונש לאמו שינוס הסובב ממשיך הפסוק מוי סומסו מה הכוונה בסקילה בסקילה נוס מלמור בתו נאמר כאן הפסוק ממשיך ואומר מוסו ושניים דמם בום ונמה בודוני דמם בום להלום ב בכילה כמו שמפורש שם בו אבן ארגם אף כן בסקילה ממשיכה הבר שמנו אז הור מ ו תמוד הפסוק השני שבנו ארוו סג מפרש רבי יהודה כמו שרוב פירש ארוו זוו ארומי ש בול את אביו התירוץ הוא נמר כאר ג נמר לאלון ארבס אובי גילו לון באיוס לא באביו אלא באשת אביב כ ראש הפסוק הוא איש אשר אובי ועל זה הפסוק מסיים ארסוב גילו אכן בישו בדו אנחנו יודעים שויו זה שויכו ממשיך רב יהוד ומשמע בין שסו שמו ב שמו חייב עלי משוו עד שעוד מעט נראה בסופה ומד זאת בינתיים אנחנו סוברים כך ממשיך היס ממשיכה הי ש שור שזור תלד הפסוק ממשיך ארמ גי בזור שסובב כמה פסוק כתוב סמח מן וזה הגזר שו שמקודם הזכרנו נמר כ אר נלון ארגו זור מה בזור כי כתוב ססו סוב אז זה מה שהזכרנו קודם שהמילים ארסוב גיו מוותרים לגזר שוב לרבות את הנוס או שאמו עכשיו הפסוק מסיים אם חי זה בא לומר שנכון שעד כת הנו שמה שכתוב בתחילת הפסוק סיכו לאלא יגל זה היינו הי שויכו זה בין א שויכו שמך ובין א שויכו שאינה עמך לא אמוי אם היא גם ממך משום אםו מחיי בוי תומ חיי בוי משום שסו עד כאן הברס שמפורש בה כמו רובה ועכשיו תסביר הגמורה איך דרשו חכמים את כל זה ורבנן הם אומרים אר סוכו שכתוב ארויו לא סגלה ממיש לא מדובר על ליש סו ממילא כמו שהזכרנו בסוף השיעור הקודם מה שפסו סק מסים אם חוי לא בא למהט שמש לי שתי שלע והם אתחייב רק משום לא משום כסו לא מוזכר בכלל הפסוק כאן ואם חוי בא לדרוש אחרת כמו שנראה עוד מעט שואלת הגמור איך אפשר לפרש כך שומיש הי האיסור הזה מז כתוב בתורה זמש ישו כל זכר זה כולל גם אביו הונה הגמור הפסוק סוו לכולו שתיים שאם הוא בול את אביו הוא חייב גם משום זוכו וגם משום אב הוא כדרב יהודה דומ רב יהודה נוכרי אז עוד מעט נראה שרובה מפרש שהוא רצה לנקות לשון נקיה לא רצה לומר שיהודי עושה כזו עבירה חמורה אז הוא אמר גוי מדובר ביהודי הב לוב חיב שתיים אחד מזק משק ישו והשני מסג הבועל החיוב גם חי שתים גם זו וגם כתוב אר איג כוונה כפשוטו לא אשתו אלא אכי אביו כפשוטו אומר ו מסתבר מילס רב יהודה בישראל בשוגג ובעל ובקור שכיוון שיש כאן שני לן חלוקים אז יש שתי חוס אפילו שזה קורס אחת הקורס אחת על כל הרייס בכל זאת כיוון שיש שלב מיוחד אז כמו שרשי מביא במסכת סמקס יש המיותר שכן שיש חילוק לון אז יש תחוס בשוגג דקמ נוכרי למה רב נקת ישו לשון נקיה לא רצה לומר שיהודי עובר כזו עבירה דסל כדעתו שמדבר בנוי ממיש דינו מניו נכון שזה אחת מש מצ בני נוח ארייס אבל מה דינו אם הוא בא על אביב למשל קטולה אפילו בשוגג הו חיב מיס כמו שנראה ללום בדף נז אז מה שייך לומר חיב שתיים בטרי קט לקט לס אפשר להרוג פעמיים את אותו אדם אלא בהכרח מדובר ביהודי ואז אם הוא עשה זאת בשוגג אפילו שעשה זאת באל מחוד אז חיה שני חוס כזה שני ל נפרדים אז ממילא כך יאמרו לך חומים ארוג אין הכוונה כמו שרבי יוד דורש מגזר שו שמדובר באיש הסובב מדובר באובב ממיש הוא חיה באמת שניים גם משום סובי וגם משום זק משק ישו קמ בשו ואביא שתי חוס תמכ בבריה כמו רב יהודה רב יודה המיר הבועל וביב חב ש בשג מביא שתי חטאות הבועל אכיב ח ש עכשיו הבריה הזו נחלקו המורים רבי יהודנ כ לפי רבי יהודה מה שכתוב ארוו הכוונה לאיש סיכו אז מי שבא על אביו אז הוא חייב רק אחד רק משום זוש מש ישו משומר ובב הוא לא חייב רשו והוציא את הפסוק במשמעותו לאי שסובב ק אפילו רב ו גם רבי וד ומלו את החיוב הנוסף על וביב בקל מחיובי החלק השני של הברס ודאי שמתאים גם דס רב יודי כפסוק שאומר ארחי הסגלה בוודאי מתפרש כפשוטו לא מתפרש הכוונה לאשת אחי אביו כרי הפסוק ממשיך ואומר אל אישתו סי קרוב זאת אומרת שתחילת הפסוק מדבר כפשוטו ממילא אז עכשיו רבי יהודה אומר לך ומה אחי וביב דקור זה לא אביו ממש רק קרוב מחמת אביו זה אחי אביו חי שתים משום זוכו ומשום איוו אוב עצמו קש שתים יש לנו כ מלקס מה הדין לפי רבי יהודה אב האם חיב שתיים או חי אכס במה הם נחלקו מפג ורב לפרופ האם עונשי מן הדין מהו עונשי מן הדין אפשר ללמוד עונש מכל וחומו ממילא אני לומד אות חיוב על ובי מחיובי אז ממילא כיוון שיש כאן שתי חיובים אז יש שתי חוס בשוגג ומר סבר המר הראשון סבר איש מדין ולכן הבריה הזו שאומרת שהב לא בכ שתים היא לא כדס רבי יהודנ כי לפי רבי יהודה חב רחס ממשיכה הגמור ורבו ש מפרשים שוח כפשוט אזורו מנו יש לנו פסוק שמפרש את העונש מען עליו אונ הגמור ו מרג יש עוד פסוק אר ורב יוד אומר לך מבלי לזור אלי שומי ארוו מדובר כאביך חי אסור לך לבעול את אשתו הפסוק גב לומר שגם אחרי שאביך מת למנת אביך גם אסורה עליך ור יודעים זא הוא מסק שהפסוק אומר אר אוביי זה בא לומר שגם אחרי מיסה רבי יהודה ארי בא לומר לך בלי שאם אביך עדיין חי משום איש אוחי תו מחיו שתיים גם משום אשיש רק משום אישו בקשה הגמור נ משנתנו הבסו אם עדיין אביו חי חיב שתיים חי אוו משום אשס משום אשיש והאיסור של אישו זה בין מחי יובי בין ח מיס הסובב ולא יפול גרב יהודה לחלק הזה של המשנה לדבר אח צריך לחלוק שבו עליש עשו חייב תמיד רק אחד אומר הבי נכון שבמשנה הוא לא נחלק הפוק בברייס מדברי היס צמדים שהוא חולה גם על החלק הזה של מש מבר הגמ ורב מזור אמרנו הם יודעים הזור רב יוד סובר שזור מעונש חש רב יהוד שהוא לומד אזור בגזר שו מהלו גם את זה בגזר שו ארז ימר הרגילו שנאמר בנשוא נאמר ביש עשו מהקו רבי יהוד לגזר הם הרי לא למד את הגזר אז מיותר להם מנו הם דורשים גילו סב חי ממשיכה הגמור ורבו אנש לאמו שנו ש מנו אומ רב שיר כמו שהזכרנו בשיעור הקודם אומק הפסוק מסיים שם אםו כתוב ארג אם חוי גו אם חוי ב יתה הי כל צדדים שווים בה בין שס בין ש הוס שים כיסו כמו בסוב מפורש אונש בסקי מסוסו בו כך גם ב יש אונש שכילה אז סיימנו לבאר את כל הדרשות לפי שתי השיטות לפי רבי יהודה ולפי חומי מה ראינו בהמשך המשנה הבועל קלוס וכולו אז הוא חייב שתיים אם בנו עדיין חי משום לוסו משום שיש מקשה הגמור נחו שלישית משום א בנו י שני ושני ש כתוב פסוק ארס ג אשז לאגו אז לא גלוס לא גבו אומר הב זה אותו דבר פסוס בלוס ס בזנו ך זוס ז הנו איך רואים זא כי כתוב ה מרל נו אז למה הפסוק צריך לחזור עוד פעם עליו כדי לחייב גם אחרי מיס בנו שעדיין נשארת כלתו אומרת המשנה הבוא על הזוכ ועל הבהמה ישבי בסקילה במפורש בפסוקים שגם הבהמה נהרגת נשאלת השאלה אם ודום חו בה מטו למה היא נהרגת אלו שני דברים דבר ראשון לפי שבו ודום תו עודו בעל יד מכשול לפי סוק ד אם לא כול אותה כול רק את האישה את האדם שז בשוק ז שסו יה לו כלון כן אר גם את הב אמרת הגמ זכ שיש חיו הפסוק נאמר כך יש אשר אשז וורש איש פ ישב שמרנו צריך פסוק לזה אשר איש כבס זוכר בין גודל בין קטל לא כתוב איש אשר איש כבס איש זוכר כאן לא כתוב איש דהיינו הנשק יכול להיות גם כותן לא צריך שיהו שניהם בני אושים וממילא מזה למדים גם להפך אומר רשי שאם השכב גודל ושוכב קוטן משל בן תשע שונה ומחו שבוס בי הוא בא על גודל אז השוכב הוא פטור כי הוא כטן אבל הני שכב חייב משכבי איש שלוש רבים מ חוסו ששני משקוב בישו שוים זה לזה לחייב בכל הרס כל אישה שאסורה עליו הוא מתחייב גם בביג דרקו וגם בבי שק דרקו אומר רבי שמואל הפסוק הזה משק וישו הרי זה בו ללמד הוא כתוב הרי לגבי משק זוכו ולמדים משכבי אישו מאישה לזכר ש חיה בזכר גם שלא יק דרקו אבל למעשה ונמצא לומד הוא מלמד על אישה כי למשכב זוכו לא צריך אומר רשי פשיט דכל משכב זוכו שלא יק דרקי אלוהי משכ בא ללמד על אישה שמי שבא על אישה גם של קדרו אםר הוא חייב עליה ממשיך הפסוק מוס סו בירו רכת נמ בדם מהלום בסי א בסי ממשיכה ה שנוז משק למדנו הזור הזור מ י קודש מבני ישראל ומ וגם קודש ככל הגוים אשר גוי אשרני בני ישראל לשון זנות כמו שכתוב גז אומר רשי מה קודש הון יש בו ובפסוק לא יהי קודש יש בובו ועכשיו למדים תבו שנמר בקודש מבו שנמר בשז שם כתוב אשר אשק וסו משק ישו תסו ושם כתוב שניהם דם בום מה תמ שושק במשמע כי שניהם אשק כןכן נשק במשמע דבר רבי שמואל רבי עקיבא אמר אי צורך את הפסוק וגם קודש ללמד לנשב הרי המר זכ סיש משק ישו והתר ניתנה בלי ניקוד אז קריבי לאסי שוכב גם לא ישקה וגם לאסי שוכב אומרת הגמ בש ששח בפסוק [מוזיקה] כתוב אין הבדל אפילו ב ב הס בי מפש בו בי משימ לשב לש ז שרב כנמר לש אומרת הלמ לגב שמ ב ודש ישראל וגם ג כמו שפסק כתוב כולל צך את הפסוק לעזור לש א אבל תדרוש גם מביה הגבור רינו מקב שמב קיב בשתי היסוס יש נקמ בין השיטות הבוא על הזוכ וז בח בשוגג אז הוא עשה את שתי העבירות אומר רביבו לד רבי שמואל חי ש שיחוס שני שתי פסוקים ישכ חילוק חוס חוד אישק וחוד א קודש לד רב קינוח כיון שנלמד מאותו פסוק אין חילוק חתו ביניהם ר לומדת שתיהם אותו פסוק סיק י שוכב חוד זולו עוד נק שכאן זה מלו מי שעשה את שתי העבות בלעה ב ו אומר רביב לדרי שמל חי ש שתי חות כ שתי פסוקים ד דם קודש לדקי כי שניהם אותו פסוק שוו כאן חולק הב המר אפילו לד רבי שמל יס כי באמת קודש בגס בז של אנשים מן זנוס כמו שלמד בומ שרש מבי שיס הזכיר מקודם שרבי שמל דורש קודש רב חלס רזור מקום אחר רבי שמואל הזור לשק מנולי נק מכל שכם בו מומס אנו שכ נאמר יש שב עכשיו חמשק ב שוכב התר הוצי את הדן בלשון שוכב כדי להקיש בם מה שו או נש וגז יש לנו הזור אף נשכב אונש ויזו ממילא הזור לשו ונשכב שניהם נלמדים מהלב שית שחובתו חד המשמעות הפסוק וחד קש לחברו כיוון שזה אותו לב אז אין חילוק חוז ביניהם מחלוק דומה מה קורה שאדם עשה שתי עבירות באל מחס ארבה לזכר נירב לבהמה אומר רביב לד רב קיח שתים זה שני לן חודק וודו לדבר רבי שמואל חס אד ד קודשו אבל הב לשיטתו הב אמר אפילו רבי שמוא מחיב שתיים כי לא יהיה קודש מדובר רק באנשים כמו שאמרנו נרב לא נלמד משם כז ממילא אז גם רבי שמוא שת כי נרב לזו נלמד מהפסוק של זוכו רב פסוק שכל שכ ב אז שני לן מס את הגמור אז אדם שבר ארב בלחת הב זוכ וי זוכ הולו הבע במה וי בווב הכל במח ואחר כך הוא תופס את עצמו שבר ארבע עבירות צריך להביא חוס בין לרבי עבור בין להב כאן לא תהי מלקס לרבי שמואל חיב שלש לרבי עקיבא חב שת ש חס רבב לפי רבי שמואל בזכ סש ז לא יהיה קודש בעל בהמה סת שבת אותו פסוק גם נרב בהמה השלוש לפי הבה בעל הזוכ וזכ סשו גם מבי זוכ אולוב זה לא יהיה קודש כמו לפי רבב שב עלמה זהו בכל ב ת שכב המ במה על עצמו זה הרי סובר הבי זה לא משו קודש אלא אז שוב זה אותו לב ממילא יש לנו כ רק שלוש לן של אז ב לרביב רבי שמ חי שש לפ רב עקיב ח ש כבל הז וגם זה שזל אז הוא עובר פעמיים על אותו ז וכב וכמו כן הבל גםו פעמים על אותו ת ש סת שכיסו אז שתי ח משום שני לבין עד כאן דף נד
לצפיה בתכנים נוספים: